פריקה והתייעצות... אמהות לילדים עם ODDאנונימית בהו"ל

אשמח לקבל עצתכן🙏

 

הבכורה שלי בת 7. כתבתי עליה לפני כמה שנים... קשה איתה בטירוף. עברה אצל 4 מטפלים כבר. היינו בהדרכת הורים. אובחנה אצל פסיכיאטר עם ODD (הפרעת התנהגות מתנגדת) ומקבלת בינתיים טיפול תרופתי- האמת שזה לא באמת משנה לי האבחנה כמו שזה הוריד ממני את רגשות האשם שזה לא הכל בגללי.

 

אנחנו בעליות וירידות כל הזמן... בזמנים קשים אני נאלצת לאסוף אותה באמצע היום מהמסגרת (גם בגן וגם בכיתה א') כי היא מתפרעת ברמות שלא ניתן להחזיק אותה שם: מרביצה לבנות, למורות, מטפסת על חלונות, משחיתה ציוד, מפריעה לכיתות אחרות ומתחצפת ברמות הזויות. ב"ה מאז שהתחילה טיפול תרופתי זה פחת. אבל היא עדיין מאתגרת את הצוות בטירוף- לוקחת הביתה חפצים של הכיתה/חברות, חוטפת מאכלים מבנות, קמה ויוצאת בלי רשות, לא משתפת פעולה ועושה דווקא אינספור פעמים ביום...

 

בבית לא יותר טוב. יכולת האיפוק שלה היא אפסית, אין לה דחיית סיפוקים בכלל. על זה ניסו לעבוד איתה בטיפולים אבל לצערי לא ראינו שיפור... *כל יום* היא מבקשת לקנות לה הפתעה/גלידה/יצירה. וגם כשאני מסבירה לה בנעם שאי אפשר לקנות כל יום, ושרק פעם ב... אז היא מאבדת את זה. מתפוצצת, בוכה, מתעצבנת. כל הזמן (ברמה יומיומית) היא לוקחת חפצים של אחיות שלה (ממתקים, משחקים, הפתעות שקיבלו) וגם שלנו (טבעות נישואין, כסף, מפתחות אפס של הבית) אין סיכוי בעולם לשמור על ממתקים או חטיפים ושהיא תדע מזה כי היא פשוט תיקח את זה ותחביא. אז כשאנחנו רוצים לקראת שבת או חג לקנות משהו, אנחנו חייבים להחביא ממנה. כל הזמן אנחנו מוצאים אצלה דברים שהיא מחביאה שלא שייכים לה.

להעמיד לה גבולות זה בלתי נסבל. זה מלחמת התשה כל פעם שאומרים לה לא. צרחות, הרבצות, בלאגן.

ברמה שאנחנו מקלחים אותה פעם בשבוע כי להיאבק איתה רק על מקלחת זה מוציא ת'מיץ (וכן כן.. ניסינו את *כל* הטכניקות שלמדנו עליהן. להציע לה אפשרויות, לעשות צחוקים, משחקים, לעודד עם משהו כייפי אחר כך ועוד)

יש לה כריזמה ויש לה חברות אבל היא מתנהגת בבריונות נוראית לילדות שלא באות לה בטוב. וכל כמה זמן מקבלים תלונה מהורה.. היא מקללת אותנו ומדברת בצורה מאוד בוטה ובכוונה אומרת מילים שאנחנו לא אומרים בבית כדי לראות מה התגובה שלי.


 

עם כל הליווים שעברנו והחומרים שקראנו, אנחנו מאוד מתוסכלים שאחרי כל השנים האלה (היא ככה מגיל שנה וחצי) עדיין לא מצאנו כיוון. אז כל מאמר שנקרא יגיד לנו מה לא לעשות- לא להעניש ולא לתת תשומת לב שלילית כדי לא להעצים את ההתנהגות. אבל מה כן לעשות?!

