את יכולה לומר מראש שאת מעדיפה שלא יבואו בכלל לבית חולים

ושיבואו לבקר אחרי שתחזרי הביתה.

לדעתי יפה לתאם ציפיות מראש, אבל גם להיות פתוחה אולי תתחרטי וכן יתחשק לך שיבואו לבקר.

הכל לגיטימי אם משקפים את זה בצורה מכבדת ולא מתחמקים בתירוצים מעליבים.

אם זו לידה ראשונה, אז תדעי שאחרי הלידה נשארים עד שעתיים להתאוששות בחדר הלידה ואז עולים למחלקה ליום וחצי בערך (שני לילות, משתחררים די מיד בבוקר שאחרי הלילה השני).

אם את לא רוצה שהם יבואו לחדר הלידה אפשר להודיע על הלידה כשעולים למחלקה,לא חייבים לספר כשיוצאים לבית חולים אם הם מבקשים מראש אפשר מראש לומר שאתם מתכננים להודיע אחרי הלידה, ואם לא אומרים כלום אין צורך להקדים, פשוט להתקשר כשאת במחלקה.

אם את לא רוצה שיגיעו בכלל לבית החולים אז שבעלך יתקשר אחרי הלידה לעדכן שילדת ויגיד שאת מותשת מאד ותעדיפו שיבואו לבית כי אתם רוצים לשבת איתם בנחת עם כוחות.

אם הם מבינים ומכבדים, אפשר להגיד להם שאת מעדיפה שיגיעו יותר מאוחר.

אם את יודעת שהם לא יקשיבו ובכל זאת יגיעו, תספרו להם רק אחרי.

אולי אפשר להיעזר גם בצוות של בית החולים, ולבקש מהם שלא יכניסו אותם.

את היולדת ועם כל הכבוד וההתרגשות שלהם את קודמת. וכדאי כמו שאמרו לפני לתאם ציפיות מראש (עדיף שבעלך ידבר איתם) ואם נראה לך שלא יכבדו את הבקשה שלך אז באמת לעדכן רק אחרי הלידה. ואם הם באים בלי הזמנה לבית חולים אפשר שבעלך יקבל אותם בלובי עם התינוק ואת תישארי בחדר לנוח בשקט שלך.

מניחה שגם את נתקלת בתופעה שבאים ממש חמולות ליולדת

לק"י

נראה לי שחלק מהמגיבות הגיבו לגבי זה.

אבל ייתכן שהפותחת התכוונה בכלל למחלקה...

לחדר לידה פחות מקובל להגיע.

אלא אם כן היא יודעת שהם כן מגיעים, ורוצה למנוע את זה מראש.

(באמת לא מבינה מה יש להגיע לחכות ליד חדר הלידה. זה לא כמו פעם שעד שיכלו לעדכן שהאשה ילדה לקח זמן. אז אולי בגלל זה הגיעו לחכות. ואולי לא🤣).

בחדר לידה לא יודעת היה נשמע לי מוזר

אחותי גם להורים שלי אמרה שיש מצב שלא יהיה בא לה ושאם היא תרצה היא תזמין ברגע האמת

לק"י

נראה לי קצת מיותר.

אולי אנשים מאוד קרובים נפשית. כאלה שהאשה רוצה לראות אחרי הלידה.

לק"י

פחות בא לי לפגוש אנשים מיד אחרי הלידה.

במחלקה אני נהנית מאורחים.

מתפללת לפחות…

אני בכלל לא יודעת אם ארצה שאמא שלי תבוא, אז אנשים אחרים? ממש לא

(וואי וגם להיות בכאבים ולצעוק בידיעה שהם יושבים מחכים מקשיבים מחוץ לדלת… נשמע לי חדירה מוגזמת לפרטיות חחחח)

לק"י

במרחק ששומעים ומזהים מי הצועקת?😅

ממני שאח שלי שיצא שהיה שם שמע אותי מרימה את המחלקה בצרחות

הצעקות ששמעתי, אמאלה חרדה!

בעיניי ממש לא לעניין. לא לכבוד היולדת וברור שלא לאלה שעוברים שם. זה במיקום שאנשים עוברים ולא באיזה פינה צדדית.

ההורים של הגבר האישה כולם מגיעים. מביאים אוכל ומחכים עם ספר תהילים לבשורה.קורה בלידה ראשונה, בלידות חוזרות הם נשארים לשמור על הילדים הגדולים..

יש כאלה נהנים מהפינוק. מי שלא פשוט לא חייב לשתף.

לק"י

שלא היו פלאפונים זמינים להודיע על הלידה.

שחייבים השגחת מבוגר.. כמובן בצחוק. הרעיון בטח מובן.

לק"י

האמת שאני ילדתי בסורוקה, ואין לי מושג אם אנשים בכלל יכולים לחכות במרחק שמיעה.

יש לחדרי לידה שם את הדלת שאיתה נכנסים ללידה, ואז דלת נוספת שאם המלווה רוצה לקרוא לצוות או סתם לצאת, הוא יוצא לשם, כדי לשמור על הפרטיות של היולדות.

אבל מאחר ולא אני הייתי המלווה, אין לי מושג מה יש שם😅

אבל באמת לא הייתי רוצה שישבו ויחכו שאלד, וסיכוי גדול שגם יכנסו אלי אחרי הלידה

שהבעל מראש לא נמצא בתוך החדר לידה, ככה שהאמא חייבת להיות.

החמות - בלידה עצמה לדעתי היא בחוץ. ככה נשמע לי. לא בדקתי.

אצל גיסתי אמא שלי הייתה נוכחת, אבל לא מחייב שככה זה אצל כולם.

אם חמי וחמותי היו שומעים אותי צועקת בלידות, לא הייתי מסוגלת להסתכל עליהם בחיים מהפדיחה

ואין שום סיבה שהם יבואו. שיחכו.

ברור שקודם כל היולדת, וממש לגיטימי לבקש שיבואו למחרת הלידה, אבל כותבת לרגע גם את הזוית של הסבתא, זה הנכד שלה והיא משתוקקת לראות אותו, היא יכולה להתאפק בשביל היולדת, אבל אם יש דרך לאפשר לה לבוא בכל זאת גם למעט זמן או אפילו רק לראות את הנכד , שבעלך יצא אליהם איתו ואת תנוחי, או שיבואו יום יומים אחרי הלידה לחצי שעה. כותבת מהמקום שלי כיולדת , אף פעם לא חשבתי לומר להורים של בעלי לא להגיע, והם תמיד התייצבו שעתים אחרי הלידה וראו את התינוק. וגם כסבתא ב"ה לנכדים מבת, ששם היתי בלידה, יש לי בעיקר בנים , עדין לא נשואים ומנש עצוב לי לחשב שכשלבנים יוולד תינוק לא אוכל לראות אותו עד שיצאו מבית החולים. מסכימה שהיולדת במקום הראשון( היתי שם לא מעט פעמים ב"ה), אבל מותר גם לחשב מעט על זה שיש פה גם סבא וסבתא שמאוד מתרגשים ואפשר למצא פתרון שלא יקשה על היולדת ויכבד את הרצון שלהם להיות שותפים בשמחה.

זה היה פשוט מקובל.

בעיני זה ממש לא סבבה שיולדת במצבה הגופני אחרי לידה צריכה להתחשב איך אחרים רואים אותה.

אפשר למצוא פתרונות ואפשר להבין שזה לא שייך ולכבד את זה וזהו.

יש את כל החיים להנות מהנכד בע"ה מבלי לפגוע ברגשותיה השבריריים ממילא של היולדת.

אני באופן אישי מיהרתי להשתחרר אחרי לידה, בין השאר גם בגלל השיקול הזה, שלא יספיקו להגיע לביקורים,

אמנם היה בסדר מבחינה רפואית אבל חבל מאוד שזה גורם משפיע בקבלת החלטות במקום לכבד.

זה כמו שיש עדות שבהם טבילה של כלה זה שישו ושמחו ויש עדות שממש לא וזה דבר אישי לגמרי, וברגע שזה מקובל זה לא פוגע ולא עצוב ואמא/חמות לא תרגיש שדוחקים אותה ממקום שהיא מאוד רוצה להיות חלק ממנו כי פשוט מראש לא מצפיח ומבינים שיש דברים אישיים וזה בסדר.

והיולדת מקום ראשון עם כל הכבוד להתרגשות.

לא כל אחת בנויה לארח כל כך מוקדם.

אישית אחרי הלידה הראשונה לא כיבדו את הפרטיות שלי ולקח לי הרבה זמן לסלוח וזה גרם להרבה עצב וחיכוחים עם בעלי שהיו יכולים להימנע אם היו קשובים אלי כיולדת.

וברור לי שבעזרת ה כשיהיו נכדים מהבנים, אבדק אם מתאים שאבוא ואכבד כל מה שהכלה שלי תרצה, ובכלל עוזר לקרא כאן, כי בלידות שלי חמותי וחמי הגיעו בערך שעתים אחרי לידות, באו לכמ. דקות , אמרו מזל טוב, ראו את הנכד ווהלכו ) ובאו לעוד ביקור למחרת), וזה היה לי בסדר, כי היה לי איתם קשר טוב, ולא עלה על דעתי בכלל שיש אופציה לומר להם לא לבוא, מבחינתי הם הסבא והסבתא כמו ההורים שלי. וגם כשהבת שלי ילדה, ההורים של בעלה הגיעו יום אחרי הלידה, וגם מהצד שלנו הסבתות והסבא רבה, ולבת שלי זה היה בסדרנ, גם העדיפה שיבואו למחלקת יולדות , ששם היא לא צריכה באמת לארח, ולא לבית שלה אחרי שתשתחרר. לכן היה נראה לי מוזר שאומרים לסבא והסבצא מצד האבא, אל תבואו בכלל , גם לא למחלקת יולדות, ותראו את הנכד רק בברית , כאילו אתם קרובי משפחה רחוקים. נראה לי שלקרא פה מעלה לי מודעות לזה שזו כנראה יכולה להיות אופציה לגיטימית, מצד שני, אני חושבת שיש מקום לחשב גם על הסבא והסבתא, כשיקול שני אחרי היולדת ולמצא פתרון יצירתי, כמו שיבואו לכמה דקות ויראו רק את הנכד אט משהו בסגנון, כל אחת פה תהיה , בעזרת ה סבתא גם לנכדים מהבנים שלה . תמיד היה לי חשוב לתת יחס שווה לאמא שלי ולחמותי בענין הנכדים, שתיהן סבתות שלהם באותה מידה בדיוק. ולפעמים מהתגובות פה אני נקוראת ממש זלזול בחמות, היא בכלל לא נספרת, היא רק צריכה להתחשב, גם אתן תהיו חמותות, רגישות בעזרת ה" , אבל תרצו גישה לנכד החדש , ולא תרצו להרגיש שהסבתא השניה ממש בענינים ואת לא קשורה.

