שאלות על גמילהפצלושון

אני רוצה לגמול את הבן שלי מהטיטול. הוא עוד שבועיים בן שנתיים, ורוצה לנצל את הקיץ, לחכות עד שנה הבאה נראה לי מוגזם...

הוא חכם ומבין, לא מדבר שוטף בכלל אבל מביע את עצמו מאד יפה (ונראה שהוא גם מודע לעצמו בזמן האחרון לפעמים הוא אומר 'סה' אחרי שהוא עושה בטיטול, סה מלשון הוא עשה חח)

השאלה איך עושים את זה??

חשבתי בשבועות האלה עד שיש חופש מהמעון להוריד לו את הטיטול כל יום בצהריים לשעה שעתיים כדי שיתרגל וילמד ואז בחופש נוכל להוריד לכל היום

שבוע שעבר הורדתי לו והסברתי לו על הסיר, והוא לא ככ אוהב לשבת על הסיר בקושי הסכים, אולי זה לא נוח לו? פעם אחת הוא פספס ואחכ הוא שם מגבת על הסיר ועשה ככה😅

אני יודעת שבקושי התחלנו אבל ככה עושים והוא ילמד?

בכללי בהמשך איך גומלים גם בלילה?

ובכלל כל העצות והטיפים לגמילה זה ילד ראשון לא יודעת איך עושים את זה😅

אמנם לי יש בנות אבלחמדמדה

שנתיים זה מאוד צעיר

אפשר לנסות מתוך הבנה שיכול להיות שזה ייקח זמן ויכול להיות שגם לא

יכול להיות שבסוף יצליח ויכול להיות שגם בסוף תראי שלא מתאים כרגע

תגגלי סימני מוכנות לגמילה ותבדקי איפה הוא על הקו

לדעתי זה פסע ראשון חח

בהצלחה!!

אני הרבה פעמיםהשם שלי

מתחילה מחשיפה לשירותים, בלי קשר לגמילה.


מציעה לשבת בשירותים (עם שרפרף ומקטין אסלה), לפני האמבטיה.

ככה הילד לומד לשבת בשירותים, בלי לחץ של גמילה.

בהתחלה הוא סתם יושב, ויכול להיות פתאום שבועות יצא לו. ואז הוא יכול לקלוט מה הוא אמור לעשות.

היתה תקופה שהבן שלי ידע לשחרר במכוון בשירותים, אבל לאחרונה הוא כבר לא מסכים לשבת יותר משנייה.


בעצם הגמילה מורכבת מכמה תהליכים:

זיהוי של הצורך להתפנות

היכולת לשחרר באופן מכוון

היכולת להתאפק ולא לפספס

לפעמים צריך גם לשחרר פחד


בשביל ללמוד להתאפק, אני חושבת שחייבים להוריד את הטיטול ושהילד ירגיש מה זה לפספס.


אפשר לגמול בהדרגה, לכמה שעות כל פעם.

אבל יש כאלה שזה מבלבל אותם, ועדיף לגמול אותם בבת אחת.


גיל שנתיים זה די מוקדם. יכול להיות שזה ילך בקלות, אבל יכול להיות שהילד עדיין לא בשל וכדאי לחכות עוד.


לגבי גמילה בלילה, בדרך כלל אחרי הגמילה אני מחכה שהילד יקום עם טיטולים יבשים, ואז מורידה גן בלילה.

עם חלק זה היה מהר, ועם חלק זה לקח זמן. 

סליחה אם אני פעורה, אבל הטיפ הכי גדול שיש ליממתקית

בגמילה הוא
לא להתחיל בגיל הזה
בגיל הזה מניסיון זה נמרח בזמן, ועד שהם נגמלים לגמרי
ואז בלילה יש טיטול ביום- אין
וזה מבלבל
ולרוב בהמשך יד רגרסיה וזה סיוטטטט, בעיקר בלילות כשמורידים טיטול פתאום אחרי כמה חודשים, והוא מבולבל ועושה במיטה..
הכל טוב ויפה אלא אם-
הוא בוגר
ומבין עניין
ומוכן לזה, ברמה שתוך חודש יגמל גם בלילה.(לא עכשיון שנה עם טיטול בלילה וביום- בלי, זה ממש מבלבל, ואז כשגומלים גם בלילה, עלול להיות שכחה עם עניין הזה
ויש לך כוח לנקות ולרדוף אחריו...

אני חולקת מאד על כל התגובות פהאמא לאוצר❤

וחושבת ששנתיים זה גיל מושלם לגמילה

בכלל בכלל לא מוקדם מידי (אני אישית גם גמלתי מוקדם יותר)

לא מבינה את הנטיה לחכות שהם יהיו גדולים, פשוט חבל.

במיוחד שאת אומרת שהוא חכם ומודע

מחזקת אותך להתחיל!!


