מה שהכי מזעזע פה אלה לא הצעקות, אלא המילים שהיא אמרה לבת שלה. כי הורים צועקים לפעמים על הילדים שלהם כשהם (הילדים וההורים) מאבדים עשתונות (ואם זה יהיה במקום ציבורי לרוב הם יתביישו בזה), אבל לקלל את הילד שלך - בעיניי זה קו אדום.

ובכל זאת, כנראה שלא הייתי עושה כלום. מה כבר אפשר לעשות? לצעוק על האמא? זה לא יעזור מן הסתם. לקחת לה את הילדה? זה פלילי. אולי במקסימום אפשר לפנות אחר כך לילדה בדעסקרטיות ולומר לה איזה משהו מחזק...

תהיתי לעצמי כל הזמן שבהיתי בהם ועוד רגע האמא צרחה עלי אבל לא הזיז לי. הייתי חייבת לראות אם יש מה לעשות.. בקיצור תהיתי איפה האבא...

ואז כמעט שהלכנו אני קולטת את האמא שוכבת בתנוחת שאנטי כזאת עם סיגריה והילדה עם האבא וקצת יותר רגועה ואמרתי ב"ה שיש אבא ושנראה שרגוע כרגע.

אז שתדעי ותדעו..

והייתי מלמדת זכות גם על האמא, שאולי היא במצב נפשי קשה... לא מצדיק את ההתנהגות שלה, אבל לפחות מסביר אותה...

לא נראה לי תקין. מצד שני יש חברות שבהן זה אחרת, כבר יצא לי לראות סיטואציות כאלה שהילדים התרגלו אליהן ולא נבהלים..

במקום ציבורי זה באמת יותר נדיר כאלה צעקות.

אם זה משהו שממשיך לאורך זמן אולי כדאי לעצור ליד ולבדוק שהכל בסדר.

אם זה איבוד עשתונות רגעי לא הייתי מתערבת.

לא מאד נפוץ שהורים מתנהגים ככה בפרהסיה

אבל בבית יש לא מעט הורים שמדברים לילדים מגעיל מתוך עצבים

ואין איך באמת לעזור להם

אתמול נתקלתי בסיטואציה דומה אבל פחות קשה

התעכבתי בכוונה לידם ואז האמא קצת נרגעה

לא שעזרתי במשהו

אבל לא יכלתי סתם לעבור שם כאילו לא קורה כלום

על ילד..

בעלי צריך ממש לגרור אותי מהמקום...

קרה לי לצערי כמה וכמה פעמים.

פעם אחרת שהורה חרדי דווקא אומר לבן שלו שהוא ירביץ לו אם הוא יפריע לו בקניות. ילד קטן!!! נחרדתי. ודפקתי לו מבט.

אני לא מצליחה להכיל את זה.

גם לי..

ועדיין בעיניי שזה ככה ברמה כזאת זה לא תקין.

בנאדם לא יכול לצרוח על הילדים שלו ולהרגיש בסדר עם זה.

שוב, לא אומרת שאני לא הגעתי למקרי קצה כאלה (בעיקר עם הבכור שלי, אבל באמת מקרי קצה. לא הפרעה בקניות או משהו כזה)

אנשים לפעמים מרשים לעצמם עם הילדים שלהם וזה מצער

נשמע ממש קרוב לאלימות

(מנהלות- זה לא פרסום- אני קניתי בזמנו אצל חנה ריינר משכונת רמות)

והיה שירות ממש טוב

קניתי של שארפ

לחמותי יש את אותו מקרר עם 13 ילדים

אבל יש לה עוד 2 מקפיאים

הייתי קונה רק של חברות מוכרות גדולות כגון: שארפ, סמסונג, lg

אבל אני קניתי מקפיא קטן למרפסת וזו הצלה.

לא יודעת איך הסתדרתי בלי

אבל אולי זה מכיוון שאין לנו בשרים...

בכל אופן אין לי המלצה, לנו יש מקרר עם מקפיא עליון. שימי לב שעם ילדים צעירים עדיף שהמקרר יהיה למטה, כדי שיהיה נגיש לגובה שלהם... (מצד שני, עם קטנטנים צריך למצוא פתרון איך הם לא יפתחו אותו כל הזמן ויפלחו דברים🤭 לנו יש מנעול)

הוא בעצם מודבק על הדלת ועל גוף המקרר במדבקה חזקה מאוד.

מושלם

מכיל המון המון המון.

אנחנו ב"ה 9 נפשות

יש לי מקרר במחסן למטה, הוא לא בשימוש, רק בחגים/שמחות,

ובנוסף יש לי מקפיא

יש לנו מקרר גדול, 4 דלתות מקפיא תחתון.

ויש אפשרות להפוך את אחד המקפיאים למטה לתא קירור. יעיל מאד בחגים ובתקופות עומס (יש לי עוד מקפיא מגירות בחדר שירות).

בעיני השקעה שווה בהחלט.

