והוא יסיים ב4, ואני לא אראה אותו כל היום.
ואני מתגעגעת כבר מעכשיו.
והוא קטן (ענק, אבל קטני שלי), ורגיש כל כך.
אני יודעת שזה ידרוש ממנו מלא משאבים, לתפקד ולהיות ממושמע.
אני יודעת שהוא יסתדר ויגדל ויצליח בעזה.
אבל מה איתי?
למה בגיל כזה מוקדם? למה אני לא עושה הום סקולינג?
למה אני מייחלת כל היום לקצת שקט ואז בוכה בלילה שהם ישנים ואני מתגעגעת?
ממש קשה ליצור זמן של אחד על אחד. כולם רוצים אותי כל הזמן. אז אני מרגישה שאני לא מספיקה אף אחד.
היו לנו את האחרי צהריים ששיחקנו קלפים ביחד. מתי אני אספיק? ב7 כבר במיטות, וערב זה הזמן שהקטנה הכי נקצית ולא נותנת לעשות כלום.
מחכים שיגדלו ואז בוכים שגדלו מהר מדי
זה עוזר להניח את זה כאן - תודה עליכן
איזו אמא מקסימה את!
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)