קונג פו פנדה

לא זוכרת אם יש קטעים לצנזור.

הקול בראש

הוא גם סביב חג המולד וה'רעים' הם יהודים...

נשים מצוירות בשרוול קצר - עובר? שירת נשים? סיפור אהבה צדדי?

בכל אופן:

צעצוע של סיפור 1

קונג פו פנדה

קופצים בראש

למעלה (כדאי להריץ שם קטע בהתחלה)

באג לייף

זה הורס את כל הסרט אחר כך.

יש שם פשוט כמה דקות שבהן מראים איך הגיבור מתחתן (נשיקה...) ואת כל החיים שלו עם אשתו (שלבושה לפעמים בגופייה).

זה קטע מקסים! אבל מי שרוצה סרט צנוע עדיף שידלג עליו. (רוב הסרט מתנהל אחרי מותה של אשתו של הגיבור, כשהוא כבר זקן, והגיבור השני הוא ילד, ולכן אין שום בעיה של צניעות)

שזה אנימציה ולא מצולם.

חופשה בחיתולים

פלא

אבא מתארס

שרק

מיניונים

איזו כתיבה משובחת. אהבתי

וכן, גם אני כבר מבינה שהגיע הזמן להוציא את הבונבון מחדר שינה

רק קשה לי.....

במיוחד שמיום ליום אני מבינה שבעלי לא מוכן לוותר על הרעיון שהבונבון הזה ישאר המז'יניק שלנו........

העברנו אותה לחדר הבנות כשהייתה בת חמישה חודשים, ואז החזרנו אלינו אחרי שהיא נפלה והייתה מאושפזת וחששנו עליה. אבל אחרי חודשיים-שלושה שוב הוצאנו אותה מהחדר שלנו... (ובמקביל העברנו שתיים מהבנות לחדר האורחים. ועכשיו יש בי התלבטות אם לשנות את ההרכב בחדרי הבנות, כדי ששתי הקטנות יהיו יחד בחדר. מצד אחד קל יותר להרדים אותן כך, מצד שני - הילדונת הגדולה יותר עלולה לקרקף את הקטנה גם בלילות🫢)

אם היה מקום - היית מצליחה לשחרר אותו?

בדרך כלל זה הפוך...

מוכשרת שהצליחה לצאת מלול קמפינג ועוד באופן אלגנטי...

לא בטוח שחייב להעביר למיטת מעבר עכשיו אם זה בלגן. אולי אפשר להצמיד את המיטה לרהיט אחר בצורה שתאפשר לצאת ולהיכנס באופן בטיחותי.

ולגבי הטיטול- נראה לי הייתי מאפשרת להתנסות בשירותים, ומסבירה שמורידים טיטול רק כדי לעשות בשירותים, אבל אם לא מתאים לך גמילה מלאה עכשיו- אז לא.

אולי רק כיסא.

ובכל מקרה, נראה שהיא מצליחה לצאת בצורה בטוחה גם ככה🤭 (היא עשתה את זה עוד פעם אתמול. בסוף נעלתי את דלת החדר שלהן, והיא כנראה הבינה שלא משתלם לה לצאת מהמיטה ובסוף נרדמה...)

ובקשר לגמילה - אולי באמת ננסה להושיב אותה בסיר או בשירותים רק לפני מקלחת. נראה אם יהיה לי כוח...

אני רק אגיד - אולי הגדולה שמעליה לא חייבת לוותר על המיטת מעבר שלה? יכול להיות שיהיה יותר פשוט ונכון בשבילכם בשלב זה לקנות/להשיג מיטת מעבר נוספת (אולי עדיף לחפש מישהו שמוסר, או ביד שניה, ואז יהיה פחות מבאס להיפרד ממנה בהמשך).

ולגבי הגמילה - לא יודעת.. אם לך זה לא מתאים, אז לא יודעת אם הייתי מתחילה עם זה עכשיו. רק מקווה שהיא לא תשגע אתכם יותר מידי עם הורדת טיטולים עצמאית...

לא מתחשק לי להתחיל להעמיס על הבית רהיטים שלא נצטרך אחר כך... אבל אולי לא נעביר כבר עכשיו את המיטות, אלא נעשה קודם הכנה הדרגתית. (ואולי עדיף שקודם שנת הלימודים תתחיל כמו שצריך, כי היא שינוי בפני עצמו...)

ובאשר לטיטולים - כנראה צריך לחזור לפתרון העבר שלנו, ולהדביק היטב בסלוטייפ מכל הכיוונים את הטיטול כדי שלא תמליח להוריד...

לא מורכב להשיג ממסירה ולמסור אחכ..

אבל אולי בכל זאת תרצי

מיטות מעבר מוסרים כל הזמן.

כבר השתמשתי בשתי מיטות מעבר ממסירה מעולות ממש (אחת מהן גם הגיעה עם מזרן איכותי שאין סיכוי שהייתי משקיעה ככה בעצמי🤭). ככה לא כואב הלב כשמסיימים את השימוש בהן.

כשהכנסנו אותה הביתה פשוט ישבתי עם אקונומיקה וקירצפתי מכל הכיוונים. שטפתי טוב כמובן...

וגם לנקות משהו יד שנייה קשה לי🙈

גם ככה הילדה תצטרך לעבור מתישהו למיטה של גדולים, אז אולי עכשיו זו ההזדמנות...

לרוב המזרונים עדיין כמו של תינוקות עם ציפוי. אז אין שום דבר שסופח משהו שלא ניתן לנקות ממש בקלות. שבעלך או אחד הילדים ינקו. באמת שזה באמת פריט שקל למצוא. ואפשר להיות במיטת מעבר לעוד הרבה זמן... אז חבל להקשות על הילדונת.

אולי פשוט נשכיב אותה על מזרן על הרצפה...