 

ועזבו גם את התגובות המעצבנות שאני מקבלת. למשל מחמותי- שאני לא מביעה מספיק אהבה כלפיה. זה כואב כי באמת מאוד מאוד קשה לי לאהוב אותה כמו הבנות האחרות שלי. אבל היא לא מבינה עם מה אני מתמודדת! אני מאוד מנסה ולפעמים מצליחה לחייך, לחבק ולנשק באותנטיות. אבל זה קשה לשדר חום ואהבה כשנמצאים בכוננות ספיגה מהרגע שהיא קמה/ נכנסת הביתה. זה לאגור כוחות ולעודד את עצמי שהיום יהיה איתה יותר טוב, כי אני אקדיש רבע שעה לזמן איכות איתה ויהיה כיף. אבל לפעמים התכנון הזה קורס כי היא מרביצה ומציקה בלי סוף לאחיות שלה ומה שאני עושה כל אחרה"צ זה לשרוד.

 

או הפסיכולוגית שטיפלה בה במשך שנה ומשהו. רמזה לי שלא כדאי לי להיות בהריון שוב... כי הילדה צריכה הרבה מהכוחות שלי. היא לא מבינה שאם הייתי תמיד מתחשבת במצב של הבכורה, אז היא הייתה נשארת בת יחידה.. ולעולם לא הייתי מגלה כמה אני אמא מדהימה לשתי האחיות שלה, וכמה אני יכולה פשוט להינות מהאמהות שלי.

 

וואי חפרתי ברמות...

בכל מקרה, אשמח לשמוע ממי שיש לה נסיון גם כן עם הפרעות התנהגות מהסוג... מה עזר, למי פניתם. משהו...


 

 

אני רק רוצה להצדיע לך. ולהגיד לך שאת אמא מדהימה!!!אמהלה

כ"כ מודעת, כ"כ מבינה מה צריך ונכון לעשות.

אני מעריכה אותך מאד!!!!

ומתפללת ומקווה בשבילכם שתמצאו את הדרך הנכונה

איך למקסם את הטיפול בילדה

ואיך יהיה לה תמיד הכי טוב

סליחה שלא יודעת לעזור...

תודה על החיזוק❤️ הלוואיאנונימית בהו"ל
שהייתי יודעת מה נכון לעשות.. ממש לא מרגישה ככה רוב הזמן לצערי😔
איזו אמא! הלוואי שאלמד ממךטוביאלה

כמה אהבה, כמה מאמץ וסבלנות אין סופית את מעניקה לה. איזו ענווה ללכת לחמוד. לנסות כל כיוון אפשרי. איזה אמון יש לך בה.

אני ממש מתפעלת ממך

אני רוצה לחזק אותךרינת 24

זו התמודדות קשה מאד!


האם עלתה אפשרות שהיא תלמד במסגרת מיוחדת שמותאמת לה? (כיתה רגשית או משהו כזה?)

היא עברה ועדת השמהאנונימית בהו"ל
ושם שאלו אם אנחנו רוצים להישאר במסגרת הרגילה או לעבור לבי"ס חינוך מיוחד.


אבל בית הספר שלה מהמם. אין על הצוות שם. מכילות אותה בצורה שמעוררת השראה. אז אני לא מוכנה לוותר עליו בשביל שום מקום אחר...

ב"ה שהיא זכתה בכזה מקום מדהיםבארץ אהבתי

וגם באמא שנשמעת מדהימה באמת...❤️


רק רוצה להעלות נקודה למחשבה (רק מתוך מה שקראתי, כמובן את מכירה יותר ותדעי לקחת רק מה שמתאים) -

במצב כזה שכל כך קשה להציב גבולות, לפעמים לא מספיק מקום מכיל. לפעמים צריך צוות עם ניסיון עם מקרים מורכבים, שיודע איך לחנך לדחיית סיפוקים, להצבת גבולות ועוד.

את כותבת שעברתם כבר הרבה טיפולים. אבל אני מניחה שאי אפשר היה לשלב את כל הצוות החינוכי בטיפולים. כך שלא בטוח היו לצוות את הכלים לתת לה מסגרת של גבולות שאחידה ועקבית לאורך כל היום.