גמלתי שלושה ילדים עד גיל שנתיים 🙂 ואני ממש בטוחה ממה שאני רואה סביבי שזה ממש ממש לא קשה יותר באופן גורף כמו שמנסים לתאר את זה לעומת עם גומלים בגיל גדול יותר !

בגיל שנתיים כמו בגיל שלוש יש ילדים שיותר קשה להם להיגמל ויש ילדים שפחות קשה להם להיגמל, ואין שום מניעה להתחיל בכזה גיל

זה ממש לא מוקדם מדי ורוב מוחלט של הילדים מסוגלים להיגמל בגיל הזה!! וזאת סתם נטייה הורית לחכות כל כך

דיברו כבר? איך ידעת אם לא? ואיך אפשרחמדמדה

ילד גמול בזמן שאת לא איתו והוא לא יודע לדבר?

כשבעצם את לא לידו לראות שהוא צריך ונגיד סבתא עסוקה

זה לא ילד שמדבר

(שואלת כי שלי בת שנה ושבע וחכמה מאוד חח שתהיה בריאה ואני חשבתי היתה לי פנטזיה לגמול אותה לפני הלידה (בנובמבר) אבל כילו לגמור בשנה ושמונה שנה ותשע מרגיש לי איךךךך

אצל יוצאי רוסיהשמעונה
גומלים בגיל מאוד מאוד צעיר ,זה מעניין לקרוא עלהשיטה שהם
הבנות כן, שוטף לחלוטיןאמא לאוצר❤

אבל תתפלאי הבן בכלל כמעט ולא

ועדיין הגמילה הלכה חלק..


את הגדולה גמלתי בגיל שנה ו8 (רק יום, לא לילה .. בגיל הזה לא כל הילדים בגלל מסוגלים פיזית להיגמל בלילה) והיתה גמילה מעולה. אבל זה באמת ממש מוקדם ורק כי זה ממש ממש בא ממנה והיא היתה מאד חכמה בכללי ומוכנה. והיא גם דיברה כמו בת שלוש לפחות מבחינת אוצר מילים רק פחות מובן...


לגבי איך כשלא מדברים, לא צריך לדבר מספיק לדעת להביע את עצמו

ילד שלא יודע להביע את עצמו ולתקשר בכלל זה לרוב ילד שגם פחות בשל לגמילה ..

מספיק להגיד מילה אחת, להסב את תשומת ליבו של המבוגר, למצוא סימן מוסכם

זה באמת לא כזה מורכב, אני יגיד שחששתי שזה ממש יקשה בגמילה שהוא לא מדבר כמעט והתבדיתי ב"ה. חוץ מזה שבאופן כללי אני מאמינה שנכון להתחיל גמילה רק כשיש לך פניות בתקופה הקרובה לזה

ואני ממש לא

צריכה מילים כדי לראות שהוא צריך פיפי...

אבל אצל ההורים שלי הוא בא ומשך לאמא שלי בחצאית ולקח אותה לשירותים

עכשיו הוא כבר למד להגיד פיפ, אז בכלל

ממש מסכימהדרקונית ירוקה

גם אני גמלתי את כולם בגיל 1.9 -2 והם נגמלו תוך כמה ימים, יום ולילה. שניים נגמלו תוך יומיים ביום ובלילה הפסיקו לחלוטין לפספס אחרי שבועיים. הקטנה היתה בשלה אבל עדיין לקח לה זמן. אותה גמלתי הכי מאוחר וזו היתה הגמילה הכי ארוכה.

לקח לה כמעט שבוע להגיע למצב שיכלנו לצאת לגן שעשועים בלי חשש ובלילה כמעט חודש עד שהפסיקה לפספס

שלי לא מדברת ככ, כמה מיליםחמדמדה

אבל בחיי היא מביעה את עצמה כמו בת שלוש וחצי🤣🤣🤣🤣

וכבר איזה שבועיים כמה עם טיטולים יבשים חחחחח לכם חדבתי על זה (יבש ברמה שאני לא חשה צורך להחליף לה לפני הגן בבוקר)

יאללה תתחילי!!!אמא לאוצר❤

בטח אם את לפני לידה!

מאחלת גמילה קלילה וכיפית💓

גם אם את לא תגמלי כרגעיעל מהדרום

לק"י


את יכולה להושיב על האסלה בבוקר, ובעוד זמנים.

עשיתי ככה עם שלושה ילדים בערך מגיל שנה וחצי.

ככה כשגמלתי סופית, זה היה להם מוכר.


(וגם אצלינו היו קמים עם טיטול יבש עוד לפני הגמילה, ולכן ישר גמלנו יום ולילה).

הגישה שלי לגמילהעוד מעט פסח

היא לא חד משמעית כמו מה שרווח פה בפורום.