כדי שלא יהיה לך שינוי לשתיים במקביל?

אני אישית לא כ"כ אוהבת מיטות מעבר ומגיל ממש קטן שמה במיטה רגילה - היירייזר

את הקטנים על המיטה הנמוכה כדי שלא יקרה כלום אם יפלו ובהמשך על המיטה העליונה.

לא חושבת שזה שהיא הורידה את הטיטול זה סימן שהיא מוכנה לגמילה

אפשר לנסות אבל לא בטוח שיש קשר.

אפשר גם לחפש פיג'מות שהפתיחה שלהן היא רק מאחורה (רוכסן אחורי)

כדי שלא תצליח לפתוח.

בהצלחה רבה ואני מתה על הראייה ההומוריסטית הזאת!! מאמצת גם לעצמי.

(לא סותר את זה שאני אחר כך מסוגלת להתעצבן עליהם, כן?🙈)

ובאמת נראה לי שנתחיל לאבטח את הטיטול מפני הורדה. כבר עשינו את כמה פעמים בעבר... (עונה גם לך @טארקו )

אם מיטת המעבר של הגדולה יותר עוד מתאימה לה.

ולא חושבת שהייתי גומלת, הייתי קודם מנסה לאבטח את הטיטול יותר(וכן לחשוף לשירותים לפני מקלחת וכד' ולגשש אם זה בכיוון.. אבל פעם אחת של הורדת טיטול לא אומר בהכרח בשלות)

נראה לי ממש מוקדם לגמילה

הבת שלי בגיל שלה

גם היא אומרת לי כשהטיטול שלה מלא

אבל היא ממש קטנטונת

אצלינו שני ילדים בגילאי 3 ו5 ישנים במיטות מעבר, שתיהן יד שניה וכשלא נצטרך נעביר אותן הלאה, באמת זה דבר שהרבה מוסרים... וזה יותר נוח ממיטה בבית צפוף כי זה קטן יותר. שנתיים זה לא מוקדם מדי למיטת מעבר, זה בדיוק הגיל...

ולגבי הגמילה, היא לא הראשונה שלך שמורידה טיטול גם בלי להיות גמולה, אז את בעלת נסיון (זה את עם הסלוטייפ על הפיג'מה?) אבל יכול להיות שהיא בשלה עוד לפני גיל שנתיים, אם את לא בשלה לגמול אותה אז אל תגמלי, היא תחכה...

יפה שאת זוכרת😅

וכן, כנראה שהגיע הזמן שוב לפתרון הזה...

אני חושבת שאתחיל לגשש אצל הילדונת הגדולה יותר על הרעיון של מעבר למיטה של גדולים. אם יהיה לה ממש קשה - אז נחשוב על משהו אחר...

וזאת שמעליה תשאר במיטת מעבר. מה יכול להיות?

נשמע לי פחות מעברים ויותר פרקטי מאשר להעביר 2 ילדות

אצלי עברו למיטה רגילה עם מגן, שלא יתגלגלו בלילה

יש לנו מיטת קומתיים עם שתי נפתחות, ויש גם מעקה למיטה התחתונה שאנחנו לא משתמשים בו. אז אפשר להעביר את הקטנה לנפתחת הנמוכה ולשים בה את המעקה (בתקווה שזה מתאים).

רק צריך לראות שיש לנו מקום לזה (אני רוצה שזה יישאר פתוח כל הזמן), וגם איכשהו לקבע את הגלגלים של המיטה כדי שהיא לא תגלגל בהשתללויות שלה.

תודה!

מה נחשב גובה תקין לילדה בת 12?

ומה נחשב גובה סבבה או ממוצע לאישה בעצם?

כאילו מי שיזרום לה לשתף בגובה שהיא מכירה לילדות וגם לנשים שמכירה ואיך זה להן בחיים עם זה?

אולי אפשר ללכת לדיאטנית.

איך היא ישנה?

אני יודעת ששינה טובה משפיעה על הגובה.

אולי בגלל שאתם גבוהים הגובה שלה נראה לך חריג?

אני אישית בגיל 12 עוד הייתי נמוכה (1.48) ועד גיל 14-15 הגעתי ל1.61

איזה גובה היא?

תכלס זה לא כזה משמעותי אבל היא יכולה בבת אחת לתת קפיצות גדילה משמעותיות.

היא עדיין קטנה יחסית .

זה נכון שהיום בנות מתבגרות מהר אבל גם אחרי שמקבלים מחזור ממשיכים לגבוה בקצב מסחרר חלקן,וחלקן לא.

הבת שלי עד גיל 16 עוד גבהה.

אם את באמת רוצה לדעת מה הגובה הפונטציאלי שלה אפשר לעשות רנטגן שורש כף יד ואז אנדוקרינולוג או רופא ילדים יכולים להעריך כמה נשאר לה עוד לגבוהה.

חוץ מיזה:

תתפללי .

תרגילים יגביהו אותה אם תתמיד רק בעוד 20 שנה ורק אם תתמיד וגם זה בסנטימרים ספורים,לא מאמינה שזה באמת יעזור.

מה שכן כדאי לבדוק אם אין לה עקמת,את יכולה פשוט להסתכל אם הכתפיים שלה באותו הגובה.זה בהחלט יכול להשפיע על הגובה שלה ובמקרה כזה תרגילים יעזרו מאד לגובה הסופי שלה אבל אם את רואה עקמת תרוצי לאוטופד ילדים כי עד,שיקבעו לך תור יכול לקחת המון זמן( זה יכול להיות משמעותי ברמה של 10 ס'מ )

בצילןם ניתן לראות את גודל העצמןת ואת הפוטנציאל גדילה

מקווה שאני לא מטעה, אותנו שלחו עכשיו בגיל 3 וחצי לילד לוודא שלא מפספסים משהו כי הוא קטנציק

ואז הרופאה אמרה שיש פעם של חצי שנה

או שאני כבר מבולבלת צריכה ברמת לבדוק את העניין

באפליקציה

ולקבוע תור לטכנאית או"ס

אצלי לרוב הרופאים לא עשו אולטרסאונד.

