ובאופן כללי כדורגל.
הרי התפקיד של בחור זה ללמוד
ובאופן כללי כדורגל.
הרי התפקיד של בחור זה ללמוד
שמצד האמת לא.. כי באמת צריך לעמול ולהשקיע בתורה ובלימוד וזה קצת לשרוף זמן על דברים שאין בהם תכלית.
מהצד השני, עדיף אולי לראות מונדיאל מדברים אחרים.
נראה לי שזה תלוי בך, גם איפה אתה מונח בעבודת ה' שלך והאם זה סתם בילוי? או בריחה? או גם וגם?
נראה לי יותר עמוק מסתם לראות משחק כדורגל.
מצד האמת יש כל כך הרבה דברים שאני לא צריך לעשות. השאלה אם זה משהו שמוריד ומפריע בעבודת ה' שלי.
מה יהיה עדיף? שאני ישמע חדשות ואקטואליה?
שזה בעצם שאלה בפני עצמה. מה עדיף לבחור ישיבה, לצפות בכדורגל או לשמוע חדשות
שהעולם של "בחורי ישיבה" מכיל מעט מדי פעילויות גבריות חיוביות והרבה מדי ישיבה (מבורכת לכשעצמה) על ספרים.
האנרגיה הזו צריכה לצאת איפשהו. רואים את זה בהפגנות האלימות של הפלג אבל האמת שגם כדורגל זה דבר די נפוץ אצל גברים "רגילים".
אתה רוצה להפסיק כדורגל מסך? תסתכל בעין אוהבת למה אתה צריך ללכת לשם. אולי תלך לחדר כושר או לגינת כושר ציבורית כדי לעשות "ספורט" ולהיות גבר אמיתי ולא רק ספורט כורסא. לך תשחק כדורגל במגרש. עם בני אדם אמיתיים ועם הגוף שלך. הגוף שלך יכיר לך טובה וגם הלימוד שלך יכיר לך טובה על זה. ומצד שני האנרגיה בגוף שרוצה את זה תקבל את המענה שלה.
שמע, יש בך מלא אנרגיות בגיל הזה ותחומי עניין, אם אתה לא תוציא אותם על משהו הם יתפרצו בצורה לא מבוקרת או שהם ידכאו אותך.
כדאי לך לא להזניח את תחומי העניין שלך בזמן הפנוי, וככה גם הלימוד בשאר הזמן יראה אחרת..
אם לצרוך תרבות כדורגל מתאימה למי ששואף שתורתו תהיה אומנותו? כנראה שלא🤷♂️ אבל אם כל הסביבה סוחפת לזה+הנפש שלך מנסה להשתחרר ואתה לא נותן לה מענה ראוי- אז זה באמת קשה להגיד לזה לא.
תנסה למקד את עצמך מה מעניין אותך באמת ותן לזה מקום בלו"ז.
נ.ב המגיב אינו משגיח.
והלא כמדומני שאין אנו מכירים פנים אל פנים..
תנסה למקד את עצמך מה מעניין אותך באמת ותן לזה מקום בלו"ז
שתפקידם לשבת בבית/ בבר/ ברחוב לצפות בטלוויזיה לשתות בירה ולשאוג?
אנשים יכולים לעבוד/ ללמוד/ להיות בטלנים
זה לא קשור לתחביבים שלהם
מונדיאל זה תחביב שנחשב די צנוע כי נראה לי שכולם שם גברים
אז הוא יכול להתאים גם לבחורי ישיבות
אלא אם עושים שטיפת מוח רצינית שמשתלטת עליה
נאמר פה אחרת. נפש (איך שהיא בתוך גוף האדם) היא אכן מוגבלת, וכוחה להנות או לאהוב דברים מוגבל. ולכן אין ביכולת וכח האדם להתחבר לתענוגות עוה"ז וקדושה יחד...
אם בליגת אלופות לדוגמא, 99% אחוז מהזמן לא מראים את הקהל ולא שאר שטויות, רק את מה שקורה על המגרש.
