ואז להצמיד למיטה. פעם מישהו נתן טיפ איך אפשר לעשות את זה

לנו יש מתחברת של תאומים, והורדנו לה את הגלגלים כדי שתיכנס מתחת למיטה.

זה מה שהיה לנו עם הגדולות ואז נשארו בזה עד מיטת מעבר פשוט חיברנו להם את הדופן חזרה

אבל עכשיו זה נשבר וגם הציטה שלי עם מסגרת (שכאמור, נמוכה מהמזרון)

המזרון של המטחברת יושב גם על המסגרת עצמה.

שמנו חתיכת בד, לא זוכרת בדיוק מה, גלגלנו וששמנו שיהיה צמוד המיטת הורה למזרון של התינוק.

מבחינת הרגל, אצלנו המטחברת לא הייתה צריכה להיכנס מתחת למיטה שלי,

העיגון הוא במסגרת, לא מלמטה.

אפשר לקנות חלק לעיגון שנצמד בכל עובי דפנה.

אצלנו ספציפית הצמדנו את המטחברת לקיר אז בכלל לא הייתה בעיה, אבל העיגון היה בכל מקרה חזק.

הזמנתי מתחברת גדולה עד גיל גדול אבל עוד לא קיבלתי אז לא יכולה להמליץ.

מה שכן רואים אצלהם בתמונות חיבורים של מיטות עם רוחב מסגרת כמו שאת מתארת אז נראה לי שאין בעיה עם זה.

בעיקרון כמה ימים אחרי הזמנה הם שולחים לך קישור בו את ממלא את המידות המדוייקות של המיטה שלך + תמונות של המיטה והם עושים את ההתאמה.

את יכול לוודא איתם לפני כדי להיות בטוחה שאין בעיה עם המידות של המיטה שלך.

אני עם מיטה עם ארגז במסגרת, הצמדתי את העריסה לקיר המיטות כבדות ולא היה צורך ברצועה. הסתדר לי גם עם מטחברת המקורי וגם עם עריסה מבד (דוקא השני פחות אהבתי).

קניתי מתחברת בד של ספורט ליין דגם נועה

הגלגלים היו צריכים לכנס מתחת למיטה שלי ויש ממש רווח קטן בין המיטה שלי לרצפה ולכן לא נצמדה.

בחודש הראשון הייתי אצל אמא שלי עם המתחברת, ישנתי שם בהיירייזר אז כן יש מקום להצמיד את המיטה, אבל עדין זה לא היה מחבר לחלוטין כי שם רוכסן שאפשר לפתוח את הדופן של המתחברת והיה מן מחיצת בד שאי אפשר לפתוח שהפרידה בין המיטות.

זה היה לי מאוד לא נוח ולכן אני מתכוונת למכור או למסור אותה ולקנות בפעם הבאה מתחברת עץ שמורידים דופן והרגלים שלה ישרות ומתחברת בקו ישר לגובה המזרון שלי ואז יהיה לי יותר נוח להניק בשכיבה ולהחזיר למיטת תינוק.

היתרונות שכן היו לי

יש גלגלים ואפשרות לסגור את הדופן עם רוכסן אז אפשר להוציא לסלון וכזה וזה בטיחותי...

מעץ

מורידים דופן.

הרגלים עומדות ישר על הרצפה בלי חלק מאוזן שנכנס מתחת למיטת ההורים.

ולגבי המסגרת, אני לא יודעת מה אמור להיות בתכנון המקורי, כי היא אצלי בהשאלה. מה שאני עושה, דוחפת את המזרון שיהיה צמוד למזרון שלי, ואת הפער שנוצר בצד השני שרחוק מהמיטה שלי מגלגלת שם לאורך המזרון שמיכה דקה של תינוקות ושמה שם שהמזרון לא יחזור לרווח שנוצר, ושהתינוק לא יתגלגל לשם.

לתינוק

שזה האיזור של המסגרת, שקרוב אלייך ואליו דחפת את המזרון

אני מבינה נכון?

אולי למסגרת רחבה צריך למצוא פתרון טוב יותר.

עריסה מתחברת חשמלית מיניגו

לפני שערכת ולרעיונות שבעיניי ישומיים מאוד ❤️

בכל מקרה מאחלת לפותחת בהצלחה וחיבוק.

אין לי עצות מעבר.

את מה שאני מבינה שמחקת... מעניין אותי מאוד לקבל פרספקטיבות אחרות

עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך ב' בחשוון תשפ"ז 17:17

שאם זו הייתה הילדה שלי אז הייתי מסתכלת לה בעיניים באסרטיביות ואומרת לה שאליי לא מדברים כך

ושהיא בטח לא תקבל טושים או דפים לכתוב עליהם דבר כזה, ואם היא הייתה מציירת לי על הקירות היא כנראה הייתה צאיכה גם לתקן את זה

אבל - סייגתי וכתבתי שנורא תלוי במצב שלה כי אין לי ניסיון

אם האימפולסיביות וניהול הכעסים שלה מצריך טיפול ואפילו טיפול תרופתי, אז כנראה שהייתי מתייעצת עם איש מקצוע

אבל בכל אופן אני חושבת שנכון שיהיה גבול מסוים או לפחות להראות לה בדרך כלשהי שזה לא מקובל עליהם השיח הזה. ולדבר איתה על זה. אחד מקרב ואחד מעביר גבול. וזה לא משנה אם הוא לא ישים כרגע עבורה, הוא צריך להיות נוכח. לאמא ואבא לא שייך לדבר ככה

איך בעלך מול זה אגב?

לדעתי זה מעיד על תסכול עמוק שיוצא החוצה, וצריך לתת לו מענה, אבל צריך להגיד מה כן בנוסף ל- איך לא. ולעלות גם על הטריגר לכל זה

ומשו נוסף - אחרי שקראתי את התגובה של @אפונה המהממת אני חושבת שיש משו ב- להתעלם. לא הי לא אכפת לך. ולא כי זה לא כואב לך או מפריע לך או נכון. אלא כי את מראה לה שזה לא מפעיל אותך ואולי יאלץ אותה לבקש מענה אחר.

אני חושבת רגע על הבת שלי שהיו לה טנטרומים קשים, ברגע שקירבתי אותה ולמדתי שהיא מתקשרת אליי צורך בתשומת לב - זה ממש נרגע. זה מה שנקרא "תקשורת עקיפה". כדאי לחשוב אם יש מענה שהיא זקוקה לו ולא יודעת להביע ולכן יוצא בהקנטות וחוסר כבוד כלפיכם ולתת לה אותו לפני שהיא מתפרצת. בדוגמה עם הדף למשל - את כועסת על אמא? אולי תכתבי מה מכעיס אותך במקום כדי שאוכל להבין אותך?

אבל יכול להיות גם שזה לא בהכרח משו שאת תוכלי לנהל או שישפיע בהכרח

ומכל מקום - את אמא נהדרת, אני בטוחה, וזה בטוח אתגר לא פשוט. מאחלת לך המון המון נחת ממנה ♥️

מחזקת אותך כי זה באמת התמודדות לא קלה.

לא יודעת לתת עצות כי אני מניחה שהפרעת התנהגות זה משהו יותר עמוק מסתם התחצפות. אם אתם מלווים בהדרכת הורים סביב זה הייתי מעלה את זה שם, ואם לא אז שווה לשקול בעיניי כי זה באמת משפיע על הדינמיקה בבית

מקסימום מציינת שלא מתאים לדבר ככה, בשביל הפרוטוקול ובשביל האחים הקטנים.

ברור שזה לא המיטב שלה, זה פסולת של מילים, תתייחסי לזה כמו קיא. אף אחת לא רוצה שיקיאו עליה וגם אף ילד לא רוצה להקיא אבל כולנו יודעות שזה חלק מהחיים.

מכיוון שזה יושב על הפרעה, ולא על סתם עצבנות רגעית של ילד, אני חושבת שהתגובה הנכונה היא להתעלם, ובעיקר לחזק את עצמך מבפנים - שאת אמא טובה, שמשקיעה בה המון למרות שנראה שאין "תגמול", שאת מבינה שהמילים האלה הן סתם גיבוב של שטויות שנובעות ממקום אחר בנפש שלה, שהיא כצמה לא מאמינה בזה אלא מדברת מתוך הקושי שלה.

