לפחות ככה אני חווה את זה.
לי כן יש משני המינים, יש לי בן ובת. אחרי שהבת נולדה גילינו שיש בעיה רפואית גנטית, מורשת משנינו, ושאנחנו צריכים pgd. עשיתי טיפולים כמה שנים, לא הסתייע.
אני מרגישה מודעת מאוד לעובדה שאף שהכאב והצער שלי רבים, אני מבורכת מאוד, ויש בעיני הבדל מהותי, בין השניים שלי לבין נשים שזכו רק לילד אחד, ובין ילד אחד ל כלל לא.
יכול להיות שאין טעם בהשוואות האלה, יכול להיות שאם היה לי עוד ילד הייתי מרגישה שגם ההבדל בין שניים ושלושה הוא מהותי, לא יודעת. עדיין מרגישה שכן, יש מדרג כלשהו, ואף שהצער שלי לא מתבטל, יש לי עושר רב, שני ילדים, שמביאים לי אושר, בעוד שלנשים שעדיין מצפות ועוד לא זכו לילדים כלל, יש פחות במה להתנחם.
מהנסיון שלי, אנשים אומרים דברים כאלה כדי לעודד, כי יש בהם גרעין של אמת מסוימת. נראה לי שהמניע שלהם הוא שקשה להם לראות אנשים עצובים, זה כואב להם, והם מנסים לעודד במקומות שכל מה שחיפשת זה שיבינו את הכאב שלך. אולי באמת מה שצריך לעשות, כמו בנושאים אחרים, זה למצוא את המקומות, את האנשים שכן יכולים להיות איתך בצער שלך.
לא יודעת אני משתפת אותך בהרהורים שלי. לדעתי הרגשות שלך מובנים ולגיטימיים לחלוטין. דמיינת משפחה מסוימת וקיבלת משהו שונה, יחד עם זה שגם זכית בהרבה ברכות. וזאת אכן מורכבות שלא כל אחד יכול להחזיק.
