וכי לבת 41 לא מגיע זיווג?

מי קבע שגבר בן 43 לא ירצה בחורה בגילו אלא רק עם פער של 3 שנים לפחות?

והאם גבר בן 28 לא מספיק בוגר בשביל בחורה בת 28?

מנסים ליצור תנאים הגיוניים ליצירת קשר בפער גילים סביר. 

וודאי שבחורה בת 41 זכאית להתחתן

בע"ה שכולן וכולם יימצאו בנחת.

אתחיל בזה שקשר בריא לענ"ד מגיע עם הדדיות ואולי זאת גם המהות של חיי נישואים- רואים אותי. ואני רואה את הצד השני.

בלי פנקס פתוח ויד רושמת של מה היא עשתה ומה אני עשיתי.

רואים את זה טוב בקשרי חברות (בריאים), שכל פעם מישהו בא לקראת ויש תקופות שאחד צריך יותר את השני וזה לגיטימי, אנחנו בני אדם.

אז אני חושבת שזה משהו שבעומק כל אחד מאיתנו מבקש בקשר זוגי ובכללי בקשרי של בני אדם, כי זה הטבע שלנו הצורך שיראו אותנו ומידות טובות מראות על הצד השני שגם יודע לראות.

לגבי זה שלא אומרים מילה טובה,

בעיניי זה חוסר הבנה של הסיטואציה. פלוס בחריפות אני אומרת את זה, שזה חוסר מידות וחינוך.

מי שלא מוכירה טוב בפגישה על זה שהבחור הביא מיץ (גם אם היא לא אוהבת את המיץ הזה), לרוב גם לא תגיד תודה להורים שלה. או לאיזה משהו שחברה תעשה בשבילה.

ונכון יש רמות של הכרת הטוב, יש את אלה שרק אם זה משהו גרנדיוזי יגידו תודה ויש את אלה שבפשטות יגידו על כל דבר שעושים למענם תודה- כי הם שמים לב לזה.

אולי הנקודה היא למישהי ששמה לב, הגיוני לי שזה יגיע עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה כי זה בעצם יציאה מעצמי (ופה חשוב לראות שזה לא בא על חשבוני),

כלומר הרבה פעמים אנשים שהלב שלהם גדול ומעניק ושם לב מבטלים את עצמם הרבה..

קצת כמו שכתבת על הריצוי.

אני חושבת שכל אחד מצליח להביע את עצמו באמת במקום שנותנים לו להיות, אם מישהי או מישהו כל הזמן נמצאים בעמדת 'השופט' וודאי שהם לא יוכלו לקחת חלק בקשר הזוגי, הדינמי.

זאת גם תפיסה מעוותת שנמצאת אצל אנשים שצריך כל הזמן לבחון האם זה מתאים לי או לא, האם זה בעלי/ אשתי- או לא.

ואז וודאי לא נוצרת שותפות. וודאי לא נוצר קשר. ואחת כמה וודאי לא רואים אם יש או אין התאמה.

כשמגיעים לפגישה צריך להגיע בשביל להנות ולהכיר ואחר כך כשאני חושבת עם עצמי לראות האם מה שהיא שם מתאים לי, או לא.

אבל אם נשב בפגישה ונחשוב מי קודם יזום, מי יפתח את השיחה וכו'- שום דבר אמיתי לא יקרה, כי כל אחד יהיה תקוע בעמדת שופט שלו.

נכון לשני המינים..

נקודה נוספת,

יצא לי ללמוד ולדבר הרבה על ההבדלים בין איש ואישה ומצד האמת הנורמה האיש צריך להוביל (דווקא כן נשמע שאתה עושה את זה) ולא משנה איפה קראתי, הסתכלתי, שמעתי והתייעצתי תמיד הנקודה הזאת שצריך להעריך את האיש חזרה שוב ושוב. שזאת הנקודה שלו.

לעומת אישה שהיא צריכה להרגיש נאהבת.

אז נראה לי שזה מאוד הגיוני מה שאתה כותב כאן.

נקודה אחרונה,

על הנושא של להעריך את עצמך.. זאת נקודה שהיא הכי חשובה בלי קשר למי נמצאת בצד השני.

כי כשתגיע ממקום שאתה מעריך את עצמך ויודע מה אתה שווה, אתה תפגוש מישהי שיודעת מה היא שווה ותעריך את עצמה ואז מטבע הדברים אף אחד לא יצטרך להוכיח את עצמו יתק על המידה, או לרצות.. כי כל אחד יהיה בטוח במקום שלו ומתוך כך יהיה ניתן לפנות מקום להכניס צד אחר לחיים שלנו.

אני ממש מבינה את התחושה שלך ורואים שאתה אדם שנותן ומשקיע המון ולא רק בקשרים עם בחורות. מרגיש שאתה אדם שאנשים פונים אליו לעזרה משפחה או חברים ואתה באמת שם בשבילם. אז ברור שכשהנתינה הזאת מתקבלת כמובנת מאליה, זה יכול לרוקן ולכאוב!!! הכי ברור שיש

אבל אני חושבת שיש נקודה שהרבה גברים טובים ונותנים מפספסים אתה יכול לתת לאישה הכל לנסוע עד אליה, לקנות לה מתנות, להפתיע.. ולעשות בשבילה המון ! אבל אם כשאתם יחד אתה לא באמת נוכח איתה בכאן ועכשיו מסתכל לה בעיניים ורואה אותה, משהו מאוד משמעותי מתפספס , מאוד!

ובעיניי, אם לא באמת התעניינת בעולם הרגשי שלה קצת פספסת את כל העניין של לעמוד מול בחורה שאתה אוהב.

כי בסוף אישה יכולה לזכור שנסעת שעה וחצי בשבילה ולהעריך את זה מאוד וחשוב שאתה חמוד, אבל, מה שיגרום לה להרגיש קרובה אליך הוא דווקא האם שמת לב שהיא קצת שקטה היום? האם שאלת אותה מה עובר עליה כי באמת רצית לדעת,

האם זכרת משהו שהיא סיפרה לך לפני שבוע וחזרת אליו?, האם כשכאב לה משהו הצלחת להיות רגע בתוך הכאב שלה בלי למהר להסביר, לפתור או לתת עצה.!!!

זה ממש העולם הנשי מי שמבין את זה קל לו בחיים הזוגיות שלו ואו

להקשיב לה זה לא לשבת בשקט ולחכות שהיא תסיים לדבר כי "ככה צריך". וזה גם לא להקשיב כדי לחשוב מה התשובה הנכונה לתת לה. זאת הקשבה שמגיעה מסקרנות אמיתית כלפיה מי האישה שיושבת מולי? מה היא מרגישה? מה מפחיד אותה? מה משמח אותה? מה היא לא אומרת במילים?איך אני יכול לשמור עליה?