אולי באמת בשביל האחים הקטנים כדאי לזרוק משהו כללי כמו, "בבית שלנו לא אומרים דברים רעים על אחרים" או "בבית שלנו מדברים בכבוד להורים", אבל באמת להפנות את הדיבור לרחבי הבית ולא אליה.

מניחה שאתם מטופלים/בהדרכת הורים?

❤️

מהר מאוד הייתי עוזרת לה להבין, שלאמא שלה לא מדברים ככה, גם לא למורה ולא לאף אחד.

הייתי מסבירה לה היטב מהו כבוד- שלה ובטח שגם שלי כאמא שלה.

אני אמא שלה ואליי לא מדברים כך.

מאמינה שביתך מטופלת בשל בעיות התנהגות, מציעה להתייעץ לגבי תגובה ראויה מול ביתך במקרים כאלה ולא להחליק את זה...

לדעתי זה אמור להיות גבול ברור בין אם ובת.

שתגדלי את כל ילדייך בנחת.

יש ילדים שהצבת גבול ברורה "מיישרת" אותם (לפעמים יש לזה תופעות לוואי אבל נניח להן כרגע),

ויש ילדים שהמח שלהם מתנגד אוטומטית וככל שהגבול יותר נוקשה ככה ההתנגדות יותר חזקה.

ילד שזוכה לאבחון של הפרעת התנהגות זה הרבה פעמים ילד מהסוג השני, וילד כזה צריך עזרה לשלוט בעצמו ולא הצבה של סטנדרט בלתי מושג.

לפותחת - מצטרפת לתקווה שאתם מלווים היטב ומודרכים, ואני מאד ממליצה על הספר "ילד פיצוץ" בשביל ההבנה של הסיטואציה ודרך עבודה מותאמת.

(האם בשל תשובתי את מסיקה שאינני מגדלת את ילדיי בנחת? מדוע? )

את צודקת במה שאת אומרת.

לכן הצעתי לכותבת, שכיוון שביתה מוגדרת כמופרעת התנהגות, מציעה להתייעץ לגבי תגובה מתאימה מול המטפלים שמלווים אותם, ולא להחליק את זה, להתייעץ איתם כיצד נכון להגיב. בטוחה שיש דרכים שיועצות מטפלות ומנחות שמכירות את הילדה ידעו לכוון ולהדריך כיצד לנהוג. וממש חושבת שחשוב לפנות אליהן בעניין הזה לגבי תגובה מתאימה, בטוחה שמלווה אותם דמות טיפולית, וחשוב ממש לדבר איתה ולהתייעץ, דרכים רבים יש להצבת גבולות, חבל שהסקת מיד שהדרך היחידה היא תקיפה.

מהתגובה שלך ברור שהצבת גבול ברור עובדת עם הילדים שלך, נחת שלא כולם זוכים לה.

איחלתי לך שימשיך ככה בע"ה.

אני הבנתי שאפונה מאחלת לך באמת שתמשיכי לא להכיר את הצד הקשוח הזה של חינוך ילדים מאתגרים. (כי מהתגובה שלך נשמע שאצלך זה עובד... אז כנראה הילדים שלך ילדים רגילים ולא מיוחדים, במשמעות הפחות נעימה של הכינוי)

אנחנו מלווים על ידי פסיכולוגית שמנחה אותנו עם שניים מילדינו.

ובהחלט העצות שלה ב"ה עובדות.

אני גם לא מאמינה בלתת לילד להרגיש שונה, למשל: " אהה טוב בסדר אתה הילד מהסוג השני, אז לך מותר לומר לאמא סתומה... כביכול..."

לכן הצעתי הדרכה מתאימה בהתאם לבעיות של הילדה.

ואצלנו זה לא היה עובר בשתיקה דיבור כזה (כמובן גם לא בתוקפנות, לחינוך יש דרכים רבות...ובדרכים מסוימות אפשר להסביר גם לילדה בת 9 שלא מדברים ככה לאמא, צריך הדרכה, אין מה לעשות.

וכן בהתמדה ויחס לילד כמו לאחיו זה עובד.

לא נמנעתי לתת לילדים המאתגרים אצלי לדבר בחופשיות כלפיי כי הם "מיוחדים"

גבול בבית זה גבול

והיחס השווה נותן להם להבין שהם כמו כולם בענייני חינוך בבית ובחוץ.

כמובן אנחנו מודרכים והילדים עם סל, ואני מתייעצת על כל דבר, אין פה הבלגה על תחומים בגלל שהם "מאתגרים". אחרת יחגגו עלינו יותר

מהמלאי בערך בכל חנות שבדקנו.

אבל עברה שנה מאז אז אולי נמצא עכשיו... תודה!

מה שאת כותבת הוא נכון מאוד כשמדובר בילד "רגיל".

כשמדובר בילד עם אתגרים מאובחנים - הכללים משתנים... ואכן, צריך להתייעץ עם מישהו שמבין באתגר הספציפי הזה כדי לדעת איך נכון להגיב.

ומן הסתם מלווה את הילדה.

והילדים שלי רחוקים מ"רגיל"... חלקם בכל אופן מטופלים בהדרכה פסיכולוגית ועם סל בבית הספר...

מה אם הילדה תתחיל כשתגדל בקללות נמרצות שלא פה המקום לכתובן?

בשל אתגרים מאובחנים יהיה מותר לה לדבר כך?

אבל היחס אליה צריך להיות שונה ממה שבדרך כלל - לא "להעמיד אותה במקום", כי כנראה שזה לא יעשור, אלא לפעול בדרכים עקיפות.

ומתפללת שכולנו נצליח לחנך את ילדינו לפי דרכיהם הייחודיות ולא להיכשל...

לא מה שכתבתי!!

כמובן שאין להיות שאננים למצב כזה, וצריך לפנות למטפלת שמלווה ומכירה את המצב להתייעצות מיטיבה.

ולא להיות אדישים למצב כזה, כי זה ממש לא ראוי לדבר כך להורה.

מבינה שזה רק עניין של התנסחות וטעיתי בפרשנות של דברייך.

תודה שהסברת!

הבן שלי בן 4.5 ומחלק לי פנינים של "אמא חצופה/ מעצבנת" ואני יוצאת מדעתי (התגובה בדר"כ מצליחה להישאר נינוחה... אבל זה מחרפן)

אז לא יכולה לדמיין את מה שאת מתארת.

היה פה לפני די הרבה זמן מישהו שכתבה שיש לבת שלה הפרעת התנהגות מתנגדת.

הזכרת לי אותה, אולי יש שם דברים שיעזרו לך. כי הגיבו לה נשות מקצוע.

פריקה והתייעצות... אמהות לילדים עם ODD - הריון ולידה

נראה לי שזה היה השרשור הזה, יש מצב שהיה עוד אחד. אבל לא מצאתי.

קחי רק אם מתאים לך, אם לא תזרקי...

וזה ממש מוזר לקרוא משהו שנתיים אחורה וואו....

במיוחד כי ההתמודדות השתנתה עם הזמן ולובשת כרגע צורה שונה...

בכל אופן תודה שהקפצת לי את זה🩷

פשוט כבר אז נכנסת לי ללב ❤️❤️

אז זכרתי אותך....

חיבוק ומלא בהצלחה!

את אמא השנה אם לא אמא המילניום!!!

מורידה בפנייך את המטפחת!

אני רוצה להצדיע לך!!

(קראתי רק את ההודעה הפותחת מהשרשור ההוא)

ניסיתם אולי עבודה יותר רצינית מבחינה פסיכיאטרית, לשנות מינון תרופות או לתת תרופות יותר חזקות?

זה כל כך קשה להרגיש שאני אמא טובה מולה.

מרגיש לפעמים שגם אם אני עושה משהו אחד נכון, אז יש עוד 10 טעויות במקביל שיטשטשו את זה...

תודה מעומק הלב♥️

ובנוגע לפסיכיאטר, לצערי מאוד קשה למצוא פסיכיאטרי ילדים טובים. לצורך העניין הפסיכיאטרית של הקופ"ח ראתה אותה לאיזה 10 דקות. הילדה שיתפה פעולה, התנהגה כמו טעטעל'ה ואחרי שהיא שחררה אותה מהחדר הפסיכיאטרית אומרת לי "על מה את מדברת? יש לך ילדה רגועה ושלווה מאוד". מרוב ההלם של חוסר המקצועיות לא ידעתי מה לענות. קצת הזוי שהיא לא הבינה שיכול להיות הבדל בהתנהגות בין הסביבה הטבעית שלה לבין העולם החיצוני.