במונדיאל מראים הרבה את הקהל וביניהם בחורות מאד לא צנועות,
ולפעמים גם יש שופטות עם מכנס קצר.
כלומר התשובה הפשוטה היא לא פעמיים -
פעם אחת לא, כי בחור ישיבה (וכל יהודי שיש לו זמן) צריך ללמוד תורה.
ופעם שניה לא - כי אשרי האיש וגו' ובמושב לצים לא ישב.
אבל בחור שרוצה להחזיק, צריך להיות מודע למקום שלו. לא להפוך את החולשה לאידאל, אבל לדעת שהוא אינו מושלם ואם מה שמציק לו בנפש זה הגעגוע למונדיאל - עדיף שיתן לעצמו במידה מסויימת ובתקווה ושאיפה להשתחרר מזה, משישב מול הגמרא, כשהראש במונדיאל.
באידאל לא
אבל מצד שני. זה גם לא כזה נורא. משמע אפשר להיות תלמיד ישיבה ועדיין ולראות מונדיאל.
אם נפשו שואבת אותו לשם.
לדעתי שיתן לעצמו "פיצוי לראות"
אבל יוסיף לימוד וקדושה במקום אחר.
מותר וצריך לשחק כדורגל, לפעמים. לצפות במשחק ביטול תורה מוחלט.
כן כי צריך מקום לנפש, לנשום לנשוף ולנפוש...
לא כי זה תרבות מטומטמת וגויית...
אפשר למלא את הצורך באוויר גם בדרכים אחרות (ציור, סרטים, שירים, שחנשים/נעייסים/שיבבובים, ספרים ועוד...
יוצא שלא...
מי שלא לומד בהתמדה כל היום וגם חלק מהלילה, הוא לא באמת תלמיד ישיבה, ואז יכול לעשות כרצונו.
מבחינה חוקית יש התחייבות ל9 שעות ביום
זה בחור שהלך למסגרת ישיבה קטנה או ישיבה תיכונית. והוא צריך ללמוד מ9:00 בבוקר עד 21:30 בלילה הוא לא צריך ללמוד בלילה ובכל היום. ויש לו הפסקות ואז בהפסקות הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
וגם בלילות הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה... כי אם לא היה לו זמן פנוי הוא לא היה יכול לראות מונדיאל. שזה על מה שאנחנו דנים בפורום הזה!
או הלכתית מבחינת גניבת דעת הציבור, או מבחינת ביטול תורה...
נשאל האם מתאים מבחינת זה שאתה בחור ישיבה וזה מונדיאל...
לא באמת תלמיד ישיבה. רק עניתי לו מה זה תלמיד ישיבה...
לא!!!!!!!!!
אם הוא לומד וגם רואה אז סבבה. העיקר שילמד אבל אם הוא לא לומד זה ביטול תורה אז סביר להניח שאסור. אבל רוב הבחורי ישיבות לומדים. אז זה לא כזה בעיה לראות...
הוא הולך על הראש של גוטליב ושל מאי גולן, ועל הראש של פעילת הימין אסנת זוהר. שלושתן חשודות בעיניו באמפתיה לאיתמר בן גביר.
נתניהו שמתמודד על הקדנציה האחרונה שלו רוצה ממשלת אחדות רחבה, כך לדבריו, מן הסתם ללא עוצמה יהודית, ציונות דתית, ובבצ'יקים שמרגיזים את יאיר גולן ויאיר לפיד.
בנסיבות אלה אני לא רואה איך הוא מרכיב את הממשלה הבאה. הוא רוצה את גולן ולפיד אבל הם לא רוצים אותו.
במקרה הטוב ינתן האות לחמישה סיבובי בחירות נוספים.
אם זה מה שצריך כדי שהמחרימים יקבלו שגל
וזה מה שיציל אותנו מהימין שמימין לימין?
זה יציל גם מהשמאל שמשמאל לשמאל.