אז או שביקשתי הפניה לטכנאי בתור הראשון, או שביקשתי באפליקציה.

אני פשוט לא מסוגלת!

בהריון הקודם הייתי רק באולטרסאונט בלי רופא כי לא היה לי תור

ואז היא ראתה שיש בעיה רצינית

ולא היה לי למי לפנות כי לא היה לי תור לרופא

היית צריכה להתחנן שיכניסו אותי לרופאה כלשהי וזה לקח זמן - והמון חוסר וודאות והמון דמעות

חוויה נוראית!

הבטחתי לעצמי שאני לא הולכת לאוטרסאונד בלי רופאה במקביל.

אני מנסה להבין מה נשים עושות במעקב הריון? כל פעם תור לרופא ותור לאולטרסאונד? זה לא מליון תורים ומליון פעמים להגיע למרפאה??

למה כל החיים צריך לרדוף אחרי תורים? עייפתי..

אפשר לקבוע לטכנאית בבית אגד, ששם יש גם את המוקד.

ואז אם יש בעיה, אפשר לבקש שיכניסו אותך לרופא שבמוקד.

אם הולכים דרך המוקד, זה לוקח הרבה יותר זמן.

צריך ללכת קודם לאחות, שתיתן לך הפניה לאוטרסאונד, ואחר כך גם לרופא. ובדרך כלל יש תור.

אצלי תור לרופא ואולטרסאונד זה שני דברים נפרדים. לא כל פעם שאני הולכת לרופא אני צריכה גם אולטרסאונד.

ובכל מקרה יש שקיפות וסקירות שזה עושים בנפרד.

ובסוף ההריון אני בכל מקרה צריכה מעקב צפוף, אז אני הולכת לאוטרסאונד יותר מלרופא.

לא ידעתי שאפשר לקבוע תור לטכנאית בבית אגד. האם נדרש הפניה מיוחדת?

אני לא מוצאת אפשרות באפליקציה לקבוע תור לשם

יכול להיות שצריך להתקשר?

ואולי אפשר גם במרפאה עצמה.

אפשר גם דרך הצ'אט באפליקציה.

צריך להגיע עם הפניה לאוטרסאונד שליש ראשון. תבקשי הפניה באפליקציה מרופא נשים או רופא משפחה.

ולהדביק למה את לא רוצה תור רק לא''ס, בדרך כלל הם יכולות להכניס בין התורים או על ביטולים או כל מיני בסגנון

לפני ההריון הראשון בכלל לא ידעתי שצריך חומצה פולית, וגם אחר-כך לא תמיד הקפדתי.

תתחילי לקחת, ואם יהיה הריון מהר את יכולה לבדוק בבדיקת דם אם החומצה פולית תקינה, ואולי לקחת מינון יותר גדול בהתחלה.

כי חוסר משמעותי עלול להשפיע באחוזים גבוהים מאוד שה' ישמור, ואני מניחה שילד בריא ושלם גובר על הרצון שלך להביא ילד עם פער של עד שנתיים...

אמרה שאין צורך לחכות בשביל זה, כמובן להתחיל לקחת כבר עכשיי

לא תתגבר על זה תוך כמה שבועות בודדים..

ואיך אפשר לדעת את זה בלי בדיקת דם??

בעיני פשוט סיכון מיותר.

לכל הפחות לבצע בדיקת דם לפני החלטה כזאת

תבדקי עם רופא משפחה.

אגב, לאחרונה הבנתי שנותנים 5 מ"ג גם במשקל עודף.

תתחילי מעכשיו.

עד לפני דור או שניים לא היו לוקחים בכלל חומצה פולית ועדיין רוב מוחלט של הילדים נולדו בריאים ושלמים.

אני ממש חיפפתי בזה, בקושי לקחתי...

אני לא ממליצה ללמוד ממני וגם אני משתדל להקפיד יותר, אבל בעיניי זו ממש לא סיבה להמתין

אם אומרים שבמצב מסויים יש אחוזים יותר גבוהים לסיכוי לעובר פגוע, גם אם החשש קטן

איך אפשר בכלל לבחור אחרת?? ולא שמדובר פה על המתנה ארוכה

כמה חודשים בודדים..

גם ככה לא תמיד נקלטים על החודש הראשון, נגיד נקלטים בניסיון שני או שלישי, כל הזמן הזה לוקחים חומצה פולית, זה כבר בטווח הסביר

אבל בבדיקה פשוטה אפשר לבדוק

ואם יש חוסר אז למנוע קצת

(יש לא מעט נשים נשים שנקלטות ממש מהר. אצלי עד כה בלי מניעה נקלטתי תמיד על החודש הראשון)

כשיש חוסר משמעותי הסיכוי גדל משמעותית..

בנושאים האלו.

ואני מאוד קונבנציונלית והכי בעד לקחת חומצה פולית.

אבל מבחינתי לחכות כמה חודשים להריון, כאשר כל שאר התנאים בשלו, רק בשביל לכסות עוד איזו סטטיסטיקה זו לא סיבה מספקת למניעה

שזו גם הסתכלות כללית על כל הנושא של מניעה.

אני לא מאמינה שצריך לחכות לתנאים "מושלמים" בשביל הריון, אלא צריך שתהיה מסוגלות ומוכנות פיזית ונפשית.

ומבחינתי חודש לפה חודש לשם של סטטיסטיקה כזו או אחרת לא נכלל ב"אי מסוגלות"

מקסימליים להריון תקין עד כמה שזה בידיים שלנו.