אני נמצאת בקבוצת וואצאפ של הורים לילדים עם אותה הפרעה וכמעט ואין המלצות שם. בע"ה מקווה להתחיל עם פסיכיאטר פרטי אחד שהמליצו שם ומתפללת לטוב

יכולים להיות הבדלים קיצוניים.

זה מרגיש כמו לגדל את ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.

ואכן יש ילדים שמתנהגים שונה בסביבות שונות ובסיטואציות שונות, שלפעמים ממש קשה להאמין שזה אותו הילד...

לק"י

אנחנו בתור מורות כותבות דוחו"ת להורים שמבקשים, ומפרטות שם כל מה שרלוונטי.

זה לא בדיקה פיזית, שעל סמך 10 דקות אפשר לקבוע מה האבחנה🤦‍♀️🤦‍♀️

אני מקווה שיש לכם הדרכת הורים כי זה נשמע מאד מורכב.

בכל מקרה, נשמע שהיא ממש ממש מנסה בכוונה לעורר אותך, לבדוק את הגבולות שלך, ולהשיג את ליבך.

זה דורש בעיני כמה נקודות וכותבת באופן כללי, כי נשמע שמה צריך פה זו הדרכה מאד פרטנית;

1. עבודה אישית שלך מול הדברים המכאיבים שדבר כזה מציף.

2. הבנה שיש כאן נסיון להגיע אלייך, לבדוק את גבולות הקבלה שלך, והתנהלות שמותאמת לזה מצד עשה טוב- ליזום יחס חיובי כלפיה כשאפשר, ומצד שני התייחסות שומרת גבול וקונקרטית בזמן שזה קורה.

3. מענה רגשי לילדה- נשמע שהיא סוחבת מטען חריג וזקוקה בפני עצמה לעזרה

שבאמת יש לה הפרעת התנגדות מתריסה.

היינו אצל מספר אנשי מקצוע במהלך השנים ומי שעזר לנו לתקופה הארוכה ביותר היה המרכז לסמכות החדשה (שהגעתי אליהם בזכות מישהי מהפורום♥️).

יש מצב שנחזור לפסיכולוג שליווה אותנו למפגש או שניים אבל בסוף, את מה שיכלו לתת נתנו. זה עבד נהדר תקופה ארוכה ופתאום הפסיק להזיז לה והתוכנית עבודה פשוט לא עבדה יותר...

אז אני כן אשמח מאוד להמלצות למי שמכירה מטפלים באמת טובים שעובדים עם הפרעות התנהגות. (היינו אצל פסיכולוגית ילדים פעם, שנתנה לי טיפים כאלה שהיה לי ברור שיעבדו נהדר עם שאר ילדיי אבל היא פשוט לא הבינה את האירוע של הבכורה...)

בשלב הזה ממש לא הייתי מרגילה למטרנה, בגיל שנה אפשר ממש להתבסס על מוצקים ולהפחית הנקות. אח"כ זה סתם גמילה ממטרנה וזה מרקיב את השיניים. אם יש לך קצת סבלנות הייתי לוקחת נשימה עמוקה, נוטלת בי פולן ומחכה חודשיים ואז נותנת לזה פשוט לגווע, בלי להשתמש בכלל במטרנה.

מסייגת שאם זה מוסיף קושי/ לחץ/ תסכול ממש לא הייתי משתגעת, זה רק אם זה בקלות ובא לך חיזוקים🙂. הכי חשוב שתהיי קשובה לעצמך בתהליך הזה.

בכל מקרה חשבתי בגיל שנה לעבור למטרנה אצל המטפלת, אמרתי לעצמי שאשאב עד גיל שנה וזהו.

ככה עשיתי גם עם שני הגדולים וזה היה לנו טוב (וגם הקל את הגמילה מההנקה, קיבלו בקבוק מטרנה לפני השינה ואחר כך הגמילה מהמטרנה הייתה הרבה יותר קלה מגמילה מהנקה כי פשוט דיללתי להם בהדרגה את הבקבוק עד שעברנו למים.)

מצד שני הקטן הנוכחי גם לא כל כך שותה את החלב אצל המטפלת, אז אולי באמת אפשר לוותר על התמ"ל בגיל שנה ופשוט לעבור למוצקים אצלה ושילוב של הנקה בבית עד שיגמר

לא משנה מה הפותחת תחליט, מטרנה לא מרקיבה את השיניים

הבן שלי לקח בקבוק מגיל 5 חודשים הבת שלי מגיל לידה ועד שנתיים ואני וכל אחיי (לא מעט) כנל ובטח עוד מלא אנשים שאני לא מכירה - כולנו לקחנו מטרנה והשיניים שלנו לא רקובות

בבקשה לא להגזים. יש הרבה יתרונות להנקה. ואולי יש חסרונות למטרנה שאני לא מכירה - רקבון בשיניים זה לא אחד מהם

מדברת מניסיון אצלי... שניים שלקחו מטרנה מגיל שנה היו צריכים טיפול רציני בשיניים בגיל מאד קטן, והרופאים אמרו שזה בגלל זה. ידוע שללכת לישון עם בקבוק גורם לעששת, זה לא כזה מוגזם.

ייתכן וגורם לעששת

אני בגלל העניין של הסוכר לא עליתי אף פעם לשלב 3 האמת אבל לא עודעת מה לגבי כל השאר

בעלי ינק והשיניים שלו זוועה😅 מלא טיפולים

הבנתי שזה גם גנטי העניין הזה. ומשנה גם מה נותנים מעבר ואם מצחצחים שיניים לפי מה שאני זוכרת

נראה לי בסוף הגנטיקה זה הכי משמעותי פה, למרות שאצלי ממש היה הבדל גדול בין אלו שלקחו בקבוק לעומת הבאים אחריהם שלא לקחו מטרנה בכלל (גם אצלי לא העליתי שלב בגלל הסוכר). נקווה שהגנים הטובים ישלטו😁😉.

שגם מטרנה וגם הנקה יכולים להרוס את השיניים

מי שהשיניים שלו רגישות ויונק/ שותה מטרנה עד גיל גדול יחסית יכול להירקב השיניים

מכירה גם יונקים וגם כאלה שלא שנרקבו להם השיניים בגיל כזה

אולי רק את מה שהוא מקבל אצל המטפלת

אבל כן בודקת שוב עוד חודש אם הוא כבר אוכל יותר ואפשר להוריד לו הנקות

אם את נהנית להניק אז אפשר להוסיף מטרנה בלי קשר ולהמשיך להניק ממה שיש

לי אישית חשוב להניק, פחות חשוב לי הנקה בלעדית.

ובגילאים האלו כבר פחות חשוב לי לא לשלב מטרנה.

בטח שלא מאבדת על להגביר חלב.

כן משמרת את ההנקה בכל הכח, אבל לא שואבת וכזה...

אצלנו סביב גיל שנה כבר נרדם עם בקבוק מים אצל המטפלת וינק רק בבית.

בין הנקה למוצקים.

ההנקה לא מספיקה והוא עובר לאט לאט למוצקים.

לא הייתי מכניסה בשלב הזה מטרנה. זה עלול לעצור ולעכב את המעבר למוצקים.

בלי קשר ליתרונות של הנקה.

נשמע מעבר מאוזן וטוב, חבל לקלקל עם המטרנה.

המצב הנוכחי לא מספיק אז צריך להשקיע במשהו- או להגביר חלב, או להוסיף תמ"ל או להשקיע בארוחות מוצקים.

יכול להיות שהפיתרון האידיאלי הוא להשקיע בארוחות מוצקים טובות ומזינות ולהשקיע בהאכלה שלו כדי שהוא באמת יהיה שבע ויקבל מה שהוא צריך מהאוכל.

כרגע זאת השקעה גדולה מדי בשבילי, אבל אני מרגישה שהילד יונק ולא שבע ובאמת אין מלא חלב.

אני אוסיף גם שמאז תחילת שנה הוא היה חולה המון ובמצבים האלה ההנקה היא ממש ברכה ומוצקים פחות באים בטוב.