לפעמים כל כך מתרגשים ששוכחים שיש יולדת

הכי חשוב זה להיות קשובים ליולדת. בעז''ה יש את כל החיים להינות מהילד ואחרי הלידה הכל רגיש.

לאמא שלי יש כמה כלות (שילדו לפני) והיא מעולם לא הגיעה לביקור בלי לבקש מהבן לברר אם זה מתאים ושייך. כי לפעמים היולדת מרגישה חוסר נעימות להגיד בעצמה שלא מתאים לה (ויש לי גיסה שהתאים לה רק שבועיים אחרי הלידה שיבואו לבקר)

והיא הסבתא הכי חמה שיש.

הנכד הראשון שהיא ראתה מיד אחרי לידה זה הבן שלי (ויש יותר מ10 נכדים לפניו)

בלידה הראשונה חמי וחמותי הגיעו

הם לא הגיעו לחדר ולא ראיתי אותם

בעלי הוציא את התינוקת למסדרון הם ראו אותה והלכו

אצלי בלידה ראשונה כן הגיעו וכן נכנסו לחדר,

אבל זה כן התאים לי. הרגשתי שמכבד אותי נוכחותם אפילו שהייתי שבר כלי.

בלידה השניה לא התאים לי ולא הגיעו.

שיבואו לבקר ולראות את הרך הנולד בלי קשר אלייך, אלא הבעל הוא המארח

אבל כמובן שזה יכול להיעשות כשהחם והחמות מגלים רגישות ומבינים גבולות ולא יבואו להתנחל ולהדחף

שיבואו לכמה דקות התרגשות וזהו

אומרת גם שלפעמים אין לי כוח לא רק לחמי וחמותי, אלא אפילו להורים שלי ואני מבקשת ובקשתי מתקבלת כי אי אפשר אחרת.

רצונה של היולדת ותחושתה הם קודם כל וגם חשוב להגיד שהתחושה יכולה להשתנות מלידה ללידה.

מה שהיה נכון אז לא בטוח שנכון עכשיו.

חמי וחמותי באו לבקר אחרי לידה ראשונה שלי, ממש לא 'אירחתי' אותם, הם באו לחצי שעה, התלהבו מהתינוק היפה והחנון ומאז אף פעם לא באו לבקר אותי אחרי לידות, ב"ה יש הרבה לידות במשפחה ואני הכי מבינה בעולם בשכל שעמוס והם מתבגרים וזה נסיעות... , אבל באיזשהו מקום בלב זה קצת כואב שלא מבקרים כאילו לא מתרגשים מהילדים הנוספים שבאים... טוב שיש אצלי הרבה בריתות שהם רואים את התינוק אחרי שבוע 😉 אבל באה להציג גם צד ששמח שבאים לבקר זה סימן שאוהבים ושמחים מהילד החדש ןמתרגשים ממנו.

כמובן שאין סיכוי שיבואו לי מחוץ לחדר לידה, ממש לא. אמאל'ה שלא ישמעו את הצרחות 🤣

בעלי עם הילדים

ההורים שלי מבוגרים..לא מגיעים

בעבר היו כן מגיעים לביקור קצר וזה היה לי כיף

ההורים של בעלי כל הילדים לא הגיעו.. ברמה שאם זה בת לא יודעת מתי ראו אותה לראשונה...

ובטח לא מתנות

אבל דוקא לאחרונה זה השתנה.. חמותי כן באה לבקר אותי רק היא במיוחד מרחוק. ופעם אחת נסעה לעזור לבעלי עם הילדים ולבשל..וזה היה מקסים מצידה

אני מודה שזה עניין של אופי

לי בודד להיות לבד אולי כי אני גם בלי בעלי

ודוקא כל כך היה בא לי משפחה שמתרגשת איתי ומתעניינת ומתפעלת

והצשפחה שלי לא כזאת

אמא שלי מתרגשת

וזהו השאר אדישים

לק"י

ובא לי שיבואו. בטח כשאני תמיד מאושפזת יותר מיומיים בגלל צהבת.

את לא היחידה😉

ילדתי בשני אחה''צ והשתחררתי בשישי בצהריים, התחרפנתי ממש.

בעיקר כי בהתחלה התינוקת גם הייתה בהשגחה מלאה

לק"י

ועוד המשכנו עם מעקב צהבת אחרי השחרור.

אצלך נשמע יותר גרוע, גם אשפוז וגם בלי התינוקת.

ב"ה שבסוף חוזרים הביתה.

מהמון סיבות מלחיצות מאוד, ב''ה אנחנו אחרי הרוב

שהמפתח פה מערכת יחסים ויכולת לראות את האחר. אם חמות באמת משתדלת להתייחס

לכלה כמו לבת שלה ( בערך כמובן ) וגם בעלת אינטליגנציה הרגשית ,היא תבין בעצמה האם כדאי לבוא או לא כדאי לבוא.

האם היא באמת חייבת לראות את הנכד או סתם לא מצליחה לשחרר.

אני יכולה להגיד על חמותי שבאמת לא סובלת אותה. בשבע ברכות היא עשתה היסטריה שלא נותנים לה צומי , אמרתי לבעלי שיעשה לה יום כיף. נתנה הערות על כל דבר , שתקתי. אבל אחרי לידה שניה שלי שבאמת הייתי במצב פגיע , אני הייתי צריכה עזרה והתחשבות , קיבלתי אותו דבר . כלומר ביקורת , דרישות , בכיות שלא מתחשבים בה , לא נותנים צומי. מאז אני פשוט הפסקתי להתחשב איתה בכלל .

ביום שישי היא בדיוק בכתה שהיא סבתא וירטואלית ואין לה דרך לתקשר עם נכדים כי הם לא מדברים רוסית . אבל אין מה לעשות. הייתה צריכה לחשוב על זה קודם.

חמותי באמת הגיעה לבקר בבי''ח (בתיאום מראש וממש לא בחדר לידה. היא לא מסוגלת להיות הלידות ואני צריכה את הפרטיות אז זה הסתדר)

אבל חמי- ביקשתי שלא יגיע לבי''ח. בבי''ח אני עם החלוק של בי''ח, עדיין עם הדימויים המאסיביים מהלידה ומרגיש לי לא צנוע ולא נעים שגבר ייכנס לי למקום הזה

אחרי הלידות אני ממש מותשת,פיזית ונפשית ולוקח לי כמה ימים להתאושש. אני צריכה כל דקה של מנוחה, בלי הגזמה. זה היה נכון בלידה הראשונה וזה נכון פי כמה מאז הלידה השניה כשאני חוזרת הביתה לילדים נוספים. ראיתי הבדל משמעותי בכוחות הפיזיים והנפשיים שלי בין לידות שבאו לבקר אותי (אפילו ל10 דקות) ובין לידות שלא התאפשר מסיבות כאלה ואחרות.

מבחינתי שאף אחד לא יבוא, כולל אמא שלי. בעלי עוזר אז ברור שאני שמחה, והביקור של הילדים זה מבחינתי הקרבה בשביל לתווך להם את הסיטואציה ולתת להם כמה דקות אמא בתוך הבלבול הזה. כל אדם אחר מבחינתי יכול לחכות לברית ואף אחר כך. גם הסבים והסבתות.

אני יודעת שזה נשמע מרושע ולפעמים אני מאפשרת לבקר כדי לתת להם את הסיפוק אבל יש לזה מחירים והשפעות על הגוף ועל הנפש שלי.

אחריי הלידה האחרונה שלי היו לי ביקורים נימוסיים גג שעה והלכו....

אצל השכנה מהבוקר עד הערב חמותה הייתה .

ממש באה להתנחל...

תוך כדי הצטרפו עוד ועוד אנשים

והתחלפו..

זה היה פשוט סיוט!

לא היה דקה אחת של שקט למנוחה..

איך אני לא חוזרת על הסיוט הזה בלידה הקרובה שלי אוף אני בטראומה

לי אישית זה פחות קשה כי אני יכולה לשכב במיטה ולנוח, אבל כשמדברים בלי הפסקה מהצד השני זה מתיש..

במצב כזה הייתי מבקשת לעבור חדר. או שיעבירו אותך או שישתיקו/יוציאו אותם. אמורות להיות שעות ביקור, מי שרוצה יותר שתצא החוצה

ולומר להם שהשכנה מגזימה, הם בדרכ יודעות להעיף , או לגרום ללכת

מהרגע עלתה למחלקה ההורים של בעלה כבר חיכו שם ואז 23 בלילה היו מבקרים.

נורא. מרוב שלא יכולתי לישון, פתחתי מחשב והזנתי ציונים לתעודות

זה היה המצב אצלי באחת הלידות. אל תכעסי על השכנה הזו, תרחמי עליה. זה היה לה כנראה סיוט לא פחות מלך😬

וזה יצא לא מעט.

אגב, שיחות וידאו בקול רם, זה גם אותו הדבר כמעט לדעתי.

גם ממש גיוונתי בתי חולים בכוונה, אבל כנראה שאין לי מזל בתחום הזה.

באמת שבקושי יש לי כוח להורים ואחים שלי, ובכמה פעמים ביקשתי שלא יבואו בכלל, אבל במקום זה קיבלתי את בני המשפחה של השכנות שלי ששרצו שעות ארוכות.

בלידה אחת השכנה שלי הייתה גיבורה ממש כי ילדה בבית וכל המשפחה הגיעה להקשיב לכל פרטי הסיפור.

בלידה אחרת היולדת איבדה את אימה זמן קצר לפני הלידה והיא ממש הרגישה את אמא שלה מושכת את התינוקת מתוכה וכולם הגיעו לשמוע על הנס.

בלידה אחרת זוג ניהל דיון עם אמו של הבעל האם היא מבקשת שיקראו לרכה הנולדת על שם הסבתא בשביל "הכבוד שלה" או כי היא באמת רוצה לכבד את הסבתא עצמה.

בלידה אחרת האורח פתח את הוילון שלי בטעות וסגר מהר, אני עמדתי להתעלף בגלל איך שהשיער נראה ולא בגלל הצניעות (ואני מכסה מלא!).

השיא היה משפחה מורחבת שהתארחה במשך זמן ממושך כמעט עד כניסת השבת יחד עם כל המטעמים הריחניים והסלטים לשבת שהם קמו בחמש בבוקר להכין.