המחרימים למיניהם הם אלה שמעודדים הליכה לקצוות. הם אלה שיוצרים את הקצוות בפועל. מאיפה הקצה מקבל כוח אם לא מהידיעה שהחלק היחסי שלו גדל?
ימין ביטחוני, כלכלי, חברתי, קפיטליזם וליברטאניזם אמיתי, אני לא ראיתי במפלגות בישראל, ואיך זה שמפלגת "ימין על מלא" (ליכוד) חוברת למפלגה "סוציאל דמוקרטים" (ש"ס)?
קיצור יש מישהו חוץ מפייגלין? (פייגלין הוא לא נפק"מ אמיתי הוא לא יקבל מספיק קולות) יש למישהו הצעות? הערות? הארות? ( @hamedinai 😉)
"רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים".
בניגוד להזיות של פייגלין ולהסברים המלומדים של טמיר דורטל (שבגדול אני מעריך וחושב שהוא עושה עבודה חשובה) -
התפיסה של התורה והאופי של עם ישראל, הוא של גמילות חסדים לא רק כהתנדבות אישית, אלא כחלק מהd.n.a הנפשי.
התורה שלנו אינה כמו בדתות אחרות (בוודאי בנצרות-הפרוטסטנטית, שהולידה את התפיסה הליברטאנית בתחום המדיני) תורה פרטית של יחידים המקיימים תורה. התורה שלנו היא חוקה לאומית, של עם בארצו שכל מוסדותיו הציבוריים מתנהלים על פיה.
'המשפט' שבשבילו מעמידים מלך כלשון הרמב"ם, אין פירושו (כמו שהבין העם-הארץ פייגלין) דווקא דיני ממונות בין אדם לחבירו. 'משפט' בתורה כולל את כל מערכת החוקים שבתורה. חכמי ישראל שבכל הדורות, בהחלט התערבו גם בחיי הפרט ובוודאי ביחסים שבין אדם לחבירו - לא רק מצד ההלכה הפסוקה, אלא גם מצד "ועשית הישר והטוב".
ה'קופת צדקה' שהרמב"ם מזכיר שאין קהילה בלעדיה, אינה קופת צדקה (רק) התנדבותית, אלא קופה שלפי הצורך והיכולת - הקהילה כופה לתת וממשכנים בעל כורחו את מי שלא רוצה לתת. כיום מדינת ישראל היא הקהילה ובהחלט זכותה וחובת לדאוג ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה.
כמובן 'אין לך דבר שאין לו מקום'. בהחלט גם התפיסה הזאת באה לעולם לדייק אותנו, יש לנו מה ללמוד מכל תפיסה. כל האמור לעיל, לא אומר שצריך להחזיק מערכת בירוקרטית מסובכת שאוכלת את רוב הצדקה.
אבל התפיסה הקפיטליסטית-ליברטאנית בטהרתה, היא תפיסה אנטי-ישראלית ואנטי-מוסרית.
התדרדרות נוספת של השמאל
בסרטון המצורף [00:03] מובא דיווח חמור על אירוע בו גורמים המזוהים עם המחאה השתתפו בפעילות משותפת עם שונאי ציון ועוכרי ישראל בגוש עציון, תוך הסרת סמלי המדינה והנפת דגלי אש"ף [00:15]. הדיון מעלה טענה נוקבת: אין מדובר באירוע מבודד, אלא בחלק ממהלך רחב יותר של חבירה ופעולה משותפת עם גורמים אנטי-ציוניים [01:09].
ולא, אל תגידו לי "זה לא כל השמאל, זה רק השמאל הקיצוני".
כאשר השמאל ה"מתון" כביכול נמנע מלהתנער ולהוקיע באופן חד-משמעי את התופעות הללו, ובמקביל מתכנן להקים קואליציה ולשתף פעולה פוליטי עם אותם גורמים – הוא מעניק להם לגיטימציה מלאה.