כי יכול להיות גבר שעושה בשביל אישה המון ועדיין היא מרגישה לבד לידו. ומצד שני, יכול להיות רגע פשוט בלי שום מתנה ובלי שום מחווה גדולה שבו הוא מסתכל עליה בעיניים והיא מרגישה: הוא רואה אותי. באמת אכפת לו ממני. בעיניי זה שווה לפעמים הרבה יותר מעשר מחוות.

ודווקא כאן אני חושבת שיש הבדל בין לעשות בשביל אישה לבין להיות איתה. הראשון חשוב ומקסים, אבל הוא לא מחליף את השני.

ועוד משהו שתפס אותי שאמרת הוא המשפט: "בשביל שאוכל לתת, אני צריך קודם כל הערכה". אני לא בטוחה שגבר שמחובר למקום הזכרי שלו צריך את ההערכה כתנאי לנתינה. ברור שגם גבר צריך להרגיש מוערך, אהוב ורצוי בתוך קשר הדדיות היא חשובה אבל הנתינה עצמה בעיניי צריכה להגיע ממקום נקי של רצון לתת בטח של גבר שהוא נותן .

נשים חכמות ורגישות מרגישות מאוד מהר מתי גבר נותן כי הוא באמת ראה אותן ורצה לשמח אותן, ומתי הנתינה מגיעה מתוך צורך להתקרב, לקבל בחזרה, לרצות או מתוך פחד לאבד את הקשר. מבחוץ זו יכולה להיות בדיוק אותה מחווה אבל התחושה שהיא משאירה אצל האישה שונה לגמרי.

ולכן בעיניי השאלה היא לא רק כמה נתת וכמה היא העריכה, אלא גם האם בתוך כל הנתינה הזאת היא הרגישה שאתה באמת רואה אותה. 🤍

כי אם לא היא לא נשארת

וזהו סליחה אם חפרתי

החכמתי הרבה.

בעניין תפקידים ידוע שאני בקטע

של שותפים שקולים או שווים

ולכן קצת מסתייג

מהאנרגיה הזכרית וכו'

כי גם גבר קיים בקשר ורוצה להרגיש

שהוא מעניין באמת ולא כי מן הנימוס

וכל מה שכתבת כל כך יפה.

הכי מגניב אם כל אחד היה מתעניין

ומתחבר נותן מקום לרגשות של השני

ממש ככה גם הגבר לרגשות האשה

וגם היא לרגשות של הגבר

זה יהיה מדהים

בעיניי שוויון לא אומר שאנחנו זהים בצרכים ובדרך שבה אנחנו חווים קשר.

אבל כל פעם מקומם אותי הדבר הזה

האנרגיה הזכרית שזה מילה נרדפת

ל "אתה צריך להכיל אותי.

ואני לא אותך."

אתה והרגשות שלך לא הנושא של הקשר אלא רק אני וריגשותי

משהו חסר לי בסוג הזה של הקשר.

אני מבין שזה נפוץ כנראה.

שהאשה השתלטה על כל הבמה בבית.

זה אולי חמוד קצת בפרופורציה

כשהיא בת 60 וכל הבית צריך להיות ממוקד רק בה זה כבר לא חמוד.

עצוב לי שיש קשרים כאלה.

חייב הדדיות.

ועוד משהו. לא להצדיק את העיוות

במשלים מעולם הקבלה.

יש ביהדות ובקבלה משלים ומדרשים

להרבה כיוונים גם הפוכים.

אני מאמינה מאוד בהדדיות ברגישות ובהתעניינות משני הצדדים. ועדיין, אני כן מאמינה שיש הבדל בין גבר לאישה ובמה שכל אחד מביא לקשר. מבחינתי הדדיות לא אומרת שאנחנו אותו הדבר.

נגיד כשהייתי רואה שגבר נפגע ממשהו, הייתי מיד פונה אליו בהמון רגישות ורוך בדיוק כמו שהייתי רוצה שיפנו אליי.

ולפעמים התגובה הייתה דווקא: "מה, את מגזימה..." 😅 הם נבהלו מזה..

עם הזמן הבנתי שלפעמים אצל גבר הפגיעה היא דווקא קריאה להערכה להרגיש שמעריכים אותו, מאמינים בו ורואים את מה שהוא יכול להשפיע אצל אישה אותה פגיעה יכולה לבקש משהו קצת אחר, יותר חיבור לרגש, הכלה ונוכחות.

וזו בדיוק הנקודה שלי: הדדיות כן חד משמעית להתעניין אבל לא בהכרח באותה שפה

אני מאוד משתדל להיות שם. את לא מבינה כמה אני מנסה לחיות עומק ולראות את השני לא רק בקשרים זוגיים, אלא בכללי בחיים. ברור לי שלא הכל מסתכם בכמה נתתי בפועל, אלא בכמה הייתי איתה. וזה פשוט לי שצריך את הדיבור רגשות הזה, אבל פשוט הרבה פעמים מרגיש לי שזה לא הדדי. אני קצת מרגיש על עצמי את מה ש @אדם פרו+ הגיב לך כאן, אני מרגיש שאני נותן ונותן, ושוב, לא מבחינה חומרית אלא נותן מעצמי, מקשיב, נוכח, רואה אותה, זוכר מה היא אמרה שמפנק או משמח אותה ופועל בהתאם, זוכר מה היא אמרה שמבאס אותה ומשתדל להקליל את זה, באמת משתדל להיות שם בשבילה, שמח בשיתוף קשיים והצלחות וכו' וכו', ובכל זאת אני מרגיש קצת לבד. כאילו הכל מסתכם בה, (ושוב, אני שמח בהתמקדות הזאת בה) אבל כשלי קשה, כשאני חווה משהו ואני רוצה לשתף, אני מרגיש כאילו לא באמת מתעניינים בי.

