המתוקי שלי התחיל היום גן התפתחותי (שפתי לשעבר) בגלל כל מיני קשיים, הוא ככ מתוק, יפה תואר, מושך באמת נסיך אמיתי. היינו היום בגן עם הילדים בהסתגלות, וואי היה לי ממש צביטה בלב, רוב אם לא כל הילדים דיברו רגיל (לפחות מה שהיה נראה) שלי בכלל הרבה אחורנית ,שלי היה דבק נצמד אלי ובכה בלי סוף שהלכתי, כולם היו בסדר
וואי היה קשה אחכ, חיכיתי בחוץ ובכיתי את חיי. קודם כל מתחילים פרק חדש שיתחיל לעזור לילד להתקדם ולהגיע למסוגלות שלו, חיכינו הרבה זמן להתחיל את הגן כדי שיקבל מענה ראוי לקשיים שלו, ודבר נוסף למה ככ היה קשה לי לראות אותו בוכה, התפרקתי שם ותוך כמה דק התאפסתי והמשכתי הלאה, אבל היה קשוח לי ברמות
ועוד משהו, יש לי בת נוספת בת.2.5 עם אילמות סלקטיבית, ילדה מושלמת ברמות על אבל בחוץ או עם זרים ברמת הפנטומימה, קשה לי המחשבה שגם היא כנראה תצטרך גן קטן
ואיך הגעתי למצב הזה בכלל? אני הכי משקיעה בהם, חיכיתי להם מלא מלא זמן ורוצה לראות אותם גדלים ומתפתחים כמו כולם...
יום קצת קשוח עם רגשות מעורבים
בושות!
בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....
נא לסגור פלאפונים וללכת לישון/לכייף
)