הם השתמשו בשירותים, נכנסו ויצאו וחסמו לי את כל המעבר ולא הרגשתי בנוח להזיז אותם ובכלל להתקלח כשהם בחדר. דקות לפני שבת הם יצאו ואמרו ליולדת שהם הולכים כדי לאפשר לה להתקלח לפני שבת, הייתי כבר עם מגבת ובשניה שיצאו רצתי למקלחת, התקלחתי במהירות הבזק וכשיצאתי חטפתי מטח של תלונות מהיולדת למה לא התקלחתי עד עכשיו ועכשיו בגללי היא לא תספיק להתקלח לפני שבת.

מאז אני משתחררת אחרי זמן מינימלי ביותר כמה שמאפשרים לשחרר אותי או את היילוד.

טוב, פרקתי את זה כאן, מקווה שזה עניין את מי שקראה 🤭

לק"י

גם לי באחת הלידות, פתחו את הוילון ולא בטעות. האשה שהיתה איתי בחדר, וגם אמא שלה, נראו עם איזו בעיה.

אז האמא רצתה להציע לי מיץ, אז היא פשוט פתחה לי את הוילון🤦‍♀️

והן גם חפרו לי הרבה, שלמה התינוק שלי בוכה הרבה, ושאני אשאל את הרופא....

בסוף למזלי, הן ביקשו לעבור חדר, כי התינוק שלי בכה הרבה והפריע להן🤣

ולפעמים את שומעת מהצד שיחות, שבא לך להתערב, או להתעצבן מהסיטואציה😅

לדעתי ניצחת...מילא שהאורחים מדברים עם היולדת שאותה באו לבקר, אבל עם החברות לחדר? זה השיא לדעתי.

פעם בעלה של יולדת דיבר איתי ולא היו בה כוחות נפש לענות בכלל כי הייתי נורא עצבנית על משהו שכבר שכחתי וכאובה מתפרים שפשוט בהיתי בו קמתי ממשכבי, סגרתי עליו את הוילון ושכבתי בחזרה בלי להוציא מילה.

באותו הרגע שמעתי אותו מתלחש עם אשתו- היא נראית בדיכאון, לא?

דבר שגרם לי להתקפת בכי של שעה אולי.

אישפזו אותי אחרי הלידה לשבוע בגלל איזה עניין, והעבירו אותי לחדר במחלקת נשים

ובשבת הבעל של היולדת לצידי והבן שלו הגיעו להתארח שבת, הבעיה שהמלונית הייתה במרחק הליכה גדול אז הוא ישן צהריים במיטה של היולדת 😱

ואני המסכנה במיטה ליד לא יודעת מה לעשות, אני במרחק וילון מגבר נוחר ועוד שהוא יכול להזיז את הווילון...

למזלי הגיעה אחות והתלוננתי אצלה והיא הקימה אותו.

שבלידה הראשונה עשו לי זירוז עם בלון אושפזו אותי במחלקת נשים עד שתתפתח לידה.

הגעתי למחלקה ב 22:30 בלילה, וכשהאחות רצתה לתת לי מיטה, היא גילתה שם מישהי ישנה.

מתברר שאמא של אישה אחרת שהיתה בחדר ראתה שיש מיטה פנויה ופשוט הלכה לישון שם.

הייתי צריכה לחכות עד שיפנו אותה משם וינקו את המיטה.

העלו אותי למחלקה מהחדר לידה באמצע הלילה, נראה לי זה היה בערך ארבע לפנות בוקר.

אבל אופס המיטה בחדר תפוסה על ידי הבעל של השכנה בחדר.

והוא ישן חזקקקק, בטח היה גמור מהלידה של אשתו,

איזה רבע שעה האחות ניסתה להעיר אותו כדי שיפנה את המיטה

ואח"כ עוד החליפו את כל המצעים וכו'.

אבל דווקא לקחתי ברוח טובה, הייתי מלאת אדרנלין מהלידה ולא היה אכפת לי העיכוב (וגם הבנתי אותו שהיה כל כך עייף ופשוט נשכב לישון, אבל כמובן שזה לא באמת בסדר...)

אבל באחת הלידות היתה לידי דרוזית שילדה בן,כל הכפר הגיע ולא היה להם שום בעיה להציץ מאחורי הוילון ...פתאום אני מגלה גבר משופם עם הכובע הזה מסתכל עליי,ואז עוד אחד ועוד...

פשוט ביקשתי לעבור חדר.

לידה אחת היתה לידי רוסיה שהגיעה בארבע לפנות בוקר והיו שם חוץ מהבעל גם 2 סבים ו2 סבתות ורעש מחריש אוזניים מלחישות פשוט הלכתי להתלונן והאחיות עשו שם שקט.

יש לי עוד סיפורים אבל בלידות האחרונות אני עפה משם כמה שיותר מהר כדי לא לחוות סיפורים

לק"י

@איזמרגד1

הבעל של היולדת במיטה ליד החליט לישון על הרצפה, וכמובן שהווילון לא מגיע עד הרצפה והוא היה עם הפנים לכיוון שלי🤦🏻‍♀️

כאילו הלו נכון שאתה ישן אבל מספיק שתפתח שניה עיניים בזמן שאני מניקה

וואי איך התעצבנתי על זה😐

שכנות לחדר עזרו לי המון פעמים

אחת הביאה לי אוכל כשעוד לא יכולתי לרדת והאחות הייתה עסוקה

אחת ערבייה כיבתה לי אורות בשבת אחרי שהמנקה הדליקה בשש בבוקר

פעם השכנה ואמא שלה השגיחו על התינוקת כשהתקלחתי

לק"י

לפתוח וילון כדי להציע מיץ זה פחות🤦‍♀️

ולשאול 1000 פעם למה התינוק בוכה, ושאני אשאל את הרופא, כשזה ממש הגיוני שתינוק בן יומו בוכה, זה כבר מעצבן.

אבל כמו שציינתי, הן היו קצת מוזרות.

איזה סיוט

הזכרת לי גם הזיות ששמעתי או שהייתי עדה בעל כורחי.

כתבת כל כך חי שהרגשתי שם בחדר איתך

כל העצבים שלי עלו ואני רוצה לומר - מה?! צריך להתלונן, אין כזה דבר

אבל האמת היא שבתוך הסיטואציה את כל כך חלשה וטרודה ואין טיפת אנרגיה לבחוץ, וגם אם סובלים אז מעדיפים להמשיך לסבול ולא לייצר עוד חזית

זה רק מעורר אותי שאולי צריך להכין מישהו מראש שיהיה איש קשר לדבר הזה.

אפילו בשיחת טלפון. אני מדמיינת שאני נותנת לאחותי את המספר של האחיות (בעלי בבית עם הילדים בדמיון הזה) ואז אני מסמסת לה מה אני רוצה והיא מתקשרת ו"נלחמת" עבורי.

מי שרוצה, אני אתן לה את המספר שלי בשביל זה😅

אפשר לפתוח חברה בע"מ או אפילו גמ"ח שמציע את השירות 🤪

השכנה שלי לחדר שילדה איתי אם את כאן תדעי שאני מעריכה ממש😅

היינו מאושפזים חג- שבת והיא ובעלה התלחששו בדממה כל היומיים האלה

גם אנחנו התלחששנו בשבילם חחח

לק"י

שזה שאצל השכנה לחדר לא היה שקט ודממה, אז כשבעלי הביא את הילדים זה היה בסדר שהם התנהגו כמו ילדים😅

וואו הייתי עוברת חדר בכל אחת מהלידות!!

בלידה האחרונה קיבלתי חדר פרטי שזה היה נחמד אבל מודה שלא סבלתי בלידות קודמות אז לא הרגשתי שזה קריטי, ועכשיו אני ממש מקווה בשבילך שאם את רוצה ללדת שוב אז תקבלי חדר פרטי!

אמאמאמ סרט אימה

במקרים כאלה צריך לבקש לעבור חדר

בלידה הראשונה חמי ואשתו הגיעו בשלב הצירים ושה היה פחות מגניב.. אחר כך הגיעו שוב שעתיים אחרי הלידה (זה היה בשבת, הם לא ידעו שילדתי, באו לבדוק מה קורה) וחמותי באה רק במוצ"ש.

אבל בלידה השניה היא יצאה מיד כשהודענו לה והתקשרה מהדרך לשאול מה להביא לי לאכול (שווארמה בלאפה)

אני לא מארחת אף אחד, היא באה לראות את הנכדים שלה ולראות מה שלומי.

אני מניחה שאם הייתי שבר כלי אחרי לידות או אם היחסים איתה היו לא טובים הייתי צריכה להידרש להתלבטות אבל אם היחסים סבירים ממש לא הייתי מסרבת.

בחדר לידה לא זה לגיטימי לדעתי.

במחלקה חשבתי שכן.

לא חלמתי שתגיע עם בעלה ובנם הרווק, בחור ישיבה שמור.

לא הרגיש לי מתאים בכלל.

בוודאי שהנכד הוא נכד לכל דבר, אם יש אצ הטקט להבין שהתננוק אםשר לראות אותו בכל זמן

את היולדת לא תמיד

ושצגיע בשמחה כשאנחנו במחלקה.

אם ארגיש טטבשתיכנס.

ואם לא ארגיש טובץ אהיה במצב רוח רע, יגיע הגיס הרווק כאמור או לא משנה מה

בעלי מוציא את התינוק מהחדר ואומר שאני בדיוק נרדמתי וצריכה לנוח.

כל עוד יש כבוד וטקט לרגישות המצב של יולדת לא היה מםריע לי שתגיע פעם בשעתיים.

היות ולא היהץ ואמרה שרוצה לראות אותי, ואז מה אם אני ישנה ) הייתי באמצע לבכות. קורה. לי, בכל אופן..( וסוג של הכריחה אותי להכניס אותה

בלידה הבאה בקשתי ממנה אני ישירות שלא תבוא.

אולי היא הבינה למה ואולי לא, לצערי היא הביאה את זה על עצמה

אני מציגה דעה קצת חריגה אולי אבל לא הפריע לי בכלל שיהיו שם. והם היו

מבחינתי הם כמו ההורים שלי. ב"ה.

העדפתי גם ביקורים במחלקה ולא בבית ובכללי היה לי נחמד שאם אני רוצה שעתיים לישון אני שמה את התינוק אצל חמתי שתנשנש ותתרגש ולהתעלף לי לנוח. גם לפני הברית גם אחרי לא אכפת לי

עשיתי תיאום ציפיות עם חמותי לפני הלידה שאני ממש לא רוצה שתבוא לבקר בבית חולים ולא עזר לי.

