כשהתחתנו בחודשים הראשונים לא נתנו מעשרות ונחנקנו כלכלית

התחלנו לתת כעבור כמה חודשים וממש הרגשנו ברכה בכסף.

בדר"כ נותנים לקופת הצדקה המקומית, בני משפחה שצריכים עזרה, מוסדות תורה: כוללים, ישיבות

מה שאנחנו כן מקפידים זה לא לעשות הו"ק לצדקה

חוץ מהו"ק לבית כנסת שלנו, אנחנו כל חודש מחליטים מחדש לאן לתת את המעשרות.

חלק מההכנסות גם משלמים חומש, שזה 20% - אבל רק חלק.

מפרישים חומש. בדרך כלל לבתי חב''ד או ארגונים שאנחנו מכירים, או התרמות מכל מיני סוגים- כשאנחנו מכירים את המתאימים או את מי שתורמים להם

אנחנו תורמים מעשרות מההתחלה, מאז שהתחתנו, אבל בהחלט זה שאנחנו סוגרים כמעט כל חודש בפלוס זה נס בהתחשב בהכנסות וההוצאות שלנו🙂 מאמינה שזה קשור.

בתחילה נתנו חומש

אח"כ כשלי היה קשה עם זה הפסקנו

בשנה האחרונה חזרנו לתת חומש

רואים ברכה במוחש, אין דרך אחרת להסביר את זה

ב"ה הצלחנו לקנות דירה יפה בלי שום עזרה מההורים, מקומות עבודה טובים וסיעתא דשמיא בכל נושא התעסוקה, שאני ממש משליכה על עניין המעשרות.

נותנים סכום קבוע לבן משפחה נזקק, לישיבה ולארגון חסד שמנהל מישהו שאנחנו מכירים ויודעים את הפעילות המבורכת שלו. מה שנשאר נותנים לפי העניין באותו חודש

חומש

בעיקר בתוך המשפחה למי שצריך

וגם לחוות וגבעות ויישוב הארץ

אנחנו מפרישים ככה מאז שהתחתנו

בעלי הקפיד על זה עוד לפני החתונה

אני לפני החתונה הפרשתי מעשר

חד משמעית רואים ברכה

אנחנו לא נותנים חומש וגם לא מעשר.

אני מאוד רוצה לתת מעשר אבל בעלי לא רוצה.

הוא אחראי על הכסף בבית ומלחיץ אותו לתת כ"כ הרבה

ומעשרות זו לא חובה הלכתית.

ב''ה רואים ברכה בכסף גם בלי זה, אולי בזכות זה שאני מהדרת בשלום בית ולא רבה על זה עם בעלי למרות שאני מאמינה שיותר נכון כן לתת...

אני גדלתי וכל גם באופי שלי לפזר כסף לצדקה, מעשרות, זה ממש חלק ממני. אוהבת את ההרגשה שיש לי ואני יכולה לעזור לאחרים.

לבעלי זה עניין יותר קשה, הוא יותר שכלי ויותר על הכסף.

זה קשה לי מאוד, יש פעמים שאני מרגישה שהוא קמצן 🤦‍♀️ למרות שזה לא נכון בכלל.

אז תודה על נקודת המבט הזו

אני לא רוצה,

בעלי כן.

לא מרגישה ברכה מיוחדת בגלל זה.

לא יודעת אם מרגישים ברכה, פשוט ברור לנו שנותנים.

יש לנו הוראת קבע למקום אחד שחשוב לנו וכל השאר לעמותות/קמפיינים משתנים.

יושבים על זה מדי פעם ובגדול בוחרים דברים שמתאימים לעולם הערכים שלנו ומשמח אותנו להיות חלק מהם.

אנחנו זוג צעיר, חיים מכלום ושום דבר. כבר כמה פעמים שדברנו על זה שצריך להתחיל. כנראה נעשה את זה בקרוב, כנראה כשההכנסה שלנו תתיצב מעט. 

פעם בתקופה אנחנו יושבים על החשבונות ומוודאים שלפחות 10% מההכנסות אנחנו נותנים צדקה, לרוב זה יותר ב"ה.

האם ראינו ברכה? ב"ה אנחנו מקפידים על מעשרות מאז ומתמיד וחיים בטוב וברווח. 