יש מקרר נוסף קטן יותר במרפסת.

ביומיום השימוש הוא רק במקפיא- יש שם בשרים, דגים, אפונה קפואה וכאלו. פעם החבאתי שם לפעמים גם כמה מגנומים/טילונים לאמא🫣 אבל המחבוא התגלה.

בחגים המקרר כולו מלא בתבניות שהכנתי לפני החגים עם כל הבישולים של החג, כי אני לא מבשלת בחג רק מחממת.

גם אם במקררים הגדולים יש מקום, עדיין המקרר לא מרווח מספיק וכשהילדים מנסים להוציא משהו הם מפילים משהו אחר והכל נוזל ולא רגילים פה לנקות אחריהם.

אז עבורי מקרר שני זו הצלה.

עוד מקרר קטן יותר באחד החדרים או במרפסת/מרפסת שירות

ואז מקרר גדול במטבח

ככה אצל ההורים שלי שהם גם כרגע 8 נפשות בבית, אבל היו זמנים עם הרבה יותר (שאז היה גם תקופה שלושה מקררים...)

גם לי וגם להורים שלי יש שארפ וזה חברה מצוינת,

על סמסונג הבנתי שיש בעיות.

אפשר לקנות מקרר גדול ארבע דלתות, וממה שאני רואה הרבה יותר נח שהמקפיא הוא מגרה ולא דלתות (גם יותר עמיד בפני קטנטנים שמצליחים לפתוח את הדלתות ואת המגרה לא.)

אין לנו מקום בבית, משפחה גדולה עם מקרר אחד.

וחוששת להניח במרפסת...גשם וכו...

אצלנו יש מקום באחד החדרים, אבל לא מניחה שם מקרר כי יודעת שזה מקרין. המנוע או משהו.

אבל יש לנו מקפיא שני במרפסת

אמר שלי חולמת על עוד מקרר לתקופה של החגים כי זה באמת קשה ב"ה

מה שחשוב וכדאי לראות שהמקרר עמוק...זה ממש נוח לסירים גדולים וכו

חסרון יחיד- מדף מתקפל, ממש לא משתמשת והוא כל הזמן מתקפל לו.

ביום יום מסתדרים עם מקרר אחד, בחגים ושבתות- יותר קשה.

אבל אין מקום למקרר נוסף לצערי.

מה שמאד טוב בסמסונג זה שאין הרבה חלקים

3 מדפי זכוכית וכמה מדפים בדלת.

ריבוי חלקים זה ריבוי בעיות....

וחוץ מזה באמת אין הרבה חלקים, אחלה מקרר.

מרווח וגדול

מבחינתי זו הצלה

ממליצה ממש להתייעץ עם מכון פןעה הם יוכלו להפנות לרופאים מומחים ולתת עצה הגונה

שולחת חיבוק.

אמן שיהיו דברים טובים בקרוב והרבה נחמות!

חיבוק ענק. אין מילים

אבל שולחת תפילה שתגיעו להחלטות הנכונות ושהכל יסתדר בדרך טובה ומתוקה (ככל האפשר) ובקלות.

אם זה נכון (ו91 אחוז זה סבירות לא מעודדת)

אז זה תמותה או בהריון או במהלך השנה הראשונה ככה שאין לי הרבה מה להגיע להחלטות. רק לעשות את המי שפיר ולצפות לאיזה נס.

אבל בתכלס אני כבר באבל. ובכעס גדול מאוד על ה'. ובחוסר רצון מוחלט להמשיך רגיל את החיים

אין לי מילים לעזור

אז שוב חיבוק <=====😌======>

אולי תלכו לרבי דוד מנהריה?

קחי את הזמן להתאבל ולהרגיש את מה שהלב מרגיש (זה מאוד מובן הכעס והחוסר רצון להמשיך רגיל)

ומתפללת שה' ישלח לך נחמה וירפא את ליבך.

אין לי מילים מעבר לזה שאני כואבת איתך את הצער שלך ושהתחושות שלך ממש נורמליות, למצב לא נורמלי

חיבוק ענק♥️

מתפללת עלייך ובע"ה גם בהדלקת נרות אתפלל עלייך שמה שלא יהיה- יהיה לך טוב וברחמים

האמת שאני פשוט שבורה

לא רוצה לראות אף אחד לא יודעת איך להצליח להיות עם כוחות לילדים

יש לי תור לדיקור מי שפיר בראשון. אני רוצה להתפלל לנס ומתפללת אבל קשה לי להאמין בפנים שמשהו טוב יכול לקרות. הלוואי ואטעה. הלוואי שזה השיעור שלי, לעבור דרך הפחד ולחכות לנס ולא השיעור השני

את המתוק ושיהיה עטוף ברחמים

וזה שבר

ואבל

ומכעיס

זוכרת בסיטואציה שונה שונה שונה אבל גם ממש כעסתי על ה' שהוא עשה לנו את זה ושזה 'השכר' שלנו למאמצים וכו'

ואחרי שהתאוששתי קצת התביישתי בכעס והרגשתי דפוק

אבל אז ה' שלח לי תובנה שהכעס זה אומר שאני מאמינה ומחוברת אליו. וזה עצמו טוב.