במקום מותאם, שמתמודד עם אוכלוסיה שהגבולות יותר קשים לה, יש יותר אפשרות ללמד להתמודד עם גבולות ודחיית סיפוקים.

ובמסגרת כזו, הצוות כולו יהיה מגויס למשימה העיקרית של למידת גבולות. זה לא יהיה רק עליכם ותצטרכו שבית הספר יכיל אותה כמה שאפשר ויקרא לכם שכבר אי אפשר. בית הספר יהיה איתכם ומאחוריכם... (בהנחה כמובן שתמצאו את המסגרת הנכונה והמתאימה)


אני לא יודעת מה באמת נכון עבורה.

רק מעלה את כיוון ההסתכלות הזה.

ומתפללת שתצליחו לקבל החלטות טובות.

חיבוק גדול על כך ההתמודדות ❤️❤️❤️

זו באמת נקודה חשובהאנונימית בהו"ל

מה שמעניין זה שביה"ס מתחילת השנה היה בקשר רציף מולנו ומול הפסיכולוגית המטפלת. ובהתחלה היא הנחתה אותנו ואת הצוות להתנהג בצורה מכילה ולעודד חיזוקים חיוביים. אבל לא היו לה תשובות לגבי איך להגיב כשחייבים להעמיד גבולות ברורים (למשל כשהיא מרביצה).


הצוות מכיל עד למידה מסויימת. מגמיש גבולות שלא קריטיים (לא מעירים לה אם היא קמה בלי רשות מכסא, כל עוד היא לא מפריעה לאחרות) אבל ברגע שעוברת קווים אדומים אז בהחלט מעמידים לה גבולות והיא נאלצת לשאת בהשלכות.

אני מתחברת לאיזון הזה... להבחין בין עיקר לתפל


דווקא ראינו שהצוות מאוד פתוח לקבל הכוונה מקצועית אבל לא הרגשנו שיש הכוונה מותאמת. אני מקווה שנמצא מטפלת שתעשה זאת טוב יותר.


החשש שלי ממסגרת חנ"מ, זה בעיקר שאם תהיה עם בנות כמוה במסגרת, היא יכולה לפגוש התנהגויות אפילו קשות יותר.. זה אולי ייתן נרמול להתנהגות שלה בצורה עקיפה. ולא יהיה לה מודל חברתי מיטיב..

מצד שניoo
במסגרת רגילה היא מאד חריגה ויכול להיות שזה משפיע לרעה על ההתנהגות שלה.


מניסיון עם בעיות עם ילדים (בתחומים אחרים) כדאי למצוא דרך שלא שואבת כל הזמן אנרגיות.


מבינה את הרתיעה מחינוך מיוחד, יש לזה סטיגמה שלילית, אבל יש פעמים שזו הדרך הנכונה עבור הילד, לא רק כמסגרת אלא גם השפעה והדרכה על ההתנהלות בבית.

אני רק חיבוק ולהגיד לך שאת מדהימהאני זה א
וואו יקרה. את אמא גיבורה.פרח חדש

ממליצה לך לקרוא ספר בשם 'ילדה נוף'

אין שם ככ עצות, כי זה לא המטרה של הספר

אבל פשוט תגלי שם הרבה אמפטיה והזדהות


ועיזבי את כל החכמים שבדרך

שלא מבינים אפילו ברבע מה את עוברת איתה

ועוד יותר לא מבינים שאם לא יחבקו אותך

לא יהיה לך כח לחבק את הילדה שלך ❤️❤️


ממש העלית לי דמעות בעיניים במשפט האחרוןאנונימית בהו"ל

זה כל כך נכון.

כל כמה זמן בוכה לה' שפשוט אין לי כוחות. ושאני ובעלי מרגישים כל כך בודדים בזה... שאין לנו באמת כתובת. וזה הכי קשה.

כי כשאין באמת מישהו שמבין אותנו אז אין מי שייתן חיבוק אמפתי אמיתי

וואו יקרה... הותשתי רק מלקרוא אותךבאתי מפעם

את אלופת העולם.