(וגם בסיפור שהיה לנו עם הסבון אסלה, אז הנקתי אותו ואז הוא הקיא את הסבון. ואחר כך במרכז הרעלות אמרו שזה מעולה ובאמת ההמלצה היא לתת חלב כדי להרגיע. אוכל מוצק הייתי מפחדת לתת לו, אם לא היה יונק אז לא יודעת מה הייתי עושה אחרי שהוא בלע, אבל חלב אם זה מרגיש כמו ג'וקר, משהו שאף פעם לא יזיק לו)

אבל לא הבנתי...היום יום שני, וכתבת שתוכלי לטבול רק בשלישי...אז מחר את עושה הפסק אחרי שקיעה וטובלת בשלישי.

אם היום את עושה הפסק אז הטבילה בשני שבוע הבא.

אם הבנתי אותך נכון...

בכל אופן, מבאס ממש

וחיבוקים מרחוק.

אבל אולי תתארי לרב את המצב ותסבירי שעשית בבוקר אולי במצבך זה יתפוס?

אומנם סיכוי קלוש, אבל הייתי מנסה.

אבל אני הבנתי מההודעה הפותחת שהיא לא עשתה גם בבוקר.

וזה באמת ממש מבאס

נכון קראתי שוב ונראה שלא עשתה גם בבוקר.

כי נפצעת

כי זה קריטי ממש

וזה מה שמשתמע ממה שכתבה, אז ההפסק ביום שלישי וטבילה בשלישי.

הבנתי שהיא לא בדקה בבוקר כי חשבה שזה לא יהיה תקף במילא.

לפותחת היקרה, להבא- תעשי על הבוקר

וכמובן להשתדל לפני השקיעה לעשות שוב אבל אם יקרה ששכחת יהיה אפשר להחשיב את הבדיקה כהפסק

לא כי זה מה שמסתדר לי. להיפך

לא מסתדר

בעיקרון. גם אם את עושה הפסק בבוקר זה לגמרי נחשב. עדיף לקראת ערב אבל גן בבוקר זה טוב.

ו- אולי יש לך את הבדיקה מאתמול/שלשום? אולי רב יראה ויאמר שזה כן בסדר?

הייתי מנסה.

וזה כבר בפח

מכירה מקרים שהתירו.

שווה ממש לשאול להדגיש את המילואים לסיפור המילואים זה בפרוש חלק מהשאלה.

אם כן זה ממש יעזור לך אם לא אז זה לא שינה את המצב,לא הפסדת.

היתה פעם שהייתי חייבת לעשות הפסק ביום מסויים, לכאורה יצא עם דם

שהרגשתי דפוקה לשאול רב

אבל רק בגלל שהיה לי ממש חשוב היום הזה, בכל זאת שלחתי לרב מומחה

והתיר

אין מה להפסיד מלשאול

זה יכול להיות מביך, אבל זה יכול להפתיע לטובה

ואת כבר 4 ימים אחרי שניסיתי לראשונה להפסיק אולי יש לך פצע? ובדיעבד יוכלו להתיר לך הפסק קודם?

קרה לי בעבר מקרה דומה, גם סביב מילואים.

כן יכול להיות שהרב יגיד שהוא חייב שתלכי לבודקת בשביל היתר כזה ואז זה החלטה שלך אם נכון לך או לא...

בעיני המקצוע הזה הומצא בגדול בשביל מצבים כאלה.. ואם את יודעת שיש לך פצע אז בכלל זה קריטי להגיד את זה שיכלול בשיקולים.

ממש אבל,יתכן וימצאו לך פתח להתיר.

ייתכן שתהיי מופתעת,אבל זה ממש שווה.

ועדיפות עם רב שממש מומחה

או אפילו להתקשר למכון פועה,תנסי מקסימום תופתעי לטובה🙏

ביאוסס

כדאי תמיד לשאול. למרות שלא הייתי תולה מלא תקוות.

חיבוק גדול גדול

ניגבת וראיתי שנקי יכול לשנות לפסיקה.... זכור לי משו במעומעם אבל אני ממש לא יודעת.. צריך לשאול..

אז מקסימום תופתעי לטובה

במיוחד במילואים - רב עם כתפיים רחבות ימתח קצת את הגבולות וינסה לרדת לעיקא הדין ואולי ימצא פתח להיתר כלשהו

מכירה שפסקו על טמפון נקי כהפסק

וגם על ניגוב יסודי

(שלא יקפצו םה פה אני אגיד שזה היה במקריםמיוחדים...)

ולהבא- אותי לימדו

הפסק עושים כשאפשרי

בבוקר, בערב לא משנה מתי

אם הוא טהור הוא הפסק

(הוא אפילו יכול להיות ביום הרביעי לאשכנזיות ומתחילים לספור מהחמישי... הוא לא חייב להיות צמוד לבדיקה של יום ראשון)

ואם יש הזדמנות נוספת לפני שקיעה- אז עוד יותר טוב

אבל לא לנסות שוב אם יש ספק שהוא לא יצא טהור ויחזלש את ההפסק הראשון

אכן טהרה ומילואים זה אתגר!

חיבוק גדול!!

בשבועות מוקדמים אפשר לעשות ניפט (בדיקת דם שבודקת את ה ד.נ.א של העובר) ולהחליט לפי התוצאות שלה. עושים פרטי אבל יש החזר מקופ"ח. אם פונים דרך מכון פועה יש הנחה לחברה שעובדת איתם

הרופאים תמיד המליצו לי בדיקת מי שפיר בגלל הגיל, זה בנוהל.

בגלל שב"ה לא היו לי הריונות עם סיבוך, השקיפות והכל יצא תקין לא עשיתי מי שפיר.

ב"ה הכל בסדר...

אני חושבת שאם הכל תקין בבדיקות השוטפות, זה לא הריון ראשון והכל תקין אז בשביל מה???

אני לא רופאה ולא רוצה לסתור את דברי הרופא, אבל הם אומרים את זה על אוטומט.

והרופאה שלי ממש דחפה אותי לעשות הכל בהריון הנוכחי כי אני פחות או יותר בגילך, אבל עשיתי ניפט, שקיפות + חלבון עוברי וסקירה מוקדמת וזה סיפק אותה ב"ה.

איך היו התוצאות?

אישית, לא עשיתי מי שפיר.

ולא חושבת שאעשה בגלל הגיל. רק אם יש תוצאות בעייתיות. וגם אז הייתי בודקת אם יש בדיקה פשוטה יותר לעשות.

זה מומלץ רק מכיוון שככל שהגיל עולה יש יותר סיכוי למומים כלשהם. למיטב ידיעתי בעבר התייחסו לגיל 40 כגיל סף לדברים האלה, והיום הורידו את זה ל-35 ואפילו פחות. ולדעתי זה מכיוון שנהיה קל יותר לממן את זה, או בגלל הגישה הכללית של רפואה מונעת שהתפתחה בשנים האחרונות או בגלל החשש של הרופאים מפני תביעות.

בעיניי זה לא נכלל ברפואה מונעת ואני גם לא מתכוונת לתבוע רופא במקרה שאגלה חלילה בלידה שיש מום כלשהו, אז לא רואה שום סיבה לעשות.

הסקירות מספיקות לי בשביל לדעת פחות או יותר שהעובר בריא, והן בדיקות פשוטות בהרבה ולא מסוכנות.

מעבר לזה מספיקות לי תפילות. (וגם ידיעה שתינוק שנולד בריא לא בהכרח נשאר כך, ולא בהכרח כל לקות נראית כבר בהיריון ובלידה...)

מבינה על מה את מדברת וחיבוק.

אבל למשל בדיקת אקסום כן יכולה לגלות סיכון גבוה להפרעות מאוד חמורות שלא ניתן למצוא בסקירות. כלומר כן יכולים לומר אחוז סיכון לשיבוש גנטי שעשוי לגרום לאוטיזם או אפילפסיה או דברים נפשיים. אבל זה בצד המאוד קיצוני וקשה של ההפרעות הללו. ולא בצד של תפקוד גבוה וכד'.

אני עושה השתדלות מסוימת לבדוק את בריאות העובר, כל עוד היא לא כרוכה במאמץ נפשי ופיזי גדול במיוחד. ומכיוון שבכל מקרה לא נוכל לעלות על כל הבעיות האפשריות אצל התינוק העתידי, אני מגבילה את עצמי בהשתדלות.

אבל מבינה את מי שסוברת אחרת...

לשם מה לדעת.