התקשרה אחרי הלידה לבעלי שהיא ממש רוצה לבוא לבקר ושמצידה שאני לא אצא מהחדר והיא רק תראה את התינוק.

בסוף כמובן שאני גם יצאתי אליה, התארגנתי והתלבשתי להראות נורמלי ואירחתי אותם קצת.

בדיעבד היה לי בסדר.

בלידה שניה היא באה אלי הביתה יום אחרי שחזרתי מהבית חולים (השתחררתי מהר מידי ולא הספיקה לבוא לבי"ח) וזה היה קטסטרופה.

הרגשתי זוועה ולא הצלחתי אפילו לשבת.

והייתי בלחץ לפני שהבית יהיה מסודר ושיהיה כיבוד.

במחילה לא חושבת שיולדת צריכה להתעסק בזה.

מקווה שבלידה הבאה אהיה יותר חזקה. ואין על מה לדבר על ביקורים לפחות שבועיים אחרי הלידה.

ככה את לא צריכה לארח אותה, לא לסדר ולא לדאוג לכיבוד. ואת גם לא צריכה להתלבש ולצאת אליה. היא נהנית מהתינוק, ומתרגשת עם הבעל, ואת יכולה בינתיים להתקלח או לאכול...

ככה שאפילו לקום מהמיטה לא יכולתי בלי עזרה.

אז גם לשחרר את הבעל לחצי שעה מחוץ לחדר ולהישאר לבד היה לי קשה.

לידות הבאות לא יודעת...

לא מבינה את הרצון הזה להגיע מיד מיד אחרי לידה.

מבחינתי כשמגיעים ליולדת מגיעים רק בשביל לעזור לה, וזה תמיד חייב להיות בקשב מלא ליולדת ולמה שהיא צריכה.

קוראת את מה שאת כותבת ומרגישה שדברייך מכעיסים מאוד.מצטערת שאני לא עדינה ומכילה.נכון שאת היולדת אבל התינוק הוא גם של בעלך.לבעלך יש אמא שגידלה אותו עבורך.מגיע לה לראות את הנכד שלה.והיא היתה בסדר איתך.והתקשרה לפני, ולא ביקשה להטריח אותך, רק לראות את הבן של הילד שלה.את זו שהחלטת לקום להתלבש ולארח- זו לא היתה הבקשה שלה.עם כל הכבוד- זו היתה בחלירה שלך.על מה את מתלוננת?

בלידה השניה כיבדה אותך, לא הגיעה לבית חולים.הגיעה לבית.היית בלחץ? סידרת וארגנת? למה? יש לך בעל שיטפל בזה.נראה לך הגיוני שאמא של בעלך לא תראה את הנכד שלה שבועיים? הגזמת לגמרי.נראה מה תגידי שתהיי את חמות...ומחילה על הבוטות.יש לי נכדים מהבנים שלי.נראה לך שכלתי היתה מאפשרת לי לראות נכד רקי שבועיים אחרי לידה ?

לק"י

מבחינת האמת, הילד שייך להורים, והם יחליטו למי להראות ומתי. ומתי נוח להם שיבואו לבקר. הסבתא יכולה להתבעס, אבל לא לכפות את עצמה.

מבחינה אנושית- כל עוד יש יחסים טובים, וההורים יודעים לשים גבול לכמה זמן ומתי להגיע, אני מסכימה שיפה וטוב לאפשר להם לראות את הנכד החדש.

(וכמובן שהם צריכים להבין שיש מקרים שזה יקשה מאוד, והם ייאלצו לחכות קצת).

אבל עם טון כמו שכתבת, אני חושבת שזה רק מרחיק ולא עושה חשק להזמין בכלל.

(ומסכימה, שאין צורך לארגן ולהתארגן לכבוד אורחים אחרי לידה. ואפשר לתת לאבא לארח אותם עם התינוק לבד.

אבל, יש אורחים ביקורתיים שעלולים לפלוט אמרות שפר, וזה יהיה עוד יותר לא נעים ליולדת.

טוב, אורחים כאלה לא הייתי רוצה שיבואו בכלל).

אני באמת כותבת מתוך כעס.הרבה פעמים בפורום נשים מקטרות הרבה על החמות.הרבה פעמים לא בצדק.ונוהגות ממש באי שויון.יש פעמים שאי השויון צמוצדק לחלוטין.אמא זה לא חמות.לא הייתי רוצה את חמותי בחדר הלידה.לחלוטין לא.אמא זה משהו אחר.מאז שנהייתי גם חמות אני מבינה יותר גם את הצד של הבן והחמות.ומזלי הטוב שהתברכתי בכלה צעירה ומתוקה.ובענין שעלה כאן-מה שצורם הוא חוסר השויון הגדול.לא רק מיד לאחר הלידה אלא גם אחריה.לכאורה הדחיה של החמות.מעבר לרצון של הסבתא לראות את הנכד-יש גם רצון של הבן, האבא של התינוק, במיוחד תינוק ראשון, שאמא שלו תראה.זה רצון לגיטימי של הבן, והגיוני לחלוטין.אבי התינוק רוצה ומתרגש להראות את הילד לסבתא? אין לו זכות לכך? הזכות רק של האמא? זה חוסר שויון לא מוצדק במקרה הזה.ושוב, מחדדת, ברור שיש הבדל בין אמא לחמות.

היא זו שאחרי לידה

והיא זו שחלשה ורוצה לנוח

נכון שהוא האבא אבל הוא רוצה שהיולדת תתאושש הכי בטוב שיש

מסכימה עם מה שיעל אמרה

כל עוד המערכת יחסים בסדר אין סיבה לא לתת לסבתא לראות את הנכד

לתת ליולדת להתאושש ולנוח שזה בודאי רצונו של האבא זה ענין אחד.ולהראות לאמא את הבן שלו- זה ענין אחר.וגם עם מערכת היחסים בין הכלה לחמות היא לא טובה, ולא תמיד באשמת החמות, זו לא סיבה שיולדת תאסור על האבא להראות את בנו לאמא שלו.אפשר לעשות את זה בלי לפגוע במנוחת היולדת וההתאוששות שלה.

שהרבה פעמים כשמערכת היחסים לא מוצלחת

אז אין טאקט ולא נותנים ליולדת את הצרכים שלה

באמת זה משתנה מאוד

אבל כמה נשים כבר כתבו שהחמות התעקשה לראות אותן שניה אחרי לידה

לא סבבה בעיני

כבר כתבתי שחמותי ראתה את התינוקת מיד אחרי הלידה ואותי לא

אבל אני וחמותי במערכת יחסים מצויינת (הייתי אצלה במשך שבועיים אחרי הלידה האחרונה)

אבל אם יש יולדת שחמותה לא יודעת להתחשב

ולא מבינה את הצרכים שלה

הגיוני לגמרי לא לאפשר לה בכלל וזהו

הגיוני לגמרי שהחמות לא תראה את היולדת גם שלושה שבועות אם זה רצון היולדת.לא לגיטימי שהחמות לא תראה את הילד.ובאמת חמות לא צריכה להכנס לחדר לידה אלא עם היולדת מבקשת.

החמות הציעה לבוא בלי לראות את היולדת, רק לראות את התינוק.

והיולדת מסיבותיה לא הצליחה לשחרר והתאמצה.

מרגיש שלא משנה מה, החמות הרבה פעמים יוצאת לא בסדר.

אני חושבת שבמערכת יחסים בין חמות לכלה על החמות יש אחריות רבה יותר, היא המבוגר האחראי והיא צריכה לספוג יותר, להכיל יותר ולהבין יותר בטח שכלתה היא יולדת. אבל מצד שני שהחמות מציעה הצעות וכולן נענות בשלילה בעיני זה בעייתי מאוד

לא ראיתי על מה היא הגיבה

בהחלט אם החמות מציעה לראות רק את התינוק זה סימן שהיא יודעת להתחשב

בעיני לבוא למחלקה לגיטימי מאוד, ברגישות לזמן קצר

וכשחמותי העדיפה לבוא אלי הביתה, ממש לא התאמצתי. ישבתי עם התינוקת על הספה ונתתי לה לסדר את הבלאגן בבית... היא גם בנאדם.

לק"י

ובכללי אני נוטה יותר לצד הזה.

אבל תחושת הנזיפה שהרגשתי בהודעה הקודמת, לא עשתה לי שום חשק להזמין את החמות.

לא מבינה מה הבהילות הזאת לראות את הנכד/ה שניה אחרי הלידה.

קצת רחוק לי לחשוב על עצמי כחמות, אבל לא חושבת שאיעלב אם כלתי תעדיף שלא אגיע לבית חולים/ לבית שניה אחרי שחזרה הביתה.

נראה לי שמלכתחילה אגיד לה שאבוא לבקר כשהיא מרגישה טוב יותר.

לק"י

ואולי תיעלב- שאת לא באה מיד לראות את הנכד החדש....

אבל יומיים שלושה??

מבינה את המתח, אבל כמו שאפשר לחכות שבת שלמה כדי להתעדכן אם הייתה לידה או לא, אפשר להתאפק לחזרה הביתה ברגע שזה מוגדר ככה מראש ולא בקטע מעליב.

אגב ההשתתפות בשמחה ממש יכולה לבוא לידי ביטוי בעזרה עם הילדים הגדולים יותר, לחפור להם על איזה מרגש התינוק, שילכו יחד לקנות לו מתנות, ציורים. חופשי.

זה כמו לחכות בקוצר רוח לקרוב משפחה שחוזר מחול.

נכון, מותח, ואני ממש שמחה שיש משפחה שמתוחה בשביל להחזיק את הילד שלי, הכי מחמיא בעולם.

אבל אפשר להבין את הנסיבות ולהחזיק את המתח הזה בבטן מתוך הבנה של מה מתאים ומה לא.

גם כשהבת שלי הייתה בחדר ניתוח היה לי קשה להתמודד עם ההמתנה, ובכל זאת לא הפרעתי לאף אחד עם הקושי הזה וחיכיתי בסבלנות שיקראו לי לראות אותה.

כל עוד אין את הפרשנות של "לא רוצים אותי בסביבה" אלא הבנה אמיתית של מה שייך ומה לא, זה נשמע לי מאוד לגיטימי.

שתדמיין שהוא עוד ברחם אמו.

אם מישהי מעוניינת לזרוק עגבניות- אשלח את הכתובת למנהלות

בעיני זו ציפייה לא הגיונית מהחמות לחכות כ"כ הרבה קרה דבר מרגש ומשמח, הרצון לראות ולחוש את התינוק הוא אנושי והגיוני.