באמת אין מילים.

איך את מצליחה להחזיק את עצמך שפויה? כל כך קשה!

אני מציעה לך לקחת גם לעצמך טיפול כלשהו לפרוק, את עוברת דברים לא פשוטים בכלל, וגם את בנאדם עם רגשות, כדאי לחשוב על איזשהו טיפול להרים לעצמך, מגיע לך! 

תודה על הדאגה אכן הייתי בטיפול בעצמיאנונימית בהו"ל
לכמה חודשים.. ניסיתי להיעזר בכמה כלים ולפעמים אני חוזרת לפגישה או שניים לקבל כח.


אבל באופן קבוע זה לצערי לא מתאפשר לכיס..

תמשיכו ללכת להדרכת הורים...orly1
אנסה לפרטorly1

גם אצלי יש אבחנות נפשיות/רגשיות אצל חלק מילדי (אבחנות קלות אבל - אצל פסיכיאטר ילדים(.

ואני קוראת אותך קוראת את עצמי לפני כמה שנים. קורים הרבה דברים טובים בהדרכת הורים לאורך זמן.

זה לא משהו שאפשר לוותר עליו. לוותר על הדרכת הורים זה לוותר על הילדה.

(הדרכת הורים אצל פסיכולוג)

אשמח לשמוע המלצותאנונימית בהו"ל
היינו בהדרכה אצל אותה פסיכולוגית שטיפלה בבת.. אבל הרגשנו שהיא נותנת לנו ייעוץ גנרי לילדים "רגילים" ושהיא לא באמת מתאימה את הייעוץ לעוצמות שאנחנו מתמודדים איתן. ולכן חשוב לנו למצוא מישהי שבאמת מבינה
אל תוותרו על הדרכת הורים מקצועית וטובה.orly1

אתם צריכים מקום לדבר את מה שאתם מרגישים וחושבים

ולדבר את מה שהיא מרגישה וחושבת

ולהבין מה היא זקוקה מכם

ומה אתם צריכים כדי להצליח לתת לה את זה.

קיבלנו אבחון דומה לאחד הילדים, והפסיכיאטר המליץשופטים

על הדרכת הורים עם פסיכולוגית מהתחום ונתן לנו שם, אם מעניין אותך אכתוב.

למרות  שאנחנו בעצמנו לא ניסינו עדיין, קיבלתי מהפסיכיאטר רושם אמין 

הייתם אצל פסיכיאטר פרטי? לאבחון או למעקב?קופצת רגע

אם את ממליצה עליו אשמח לשמוע כאן או בפרטי 

שלחתי בפרטישופטים
וואו! קראתי כל מילהליד ה'

את נשמעת אמא מאוד מודעת לעצמך ולילדה ויש לך כוחות על! את עוברת התמודדות יומיומית לא פשוטה! שולחת לך חיבוק גדול!

וגם התשובה שלך למה שאמרה הפסיכולוגית נפלאה בעיני וב''ה שיש לך עוד ילדים ואת מוציאה את היכולות שלך כאמא!

מהניסיון שלי בעבודה עם ילדים עם אבחנה כזאת מציעה לחזור לפסיכיאטר ולבדוק שוב את הטיפול התרופתי עד שתמצאו משהו שעוזר יותר.

ולחפש הדרכת הורים ספציפית לodd

אולי אולי ובעזרת ה' יהיה לכם יותר טוב בהמשך!

ותזכרי תמיד שאת אמא נפלאה ואת האמא הכי טובה לילדה הזו! 

תודה רבה💕 אשמח לשמוע מהנסיון שלךאנונימית בהו"ל
מה את מתמקדת בעבודה עם הילדים שאת פוגשת?


