הצטופפנו יחדיו קבוצה מוזרה בדירת הרב בליל חורפי חם ומהביל,שולחן עץ עתיק ניצב בדממה במרכז הסלון ועליו הונחו צלחות מלאים במיטב ממתקי התקופה. לאט לאט הגיעו כולם. התיישבנו, החברה מילאו את תפקידם בנאמנות יתירה,וניקו את השולחן מהקלוריות המשמינות(אני יודע שזה לא משמין) אשר נכחו שם.
קצת ציניות קצת שחוק וקלות ראש ואפילו איזה ניסיון נואש לשיר, כך היתה ההתחלה של מסיבת חנוכה (מסיבה?).הסלון היה ממולח בטעם יהודי כאשר הקירות מלאים בספרי קודש ותמונות, נברשת זהובה עם נורות זהובות שלחה קרני חום מעודנים אשר בהתנגשם עם הקירות ניתרו חזרה לחלל האוויר ומילאו את הסלון במן חמימות אדומה שכזאת. נעשו עוד מספר ניסיונות של שירה אך חוסר הידע במוסיקה גרמה להשמעת מספר סולמות וניתוק הרמוני טוטלי בין אחד למשנהו. אך דבר זה לא גרם למיודעינו לוותר והם ניסו לרטש לי את האוזניים פעם אחר פעם. האווירה החלה תופסת פן של ילדותיות ובדיחות לא מצחיקות החלו נשלחות בטרם עת לחלל האוויר.
טוייב נחזור לספור,האוכל עמד על סף סיום והפטפוטים של חסרי המעש תפסו את מיקומם הטבעי. עוד ניסיון נואש של ניגון עולה בתוהו והמחשבה שחסר לנו דם חסידי עולה ומקנן ונראה כאמיתי.הרב החל אוחז בדומיננטיות בתפקיד המדבר ולאחר כמה דקות לגודל תדהמתינו עולה בידו ללמדינו ניגון, אולי זו ההצלחה של הלילה, או שמא שישנם הצלחות נוספות הכול תלוי באספקלריא של האדם כנראה. שני חברה נציגי התלמידים דרשו קצת תורה (שלא מרצונם החופשי) והרב החל מדבר בלהט וברוך, והדרשה נמשכה ונמשכה וזחלה לה לאיטה במעלה גבעת הזמן עד שנראה היה שהיא תשתלט על כל זמן של הלילה הארוך...סתם... לא! הוא דיבר סה"כ כמה דקות.
והחברה עשו את המוטל עליהם בכל שיחה שכזאת:חלקם ישנו חלקם אכלו כוסות חלקם סיימו את אחרוני גרגירי האוכל וחלקם עסקו בחיפוש אוצרות ואבנים טובות בנחיריים (לא עלינו).
עבדכם הנאמן החליט ברגע זה לחזור בו כי הדרשה נמשכה ונמשכה וזחלה לה לאיטה במעלה גבעת הזמן עד שנראה היה שהיא תשתלט על כל הזמן של הלילה הארוך...
ואז לפתע כלעומת שהתחיל זה הסתיים.
וכעבור רגע קט ואנחנו בחוץ ורוח קיצית באמצע החורף הירושלמי מקדמת בברכת הודיה את פנינו, אנחת רווחה, והעולם חוזר להסתובב על ציריו. וכבר הזכרתי שזה היה מסיבת חנוכה?