בעיניי ממש הגיוני להתחיל רק מלהושיב אותה בבוקר על הסיר. ולמחוא לה כפיים אם יצא לה.

או לתת לה שעה ביום להסתובב בלי. לאט לאט, שתתחיל להרגיש את הגוף שלה.

ככה אפשר לגמול בגילאים הצעירים הללו, וגמילות מהירות ומוצלחות.

אני מסכימה ממש, ולנו זה עבד מעולה.טארקו
אני בטוחהעוד מעט פסח

שכל אמא כאן מצליחה להבין כשבן השנתיים שלה רעב או צמא. גם אם הם לא מדברים מושלם.

הם יודעים להביע את עצמם מצוין...

בדיוק, תודה על ההשוואה, זה מעולה!אמא לאוצר❤
וודאי! כל גיל יכול להיות מושלם לגמילה...ממתקית

השאלה כמה אנרגיות, זמן וכוחות הגמילה מוציאה מהאם ומהפעוט.
יש גמילה בכמה חודשים, ויש גמילה בכמה שבועות- ואפילו ימים.
מנסיוני ככל שהגיל קטן יותר, משך הגמילה עלולה להיות ארוכה יותר ומפרכת יותר.
כמובן לא אצל כולם, ויש ויש
אבל באופן כללי...
אגב, השאלה גם איך מגדירים גמילה-
פעוט כבן שנתיים שגמול במהלך היום, ובערב טיטול- זה לא גמילה, זה תהליך לקראת...

אז זה בדיוק מה שאני אומרת, שאני ממש לא מסכימהאמא לאוצר❤

עם הגישה

גיל מושלם לגמילה זה אומר שממה שאני רואה זה לא בהכרח ייקח כמה חודשים בכלל ובעיקר לא מאריך את התהליך!!!

וגם רוב אנשי המקצוע אומרים כך

גמילה בגיל שנתיים לא בהכרח תהיה ארוכה יותר בגיל 3

ברגע שיש בשלות זה לא מאד משנה וילד שייקח לו הרבה זמן זה בכל גיל בדר"כ


אצלי הגדולה נגמלה בגיל שנה ו8-9 גמילה שאני מאחלת לכולם קלה כזאת

וכנל הקטן שלי בגיל שנתיים בדיוק גמילה חמסה עליה תוך שבוע+ היה יבש גם בלילה

הגמילה של האמצעית היתה קשה אבל אני ככ בטוחה שזה בכלל לא קשור לגיל (גם בערך בשנתיים)

כי עד היום קשה לה עם הגמילה ויש לה כל מיני עניינים סביב זה והיא כבר גדולה.


ולגבי ההגדרה גם פה מתנצלת אבל לא מסכימה וכל אנשי המקצוע גם כנראה שלא🫣 כי יש הגדרה מאד ברורה שקוראים לה גמילת יום וגמילת לילה

ולא כל הגישות אומרות שבכלל נכון לעשות אותם ביחד.

בוודאי שילד שבלי טיטול רק אחר הצהריים אחרי המעון ובלילה גם ישן עם זה לא גמילה אלא תחילת תהליך

אבל ברור גם שילד שבלי טיטול מהרגע שהוא קם בבוקר ועד הרגע שהוא הולך לישון הוא גמול ביום, אין פה שאלה בכלל, זה לא תהליך לקראת זאת גמילה לחלוטין! שלא בהכרח קשורה ישירות לגמילה בלילה שיכולה לקחת יותר זמן פיזיולוגית .

ואני רואה שזה לא מבלבל אותם בכלל

יש הרבה דברים שעושים רק בלילה

יש ילדים שעם מוצץ רק בלילה

מה מבלבל בזה? הם גמולים יום לגמרי, ולילה עדיין לא


ילד שיש לו בעיה של הרטבת לילה וקם בגיל 7 רטוב כל לילה, לדעתך לא גמול בכלל? הוא רק בתהליך?

לא מסכימה בכלל שטיטול בלילה אומר לא גמולטארקו

הגמילה בשעות הערות היא התנהגותית

הגמילה בשינה פיזיולוגית בלבד ומצריכה סוג אחר של בשלות


יש ילדים שלא בשלים לגמילת לילה אפילו בגיל חמש, וזה ממש תקין פיזיולוגית, והם בהחלט נחשבים גמולים ביום...

נעלבתי בשביל הילדים האלה מודה🫠

מצטרפתהשם שלי

הגדולה שלי נגמלה ביום בגיל שנתיים וקצת.

אבל היתה עם טיטול בלילה עד קרוב לגיל 5.


היה יותר זמן שהיא היתה עם טיטול רק הלילה, מאשר שהיתה כל הזמן עם טיטול.


ברור שהיא היתה נחשבת גמולה.

היא רק עוד לא היתה בשלה לגמילת לילה.