עם כל התשובות פה די מתפדחת אבל אנחנו רחוקים מזה. בעלי מאד רוצה ואני יותר על הכסף וזה פשוט לא יסתדר. בהתאם לשאלת רב שעשינו בעבר משתדלים לתרום סכום צנוע באופן קבוע. בחודשים האחרונים הגענו לפשרה ובחודש שיש מרווח לטובתנו בין ההכנסות להוצאות אנחנו תורמים עשירית מהמרווח הזה.

בעבר היתה תקופה שתרמנו יותר לא ראיתי איזו ברכה בזה

מעשר מההכנסות, חוץ מהכנסה מסויימת (קטנה יחסית) שרב אמר לנו לא להפריש עליה

האמת שפעם התבאסתי שזה כן מאמץ לתת מעשרות ואני לא מרגישה ברכה יחסית לאחרים לידינו...

ואז כשחשבתי על זה עוד הבנתי שעצם מה שיש לי זה המון ברכה

שיש משכורת מסודרת ב"ה, שהיו לי קצת חסכונות לפני החתונה וכאלה

וזה שבחסדי ה' אין לנו הוצאות גדולות על דברים שלא היינו רוצים לשלם עליהם (בריאות וכו') זה גם ברכה גדולה

אז לא ברכה של נכנס לי כסף לחשבון בהפתעה אלא יותר סייעתא דשמיא שביומיום אנחנו ב"ה בסדר גמור כלכלית (בסדר גמור של אברכים חח. לא עשירים במיוחד)

מתפללת להצליח לתת כל החיים מעשרות ולשמוח בזה

איזה כיף לראות כאן בשרשור שזה נפוץ ואנחנו לא מוזרים 

מקפידים מאד

משתנה ממש, מלא מקומות .. יש כמה הוראות קבע קבועות והשאר מחלקים כל חודש לפי מה שנראה לנו ומזדמן- בגדול לעניים, לומדי תורה, ענייני ארץ ישראל ועוד

אין לנו למה להשוות כי הקפדנו מאז ומתמיד

אבל בכל אופן זה לא משהו שעושים בשביל שתהיה ברכה בעיני... עושים את זה כי זאת מצווה וכי השם אמר ואם גם יש ברכה מקסים אבל זה לא תנאי..

בעלי מקפיד לתת חומש

בהתחלה התעלפתי מזה, היום אני סבבה עם זה ומתחזקת בידיעה שהשפע רק עובר דרכנו.

ברוך ה' רואים ברכה גדולה.

כרגע אנחנו אוספים את הסכום לאיזשהו פרויקט מאוד גדול , שיקח לנו איזה ארבע חמש שנים שאנחנו צריכים לשים מעשרות בצד..

בכללי אנחנו שומרים לכל מיני פרויקטים בישיבה שלנו כולל שקרוב לליבנו.

נגיד פעם תרמנו חדר מחשבים.. ופעם חדר לימוד.

שאומרים בהם שהקב''ה אומר שנבחן אותו בזה.

ועשר בשביל שתתעשר.

כן חשוב לי לדייק ולומר שאחרי כתבתי שאנחנו מפרישים חומש, ממה שלמדתי בבית אבא זה בעייתי להפריש הרבה אבל מכבדת את בעלי ומסכימה לו/איתו

@אמא לאוצר❤ ראיתי את התגובה שלך ולכן ראיתי צורך לכתוב את זה..

וזה גם עניין של גישה

אכן יש עניין שיש ברכה שכסף שמעשרים ממנו

אני אישית לא חושבת שנכון לעשות את זה *בשביל זה*

וסתם שתדעי שעל המשפט הזה יש מלא מחלוקות מה הכוונה ומה זה אומר בדיוק לא כפשוטו..

פשוט פעם ידענו כמה זה עשירית די בקלות, היום ההו"ק נשארו אבל לא עושים חישוב מדוייק.

האמת זה רעיון מעולה להצמיד להגשת דוח מס השנתי

(או קבלת טופס 106)

לצערי כן, הרגשתי ברכה מיוחדת 😉

למה לצערי? כי מבחינתי עשייה היא לשם שמיים ולא כדי לקבל ברכה מיוחדת, זה לא אפיק השקעה, זו לא המטרה ולא המקום הנפשי לתת ממנו.

אז למה למערך

לשמחתי. בחנת והוא בחר לתת לך להרגיש את אהבתו. איזה יופי.