רוב הדברים לא בידיים שלנו

ואז יש משהו קטן כמו חומצה פולית שכן

אז למה להתעקש על זה דווקא??

למה להתעקש למנוע על דבר כ"כ קטן?!

ברור, להתחיל לקחת עכשיו.

אבל מבחינתי למנוע נטו על עניין של חומצה פולית זו ההתעקשות ולא להפך...

ושוב, השאלה מה זה תנאים מקסימליים...

כל אישה עם עודף משקל/ תת משקל גם צריכה למנוע הריון עד שתגיע למשקל תקין? כן אישה עם ברזל טיפה נמוך כנ"ל?

שוב, אני לא מדברת על מקרי קצה שהגוף לא מסוגל להחזיק הריון, אלא על דברים קטנים שבעיניי הם לא עילה למניעה.

מבחינתי בשביל למנוע הריון צריך סיבה משמעותית ולא על כל חשש רחוק מונעים הריון

זה מונע הופעה של מומים קשים מאוד במערכת העצבים המרכזית

זה ממש לא דבר קטן, זה דבר שהילד יכול לסחוב איתו כל החיים וזה במחיר של מניעה של חודש-חודשיים

של זה על העובר..

ראית פעם תינוק שנולד עם שפה שסועה? או כזה שנולד עם פתח בעצם הזנב? זאת נכות קשה לכל החיים.

ברזל והשמנה של האמא

זה משפיע בעיקר על האמא ולא על העובר ככה שלא קשור בכלל הדוגמאות שהבאת.

בסקירה או לא?

סליחה שמשביתה שמחות אבל אצלי פספסו בגדול

מדובר על מניעה של מומים במערכת העצבים, כלומר ספינה ביפידה או תינוק שנולד בלי מוח לא עלינו

כאילו, זה בכלל תינוק בר חיות?...

בכל אופן, זה באמת מזעזע. מניחה שאלה דברים שאפשר לראות בסקירות ואפילו בשקיפות...

נולד עם גזע המוח ללא הקורטקס שזה שאר המומ ונפטר אחרי כמה שעות...

תחפשי בגוגל, לא זוכרת את השם הרשמי של זה

עורכת: השם הוא אנאצפולוס

אבל בינינו.. לא זה העניין

כל המומים שמופיעים פה בשרשור אף אחת לא מאחלת את זה לעובר שלה ואם אפשר להוריד את הסיכוי שיקרה למה לא???

דר גוגל תומך בך

מכירה אישית מישהי שעברה הפסקת הריון בגלל מום כזה. שהוא או מוות עוברי או מוות בלידה או תוך ימים.

חומצה פולית לא מבטיחה. אבל מורידה סיכון בהמון....

בסופו של דבר תשעה ילדים בריאים ב"ה (לפחות במובנים של חומצה פולית, לפחות).

אין בדבריי המלצה וכו' - רק עונה על שאלתך בסוף.

מהרופא משפחה פשוט

בדיקת דם פשוטה שאת עושה במרפאה, תוצאות מגיעות לרוב באותו היום

אם את בחוסר משמעותי- חד משמעית להמתין

אם הרמה סבבה או גבולית את יכולה להתייעץ עם רופא משפחה ליתר ביטחון.

ולהמשיך עם החומצה הפולית כמובן. תקני היום.

אבל תבדקי בדיקת דם ליתר בטחון

כשהסיכון לעובר במצב של מחסור בחומצה פולית הוא גבוה

נראה לי מאוד משתלם מבחינת סיכון-סיכוי

זאת בדיקת דם הכי פשוטה בעולם

ויכולה לתת קצת נחת אם יוצאת רמה טובה של חומצה פולית, להפסיק מניעה בצורה רגועה ובטוחה יותר

כמה חודשים לא לקחת חומצה פולית? את לוקחת ברזל/מולטי ויטמין/משהו בסגנון?

יצא לי להיכנס להריון בלי לקחת חומצה פולית לפני כן, הרופא לא התרגש מהלחצים שלי וב"ה הילד בריא ושלם,

מצד שני הפעם האחרונה כשבאתי להוציא את ההתקן אצל רופא אחר הוא אמר לי מיד שהוא מקווה שלקחתי חומצה פולית שלושה חודשים כי אחרי התקן יש סיכוי טוב לכניסה מיידית להריון.

ככה שככל הנראה היחס והחשיבות של חומצה פולית גם תלוי גישה של רופא.

יש לנו מדיח של בוש, לא בדיוק הדגם הזה.

יש לנו אותו כבר שנתיים, עושה את העבודה מצויין, שקט. בוש זו חברה טובה

הדגם שכתבתי מומלץ? או שיש חברות טובות יותר?

לא יודעת איזה דגם.

ת'אמת אני לא כ"כ מרוצה וגם לא כ"כ משתמשת, בעלי כן משתמש לפעמים.

יש לו ריח ממש לא נעים, כנראה כי לא תיחזקנו אותו מספיק טוב (יש לי מספיק דברים לנקות ואין לי סבלנות למכשירים עם תחזוקה מסובכת...)

כשאני משתמשת בו אני שמה אקונומיקה במיכל המים המלוכלכים ואז הריח שלו זה פשוט ריח של אקונומיקה ואז זה סבבה

כן מנקה טוב את הרצפה ומאוד נוח לשימוש (פחות לתחזוקה)

יש לו קטע מעצבן שאת שמה במיכל של החומר את החומר אבל הוא לא יוצא

בהתחלה במשך איזה 3 חודשים של שימוש החומר לא נגמר וגם לא היה נראה שהוא מתרוקן

היום אני שמה את החומר ישר בתוך המים הנקיים

אבל בגלל שאני שמה אקונומיקה אז לא מרגישים את הריח של החומר.