וגם, את מכירה מדריכות הורים עם ODD? כי את זה אנחנו מחפשים

תכתבי לי ואענה לך באישיליד ה'
עכשיו רואה שאת כן מחפשתשופטים
קיבלנו המלצה על אירית שור סופר, מדגישה שוב שלא ניסינו בעצמנו..
וואו איזו התמודדות!!ביבוש

את נשמעת אמא לביאה הלוואי שהיו לי רבע מהכוחות שלך

אני עוסקת בתחום החינוך המיוחד והזכרת לי ילד מאד דומה בדפוס ההתנהגות של הבת שלך. בשנה שעברה הוא היה בכיתה ב' והיה ממש קשה לעבוד איתו. היה מתפרע, משחית, מתסיס את כולם , מתחצף וכו'. הצוות הכיל אותו בטירוף, באמת. בכיתה ג' קיבלתי אותו לפרטני והפלא ופלא הוא החל לקבל טיפול תרופתי וההתנהגות שלו השתנתה מקצה לקצה. לפתע החל ללמוד, להתנהג בכבוד, לרצות להיות מוערך ולהתנהג כתלמיד מן המניין. אני חושבת שלבד מהטיפול התרופתי שכנראה היה מדוייק לו, יש שלב כזה אצל ילדים שהם לפתע עושים איזושהי קפיצה. כביכול הם סופגים את כל האהבה והטיפול בהם ואז כאילו נוחתת עליהם ההבנה והשינוי. מה שאני באה להגיד זה דבר ראשון אל תתיאשי. כל תקופה לחזור ולקבל מינון מדוייק, אני רואה אצל תלמידים ממש הבדל משמעותי כשמדייקים את הטיפול, ודבר שני הלוואי שתעשה איזושהי קפיצה לקראת השנה החדשה ובאמת אל תתיאשו! יש שכר לעמלכם ! כל מה שאתם משקיעים בה עוד יחזור בעז"ה 

וואי הלוואי שתהיה לה קפיצה כזאת..אנונימית בהו"ל
אני גם רוצה להוסיף-אנונימית בהו"ל

שאני גם מתמודדת עם המורכבות הפנימית של אהבה התלויה בדבר.. לא דמיינתי שאני אחווה את זה בתור אמא. אבל גיליתי שכן, בגלל התנהגות כזאת או אחרת זה ישפיע על האהבה שלי כלפיה. עצוב, אבל זה המצב.


לאחרונה הבנתי שקשה לי לקבל את המידות שלה. אני לא תמיד יודעת להפריד בין מה שקשור להפרעה לבין מה שהיא.

למשל העניין של הרכושנות- אף פעם לא מספיק לה. תמיד היא רוצה יותר. גם אם לפעמים בא לי להפתיע אותה ולקנות לה חוברת יצירה אז היא תגיד שהיא רוצה יותר כי זה לא מספיק לה. או שהיא תחזור מהלימודים ותספר שיש לחברות שלה עטים מנצנצים ולמה אני קניתי לה רק טושים רגילים ולמה אני לא מסכימה לקנות לה עוד. וכל יום תבקש משהו אחר.


זה אולי בא לי בניגודיות בולטת אל מול אחותה הקטנה. ילדת שנולדה עם מידות מהממות בלי שעשינו שום דבר... שברגע שהיא נכנסת הביתה היא תחייך ותחבק ותגיד תודה שהכנתי לה ארוחה טעימה, תחמיא לי על השמלה שלי... תציע לבכורה ממתקים שקיבלה מהגן. ואז אני רואה איך הגדולה מנצלת אותה אינספור פעמים.. וזה מקומם ואני מרגישה מלאת טינה כלפיה. וקשה לי שהבת שלי בריונית ורעה כלפי ילדים אחרים...


ואני תוהה אם יש מישהי שלא מתחברת למידות של הילדים שלה- איך מצליחים *באמת* לקבל אותם?


זה לא שאין לה חוזקות. יש רגעים של חסד שהיא מהממת, שהיא עוזרת לי, שהיא מתוקה לאחיותיה וממיסה את ליבי. אבל לצערי רוב הזמן זה לא ככה...

האם את מקבלת את עצמךorly1
על החלקים המורכבים שבך?
אני חושבת שיש לי חמלה עצמית מצד אחדאנונימית בהו"ל
כי אני מבינה שההתמודדות שלנו באמת קשה. ולכן לא מלקה את עצמי יותר מדי כשאני מגיבה אליה לא נכון. כמו שהייתי עושה פעם..


