אחרי אחת הלידות נשים בקהילה בישלו לנו אוכל לכמה ארוחות. ואני ממש התפדחתי כשנכנסו אלינו להביא את האוכל. לא רציתי שיראו את הבלאגן בבית (ולא אותי מעוכה).
יש כאלו שלא מתאים להן שיכנסו להן לבית כשהמראה שלו במצב מסוים.
יש גם כאלו שלא מתאים להן לקבל מבקרים כשהן לא במיטבן.
וכן,
בעיני השאלה היא מי במרכז (מי הנושא עכשיו).
ובמרכז זו היולדת, שנשאה תינוק ברמה 9 חודשים עם כל הנלווה לזה (היפרמזיס, סימפיזיוליזיס, שמירה, ואפילו "סתם" הריון "רגיל" שדורש מה שדורש)
וילדה עם כל הנלווה לזה
והיא בתפקיד מול תינוק קטן דורש.
ובתוך כל זה גם צריכה להחלים ולהתאושש..
המרחב צריך לאפשר לה את התנאים להחלמה. בנחת. בטוב. בתמיכה סביבתית. במקום שרואה אותה ואת הצרכים שלה.
בעיני כל דבר הכי קטן שעלול לגרום לה למתח ולרגישות-אין לו מקום.
וזה יכול להיות שלא נעים לה לפגוש אנשים בבי''ח, וזה יכול להיות שהיא צריכה שקט מורחב וזה יכול להיות שמלחיץ אותה שיכנסו לה לבית מבולגן וזה יכול להיות שהיא צריכה את בעלה צמוד אליה..
וזה יכול להיות בכל מיני צורות.
והסבתא היקרה והחמודה,
אם באמת אכפת לה מהיולדת - תהיה עדינה רגישה זהירה וחלילה מלהלחיץ.
ואם היא לא כזו
לא בהכרח שזה מרוע לב,
יכול להיות מאיזשהו חספוס או אינטליגנציה רגשית פחות מפותחת, יכול להיות מעודף התרגשות ויכול להיות מזה שרואה את עצמה ואת הצורך שלה.
בסוף בסוף, בעיני, היא לא המרכז.
אם אפשר לאפשר לה וזה מסתדר בשמחה והאהבה- מקסים ואיזה כיף.
ואם לא-
בעדינות ובצורה ברורה לשמור על היולדת מכל משמר.
סביב לידה יש כל כך הרבה רגישויות.. לא כדאי להוסיף מתח שעלול חס וחלילה, חס ושלום להתפתח למצבים לא טובים..
(גילוי נאות- אצלי חמותי כן הגיעה לבקר בבי''ח ברוב הפעמים)
איזו אמא מקסימה את!
בטח חשבתם על זה... פשוט לקנות חדש