מנהג זה משהו שהתקבל עם הדורות.

מעשרות זה מחלוקת האם זה מצווה מדאורייתא או מדרבנן,

כי מעשר פירות וכל זה הוא כן מהתורה דאורייתא, מועשר כספים יש עליו מחלוקת.

התכוונת להגיד שזה לא חובה. כמו שבת. אלא זה מצווה שהיא זכות. כמו הרבה אחרות.

אבל זה לא מוריד את זה מלהיות מצווה.

האם יהודים חייבים לתת מעשר לצדקה? - מכון שכטר למדעי היהדות

מעשר כספים - הלכה או מנהג?

הלכה ז - חיוב מעשר כספים | פרק ו - מהלכות צדקה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

כשאתן כותבות שנותנות מעשר או חומש, זה מתוך הנטו של המשכורות?

אנחנו משתדלים לתת מעשר, וגם יותר ממעשר, אבל לפי המעשר שהרב הנחה אותנו- מעשר מהסכום שנשאר אחרי הוצאות בסיסיות.

(כלומר נגיד אם הרווחנו יחד 20,000, לא ניתן 2000 אלא נוריד שכ''ד, מוסדות לימוד ונראה לי עוד כמה דברים ומהסכום שנשאר נפריש מעשר. אבל לדוגמא כשמקבלים סכום מחוץ למשכורת אז כן מפרישים ממנו מעשר שלם).

זה ספציפי לכם או גישה כללית?

אנחנו נותנים מהנטו שנכנס

לפני משכנתא, רכב, חינוך וכו

מכירה גם מרבנים אחרים שאומרים ככה.

ברור שככל האפשר עדיף תמיד לתת יותר

נותנים לישיבה של בעלי, מכון פועה, מקימי, ועוד כל מיני התרמות למטרות שנשמעות לנו חשובות.

ממש מרגישים שיש ברכה עצומה בכסף, מלבד תקופה של כמה חודשים שהתרשלנו ממעשרות והרגשנו שהכסף הולך ונגמר ואז התגברנו ותרמנו על כל התקופה הזאת ביחד, ומיד אחר כך הכסף בעו"ש הלך וגדל למרות שלא עבדתי בתקופה הזאת ובעלי היה אברך עם מלגה לא גדולה.

בחודשים האחרונים התחלנו יותר להקפיד.

שמעתי שיעור של הרב יגאל כהן שהוא אומר שזה ממש חשוב ומדבר על זה ש"עשר בשביל שתתעשר".

אנחנו תורמים לכל מיני,

יש את טלי ביד רמה- שזה אירגון שעוזר למטופלות פוריות עם כל ההוצאות של הטיפולים,

מכון פועה,

ישיבות..

ואני מרגישה שיש ברכה בכסף,

ב"ה אנחנו בפלוס בחשבון.

וכל הכבוד למי שנותנת חומש, לי אין אומץ אפילו להעלות את זה 😅

יש לנו כמה הו"ק קבועות שאותם לא מחשיבים במעשרות למרות שהם מעשרות אבל לא נראה לי שגם איתם מגיעים לחומש.

כמה זה חומש בעצם?

נותנים לבתי חבד, לישיבה של בעלי ולכל מי שרואים לנכון
 

מעשרים מהרגע הראשון אז אין לי למה להשוות ;)

מדי פעם כשיש משהו ואנחנו רואים לנכון, אנחנו תורמים.

אבל לא באופן קבוע ולא מעשר..

התרומה שלנו היא בדברים אחרים שמתאימים לנו ולא בכסף..

ב"ה רואים ברכה שמגיעה גם בלי המעשרות.

בעצם זה שאני מגדילה את הכלי לשי להיות אדם מעניק ונותן ולא להקשר מדי לרכוש שלי ולמה שכאילו הרווחתי ולכזור שהוא פה רק כדי לעשות טוב בעולם

ואין צורך שתגידו לי שיש רבנים שאומרים שלא צריך

א. היינו שם ובחרנו אחרת

ב. הרב 'שלנו אומר שצריך

ג. וגם אין צורך להטיף לי איך זה 'אתם חיים ככה. עושים את המקסימום במסגרת הנתונים האפשריים כרגע.. 

ליישבה ל'מד, למוסד חסד, לחוות ביו''ש כל מיני

ויש סכום מהמעשרות שהוא לתרומות חד םעמיות למימזים ארגונים ויוזמות..