אפשר להגיד לה תתאפקי, תביני, ואכן מצופה מאישה מבוגרת להצליח להתאפק ולכבד את בקשת היולדת אם מבקשים ממנה.

אבל חוסר ההבנה לרצון של החמות בעיני הוא לא מתאים, ואפילו לא מכבד.

אני חושבת שהצורך של היולדת לזמן לנוח, להתאפס הוא הגיוני והכרחי, חייבים לדאוג לה, לאפשר לה מנוחה להתאוששות וכו... אבל גם אחרי לידה אני חושבת שהיולדת צריכה להיות מסוגלת להבין גם את הרצונות של אחרים, ולנסות למצוא מקום באופן שלא פוגע בה. ואם הורי הבעל, רוצים באופן הגיוני לראות את התינוק אז אמירות כמו שנאמרו פה (לאו דווקא ממך, באופן כללי) שלא מבינות את הרצון שלהם בעיני לא מתאימות.

אפשר לשחרר, אפשר להוריד סטנדרטים גם אם זה לא נוח ברגיל, אפשר להישאר בחדר ושהבעל יארח, אפשר בטח עוד המון רעיונות שמאפשרים מחד ליולדת לנוח ומאידך לאפשר להורים להנות מהנכד החדש

גם לנכד מצפים ומחכים

מתרגשים כשהוא נולד

לחכות שבועיים לראות אותו זה המון

עונה גם לתגובה של @מתיכון ועד מעון

אני עוד רחוקה מלהיות חמות אבל אצלנו במשפחה לא ככ מקובל לבקר יולדות. אמא שלי כן נוסעת לראות את הנכדים שנולדו, אבל אנחנו כדודים - מחכים להזדמנות, בברית אם זה בן או במפגש הקרוב אם זה בת, וזה יכול לקחת גם חודשיים.

אנחנו נרגשים, מצפים ומחכים.

מתלהבים מכל פרט וחלקנו משתוקקים לתמונות של הקטן/הקטנה, אבל לבוא פיזית זה פשוט לא ענין.

יש לי מספר דו ספרתי גבוה של אחיינים, ובאתי לבקר אחרי לידה (בביח/בבית) 3 מהם, כשאצל אחד מתוך השלושה הייתי נערה ובאתי ממש לכמה ימים לעזור בבית ליולדת.

אין לי שום קישור בין הציפיה ההתרגשות והשמחה של הלידה לפגישה הפיזית. זה יותר השמחה וההקלה בידיעה שהם אחרי, שכולם בריאים, עזרה מרחוק אם צריך (או מקרוב אם מתאפשר), שיחות טלפון וזהו.

אז קודם כל אני ממש מתקשה להאמין שכשיוולד לי נכד זה יהיה שונה, ובנוסף קשה לי להבין את הצד הזה שחייב חייב לבוא לראות את הילד

קשר של דודים לקשר של סבים, לא באותה הרמה. כפי שאת כתבת גם אמא שלך שהיא הסבתא נוסעת.

הדיון פה היה בדיוק על זה על הסבתא שרוצה לסוע לראות את הנכד, ולא על הדודה...

ואני מסכימה שיש הבדלים משפחתיים ושמתחתנים צריך לגשר עליהם, אבל שני הצדדים צריכים לגשר, לא רק אחד

לא נוסעת לראות אחיינים בבית חולים

גם את אחיות שלי לא תמיד ביקרתי, רק אם רצו

אבל סבתא זה ממש שונה

ביקורים בכלל בשבועיים הראשונים, גם מאמא שלה, זה היה יותר הגיוני לך?

מה שמפריע לך זה חוסר השוויון או ההמתנה לראות את התינוק?

התינוק גם של בעלה אבל בלידה יש גם יולדת וגם תינוק וצריך להתחשב בשניהם. למען האמת ביולדת יותר כי היא צריכה יותר התאוששות.. לא לכל היולדות יש בעל שיכול לסדר את הבית לאורחים או לארח אותם, חלקנו יולדות ונשארוצ להתאושש לבד + טיפול בילדים כי לבעל נותנים חופש לימי האשפוז בלבד. השעות הבודדות בערב אחרי שהוא חוזר לא אמורות להיות מוקדשות לאורחים.

אף אחד לא מנסה למנוע מסבתות קשר עם הנכדים אבל יש אישה חולה בבית, אז כן אפשר להתחשב, וגם אם נכד יפגוש לראשונה את סבתא בגיל חודש לא יקרה כלום לקשר ביניהם. אלא אם היא תיטור טינה להורים שנים קדימה, וזה מה שישפיע על הקשר.

קל להגיד לא היית צריכה זה בחירה שלך, אבל יש לפעמים קשרים מורכבים בין כלה לחמות וגם אם אומרים הכל בסדר לא תמיד הכלה יודעת שבאמת החמות לא תעלב ותכעס אחכ.

ילדים לפעמים נולדים במדינה רחוקה מזו של הסבתות שלהם והן רואות תמונות ושמחות בהם ופוגשות אותם אחרי תקופה, ויש להם קשר נהדר. מי קבע שחייבים להפגש בתוך שבוע?

לא תמיד הבעל שם לב בכלל שהבית מבולגן ולא מסודר

הוא בכלל לא חושב שצריך לדאוג לכיבוד, זה לא בראש שלו.

וכשלאישה יש סטנדרט מסוים לאירוח והיא בדר"כ לא מכניסה אורחים הביתה בלי שהבית מתוקתק ומאורגן

אז קצת לא בסדר להאשים אותה למה סידרת ומי ביקש ממך.

זה הממלכה שלי והבית שלי, ולא מתאים לי שחמותי תבוא ותראה אותו ככה.

ובכל מקרה הוא גם לא היה מי יודע מה מסודר.

אבל מבאס שניה אחרי לידה עם כאבים פיצוצים של תפרים להתחיל לדאוג שהבית יהיה מסודר והכלים נקיים ולהעביר סמרטוט כדי שיהיה ריח סביר בבית.

ואני סופר סופר מעריכה אותה ואוהבת אותה

והיא חמות מדהימה בעיניי. אני תמיד אומרת שזכיתי בה.

(ואני גם יודעת שהיא אומרת את זה עלי אז באמת זה הערכה הדדית...)

בנושא הזה ספציפי אני חלוקה עליה.

אחרי אחת הלידות נשים בקהילה בישלו לנו אוכל לכמה ארוחות. ואני ממש התפדחתי כשנכנסו אלינו להביא את האוכל. לא רציתי שיראו את הבלאגן בבית (ולא אותי מעוכה).

יש כאלו שלא מתאים להן שיכנסו להן לבית כשהמראה שלו במצב מסוים.

יש גם כאלו שלא מתאים להן לקבל מבקרים כשהן לא במיטבן.

וכן,

בעיני השאלה היא מי במרכז (מי הנושא עכשיו).

ובמרכז זו היולדת, שנשאה תינוק ברמה 9 חודשים עם כל הנלווה לזה (היפרמזיס, סימפיזיוליזיס, שמירה, ואפילו "סתם" הריון "רגיל" שדורש מה שדורש)

וילדה עם כל הנלווה לזה

והיא בתפקיד מול תינוק קטן דורש.

ובתוך כל זה גם צריכה להחלים ולהתאושש..

המרחב צריך לאפשר לה את התנאים להחלמה. בנחת. בטוב. בתמיכה סביבתית. במקום שרואה אותה ואת הצרכים שלה.

בעיני כל דבר הכי קטן שעלול לגרום לה למתח ולרגישות-אין לו מקום.

וזה יכול להיות שלא נעים לה לפגוש אנשים בבי''ח, וזה יכול להיות שהיא צריכה שקט מורחב וזה יכול להיות שמלחיץ אותה שיכנסו לה לבית מבולגן וזה יכול להיות שהיא צריכה את בעלה צמוד אליה..

וזה יכול להיות בכל מיני צורות.

והסבתא היקרה והחמודה,

אם באמת אכפת לה מהיולדת - תהיה עדינה רגישה זהירה וחלילה מלהלחיץ.

ואם היא לא כזו

לא בהכרח שזה מרוע לב,

יכול להיות מאיזשהו חספוס או אינטליגנציה רגשית פחות מפותחת, יכול להיות מעודף התרגשות ויכול להיות מזה שרואה את עצמה ואת הצורך שלה.

בסוף בסוף, בעיני, היא לא המרכז.

אם אפשר לאפשר לה וזה מסתדר בשמחה והאהבה- מקסים ואיזה כיף.

ואם לא-

בעדינות ובצורה ברורה לשמור על היולדת מכל משמר.

סביב לידה יש כל כך הרבה רגישויות.. לא כדאי להוסיף מתח שעלול חס וחלילה, חס ושלום להתפתח למצבים לא טובים..

(גילוי נאות- אצלי חמותי כן הגיעה לבקר בבי''ח ברוב הפעמים)

אז היא באה לבי'ח להציץ בתינוק. למה היית צריכה לצאת אליה?

ולמה ןהתלבש ולהתארגן? נראה לך שהיא לא היתה יולדת? לא יודעת דיולדת עייפה ולא נראית במיטבה?

אז היא קפצה לבית שלכם? למה היית צריכה שהבית יהיה מסודר? למה לא נשארת בחדר לנוח ושבעלך יוציא את התינוק?

נשמע שאת לקחת על עצמך חובות שממש לא היה צריך ובסוף את כועסת עליה

שידעתי שאני לא רוצה שיבואו ושלא מתאים לי ולא בא לי ובכל זאת הסכמתי.

כי כמו שכבר אמרתי פה, חמותי באמת אישה מהממת,

ובכל פעם היא ביקשה רשות לפני שהיא באה, אמרה שהיא מאוד רוצה ותיאמה את זה מולנו.

בלידה הראשונה זרמתי שתבוא ולא אצא אליה ואח"כ הרגשתי יותר טוב והתארגנתי ויצאתי וכתבתי שהיה לי בסדר בדיעבד

(אפילו בזכותה יש לנו תמונה יפה מהבי"ח שאני נראית אני ולא נעל מרוטה)

בלידה השניה היא רצתה לבוא יום אחרי הלידה ואז גילתה שאנחנו משתחררים באותו יום ושאלה אם יכולה לבוא למחרת.

ואני לא מספיק הבנתי מה יהיו ההשלכות ומה זה ידרוש ממני והסכמתי.

ואח"כ היה לי ממש ממש קשה.

לי כן חשוב שהבית יהיה מסודר כשחמותי מגיעה, וכן חשוב לי בעצמי להראות נורמלי.

ומעצבן אותי שאני מתאמצת בשביל מישהו אחר בזמן כל כך רגיש וקשה, במיוחד שעברתי לידות כאלו קשות.