הכעס כמובן לא מידה טובה אבל זה שאני כועסת זה סימן טוב לחיים וחיבור.

אח"כ יש שאלה האם אני מחזיקה את הכעס או שהכעס מחזיק אותי שזה הרסני.

ושוב מאחלת לך טוב, וכח להמשיך לחיות.

את לא צריכה להמשיך כרגע את החיים כרגיל

לקחת פסק זמן לבירור ואבל

זה דבר נכון וטבעי

מאוד לא פשוט

מניחה שגם מה שכתבת לא יכול לבטא את הכאב צער פחד וחשש שאת נמצאת בו..

אולי תהיו בקשר עם מכון פועה?

כמו שה' יודע לשלוח צרות וכאב גדול, הוא יודע לתת גם שפע ואושר גדול, וידו לא תקצר.

מתפללת עליך גם על ה 9% שעוד יש תקווה, וגם בע"ה שפשוט ישלח לך שפע עצום בכל תחום.

אמן באמת לאיזה אור בכל זה.

וכשחסר לוקחים משם. לא חדש.

שמאבד ומפוזר... יש לי ילדים כאלו וכאלו.

צריך להתבונן ולראות ממה נובע.

אם מזלזול - צריך באמת לחדד את עניין השמירה על רכוש.

אם הילד רחפן ולא שם לב זה בטח פוגש אותו בעוד מקומות בחיים.. וצריך לחשוב על אסטרטגיות של ארגון, אחריות עצמית לבדוק מה חסר לי כל ערב ומה צריך למחר וכו'

הכל כמובן בהתאם לגיל והיכולת.

גם לי יש ילדים כאלה

האמת שאני לא ממש מתרגשת מבינה שזה חלק מהגיל

כמו שכתבת אני גם הדבקתי שמות על כלי הכתיבה שלהם

אבל זה מעצבן.

היום למשל הבת שלי לא מצאה את המחק. אמרתי לה שתחפש טוב. אחרי שהיא התייאשה מצאה אותו במקרה בתוך הקלמר...

שניה אח"כ מצאתי טוש שלה על הרצפה. אמרתי לה שתיקח אותו. כמובן שהוא נזרק בתיק ולא הוכנס לקלמר

אני מרגישה שחוץ מזה שהילדים שלי רחפנים, ואין לי מה לעשות עם זה, הם מאוד מזלזלים בציוד בגלל השפע שקיים.

מחקים לפעמים לא שורדים שבוע, והמחיר שלהם הוא אפסי אז לכאורה לא נורא, אבל מבחינה חינוכית זה גרוע בעיני, אז משתדלת להיות 'על זה' , לתזכר , להרים בסיום של.ב, להגיד להם שחיפשו, להגיד שאסור לזלזל ברכוש וכו'... נקווה שזה יטמע...

אז הם לא מתאמצים

גם לילדים שלי זה קורה כשהם יודעים שיש שפע האמת

עם קשיי התארגנות, וכמובן מאבד חפצים.

אני מנסה לעשות מה שאפשר כדי לעזור לו לשמור על הציוד.

כתבתי שם על כל פריט.

באמת על מחק פחות אפשרי. אם זה מה שעוזר, אפשר לקנות מחק שמגיע עם מחזיק או כמו עט כזה של מחקים. זה הרבה יותר קטן, אז כדאי רק אם לא יאבד כל שנייה.

קניתי לו קלמר עם סקוץ' בפנים. (עם תא אחד שיכול להתחלק לשניים עם סקוץ').

וחיברתי לו בסקוץ' דבק סטיק, מספרים, סרגל ומחדד. זה עוזר להחזיר כל דבר למקום.

כתבתי על הרוכסן של כל תא מה צריך להיות בפנים, ואני עוקבת כל כמה ימים לראות שיש לו כל מה שצריך.

הכנתי לו קלמר נוסף לבית, כדי שבבית הקלמר ישאר כל הזמן בתיק, והוא לא יוציא אותו בשביל להכין שיעורי בית ולא יחזיר לתיק.

בקבוקים הוא משתמש בבקבוק פשוט של מים מינרלים, ואם נאבד זה לא נורא. דואגת שיהיה מלאי בבית.

לכתוב שם על סוודרים, מעילים וכד'.

וגם על ספרי הלימוד.

צריך לראות אם ילד מאבד הרבה חפצים בגלל קושי, ואז לנסות למנוע אבדות ולדאוג למלאי לתחלופה.

או שזה יותר בגלל עצלות וחוסר אחריות, ואז אולי יעזור להעביר לילד את האחריות ולתת להם להתמודד עם ההשלכות, ולא מייד לתת להם חדש במקום.

זה תלוי גם בגיל של הילד.