זוהי אחריות קולקטיבית פשוטה וברורה:
1. שותפות היא שותפות: אי אפשר ליהנות מהכוח הפוליטי והקולות של האגף הקיצוני, אך להתנער מהמעשים והעמדות שלו כשזה לא נוח.
2. מהות הקואליציה: קואליציה פוליטית היא איחוד כוחות. מי שמכשיר שותפות כזו, מקבל על עצמו את המצע, המעשים והקו המוביל של שותפיו.
3. שתיקה כהסכמה: ההימנעות מהצבת קו אדום ברור מוחקת את ההבחנה בין הקיצונים לבין ה"מתונים".
כל עוד השמאל המתון בוחר בשילוב כוחות קואליציוני במקום בהסתייגות נחרצת, כל פעולה של השמאל הקיצוני נחשבת כאילו נעשתה בגיבויו ובאחריותו המלאה של המחנה כולו.
עושים חשבון נפש באלול
היום חל ראש חודש אלול – חודש של חשבון נפש על השנה שחלפה והכנה לקראת השנה החדשה. אולי זה בדיוק הזמן לעצור, להביט למציאות בעיניים ולעשות מאזן אמיתי.
במסכת אבות נכתב: "והוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה". נשאלת השאלה: הרי מצווה חייבים לקיים גם אם מפסידים ממנה, ועבירה אסורה גם אם מרוויחים ממנה – אז למה בכל זאת לעשות חשבון?
התשובה היא שהמשנה מלמדת אותנו שלא מספיק רק להבין דברים ברמת העיקרון. החשבון והתבוננות בתוצאות נועדו לחזק את הברגים, לחקוק את התובנה בתודעה ולמנוע מאיתנו לחזור על טעויות.
אני מבקש לפנות מכל הלב לאחינו בני ישראל מהשמאל – כולנו מבינים היום שההתנתקות הייתה טעות, אבל לא מספיק רק לדעת את זה, צריך גם לשבת ולחשב את המחיר:
* מבחן התוצאה בעזה: בתוכנית ההתנתקות עקרו את כל התושבים היהודים מגוש קטיף "ברגישות ובנחישות". היו מי שחגגו אז את היציאה מעזה ואת פינוי היישובים. אלא שהנוכחות היהודית וכוחות צה"ל בעזה שימשו למעשה כשכפ"ץ ביטחוני שהגן על יישובי העוטף.
* המחיר הכבד: כעבור 18 שנה, אותם יישובים שקיוו לשקט חוו את הטבח הנורא ביותר דווקא מאותם עזתים. ולא רק לנו נגרם אסון – הניסיון לנקוט בצעדים חד-צדדיים לא הטיב גם עם הערבים בעזה. כתוצאה מהטבח שהם ביצעו, הם המיטו על עצמם מלחמה קשה, הרס חסר תקדים ועשרות אלפי נפגעים. בסופו של דבר, המהלכים הללו לא הביאו שלום ליהודים, ולא הביאו שגשוג או שקט לערבים.
והנה, הזמן עובר, הזיכרון מתכהה, ויש שקוראים לחזור על אותו מודל בדיוק ביהודה ושומרון. גם שם, היישובים ונוכחות צה"ל הם השכפ"ץ המגן על מרכז הארץ ועל יישובי עוטף יו"ש.
בואו לעשות את החשבון הזה יחד. בואו לא נחזור על טעויות העבר. תרחמו על עצמכם, על הילדים שלכם, ועל העתיד של כולנו.
בברכת כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.
@ל המשוגע היחידי יהיה מרוצה...
ראשית ואנשים אוהבים לשכוח אתזה, בשנות שהייתנו בגוש קטיף היו לכוחותינו 230 הרוגים סה"כ (זה פחות מכל בחינה מה7 באוקטובר, אבל זה היה שחיקה תמידית, כמו מלחמת התשה, ובכלל לא בטוח מה קשה יותר...).