מצד שני אני לא מקבלת את זה שאני אוהב אותה פחות, אני שואפת להגיע למצב שאני אוהב אותה לא פחות משאר ילדיי. שאני אשמח להיות אמא שלה. שאני אקבל אותה יום אחד כמו שהיא 

התכוונתיorly1
לחלקים באישיות שלך שאת פחות שלימה איתם... 
לפעמים כן ולפעמים פחותאנונימית בהו"ל
אני רוצה להגיד שבעיניאישהואימא

זה מאד טבעי מה שאת מרגישה!

טבעי שהתנהגויות פחות מוסריות יגרמו לנו לקושי מולם... את נשמעת אמא אלופה לגמרי וההתמודדות שלך שלא פשוטה בכלל!! אני חושבת שהקב"ה כל כך גאה בך. לא כל אמא הייתה יכולה להתמודד כמוך בשליחות שלך.

תודה נשמה💕אנונימית בהו"ל
אפשר להתפלל על זהאם_שמחה_הללויה

לקבוע כל יום התבודדות של חצי שעה וכפשוטו לבקש לראות את הטוב, להצליח לאהוב אהבה שלא תלויה בדבר

כמו בעבודה על זוגיות. אפשר לעשות פנקס ורושם לעצמך כל יום את הדברים הטובים שעשתה (ואת תמצאי שיש כאלה גם אם הם קטנים)

לבד מאוד קשה, אבל ה' יעזור "לנקות" את הצינור בינכן!


בהצלחה ממש. את נשמעת אמא כל כך טובה על עצם הרצונות הטובים שלך. ובכללי נשמעת אישה רגישה ועמוקה כל כך!

בטוחה שלא סתם ה' הביא לך את הילדה הזאת,

הוא מצופה ממך לגדולות,

בטוחה שבזכותה את מאוד תתקדמי ברוחניות ובעבודת המידות.

נכון, זה קשה ולפעמים גם מייאש אבל ה' איתך והוא יכול לתת לך כאלה תעצומות נפש

תודה על הרעיונות והחיזוק!אנונימית בהו"ל

פנקס מעשים טובים שלה זה רעיון מהמם..

ובאמת אני צריכה להתפלל על זה יותר.

תודה❤️


אני רוצה רק דבר אחד להגידממשיכה לחלום

את מלכה

מלכה

מלכה

ואם יש משהו שאומר לך מילים מחלישות תעיפי אותן לפח

הלוואי ותמצאו את השליחים המדויקים לכוון אתכם ולעזור לה.

נשמע באמת שצריך יותר מהדרכת הורים רגילה-טוווליי

ממליצה מאד על הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה.

זו גישה שפותחה במרפאות של שניידר עבור ילדים עם בעיות התנהגות שלא שיתפו פעולה בטיפולים, ובעצם בגישה הזו הילד לא שותף לטיפול, אלא כל השליטה עוברת לידי ההורים.

יש שם אלמנטים חזקים של תמיכת הסביבה וממש פרוטוקול שלם איך עושים את זה עם ליווי צמוד של פסיכולוג שמנחה את התהליך.

זו גישה שהוכחה מאד יעילה במקרים כאלה של התנהגות מתנגדת.

זה מחזיר להורים את השליטה בסיטואציה ואת הביטחון בעצמם.

מאד מאד ממליצה!

יש פה קישור למרפאה, אבל מניחה שיש מטפלים בגישה הזו בכל הארץ הקליניקה להדרכת הורים - מרכז הסמכות החדשה

 

בהצלחה רבה רבה!!

וואו תודה ענקית!!אנונימית בהו"ל

ממה שקראתי עליהם באתר זה באמת נשמע הכיוון!

לצערי זה לא באיזור שלנו, אנחנו ירושלמים, אבל אני לגמרי אעשה חיפוש באיזור שלנו.


תודה גדולה גדולה!