לשלוח אותם בלי ציוד זה סתם מפריע ללמידה שלהם

לדרוש מהם לחפש טוב לפני שמחליטים שאין.

ללכת לקנות לבד ציוד חדש/ לקנות מכסף שלהם.

אם זה לא משהו שחייבים, שיסתדרו בלעדיו.

ואם זה משהו הכרחי אפשר לתת תחליף יותר פשוט.

הבת שלי בכיתה א שנה שעברה איבדה די הרבה. לדעתי זה כן קצת התמתן בהמשך השנה (ובכל זאת מתחילת שנה השנה היא כבר איבדה דברים)

מאמינה שעפ יותר ילדים בבית ספר יש יותר הוצאות, אבל אני באמת קענה סטוקים (ובודקת קודם בקלמר ובתיק שהיא לא פספסה את זה)

אפ יתאים לכם, אולי תקני דברים פחות שווים ואיכותיים שמי שמאבד לוקח מהם. ככה יעלה פחות כסף ואולי גם להם יהיה יותר אינטרס לשמור (לא יודעת באיזה גיל הם..)

1. לכתוב שם בצורה ברורה שלא יורדת. נגיד מדבקות זה לא מספיק. לחזק מעלין עם סלוטיפ. מחק לכתוב עליו מ2 הצדדים

2. לא לתת להם לקחת חופשי ציוד חדש. אני שמתי במקום לא נגיש את הציוד החדש הרזרבי. יש להם ציוד משומש בבית שאפשר לקחת ממנו אם הם מאבדים בתדירות.

3. מקום מוגדר לחפצים. נעליים בארון נעלים/מגירה/מדף. מחוץ לבית אם חולצים אז שמים בעגלת תינוק/על האופניים/בתוך התיק/ליד ההורה.

4. משקפיים, אם זה ילדים קטנים ומאבדים מחוץ לבית אז שרוך למשקפיים. אם זה בבית אז מקום מוגדר כשמורידים אותם.

5. ושוב לגבי הקלמר- לא לקבל את זה כמציאות. נעלם לך, אין לך איך ללמוד מחר אז אני אביא לך חדש... תחפש. לא הולכים לאיקס או לא עושים וואי עד שמוצאים איפה שמת (בהנחה שזה נאבד בבית וניתן לחיפוש). או אני רואה שסתם זרקת בתוך התיק, מחר יהיה חסר לך, תוציא עכשיו ותכניס לקלמר. או- איך אין לך מחק? שבןע שעבר הבאתי לך חדש, מה עשית איתו?

לרוב החפצים יש מקום מוגדר ועדיין לא טורחים לשים במקום.

יש ארון נעליים, לכל ילד תא משלו. ואין בו הרבה נעליים, ככה שתמיד יש מקום להחזיר. ועדיין כל ערב הנעליים על הרצפה שליד הארון!

יש לכל ילד תא בכוורת לספרים ומחברות. ועדיין יש מלא מחברות זרוקות בחדר!

לאט לאט מרגילה אותם לסדר, הרבה סבלנות.

לא מתייאשת

הבן שלי מאד מסודר ומפוקס והוא שומר על הציוד מהמם.. אמנם אנחנו רק בתחילת שנה אבל זה כבר הרבה לגיל שלו. ואני יודעת שזה נטו האופי שלו.. ממש לא משהו שעשיתי. בכללי הוא כזה

לכן גם קניתי לו ציוד איכותי כי אני יודעת שהוא יחסית ישמור על זה

הקטנה שלי עוד לא בבית ספר אבל ברור לי שיאבד לה הרבה יותר כי היא יותר מפוזרת ממנו..

נראה לי אז גם להבין שזה נורמלי, לקנות ציוד פשוט שלא אכפת אם נאבד, לעזור להם לשמור על הציוד. של היי מאמי נפל לך העט בוא נשים אותו בקלמר כדי שמחר יהיה לך בכיתה

זה מיומנויות של ארגון שצריך להיות בשל אליהם וגם ללמוד אותם..

לא לחשוב שאם הם לא שומרים על הדברים אז אין להם ערך לכלום והם יהיו מבוגרים כאלה.. לנשום עם זה

אם מאבדים אצלנו אני עונה שכשאהייה במקסטוק בקרוב אקנה להם.

הם מבינים שזה לא יקרה בזמן הקרוב...

שומרים יפה על החפצים.

צריך לראות איך ליישם אותו שמצד אחד כן יהיה ספייר ומצד שני הם לא ידעו מזה...

אז אם נאבד להם, אני קונה כשאני במקסטוק, אבל עד שאני מגיעה לשם...

הם מבינים שלא כדאי לאבד.

ונראה לי שבלי קשר הבנות שלי אובססיביות לרכוש שלהן... חחח בנות...

עודף מבצעים לא יעיל אבל זה היה מבצע ממוקד

לא בזמנים קבועים

שכשאני אומרת עכשיו

צריך במיידי להביא קלמר לבדיקה

אפשר לאסוף ציוד מהילקוט אבל תוך 2 דקות צריך להיות אצלי עם הקלמר.