האם אלו הפרעות שתפסיקי היריון בגללן, או שאפשר לטפל בהן ברחם או מיד לאחר הלידה?

הפרעות שלפי הצ'ט סיכוייהן 1 למאה או 200 בלי קשר לגיל (כשהסיכון אצל רופא מיומן 1 ל-1400) שאי אפשר לדעת עליהן כלל מהבדיקות המוקדמות, ושבהחלט יש מה לעשות איתן כבר בחדר הלידה ואפילו בתכנון מקום הלידה...

ההמלצה הרפואית לעשות מי שפיר בכל גיל

היום המסכנה היא שהיחס בין התועלת מהבדיקה (גבוהה מאוד) אל מול הסיכון שבה (מינורי) מטה לגמרי את ההמלצות לכן לעשות

הסיבהשיש יותר ענין סביב גיליים מאוחרים היא כי אז יש מימון

המדינה לא יכולה לממן לכולם ולכן חתכו איפשהו.ומשנה לשנה כעל שמבינים כמה התועלת עולה- הגיל שקובע את המימון יורד

אם כך, השיקול לא צריך להיות לפי הגיל, אלא לפי היכולת הכספית...

ובכל מקרה, היום כבר כמעט ואין סיכון להפצות בעקבות מי שפיר. במחקרים זה ממש ירד לאחוזים נמוכים ובלתי משמעותיים. גם המנוחה שצריך אח"כ זה לא נוחה מלאה, אלא יותר של לא להרים דברים כבדים, לא להתאמץ מדי

החלטות טובות

היא משום שהסיכון חלילה שמשהי לא תקין עולה סטטיסטית על הסיכון מהבדיקה

אני שמעתי מפרופסור מאוד בכיר שאם כל הבדיקות תקינות שקיפות ניפט סקירה אז אין טעם לעשות מי שפיר רק בגלל גיל

כמובן שמי שפיר בודקים גם דברים נוספים אבל אלו כבר לא קשורים ישירות לגיל אז לפי מה שהאישה מרגישה

מה הכוונה "אין טעם לעשות"? מה אם מגלים משהו שניתן לסייע לו כבר בחדר לידה אם דואגים מראש לנוכחות של צוות מתאים?

(הרי לדבריו השכיחות למשהו כזה עולה עם הגיל ובכל מקרה גוברת על הסיכון, כיום, מהבדיקה...)

אודה להסבר...

ההמלצה הרפואית למי שפיר מגיל מסויים זה רק בגלל הסכון המוגבר לתסמונת שסטטיסטית הסיכוי עולה עם הגיל אל מול הסיכון שבבדיקה.

על זה הוא אמר שאם ניפט ושאר בדיקות תקינות הוא לא בעד לבדוק רק כי האישה עברה גיל מסויים.

הרי עם הגיל עולה הסיכוי למשהו שיכול לדרוש היערכות מוקדמת...

ההמלצה לפי גיל היא כי הסיכון מהבדיקה הוא פחות מאשר הסיכוי שמשהו לא תקין

אם כל הבדיקות הנ"ל תקינות כבר אין משמעות לגיל והפער בין הסיכון שקיים מהבדיקה גדל.

כמובן אנע חא מביעה את דעתי כל אחת תתייעץ ותעשה מה שנכון לה

בשורות טובות לכולן

שאם היה ממצא חריג, הוא חושב שהיו מגלים כבר בבדיקות אחרות (ניפט, שקיפות, סקירה)

שהיו, שמענו בהם שמי שפיר גילו משהו חשוב שיתר הבדיקות לא הצביעו עליו...

לא על דברים שגילו במי שפיר וגרמו להפסקת ההריון.

לא על דברים שגילו וגרמו להיערכות אחרת בלידה.

ולא על מקרים בהם לא עשו מי שפיר, ואחר כך גילו משהו שהיה אפשר לדעת מראש.

ברור שזה לא מדד, ויכול להיות שהיו סביבי יותר מקרים שאני לע מודעת אליהם.

באמת מעניין אותי איזה דברים אפשר לגלות, שאין להם סימנים נוספים חוץ מבדיקת מי שפיר, ומה האחוז של המקרים האלה.

שבפייסבוק עולות בקביעות שאלות שמתארות מקרים כאלה.

לשאלתך השניה מעתיקה לך חלקים רלבנטיים ​ממה ששאלתי הבוקר את הצ'ט (מציעה לך לשאול גם בעצמך כי הוא מתאים את הדגשים בתשובה להטיה המדוייקת של השאלה):

הצ'יפ הגנטי (Microarray): היום בדיקת מי שפיר אינה מסתפקת רק בקריאת כרומוזומים בסיסית, אלא כוללת צ'יפ גנטי שמחפש מיקרו-חסרים ומיקרו-הכפלות (כמו תסמונות דיגורטן, פראדר-ווילי ועוד). מרבית התסמונות הללו אינן מותירות שום סימן בסקירת המערכות – מבנה המוח, הלב והאיברים נראים נפלא, בעוד שהבעיה היא ברמת המקטע הדק של הדנ"א.

​ הסיכון למצוא פתולוגיה משמעותית בצ'יפ הגנטי (שכאמור אינה קשורה לתסמונת דאון ושסקירת המערכות עיוורת לגביה לחלוטין) עומד באוכלוסייה הכללית על כ-1% (כלומר 1 ל-100), ללא קשר ישיר לגיל האם או לתוצאות הסקירה.

שאלתי אותו אם יש מה לעשות עם זה טרם הלידה:

​1. היערכות רפואית מיידית ברגע הלידה (הצלת חיים ומניעת סיבוכים):

​חלק מתסמונות המיקרו-חסר כוללות תופעות קליניות הדורשות התערבות רפואית מיד לאחר הלידה, שאם לא מודעים אליהן מראש – עלולות להוביל לסיבוכים קשים:

​תסמונת דיג'ורג' (22q11.2):

​היפוקלצמיה קשה (ירידה חדה ברמת הסידן): נובעת מחסר או תפקוד לקוי של בלוטת התריס (Parathyroid). ירידה בסידן מיד לאחר הלידה עלולה לגרום לפרכוסים, הפרעות בקצב הלב ונזק נוירולוגי. אבחון מוקדם מאפשר ניטור ומתן סידן מיד לאחר הלידה.

​מומי לב נסתרים: כ-75% מילדי דיג'ורג' סובלים ממומי לב. חלק מהמומים אינם מתגלים באולטרסאונד רגיל. ידיעה מוקדמת מאפשרת ביצוע אקו-לב עובר ייעודי, ותכנון הלידה במרכז רפואי עם מחלקת טיפול נמרץ יילודים וקרדיולוגיה ילדים.

​חסר חיסוני (Immune Deficiency): עקב בעיה בבלוטת הטימוס. תינוק כזה אינו מורשה לקבל חיסונים מסוימים (חיסונים מוחלשים) מיד לאחר הלידה, והצוות נערך להגנה מזיהומים.

​תסמונת פראדר-ווילי / אנגלמן:

​תינוקות אלו סובלים לעיתים קרובות מהיפוטוניה קשה (רפיון שרירים חמור) בעת הלידה, הגורמת לקשיי נשימה, קשיי בליעה ורפלקס מציצה ירוד. זיהוי מוקדם מונע אספירציה (שאיפת מזון לריאות) ומאפשר חיבור מיידי לתמיכה נשימתית/האכלה בצינורית במידת הצורך.

​2. תכנון מקום ואופן הלידה:

​ידיעה על מיקרו-חסר מאפשרת לקבל החלטות מושכלות לגבי מעקב ההיריון והלידה עצמה:

​בחירת בית חולים מתאים: לידה במרכז רפואי שלישוני (בית חולים גדול) המצויד בפגייה מתקדמת, יחידת טיפול נמרץ יילודים (פגייה/טיפול נמרץ ילדים) ומומחים בתחומי נוירולוגיה, גנטיקה, אנדוקרינולוגיה וקרדיולוגיה.

​מניעת מצוקה עוברית: מעקב הדוק יותר בשבועות האחרונים להריון להערכת צמיחה (IUGR) וניטור מוכן למזעור מצוקה בלידה.

​3. בירור גנטי להורים ותכנון משפחתי:

​ברוב המקרים (כ-90%), מיקרו-חסרים נוצרים כאירוע אקראי חדש (De Novo) אצל העובר. עם זאת:

​ב-10% מהמקרים, אחד ההורים הוא נשא סמוי של המיקרו-חסר (לפעמים עם ביטוי קל מאוד שלא אובחן מעולם).