ולמה אני זאת שצריכה להתאמץ? אולי שהיא תתאמץ ותבוא שבוע אחרי הלידה ולא שניה אחרי?

וסתם נקודה למחשבה לכל החמיות,

מאוד דחוף להגיע מיד מיד אחרי הלידה אבל אח"כ יש 3 וחצי חודשים של חופשת לידה שבהם פתאום לא דחוף בכלל להגיע לבקר.

ודווקא לי היה ממש משעמם בחופשות לידה ומי שבא לבקר זה היה ממש נחמד.

וחמותי לא הגיעה, ואני גם לא באה אליה בטענות שלא באה, כי זה באמת חתיכת מרחק והיא נוסעת בתחבורה ציבורית וזו נסיעה קשה.

אבל הנכד החדש מעניין רק כשהוא בן יום, בגיל חודש וחודשיים הוא כבר לא מעניין ?

אחרי הלידה הרגשתי זוועה ממש ולא רציתי שאף אחד יבוא וחמותי אמרה שכולם כולל חמי רוצים לבוא אחרי תחנונים היא הגיעה עם אמא שלי לבד והבינה מייד למה לא רציתי מבקרים ולא ביקשה עד שהוזמנו ( פשוט כמה חודשים לפני גיסתי ילדה ואתה שכל העולם יבוא לבקר )

בלידה השנייה היא לא ביקשה אבל אנחנו אמרנו שהיא והבנות יכולות לבוא ביום השני ( הפעם באמת הרגשתי יותר טוב אבל ממש לא מתלבשת )

בלידה הראשונה היה זוג דודים מבוגרים שבאו לבקר פשוט תיאמו מול אמא שלי ואני לא ידעתי וכעסתי ממש! ( נס שהביאו לברית צ'ק מכובד מאוד שעזר לי להתגבר חחח הייתי ממש נסערת הורמונלית )

אני מבינה שלחדר לידה לא נוח שיבואו, אבל מה לגבי המחלקה? גם שם לא?

מבחינת חמותי היא מאוד נרגשת שנולד לה נכד, גם בבן הראשון שלי שהיה ראשון הנכדים, וגם באחרונה שהייתה הנכדה ה20+. היא רוצה לבוא, להתרגש, לראות את הנכד, להחזיק אותו.

בזמן הזה מבחינתה, וגם מבחינתי, אני הולכת להתקלח לאכול, לעשות סידורים אם צריך. והיא שומרת על התינוק.

לא מצפה ממני להיות בתשומת לב אליה.

כאמא לבנים אשמח מאוד שכלתי העתידית תקח בחשבון שההתרגשות מהנכד והשמחה בלידתו היא של שני הצדדים. אני לא מצפה להיות בלידה/ בחדר לידה/ בשניה שהיא יורדת למחלקה... אבל אני מקווה שהיא תאפשר גם לי להתרגש בנכד העתידי שיוולד לי.

מבינה שצריך לשים לב ליולדת ותחושותיה, אבל צריך ליצור איזון בין הצדדים בצורה הגיונית

לדעתי רק בגלל שזה מקובל אז יש ציפייה.

אם היה מקובל למשל שלא נכנסים לבתי חולים אנשים זרים מחשש שהילודים יחטפו זיהומים, סתם דוגמה

או שיש מלחמה ואין מספיק מרחב מוגן לכולם,

אז כל ההתרגשויות היו מחכות לאח"כ בלי להיפגע.

מבינה למה אני מתכוונת?

שהמציאות יוצרת ציפייה והציפייה מתגשמת במציאות וזה מעגל שמזין את עצמו ובפועל הוא עצמו לא מאוזן בין הצורך של היולדת לנוח/ להחלים/ להיראות כמו בן אדם ולא כמו בן אדם שנדרס, להתאקלם על השינוי המטורף בגוף ובנפש ובהורות

לבין ההתרגשות של סבא וסבתא שיכולה לקבל פנים אחרות מבלי להרגיש דחייה.

אם יש איזה איזון כללי בין הורי האם להורי האב.

יש נטייה הרבה פעמים ללכת רק לצד של האמא, ברור שהאמא של היולדת נמצאת בלידה, נמצאת איתה אחרי הלידה, מחזיקה את התינוק וכו... והצד השני שנדחק לעוד יומיים, לעוד שבועיים, למתי שהיולדת תחלים.

אני חושבת לגמרי שצריך לנוח ולהתאושש, ואם מישהו מגיע לבקר אחרי הלידה הוא ממש לא צריך לצפות להיות מרכז העניינים.

בעיני ההתרגשות והרצון לראות את התינוק היא זהה בין הורי האשה והורי הבעל וצריך למצוא דרך, כפי שעלו פה הצעות לתת גם להורי הבעל מקום להתרגש

מסכימה איתך שאם יש פער (שאפשר להבין אותו)

זה יותר ציפייה ותחושת דחייה אצל הצד שמנוע מלבוא.

ברור לי שבעז"ה שהבן שלי יתחתן סביר שאמא של הכלה תהיה בחדר לידה וכו... אבל שצד אחד יכול לבוא מתי שרוצה והשני מתבקש לא לבוא בכלל בעיני זה בעייתי ויוצר תחושה לא נעימה.

לכן חשוב למצוא איזון

אבל אולי פספסתי הודעה שבה מתואר שצד אחד מגיע בלי הגבחה וצד שני לא מגיע בכלל.

אז אני מבינה שהשאלה היא לא על ביקור בבית חולים או על ביקור בבית,

אלא האם יש צד אחד מודר וצד שני לא.

אני התייחסתי ספציפית לסיטואציה בבית חולים שהיא רלוונטית בעיני כלפי כל הבני אנוש שלא הייתי רוצה לפגוש בסיטואציה כ"כ קשה ומביכה. (חוץ מצוות רפואי ובלית ברירה גם בעלי בתקווה שלא יגעל ממני)

(ומבינה שיש כאלו שלא חוות ככה לידה)

שהגיוני בעיניי שחמה תראה את הנכד שלה, יש פה אחריות מסוימת של חמיות לאינטליגנציה רגשית והבנה של הסיטוציה

והאמת בצורה מוצדקת הרבה פעמים, וחלק מהן גם לא

לרוב הן גם עושות מה שהן מכירות ואני די בטוחה שלפני 20 30 שנה פחות היה מושג שחמה לא תגיע לחדר לידה/ לפחות ביקור של היולדת (אני שוב חוזרת אחורה לילדות וזוכרת מבקרים עם קילו סוכר כי מביאים משו מתוק ליולדת. זה היה ממש ברור פעם שמגיעים לבקר)

אז היום זה אחרת וכלות רוצות פרטיות ולהתאפס רגע או יותר ולעכל רגע את הסיפור ופחות מעניינת אותן ההתרגשות של החמה מהנכד החדש והוראות הפעלה (והרבה גם תלוי ביחסים ביניהן שזו כבר לדעתי אחריות של 2 הצדדים לרוב) וגם את זה אפשר להבין

** גילוי נאות - חמתי מהממת בעיניי ואני רואה בה כאמא. לדעתי היא זן נדיר

ולפי דעתי זה לא קשור לנורמה חברתית. הס,תא מצד האמא בדרך כלל נוכחצ ממש, לפעמים נמצאצ בלידה, מייד אחרי הלידה , והסבתא מצד האבא תראה את התינוק בבדית ? אחרי שבוע? לא מצפה לאיזון מלא, הגיןני שליוחדת יותר נח עם אמא שלה, מכבדת ומבינה את המקום הזה, וזה גם לגיטימי שליולדת אין כח לחמותה כשהיא בבית החולים, אבל הוצעו פה תפרונות כמו שיבואו והבעל ( הבן שלהם... יצא אליהם לכמה דקות עם התינוק). מותר כם לחשב מעט גם על הורי האב ולתת לנם קצת מקום , מול המקום המעורב מאוד,של הורי האם , מותר לתת לנם פרור, ואפשר למצא דרך שלא תפריע ליולדת, תחשבי על עצמך כאמא להן שלך, בעזרת ה' בעוד x שנים, ההן שלך הפך לאבא, הוא מתרגש,את מתרגשת, וכלתך לא מוכנה שתגיע בכלל, ולא תראי את התינוק עד לברית, לי כואב לחשב על הסיטואציה הזו. אולי קל לי יותר לדמיין אותה כי הבנים שלי גדולים וחויתי התרגשות של לידה של נכד מבת , וכשאני מדמיינת את זה עם בן, זה קשה לעיכול.

גם את אמא שלה?

זה יהיה יותר מובן?

לפעמים כל מה שיולדת רוצה זה לנוח ולעכל את הלידה לבד

ברור,שאשאל ולא אגיע אם היא לא תרצה, ברור,שהצורך של היולדת במרכז ועדין יש גם בעל, וזה התינוק שלו וההורים שלו, ולא יקרה כלום ליולדת אם בעלה ישב עם ההורים שלו ועם התינוק 20 דקות, בלי היולדת. מה שכתבתי התייחס לתגובות שהיו כאן בהתחלה שמהם היה נשמע שמה פתאום לחשב בכלל על החמות, מה היא קשורה בכלל ? ( ויש בפורום לא מעט תגובות ברוח הזו). אז רק חשוב שכל אחת תזכור,שבעזרת ה' גם היא תהיה חמות...

אני רק ניסיתי להבין אם מה שמפריע זה חוסר השוויון מול ההורים של היולדת

או שזה עצם זה שסבתא רוצה לראות את הנכד שלה

רק שכשההורים של האמא שותפים מלאים ולהורים של האבא מאפשרים לראות את הנגד רק בברית, זה יותר כואב.

אבל לפעמים היולדת לא רוצה אף אחד

לא את אמא שלה ולא את חמותה

(במקרה שלי העדפתי את חמותי אבל אני מקרה חריג)

שבמשפחה של בעלי משום מה היה נהוג שכולם מגיעים לבקר את היולדת בבי''ח.. כלומר חם, חמות, אחים, גיסות, אחיינים, ו.. גם גיסים בנים. זוכרת ששמעתי שאחד הגיסים, בחור דוס בישיבה גבוהה בא לבי''ח לבקר את גיסתו שילדה והתפלצתי(: חח..