שנית באמת כתבת: "שהנוכחות היהודית וכוחות צה"ל בעזה שימשו למעשה כשכפ"ץ ביטחוני שהגן על יישובי העוטף."??? אזרחים לא אמורים לשמש 'מגן אנושי' או 'שכפ"ץ' והצבא שהיה שם גם לא עזר ב7 באוקטובר (כן אני יודע שהכמויות השתנו, אך לטובה {כוונתי חיילים נוספו} בזמנו היתה שם את חטיבת קטיף וכמה גדודי סיוע ב7 באוקטובר מצבת הכוחות עמדה על אוגדה עקרונית, רק שהיו שחרורים לקראת השבת-חג)
"הניסיון לנקוט בצעדים חד-צדדיים לא הטיב גם עם הערבים בעזה. כתוצאה מהטבח שהם ביצעו, הם המיטו על עצמם מלחמה קשה, הרס חסר תקדים ועשרות אלפי נפגעים." אוקי, לא אכפת לי... אני רוצה שקט. מצבם של הפלסטינים לא מעניין אותי רק שיחיו שם מעבר לגדר...
ובנוסף, דמוקרטיה היא שלטון הרוב. אם הרוב רוצה פינוי ואתה לא מתפנה הרי אתה דיקטטור, אז אתה מנסה לשכנע שלא ירצו עוד פינוי, אבל להגיד "להתפנות היה טעות" זה בעצם אומר "הדמוקרטיה והכוח שנתתי לעם היה טעות"...
המאזן האמיתי בעזה: בין ניצחון מוחלט לתיקו אסטרטגי
השיח הציבורי עוסק ללא הרף בשאלה האם הגענו ל"ניצחון מוחלט". כשמסתכלים על המציאות בעיניים פקוחות, התשובה ברורה: צה"ל וחמאס נמצאים כרגע במצב של תיקו. לא ניצחון מוחלט, ולא סתם ניצחון — אלא תיקו אסטרטגי מורכב.
הנה הניתוח של המצב:
* למה זה לא ניצחון?
כל עוד חמאס לא מביע חרטה עמוקה ואמיתית על הטבח בשביעי באוקטובר, וכל עוד הוא לא מבין שהמתקפה הזו הייתה הטעות הגדולה בתולדותיו — לא ניתן לדבר על ניצחון מוחלט. מודעות לכישלון מצידם היא תנאי הכרחי להכרעה.
* למה זה לא הפסד?
מנגד, חמאס של היום כבר ממש לא חוגג. המכה שהנחתנו עליו גרמה לו להצטער קצת על הרגע שבו יצא למתקפה. המחיר הכבד שהוא שילם וההרס בעזה הביאו אותו למצב שבו השמחה התחלפה בהבנת גודל האסון שהוא הביא על עצמו.
* הזווית האסטרטגית – הכניסה לרפיח:
חשוב לזכור: המצב הזה הושג רק בזכות הנחישות בשטח. אם היינו נכנעים ללחצי השמאל ולא נכנסים לרפיח, אפילו לתיקו לא היינו מגיעים — זה היה נגמר בהפסד מוחלט. רק התמרון ברפיח שבר את המאזן ומנע תבוסה ישראלית.
בשורה התחתונה: תיקו הוא אולי לא היעד ששאפנו אליו, אך הוא מוכיח שעצם העמידה האיתנה והמהלכים הצבאיים הנדרשים מנעו תבוסה והביאו את החמאס להפסיד הרבה יותר מאשר מה שהוא תכנן.
היתה התסתמכות על העולם המערבי, והאימפריות, שיעצרו את המלחמה. לכך כיוון נאצר ב73', לכך כיוון חיזבאללה בשתי מלחמות ולכך גם כיוון חמאס, התוכנית היתה לפלוש - לכבוש ואז שהעולם היה עוצר את ישראל מלהגיב (כוונתי שחמאס ייחאז בשטח עד שהעולם יעצור את ישראל) במובן מסוים הזוועות הלא חוקיות (גם ע"פ אמנת חמאס ובניגוד להוראת מפקדיו {זה לא מדויק, כן היו אומרים להיות זוועות אבל אחרת. אז לא מדויק אבל נכון}) שחמאס עשה הצילו אותנו ונתנו לנו יד חופשית במלחמה...