למשל, פעם ישבתי בפגישה עם מישהי והיא פשוט התחילה לבכות כשהיא סיפרה משהו על המשפחה שלה, ולא ניסיתי לתת עצות, לומר לה שתירגע, להקטין את מה שהיא חווה, אלא באמת השתדלתי (לא יודע כמה באמת הצלחתי) פשוט להיות איתה ולתת לה להביע ולומר כל מה שהיא מרגישה, להקשיב הקשבה פעילה ולשדר שאני איתה לגמרי, עד שמעצמה היא התאפסה. אממה, באותה פגישה, כשאני דיברתי לראשונה על חבר שלי שנפל במלחמה, ומבחינתי זאת היתה חתיכת חשיפה, פשוט ראיתי לה בעיניים שזה לא מעניין אותה, ובאמת באמצע שדיברתי היא פשוט אמרה משהו שטותי על מישהו שישב לידינו, ובאותה שניה הרגשתי שוואלה, היא באמת לא היתה איתי ופשוט התפנצ'רתי מבפנים. על ההדדיות הזאת אני מדבר. וזה מה ששאלתי, אולי אני חי בסרט ואני קצת מצפה שיתייחסו אליי כמו אישה, כי אני פשוט מרגיש שאני צריך את ההתעניינות הזאת, את ההדהוד שבחשיפה, וכן, אני צריך הערכה לא בשביל להתחיל לתת, אלא בשביל שיהיה לי כוח להמשיך לתת ולהתמיד בזה בשמחה ובהרגשה שהנתינה ממלאת אותי ולא מתישה אותי. לאחרונה היה לי קשר, אמנם קצר, אבל שממש הרגשתי ממנה שהיא רואה אותי, מתעניינת ומעריכה. זכרה מה שאמרתי לה, לא מיהרה לדבר על עצמה ואני זה ש"דחפתי" אותה לדבר על עצמה, ופשוט הרגשתי שם טבעי הרבה יותר מהקשר דלעיל למשל, שהיה הרבה יותר ארוך, ואפילו אחרי חודש שם לא הרגשתי פתוח כמו שהרגשתי עם זאת שלאחרונה בפגישה השניה. אני מקווה שהבהרתי את הדברים...

דווקא הדוגמה הזאת חידדה לי משהו. זו הייתה אותה פגישה שבה היא בכתה ונחשפה מולך, ואז אתה מספר שגם אתה נחשפת וציפית שהיא תהיה שם בשבילך.

יכול להיות שהיא הפסיקה לבכות, אבל זה לא אומר שהיא באמת התאפסה רגשית וכבר הייתה פנויה להכיל אותך. בעיניי, עצם הציפייה ממנה באותו רגע קצת מראה שאולי לא באמת ראית איפה היא נמצאת. וזה בדיוק ההבדל שאני מנסה להסביר בין להקשיב לאישה לבין באמת לראות אותה..

זה לא אומר שאין לה רגישות ..

אני לא מצדיקה אותה אבל אני מנסה להבין איך יתכן שהיא הגיבה ככה?

מה שאני אמרתי ושיתפתי היה לפני שהיא בכתה ושיתפה...אז איך היא יכולה להגיב ככה? אולי כמו ש @חושבת בקופסא כתבה, היא עשתה עבודה רגשית עם עצמה על עצמה ולא על יציאה כלפי האיש

ב"ה שכבר לא הסתדר..

יצאתי עם בחורים מהצבא שעברו דברים לא פשוטים .. אחד מהם איבד יותר מחבר אחד.. ברור שהתייחסתי לזה לא תקין לדפדף

מצד שני, לא תמיד קל לקלוע בדיוק למה שהאישה צריכה, גם אם היא חושבת שזה פשוט ו" למה הוא לא מבין".

חושבת, שאשה חכמה תדע להעריך באמת בתוכה כל דבר שעושים בשבילה, גם אם זה "זה לא מה שעושה לה את זה", ומאידך, תמצא את הזמן להגיד ולהראות ל" גבר שלה " מה ממש יעשה לה את זה וישמח אותה, בלי לצפות שיבין לבד...

אני מסכימה שאישה לא יכולה לצפות מגבר לקרוא מחשבות והיא צריכה לדעת להגיד מה היא צריכה לאט לאט.אבל אני בכלל לא מדברת על שתדע בדיוק איזו מחווה תעשה לה את זה!

אני מדברת על משהו שקודם לזה. להרגיש אותה. להיות מספיק נוכח כדי לקלוט שמשהו עובר עליה, להתעניין ולשאול. אתה לא חייב לדעת מה היא צריכה, אבל כן להיות מספיק מחובר אליה כדי לרצות לגלות.

לאחר מעשה כן מבינים, אבל לא תמיד זה כל כך "ברור".

בנוסף, חידדתי שחשוב שאישה תדע להכיר תודה על ה*מאמצים* גם אם הם לא קלעו לטעמה, ככה תהיה לגבר מוטיבציה פעם הבאה לנסות עוד יותר לקלוע לטעמה, כשזה לא קורא, מתפתחת ההרגשה ש"כל מה שאעשה לא יעזור"...

יש בנות כאלה שמעריכות ויודעות להביע את זה.

יש בנות שיתעניינו בך אישית ותרתק אותן. זה יכול להיות עניין של אופי או של כימיה בינכם.

כן, זה קשוח שאי אפשר לברר דברים מהסוג הזה מראש. אבל אם זה מה שגורם לך להרגיש בנוח ומחובר אז לדעתי זה סיבה להתעקש על זה.

ואל תרצה, שום דבר טוב לא יוצא מזה, לא לך ולא לה. אם היא לא מתעניינת בך ולא מעריכה, זה לא מה שיגרום לה לעשות את זה.

תעריך ותהיה שלם עם מה שאתה מביא (וגם עם מה שלא) ואם היא לא רואה את זה או לא מתחברת לזה, פשוט אל תמשיך ואל תבזבז זמן וכוחות נפש יקרים על הקשר הזה.

גבר הוא לא כספומט שצריך רק לתת ולהכיל את הנסיכה, לקרוא את מחשבותיה ורגשותה ולרצות אותה עד אין סוף.

קשר טוב בנוי על תקשורת והדדיות. כששני הצדדים מרגישים בנוח להביא את עצמם, ולא אחד מתרכז ברגשות של עצמו והאחר נועד לשרת את זה.

בעלי סיפר לי שזו תחושה קיימצ אצל גברים, והוא שמע על זה גם מחברים שלו.

בחורה שחונכה (או חינכה את עצמה...) על כך שהיא הלבנה המקבלת ומרכז העולם, והיא עושה עבודה רגשית מדהימה רק בלהגיד לך מה היא רוצה, וכל השאר עליך, כנראה פשוט לא מתאימה לך. חבל להתקבע על התבניות האלו של גבר ואישה מהותניים. תתחיל לתת לעצמך להתנהג כמו בן אדם.

זה לגמרי יכול להיות קרטריון חיפוש. כמובן לא קשיח ואין בעיה אם קצת תבניות מקובלות וחיזור (אני לא מבינה למה לחזר אחרי משהי שעוד לא פגשת ולא החלטת אם מתאימה לך) אבל אל תתן לזה לחנוק אותך ולאפשר שינצלו אותך.

