בלי עצבים...

לכל תנועהיש את המקום שלה בעמ"י והחלוקה לתנועות נוער שונות לא אמורה לגרום לפילוג.

אני הייתי חניכה בבנ"ע(ולא מצטערת על זה לרגע!), מדריכה באריאל, ועכשיו אני בהנהלה הארצית של אריאל.

כשהייתי בבנ"ע (וגם סיפורים באבי וסבי נשתמע שבנ"ע עושים עבודת קודש- החל מקום המדינה ועד היום הזה. בסניפי הפיתוח בנ"ע עושים עבודת קודש (אחותי היתה קומונרית בסניף כזה וחשתי את התרומה הענקית שבנ"ע תורמת לאותו מקום) ואריאל פונה לסגנון מעט שונה (כמובן שהנאמר פה הוא באופן כללי ובודאי שיש סניפי פיתוח באריאל וכדו') פונים לנוער טוב יותר (אם אפשר להגדיר אתזה ככה)

רציתי לתת לכן לקרוא משו שכתבתי הוא ארוך אך נראה שכדי להבין קצת את יעודה של תנועת אריאל אולי זה יעזור...(אני בכוונה לא מדברת על עזרא כי אני לא מכירה ולדעתי הם עוף מוזר ולא כ"כ ברור...):

התעוררתי. פתאום קלטתי שאני לא מבינה איפה אני. מה זה?? מי זה האנשים האלו? רגע, זה סבא חיים? אבל הוא נראה צעיר מידי! לא ייתכן!! אני לא מאמינה, זה אבא?! מה זה השערות הלבנות הללו ולמה אמא נראת זקנה בעשרים שנה מגילה?!

לא העזתי להוציא הגה מהפה, הכל היה נראה לי כ"כ מהופך ומבהיל. אחרי מספר רגעים אמא הביטה בי וראתה את עיני פקוחות. ראיתי שהיא לא מוצאת את המילים. היא התקרבה אלי ואמרה "שירה???" עניתי בקול חנוק "כן". אמא התחילה לבכות. באותו רגע חשתי מה זה חיבוק משפחתי. אבא, אמא ואני מתחבקים. "כמה שנים שזה לא קרה" תהיתי לעצמי. "בערך חמש שנים." שאלתי את אבא כמה זמן אני כאן, ואז הבנתי, שנתיים שכבתי ללא מעש, בבית החולים, תחת מכשירי הנשמה.

רק אז הבנתי- שבע שנים לא קיבלתי חיבוק חם ואוהב- כמה שזה היה חסר לי...

ביקשתי שיסבירו לי איך הגעתי למצב הזה, ואמרו לי: "אם את זוכרת במשך חמש שנים בילית את חייך בפבים, מסיבות ודברים לא לרוחנו. ניסנו להחדיר בך דברים אחרים אך לא הצלחנו. שלחנו לאולפנות הכי טובות, אהבנו ודאגנו לך, אך את בשלך. אמרת שאצל דוסים אין כיף, דוסים לא יודעים לנצל את החיים. כל פעם כשהיינו מתקשרים לא היית עונה, ואם היית עונה היית מתייחסת בצורה לא נעימה.

יום אחד, באחת המסיבות שלך, נסעתם באוטו..." פה אמא כבר לא המשיכה והחלה לבכות. חיכיתי. דמעות זלגו מעיני. אחרי עשר דקות אמא המשיכה בקול חנוק מדמעות: "המכונית התהפכה. כנראה כי הנהג היה שתוי ונהג בפראות.

שירה! חשבנו שנאבד אותך, לא האמנו שהבת שלנו השתלבה בנוער הזה, ועוד יותר לא האמנו שככה נפרד ממך, בכעס, מרמור, כאב וחוסר הבנה ואהבה.

שירה, שנתיים שכבת פה, בבית החולים, שנתיים חיכנו שתחזרי אלינו ואל ... בוראך"

חיבוק חזק מאמא קטע את השיחה. אמא רצה לעשות טלפונים לחברים, לדודים, למשפחה ולכל המכרים.

ישבתי במיטה. לא ידעתי מה לחשוב, איך אני חוזרת לעצמי? למה הגעתי למצב שכזה? נזכרתי מה הרגשתי אז, לפני שנתיים, איך כעסתי על אבא ואמא שהם חונקים אותי ולא מבינים אותי, שהדוסיות שלהם עולה לי על העצבים ועד כמה דוסים לא יודעים לנצל את החיים ולהנות מתקופת הנערות שלהם.

נזכרתי בתקופה בה הייתי ילדה טובה וצדיקה הלכתי לבית ספר, הכנתי שיעורי בית, הקשבתי לאבא ואמא, עזרתי עם האחים הקטנים ו... זהו! חיים משעממים, אין מסיבות, אין פעילויות, נזכרתי איך צעקתי על אמא: "נוער רוצה לעשות, להנות- תנו לי להרגיש נוער!!"

דעות זלגו מעיניי ולא ידעתי איך לתקן את העוול הגדול שעשיתי.

כולנו רוצים לרוץ כל הזמן לנוער המסכן, לנוער שחי בסמים, הפושע, הנורא, כולנו רצים לעיירות הפיתוח לשנות את המצב ולקדם, אך אולי צריך לעזור לנוער הטוב והמקסים שלנו, שגדל באולפנות וישיבות להתקדם ולא להיכנס לשפל זה?!

אולי בכך אנו מקדימים תרופה למכה?!

אנו מגיעות לשירות לאומי ורוצות לתרום כמה  שיותר, לעשות את המקסימום כדי לשפר ולקדם את עמ"י. אך מדוע נראה לנו שיותר חשוב להוציא נוער משפלות לאור ולא לקדם נוער מאור לאור גדול יותר כדי שהוא לא יגיע לשפלות (החיים הם כמו אופניים או שנוסעים קדימה או שנוסעים אחורה. ואם נשארים במקום אז  נופלים...)?!

לתנועת הנוער יש תפקיד מאוד חשוב בחינוך!

תנועת נוער זה כמו קסם שכזה שמושך את כל הנוער אליו, כי שם עושים, פועלים ונהנים.

יש לנו כוח לשנות. צריך רק לדעת איך להשתמש בו נכון, כמו שצריך.

ועכשיו, אנו, שמיניסטיות יקרות, עומדות בתהליך של בדיקת מקום לשנה הבאה.

חשוב שנזכור-=

אולי אפשר לשנות גם אצלנו??

אולי צריך אותך גם אצלנו??

בצפיה לבניין אריאל ובברכת חברים לתורה ועבודה...

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.