היה אמור להיות לי היום תור לרופא שלקח לי המון זמן לקבוע אותו - עד שבררתי על רופא מומלץ שמקבל ביום ששנינו יכולים לבוא אליו ולא בעבודה. תכננו לבקש הפניות לבירור פוריות. מנסים כבר כמעט שנה, ורוצים הריון כבר שלוש שנים (בשנתיים הראשונות לא התאפשר בגלל שילוב של כמה גורמים, שתבינו את התסכול).
בקיצור, היום יצאנו לאוטובוס, והא לא מגיע, לא מגיע. התקשרנו לאגד והתברר שפשוט פספסנו אותו. כנראה הוא הקדים באיזה שלוש דקות. לא הצלחנו למצוא דרך אחרת לנסוע (הרופא נמצא בעיר ליד). ופשוט קבענו תור אחר בעוד חודש ושבוע. התייעצתי עם החברה שהמליצה לי על הרופא אם אפשר להגיע באיחור אז היא אמרה שצריך להתקשר למרפאה כי יכול להיות שזה סוף היום שלו ואולי הוא ילך. לא עשינו את זה כי בעלי לא רצה לבוא לרופא בפעם הראשונה כשהוא נשאר אחרי השעות שלו, כי זה אולי יגרום לו לתת שרות פחות טוב.
ואל תגידו לי שזה מה שה' רצה! לא סובלת את התירוצים האלה! זה לא קרה בגלל ה', זה קרה נטו בגלל ששנינו ריחפנו עם השעון! לא מסכימה ולא מסתדרת עם הגישות האלה.
בעלי ממש חמוד וניסה לעודד אותי בכל מיני דרכים, וגם ראינו סרט בערב עם פופקורן והיה נחמד. אבל עדיין אני עצובה ובוכה, ואני בכלל צריכה לארוז בגדים לחג...
❣️