סורי, בהדרכה שהיינו לגבי גמילה אצל פעוטותממתקית

כך אמרה לנו המדריכה(מישהי עם שם...)
מבחינת ההגדרות, בספרים, פסיכולוגיה, לא יודעת מה...
גמול בהגדרה זה מי שאין לו כללל טיטול, לא בלילה ולא בבוקר. 
גמילה בשעות לילה מקריאה והתעניינות בתחום בהבנה שלי, היא לא רק פיזיולוגית, זה תלוי ילד ותלוי בגרות ומוכנות. 
 

טוב אז כמו כל דבר יש גישות שונותטארקו
וזו לא הגישה הרווחת.
תלוי את מי שואלים... אצלנו זה די רווחממתקית

גמול זה גמול 100 אחוז.
אין חצי

מה זה אצלנו? במשפחה?טארקו

התכוונתי רווח בשיטות טיפוליות/פסיכולוגיות/רפואיות..

ברפואה למשל יש התייחסות אחרת *לחלוטין* לילד בן 5 שמפספס גם בשעות היום, לעומת ילד באותו גיל שמפספס רק בלילות.

גם בפסיכולוגיה התפתחותית היחס הוא אחר לחלוטין.

ממש מעניין, כי זה לא מה שאני מכירה.ממתקית

ועברתי הדרכות ממש עמוקות עם אחד הילדים שלי.

אגב, לא מדברת על ילד שמפספס או לא
אלא על גמילה בהגדרה היבשה שלה.
איך מגדירים ילד גמול?
לא נראה לי שיש כמה הגדרות
בתוך קטגוריית הגמול, יש סיווגים, מחקרים, דעות בגישות שונות, שיטות שונות ומגוונות... וכו וכו

וודאי שיש הגדרה של ילד גמול בלילה וילד גמול ביוםבוקר אור

וברור שגמול לגמרי הכוונה גם וגם

אבל יש הבדל מהותי בהתייחסות, גם כשמילאתי שאלונים להתפתחות הילד וגם כשתושאלתי ע"י אנשי מקצוע היצה הפרדה ברורה בין שניהם

אצל מי זה רווח? מי החליט? יש 100 אחוז ביוםאמא לאוצר❤

ו100 אחוז בלילה

זה לא קשור

אף אחד לא החליט...ממתקית

רווח בגישות שאני מכירה
כתבתי למעלה...

מי הגדיר את ההגדרה הזאת?אמא לאוצר❤

כי אני מכירה הרבה אנשי מקצוע בנושא ושיטות ומעולם לא שמעתי הגדרה כזאת

זה לא הגיוני

יש מנחת הורים ספציפית שמטפלת בגמילותממתקית

לא אציין את שמה כרגע. 
עברנו אצלה הדרכה לגבי אחד הילדים
והיא הבהירה שגמול זה מי שאין לו טיטול בכלל. 
לאחר הגדרה מדויקת, יש גישות שונות, שיטות, בפסיכולוגיה וכו...
זו לא הגדרה ספציפית שלה, כך זה מוגדר בהגדרה היבשה, ומכאן יש הרבה הסתעפויות...
 

אוקי אז היא ספציפית בגישה הזוטארקו
אבל אורולוגים, מדריכות גמילה, מטפלים התפתחותיים למינהם אחרים- לא.
לא יודעת מה הגישה שלה.ממתקית

אבל היא גם מנחת הורים ומנחה צוותים טיפוליים, מדריכות אחרות וכו...
חחח אולי כדאי שלא תפיץ את זה. 

אבל להבנתי ממנה זו ההגדרה לגמול. הגדרה יבשה ומפה יש הרבה היסתעפויות.
 

תודה על הדיוק!! בדיוק מה שניסיתי להגדיראמא לאוצר❤
וואי, סליחהעוד מעט פסח

אבל יש ילדים עם הרטבת לילה גם בגילאי יסודי.

זה ממש לא הופך אותם ל'לא גמולים'.

גמילה יום וגמילת לילה זה שני דברים שונים לחלוטין.

הבנתי.לא יודעת לפרטים...אני לא מהתחוםממתקית

כן יודעת שמי שמדריכה לגבי הרטבות לילה טוענת כך.(גמול זה מי שללא טיטול בכלל...)
לא יודעת מעבר...

יש הרבה יועצות לגבי הרטבות וגמילה וכו...
נראה לי שהן הכתובת.
 