​אבחון העובר מאפשר לבצע מיד בדיקה גנטית להורים. אם אחד ההורים נשא, הסיכון להישנות בהריונות הבאים עומד על 50%, מה שמאפשר להשתמש בטכנולוגיית PGD (דיגום גנטי של עוברים בהפריה חוץ-גופית) בהריונות הבאים.

(בהמשך מוזכר שם היתרון של ההכנה הנפשית והרגשית)

בכל הריון שנראה תקין בבדיקות הרגילות.

לא אמרתי לעשות.

התלבטתי על זה מאוד מאוד מאוד. וכל זוג יחליט לעצמו.

זה אומר שבאוכלוסיות שפחות עושות בדיקת מי שפיר, נולדים כמות כזאת של תינוקות עם כל מיני תסמונות קשות.

הייתי מצפה להכיר יותר מקרים של ילדים שנולדו עם תסמונות כאלו.

אני מניחה שיש הרבה תסמונות שונות שנכללו בקטגוריה הזאת, ולכל אחת מהן יכולה להיות הסתברות נמוכה.

אבל בסך הכללי זה אמור להיות משהו יותר נפוץ.

להגיד, כמו שכתבת בעצמך "לא שמעתי" זה לא מדד.

האמירות וההמלצות מבוססות על מחקרים ולא על סביבה קרובה.

דבר נוסף חשוב, בדיקת מי שפיר היא בדיקה אבחנתית. יש בה תשובה לגבי המציאות.

חלק מהבדיקות האחרות הן בדיקות סקר, שמראות סיכוי למשהו אבל לא וודאות, ולכן אי אפשר לקבל החלטות על פיהן

אבל זה גם משהו שמזין את עצמו.

אם אני חשופה למקרים של ילדים שנולדו עם תסמונת שהיתה יכולה להתגלות במי שפיר, זה יכול יותר לגרום לי לעשות את הבדיקה.

אם אני פחות מכירה מקרים כאלה, אני פחות מבינה את החשיבות של הבדיקה.

מצד אחד זאת בדיקה יותר וודאית, אבל מצד שני יש בה סיכון, גם אם הוא נמוך.

נכון שהסיכון בבדיקה יותר נמוך מהסיכוי לגלות משהו משמעותי.

אבל למקרה הבודד זה לא משנה.

אבל גם אני זכאית למי שפיר בגלל הגיל.

(כיום נותנים מגיל 32).

אני החלטתי לא לעשות מי שפיר אם אין סיבה חוץ מהגיל.

הרופא קיבל את זה ולא ניסע לשכנע או להפחיד.

אם את רוצה, אפשר לעשות בדיקת ניפט, שבת בדיקת דם בלי סיכון.

היא לא מדויקת כמו מי שפיר, והיא יקרה.

אבל היא יכולה לתת רוגע.

זה גם הריון שהושג בקושי והמתנה.

אבל עשיתי. ב''ה עבר בסדר גמור. זו לא בדיקה נעימה בכלל ואני לגמרי נחתי אחרי, בעיקר כי פחדתי. כלומר מיד אחרי גם הרגשתי צורך פיזית אבל המשכתי עוד קצת עד שהייתי רגועה. הבעל והילדים הבוגרים עזרו. תתארגני לעזרה קצת אם את עושה. תשתי ותנוחי.

האמת שאין פה נכון ולא נכון. זה לגמרי החלטה אישית...

שהיא הסבירה לי- יכול להיות שאני לא מדייקת

אבל זה העיקרון

קודם כל נדבר הסיכון במי שפיר

היום בטכנולוגיה שקיימת תחת אולטרסאונד ורופא מומחה הסיכון כמעא ולא קיים כך שמהבחינה הזאת הנטיה שלא לעשות היא יותר על יחסי ציבור של הבדיקה הזאת (במיוחד בציבור הדתי) ולא על העובדות והסיכון הממשי

לעומת זאת הסיבות שכן לעשות

המידע שהיום מצליחים להםיק מבדיקת מי שפיר הוא פי כמה וכמה ממה שהיה לפני שנים

היא השוותה את הדגימה של המי שפיר לספריה עירונית

אם בעבר המדע ידע לקרוא כותרים או אפילו שמות ספרים

היום היכולת היא לקרוא פרקים, מילים ואפילו אות משובשת

יש תסמונות שמופיעות בפרקים

ויש תסמונות שמופיעות באות

אבל שתיהן יכולות לגרום לסבל בל יתואר ותוכלת חיים נמוכה מאוד באותה המידה

גנטיקה היא לא רק ענין של גיל

גם לאישה בת 20 יכול להיוולד ילד פגוע מאוד

בין אם זה בגלל תורשה

ובין אם זה בגלל שיבוש DNA של העובר

כמו פיגור שכלי קשה

את יכולה לשלוט במידע שמגיע אליך

ואת יכולה להחליט מה לעשות איתו

לדוג- אנחנו בחרנו שלא לדעת על שינוי גנטי (עודף או חסר) שהרפואה עדיין לא יודעת בוודאות מה ההשפעה שלו. האם הילד יהיה בריא לחלוטין? האם תהיה השפעה קלה או קשה?

זה מסוג הדברים שלא ראינו בהם תועלת

וחוץ מחרדה זה לא היה מוסיף לנו כלום

מהכירות אישית שלנו עם עצמינו

בחרנו שכן לדעת על מומים קלים ודאיים שמאפשרים חיים טובים גם אם מאתגרים כי זה לא ישפיע על גורלו של המשך ההריון- אבל מעדיפים לדעת מוקדם

בחרנו לדעת על מומים ודאיים שגורמים לסבל רב או שהתוחלת חיים שלהם נמוכה מאוד

בחרנו לדעת על מחלות גנטיות תורשתיות שמתפרצות בגיל מאוחר ויש להם טיפול מונע

גם בשביל הילד

וגם בשביל שנדע להיבדק בעצימנו אם תהיה תוצאה חיובית ולהתחיל טיפול מונע

בחרנו לדעת על מחלות שיש לרפואה מענה בשבילם

חוץ מענין הסיכון- תשאלי את עצמך למה לא?

ואולי יהיה לך יותר בהירות

(עוד טיפ- בימי ראשון בהדסה עין כרם בשירות הציבורי יש את דר נילי ינאי... ככה מקבלים רופאה סופר מומחית בשירות ציבורי ובמימון מלא)

מוסיפה עוד משהו שנזכרתי

מי שפיר היא בגיקה אבחנתית לא סקר

היא ודאית

והיא גם יודעת לבחון נוגדנים אם יש מחלות שהעובר נדבר בהם ברחם כמו cmv שיש להם השפעה גדולה על בריאות העובר

או כותבת בקבוצה אמהות: "מחפשת בגדי חורף לתינוק 12-18" ומקבלת שקית הכל כלול.

בקיוי ראיתי מבצעים טובים

אשמח לשמוע על עוד

מן הסתם יש יותר זולים במקומות פחות מותגיים, אני מעדיפה את המוכר והאיכותי.

בנקסט המחירים די קבועים וסבירים,

בשאר המקומות קונים במבצעים (אני משתדלת בסוף עונה להתכונן כבר לשנה אחרי...)

בנובמבר יש בד"כ מבצעים משמעותיים אם את יכולה לחכות כמה שבועות, ואם לא אז תשווי עכשו מחירים ומבצעים.

(שימי לה שקניה באתר זולה יותר מהחנות) בזאר שטראוס ולידר

קרטרס יושב יותר יפה על הגוף

אז יש שם מחירים נמוכים מאוד

אישית אני קונה בהד הלום

10% (בנוסף על מבצעים למיניהם)

קוד קופון CARTYONA

זה לא אפשרי יחד עם מועדונים אחרים.

אז אם יש לך כרטיס הנחה אחר כמו תמורה או בהצדעה - זה עדיף...

בקיווי, לידר.

לפעמים אני מנצלת שוברים או קונה מבצעים גם בפוקוס, גולף.

אני עוד לא התחלתי לחשוב על בגדי חורף.

יש עוד זמן עד שבאמת נצטרך, לפחות איפה שאנחנו גרים.

ועד אז יהיו יותר מבצעים.

בינתיים אצלינו עוד לובשים קייצי.