אפשר לברר בעדינות ברקע, בלי להיות יותר מידי מקובע, אם הבחורה למדה במדרשות או אולפנות מסוימות, או שומעת שיעורים של רבניות, או יותר גרוע, מאמנות מסוימות, שידוע שמאכילות בנות את הרעל הזה. לא בהכרח שכל בחורה ששמעה את זה תיקח את זה עד כדי כך ללב, אבל אפשר לברר גם בכרטיס שלה ולברר עם חברה בעדינות, האם בחורה מתאימה לך מהבחינה הזו.

כדאי לחפש במאגרים ומקומות שהזוגיות אצלם נתפסת בצורה יותר בריאה, בהכללה מאוד מאוד גסה, הייתי אומרת סגנון פחות "רוחניקי".

בחלט קיימות בנות שמוכנות גם לנסוע אלייך, להביא בעצמם חבילת עוגיות מידי פעם, ולא תופסות את זה הקשר כדרך לענות רק על הצרכים הרגשיים שלהן בלי להתחשב בצד השני. אפשר גם לכתוב בכרטיס שלך שאתה מחפש ההדדיות בקשר (תנסח את זה איך שמתאים לך) ובעז"ה זה ימשוך את מי שמתאימה ויוריד את מי שלא.

ההבחנות האלה בין "גבר" ל"אישה" אלו דברים ששומעים בכל כך הרבה מקומות מכל כך הרבה אנשים ולא רק אצל "רוחניקים", ואני פשוט מרגיש שזה לא לגמרי נכון...ברור שבבסיס יש בזה הרבה אמת אבל מרגיש לי שלוקחים את זה לפעמים קיצונית, כאילו האיש תמיד צריך ללטף האישה ואף פעם לא להראות חולשה, תמיד צריך להיות קשוב לה ולתת לה מה שהיא צריכה ואף פעם לא לתת לעצמו גם קצת, וזה מרגיש לי כל כך לא נכון כי בסוף גם גברים הם בני אדם עם רגשות, צרכים ורצונות. מה שכתבת בשם בעלך זה מחברים נשואים שלו שמרגישים את זה, או שאלו תחושות של פגישות, ובסוף "מוצא מין את מינו" בהקשר הזה (ומי שלא חשובה לו ההדדיות פשוט מתחתן עם מישהי שהעבודה הרגשית שלה מתמקדת בעצמה כמו שכתבת)?

במיוחד המשפטים כמו "אף פעם לא להראות חולשה" ו"אף פעם לא לתת לעצמו גם קצת" הם כבר פרשנות שלך לא משהו שנובע מעצם התפיסה שיש דינמיקה שונה לגבר ולאישה.

אפשר להאמין מאוד בגבר שמוביל מכיל, יציב ונוכח מול האישה שלו, ובאותה נשימה לחשוב שהוא צריך אישה שמעריכה אותו רגישה אליו, רואה אותו ויודעת להיות עבורו. זה לא סותר בכלל!!!!!

אבל בהמון שיעורים, התייעצויות וכדו' זה פשוט לא נשמע ככה

אם היא אף פעם לא נוסעת אליו, לא מביאה בעצמה כיבוד, לא יוזמת שום מקום מפגש או שיחה, ורק מחכה בפאסיביות שהוא ישים לב איך היא מרגישה בלי לתקשר בצורה ברורה, ומצפה ממנו לקרוא מחשבות?

באמירת תודה מידי פעם? נו באמת.

מתי הגבר יכול להביא את עצמו בקשר, ולא רק להכיל את הרגשות שלה? מותר ששיחה אחת לא תתמקד רק בה וברגשות שלה, ואולי גם תבטא את הכאב הרגישות שלו, בלי שהבחורה תחליט שהוא לא גברי מספיק, או לא התמקד בה מספיק (וזה אף פעם לא מספיק).

הוא כתב שבחורה לא התעניינה בכך שהוא סיפר שחבר שלו נפל. אני לא יכולה לדמיין כזו אנוכיות ורוע לב. אל מכר בעבודה מתייחסים ביותר רגישות והכלה, או לפחות בנימוס, מאיך שבנות כאלו שחושבות שהן "לבנה מקבלת" מתיחסות למדוייטים שלהם.

כיבוד רק בדייט רביעי מבחינתי זה זלזול

ובטוח שזה באג. היא פורסמה קודם וכבר קראתי אותה היום.

הולך לחפש בקוד איך זה יכול להיות

ואז

זה גם קיצוני אחותי מה עשית עד דייט חמישי - לקראת נישואין וזוגיות

מכת שמש

כי נמאס לי לקרוא הודעות של בנות שחושבות שהן נותנות

שבפועל דייט רביעי הביאו וופלים

בעיניי זה זלזול סורי

תכיני לו משהו לבחור מה קרה

הוא משקיע הוא צריך לחזר הכל נכון. אבל את צריכה להגיב. לרצות. להענות. לפעול בתגובה.

בסביבות דייט רביעי- חמישי אני הבאתי חבילת עוגיות. אחרי שהקשר היה יותר רציני (יש מצב שזה היה אחרי האירוסים, אני לא זוכרת) הוא דיבר על כך שזה היה משמעותי בשבילו, ושהוא שמע על זה גם מחברים שיוצאים לדייטים, שהבחור תמיד נותן ונותן, והבחורה אפילו לא מראה השקעה או התעניינות בקשר.

באופן כללי אני חושבת שההבדלים בין גברים לנשים הם לא כאלו קיצונים, ובעיקר, הם תיאור של המציאות הקיימת ולא הכתבה שלה. רוב הגברים ורוב הנשים נוטים להיות א', ב', ג', זה לא אומר שמי שלא מתאים לתבנית הזו הוא לא בסדר. (זה היגיון של זהויות טראנסיות, כאילו אם ילד יישחק עם בבובת ברבי אז הוא כבר לא ילד. אז לא, גבריות ונשיות אלו מושגים קצת יותר רחבים מכמה סטריוטיפים)

גם את ההבדלים הקיימים, יותר נכון להבין אותם לפי מחקרים סטטיסטיים ולא איזו מהות רוחנית מעורפלת. בנים נוטים להתעניין יותר בחפצים, בנות נוטות להתעניין יותר באנשים. גברים מחפשים בקשר שיערכו אותם, בנות מחפשות שיאהבו אותן. גברים נוטים להיות תחרותיים והישגיים, ונשים נוטות להתמקד בתחושת שייכות ולכידות חברתית. יש עוד הרבה

כדאי גם להבין שעודף נשיות יכול לבטא תכונות רעות ושליליות בדיוק כמו עודף גבריות. אף צד לא פטור מעבודת המידות רק בגלל שתכונות מסוימות "טבעיות" לו.