אשמח ממש לטיפים!!! אני גם מאמינה שאפשרמעיין34
אבל לא יודעת מאיפה להתחיל
והם היו עצמאים?מקרמה
כי יש הבדל בן בשלות לשליטה על הסוגרים שמגיעה בגיל צעיר לבין הבשלות והיכולת לקחת אחריות וללכת לבד לשירותים או אפילו לבקש שזה מגיע בגיל מאוחר יותר

ולמי שלא נמצאת בפניות מלאה לגמילה- שליטה על הסוגרים לא מספיקה


(ואני מודעת למחיר של גמילה מאוחרת שבעצם  חרוב היא בשלב שכבר לפעמים יש רגרסיה לשליטה על הסוגרים- וצריך לתרגל את המיומנות מחדש)

כן בגדולאמא לאוצר❤

השאלה היא גם מה את מגדירה עצמאות

עם הקטן שלי אני עדיין צריכה ללכת לשירותים כי לבד הוא מסתבך

זה לא אומר שהוא לא יכל להיגמל..

לא כולם אבל אני חושבת שרוב הילדים בגיל שנתיים די עצמאים..

ילד שפחות עצמאי יכול להיגמלהשם שלי

אבל זה דורש יותר פניות של הסביבה.


זה משהו שצריך לקחת בחשבון כשמחליטים מתי לגמול.

בעיני זה עצובעוד מעט פסח

שילד נשאר עם טיטול רק כי להורים אין כח לקחת אותו פעם בכמה זמן לשירותים.

מילא שאומרים שאין כוח לתהליך הגמילה. אני יכולה להבין.

אבל לטפל בילד גמול, וואלה, זה באמת עניין של שתי דקות פעם בשעה-שעתיים.

על זה להשאיר לילד טיטול???

אני מתייחסת לתהליך של הגמילההשם שלי

לא לעזרה לילד שכבר גמול.


אני אעדיף לדחות גמילה ולתזמן אותה לזמן שיהיה יותר פניות, גם אם זה אומר להשאיר עוד תקופה עם טיטול.


כשהבת שלי יזמה גמילה מעצמה, גמלתי אותה למרות שזה לא היה לי בזמן נח.

הייתי אז עם תינוק בן חודש, והיה קשה לתמרן בין טיפול בתינוק לגמילה.

אם זה היה תלוי בי, הייתי מחכה כמה חודשים וגומלת אותה כשהתינוק היה קצת גדל.

פה אנחנו מסכימותעוד מעט פסח

אני גם חושבת שבשביל גמילה חלקה צריך מוכנות ופניות של ההורים.

אני פשוט רואה יותר ויותר הורים שמחכים ''לרגע הנכון'', אבל כל פעם יש משהו, ובסוף הרגע הזה לא מגיע, וסתם גומלים כשהילד כבר ממש גדול.

ולפעמים גם ההמתנה הארוכה עצמה בסוף יוצרת בעיות.

הרבה ילדים בני שנתיים נמצאים חלק מהיוםמקרמה
  1. במסגרת ושם זה הרבה יותר בעיתי
השאלה אם יש שיתוף פעולה מהמסגרתהשם שלי

עכשיו הבן שלי עולה לגן, אבל הוא נמצא במעון בקבוצה של הקטנים בשנתון, יחד עם ילדים שכבר בשנתון הבא.

הוא לא חשוף לילדים גמולים, ולא גומלים אותם במעון. (יכול להיות גם בגלל שאחת המטפלות הקבועות לא נמצאת ויש מחליפות).

אני רוצה להתחיל לגמול אותו, אבל זה עוד לא קרה.


לעומת זאת, היו לי ילדים שהיו מהקטנים שבקבוצה של הבוגרים.

הם ראו ילדים יותר גדולים מהם שכבר נגמלים, והמטפלות דחפו אותי לגמול והיו חלק מהתהליך.

זה היה יותר פשוט לגמול ככה.

אני שוב אגידעוד מעט פסח

שהגישה הזו שחייבים להוריד טיטול בבת אחת- גם בבית וגם במסגרת, בעיניי היא שגויה.

ילד מצליח להבין מצוין שעכשיו צריך לשים לב, ובפעם אחרת פחות. לדעתי זה גם יותר קל, להיות 'על זה' לפרקי זמן קצרים כל פעם ולא כל הזמן.

ומניסיוני, מה שקורה זה פשוט שאחרי כמה ימים, גג שבועיים, אני עדיין שולחת למסגרת עם טיטול אבל הילד מתחיל לבקש ללכת לשירותים גם שם.

אני חושבת שזה תלוי ילדהשם שלי

יש ילדים שיעשו את ההפרדה בין הזמן עם טיטול לזמן בלי, ויש ילדים שזה יכול לבלבל אותם.


יכול להיות גם מצב שכשהילד בלי טיטול הוא יתאפק, ויחכה להיות עם טיטול בשביל לשחרר. ואז הוא לא יתרגל ללכת לשירותים, וכשיוסיפו זמן בלי טיטול הוא כבר לא יצליח להתאפק.


ויכול להיות שהילד ירצה מייד להוריד לגמרי טיטול, ולא תמיד במסגרת יהיו מוכנים לזה.