בשמחה ובאהבהטוווליי

אם תרצי שאחפש לך המלצות על מטפלים בגישה הזו בירושלים, אשמח לעזור

בדיוק דיברתי איתםאנונימית בהו"ל
אמרו שאפשר פגישה אחת פרונטלית והשאר בזום כך שזה פתרון מצויין
וואו, איזה כיף שמסתדר!טוווליי
בהצלחה רבה!!!שיפור
אין לי נסיון, אבל רוצה להתייחס לעניין הבת השניהאביגיל ##

ש"מפצה" על הבכורה

יכול להיות שהיא מרגישה אחריות על המצב ותפסה את התפקיד של המרצה, המפצה. חושבת שכדאי לבדוק את העניין הזה

אולי אני טועה אבל ככה נשמע לי מהצד

שולחת לך חיבוק גדול על ההתמודדות! את נשמעת אמא מהממת ומיוחדת

ממש יכול להיותאנונימית בהו"ל
בגלל זה אני משתדלת מאוד להקדיש לה זמן מתי שאני מצליחה. כדי שתרגיש שגם היא מקבלת, ושלא רק מי שעושה רעש בבית מקבל תשומת לב
חשוב גם להגיד להמחי

שהיא לא תמיד חייבת לוותר,

שהיא טובה ואוהבים אותה גם אם היא לפעמים כועסת או מתעצבנת (נשמע שהיא אף פעם לא, אבל אולי אני טועה) ומותר לה,

שהיא לא אחראית לשמח את כולם ולכן יכולה להיות עצובה לפעמים (אולי קצת מורכב לגיל שלה, אבל אפשר לנסות)


וחיבוק ענק בשבילך על ההתמודדות הזו! שה' ישלח לך המון כוחות

וואי, חיבוק ממני!גלי גלי
מכירה חלק מהתמודדות, אשמח להרחיב באישי
נשמע כל כך קשה. ממש לבכותשוקולד פרה.
יש לכם קבוצת תמיכה להורים עם ילדים עם ההפרעה? זה נשמע לי כל כך קריטי. מהם אפשר לשאוב דברי נחמה ועידוד, והם האוזן הקשבת הכי אמפתית שיש.
אין לי עיצה להתנהגות אך יש לי הצעהפלפלונת

לעניין שהיא לוקחת דברים בלי רשות. לחבר לקיר בכניסה לחדר שלכם כספת קטנה (אפשר לקנות באלי אקספרס) ובא לשים את המפתח שמתאים לחדר שלכם.  את הכספת ניתן לפתוח ע"י סיסמא שלא תגלו לה. ובנוסף להחליף את הצילנדר של הדלת שלא יהיה של מפתח אפס.  

כך תוכלו לשמור בחדר דברים שאתם לא רוצים שהיא תגיעה אליהם וזה יכול ממש להקל עליכם לדעתי. 

הלוואיייי אני כל כך רוצהאנונימית בהו"ל
לא מכירה שום קבוצה כזאת... לצערי
לא קראתי תגובות אבל מנסהעוד אחת!

עבדתי כמה שנים במשפחתון עם ילדים עם התנהגויות דומות

מה שעזר - תוכנית עם ניקוד יומי לפי דברים שיש במהלך היום

כל יום לפני השינה עושים איתה את הספירות נקודות

יש שלושה שלבים להיות בהם, כל שלב מאפשר לה דברים מסויימים(ללכת לישון מאוחר יותר בשלב מתקדם וכו.. ) כל סוף שבוע היא עולה או יורדת שלב לפי הנקודות ומצ'ופרת לפי זה (אני יכולה להרחיב בפרטי) .


לתת לה כשהיא בהתפרצות כל מני פתרונות שעוזרות לה להרגע

#לצאת איתה לסיבוב לבד בחוץ אם שניכם בבית

#לצייר

#לשחק משחק

וכו.. לחשוב יחד איתה כשהיא רגועה


אחרי כל התפרצות להיכנס לחדר ולנהל על מה שהיה שיחה ומה גרם לה ומה יכל לעזור לה באותו רגע..