ואז הכלל אצלנו היה שאם חסר פריט אחד עד שלושה- מקבלים נקודה אחת

אם יש הכל- שתי נקודות

אם חסר יותר מ3- אין ניקוד

ואם יש משהו שאבד ונמצא(כלומר כפילות) מקבלים בונוס של חצי נקודה(בסהכ על כל הכפילויות, לא חצי נקודה על כל כפילות)

קנינו פרס יחסית שווה שהוא רצה מאוד

עשינו לוח מסלול של משו כמו 15 נקודות וכל פעם הדפסנו לוח חדש..

בהתחלה בדקתי בקצב גבוה יותר ואז שחררתי ועכשיו(התחלנו באמצע כיתה א והוא עכשיו בג') עושים בדיקה פעם בשבוע-שבועיים ולרוב הוא מקבל לפחות נקודה ב"ה🙌

יש ציוד זמין מהכל(ואחריות שלו להגיד לי אם משהו נגמר שנקנה עוד)

וצריך השלמות

אבל הרוב כבר שורד וכבר פחות יש את הקטעים של קלמר שהוא אשכרה ריק לגמרי...

זה משהו מאוד מדיד ולכן מוצלח בתור מבצע..

וטטרה

את יכולה להרים את החולצה ולהניק כשהבטן מכוסה בזכות הגופייה

ואפשר גם לקנות שמלה קלילה עם כפתורים ואז אפשר לפתוח להנקה.

וואי זה משפיע מאד. היה לי מישהי לידי בחדר שהתלבשה התאפרה כאילו היא מארחת בחג עכשיו חח

קינאתי בה ממש

רק עקבים היה חסר לה 😂

אבל לא יצא לי שבבית חולים התלכלכתי (כי זה זמן שאני חרדתית שירותים אני שותה גלונים בשביל ההנקה והולכת לשירותים כל חצי שעה כי מפחדת מעצירןת😅)

או חצאית וחולצת פוטר/טישרט

זה משנה עולמות הקטע של הלבוש, בימים אחרי הלידה אני לא מתפקדת כ"כ אבל אחת האחיות/אמא שלי אם היא איתי עוזרת לי להתלבש, להבריש את השיער (בימים האלה שמה כובע קליל ולא מטפחת קשירה מסובכת) ולהתאפר קצת

מחזיר אותי לחיים בהרגשה (למעשה גם לפני וגם אחרי אני במיטה אבל התחושה והפוזיציה שונים כל כך).

ואפשר גופיה מתחת, ואז כשמרימים את החולצה, לא חושפים את כל הבטן.

אני לובשת אותם לפעמים גם בימי שישי כשמנקה את הבית, וגם מעל הפיג'מה כשיורדים למקלט

קניתי כאלה זולים (150 ש"ח בערך), ומבחינתי זה היה לגמרי משתלם. לבשתי אותם גם בימים שאחרי השחרור מבית החולים.

הכי נוח לי עם החלוקים של הבית חולים אבל באמת זה לא הכי צנוע וגם זרוק כזה.

אז חלופה שנוחה לי זה חצאית קלילה עם גומי רחב (שלא תציק כשהכל רגיש אחרי לידה) וחולצת גלופה, שבעיקרון אני לא הולכת איתה ביום יום אבל היא הרבה יותר צנועה מחלוק בית חולים (למרות שהפתח שלה רחב, הוא לא רחב כמו של החלוק)

אני תמיד מזמינה משיין כמה וזה ממש כיף

הלידה האחרונה הייתי במצב לא הכי טוב ולא החלפתי מהבגד של הבית חולים והרגשתי רע מאוד

חלוק קשירה כזה שקושרים מעל הבגד, ואז את עם הפיג'מה של הבית רפואה אבל אם את מסתובבת במחלקה או מארחת אפשר בשניה לקשור מעל

מאמינה שאפשר להזמין בשיין כאלה, וגם ראיתי בשיין שמלות הנקה חמודות בסביבות 50 שח שאפשר גם להשתמש בהם אח''כ בתור שמלת בית...

לא מזמן קניתי והן פשוט נוחות.. זה שמלות שאני לא אסתובב איתן בחוץ אבל מצד שני לבושות ולא נראה פיג'מה או חלוק.

המחיר פצצה 70 שח. ואני חורשת עליהם בבית

מצרפת לך קישור שמלת הנקה חלקה

חולצה רחבה עם פתח סגור מספיק או דברים אחרים שכתבתן במחיר זול, לא בשיין?

לא אספיק להזמין משיין.

וזויה מזמן לא עולה עלי.

התלבטתי אם לנסות להזמין לארג' אבל יש לי הרגשה שזה לא מספיק גדול באמת.

האמת אני לרוב עם החלוקים של בי''ח ואחרי קיסרי.

וגם לא אקום לאורחים.