יש לנו תרומות קבועות ופעם בתקופה מעדכנים כשיש שינוי משמעותי בהכנסות.

לא תורמים כדי לראות ברכה בכסף ואפילו תמיד אחרי שהגדלנו תרומות הייתה פתאום הוצאה גדולה לא צפויה כדי להדגיש לנו שמצוות צדקה חשובה ומשמעותית בלי שיחזור אלינו מיד..

אנחנו גם מאוד שכליים זה פחות משהו שמפעיל אותנו, לא בשיקולים ולא בתחושת הסיפוק או משו...

כשאנחנו יושבים על החלטות כמה לתת

אנחנו גם יושבים על לחשוב למי חשוב לנו לתת

כרגע תורמים לקרן חסד של הישוב

מוסדות תורניים שגדלנו מהם(ישיבה, מדרשה..)

דברים שחשוב לנו להיות שותפים להם מבחינה ערכית כמו בניין הארץ, עשיה חברתית, תמיכה ברכישת כלים להתמודדות כלכלית...

לכל מיני עמותות שקרובות לליבנו. גרעין תורני בעיר, מכון פועה, טהרת המשפחה וכו'

ושנכנס סכום גדול יותר אז מביאים גם לאנשים קרובים שיודעת שקצת זקוקים.

רואים ברכה גדולה ב"ה.

נותנים לישיבה, לבית הכנסת הקהילתי

ובאופן קבוע לאברך במשפחה תלמיד חכם 

1. לגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.

2. גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....

3. זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....

4. חיבוק ענק ענק ענק לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם

יתכן שזה גם יעזור.

אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...

תודה... פשוט הילדה לא מסכימה לאכול את הגרעינים (את החמאה טרם ניסיתי)

את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.

אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...

ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.

זה סיוט, מזדהה

השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד

ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?

ויכול לשרוף אז שימי לב

אני לא בטוחה שמתאים לילדים האמת

ואם את קונה אז רק אחד שמהול עם שמן נשא כמו שמן זית. והוא יקר אם זה משנה לך.

אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.

בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.

הרגיע לן קצת

והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.

אצל רויטל ויטלזון.

כמה צחקתי.

אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות

אבל ניחא

זה סיפור חיי.

אחרי הלידה האחרונה נדבקתי, סיוט.

וכשהייתי צעירה זה לא היה בתדירות של כל חודשיים.

ואמא שלי לא הביאה ךמו ורמוקס

תנסי מים חמים במקלחת לפעמים זה משחרר.

ואני לא יודעת באיזה שלב את אבל זה קצת מזכיר לי צירי לחץ 😅

היה לי ככה בערך בפתיחה 5-6.

בצירי לחץ הרגשתי לחץ אחר, מאין לחץ לדחוף החוצה..

איזה כיף נשמע שזה מתקרב.

לידה קלה ובידיים מלאות

נשמע כמו כניסת התינוק לאגן, שימי לב לא למשוך יותר מדי בבית

בבריאות ובידיים מלאות

הכל נעלם פשוט

ואני עצבנית כמו שור זועם כל היום צועקת

זה ככ מתסכל

תנסי אולי לצאת קצת היום, לנשום אויר/קפה ומאפה/נוף גשום

זה כבר ממש קרוב

והגוף שלך מאותת לך שהוא מתכונן

קחי בחשבון שזה עלול להיות בשבת ותתארגנו על מקום לילידם ותיק ארוז וכו'

לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובשלווה

חיבוק ענק

כולם סביבי מדברות כמו דודות

ככה זה

כשיהיו לך צירים לא תתלבטי

אם ככה את נשמעת אין לך כלום

כאילו אני לידה ראשונה…

זה זמן שלא מדברים עם אנשים....

הלידה לא מגיעה כשהגוף מזהה סכנה

מסכנים הילדים…

יואו את עוד כאן? זהו אני אומרץ לך היום היום.

בסוף משהו צודק תמיד.

שיהיה בקלות.

מקווה בשבילךצשלא שבת.

ורק עצה קטנה, כי אני כמובן דוד כבידה ולא בחודש תשיעי, אז תברחי לחדר ואל תצעקי...

חחח תרגיעי! יואו! הכי עוזר להגיד לך את זה נכון? ידעתי.