בקיצור הוא שואב שוטף נחמד, יותר טוב במחיר מהמותגים המוכרים יותר

אבל נראה לי שבפעם הבאה שנקנה נשקיע יותר.

כן מסייגת שאני לא יודעת איזה דגם יש לנו, אולי יש הבדל בין הדגמים...

החזיק מעמד הרבה שנים יחסית ועבד טוב מאד

והאם קשה לך בכללי עם שינויים?

אני שמה לב שמעברים (מכל סוג) מאוד קשים לי לפני מעשה, אבל לאחר זמן אני שמחה שהם נעשו.

הוא קצת פחות קשור לדירה הנוכחית וסנטימנטלי. ויותר רוצה כבר להיות בלי בעל בית על הראש...

שינויים גדולים בחיים כמו עבודה קשה וכו' קשים לי מאד וגם פרידות

ובמקרה הזה אני גם לא מרגישה שזה היה לחלוטין מיוזמה וצורך שלי, כי מבחינתי היינו ממשיכים בשכירות... כאילו השינוי הזה חצי נכפה עלי.

היא זאת שעוזרת.

את יכולה להבין שהקושי שלך קיים בכל שינוי גדול ולא בהכרח מצביע שהמעבר עצמו רע או הדירה פחות טובה.

נשמע שלדירה החדשה יש יתרונות גדולים והיא פשוט חדשה לך.

לקבל את זה שקשה לך במעברים (גם לי)

מבלי להשליך על הדירה הבאה או על מי שיותר דחף למעבר.

את קו החשיבה שלך

שבאמת כנראה זו הדירה המתאימה לכם בהשגחה פרטית ואין מקום להשוואות בעיקר כי היתרונות הדירה הם לפי מה שאתם היום אבל לא ניתן לצפות את השינויים העתידיים ולראות למה בעצם שהדירה הזו מתאימה לכם לגבי דברים שעוד יתעצבו/ יתווספו בהמשך הדרך ושכרכע אין להם משמעות או שעדיין לא קיימים ודווקא הדירה הזו היא תהיה הדבר הנכון לגבי הדברים האלו

אני באמת רוצה לזכור שאין לי מושג מה ההשגחה הפרטית ושיש הרבה דברים נסתרים גם בעתיד כמובן וגם בהווה

הרי בסוף גם בדירה שרציתי ביקרנו פעמיים ואני לא באמת יכולה לדעת איך היה לנו שם. זו גם הייתה דירה עם מדרגות( דו מפלסית) שזו הסיבה שבעצם וויתרנו והדירה שלקחנו מפלס אחד... והמדרגות האלו הדאיגו אותי גם כי זה מעייף וגם חשש מנפילות שלנו או חלילה של קרובי משפחה מבוגרים/אורחים

אבל שאר הדברים היו ( לכאורה!) מושלמים

חברה אמרה לי פעם שבגיהנום עוברים דירות...

ההצפה הרגשית יחד עם העומס הפיזי מעצימים את כל הקושי.

בטוחה שככל שתתרגלי לדירה החדשה, תראי בה את היתרונות ותשמחי בה. (ואל תשכחי שהכל הפיך. אם תראי שקשה ואת לא מתרגלת תוכלו לעבור / לשפץ).

יכולה לשתף שפעם התלבטנו מאוד בין שתי דירות (בשכירות), ואחרי שסגרנו במשך תקופה ארוכה מאוד הייתי בחרטות ותהיות. אני חושבת שלקח לי איזה שנה אחרי המעבר להשלים עם זה באופן סופי. אבל היום אני יודעת שבעלת הדירה היתה הרבה יותר טובה וזה היה סופר משמעותי, וגם פרקטית לא יודעת איך היינו מסתדרים בדירה השניה מבחינת גודל.

האמת כנראה יש דברים שמבינים בדיעבד. ואני עוד לא שם אז לא יודעת איך יהיה לי

דווקא בגלל שמעבר זה כל כך קשה אני מאד לא רוצה להגיע למצב שאנחנו עוברים שוב

אני רוצה לתת צ'אנס אמיתי, בלי השוואות

אבל את צודקת שזה יכול לקחת זמן.

תודה לך!

וגם אנחנו בדקנו דירה אחרת שלדעתי היתה יכולה להיות טובה יותר מהדירה שקנינו בסוף.

כשבדקנו אותה היו כמה שיקולים למה לא לקנות. אחד מהם היה המחיר, ובסופו של דבר הדירה שקנינו היתה אמנם זולה יותר, אבל היתה צריכה שיפוץ די משמעותי, שבסה"כ ביחד עם מחיר הדירה כבר יצא בערך אותו דבר...

(חוץ מזה לבעלי קצת הפריע משהו אחר. אבל היו לה יתרונות שאין בדירה הנוכחית, וזה מבאס אותי לפעמים לחשוב על זה שהפסדנו אותה).

אבל אני באמת מחזקת את עצמי במחשבה שזה מה שהיה צריך להיות... זה ממש מבחן באמונה בעיני. ואני משתדלת לא לשקוע במחשבות על העבר אלא לשמוח מהבחירה שלנו ולהאמין שזה נכון לנו. (וזה גם בר שינוי אם נראה בהמשך שזה באמת לא מתאים. גם אם זה מבאס, עדיין הכסף שלנו לא ילך עכשיו 'לפח' כמו בשכירות. ואם בהמשך נרצה לעבור, נוכל למכור את הדירה הנוכחית, במחיר שמן הסתם יהיה כבר גבוה יותר ממה שקנינו, לסגור את מה שעוד לא החזרנו מהמשכנתא, ובשאר להשתמש בתור הון עצמי לקניה של דירה חדשה).