זה ברמה שאני נחשבתי מוזרה שלא התאים לי שאחים של בעלי יופיעו בהמוניהם עם ילדיהם לבקר אותי (רק רציתי שקט ולהתאושש. עברתי לידות מאוד מאוד קשות)

אני זוכרת שכילדה הלכנו לבקר יולדות מהמשפחה

זו מנטליות משפחתית כזו

גם במשפחה של בעלי הם כאלה ובאמת כוולם הגיעו לאשפוז ולאחל מזל טוב

הייתי גמורה אבל היה לי נחמד כי מי הצליח לישון בכלל🤭

בליגה השנייה כבר השתחררתי אחרי לילה ובאו אליי לבית

אחותי ואמא שלי באו אליי לנקות ולהכין כמה סירים וזה באמת שימח אותי, גם חמתי וכל המואחבת שוב (חמתי גם הייתה איתי בלידות עצמן)

את לא חריגה, זה באמת אינדיבידואלי

ילדתי נכד בכור מכל הכיוונים, וההתרגשות של כולם הייתה בשיא, וכולם כולל הגיס שלי הגיעו לבקר אותי וזה אכן היה מביך מאוד.

אבל ברור לי שזה היה מתוך רצון טוב.

מצד שני בלידה הראשונה של גיסתי, בעלי חיכה עד שהתאים לאחותו שיכנס

ואני עוד ביקשתי מחמותי שתבוא להיות איתי בלידה כי אמא שלי לא יכלה😅

ועכשיו נזכרת שסבא של בעלי עבד בבית חולים ובא לבקר בחדר לידה של הבכור.

ואני הייתי מבסוטית מכל מי שהגיע

או שהייתי סתם מסוממת ולא כל כך הפנמתי את הסיטואציה

כתבתי למעלה שאני ממש סובלת מהביקורים אחרי לידות אבל האמת לא עושה הבחנה בין הצד שלי לשלו וגברים או נשים. בלידה הראשונה באה חמותי עם גיסי (גדול ממני ומבעלי בשנים בודדות) לבקר במחלקה, לא הרגשתי שיש בזה משהו מביך באופן מיוחד, אני נגד הביקורים בעיקר כי זה מפריע לי להתאושש

אם יש אפליה אני מבינה מה מטרגר.

אצלך לשבת 20 דקות היה הפתרון.

אצלי זה היה לשבת שעות עם בעלי כשממילא לי לא נותר זמן איתו בכלל כשרוב הזמן אני עם התינוקת בחדר מנסה להתמודד עם פליטות וחנק כשאני כבר קורסת.

חמותי הגיע חצי שעה אחרי בעלי (הוא הצעכב שעות בפקקים) והם יצאו יחד מהבית חולים.

אז אם על הכבוד אפשר היה לוותר בקלות על התענוג.

(שלא לדבר שבלידה ראשונה הם הגיעו ברגל בשבת כולל גיסים ואחיינים בלי לתאם איתי (תיאמו עם בעלי חסר הניסיון שלא עדכן אותי) וישבו לי בחדר שעות וכשכבר לא שרדתי בעלי ישב איתם בחוץ במקום לעזור לי עם התינוק)

אז את מדברת מהחוויה שלך וכל אחת מדברת מהחוויה שלה.

אגב בלידות האחרונות ויתרתי על אמא שלי שלא הייתה איתי בלידות רק כדי לא לעורר קנאה ובעיות. וזה לא שבעלי תמך בי איכשהו.

שזה בעיני משקף כמה זה לא מאוזן כלפי היולדת שמוותרת על ליווי בלידה רק כדי לא לפגוע בחמותה, שיכולה להתאפק כמה ימים. זה לא ש20 דקות זה מה שיגשר על להיות חלק מהשמחה. (אולי אצלך את מסוגלת להסתפק ב20 דקות, לרוב מדובר על הרבה יותר מזה)

פעלת לפי מה שהיה נכון לך, לא אומרת לאף אחת מה לעשות. אולי לפעמים יש חמותות שלא מבינות ולא מכבדות גבולות ואז אין בררהו וצריך גבול ברור, לא היתי רוצה שכלתי תןתר על עזרה מאמא שך0לה כדי שלא אפגע, רק רציתי להאיר עוד צד, הצד,של הורי הבעל, זהו. מקוה שכולנו נצליח להיות חמותות מכבדות ורגישות,עם קשר טוב ומכבד עם הכלות שלנו. ואז,גן הענינים האלה יהיו מתוך כבוד והבנה.

את החוויות האלה אחרי לידות... שהתיישבו לך כל המשפחה שעות כשאת גוססת לך עם התינוק... סיוט .

ולמה חמןתך צריכה לדעת שאמא שלך היתה איתך בלידה? אוף. שאנשים יתבגרו כבר .

ברור לי שאכבד את הכלות שלי.

אבל בהחלט חלק מהשרשור פה צורם לחלוטין..ואני אמא ל3 בנים וזה פשוט מערער אותי לחלוטין.

אחרי כל מה שאני משקיעה בשבילם יתייחסו אלי כסוג ב?

צמרמורת.

מקווה שאזכה לכלות טובות בע"ה.

וכמובן שזה יהיה הדדי.

אמא שלי חמות מדהימה ל3 כלות ואני לומדת ממנה המון.

היא מכילה מביאה את המרחב ומצד שני אם יש כלה שרוצה להיות אצלה היא מאפשרת (היתה אחת שבאה אחרי לידה לאמא שלי ואמא שלי קיבלה אותה בשמחה).

יולדת אחרי לידה, כאובה מאוד, מדממת, הפוכה על החיים שלה

צריכה לידה אך ורק אנשים שהיא מרגישה איתם בנח.

ואין מה לעשות שעם אמא שלה היא מרגישה יותר בנח.

אני מרגישה שאת חמותי אני צריכה לארח כשהיא מגיעה לבית חולים.

ואני צריכה לדאוג שיהיה משהו לתת להם לאכול כי בכל זאת עשו נסיעה ארוכה.

ואני אקום ואתלבש ויתאפר קצת.

וכשאמא שלי באה לבית חולים אני משאירה לה את התינוק והולכת להתקלח ואז לישון.

חמות זו לא אמא.

ואנחנו מאוד קרובים לחמותי, מגיעים מלא לשבתות להתארח וגם מארחים אותם אצלינו ועוזרים בכל מה שאנחנו יכולים ומשתדלים לא לעשות אפליות בין הצדדים.

אחרי לידה זה סיטואציה אחרת, והיולדת ורגשותיה אמורים להיות במרכז.

אולי קצת מבאס, אבל הגיוני לגמרי.

בסוף לידה חוץ מזה שהיא ילד ונכד שנולד וכל ההתרגשות היא גם חוויה רפואית מטלטלת מאוד לא פשוטה ליולדת. ומותר להחליט שלא מתאים לך שהמשפחה של בעלך יגיעו כשאת עוד מחוברת לקטטר, בחולשה מטורפת או סתם מדממת טירוף ונראית זוועה. ובסוף עד שמשקיעים ובאים זה הרבה פעמים לא יספק ביקור של לשבת 20 דקות עם הבעל והתינוק אלא יהיה רצון להרבה מעבר.

(ובא לי לומר לחמותי היקרה שלא קוראת פה, שכשבאת לבקר אותי כמה שעות אחרי הלידה, כשאני שוכבת במיטה חצי ישנה חצי מעולפת כל היום ולא מצליחה רפילו לאכול או לקחת כדורים, וממשששש דרשתי שלא תיכנסי אלא שבעלי יצא אלייך עם התינוק למרות ששלחת את בעלי שלוש פעמים לברר אם בטוח אי אפשר- אז להסביר לי במשך עשר דקות כמה נפגעת מזה שלא רציתי לראות אותך זה פשוט לא לעניין)

וממליצה לעצמי כחמות לעתיד לאמץ את הגישה של ההורים שלי ולהשקיע את ההתרגששות והאנרגיות בעזרה עם הילדים הגדולים יותר אם יש או במה שצריך. וצריך מספיק.

שטוב לה

לא יודעת איך הרגשת אחרי לידה אבל אני פיסית ונפשית הרגשתי על הפנים

בכיתי כל היום

כאב לי הכל

חרדית ברמות

ולא, ממש לא רציתי שיבואו לבקר וזה מה שהיה נכון לי ובמקום הזה אי אפשר לקחת את כולם בחשבון, זה זמן רגיש מאוד להרבה נשים

ב"ה מאז הימים הראשונים הבן שלי מבלה הרבה עם חמותי מהמשפחה ויש להם קשר מצוין

ועדיין נראה לי חשוב לנסות למצוא דרך גם לחשוב על הרצון של החמים באיזו מידה

אני פחות בעניין

אחרי לידה ראשונה שבאמת אפס פרטיות בעיקר חמותי וגיסות

והאמת שממש כיבדו

בסוף זה הנכד שלהם לא יקרה כלום אם בעלי ישב 20 דק עם ההורים ועם התינוקת אפשר בזמן הזה להתקלח בנחת

ואחרי איזה שבוע הם באו לביקור קצר אצלנו בבית

היא בזמן הזה התקלחה וכו

במחלקה כמובן, לא חדר לידה

קיבלו באהבה (וזה נכדה ראשונה! מכירה את המשפחה הם היו מבסוטים לראות את הנכדה וזהו)

לא להגיד רק "לא מתאים לי שתבואו מיד אחרי הלידה"

אלא להגיד "בבקשה תגיעו רק למחרת ורק כשבעלי נמצא"

או אפילו "הפעם אני לא רוצה ביקורים בבית החולים בכלל ואשמח שתגיעו אחרי השחרור הביתה"

או כל ניסוח אחר שמתאים לך

אבל בכללי כל עוד הם הורים מיטיבים בסהכ, חשוב בעיני לתת להם מקום. אז זה טוב להגדיר גבולות של מה נכון לך ומה פחות, אבל כן לחשוב בתוך הלא מתי כן

זה גם בדכ מתקבל הרבה יותר טוב, זה קריאה להתחשבות ולא תחושה שמדירים אותם מהקשר.

אבל ברור שכן ביקור במחלקה. אני אישית מבקשת שיבואו יום אחרי הלידה ולא באותו יום, כי אני ממש לא בכוחות באותו יום, אבל לא רואה סיבה שלא יגיעו יום יומיים אחרי.

גילוי נאות: בלידה האחרונה ביקשתי שלא יבואו באותו יום, אבל יצא שהם היו באיזור והגיעו למרות זאת. הייתי מחוקה וגמורה ולא הייתי מסוגלת להתיישב, אז ביקשתי מבעלי שיצא אליהם עם התינוק בלעדי. חמותי נכנסה בי על זה ממש, אמרה לי שהיא נפגעה נורא מזה שלא רציתי לראות אותה. זה שלה, לא שלי. אני מבחינתי איפשרתי את מה שהיה נראה לי מכבד ביכולות שלי.

חדר לדה - הם בכלל לא אמורים לדעת שנסעת ללדת.