מי שבא לבי''ח שישא בתוצאות 🫣😁

יותר חשבתי לכיוון של הבית בימים הראשונים אחרי הבי''ח.

באמת קטנה

ובחברות אחרות אני לוקחת m - l תלוי בגזרה ואם אני רוצה רחב או לא

לשים משהו מתחת.

תודה!

וכשהנקתי הרמתי את השמלה והתכסיתי בשמיכה עד התינוקת..

לי זה היה אחלה.

תכלס, חלק מהזמן כן נשארתי עם החלוק של הבית חולים כי בסוף זה באמת הכי פחות מציק אחרי לידה והכל

אבל הוא היה לי קצת חשוף מידי אז שמתי מתחת טישרט

והקפדתי על מטפחות אמיתיות ויפות וממש לקשור

זה היה לי סופר משמעותי ועשה הרגשה טובה.

זה נותן תחושה הרבה יותר נעימה וטובה.

מביאה איתי חצאיות רחבות, חולצות נוחות (אפילו חולצות גלופה זה אחלה)

הלידה שהייתה בשבת, אפילו התלבשתי בבגדי שבת כבר בחדר לידה, לפני שעליתי למחלקה.. זה פשוט תחושה אחרת..

אחרי לידה הרבה פעמים לי היה דימום מוגבר ואז אחרי כל פעם שהלכתי לשרותים או שהתקלחתי (בערך באותה תדירות) הייתי מחליפה חלוק ומגבת ואמורת לעצמי בהנאה איזה כיף שלא אני מכבסת.

האמת שבמרבית הלידות גם כמעט לא היו לי מבקרים ומי שהגיע לא היה לי אכפת איך שיראה אותי

ממש לא התחשק לי ללכלך בגדים שלי

לבשתי חלוקים של בית חולים ומעל חלוק מהבית

מבחינתי הפינוק הכי גדול זה כביסה שלא אני מכבסת, ואוכל שלא אני מכינה.

ואת שניהם מקבלים באשפוז אחרי לידה😁

לא אכפת לי להסתובב עם מכנס רחב בבית חולים כל עוד אני צנועה ועם כיסוי ראש

החלק העליון של הפוטר עם כפתורים ככה שאם צריך יהיה נח להניק.

אני לא אוהבת את החלוקים מרגישה חשופה ומסכנה. אין כמו בגדים של בית עם ריח של הכביסה שלך.

קניתי 2 חליפות כאלה למקרה שאתלכלך. מחליפה גם ככה סביב היום השני משהו כזה

יש לי תקופות שאני ממש אנטי בייבי בום, ויש תקופות שזה מרגש אותי , עכשיו אני באנטי והזכרת לי גם למה, כולם שמחים ומאושרים, אין מיילדת מעצבנת, אין מיילדת שלא מדברת יפה , אין המתנה למרדים, אין פתאום מיילדת שנעלמת, אין תפרים, אין שיליה שיוצאת, נו, עריכה כדי שהכל ייראה מושלם כמו בסרט, מקסימום סרט דרמה.

שוואלה אני לא מבינה למה הם מוציאים את עצמם ככ רע…

ילדתי שם פעמיים

אחותי פעמיים

ומה וכמה חברות שלי

וואלה את מי מעלים לחדר לידה עם פתיחה אחד??

באתי עם אחד וחצי כאובהההה צירים ארוכים כל שתי דק וחזקים במוניטור

אמרו לי מתוקה זה לא לידה פעילה לכי הביתה תחזרי כשיתחזק…

חברה שלי הגיעה לשבוע ארבעים באה לבקש זירוז אמרו לה למה אין מצוקה עוברית אין מצוקה אמהית עזבי אותו

נתנו לי פיטוצין וממש לא הייתי רק במיטה כי הרופאה אמרו שעדיף לי לקחת אפידורל כשיכרב יותר ולא מההתחלה כדי שאוכל לעזור לגןף ולהיות בתנועה

ובקשר לתנוחה- אני אישית ילדתי על הגב והיה לי ממש נוח אבל אף אחד לא אמר לי לעשות את זה, היה לי אינטואיטיבי וזרמו איתי (ניראלי גם היא שאלה אותי אם נוח לי אפילו)

ואז את רואה את הסדרה וכולן כמעט בחדר לידה עם פתיחה אחת, ואפידורל, לא מתקדם אז פיטוצין ובלון, לא מתקדם יאללה ניתוח

כילו, אה?… אתם בכלל לא עושים ככה🤓😆

הטיפול של בית החולים לא ממש משקף את המציאות

אבל כן יש שם מקרים ששולחים את היולדת הביתה

ויש מקרים שמייצרים לידה מאפס שזה כן קורה הרבה גם במציאות.

ויש שם מלא ניתוחים- נראה לי הרבה יותר מאשר במציאות.

שזה באמת מוציא קצת פחות טוב את הבית חולים.

אבל הלוואי על כולנו צוות כל כך סבלני וזמין.