אצלי זה לאאאאא יש לך זמןןןן

תודההההה איך כיף לשמועעעעעעע

ילדתי בערב שבת וזה היה חלומי.

גם רוצה כבר ללדת בע"ה!!! ונהייתי עצבנית ואז אומרים לי - תרגעי שלא תלכי עצבנית ללדת. תןדה חברים. עזרתם😅

זה נראה לי שאלה לרופא. ילד שמתעורר כל לילה הצרחות זה משהו שצריך לטפל בו, כנראה עם סותר חומציות מאיזשהו סוג...

אבל כצפוי אין תורים בימים הקרובים, אז מתלבטת מה לעשות בינתיים.

Eo EQuiz | E&E Israel - EOE/EGID Community

ובכל מקרה גם אם אין קשר, גסטרו זה הכתובת באמת... וזה תורים רחוקים...

בול צרבות.

השאלה היא איך אני יכולה לעזור לו לפני הגסטרו, כי הוא ממש סובל כבר הרבה זמן...

אבל אולי זה קצת בעיה כי זה בעצם יכול למסך בעיה שאז הגסטרו לא יראה. הייתי מתייעצת עם הרופא מה דעתו בינתיים

ואגב הוא מקבל תוספי תזונה כלשהם?

תרופה לילדים ומבוגרים, עוזר תוך כמה דקות אבל ההשפעה היא לכמה שעות

(הרופא אמר לנו לנסות את זה במקרה של ריפלוקס עם תינוק. עזר כל כך שבסוף לא המשכנו לתרופה חזקה יותר)

נראה לי שזה קשור לסטרס תזונה משקל

הילד שלך עם עודף משקל?

כדאי להתייעץ עם גסטרו תבקשו בדיקת אליקובקטור וכו

לדאוג שהמזרון יהיה קצת באלכסון עם הטיה

תתיעצו עם רופא בקשר לתרופה

מזרון באלכסון זה רעיון מצוין, תודה!

ולעשות את כל הבדיקות

צליאק בדקתם?

אבל עד שתמצאי תור, תקלי עליו כמו שמקלים על צרבת בהריון.

ארוחות קטנות לאורך היום, לא שומניות, לא לשכב לפחות חצי שעה אחרי האוכל, לישון עם הגבהה של הראש, להפריד נוזלים מאוכל, וכל מה שעוזר בהריון.

אומפרזול

מציל חיים

המליץ לתת אומפרזול לנסיון במשך חודש על רקע כאבי בטן והתפתלויות במשך כל היום.

טען שכנראה זה השלכה של הפגות שלהן

כי ראה שאצל פגים יש נטיה גדולה יותר לחומציות בקיבה

(בנות כמעט 8)

זכור לי שלבטרם יש רשימת מתקינים מומלצים חלקם עצמאיים (את קונה כסאות ובאה אליהם) וחלקם בחנויות ואז את יכולה לבחור את החנות הרלוונטית ורק לוודא דהמתקין נמצא שם

יש להם מתקין , לא יודעצ אם כל הזמן יש מתקין, שראה את הרכב והמליץ על כסאות בתקציב והתקין ביחד עם כיסא שכבר היה לנו ,הוא התקין מחדש גם אותו

אחכ פחדתי לנתק את הכסאות ונמנעתי מזה חודשים חחח

ואז גם מתקינים את הכיסא במקום

קשה אבל אפשרי. הקורולה רחבה יותר.

צריך 3 שהם או סלים פיט או הבוסטר הקל של הילדים הגדולים יותר - עם/בלי גב

אמנם לא ניסינו להכניס בה שלושה כיסאות (קנינו אותה רק לפני שנתיים וחצי), אבל היא רחבה למדי, אז מניחה שייכנס.

שעשיתם.

שניה תעצרי רק כדי לנשום ולהבין איפה הייתם ואיפה אתם עכשיו

הם כבר לא מרטיבים

ההשכבה קלה יותר

יש יותר סמכות הורית

יש יותר סדר יום מובנה

יש יותר הקשבה

אפילו יש אלבום לופה מדהים (חוץ מתמונה אחת, נו נו נו )

ולו"ז צפוף של עבודה/לימודים

ואת הולכת לישון מוקדם- שזה פשוט מעולה!!!

