אדם שאחריות היא ברורה אצלו

מדריך זה אדם שמציל חיים יום יום גם בלי להיות מודע לכך

מדריך זה אדם שיש לו שליחות ענקית

מדריך זה אדם שרוצה לתת אבל להמשיך לקבל וגם מהקטן ביותר..

מכניס יהדות לחיי אדם אתה מציל אותו..

בשבט שלי 5 עברו מבית ספר חילוני לבית ספר דתי..

זה פשוט הצלה

אולי לא עשית עליו החייאה ולא הנשמת אותו

אבל הצלת אותו מעולם חומרי עולם שהיה מזיק לו

וזה המון!

זה למנוע ממנו טביעה..

אבל כשיש לו את מושג אחריות הוא גם יקפוץ אחרי החינוך שלו כדי למנוע טביעה..

הרי מזה אחריות?

א-זה אני להיות אחראי על עצמי קודם

אח-אח"כ זה להיות אחראי על האחים הקטנים בבית

אחר-אח"כ זה כבר לקחת אחרית על מישהו אחר מישהו זר

אחרי-אחרי שאתה יודע להיות אחראי על מישהו אחר אתה אומר "אחרי" (לדוג' צבא)

אחריוו-אחרי שאתה כבר ממש ממש אחראי אתה מספיק אחראי כדי להגיד אחריו..

וזה בעצם אחריות!

תאמת זה תלוי

אם אתה נכנס לשבט מוכן אז אתה לא רק המגיב אבל אתה גם לא היוצר

אתה המחדד המוסיף..

אבל אם אתה נכנס לשבט חדש אז אתה יוצר אתה יוצר שבט חדש!

אתה מנהיג ילדים שלא יודעים מזה לחיי תורה ועבודה..

אבל בכלליות אני חושבת שכל מדריך הוא מנהיג והוא יוצר..

יש שיוצר שבט חדש ויש שיוצר ערכים קטנים נוספים

בסופו של דבר כל אחד יוצר ומנהיג משהו בשבט שלו

פשוט ככה

להתמסר לשבט לרצות לבוא לעזור באמת,לרצות לשנות באמת..

ולא לחשוב על הקטע הכיפי של היציאה למחנות קיץ (למרות שאני תמיד סבללתי בהם בתור מדריכה)..

אני חושבת שאם יש לך רצון כזה ואתה משקיע מספיק בסוף אתה תיצור משהו שאתה בעצמך תיהיה בשוק..(מניסיון)

אני ממש מאמינה בכוח רצון..

זה הדבר הראשוני לפחות..

אם הוא ידע את זה ולא יהיה לו רצון זה לא יועיל

אבל מצד שני הרצו יכול לבוא בעקבות החשיבות של זה..

אז אני חושבת ששניהם מקובלים..

והיתה לי תקופה כזאתי ששקעתי בעצמי  בגלל משהו ולא יכולתי להדריך..

פשלה של הדרכה המזל שהיה את המדריך שעזר

כל שבוע שיעור לבנות גדולות שיעור לבנים גדולים

ושיעור לחבריא א'...

ובערב שבת

אבל בשנההאחרונה לומדים בסניף שלנו תורה בצורה מטורפת

אחת הסיבות שהקטיושה לא פגעה בו ונפלה מטר לידו

סניף קדוש שכזה

לבנות יש רבנית מעולההה

לבנים יש רב של הישיבה כאן

ולבנים הקטנים יש את הרב של האולפנא שלי

ובערב שבת זה המדריכים לפעמים גם רבנים אם יוצא..

(בעיה קצת עם הרבנים פה הם לא משתפים פעולה)

לפני שבועיים אני העברתי..ועד 3 ישבו איתי אנשים..

אני ממש לא רציני אבל לא הצלחתי להתאפק ונכנסתי...

לפי דעתי צריך דיסטנס כל שהוא עם מדריך שלך..

וכשמדריך חבר הדיסטנס נשבר לגמרי

ברור שהוא אוזן קשת ומחנך ועוזר והכל..

אבל יש צורך בדיסטנס..

אולי זה קצת ירגיז כי גם כשהמדריכות שלי אמרו לנו אתזה כעסתי אבל עכשיו בתור מדריכה אני ממש מבינה את ההיגיון של זה..

סליחה, מדריכה זו....

צופיה. היא הייתה מדריכה לתפארת מדינת-ישראל, א"א אפילו לתאר כמה היא השקיעה בנו. מעבר ליכולות של כל בנ"א נורמלי.