נערת הפלא מתל אביב שלא עשתה שום דבר בחיים שלה והסתבכה עם פרשיית שחיתות?
מצד שני, מזל שלא ששון ביצים.
והיא לא גרמה שום נזק וגם מיושרת אידאולוגית ברוב הנושאים.
בגדול בחירת האישה היא די קריטית בגלל המנגנון ש"מתעדף" נשים. כלומר בעצם מייצר תחרות בין הנשים לבין עצמן. בחירה בשתי נשים למשל מאפסת את המנגנון.
מפרסם כאן את המלצתי בכל פעם שיש בחירות בליכוד.
למה לא הכנסת לרשימה שלך את דרור קאפח
אבל למה לא שיקלי?
כל מי שגר במרכז הארץ חייב לזכור שבזכות המתנחלים הוא בחיים ולא נחטף על ידי מחבלים, כמו שהיה בעוטף עזה.
כי כל מרכז הארץ הוא בעצם עוטף יו"ש, במיוחד ירושלים שהיא עוטף יו"ש כפול שלוש, מוקפת בשטחי יו"ש מ3 צדדים.
ורק בזכות המתנחלים ונוכחות צה"ל ביו"ש הם לא מרגישים אפילו שהם עוטף.
המתנחלים הם חיילים על אזרחי,
והיישובים הם בסיסי צבא.
הקמת ערי ענק בתוך יהודה ושומרון זהו הפיתרון החזק ביותר מפני פלישה ותוכנית אש"ף לכיבוש ערי יו"ש.
ראה ערך שדרות ואופקים הגדולות (80 נרצחים) לעומת הקיבוצים הקטנים (250 נרצחים).
הקיבוצים הקטנים נטבחו בממ"ד ובערים הגדולות צילמו מהגגות והעבירו מודיעין למשטרה.
עריכה:
כמובן גם ההפך:
להרוס ערים גדולות של ערבים ביו"ש.
לא לתת להם לבנות לגובה ובצפיפות.
דבר ראשון אין חולק על גבורת הנוער שלנו! חלוצי וציוני שמקריב מעצמו בשביל אקשן וחזון! (אני לא ציני בכלל, זו המציאות {טוב אולי רק טיפה}).
אך כמו שאמרתי, ממתי אזרחים צריכים לשמש 'חגורת ביטחון' 'שכפ"ץ אנושי' וכל המילים היפות האלה? ההבדל היחיד בינינו לבין חמאס זה שאצלנו הם 'בחרו' להיות מגן אנושי ואצלם הם 'נבחרו' אבל בעולם מתוקן אזרח לא אמור להצטרך להגן על אף אחד למעט מש' הגרעינית.
ודבר נוסף קצת פסאדו מדעי או כל מילה יפה דומה: לכל עם יש מהות פנימית לדוג': הדרוזים - אם תדחוק אותם לפינה הם יתקפלו וינסו כמה שפחות להנכיח את עצמם.
היהודים - יאכלו אחד את השני כל עוד לא יהיה להם אוייב משותף (ראינו אתזה היסטורית פעמים רבות) אם היתה מתרגשת עלינו עכשיו סערה מיו"ש העם היה חווה התעוררות כמו שחווה ב7.10
וכמובן שאין לנו על מי להישען אלא עליו, אגב מי ידע שעל גבול ירדן - עיראק יש דעא"ש שמחכה לפלוש לירדן כדי להגיע לישראל? ושאם מצרים תצטרף ל"ברית מכה" אנחנו בבעייה רצינית... ב"ה שהם שחצנים ובעלי אגו נפוח כל כך שכנראה בעז"ה הם לא יצטרפו.