אני חיכיתי 3 שעות לבדיקת רופא במיון יולדות.

ומכירה מישהי שעכשיו חיכתה 5 שעות...

ובטוחה שיש יותר.

לגבי בייביבום, בואו נסגור רגע פינה. כמי שעבדה בעבר מאחורי המצלמות והיום בלידות במציאות, אני רוצה רגע לשים דברים על השולחן ולדייק. בייביבום זאת קודם כל ולפני הכל תכנית טלוויזיה. יש לה תסריטים, במאים, מפיקים, עורכים ומלהקים. יש טייפקאסט וסיפורים שנקבעים מראש ועל פיהם מלהקים. יש חיסיון רפואי שחותמים על חלקו וויתור, כלומר- הסיפור לא מסופר במלואו, רק החלקים שתואמים לתסריט. יש מילים שמשדרים על המסך ומילים שלא ישודרו לעולם. ויש אג'נדה ומחלקה משפטית וזכיינית שידור ואישורים שצריך לקבל מההפקה הראשית. ויש צוות בביה"ח שחותם ריליס, כלומר אישור להשתמש בחומרים מצולמים שלהם, וכאלו שלא, אנחנו נפגוש אותם בחיים האמיתיים אבל לא נראה אותם על המסך. אנחנו גם לא נראה ולא נשמע את הנוכחות של זוגות אחרים, לא את המיון לידה, לא את המוניטור שמשנה מיקום כל שלוש שניות ומצריך התעסקות משל היה יולדת בעצמו. אנחנו לא נראה מתמחים עם עיניים נפוחות ממחסור בשינה, מיילדת שעושה פליקלאקים בין שלושה חדרים, כוח עזר, דם, הליך אפידורלי. אנחנו לא נראה את המצלמות שנמצאות שם, את המיקרופונים, עמודי התאורה. אנחנו לא נישמע מוזיקת רקע שבחרו הזוג מבעוד מועד בהתרגשות כי אי אפשר להקליט עם מוזיקה ברקע. צריך לזכור היטב היטב שזאת לא המציאות, זאת טלוויזיה. גם הלידות שצולמו, לא נראו כך במציאות. המציאות הרבה, הרבה, הרבה יותר יפה, מרגשת, מורכבת, מפחידה, לעיתים בודדה ולעיתים מלאה ביותר מידי אנשים. הפחדים שצפים בלידה הם לא משהו שעובר מסך, כי ברב המקרים זה נראה כמו שקט. לפחות 50% מהלידות שאני רואה הן בעירום מלא כמו שאמא טבע התכוונה, יש לפעמים חוסר סבלנות או חוסר הבנה או חוסר תמיכה, יש הלם ושאלות שחוזרות על עצמן מאה פעם (מס' ת.ז, מספר לידה, הריון ספונטני? מהלך הריון תקין? סטטוס gbs). לידה היא רב הזמן המתנה. צוות צילום הוא לא חלק מהתכנית לידה של אף אחת, נוכחות תדירה ועוטפת של צוות רענן, סבלני עם כל הזמן שבעולם שמספר בדיחות ומחייך בערגה על סיפורי סבתא- נפגוש אולי בדנמרק איפה שיש להם זמן ותקציבים למשרד הבריאות ותקינה הגיונית וליווי מילדותי רציף. אני אוהבת את ז'אנר הניתוח של הפרקים בפייסבוק, בעיקר כי זאת פלטפורמה טובה להעלות לשיח לידות ונושאים הקשורים בהן. אבל זאת לא המציאות. רחוק מאוד מכך. ספק אם אפשר לקרוא לזה תיעודי.

בית חולים מאוד התערבותי..

אז זה ממש לא מפתיע

לא הספקתי לראות את הפרק הזה עדיין...

ויש אופציה של לידה במים.

כן קשה להשיג שם מוניטור נייד שזה מבאס.

היה לי קשוח עם זה

כמה שאישה צריכה את הכסף, התינוק חי בתוכה 9 חודשים

ונקשרים ורוצים רק לחבק וללטף איך שהם יוצאים, אז לתת אותו? זה עשה לי רע מאוד

אלא מתחושת שליחות

זה מאוד אחר בנפש..

שכדי שיהיה אפשר לצלם מסכמים איתם שזה רק בשכיבה

בכללי זה ערוך ממש

את לא רואה אותן סובלות כמעט

מראים לך רק את הרגעים היפים

ראשית

הלל

גאולה

רעיה

רוניה

מעיין

נוגה

עטרת

תחיה

עדי

אבישג

עטרה/עטרת

הלל

יעלה

טוהר

רויטל

טל אורה

שיר ציון

תאיר ציון

שיר הלל

איילת השחר (די חרוש)

הללי ציון

טל ברכה

טל תחיה

ואז זה מוסיף מלא משמעות:

שילת (שיוויתי ה לנגדי תמיד)

תכלת (תן כבוד לעמך תהילה ליראך)

נילי (נצח ישראל לא ישקר)