אני במצבים כאלה בעד לחתוך את הסיטואציה עוד לפני שהיא מסלימה.

את רואה שהיא משועממת ומתחילה להציק להביא לה תעסוקה

היא לא רגועה? להכניס לחדר להרגע

לנסות לעשות יחד איתה דברים

לבשל, לנקות וכו..


משהו אחרון- לתת לה אחריות מסויימת בבית שהיא שלה - נגיד להכין סנדוויצ'ים בבוקר

או לערוך /לפנות שולחן

לזרוק זבל .. משהו אחד שהוא שלה.


ואת אמא מהממת ומדהימה! כמה את משקיעה בבת שלך זה מיוחד ממש

אל תוותרי על עצמך בתוך כל זה.

תצאו את ובעלך לנופש

תמצאי דברים שעושים לך טוב

ותביאי כמה ילדים *שאת* מסוגלת!

נכון, מתמודדת עם משהו אבל זה לא אומר שהיא ילדה בעייתית ואי אפשר לעזור לה..


בהצלחהה! אם את צריכה עוד עזרה מוזמנת באישי.. 

תודה רבה על העצות והחיזוק❤️אנונימית בהו"ל
בהחלט משתדלת כמה שיותר לעשות דברים שייתנו לי כח
איזה אמא את!!!ציפאלקס

נשמע שהיא זכתה באמא מדויקת ומיטיבה,וזה המון.

קוראת כמה המצב קשה ושוחק.


אני ממליצה מאוד לבדוק אופצייה של אבחנה מוטעית, אולי בעיית תקשורת, או חרדה, או משהו...

נשמע שאתם עושים הכל,אבל משהו תקוע...

וזה קשה וכואב

אלף חיבוקים❤️ איזו התמודדות קשה!שיפוראחרונה
אני אחות לODD ומכירה מקרוב. רק רוצה לעודד שמתישהו זה משתפר❤️‍🩹 אצל אח שלי זה היה בתחילת גיל ההתבגרות...


בהצלחה רבה! בעזרת ה' שתמצאו את הכלים שיהיו מדוייקים בשבילכם ותרוו ממנה נחת! 

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnutאחרונה

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלהאחרונה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידהאחרונה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

אבל בא' צריך לתרגל הרבהמתיכון ועד מעון

גם קריאה, גם כתיבה

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואית

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אצלינו הלו"ז הוא כזה-שימושית

מגיעים ב16 הביתה, עד 16:30 מתאפסים

אני מביאה ירקות ומים

ואז משחקים

ב18:30 גומרים עם ארוחת ערב ואז יושבת על ש.ב. אבל אצלינו זה יוח"א ולא צהרון, אם היה צהרון היו עושים ש.ב. שם

אולי כדאי לך לדבר עם המורה של הצהרון שתעשה ש.ב. בכיתה?

ב20:00 נמצאים במיטה אחרי מקלחת

לעבוד על אנגלית את יכולה לעשות כחלק מהשעת צפיה (סרטונים ומשחקי מחשב של לימוד אנגלית)

ספורט אני עושה פעם בשבוע בערב ועוד 3 פעמים בשבוע בבוקר לפני העבודה. (לא אימון מלא, 15-20 דק' בבית)

חברים זה פעמיים בשבוע

אם הם בצהרוןמתיכון ועד מעוןאחרונה

אז לא עושים שם שיעורי בית?

בעיני לו"ז הגיוני מכיל מנוחה שחוזרים, נניח לראות קצת טלוויזיה נשמע הגיוני, או איך שחוזרים לשתות ביחד שתיה חמה עם פרי או נשנוש ולהקשיב לסיפורים אז שיעורים

(אצלנו לרוב בא' זה לא המון זמן)

ואם מספיקים חבר וכו'... עד 18 גג, ואז אנחנו לומדים קצת (לימודי קודש) למשך כמה דקות, מקלחות, ארוחות ערב והולכים לישון סביב 8, אחרי שנמרחים ומקשקשים עוד קצת