גברים שמוציאים אגרסיה יהיה בדרך כלל באלימות פיזית, אבל נשים אגרסיביות בדרך כלל יבטאו את זה באלימות חברתית של הרס מוניטין, זלול ונידוי חברתי, שיכול להיות לפעמים עם השלכות הרבה יותר חמורות מלחטוף כמה מכות.

אישה בעלת תכונות מאוד נשיות, זה לא אומר שהיא תהיה עציץ מקבל. מה יותר נשי מאשר אמא שמתפעלת שיירה של קטנטנים, מעניקה ודואגת לכל מה שהם צריכים, וגם מחנכת ומפעילה סמכות? ובימינו ברוך ה' נשים יכולות להביא את הכשרונות שלהם גם מחוץ למסגרת המשפחתית, ואפילו במקצועות נשיים (שמה שבדרך כלל משותף להם זו התעניינות בבני אדם) כמו אחות או מורה או עובדת סוציאלית, אי אפשר להיות פאסיבית ומקבלת.

גם אחרי החתונה, בדרך כלל זוגות קצת נרגעים עם האולטרא תפקידים בקשר היום-יומי. הבדלים בין המינים עלולים לצוץ ולגרום לחוסר הבנות (ממליצה על הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה, הוא מדבר על דפוסי פעולה ואיך להבין אותם ומדגיש שזה לא מחייב בכל המקרים. הוא נכתב בשנות ה90 בחו"ל, לפני שכל שיח המהויות הזה התפוצץ). זוגות מוצלחים עובדים בשיתוף פעולה ומנסים להבין אחד את השני. יש כנראה זוגות שיותר מתאים להם התפקידים האלו, וכאלו שפחות, אבל אני לא מאמינה שאף זוג נשוי יכול באמת להתנהל עם הדינימקה הכל כך קשיחה שמצופה במקומות מסוימים בדייטים שבה הגבר להחזיק את כל הקשר על עצמו, והאישה כולה פאסיבית ועושה טובה שהיא נמצאת.

איך לא הבאת ..

לא מבינה את זה ועוד חבילת עוגיות למה לא להכין אם זה כבר רציני

מי עשה מה בדיוק באיזה שלב.

ואולי זה דייט שלישי- רביעי. עבר זמן, אני לא זוכרת בדיוק.

ואל תדאגי מאז הכנתי עוד הרבה עוגיות. (למרות שהוא האופה בבית והוא עושה את זה הרבה יותר טוב ממני)

בסופו של דבר המחוות המאוד מקובעות האלו לא משפיעות מאוד על חיי נישואים שלמים כל עוד הדינימקה היא של ההדדיות וכבוד אחד לשני.

אני חושבת שאישה חייבת לתת לבעלה מלא דברים לא הבנתי איך הגעת למסקנה שאני חושבת אחרת יש לך בעיה

אז אתה מתרוקן.

זה לא איזו בעיה. זה בסדר שגבר צריך לחזר ולהשקיע, אבל יש משחק הדדי. אם רק אתה מתחיל שיחות ורק אתה יוזם ורק אתה פועל והיא רק נהנית מהסיטואציה ולא נותנת כלום חזרה, אז אתה נקלע לריצוי ול"משקל כבד" (הקשר נהיה כבד לך פיזית על הבטן והגוף).

במקרה הזה הגוף אומר לך את האמת. הקשר הזה לא. הקשר הזה פשוט לא. ואם אתה רואה שיש לך נטיה להיכנס לקשרים כאלה וזה דפוס חזור, תעלה מולי באישי נשלח לך קצת חומר שפחות שייך להעלות פה לפורום בגלל המקור שלו.

זה באמת מעיק, תחושה שכל העולם על הכתפיים שלי, וכשהיא יוזמת היא נותנת תחושה שהיא לא סומכת עליי, או כדי "לעשות טובה". אשלח לך הודעה באישי, אשמח לשמוע מה שיש לך לתת

(ואם אתה רגיש, שווה לך לעבור בפורום המתאים. יש שם לא מעט כלים להתמודד בכללי עם תחושות גוף ומה שנלווה מהן)

אתה רוצה פיתרון ?

תקשיב למה שאמרתי וזה הכי רחוק מכל הנתינה המוגזמת שאתה מדבר עליה

ותודה רבה לך על ההתייחסויות הארוכות והמפורטות, לא מובן מאליו שככה תשקיעי בשביל מישהו שאת לא מכירה

התחושה הפיזית הזאת אמיתית, זה דבר שאי אפשר להתווכח איתו...אני לא מבין על איזו נתינה מוגזמת אני מדבר, אני מצידי לא עשיתי משהו שהוא לא טבעי לי מצד הנתינה, אני באמת אוהב לתת ולהשקיע במי שאני אוהב, פשוט לפעמין התחושה היא שכל מה שאני עושה הוא מובן מאליו וזה מה שמרוקן אותי. אז הפיתרון הוא לא רק בלהבין את ה"שפה" של האיש ושל האישה, זה דבר שהוא מאוד נכון אבל זה לא הכל. לפי דעתי צריך גם את ההתגמשות הזאת מעבר, לצאת מהתבניות האלה ופשוט לנכוח. ואם מישהי לא מסוגלת לזה כנראה שזה באמת לא מתאים

שהבסיס לקשר טוב לא מתחיל בתפקידים הגבריים/ הנשיים של כל צד

אלא

בבסיס תקין שבהחלט מבוסס על הדדיות

הכלה יוזמה רצון ונתינה של שני הצדדים

החלוקה של גבר/ אישה זה באופן העשיה

אם מישהי (או מישהו) מצפה לקבל יותר מאשר הוא נותן

כנראה כדאי להתרחק ממנו

בכל מערכת יחסים ובפרט בזוגיות

תיתן צ'אנס, אולי תופתע לטובה 😊

אתה יכול לבדוק אם יש ביניכם מטרות וערכים שבאמת חשובים לך כמו הקמת בית דתי, עומק, ערכים משותפים וכיוון דומה ( דומה זה לא אותו דבר) בחיים.

הגוף שלך (והנפש שמחוברת אליו) יודעים יותר טוב ממך בהרבה מובנים. ולמי אכפת המראה אם טוב לכם?

משני סוגים.

מפתיע במקוריותו, מבריק.

או מפתיע בגסותו.

זהו.

ועכשיו לדיון עצמו. יש דברים שיכולים להיווצר במהלך קשר. מין שפה משותפת שנוצרת לאורך הזמן (השנים? לאט דווקא. תלוי בטיב הקשר ובעניין), אבל אם הם יופיעו בתחילת הקשר זה יהיה גם סופו.

אם אתה מחפש מישהי שכשהיא פתוחה היא יודעת לעשות שטויות, אז תשאל את החברות שלה.