רעיה אמונה

איילת אהבה

טל תחיה

אורה אמונה

עטרת פז

נחלה שלמה

נחמה גאולה

פדות ציון

שובי אהבה

נחלה אהובה

מלכות

תאיר ציון

שבות ציון

עלמא

עטרת חן

שיר מלכות

אביגיל

אסתר

נועה

מילכה

רות

נעמי

אפרת

מרב

מיכל

נעמה

מרים

ריעות

תפארת

תחיה

אמונה

צופיה

גאולה

מבשרת

פדות

טוהר

חן

אורה

שירה

רננה

עדי

תהילה

הלל

ערגה

ראשית

שחרי

ערגה תהל

שירת הלל

שחר

הללי

רוני

שיבת ציון

צופיה

ציפיה

פדות

כנה

רעיה

טוהר

נגה

ארבל

לשם

טל תחיה

שיר ציון

אחינועם

ארגמן

רוני ציון

קמה

לבונה

עדות

דוכים

נחלה

תהלה

תכלת

צוריה

אלומה

כרמל

גילה

בר

מיתר

עומר

נעה

גפן

טהר

כרם

כליל

נטף

רעיה

קדם

אביה

לעשות משהו בדרך מהבית לגן?

ללכת ישר מהגן לגן שעשועים וכד', ורק אחר כך לחזור הביתה.

הוא לא בצהרון. אז יש אחה"צ ארוך.

כשמזג אויר נעים לוקחים את הזמן. בדרכ מביאה גם משהו לאכול. יושבים על ספסל בדרך/ בגן משחקים ומדברים.

תודה על התגובה

תנסי בעצירה על הספסל לדאוג למים ושתיה.

אפשר גם להביא תרמוס לא רותח חהכין תה ככה בפינוק.

בנוסף תנסי טכניקות כמו מגע (חיבוק ארוך ועוטף, שפשוף קל של הידיים, הרגליים והגב) נשיפות (על פרח, בועות סבון)

קצת התעמלות

טכניקות שמרגיעות חרדה יכולות לסייע בשיפטינג הזה.

תנסי לא למשוך מדי את הזמן בחוץ, ממש כמה דקות (נניח 10) שיהיה לך קל להתמיד.

בימים של גשם כדאי לבדוק אם יש עוגנים בדרך ואם לא, אז אולי להכין פינה בבית/ מרפסת ומראש להגיד לו שהיום מתפנקים שם.

האם הןא אוהב מקלחות? זה גם יכול לעזור להתאפס למי שאוהב ואפשר כל יום מיד בחזור.

כשיהיה לו עוגן עם הזמן הוא לא יצטרך לפרוק כבר במעלית ויצליח להתווסת עוד טיפה עד המקלחת.

ואת נשמעים מהממים שניכם ומדהים שאת מבינה את הצורך שלו ולא מופעלת נגדו אלא בעדו.

לגבי הכוחות שלך, זה ממש חשוב, אולי הבסיס ליכולת ההירגעות שלו. זו יכולת השליטה שלך בסיטואציה.

זה לא קל בככל, אבל זה עובר ❤️

בהצלחה רבה!

לאכול משהו- או פיתה מיד שמגיעים, או עוגיה/ פרי בדרך שעוזר לילדונת להתאפס

עוד אופציה-להדליק לה סיפור מוקלט מיד כשמגיעים וזה גם עוזר להתאפס...

ולהוביל אותו אליהם ואז אל החדר (בעדינות ובחיוך כמובן) ברגע שמגיעים הביתה?

אפשר גם בדרך לדבר איתו על זה, לתמלל את מה שקורה לו ואת מה שהולך להיות: "עכשיו סיימת את הגן, ואנחנו הולכים הביתה. לפעמים קצת קשה לעבור מהגן לבית, כי זה שינוי גדול. ולכן עכשיו כשנגיע הביתה יחכה לך הספר איקס, ואתה תיקח אותו כשנגיע ותיכנס לקרוא בחדר. ואחרי שתגמור לקרוא ולהירגע מהשינוי, תוכל לבוא למטבח ואתן לך משהו לאכול."

או לתת חפץ הרגעות / חפץ מעבר לזמן הזה.

אם יש לו מוצץ - להגדיר זמן מוצץ במיטה,

וגם אם אין לו, אפשר להגדיר זמן הרגעות במיטה, לתכנן ולדבר על זה מראש, שיש עשר דקות הרגעות במיטה, ולהביא לו משהו נעים כמו בובת פרווה או שמיכה נעימה.

אולי גם אפשר לבחור ספר מראש, שיחכה לו בחדר או במיטה.

ילדה עם תופעות דומות,

יש לנו רוטינה קבועה שהיא מצפה לה: כשמגיעים הביתה היא יושבת עלי ואוכלת ממתק קבוע (אפשר משהו יחסית בריא, כמו שלוק או שוקולד)

לא פותר לגמרי, אבל ממתן את המעבר.