וקרה לי גם הפוך. שהתחלתי גמילה בבית ובמעון הורידו לה טיטול מיוזמתם.


יצא לי לגמול גם בצורה הדרגתית וגם בבת אחת. כל פעם לפי מה שהתאים.

בסוףעוד מעט פסח

כל אחד ומה שעובד לו.

אבל אני יכולה להגיד שהרבה מהבעיות של 'ילד לא מוכן לשחרר', אם זה צואה או אפילו שתן כמו שיש כמה הודעות מתחתינו- יכול להיות תוצאה של ילד שחיכו איתו יותר מדי זמן, עד 'הרגע הנכון''.

אם ההורים שרואים את הסימנים של הילד מגיבים לזה מיד ומוכנים באותו רגע להתגייס לתהליך שלם- נפלא.

לרוב זה לא ככה.

ולכן יש את האפשרות של תהליך הדרגתי. אבל להשאיר טיטול עוד ועוד, בעייתי. ויותר מדי נפוץ לאחרונה לצערי.

בעקרונות זה נכון מה שאת אומרתדיאט ספרייט

שכדאי לצפות בסימני גמילה או רצון לגמילה ולהתחיל, אבל צריך לזה הרבה פעמים שיתוף במסגרת.

אני שלחתי פעם בת למעון (מפוקח) ושם קיבלתי כל הזמן תלונות מהמטפלות וממנהלת המעון שהילדה לא מוכנה ושהיא מפספסת.

מדובר בילדה שמדברת מצוין ומעבירה אל המסרים שלה מצוין, והיא כל הזמן אמרה לי שהמטפלת ** אמרה שאני עדיין לא מוכנה ועוד דברים בסגנון.

בסוף, צריך הרבה תפילות, מוכנות של הילד והרבה הרבה שיתוף מהפרטנרים שלנו במוסדות בהם הילדים נמצאים.

במקרה כזה, אני ממש מבינה הורה שמחכה עד שהילד ממש ממש, אפילו אם זה קצת קצת מאוחר.

(לא קראתי את כל השרשור ממש, אז מקווה שהבנתי הקשרתי והסברתי גם את המסר לי כמו שהתכוונתי ❤️)

מקבלתעוד מעט פסח

הנושא של המסגרת הוא באמת נושא בפני עצמו.

האמת שאני כותבת כאן גם מהכובע של מי שהיתה שנים גננת בגן 3, ונתקלתי בהרבה הורים שאנחנו הצוות רצינו לגמול וההרים חיכו וחיכו וחיכו.

לא חשבתי על הצד של הורים שרוצים והמסגרת לא (וכמו שתיארתי באחת ההודעות, את הילדים הפרטיים שלי שלחתי למעון עם טיטול בזמן הגמילה- והם פשוט אמרו למטפלות שיש להם פיפי, למרות הטיטול, אז מעולם לא נתקלתי בתופעה שאת מתארת).

זה נכון. אבל גם בגיל גדול יותר משנתייםיעל מהדרום

לק"י


הרבה פעמים צריך עזרה בהתחלה.

לצורך העניין הבן שלי בן 3.9 וגמול כבר כמעט שנה, אז ללכת לבד ולשבת הוא יודע, אבל עדיין צריך עזרה אחרי.

ולא זוכרת באיזה שלב הוא למד להתיישב לבד.

מסכימה ממש,זה לא השיקול בעיני אם לדחות גמילה או לאאמא לאוצר❤
בדרך כלל צריך עזרה בהתחלההשם שלי

ולכן אני חושבת שעדיף לגמול בזמן שיש לזה יותר פניות.


אבל גם הגיל יכול להיות משמעותי, וגם אופי היכולות של כל ילד.


אם בגיל צעיר גמילה תדרוש ממני לקחת את הילד לשירותים, לעזור לו להוריד את הבגדים, להושיב אותו, לעזור לו להתלבש.


בגיל יותר גדול אני עדיין אצטרך לעזור, אבל אולי הוא כבר ידע להוריד בגדים ולהתיישב לבד, אולי הוא כבר יכול להתלבש עצמאית, אולי אפילו יספיק שאני אגיד לו לרוץ לשירותים והוא כבר יסתדר.

וגם אם בהתחלה הוא פחות עצמאי, הוא יכול להגיע לעצמאות יותר מהר.


שוב, זה תלוי גם בכל ילד, ותלוי עד כמה יש לי יכולת לעזור בתקופה הזאת.

אני מסכימהעוד מעט פסח

של תהליך הגמילה עצמו צריך פניות.

אבל-

א. אם עושים את זה הדרגתי, הפניות יותר זמינה (כי שעה ביום הרבה הורים יכולים להרשות לעצמם, יום שלם פחות).

ב. הפניות היא לתהליך. מה הודעה הקודמת הבנתי שאומרים שלא רוצים ילד גמול כי זה דורש התעסקות, וזה בעיניי עוול לילד.