ומסכימה שיש דברים שבתחילת הקשר לא מתאימים

סיפור שכזה למשל, מתאים בעיניי להופיע רק לאחר הנישואים כשכבר ישנים יחד באותו חדר וחיים באותו בית, וזה בלתי נמנע שיהיה לזה ביטוי כלשהו (גם חוסר ביטוי מוחלט הוא ביטוי במקרה כזה)

אבל בהחלט יש כאלו שגם בקשרים קרובים נוטות להישאר אסופות, לפחות בחלק מהתחומים. וזה משהו שחברות קרובות תדענה להעיד עליו יותר (איך הגברת המיועדת מתנהגת מולן)

*מניחה שתקף גם לגבי גברים, אני מכירה את הצד הנשי בעיקר (מתוקף היותי אישה שגדלה בחינוך נפרד וכו)

'חסמים' וגבולות של דברים שנהוג ו/או יותר מנומס לעשות בפרטיות - נבנית במהלך הזמן.

לא על היום הראשון והשבוע הראשון והחודש הראשון לחיים הזוגיים ביחד.

וגם אחרי זמן, קשור לאופי האישי. עד כמה נפתחים / מתביישים / שומרים על גבולות

השנים "מזמינה" התנהגויות שלא מתקבלות יפה בסיטואציה אחרת...ובכל זאת,

סלח לי קדם, אני לא הייתי רוצה יחסים המתאפיינים בצעקות (למרות ההתפייסות וחוזר חלילה..)

וגם לא כאלה שמתבטאים בחופשיות....בדברים מסויימים.

נכון שזה קשה כשחיים בקרבה כה גדולה, אבל חז"ל אמרו כבר "להתרחק מדברים מכוערים"..

לא קל. אבל בכל זאת חושבת שצריך לשמור על גבולות כלשהם ומכובדות עצמית ושל הזולת.

אבל, כל אחד ומה שהתרגל אליו, ומה שחשוב לו. ואל תתפלא אם השם ישלח לך בדיוק את ההיפך מהאינטימיות

שאתה מחפש....יש לו חוש הומור, כידוע.

לא השפה, לא הגרפיקה, לא האינטימיות.

אני תוהה אם מישהו פרץ למשתמש של כקדם.

ופחח נו בעמת. כאילו במצבים אחרים אני מתבטא אחרת

או שאני מבלבל בינך לבין משתמש אחר

ואם לא אכפת לך אני דווקא למדתי בחינוך חילוני. לצערי.

גם במצבים אחרים, למה שלא תעדן טיפה את ההתבטאויות (לא מכירה כל כך, אבל זה

מה שאתה אומר). זה לא סותר להיות "דוגרי". בכלל לא.

איך עלי להבין שתגובה מסוימת שייכת אלי....פ.א. - אני צריכה ליטול סרגל ולמדוד את המרחק והזווית?.........

למשל - לגבי המנטליות האחרת שמישהו גדל בה (תגובת קדם) הוא התכוון אל תגובתי או אל תגובת נקדימון?....

כי זה עלול להיות דו שיח מגוחך (ולפעמים, מביך) של חרשים....

בתגובה אל

שבכלל לא מופיעה האפשרות 'בתגובה אל'

לא כל דבר צריך להגיד.

גם אם זה אמת.

לא צריך לדווח על מה כל אחד עשה בשרותים.

ובהזדמנות זו, אם אני מביאה איזו גרסא דינקותא לא שייכת שלי, נא להעיר לי. תודה רבה.

(בפרוזה כתבתי משהו על המוסיקה שאהבתי אוהבת, אתם לא מכירים וזה חילוני. אבל

ז ה לא כל כך נורא. נכון?

כל מיני צטולנטים או בישולים לא טריים שמתקלקלים מהר - עושים קילקולי קיבה.

דרך אגב צומות ותעניות זה מאוד בריא,

לנקות את הקיבה ולהוריד את הכרס.

ידוע שגורם מספר 1 לכל המחלות זה תזונה לא נכונה.

צולנט זה של אשכנתוזים

לפחות אנחנן אוכלים טעים

כדי לא להשתנות..

לפעמים יש יותר מדי צעקות, שוכחים שאפשר גם להשתנות.

לפעמים האישה נכנסת יותר מדי בגבר והוא יותר מדי בה..

האם אני בעד כנות? ברור. שונאת את כל הפייק אבל עדיין צריך לכבד את מי שעומד מולך.

תהיו ישראלים, תדברו, תגידו מה מפריע לכם, אל תשמרו בבטן אבל תזכרו שגם בדרך שבה אומרים דברים יש משמעות.

ולא, אני לא מדברת על המשפחות שיושבות ולא מדברות כי זה "לא מנומס".. בסוף זה סתם מתפוצץ להם בפנים ונתקע להם הפרצוף חמוץ

לא לזה אני מתכוונת.

אומרת את זה בחורה שצריכה לשתוק לפעמים מרוב כנות.

הכי הצחיק אותי כל פעם שאיכשהו נקלעתי למקלט לראות את כל האנשנים עם האופי אשכנזי במקלט רבים חחח

זה באמת כישרון

אני מבין את החוויה שלך את התסכול. למה לא היה עוד פגישה? השאלות האלה ברורות.. תזכרי שה' מכוון לך את ההכי טוב בשבילך. וקשה לראות את זה כשאנחנו במיצר

שולח לך מפה חיבוק גדול ומאחל לך שתכירי את האחד שלך. את לא צריכה להתפשר על מה שנכון לך וחשוב לך. רק תאמיני שהוא יגיע

ואם צריכה תמיכה רק תבקשי אנחנו פה בשבילך

כואב לקרוא

@רק נשמה את תפגשי בעזרת ה' בקרוב את הבחור שלך את האחד שמתאים לך ולמה שאת מחפשת אל תתייאשי תמשיכי להאמין. נכון עכשיו קשה ולא קל בכלל וגם להתעודד לא תמיד מרגיש טוב. אבל באמת שאם תאמיני בעצמך ובדרך שאת עוברת בסוף את תכירי את האחד שלך

אנחנו כאן בשבילך.

שווה להקשיב ללב ולנסות להבין מה קורה שם. כלומר אם יש דפוס שאת לא רוצה את מי שרוצה אותך למשל, או דפוס של קשר שנגמר אחרי שתי פגישות. יש מצב שיש שם משהו עמוק יותר בפנים.

לא "האשמה" אלא פשוט להבין מה קורה. אולי יש שם איזה פחד שנמצא מתחת לשולחן ומתבטא בסיטואציות האלה.

לכל מגזר חוקים משלו ולא תמיד נעים כשפונים ישירות

והוא מאוד תורני ואעפ כן ברוך ה' הם נשואים ..