אני כן צריכה לראות אם יש לי סוודרים לכל הילדים, ולבנים בגדים עם שרוול ארוך וגרביים.

המחירים שלהם סבבה והאיכות מעולה לכל החורף.

כשמגיע סוף עונה משלימה עם המבצעים בשאר החנויות

משתדלת ללכת לחנויות יד 2, או לקבל מהסביבה. מה שחסר משלימה במקומות כמו השוק או נקסט

גם אם זה יד 2

אבל זה החברות שהבדים טובים איכותיים ונוחים לתינוקות

חברות זולות ברמה של 10-20 ₪ ככה גם האיכות.. יכול לגרד

הייתי אבל משקיעה בסטים חורפיים בודדים

את יודעת החורף פה בקטנה.,

השאר להלביש שכבות פשוט

או סוודר מעל

בבגדים של חברות זולות יותר.

ובכל מקרה השכבה העליונה לא במגע ישיר עם הגוף.

אני לא מסכימה שלא צריך הרבה בגדים לחורף.

זה תלוי גם איפה גרים, אבל גם אצלי שגרה במקום יחסית חם, יש שלב שבו צריך בגדי חורף. זאת לא תקופה ארוכה, אבל לא יום פה יום שם.

לק"י

גדולים- זה תלוי. יש כאלה שמספיק להם דק ארוך וקפוצ'ון שאפשר להוריד כשחם.

מבצעים קצת על חליפות פוטר לתינוקות בפוקס נראלי/ קסטרו

שוה לבדוק גם את קיווי הרבה פעמים המחירים שלהם ממש נמוכים

אבל אספר גם בשבוע 6 אם ישאלו אותי, ואבקש לא לדבר על זה

אני נהנית שמתרגשים איתי☺️, ומרגיש לי יותר מכבד שמספרת.

מודעות לטאקט אז יש הרבה שלא יגידו כלום אלא אם יספרו (כמובן שעדיין יש גם כאלה ששואלים).

למי שלא רציתי להכריז רשמית מצאתי דרך להשחיל את זה בשיחה כמו אם למשל מדברים על משהו שיקרה בעתיד אז להתייחס לזה שאהיה ב"ה כבר בסוף הריון או אחרי לידה, או משהו שאני נמנעת ממנו בהיריון אז להגיד שאני בהיריון ולכן נמנעת…

בהריון ואם אני באמת בהריון (כי שואלים אותי גם כשאני לא) אז אני עונה כן גם אם זה בשלבים מוקדמים.

לא כ"כ נוח לי לענות שלא כשזה כן.

לגבי לספר, אז למשפחה וחברות קרובות באמת מספרים באופן ישיר.

לגבי אנשים אחרים חברות וכאלואני משחילה את זה בשיחה באופן אגבי.

קניתי ל2 אירועים שמלות מדהימות.

יש שם שמלות ממש יפות, אבל גם יקרות.

איזה סגנון את מחפשת? ארוך/קצר?

זאת תקופה וזה יעבור ( ממש רואה שככה זה עם הילדים, תקופות טובות תקופות מאתגרות.. גלים.. )

הוא לא נגדי, הוא בעדו (עוזר לי לעצור ולהסתכל שוב על הסיטואציה מנקודת המבט של הילד.. עוזר לגלות יותר הבנה)

תודה רבה, עזרת לי

1- נושמת עמוק ויודעת שזה יעבור

2- מתאמנת בלילה/זמן שקט על התגובות הרצויות מבחינתי (לא תמיד יצא הרצוי, אבל זה מצמצם נפילות)

3- מתכננת עיקופים לזמנים המועדים

קטן בפני עצמו

זה שיש לו אח קטן

לא עושה אותו גדול

לא לצפות ממנו להיות מה שהוא לא אמור להיות

זה אגב כל האישו עם ילדים

לא לצפות מהם למה שהם לא

להסתכל דרך המבט שלהם

להקדיש זמן שאת רק איתו והקטן לא מפריע ואתם משחקים ביחד או שאת מספרת לו סיפור או משהו אחר שהוא יהנה ממנו

זה בכלל לא גיל התבגרות מוקדם.

זה ילד בהסתגלות - הסתגלות לגן, הסתגלות ללידת אח.

שני השינויים המשמחים האלה טומנים בחובם הרבה פרידות, והאדמה ממש רועדת לו מתחת לרגליים.

הטנטרומים וההצקות הם הדרך של המח לפרוק את התסכול והבהלה שכרוכים בכל השינויים והחוויות החדשות.

מאד עוזר להחזיק את זה בראש. שקשה לו, זה לא נגדי.

ואת - את צריכה רשת תמיכה. כל מי ומה שאפשר, שיחזיק אותך בתקופה הזו, כדי שתוכלי להעניק לו ויסות ולא תישאבי לעוררות יתר יחד איתו.

פרקטית, ממליצה מאד על כמה שיותר משחק חופשי - בפרט משחקים אגרסיביים לפורקן ומשחקי דמיון לעיבוד רגשי, ולאפשר מרחב לבכי.

את יכולה לתת דוגמאות למשחקים כאלו?

פעילויות עם אנרגיה גבוהה כמו:

מלחמת כריות

משיכת חבל

טרמפולינה

תיפוף

פעילויות מווסתות כמו:

אמבטיה ארוכה

עיסוי

משחקים שכוללים נשיפות למשל לגרום לפיסת צמר גפן לנוע לאורך מסלול באמצעות נשיפה בקשית,

בועות סבון.

הוצאת קולות (עדיף מצחיקים)

משחקי דמיון:

בובות, פליימוביל, תני לו להוביל את המשחק ותראי לאן זה לוקח אותו.

נשמט לי החלק החשוב ביותר בהודעה הקודמת -

הטנטרומים וההצקות ירגעו ככל שהילד ירגיש יותר בטוח במסגרת ובהרכב המשפחתי החדש. התפקיד שלך לאורך התקופה הזו הוא להישאר אמא שלו - להוביל אותו, לתת לו מענה אמיתי, ולא להיפך להיות תגובתית.

זה קשה מאד ויהיו רגעים כאלה וכאלה, וככל שתשימי לב למצבי הויסות שלך, תשקיעי בעצמך שתהיי בטוב שלך, וכשתצאי מויסות תתמקדי בלווסת את עצמך במקום בלנהל את ההתנהגות של הילד - ככה תהיה לו אמא יציבה יותר להשען עליה וזה מתנה עצומה לשניכם.

ככל שאת בטוב להציע קשר ותלות בנדיבות, לתת לו להיות תינוק קטן, לעשות בשבילו גם דברים שהוא יודע לעשות לבד..

עוד חיבוק

ואם אין לך מנשא רוצי לקנות

כשתצאי מויסות תתמקדי בלווסת את עצמך במקום בלנהל את ההתנהגות של הילד.

נגיד הוא בוכה בהיסטריה, אז ללכת הצידה ולווסת את עצמי ולתת לו לבכות (אגב איך מצליחים לווסת את עצמינו כשיש רעש מונוטוני ומעצבן ברקע?) ולחזור אליו אחרי שאני נרגעת כמה זמן שלוקח לי?

כמובן לא שעות אבל זה יכול לקחת לי כמה דקות טובות, איך הוא לא ירגיש שנוטשים אותו ונותנים לו להתמודד לבד?

ואם יש לך טיפים לויסות הורי ברגעים כאלה זה יהיה נפלא.

אין קיצורי דרך או טיפים...

אבל כן יכולה לתת כיוון מאיפה מתחילים ומשם זה התבוננות, תרגול וסלילה של הדרך האישית שלך.

הא"ב של ויסות זה תשומת לב למצב העוררות שלי. לשים לב שמשהו בי השתנה - בהתחלה אני אזהה רק בדיעבד (וואו למה צעקתי ככה? אהה זה היה יותר מידי בשבילי) או ביציאה חמורה מויסות, כלומר רק כשאגיע להצפה (הילחם) או לשקיעה משמעותית (ברח) או לקיפאון (מצב שחיצונית נראה כמו עוררות נמוכה אבל מבפנים מאד אינטנסיבי).

ככל שתקדישי לזה תשומת לב ככה תוכלי להבחין בשינוי דק יותר ומוקדם יותר. ולאט לאט תתחילי לשאול את עצמך -

מה היה שם? מה בסיטואציה הזו נחווה כמסוכן וגרם למערכת העצבים שלי להתגייס באופן הזה?