תראיעוד מעט פסח

בן השלוש שלי גמול כבר כמעט שנה.

אני עדיין הרבה פעמים הולכת איתו לשירותים כי אחרת קורה שהבגדים שלו נרטבים (במיוחד מאז החאלקה שיש לו ציצית).

אז מה, להשאיר טיטול בשביל לא ללכת איתו לשתי דקות אחת לשעה וחצי? לא נשמע לי הגיוני.


ולבקש עזרה ילדים יודעים מגיל ממש ממש קטן. בדיוק כמו שהם מבקשים לאכול ולשתות- לומדים לבקש ללכת לשירותים. לא הבנתי למה זה סיבה לדחות.

גמלתי יחדה בת קצת יותר משנתייםמקרמה

אבל זה שונה מהותית מילד בן 1.8

ובגיל הזה זה דורש הרבה יותר משני דק אחת לשעה וחצי

זה להיות על זה

על ההבעות פנים

על האחריות

הילד לא תמיד אפילו יודע לדבר

אלא יותר לסמן


הגיל המתאים לגמילה זה מנעד מאוד רחב

יש שגומלים עוד לפני גיל שנה (או מפשפשים מגיל 0... ואז אין בכלל גמילה)

השליטה על הסוגרים אפשרית בגיל מאוד צעיר


ועל המנעד הזה ככל שזה יותר מוקדם - החלק של ההורים יותר גדול

זה מדהים בעיני הםניות הזאת חקרוא את הילד. ממש לנכוח איתו בכל רגע

בעולם שאנחנו חיים- הרבה מההורים לא שם


האם זה אידיאלי? ממש לא

האם זה מציאות בהרבה בתים? כן

ולגמול ילד לפני שהשטח ערוך לזה יכול לגרום להרבה תסכול לשני הצדדים 

אצלי בת 2.4 כאמור(היא כבר 2 ו5)טארקו

בגדול עצמאית

מורידה לבד, עולה לבד לשרפרף ומתיישבת

בקטן היא לא אוהבת ללכת לבד והיא מבקשת עזרה

אבל היא גם מסוגלת לבד אם צריך


בכל מקרה גם בגיל 3 הרבה מהילדים לא 100% עצמאיים בהתחלה וצריכים יחסית תמיכה..

תודה על העידוד!!פצלושון
לדעתי זה מבלבל להוריד לשעה כל יוםעדיין טרייה
אפשר להכיר לו את השירותים (לקחת בזמנים שבדרך כלל יש - למשל בהחלפת חיתול של הבוקר שישב קצת ואז לשים חיתול חדש). ברגע שמורידים את החיטול לדעתי עדיף לא להחזיר כי שעה ביום כנראה שלא תראי עקומת למידה ואז זה סתם הרבה פיספוסים בלי התקדמות אז הייתי מחכה לחופש מהמעון. אם לא ילך עכשיו אפשר לנסות שוב בחופש פסח זה לא יהיה מאוחר מידי.
עצה יפה ששמעתי-שיפור
לפני שמתחילים להוריד טיטול- להתחיל להרגיל לרעיון של לשבת על הסיר/ ישבנון, אפשר עם בגדים, אפשר לפני מקלחת, אפשר לעשות תורות עם הבובות.
רעיון יפה!פצלושוןאחרונה
עשית לי חשקאנונימית בהריון

הבת שלי בת שנה ו9 חודשים,

חכמה ומביעה את עצמה יפה (עדיין לא מדברת שוטף)

אולי ננסה בחופש שהיא בבית כל היום.

 

 

שמתי לב שיש ילדים שבגיל גדול יותר מתחילים לפתח פחד מגמילה,

זה קשור באמת לגיל או לאופי של הילד?

לדעתי יכול להיות קשור לגילאמא לאוצר❤

שלפעמים דוקא כשהם גדלים זה מסבך

אבל ברור שקשור גם לאופי

אנחנו גמלנו לאחרונה בת שנתיים ורבעטארקו

זה ממש הגיע ממנה אז אני לא יודעת כמה טיפים יש לי

אבל אחד הדברים המשמעותיים לדעתי היו שבערך חצי שנה לפני זה כל פעם לפני מקלחת הצענו לה לעשות פיפי בשירותים, חגגנו הצלחות ופימפמנו את זה שגדולים עושים בשירותים..


מתישהו כן קנינו תחתונים גם, ואז בבית היינו מחליפים לתחתונים ובעיני זה הניע את התהליך.. אבל שוב, זה היא חפרה לי שנקנה כבר תחתונים וזה..

אז בערך שבועיים היא הייתה עם תחתונים אחהצ בבית- שעתיים בערך, ובזמן הזה בעיקר היה חשוב לנו לא המניעת פספוסים אלא ההצלחות של שחרור בשירותים.