אני ממש מתפעלת ממך, ממכם

זה שרשור העומס הכי מדהים שהעלית עד כה

כ"כ הרבה טוב, כ"כ הרבה התקדמות

אני מצדיעה לך!!!!!!

ושניה נדבר נקודתית על העומס שלך- דבר אחד את חייבת להכניס ללו"ז, זמן אישי לעצמך/זמן זוגי

תורידו שיעור ספורט אחד לבעלך אם זה יפתור את עניין הזמן

אם תתני לעצמך מעט מרווח נשימה, לעשות משהו שעושה לך טוב ונעים

הכל יראה טוב יותר

ויהיה לך כח להמשיך לתת ולבנות ולהתקדם

אלופה!!!!

אין כמוך!!!!

שיהיה הרבה נחת, המשך גידול קל בבריאות, בשמחה, בשלווה ובאהבה

את נשמעת פשוט מדהימה!!! וואו איזה תהליך ואילו הישגים ב''ה.

באמת כל מה שאת עושה נשמע עמוס מאוד, אולי כדאי להוריד מעצמך קצת ציפיות...

אני חושבת שזוגיות טובה זה נכס

ולא כדאי לערב בו דברים שעלולים להעכיר את האווירה ולהשפיע על איכות הקשר.

חוץ מזה

מגיע לך כל הכבוד! על הכל!

עם בעלך היה יוצא עכשיו למילואים/ עבודה בחול

או חלילה בלתמים אחרים וכו'?

כמובן רק בשמחות בע"ה.

העניין הוא שרק כשהחיים מזמנים לנו עומס שהוא לא יומיומי אלא משהו קיצוני שהופך את החיים-

אז מבינים בדיעבד כמה הרבה היה לנו בחיים.

מה שנראה ביומיום כהכרח הופך למותרות בזמני משבר.

לא שצריך לחיות בתועדת משבר, אבל כן צריך להיות בתודעת דירוג עדיפויות ושליטה על הקצב.

אנחנו לא בוחרים עם מה להתמודד. אנחנו בוחרים איך להתמודד.

והכי חשוב לוודא שקצב החיים מותאם ליכולות ושאת לא מצפה ליותר מהמסוגלות.

לגבי הלימודים של הילדים, אפשר במוצ"ש לשבת איתם מרוכז להיות עם יד על הדופק, אבל בלי לחץ.

קריאה אפשר בשבת.

זה יוריד ממך את המרדף האינסופי במהלך השבוע.

אם את חוששת שפעם בשבוע לא מספיק, אפשר להוסיף עוד יום סטטוס כשאין חוגים וכולם מרוכזים בבית.

עם הבנות שלי למשל ביום שאני עובדת מהבית היה מוגדר ליום איפוס. בלי חברים. יותר בישולים, מטלות לימודיות ובדיקת ראשים וכל הדברים האלו שצריך לעשות יישור קו.

ואז בימים אחרים אפשר לשחרר ולהיות יותר בזרימה בלי המועקה שאולי זה לא בסדר להיות על הדברים.

ואכן להעלות בכור לא' זה ציון דרך מטורף, אז אצלך זה עם שניים במקביל בבת אחת מאמא לילדי גן, לאמא לילדי יסודי זה שינוי עצום!

את כותבת שאת מרגישה דמות משמעותית יותר בבית וזה משפיע על הילדים.

גם בהקשר של עומס. כשאת תהיי באיזון, כל הבית יהיה באיזון.

אם את מגיעה כל סופש למצב גופני קשה,הגוף והנפש שלך זועקים לעצור.

יכול להיות שזו תקופת הסתגלות וזה יעבור,

אבל הכי חשוב שתהיי בקשב עם עצמך, ושתחזירי את הבחירה על המשימות בחיים לידיים שלך.

תזכרי כשאת בטוב- לכל המשפחה יהיה טוב.

תרגישי טוב!

2 רבדים בהתמודדות עם עומס

טכני

ורגשי

הדרך שלי להתמודד עם העניין הטכני

זה תיעדוף מתמיד

להבין בכל זמן נתון מהי המשימה הכי חשובה לעכשיו/ לשעות/ לימים הקרובים

ברובד הרגשי יש הרבה דרכים

מדיטציה/ לצאת לטבע/ עוגנים של הרגלים טובים/ לקחת הפסקות יזומות/ לדבר עם אנשים שעושים טוב ועוד