אבל לא לשקוע בהם.
כתבת שאת זה היא מביעה יותר מאשר למשל כשמישהו שמח.
הבעיה היא כשיש נטיה לרגש מסויים אז הטריגר אליו נמצא לך בכל מקום.
כמו שאם אגיד לך:
יש לך דקה להסתכל על כל החפצים סביבך ולזכור כמה שיותר חפצים צהובים.
אח"כ תרשמי בדף כמה חפצים צהובים את זוכרת? וכמה כחולים?
מן הסתם תמצאי הרבה יותר צהובים מכחולים כי זה מה שחיפשת.
ככה גם בחיים כשאת חושבת שכולם רעים אלייך את תמצאי מלא מלא הוכחות לזה סביבך, ואם תחשבי שכולם טובים, תמצאי מלא הוכחות כאלו סביבך
כלומר ההסתכלות שלנו על העולם היא לא ניטרלית, מה שיש לנו בראש בראש ככה אנחנו קוראים את העולם, ואז זה מחזק לנו את המחשבה ואז אנחנו רואים את יותר וזה לופ.
ואם משום מה יש לה נטייה לראות מצבים מסכנים, אז היא כל הזמן "מוצאת" את זה סביבה ומביעה רחמים, יותר מרגשות אחרים.
ואז אני חושבת שאפשר לגרום לה לצאת מהלופ לצורך קבלת תמונה מאוזנת יותר על החיים, לא בשביל למחוק רגשות קשים ולא בשביל ישר לקפוץ לפתרון.
אלא כדי לחזק אותה כשגם כשקורה לנו משהו רע ואנחנו מסכנים, אנחנו מרחמים על עצמנו, אבל לא שוקעים בזה ומנסים גם לעשות דברים שלא נהיה מסכנים.
למשל אם היא רוצה להזמין חברה, והחברה לא רוצב לבוא, זה באמת באמת מעליב.
אבל לא יעזור להישאר רק במקום הנעלב, אלא למשל למחרת כדאי לנסות להזמין חברה אחרת.
גם בדוגמה עם הילדה עם הבגדים הרטובים, לא מדלגים על השלב שקרה לה משהו לא נעים. מדברים על השלב הזה. מדברים על הרגשות, אבל זאת לא סצינת הסיום, לא לעולם ועד נישאר במסכנות, הנה יש המשך לסיפור ויש שם עוד רגשות.
גם אנחנו לפעמים יש לנו יום רע במיוחד, ואומרים לעצמנו יאללה מחר יום חדש.
כלומר אנחנו מבינים שהמנחוס לא יישאר לעד.
אבל אם היא יודעת לרחם על הפיל כי קרה לו משהו לא נעים, וגם יודעת לשמוח בשמחתו אז נשמע שהיא כן מאוזנת והכל בסדר.
אם תרצי אפשר אחרי הקריאה לעבור מהר על הסיפור שוב ולעשות סיכום:
התחלה
אירוע
רגש
פתרון
רגש
סוף
ככה היא לומדת לא להיתקע על דברים גם בהקשר של רחמים עצמיים. ומראים שיש גם וגם.
ויכול להיות שבגלל שזה מפעיל אותך, את רואה את זה אצלה יותר בקלות, אבל אם תנסי באמת לשחזר כן תמצאי הזדהות שלה עם רגשות נוספים.
אם את עדיין לא רגועה תוכלי נניח עוד חודשיים לשאול את הגננת אם היא רואה אצלה נטיה להבעת רגש מסויים יותר מרגשות אחרים באופן בולט.
אני פשוט חושבת שאם אכן יש לה נטיה מוגזמת לרחמים, יותר קל לעזור לה עם זה עכשיו מאשר בגיל 8-9 שזה גיל של רוחות סוערות
וגם יותר קל ללמד אותה להרגיש את עוצמה של שמחה ורחמים לגבי הפיל, מאשר כשהיא תרגיש את זה לגבי עצמה.
אני רק מציינת שאני לא כותבת מתוך הכשרה מקצועית, נטו לפי מה שנראה לי ותובנות שגיבשתי עם הזמן אז אם חשוב לך תשובה מקצועית זה לא ממני.