וזהו בשבועות היא הייתה 3 ימים בבית וב3 ימים האלה היא הייתה רק עם תחתונים חוץ מהלילה, ופספסה אולי פעמיים(שפעם אחת היא הייתה שפוכה מעייפות, ופעם שניה היא הייתה באמצע טנטרום.. כלומר בכללי היא מאוד שלטה בזה)

וזהו מאז היא גמולה ב"ה

יש פספוסים נגיד פעם ביומיים-שלושה ובימים שהיא עייפה יש יותר

אבל היא לגמרי גמולה מבחינתי.

הגדול שלי נגמל בגיל מעל 3 ופספס יותר....


אנחנו כן "על זה" הרבה מבחינת לזהות שהיא צריכה שירותים ולעזור לה לעצור הכל כי הפומו קשה

אבל גם בזה יש גרף שיפור משמעותי ושישי-שבת האחרונים למשל שהיא הייתה איתי בבית היא לא פספסה אפילו פעם אחת ו90% מההליכות לשירותים היו ביוזמתה אפילו באמצע משחק..


בעיני כן צריך היכרות עם הקונספט לפני שמורידים טיטול לחלוטין

ולראות שהילד בעניין ולא בהתנגדות

וחוץ מזה אין סיבה לא לזרום עם ילד(ואמא) שרוצים..


אנחנו תכלס זיהינו שהיא בשלה כבר בעם כלביא, היא הייתה ממש שם ואפילו כמה פעמים הורידה טיטול כדי ללכת לשירותים

אבל לא התאים לי להיות בגמילה עם ריצות תכופות למקלט השכונתי.. כל הזמן אמרתי שאם היה לנו ממד הייתי גומלת כבר אז

אגב אני אישית לא מתחברת לסיר בכללטארקו

מעדיפה בפער מקטין אסלה(לאחת האסלות קנינו מובנה, לשניה נייד)

ורואה איך זה מאפשר לילדים שלי לא להירתע משימוש בשירותים גם במקומות אחרים ואפילו בלי מקטין(כמובן שאז אני מחזיקה וכו) כי אסלה היא אסלה היא אסלה, זה מוכר להם.. לעומת סיר שמגביל ולפעמים מקבע.


גם אסור סיר במעון תמת, זה גם שיקול בעיני.

אבל איך הילד מגיע לאסלה?נעומית
מרימים אותו כל פעם? 
עם שרפרףהשם שלי
מעניין, והם מצליחים?נעומית

לא מסורבל מידי?

הילד צריך לעלות, להסתובב ואז להתיישב

כןהשם שלי
הקטן שלי (עוד לא גמול), לא מצליח להתיישב לבד, אבל הוא מאוד נמוך.

לשאר הילדים לא היתה בעיה.

גם ככה בגיל קטן הרבה פעמים עוזרים להםיעל מהדרום

לק"י


אז מושיבים אותם, עד שהם לומדים להתיישב בעצמם.

(גמלתי את כולם בלי סיר).

כן.. לוקח קצת זמן לקלוטטארקו

אבל שלי גמולה חודש וכבר מסתדרת מעולה

היא בדכ עולה מהצד כזה וישר נעמדת בכיוון האסלה, ולא עולה ממקדימה ומסתובבת... סתם שיטה שהיא פיתחה😅

עם שרפרף.. יש לנו שרפרף קבוע בשירותיםטארקו

זה גם תנוחה יותר נכונה פיזיולוגית שהרגליים על שרפרף.


במעון השירותים נמוכים

ובמקומות אחרים אני אכן מרימה אותה אם צריך.

מעניין, ננסהנעומית
תודה 
מעניין לא ידעתי שאסור סיר במעוןפצלושון

האמת נראה גם שממש לא נוח לו עם זה

אתמול הוא היה מוכן לשבת על הסיר רק עם טיטול..

ננסה מקטין אסלה הלוואי שיאהב

גמלתי ממש ככהעוד מעט פסח

בגיל דומה (שנתיים וקצת).

כולם כאן כתבו לי לחכות, אבל לא חיכיתי, ואני שמחה על זה...

הורדתי לשעה ביום שבה היה לי כח להתעסק בזה.

ותוך שבוע בערך הוא קלט את הקטע, ומשם הרחבנו את זה לכל היום צ'יק צ'ק.

אני כן אוהבת שהם מתחילים בסיר כי הוא נגיש להם יותר מהשירותים. עם בנים, אם מתאים לך, אפשר להציע גם לעשות ישר למקלחת (בעמידה), או בחצר אם יש. המטרה מבחינתי שיהיה לו מקום שיוכל להגיע אליו במהירות ובקלות.

תודה לכולן על התגובות!פצלושון

במיוחד לאלו שעודדו אותי להתחיל;)

הלוואי שילך בקלות

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !