דבר ראשון חייבת להגיד שכל הכבוד לך, זה מהלך לא פשוט בכלל.

דבר שני, בגדול ממה שאני מכירה זה נפוץ יותר בחברה החרדית, אבל אולי אני לא מספיק מכירה.

ואני אישית לא מכירה בחורות שעברו לטלפון מקשים, רק מכירה כמה כאלו שמדברות על זה שהן רוצות...

בעיניי זו איכות חיים אחרת, למי שיש לה/ לו מספיק כוחות נפש ומעריך את ההקרבה.

כשהסתובבתי קצת באזור של ישובים כמו חרשה וגם בכל מקום תכל'ס שיש בו קהילה תורנית מאוד

יכולה לספר על עצמי שעד לא מזמן הייתי עם מקשים ועברתי לסמארטפון לא מזמן (רק וואצאפ ספוטיפיי וכזה.. בלי גוגל)

ואני מאמינה (יודעת שזאת לא דעה רווחת) שככל שיש טלפון פשוט/עם פחות אפליקציות ושכלולים יש יותר שקט נפשי וחיבור לעצמך ובטח ובטח בבניית זוגיות

אני מחפש בחרה עם טלפון כשר לא רק בגלל הרמה התורנית, אלא גם בגלל המרחב הזוגי שאני שואף אליו

לגבי 2 יש לי חברה עם כשר  וכמובן שמחפשת גם גבר בהתאם באיזורים דוסיל זה ממש נפוץ..

1 הייתי פוסלת על המקום בחור כזה.

2 הייתי מתרחקת מבחור שמנסה לשנות אותי

זה בעניין של האם זה דבר שמחפשים או לא. 

כלומר אתה רוצה להעביר את הבחורה תהליך.

אם היא גם ככה לא משתמשת בסמארטפון אז לא הייתה שאלה..

השאלות ששאלתי הן אחד על ההיתכנות של הדבר בציבור, והאם גם בחורות בזכות תהליך רוחני כזה או אחר או מהבית גם עשו צעד כזה.  אני לא חושב שזה המדד הקובע לרמה תורנית ויכול להיות שהכותרת והתוכן לא הכי מתחברים יחד. אין לי עניין להעביר בחורה תהליך אלא להבין כמה לכתחילה התופעה הזו קיימת בציבור ומי שהבין אחרת את מה שכתבתי תודה שהארתם לי שלא כתבתי ברור

השאלה היא לכתחילה האם המסע בנושא הזה שאני עברתי נפוץ גם בקרב בנות (אני יודע שהיה את הכנס של לעורר ליבי אבל לא מעבר)  אני לא חושב שאני יכול ונכון שאני אשנה בחורה רק כי אני מחפש  מגזר מסוים שמקפיד על דברים מסוימים

כדי להינשא לבניה. זה היה התנאי שלהם. אני לגמרי מצדיקה אותם. זה לא בריא.

הייתי מייד מנסה להכיר בחור כזה!

אחרי זה אתה מתפלא למה הרווקים פה מתלוננים על השדכנים של היום

בדיוק יצא לי לראות פוסט ש @מבולבלת מאדדדד העלתה בעבר (אאל"ט)

ברור לכולנו מה הפוטנציאל שטמון בטלפון, וכאן זה לא המקום לדון על זה.

אבל בעיני, מי ששופט את הרמה התורנית שלי לפי המכשיר הנייד שלי - מפספס הרבה...

ואולי כאן אפשר לשאול את השאלה:

מה מגדיר בעיניך מישהי תורנית?

האם סמארטפון בהכרח נוגד את ההגדרה *שלך* לתורנית?

האם אפשר להגיע לאותם דברים *לא תורניים בעיניך* גם בלי סמארטפון? [אם נניח שיש לך בעיה עם בזבוז זמן ברשתות חברתיות, הרי אפשר להגיע לזה גם דרך מסכים אחרים שאינם סמארטפון].

בעולם הערכים וההשקפות שלי, סמארטפון הוא כלי. כמו אינטרנט, חשמל וכו'. השאלה היא לא אם יש לך או אין לך, אלא מה אתה עושה איתו. לא לשלול אותו לחלוטין, אלא להשתמש בו בצורה חכמה, לדעת לשים לו את הגבולות הנכונים. מבחינתי, הגישה של לא יהיה טלפון חכם תחת גג ביתי - זו גישה שהיא מאוד חרדית, של להסתגר בעולם הישן והמוכר, ולנסות להתרחק מהקדמה המאיימת. ברור שיש לזה יתרונות, אבל יש לזה גם מחירים, וצריך להיות מודעים לזה. ואני לא שם - מבחינת הגישה. כלומר, לא עניין אותי איזה טלפון יש למי שאני יוצאת איתו, כן עניין אותי מה היחס שלו לעולם המודרני, איך הוא מתמודד כאדם דתי בחיים.

א' אני שמח שכתבת את זה, לא באתי לצבוע שכל מי שיש לו טלפון חכם הוא פסול או לא תורני.  אני גם לא בא לגישה של איזה טלפון רק כי טלפון חכם "פסול בעיניי"  (למרות שאני חושב שטלפון חכם למרות כל יתרונותיו אני חושב שהוא כלי שמבזבז זמן ויש בו פיתויים גדולים מאוד)  שאלתי על גוף הדבר כמה התופעה נפוצה שבנות מחליטות לעבור לטלפון מקשים כדי לנצל יותר את הזמן וגם לא להכנס לטריגר של אתגרים.  

-אני אעיר עוד נקודה שהיה לפניי כמה חודשים כנס בשם "לעורר ליבי" שהיה מיועד לבחורי ישיבות ולאחריו כנס "לעורר ליבי" לבנות שעסק בנושא המדיה והתקשורת ובעקבות הכנס הה השאלה הוצפה

אגב, מאיפה אתה גולש בערוץ 7? כנראה מהמחשב, אתה בטוח שהוא גוזל פחות זמן?

ידוע לי שיש כמה קהילות שבהן עד היום מתנהלים בלי, יש להם רווחים מזה ויש להם מחירים כבדים. אגב, קרוב משפחה שלי מקהילה כזאת, לא באמת מתנהלים בלי - אלא מתנהלים עם זה שלאחרים יש. כל אירוע משפחתי, צריך לברר להם אוטובוסים ומסלולים. כל הודעה - צריך לשלוח להם בנפרד. כל הרשמה, צריך ש'מישהו' ירשום אותם וכו' וכו'.

אז אני ממש לא מעודד בחור ישיבה להחזיק סמארטפון, גם לבני קניתי במיטב כספי מכשירים חסומים, שילמדו עם כמה שפחות הסחות.

אבל כדאי לחשוב טוב, האם באמת הבית האידיאלי הוא כזה שלשני בני הזוג אין?

העניין של לצאת לשוק העבודה "ולעולם הרחב" ללא יכולת להתנהל כי הכל במכשירים חכמים הוא אתגר שניתן לעמוד בו. מכיוון מבחינתי מכשיר פשוט ללא אינטרנט בגלל היתרומות של ניצול זמן ומימוש של אינטראקציה חברתית. וגם ההתרחקות מהיחשפות לתכנים לא ראויים הוא יותר נכון שיהיה בכיס וגם זה מה שאתן לילדים, את כל הצרכים של פרנסה או עבודה יהיה מחשב מסונן שיהיו בו מעט אפשרויות פתוחות (מחשב עדיף כי הוא לא נמצא בכיס כל הזמן הוא לא מלווה אותי לכל מקום) ב"ה את כל הצרכים של קופ"ח וחשבון בנק ודרכי הגעה לאירוע מסתדרים או עם המחשב המסונן או עם דרכים נוספות.  

רק לדייק, אני לא מדבר דווקא על 'לצאת לשוק העבודה'. לכל בחירה יש מחירים מהרבה כיוונים. כפי שציינתי, אני לגמרי בעד שבחור ישיבה שיכול יחזיק מכשיר פשוט. אבל צריך להבין, שבשביל להתנהל היום בעולם, לא רק בשוק העבודה - זה ממש צורך.

אפשר לבחור לא להחזיק, אבל צריך להיות מודעים -

יש לזה מחיר משפחתי (אם המשפחה שלך ושל אשתך לעתיד, לא חיות גם הן ככה) - כפי שציינתי, עם אותם קרובי משפחה צריך לתאם כל עניין בנפרד מהאחרים, כי אין להם וואצפ.

כשהם צריכים להגיע למקום - מישהו אחר צריך לברר להם אוטובוסים/נתיבי נסיעה, גם עם ביררו מראש מהמחשב בבית, כי אין להם וויז בנהיגה או מוביט כשנוסעים בתחבורה ציבורית.

במילים אחרות, הם לא 'מסתדרים בלי', הם מסתדרים בערך עם זה שלאחרים יש.

אפשר להכנס מהבית לאתר של הבנק, אבל יותר ויותר מצפים בכל מיני הקשרים שתעשה עכשיו העברה בנקאית או תשלם במקום בביט/פייבוקס וכד'.

מספיק לך כבחור, שמן הסתם לא נזקק הרבה לקופת חולים, האתר מהבית, אבל היום במקום להחזיק כרטיסים כמספר הילדים (אצלי ואצל אשתי) ולזכור לקחת אותם תמיד, מגיעים למרפאה או בית מרקחת עם הסמארטפון והכל נמצא שם.

אפשר להכביר בעוד ועוד דוגמאות, אבל כדאי לשחרר את התפיסה (שמשתקפת בכותרת שלך) שרמה תורנית תלויה בשאלה הזאת.

לחברה (חרדלית, אבל מה זה משנה) יש טלפון מרשים, דומה לנוקיה כזה, שיש בו גם וויז, מוביט ובטח גם פנגו. אין לה ווצאפ, יש אסמס.

זה נשמע לי פתרון סביר בשביל מי שחשוב לו לא סמארטפון (הרי זה לא שנבזבז זמן במוביט, או נצפה שם באי אלו תכנים, נכון? זה צורך פרקטי, ואפליקציה שאין איפה ללכת סחור וסחור בה)

צריכות סמארטפון.
 כאן: 

זו מציאות - לקראת נישואין וזוגיות

יש כל מיני פתרונות ביניים ואני בהחלט מסכים שכל אחד צריך לתת את הדעת, מה מבין הפתרונות, הוא התמהיל הנכון בשבילו, מול הבעיות בהקשר הזה - הן של בזבוז הזמן והסחת הדעת והן של חשיפה לתכנים לא ראויים.

החל ממכשיר בבית, שממנו הבנים שלי מתנהלים עם הודעות להורי הסניף, הם לא לוקחים אותו החוצה ובוודאי שלא לישיבה. יש סינון על המכשיר (גם לי ולאשתי יש). האמת שבהתחלה ניסינו לעבוד עם 'רשימה לבנה' ושכל דבר מעבר יצריך להרים טלפון לסינון - יצא שזה לא מעשי. בעבר היוטיוב שלי היה חסום לגמרי - יצא שאני לומד תורה בדרכים בעזרתו...

מה שחשוב מבחינתי, זה ההבנה שאין בנושא שחור או לבן, 0 או 1, כמו שהפותח מציג זאת. יש הרבה כיוונים שמצריכים חשיבה על המשמעות והמחירים. ציינתי שיש לי קרובי משפחה ש'מסתדרים בלי' ואז כל שאר המשפחה עובדת בלהיות המכשיר שלהם...

אגב, גם הבנים שלי בישיבות - כשצריך הודעות לסניף והם לא בבית, אשתי שולחת בשבילם. כשאוספים כסף למשהו - אנחנו מעבירים בשבילם. כל עוד שזה נוער- זה הגיוני, ממילא יש דברים שצריכים לעבור דרכינו, אז בשמחה נעשה גם את זה. מגיע שלב שמדובר באנשים מבוגרים וזה ממש לא לעניין.

הצעתי לפותח, תדונו על זה. תראו שאתם מתואמים על מה עיקר ומה טפל בחיים, מה ערך ומה כלי. אבל אל תנעלו על פרטים ספציפיים שהמציאות לגביהם הרבה יותר מורכבת ואל תדמיין שבזה תלויה הרמה התורנית של מישהו.

האם בבית שלך הפורומים דנן היו פתוחים, או שאר מיני ירקות שאתה צורך באינטרנט?

היית מוכן שהבחורה תצרוך את אותו התוכן? 

אין ברצוני לומר קשוט עצמך תחילה, אלא לומר שכמו שאתה מסתכל על עצמך כטיפוס מורכב שיש לו הרבה מה להתקדם ולהתחזק, אין סיבה שאשתך לא תהיה כזאת.

ואם היא מוכנה להיפגש עם בחור שכיום עניין פלאפון המקשים יקר לליבו משמע שהיא פתוחה לגישה כזאת, וזה כבר אמור להספיק. בדיוק כמו שאתה עברת תהליך עם עצמך.

אני מודה שיש דברים שבהם אני צריך עוד לעשות עבודה פנימית.   ואני יודע שגם הבחורה שאכיר ואתחתן איתה גם היא עושה את העבודה הזו. אני מקווה שאצליח להתקדם בנקודה שהסינון על המחשב גם יהיה יותר מוקפד ממה שעכשיו ושבאמת  אורח החיים והחינוך בבית (גם בנושא הטלפון ) יהיו מנקודות של תהליך של התחזקות והתקרבות

ממש שמחתי על התגובות שלכם. בעזרת ה' שנכה לבנות  בתים נאמנים בישראל

אני אישית חושב שזה תלוי באיך היא התחנכה והאם הטלפון הוא רק אובייקט או גם אמירה חינוכית

ומה כתוב על יוחנן כהן גדול שבסוף ימיו....

האדם מועד. אני חושבת. מועד למעוד.

אז כשיש כל כך אפשרויות רעות בטווח היד, האם האדם יכול לסמוך על עצמו שלא ימעד אף פעם?...

ויש בנות כאלה

אבל הכי חשוב לא להיות יותר מידי מקובע. יש בנות שעם סמארטפון כי ככה הן התרגלו והן לא פחות איכותיות\חוות את ההווה\צורכות תרבות טהורה.

אתה יכול להעלות את הנקודה הזאת בבירורים ומולה, אבל אל תמהר להיות נחרץ. חבל לפספס בחורה שמתאימה לך בגלל קריטריון מחודש שלא תמיד מעיד נאמנה על הבחורה.

מדובר על אורח חיים על איך נראה המרחב הזוגי ועל מה המרכז בעבודת ה'. וגם למגזר שממנו אני רוצה להכיר 

אבל אני מבין את החשיבות

כולן עם נוקיות. ואז מגיע הגיל של השירות ורובן עוברות לסמארטפון/ חצי טאץ' ולא תמיד מתוך רצון.. ומהר מאוד מתרגלות לזה.

לדעתי הרבה בנות רואות בזה חשיבות גדולה שיהיה לאיש טלפון כשר.. ומתוך זה גם נבנה להן רצון משל עצמן והרוב המוחלט שאני הכרתי לא עשו תהליך לעבור.

אבל בעיניי זה מאוד מאוד מבורך ומראה הרבה על האישיות בחור שזאת בחירתו.

ולארגן דברים,

צריך לנסוע לכל מיני מקומות בתדירות גבוהה.

כל הדברים האלה קלים הרבה יותר עם סמארטפון בימינו

במציאות היום מתאמים בווסטאפ (וצריך לטרוח להודיע במיוחד לאלו שאין להם ולוודא שהם קיבלו את ההודעה), אוספים כסף למשהו בביט/פייבוקס, משלמים על חניה בפנגו, בודקים דרכי הגעה במוביט ונתיבי נסיעה בוויז, פגישות בזום וכו' וכו'.

והווצאפ הוא הכלי החזק שם של תקשורת בתוך צוות.

בסוף זאת באמת המציאות, חרד"ליות שבאמת רוצות להישמר כמה שיותר לנוקיה המוכרת יעברו לחצי טאץ' ויהיו בלי אינטרנט וכו'.. ואז נשארים רק בגזרה ספציפית ולא מתפזרים בעולם השקר.

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

א. מה מונע ממך לקרוא את המשך התגובה? אולי בכל זאת יש שם משהו שיתן לך נקודת מבט אחרת.
 

ב. הקביעה שלך שזה לא נכון בעיני נשמעת מדי נחרצת. יש בפורום (לא רק בשרשור הזה) הודעות שכתבת שמעלות את האפשרות שאכן יש פה דפוס מסויים. זה לא מוכיח, אבל לדעתי בהחלט יכול לערער על הקביעה שלך.

וזה מאוד עצוב ..

לגבי צורת הומור דומה זה נשמע לי מעל ומעבר הלוואי

אני כל-כך שמחה שלא התחתנתי בגיל 21 שעד עכשיו אני אומרת תודה לה' על זה .

כי אם הייתי מתחתנת הייתי עצובה ..

לא מתחתנים כי אין ברירה מחריד בעיניי 

לי זה לא מתאים.

לגבי דפוס חוזר של הודעות ..

הופה אתה יכול להגיד מי אתה .. אני דיברתי על השרשור הזה לא ביקשתי שתהיה פסיכולוג

להתחתן כי מצאת מישהו שיש התאמה מספקת, גם אם היא לא מושלמת - זו המציאות.

עכשיו, את רוצה לדון רק על השרשור הזה? סבבה. אפילו בשרשור שפתחת יש כמה דגלים אדומים.

השאלה אם את מבקשת עצות פרקטיות, גם אם לא יהיה לך נוח לקרוא אותן, או שאת מבקשת תיקוף להחלטות ולרגשות שלך. 

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

ממש מסכימה עם זה ..

אני גם מאמינה בעבודה שהיא ביחד אבל עד גבול מסוים אם זה מכווץ אותי פחות .. אם זה תהליך של למידה , הכרת הרצונות אחד של השניה , הקשבה אז כן

אביר נאה על סוס לבן לא יהיה לעולם, במציאות.

האדם שמולך, כמו גם את מולו, תמיד יהיה עם פגמים מסוגים שונים. אפילו אם אלה פגמים רק בגלל שאני אוהב מגבת ישרה ולה לא אכפת.

השאלה היא האם האדם שמולנו זה אדם שאנחנו מאמינים שנוכל לפתור איתו קונפליקטים שיבואו.

וברור לי שאת תיעלבי ותתקפי וכו' אבל המשפט האחרון שלך על עצמך הוא משהו שמאוד מורגש באופן כללי מהפוסטים והתגובות שלך בהקשר של זוגיות: את רוצה לשנות את האחר או לא לפגוש אותו בכלל. או שהוא מתיישר או שהוא מחוק. יש הרבה נוקשות בסיפור שלך.

זה טוב? זה רע? זה לא נורא? לא יודע, זו עובדה.

כי לפי מה שאתה רושם כן

אני מדברת על אנשים שלא הרגשתי שיש עומק רגשי אם זה בשיח איתם .. אין את המעבר .

כמו שיש אנשים שנתקעים על מציאת חן / כימיה מראה .. לי חשוב שיהיה הבנה .. שיח שזה כן יבוא בעומק רגשי מסוים

לא צריך להתחתן עם כל אחד. צריך להתחתן עם אחד מתאים , כדאי שנקודות ההשקה יהיו דומות. בפועל- עבודה וקניות מבוססות על רצונות ומחשבות עמוקות, זה לא סותר העמקת קשר חברי שמגלה זוויות נוספות אחד על השני... 

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ה בתמוז תשפ"ו 13:39

אהבת אמת.  

כשבבסיס אוהבים באמת ויש עין טובה אחד על השני (על נקודה טובה תמידית, מציאת חן שלא משתנית עם הזמן!) ואנחנו יחד ושותפים נאמנים אחד לשני,  יותר קל להתמודד עם מאורעות החיים שלא תמיד פשוטים וקלים (כל זוג יש לו את העניינים שלו להתמודד, החכמה היא לנהל את ההתמודדות כך שהיא תהיה קלה לעבודה כמה שאפשר)

ולפתח אותו  עוד גם בתור זוג בחיי הנישואין. 

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