באמונה את יודעת שהכסף לא בך ממך אלא הוא עובר דרכך למילוי הצורך של בניית עולם של החסד מבורא עולם אז אין בעיקרון עניין להשתמש במילים רווח והפסד

זה גם ככ מקטין להשתמש בזה כי כמות הכסף שיש לך לא באמת משקף את כל הערך שאת.. הערך שלך בנוי מכ'כ הרבה דברים שהם לא כסף... ואז העיסוק סביב זה לחשוב מה הפסדתי מה הרווחתי מתגמד

ועדיין אני כותבת לך לא משיפוטיות חלילה רק מלהאיר את המציאות באור יותר רחב להתבונן ביש ולא שאין, ומה שלי נראה כמו נמלה לך יכול להיראות כמו פיל כך שאי אפשר בכלל לשפוט ולהבין כמה זה מטריד אותך... את אלופה על עצם ההתמודדות בניסיון בכלל

זה לא העניין של ההפסד הכספי.

זה יותר הנקודה שאז חשבנו שזה קצת יקר מידי עבורנו. ובסוף הוצאנו את אותו סכום על הדירה שקנינו (וב"ה הסתבר שאנחנו כן יכולים להוציא את הסכום הזה).

אבל אז זה ביאס אותי, כי שם היה ממ"ד, מטבח גדול ומשופץ, ופחות מדרגות לעלות לדירה. וזה דברים שכן היו יכולים להוסיף לנו בנוחות של הדירה. (מה שהפריע לבעלי היה משהו שבעיני הוא ממש זניח לעומת היתרונות שהיו שם. אבל בשבילו זה כן משמעותי).

בכל מקרה כרגע זה לא באמת נתון לדיון. אנחנו כבר עומדים לעבור בקרוב, ואני מאמינה ומקווה שנאהב את הדירה שקנינו ונתחבר אליה, והיא תענה על הצרכים שלנו...

קודם כל שיהיה לך מעבר קל וטוב, ושתגלי שהבחירה נכונה וטובה.

אני גם מבינה את ההשוואה בין היתרונות של הדירות וההתבאסות... מבינה ממש ממש.

ואני גם שומרת לעצמי תכנית ב' כזו דומה למה שכתבת. וזה באמת טוב לזכור שהערך של הדירה יעלה אז מקסימום נמכור ולא בהפסד.

(אני קצת מתבאסת על המחיר של ההובלה הנוספת, אם תהיה, אבל זה באמת בקטנה ומקווה שלא נצטרך. אבל רוצה גם לזכור שזה אפשרי ושום דבר לא חקוק בסלע.)

אצלנו לפחות אני פחות חווה קושי לעזוב את הדירה הנוכחית. מאז שאנחנו יודעים שבקרוב נעבור, אני עוד יותר מרגישה את החסרונות של הדירה הנוכחית (בעיקר שהיא כבר קטנה בשבילנו). אז מקווה שהמעבר ייתן תחושת רווחה ואני אתחבר לבית החדש.

זה גם עוזר שאנחנו עושים שיפוץ ואז אני יכולה לבחור את הדברים שיקבעו את המראה של הדירה לפי הטעם שלי, ולא לקבל את הדברים שנעשו לפי בחירה של אחרים.

מקווה שגם לכם יהיה מעבר מוצלח וטוב.

ושהמחדבה על מעבר תישאר רק בגדר מחשבה מרגיעה, אבל בסוף לא יהיה בה צורך כי תתחברו לדירה ותאהבו אותה...

אני מרגישה שכל הסיפור הזה גרם לי ממש לחקור את כל הנושא של השגחה פרטית, גורל, בחירה...

וכמובן אני עדיין לא יודעת אפילו על קצה המזלג

אבל אמרתי המון המון תהילים ותפילות כל התקופה הזו

עברנו דירה לפני שנה, רצינו לעבור כבר כמה שנים ולקח הרבה זמן למצוא את הדירה המתאימה, היה לנו כבר מאוד צפוף בדירה הקודמת, הכל היה ישן ורק רציתי לעוף משם כבר ושמחתי והתרגשתי לעבור לדירה גדולה ומרווחת. כל כך רציתי לשם משם שאפילו לא "נפרדתי'' מהדירה הקודמת, יצאתי בלי להעיף מבט, היה לי כל כך חנוק שם שלא רציתי לראות אותה יותר.

להפתעתי בשבוע-שבועיים הראשונים בדירה החדשה היה לי ממש ממש קשה! כל כך חיכיתי לעבור, לא הבנתי מה עובר עלי, אבל הרגשתי מנותקת, בלי בית, ועוד לא הרגשתי בבית בדירה החדשה, הכל היה חדש וזר.

משתפת מהצד שלי כדי להראות שאפילו כשזה כן נעשה מרצון ולא אוהבים את הדירה שיוצאים ממנה, זה עדיין יכול להיות מאוד קשה, כי בסוף זה שינוי גדול, מעבר מתקופה אחת לתקופה אחרת, זה לא קל גם אם זה בסוף שינוי מבורך בע"ה. בהצלחה ענקית!

תודה על השיתוף הזה.

מזכיר לי שאפילו בדירה הנוכחית שאני מאד אוהבת, היה לי קשה בהתחלה...

שהרבה גברים הם כאלה.

לא יודעת אם מנחם.

תזרקי אם לא מתאים לך לשמוע כרגע...

נכון שזה ממש ממש מעצבן וזה הוא הביא את זה על עצמו והכל

אבל בעיני חלק מאהבה זה לתמוך בו גם כשהוא טעה, גם כשאת עצבנית עליו

להגיד שמה שהוא עשה לא היה נכון אבל את עדיין אוהבת אותו ואכפת לך ממנו ואת עוזרת לו להתמודד עם התוצאות של הטעויות שלו...

כל כך מובן למה את מרגישה ככה.

אין לי עצות כל כך כי זה נראה לי צריך להיות מלאך כדי לא להרגיש את זה.