תנסי לתת שם לרגש: כעס, עצב, בלבול, דאגה, בדידות... ולשהות בו קצת. להבין למה הוא פה? מה הזמין אותו?

יש רגשות ששומרים עלייך. לדוגמא - כעס הוא רגש שעוזר לנו לשמור על הגבולות. איזה גבול שלך נחצה?

אני רוצה להגיד משהו חשוב.

הרבה אנשים, כולל אותי עד לא מזמן, חושבים שויסות זה איפוק. זה לא לתת לרגש לנהל אותך, ואולי אפילו לא לבטא אותו בכלל.

אבל זה לא נכון. ויסות זו היכולת לעבור בקלות בין מצבי העוררות השונים ולא להתקע במצב עוררות לא מותאם.

אם מערכת העצבים שלי העלתה הילוך בזמן שאני נמצאת לבד עם כמה ילדים סוערים - זה תקין ונורמלי. אם אני נשארת בעוררות גבוהה כמה שעות אחר כך זו תקיעות.

אם הילד שלי בטנטרום, וזה מעצבן אותי והרעש באוזניים וכו', אני יכולה לקחת כמה נשימות טובות ולהזכיר לעצמי שאני לא בסכנה, ושאני האמא ואני פה בשבילו, קצת להרגיש את הקרקע עם הרגליים, לשתות מים (עדיף בקשית), אפשר מנטרות (מכירה את הסיפור על מוניקה ותמי?)

אם אני מרגישה חוסר אונים ושקיעה אני יכולה לעשות משהו מעורר - טפיחות על עצמי להרגיש את הגוף, אולי לאכול משהו, לשטוף פנים.

יש כל מיני טכניקות לויסות. העניין הוא שאני לא צריכה לחדול את הבכי כדי להרגע. אוטומטית זה הופך אותי להרבה פחות תגובתית והרבה יותר מובילה.

מעניין שדווקא בסיפור של מוניקה ותמי כן מרגיש שויסות זה איפוק. יודעת שזה בא להעביר מסר אחר אבל זה עדיין קפץ לי.

נתת לי המון נקודות למחשבה וגם כמה מעשיות, מעריכה מאוד!

של האמא. היא לא מתנתקת, כמו שחלק מאיתנו עושות כשהילדים שלנו מעצבנים אותנו, אלא נשארת בנוכחות, בקשר עם עצמה ומרגיעה את עצמה.

הילדים מרגישים את ההורה.

אם ההורה נמצא פיסית אבל בריחוק רגשי ואף בהתנגדות, לא בטוחה שזה עדיף על כמה דקות הירגעות בצד וחזרה במצב שקול ומחובר יותר.

בנוסף, לגבי עצמי אני יודעת שאני במצב חזק של חוויה חזקה (כעס, בהלה וכו')

אני לא ממש שמה לב מי נמצא סביבי. הגיוני שגם ילד בטנטרום כ"כ בתוך החוויה שלו,שיש עוצמות שהוא לא מחפש את הקרבה או המבוגר האחראי. אלא רק אחרי ירידה מסויימת יש קשב כלשהו למסביב ואז הוא יחפש את ההורה קשוב לו.

כתבת ממש במקום

ואני גרה בתוך מנשא😅

כבר עשה לי טוב לקרוא..

אני משתדלת מאד להיות פנויה בשבילו אחהצ, יש ימים כמו היום שהקטן לא רגוע ואז זה הרבה יותר קשה. מודה שבכללי זה קשה לי כי אני מאד משימתית ובא לי שהיום יתקתק כמו שאני אוהבת.. ואני מנסה לזכור שהוא מחפש קצב אחר.

להתכונן מראש- איך מתכוננים? מה אני רףאמורה להגיד לו כשהוא מרביץ לי/ נדבק אלי/ מציק בכוונה?

נניח אם הוא מרביץ אני כן לפעמים אגיד- לא מרביצים לאמא אבל בעיקר להתכונן איך אני מעבירה אותו לפעילות אחרת

או אומרת לו, אתה רוצה עכשיו איקס, אבל אני עסוקה וקשה לחכות נכון? בוא נספור עד 10 (למשל, תלוי מה מה אני באמצע) ואז אני אביא לך איקס ונוכל לשחק יחד

ומתחילה לספור

אין לי עכשיו סיטואציה ספציפית, אז כתבתי קצת מעורפל מקווה שזה היה מובן

זה לפרוק את האגרסיביות בדרך לגיטימית, למשוך אותו למשחק אגרסיבי לפני שהוא מרביץ לך או מציק בכוונה.

אם הוא כבר בהתקף זעם את יכולה לנסות לכוון אותו להרביץ לכרית או לנשוך מגבת, לא בטוח שהוא יזרום.

כשהוא נדבק אלייך - להבין שהוא במרדף. הוא חייב לוודא שאת כאן איתו ולא נעלמת... לתת לו את ההיצמדות שהוא צריך עד שהבהלה תרד. הכי טוב ליזום מרדף הפוך - אתה עכשיו איתי ולא הולך לשום מקום! אני רוצה חיבוק, אני צריכה לנשק פה מישהו, בוא נשחק ביחד, תביא ספר שאקריא לך, אני צריכה לעשות איקס בוא תעזור לי.

זו המשימה שלך עכשיו..

ובשולי הדברים היכולת לנכוח בלי לרוץ לעשיה היא מתנה נוספת שתישאר לך בע"ה מהתקופה הזאת.

לא מובן מאליו שאת יודעת לומר שהוא לא אשם...

אז מלבד המנטרה של הגיל (הוא קטן וזה הגיוני), לי עוזר (לפעמים...) להזכיר לעצמי שהוא מתנהג ככה כי קשה לו. קשה לו עם מה שאמרתי עכשיו, קשה לו לווסת את עצמו, קשה לו להרגיע את עצמו, קשה לו ולכן הוא מתנהג ככה. לא כי הוא רע או כי הוא לא אוהב אותי (אף שלפעמים הוא מצהיר ככה...) אלא כי פשוט קשה לו.

(אני מתמודדת עם טנטרומים בגיל גדול, אז עניין הגיל לא יעזור לי פה...)

וברמה הפרקטית - עוזר לפעמים להסיח את הדעת, הכי טוב במשהו שנותן לו אחריות כגדול. בגיל של הבן שלך זה יכול להיות: "בוא נראה אם תצליח להביא טיטול חדש לתינוק" או "בוא נראה אם תצליח לאסןף פה את המשחק לפני שהתינוק יגמור לינוק", וכדומה.

ולפעמים האסטרטגיה האפשרית היא להתעלם... להגן על התינוק, ולתת לילדון למצות את העצבים עד שייגמרו... (אני לא בטוחה שזה לגמרי נכון בגיל של הבן שלך. בכל אופן, לפעמים מגיעים למצב ייאוש כזה שאין ברירה...)

כשהוא בטנטרום אני מזכירה לעצמי שאין מה לדבר איצו עכשיו כי עכשיו הוא לא מווסת, הוא לא פנוי לשמוע, זה לא הזמן לחנך כי זה רק יגביר את חוסר הויסות שלו.

ועוזר לי ללמד אותו דרכים להירגע, וגם לזכור שילד צריך מבוגר בשביל זה והמבוגר תריך להיות רגוע, אז משתדלת כמה שאפשר להרגיע את עצמי, את הכעס שהוא מעורר בי, את החוסר אונים שלי וכו' וכשאני רגועה הרבה יותר קל לי להרגיע אותו.

כאילו אני הילד- אמא אני אוהב אותך, אמא אני שרוף עלייך, אמא איך אני רוצה להיות קרוב אלייך..

פשוט אומרת לעצמי

עוזר לי

גם כן- אח חדש והסתגלות לבת שנתיים. לפני כמה ימים עליתי על שיטה, הגברת שגעה אותי ובכתה על כל דבר קטן ודברה בקול בכייני נודניקי ומעצבן ובאמת שרציתי לצאת עליה. ואז בגלל שרק רציתי שקט הצעתי לה לשחק את משחק השקט, והתחלתי לדבר בלחישות, וזה עזר לי לא לצעוק, וזה עשה קצת שקט בבית. ומאז כל פעם כשעולה לי אני משחקת עם עצמי בראש משחק השקט. נראה כמה זמן זה יעזור.