מנגד אני יכול לומר שראיתי בחורה בסגנון שאני מחפש וידעתי אם אפנה ישירות פנים אל פנים היא תעיף לי נעל לפרצוף

ומכבדת אז למה לא ..

פונים. מקסימום, מקבלים סירוב או התעלמות וממשיכים הלאה.

יש דרכים שיפתחו לך את כל הדלתות ויש אמצעים שינעלו את כולן

שם כולן מחפשות שידוך,

וכולן פנויות.

וזה עדיין קשה למצוא אחת מתוך חצי עולם.

אם לא תכיר אותה...

איך תדע בכלל אם היא מתאימה לך?

תעשו מה ששומר עליכם וטוב לכם

אם מכיר את שניכם-הכי טוב. אבל גם אם לא, היא תרגיש יותר בנח לסרב בצורה מכובדת, וממילא תהיה גם יותר פתוחה לשמוע (ואולי להפך), מתוך הידיעה שהבחירה באמת בידיים שלה.

הרב בורשטיין אומר שמי שרוצה הוא מוכן להיות בצד ג'.

אגב, נקודה, תורני-תורני פחות מצוי בפייסבוק. לא בא לומר שהם לא זוג תורני, כי זה כן קיים, אלא שיש רצף, ומה שמתאים לתורנית שנמצאת בפייסבוק לא בטטח יתאים למי שמתרחק ממנו.

ככה גיליתי לאחרונה

בכל מקרה, 'כך גיליתי' זו לא ראייה מדעית'.

וגם אם הוא ביקר שם, מכאן ועד למעקב אחרי דמויות, ויצירת קשר בעקבות כך, הדרך קצת רחוקה. לפחות בסביבתי.

פגיעה, העלבות, וגם טעות, במידה והיא לא בדיוק זו שאתה מחפש. כי אפשר דרכו לברר, מיהי הבחורה הזו.

אני נגיד כנראה לא הייתי זורמת עם פניה כזו לדייט (בעיקר כי מרגיש מנותק. מה אתה יודע עליי?)

אם זה מישהו שמכירה שלום שלום והוא כותב- יש מצב

ובכללי, הייתי מעדיפה שיגיע דרך צד ג' (חברים משותפים וכו), שאוכל לשאול עליו וכזה.

אבל אם בא לך לכתוב ואין צד ג'- רק חשוב לכתוב בצורה מכבדת ולא מטרידה, ושאם היא מסרבת אז לקבל זאת בנימוס (לפחות מולה)

ולכתוב לה בצורה מובנת אם אין ביניכם היכרות: לא סתם "היי" ולחכות לתשובה, אלא הודעה קצרה של אני __, ושמתי אליו אליך דרך __ (הקבוצה המשותפת למשל). ומשהו בסגנון של אשמח להכיר אם זה מתאים לך כעת וכו.

והיא יכולה לענות "לא מתאים לי כרגע" ומן הראוי שתכתוב משהו בסגנון של "מובן לגמרי, בהצלחה!!"

לא להתחיל להתווכח איתה או משהו

(זה אמור להיות מובן מאליו, אבל במציאות נראה שלא. לכן כותבת)

היות ויש נשים רווקות דתיות שבוחרות ללדת היות ולא מצאו זיווג.

שמטריד ומעניין ונחוץ לציבור הדת"ל והדת"ל חרדי לפני נישואין.

מחשבות, פריקות, שיתופים, התייעצויות סביב הריון ולידה לאישה רווקה דת"ל - תכנים כאלו לא נמצאים בפורום הזה.

מניח שכן תוכלי למצוא אוזן קשבת ואולי, אני מקווה בשבילך, שיתופים בפורומים הנשיים המובהקים, ובפרט בפורומים הסגורים בפני גברים, אלו שהם רק לנשים.

קודם כל אתה גבר נשוי ולא מובן לי מדוע אתה בכלל נמצא בפורום הזה.

דבר שני, ישנם גברים מעוכבי זיווג שבוחרים להביא ילדים בהורות משותפת כדי להגשים את חלומם להיות אבא לכן הפוסט מאוד רלוונטי כאן.

כאן נוכחות של נשואים בתגובות לשאלות שעולות ואפשר להגיב מתוך ניסיון אישי

אני שמעתי כמה סיפורים -

שאנשים הגיעו לצדיק אמיתי ושאלו אם זה זיווג טוב,

והצדיק אמר שלא יהיה להם ילד ושלא יתחתנו.

ובאמת כל אחד בחר זיווג אחר והולידו.

הזיווג היא הולדה.

גם ה"תענוג" סופו הולדה.

לא טוב היות לבדו - משפחה זה ביחד.

היא לא רווקה בכלל,

יש אבא לתינוק וקוראים לזה משפחה.

ומה אחר כך?

תוליד שוב מגבר אחר?

לא עדיף שתוליד מאותו האבא? אם הוא עדיין חי...

יש מיילדת ללידה ביתית,

גם בית חולים זה בסדר.

וכל מי שחושב אחרת יכול לעשות כרצונו.

אני לא יודע מי זה האבא של התינוק,

אם הוא אדם רגיל ונורמלי - אז אין סיבה לחיות לבד.

לפעמים סתם בגלל כעס או אי הבנה מפרקים בית ומשאירים ילדים לגדול בלי אבא.

שילדה מהפרייה. דתית חזקה, אינטליגנטית, נחמדה....חברה של בת של חברה....

היה טוב לדבר א יתה, אם את חושבת על זה, אבל ברור שצריך לשאול אותה

אם היא מסכימה לשתף.

שתי בנות שגדלו ביחד בגן וגילו שהן אחיות,

לאחר מכן הן גילו שיש להן 16 אחים מ16 אימהות שונות. כולם מאותו תורם.

פשוט בוחרים לא להכיר אותו

לק"י

(בלי קשר לשרשור הספציפי).

יהודי המאמין וירא ה' -

ירצה לקיים את דבר ה'.

מי שלא מאמין -

גם אין לו סיבה לחיות או סיבה להתרבות.

ומקיים את זה כמו בעלי חיים.

בכל מקרה - הטבע שה' נתן בחי זה להתרבות. וזה קורה.

לק"י

אנחנו בני אדם, לא בעלי חיים.

וזוגיות בלי אהבה וקשר בין בני הזוג היא לא מתכון לחיים מוצלחים.

והאהבה לבחור

ואני חושב שיש מי שלמעלה שברא אותנו ומשחק בנו

לק"י

כך שלא רואה סיבה לדון סתם.

ועדיין זה המצב גיל 40 מתקרב ואין ברירה מי שבגילי ומעל גיל מסויים בכלל כבר לקחה החלטה לגביי זה.

בגיל 28 מין הסתם לא חושבים על זה אבל בגיל 38, 39 ו40 כן.

כבר השלמתי ממזמן שלא אהיה אמא צעירה ולא כלה צעירה בגילאי 20 ו30 המוקדמות. זו בשלות שאת עוברת ככול שאת גדלה. זה המצב שאליו הגעת ומפה צריך להחליט החלטות קדימה. (זה המקום לומר למי שמעל גיל 30 ורוקה רוצי לעשות שימור פוריות )

לא נחכה לזוגיות הנוצצת לעד בינתיים יש חלום להיות אמא ולהגשים את הפן הזה בתוכך.

לפחות איך שאני הבנתי, כואב לה על הסיטואציה... לא בקטע של ביקורת אלא כי באמת זו שאלה וסיטואציה שקשה איתן רגשית...

כבת לבת בטוחה שכוונת התגובה היתה להביע רגישות.

בעז"ה שכל התקוות והחלומות יתגשמו במהרה.

(כאן לדעתי פחות יהיה מענה הטווח גילאים והסגנון די ספציפיים)

בגיל 37. יש לה שלושה ילדים ובלי עין הרע, הרבה נכדים!

ועוד אשה שאנו מכירים ילדה פעם ראשונה בגיל 39 בערך, חמישה או שישה ילדים.

לא להתייאש. יש גם י תרונות ללדת בגיל מאוחר יותר מהמקובל.

רק לצעוק אל השם....ולעשות השתדלות, אפילו אם זה אומר לדבר עם מישהו שיראה

לנו, אם אנו תקועים מהסיבות שלנו, היכן שורש התקיעות.

כמובן שלא מכירה אותך, מדברת באופן כללי.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

כדאי לעשות מהר אחורה פנה;

ואולי (למרות שכנראה לא), יש לך נטייה לבחורים שבוחנים אותך, שאת צריכה להוכיח להם (ובעיקר לעצמך) שאת שווה,

על ידי כך?

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

לק"י

ותזהרו בשיחות אישות.

אני אומר ההפך -

בנות אם ראיתן מישהו שמוצא חן בעיניכן,

תתחילו.

זה מחמיא מאוד.

רציתי לפרגן לה,

שתדע שיש הרבה בנים שעוד יתחילו איתה.

ולא צריך רבנים מדריכים ויועצים הם מאכזבים מאוד.

וברסלב זה האמת!

לק"י

ועדיין צריך זהירות.

(ואגב, כתוב לך בכרטיס שאתה "בקשר")

כמה אומץ צריך כדי לחשוף ולהיחשף ככה. אין לי עצה חכמה לתת, בתור אחד שמישהי ישבה לו בראש קרוב ל3 שנים לא ידעתי להתמודד כמוך או בכלל לדבר על זה. נשמע שאת יודעת לעשות עבודה פנימית מדהימה, עם כל הקושי שבדבר.

קראתי ועלה בי סוג של הערצה אולי קנאה קצת גם על הכנות הזאת, בטוח שהשם שמח בדרך שלך מלט בהצלחה

אני מצטט אותך מתוך הפוסט שלך: "על הבחורים שלא התאימו הייתי יותר משוחררת".

כלומר בעצם בסיפור שלו היית "לחוצה" או במילה אחרת - בחרדה. "הוא מאוד בוחן אותי". בחרדה מה יהיה. בחרדה שהוא ירצה או לא ירצה אותי. בחרדה שהוא ירצה להמשיך. בחרדה מהמילים הלא מדוייקות לך שהוא בחר בסוף הקשר.

אם אני מבין נכון. בעצם היית שם בקשר שבו את בלבלת בין רצון בקרבה או משהו כזה ("פרפרים בבטן") לחרדה.

במובן הזה הייתי מנסה להבין קודם למה את נמשכת למקום שעושה לך רע בגוף. ולמה את הרבה יותר חופשיה עם מי שאת לא רוצה בעצם (שוב, הכל במילים שלך מהפוסט, אני לא מכיר אותך!).

לפני שאת יוצאת עם עוד בחור שאת רוצה או שאת מרגישה שמתאים לך ונכנסת לפחד. יש לך שיעורי בית לעשות. והם שלך.

לאה אמנו מתי אמורה להיות אשתו של עשיו הרשע הדמעות ששפכה עזרו לה בהצלחה

תגידו לי אם אתם מסכימים עם הטענה.

אם אתה מרגיש בדייט במידה מסוימת כאחד שיש לו "יתרון" על הצד השני, לא תהיה לך את תחושת החרדה, אלא הדיבור יהיה יותר משוחרר וזורם, כי אתה יודע מה אתה שווה, ואתה מרגיש שאתה לא צריך להוכיח את עצמך.

עם זאת, הרבה פעמים זה יכול להיות בגלל משהו שיש לך ואין לצד השני, לדוג' כישרון מיוחד שאתה מתבלט בו ואתה שומע שהצד השני מעריך אותו. וכשזה קורה, יכול להיות שזה מוביל לכך שאתה פחות מתרשם מצד השני בגלל שהוא נמצא כביכול "מתחתך" כי אין לה את הכישרון שיש לך. וממילא אתה פחות מעוניין להמשיך בקשר.

זה יכול להיות כישרון נגינה, דיבור מול קהל, מראה וכו'.

דעתכם?

אין איך לטפל בבן אדם שפועל בצורה לא הגיונית.

לא בטוח שזה בגלל שהוא יותר בעמדה של בוחן, אלא שאת מרגישה צורך להילחם ולהוכיח, עמדה של ריצוי.

צריך לעבד, מה היה לי טוב שם, למה זה מה שהרגיש לי טוב, ולנסות להכווין את ההצעות והבירורים למקום הזה.

ובהחלט אפשר קצת לנוח. לא יותר מידי. אבל 'כחלום-יעוף'. החלום שהרגשת מתפוגג לאיטומוכבר פחות יושב על הלב, ואז הלב נפתח שוב.

חשוב עם זאת לשמר את הרצון ולעבוד איתו. רצון פועל. אם חושבים על הרצון, למה אני רוצה להתחתן, להקים בית, על המעלה שלו, מקבלים כוחות.

לזכור תמיד, אני עושה את ההשתדלות, הקב"ה מחליט מתי.

"אם ה' לא יבנה בית שוא עמלות בוניו בו"

לדבר עם אבא על זה. הוא מקשיב. התפילה מועילה, ותפילה מתוך צרה מועילה יותר, ומעלתה גדולה (לדעת הרמב"ן זו הצוות מדאורייתא). אני רוצה להקים בית לכבודך, כרצונך. עזור לי.

יברכך ה'.

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.