מקווה שעם הזמן תצליחי למצוא מזה מוצא, אולי כי זה פוגע גם בך העצבים, אולי כי תרגישי חמלה עליו...

רפואה שלמה!!!

אני כן מרחמת עליו ודואגת לו ומטפלת בו והכל בסוף הוא בעלי;)

אבל הדברים שבאים יחד עם המצב הזה מעצבנים.

טיילת בבית של בני משפחה, חמותי שבאה לישון אצלנו כמה פעמים בשבוע ונותנת לי פקודות של איזה אוכל להכין לו.

וגם לה אני צריכה להכין אוכל ספציפי כי היא לא אוכלת הכל.והטלפונים בלי הפסקה..

ולארח כל הזמן בני משפחה מודאגים בשעות מאוחרות גם שיהיו בריאים.. '

וכולם באים לראות אותו ואף אחד לא עוזר לשטוף כלים, לקלח את הילדים , לקחת את הזבל

מעצבן.

אז אני כועסת עליו גם חח

אבל יהיה בסדר. עוד מעט הוא ירגיש טוב.

תודה לכן

אפשר להציב גבול של מי מתאים לך שיבוא ומתי... לטפל בו זה עניין אחד, לטפל בבני משפחה שבאים לבקר זה משהו אחר לגמרי ואם לא מתאים לך אפשר להגיד פשוט לא.

אמאלה נהיה לי גירודים בגוף מזה! הרגע לשלוח את כולם. תבקשי מבעלך שיגיד שזה מקשה עליו להחלים🤭. אני במקומך הייתי נועלת את הדלת חזק ולא מרשה לאף אחד להיכנס חוץ משעות שנוחות לך, או לחילופין אורזת את עצמי ועוברת לגור בבית מלון עד יעבור זעם (וחמות). בטח שאת כועסת.

לזרוק לאמא או לכתוב גהודעה אישית למישהו ששייך

. ''א חנו מאוד שמחים ומודים על התגייסות לביקורים ותמיכה..נשמח רק להאיר שזאת תקופה שאשתי מחזיקה הכל עליה לבד..ועוד תומכת בי ..עז נמשח תשהיה לזה מודעות..שלפחות לא תצטרך גם לארח ולבשל לכל המבקרים..

אני ביתי מבקשת ממנו דבר כזה..בכנות אבל בעדינות

אפילו לרמוז שעמוסלה כל האירוחים הקבועים האלה..

בעיני זה חשוב לשתף ולעורר אותם לשים לב

מי שבא לבקר צריך להביא איתו כיבוד ואוכל למשפחה שלכם ולא לצפות שיכבדו אותו...

אולי כדאי בעדינות ובנימוס לעורר אותם למחשבה הזו, לא בטוח שהם מבינים את הקושי ומבינים מה ואיך לעזור.

מזדהה מתקופות כאלה

שירגיש טוב במהרה!

ויארח בעצמו את כולם....

הרבה כוחות לך! ❤️

לדבר על מה שלא מדברים - סידרה חדשה להורים - מילה טובה

לקחתי את הקורס שלה ובעיני זה משנה חיים. מדברת מדהים על איך לדבר עם ילדים על תכנים כאלה בצורה בריאה.

הביצית מבשילה בתוך הגוף של האשה, והזרע נוצר בגוף של הגבר.

יש חיבור מיוחד ונעים של האיש והאשה, שעושים אותו רק בפרטיות ורק אחרי החתונה, ובחיבור המיוחד הזה האיברים שלהם מצחברים כמו פאזל ואז הזרעונים נכנסים לגוף של האשה, ומצחרים ביניהם מי יגיע ראשון אל הביצית ויזכה להפרות אותה.

עם בת ה11.5 לשי כן עישתי גמה שיחות וכן פרטתי יותר והסברתי הכל.כמעט..

אבל בגיל 8 לא היתי מפרטת הכל.

היתי עונה תשובה אמיתית אבל כללית יותר.

לא היתי מלכתחילה נכנסת למושגי זרע מהגבר וביצית מהאיהש

אלא מסבירה את האיך מתפתח תינוק רק משלב הביצית המיוחדת שמגיעה לרחם ואז מתפתח ממנה תינוק ובזה לא אכפת לי לפרט..

אבל

י שבנות יותר בוגרות וחושבות

ומניחה שצריך להתאים לבת

הבת לשי בת 9 ויש לי עוד שקט ות ממנה

היא לא שואלת ולא מתעניינת בכלל ומרגישה שזה מממש לא מתאים לה לשלב כל הידע הזה כי זה האופי שלה.

לגדולה עישתי ישחת הכנה למחזור בגיל 10.5 בערך

מה לענות?

ותודה נשמע לי מתאים

איך זה נשמע סבבה להעביר לילדה

או שאני תקועה ממש בפעם???

או שלקחו אותן לשיחה לפני החתונה.

אז מהטראומה אנחנו מחפשות תיקון.

אני עצמי חקרתי את הנושא כמה שיכולתי.

הנקודות שמנחות אותי - אפשר לדבר איתי על הכל, אפשר להרגיש הכל, אין סודות והכי הכי - אין שקרים.

לכן אני מאד מתאמצת לענות אמת. מדויקת. בלי להסתיר מידע.

אני לא מציפה סתם מידע לא תואם גיל, אבל מטפטפת מגיל צעיר מאד - שמות האיברים המדויקים, מתי ואיפה אפשר לומר מילים מסוימות. כשהם שואלים אני זורעת זרעים לעתיד ופותחת פתח לשאלות. וזה יכול להיות גם שאלות על מוצרי הגיינה למשל.

להגיד איך שזה בפשטות

שהיא תקרא באינטרנט? בקיצור שולחן ערוך כמו שאני עשיתי?