אני לא אומרת שכל מדריך צריך להיות כמוה, זה מעל ומעבר, אבל היא מדריכה לדוג'.

אלא על מה שהיא עשתה

ואני ממש מבינה אותך כשאת מרגישה שהמדריכה שלך נותנת את כל הנשמה את פשוט מעריצה אותה...

"תטפטף" להם אז ישארו להם רק "טיפטופים"

אתה רוצה לחנך!אל תפחד להגיד אתזה!

אתה רוצה לחנך כן החינוך בידיים שלך!!!

אין טעם לטפטף..כל החיים טיפטפנו ובסוף הטיפטוף הזה לא עזר

צריך להכניס את זה עמוק יותר לתודעה!

שום דיסטנס כי אם רק ההפך!

וכמו שאמרתי לנסות בתור חבר לעזור ואז זה יראה שונה מהבי"ס

לי ולקומונרית שלי יש קשר אישי מדהים...

ויש ביננו גם דיסנטנס..ואני חושבת שזאת הקומונרית היחידה שהיה לי איתה דיסטנס שעכשיו יש ביננו רק שנה הפרש..

והיא הקומונרית שהכי הצליחה,היא לא נתנה שיצחקו היא לא נתנה שיפריעו כל מדריך יודע את מקומו...

יש צחוקים אבל יש גם רצינות..

ואם אתה מאבד את הדיסטנס אז אתה מאבד את הכבוד שלך...

נתתי לך את הדוג' של האבא שזאת הדוג' הכי טובה..

ואני חושבת שכשאתה בא לחבר'ה קטנים אז יש להם חברים הם רוצים כבר מישהו גדול מישהו מחנך מן אמא אבא כזה רק שיהיה נוח לפנות אליהם בכל נושא..

חניכים שלי אומרים לי את יותר אמא שלנו מאשר מדריכה..ואמא היא הכל היא מחנכת הא חברה היא אוזן קשבת היא הכל ביחד..

יכול להיות החבר הכי טוב שלך

אבל עדיין יהיה בינכם דיסטנס של כבוד ואפילו יראה ולפעמים גם הסתכלות מלמטה

וזה ממש לא בקטע של להתנשא..פשוט אבא שלך יש לו יותר חוכמת חיים יש לו יותר ידע נכון שהוא יכול ללמוד ממך גם אבל אבא זה אבא

וככה זה גם מדריך..וזה ממש לא בקטע של להתנשא..

בגלל זה בסניף אין עונשים,ובגלל זה לסניף באים כי רוצים ולא כי מחייבים!

אבל כן צריך דיסטנס ולא להסתכל לילד מלמעלה פשוט להיות לו דמות חינוכית הרבה יותר מחבר גדול!

אתה לא מבין אבל אתה מתעסק כאן בחינוך!

אתה לא יכול להתפשר בכזה דבר!!!לא מתפשרים בחינוך

חניכים שלי מקללים את חברים שלהם אז אם אני אהיה עוד חברה הם יקללו גם אותי..לא שזה בסדר לקלל את החברים אבל זה לא נשמע להם ברור כמו שברור להם שאת המדריכים לא מקללים!וזה בזכות הדיסטנס הזה..

אני לא אומרת לך לא לחבק אותם ולתת להם  כיפים אני חושבת שזה הם צריכים הכי הרבה..אבל תיהיה דמות אבהית..זה מה שהם צריכים ואין לך מושג כמה!

אם באמת היית בא לקבל ולא לקטול היית מבין..

אני מדברת מניסיון ענקי ועם השבט שלי עברתי כל דבר אפשרי..

אם אתה רוצה לשמוע אז השמעתי אם לא החלטה שלך!

שקוראים לזה דיסטנס (כי דיסטנס זה נשמע משהו רימי מדי ) אלא כבוד למדריך (גם זה נשמע קצת מוגזם אך אני אתפשר על זה)

מצטער אם זה היה נשמע שאני בא לקטול!

של הפחד הזה לפני ההדרכה..

אני מבינה כי גם לי זה היה..

כשתכנס אתה לבד תבין שאתה צריך אתזה והלוואי שחניכים שלך יכבדו אותך כדי שלא תצטרך דיסטנס..אבל זה עדיין ילדים

גם חניכים שלי מקשיבים ומגיעים כי הם רוצים ולא כי כופים עליהם

אבל  הם ילדים,אולי אצלך זה יותר קל אצלי זה לא

אצלי יש מסורתיים שמילת הכבוד לא נמצאת גם אצל הורים שלהם אז אתה חייב להכניס להם את זה..

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.