אם עלולים להפיגע? תספרי בפתיחה 9 שאת שוקלת לנסוע.

אחרי הלידה הראשונה סיפרנו כמה שעות אחרי (אצלנו זה לא ממש היה מבחירה, אני הייתי בחדר ניתוח ובעלי רצה לשמור את חווית השיתוף שנעשה את זה ביחד. אז ישב וחיכה בתינוקיה עם הבייבי עד שאצא להתאוששות).

בגלל שהם לא ידעו שנסעתי ללדת גם לא היו לנו שיחות של התעניינות כל דקה, קצת שקט לעצמנו.

אחרי הלידה? חכי לאחרי תראי איך תרגישי. לגיטימי להגיד שוואלה לא רוצים.

יש כאלה שנוח להם שהחמות נמצאת ויש כאלה שלא

אני מאלה שלא, והבהרתי את זה

שחדר לידה זה רק אמא שלי ולא חמות..

אחרי הלידה זה באמת היה קצת קטע לא הכי נעים וצריכה לראות איך להבהיר את זה יותר בלידה הבאה בעז"ה

אחרי לידה ראשונה הבנתי את ההתרגשות שזה הילד הראשון של הבן שלה וזה מרגש, במיוחד שחיכינו קצת, אז זרמתי על ביקור במחלקה

לידה שניה הרגשתי שזה פחות נוח לי ולא הצלחתי להגיד את זה ברור והיא גם באה למחלקה וזה היה לי פחות נוח והתבאסתי שלא הצלחתי להגיד ברור שאני מעדיפה אחרי שאני מגיעה לבית, קצת יותר מאוששת..

חושבת ששבועיים זה קצת הרבה, והייתי מזמינה יותר קרוב, נגיד כמה ימים אחרי הלידה שאני כבר בבית, אבל זה גם בסדר מי שעדיין לא מרגישה בנוח

אחרי לידה זה זמן כל כך רגיש כל דבר יכול לגרום למצב רוח לא נעים, דכדוך.. לכן חשוב שהיולדת תהיה מודעת לעצמה ולמה שטוב לה באותו זמן

ועוד דבר, גם כשחמותי הגיעה לבקר במחלקה זה היה ברור להם בלי שאצטרך להגיד בכלל, שזה רק היא, בלי חמי.. בחיים לא הייתי מסכימה שיגיע למחלקה..

ואני דווקא לא אוהבת להיות לבד במחלקה, וזה כיף לי שאחיות שלי באות, אבל חוץ מהן לא זורם לי אף אחד אחר

לא נכנסת לויכוח כמה זמן אחרי לידה, אבל לחדר לידה פשוט אל תספרו להם שאת שם, רק אחרי שתהיי במחלקה

אבל אני בכלל לא בהתלבטות, בלידה שלי ניסנו אחרי להשיג את חמי וחמותי איזה שעה כדי לספר להם לפני שישמעו ממישהו אחר...

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

וואלה

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום

וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....

טוב

אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.

גם אם הוא יותר משנתיים.. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא חח כנראה תלוי פסיקה

אצלי יש גם פוסט טראומה ובעיתיות לצום בגלל העבר בהריון אבל זה לא קשור כל עוד אני מניקה גם ככה אמרו לנו שלא צריכה ושכשאני אפסיק אז לפרט ולקבל פסיקה ספיציפית..

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אם אני לא מניקה ולא בהריון

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.

עבדתי עם סוגים שונים של חסידות וכולל לא צמו, גם רווקות

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

עד גיל שנתיים- לא צמתי

מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי

כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.

אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.

אז באמת ב 11 כבר שברתי את הצום.

עם קטנטנים בבית ואני כבר בלי כוחות

עוד לא התאוששתי מעייפות של החג, הייתי ערה רוב הלילה כי תינוקי חולה, כאב לי הראש וחלשה אז הרגשתי שזה הדבר הנכון. וילון כיפור נתכונן יותר!

בדרכ צמתי בסדר. נראה לי פשוט שילוב של החג והיום יום.

היה לי משמעותי לשמוע אותכם.

תודה❤️

לא פשוט...

לפני כיפור נערכים מראש, הרבה מים, ענבים, הכנה נפשית...

נשים לא צמות צומות קלים...

לא משנה מה הסטטוס שלהם

אני השנה פעם ראשונה מזההרבה זמן שאני לא מניקה/הריון... אבל החצי במילואים

אז הולכת לפי מנהג אמא...

מישהי ממש דתיה שעבדתי איתה בעבר

שאלתי אותה אם צמה, באיזה צום (לא כיפור או 9 באב)

אמרה לי אני אמא, אימהות לא צמות

מעניין אם זה מבוסס על משהו (הלוואי...)

למה מרגיש מוזר ולא שייך לצום?

האמת שאני תמיד מרגישה שאני אחת הנשים הבודדות שצמות ולא מבינה למה זה. אם אני לא בהריון או מניקה למה שלא אצום?

זוכרת תמיד את אמא שלי צמה בכל הצומות ואת כל הנשים שהכרתי. אני חושבת שכל עוד לא הוחלט לבטל את הצומות הקלים אין סיבה שמי שיכולה לא תצום.

כמובן שכל אחת תעשה את המנהג שלה, נראה לי שבציבור החרדי מאוד רווח שנשים לא צמות צומות קלים.

בילדות שלי אמא שלי מעולם לא צמה צומות קלים,

חמותי לא תמיד צמה, היה לי מורות שנהגו לא לצום.

אז לא כזה טבעי לי כמו שלך.

וכמובן אפקט ההשפעה של הצום.

הדרך היחידה שלי לצום זה למות בערך. לא מסוגלת לעשות את זה על צום קל. התאומות הלא קלים זה מסירות נפש בשבילי.

אם כל-כך קשה לך לצום אז זה דין אחר. מי שאין לה בעיה לצום, או שיש לה קושי רגיל כמו כולם אז אני מסכימה עם @רק לרגע9 , אני גם לא מבינה למה כל-כך רווח שנשים לא צמות.. אני תמיד צמה מה שיכולה ולא עושה לעצמי הקלות. גם יש גברים שקשה להם לצום, אז הם יגידו שהם פשוט לא צמים? כמובן במקרים רגילים ולא קיצוני כמו שאת מתארת על עצמך.

מיום כיפור!

יצא לי לצום בחודש שביעי, שמיני, בהנקה מלאה וגם כמה ימים אחרי לידה ולא פחדתי כ"כ מהצום כמו עכשיו... כעת בתחילת הריון והבחילות זה נוראי! אם אני רעבה אני כאילו חייבת מיד לאכול, איך אצום עם הבחילות? אני גם מקיאה ואז....עעע... אי אפשר לשטוף את הפה . זה נורא.

אני לא רב ואין לי מושג, רק זוכרת שבאמת ממש ממש קשה צום בתחילת הריון

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

אצלנו עושים ש"ב בצהרון (לפחות אמורים. לא תמיד זה קורה. וזה בכל אופן לא כולל דפי קריאה שצריך להקריא להורים).

בעיניי ילדים שחוזרים בארבע וחצי - חמש מהמסגרות, לא צריכים חוגים ולא צריכים גינה, אלא רק בית..

במיוחד שעוד מעט יהיה חורף, וקצת אחרי זה כבר חושך.

אם חשוב לך לצאת איתם עוד, אני מציעה שתצאו לגינה רק בימים שאין חוג. אל תעמיסי עליהם ועלייך יותר מדי, יהיה לשלושתיכם יותר קל.

בהצלחה ♥️

מיותר גם לדעתי חוג. לא צריך. זה ממש מאוחר ולחוץ.

ש.ב גם אצלנו היו עושים בצהרון. בכל מקרה בגיל הזה זה לא אמור לקחת יותר מ 10-15 דק'. ואם זה יותר לעשות רק חלק ולכתוב פתק למורה.

בעיני עדיף לא להיות לחוצים מדי משיעורי בית, אם יש לך כוח וזמן צאו לגינה, ותנסו להקדים ארוחת ערב ומקלחות, להכנס מוקדם למיטה, ולהאריך קצת את הזמן שיושבים איתם לפני השינה, זה הזמן שפתאום הם רוצים לספר מה היה היום.

אוורור זה יכול להיות זמן נחת בבית עם סיפור, חומרי יצירה או משחקי דימיון, ויכול להיות יציאה לגינה.

ביום של חוג לא הייתי הולכת לגינה.

מה התוכנית, ומתי כדאי לאסוף אותם.

וגם לראות אם הילדים נהנים רוצים להישאר, או שהם רוצים לחזור מוקדם.

לפעמים יש בצהרון- חוג/ פעילות, ואולי הם לא ירצו להפסיד.

אצלינו בצהרונים עד 16:00 ולא יותר.

קרא אולי למישהי שהיא התחילה עם פרימולטנור ואז גילתה על הריון?

הכל היה בסדר

רק לא ידעו לחשב גיל הריון לפי ווסת אחרון...

מחשבים לפי הוסת הקודם, היא התחילה לקחת את הפרימולוט הרבה אחרי הוסת וגם אחרי הביוץ, זה לא אמור להשפיע...

( חוץ מזה שמן הסתם היא גילתה את ההריון יותר מאוחר)

לקחת

פרימולוט נור והריון - יש סכנה להריון? - המרכז הרפואי מעיני הישועה

שאלות ותשובות בנושא פרימולוט נור - מעיני הישועה

(השאלה והתשובה הרלוונטית, בתגובה השלישית בקישור הזה).

ההורמון של הגלולה הוא בעצם אפילו תומך הריון

לי קרה שניכנסתי להריון עם פרימולט נור ואחרי שהפסקתי כי גיליתי הריון הפלתי

הרופאים אמרו שזה בגלל הכדור וכשמנסים להיכנס להריון לדחות מחזור על ידי דופסטון

ומאז הרבה שנים לא העזתי לגעת בכדור הזה

כמובן שלא יודעת אם זה באמת בגלל זה אבל מניחה שהרופאים ראו כמה מקרים שזה קרה.

במידה ומגלים הריון

להפסיק אותו בזהירות

ואולי להתייעץ עם רופא

כי הכדור בעצם מכיל פרוגסטרון שתומך בהריון

ויתכן וזה לא טוב להפסיק אותו בבת אחת

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

אשמח למספר אם יש לך

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

באיזור ירושלים

ם לך תפני אלי בפרטי

מנסיון אישי

מירושלים, באזור נגיש

תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.

היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.

דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.

וגם מקבלת בזום.

קיצור שלחי לי האישי.

מקווה שבאמת יהיה לה זמינות

מעולה, שלחי חי באישי