האמת שעכשיו דיברתי איתה והיא ממש לא לקחה את זה קשה. הסברתי שיוצא מהפין ונכנס לפות וזה קשור למבוגרים בלבד והיא לא בתעמקה יותר מזה

גיפיטי/ גימיני / אחרים

מסבירים נהדר כל דבר

הורים אף פעם לא היו מקור ידע

והיום זה פשוט מיותר

הורים צריכים להיות מקור בטחון/ אמפתיה/ הכלה/ דוגמא אישית

כן לענות על שאלות בפשטות ובכנות

אבל לא חייבים להסתבך עם תיאורים מדויקים שלא באמת מעניינים בגיל צעיר

ובגיל מבוגר יותר

AI הוא מקור מעולה

אלא ההרגשה שאי אפשר לדבר על זה עם ההורה. הרגשת הסודיות סביב העניין, שזה נושא אסור שבודקים לבד ולא מדברים עליו עם אחרים.

כשאני נותנת את המידע אני נותנת את הביטחון.

לענות על שאלות בפשטות ובכנות

לא להפוך את זה לנושא סודי

אבל גם לא צריך להגיע לפירוט שלא באמת מעניין אותם

וכשזה מעניין אותם

הם לא רוצים לדסקס על זה עם ההורה ואז לקרוא על זה באופן פרטי ולשאול מה שבא להם

יותר נעים

מעולה.

בפועל לדעתי- אם ההורה לא יוזם את האמירות, הילד מבין שזה נושא אסור. יהיו ילדים שלא יפתחו בכלל מול ההורה (מנסיון אישי...). אבל גם אם הילד כן שואל, יכול להיות שכבר הנושא נקשר אצלו למשהו סודי ואסור.

כולם שאלו שאלות סביב הנושא

ועניתי בצורה פשוטה ומותאמת

מהניסיון שלי

נושא לא הופך סודי/ אסור סתם

זה קורה שהורה מגיב בצורה לא טובה לשאלות/ אמירות

בנושא הזה או בנושאים אחרים

(אצלי אין נושאים אסורים/ סודיים

כולל דיבור על כסף/ אמונה/ רגשות/ קשיים/ הריון לידה/ מחזור וכו)

שהם יבחרו. יש טובים יותר וטובים פחות, וכדאי שלא יקבלו את המידע שלהם מכל מיני אתרים עם אג'נדות שאת לא יודעת מה הן.

בכל מקרה, כתבת שאת עונה על השאלות בכנות, בלי בושה, ונותנת מידע ופרטים שנראים לך תואמי גיל - זה בדיוק מה שפותחת השרשור מנסה לעשות... הרבה אנשים מרגישים צורך לחשוב מראש איך להציג את הדברים.

אגב, כתבת שכשזה מעניין את הילדים הם לא רוצים לדבר על זה עם ההורים, מהנסיון שלי זה כנראה אינדיבידואלי, הילדים שלי למשל, הגדול בן עשר, מאוד רוצים לדבר איתי גם על הנושא הזה של איך תינוקות באים לעולם, מאז שהם קטנטנים ועד עכשיו, תמיד קיבלו תשובות אמיתיות ו( בעיני) תואמות גיל.

לא יודעת מה יהיה בגיל ההתבגרות, אשמח אם עדיין יראו בי כתובת לקבל מידע/ לברר מידע שנחשפו אליו.

לספר לה בגיל מבוגר או לא לספר בכלל?

אם אופציה א, אז תדעי שהרבה יתר קל לתת מידע כזה לילדים צעירים מאד מאשר למתבגרים

הזרע יוצא מהגוף של האבא, ונכנס לאמא דרך חור מיוחד שיש לנשים בגוף (בגיל קטן אני קוראת לו 'חור של תינוקות').

יספק אותה?

אבל למילה "חור" יש קונוטציה לא משהו, כמו איזה תקלה או משהו בלוי... הייתי מחליפה ב"פתח".

את זה היא כבר יודעת. היא גם יודעת איפה הפתח נמצא. היא צריכה הסבר על איך זה קורה

אבל אני מצדדת בלהסביר הכי פשוט, הכי אמיתי, הכי עם שם לכל דבר. שם אמיתי, "מדעי" לא כינוי.

בצורה כללית, לא אבא ואמא, אלא כל בן אדם בעולם נולד מ...

זה לא קל. אני מסמיקה מבפנים וכנראה גם מבחוץ.

אבל אני חושבת שזה חשוב ומוכנה להסביר את עצמי ולהלחם על עמדתי.

חשוב להיות כנים, לא להסתיר מידע. אפשר כמובן להסביר בגדול ולרדת לרזולוציות ככל שהגיל מתקדם.

יצא לי קצת מעורבב

אבל המטרה שלי היא שהילדים ידעו שאין דבר שהם לא יכולים לשאול, אני יוצאת מנקודת הנחה שהם יתקלו בעצמם במישהו או במשהו שיסביר להם. ואני רוצה להראות להם שאני לא פוחדת ולא מסתירה שום דבר.

וממליצה שהתהליך יהיה מלווה בשאלות אליה, למה היא מתכוונת כשהיא שואלת, מה היא חושבת שהתשובה יכולה להיות וכולי

רק רוצה רעיונות איך ממש להתנסח

ממש לתאר

לאיש ואישה נשואים יש חיבוק מיוחד. בחיבוק הזה הפין נכנס לתוך הפות ואז עובר הזרע.

(זה בהנחה שהיא יודעת שבפות יש פתח נוסף שממנו יוצא התינוק. אם היא לא יודעת כדאי לומר גם את זה).

ושלום על ישראל🙃

אני קראתי את זה מיועצת למיניות בגיל הילדות, דתיה. הגישה שלה היתה שכשנחשפים בגיל צעיר, זה פשוט וטבעי ולא מביך ומרתיע.