אני רוצה להציג בשינוי מסויים בכדי שאישי היקר לא יקרא כאן ויפגע חלילה מציאות די מיאשת שאני סבורה שהיא קשורה קשר בל ינתק ללקות מסוימת בשילוב משפחה ומקצוע .
בעלי האהוב אוהב מאוד את עבודתיו השונות כשכיר וכעצמאי וגאה מאוד על תרומתו הרבה לפרנסת המשפחה ולדעתי בצדק רב הוא רכש מקצוע בעמל של שנים וברוב כישרון . ( כמובן שזה בא על חשבון המשפחה בבעיות רבות ושכיחות כאן בפורום אך לא זו הנקודה ) . אני חשה שהאובססיה לעבודה הפכה את בעלי לקמצן מסוג מיוחד במינו . הוא כל כך מעריך את העמל על הכסף ( דבר שאני שומעת מפיו רבות ) עד כדי כך שהוא מחפש דרכים יצירתיות במיוחד להמנע מתשלום עבור מוצרים ושרותים באורח מביך מאוד שלא היה קים כאשר היינו זוג צעיר ולא אמיד במיוחד ... כך למשל הוא לווה ולא משלם , גורם לאבי הקשיש לרכוש עבורנו ועבור הילדים מוצרים שונים מעיתון ועד חבילות נופש , נענה להזמנות ארוח בכדי לחסוך אוכל לשבת וכדומה .
כך יוצא ממכל הקריירה שלו יש לי רק בושות ועוגמת נפש . אין לי ספק שאם היה שכיר זוטר והיה פחות גאה בכספו מצבנו הנפשי , החברתי והמשפחתי במובן הצר והרחב היה טוב יותר .
אגב , אני שכירה במקצוע יוקרתי והמשכורת שאני מביאה הביתה די בה לבדה בכדי לפרנס ברווח משפחה בגודל שלנו ברמת החיים המקובלת בציבור הדתי לאומי . בדרך כלל אני משלמת בחשאי על "הפדיחות " של בעלי בעיקר בתחום ההלואות ללא כיסוי , "תעשו לי טובה תביאו מהסופר " וכדומה .
אני רואה ששפכתי את נפשי על המקלדת שאלתי ובקשתי איך אני מחזירה לאישי היקר פרופרציה נכונה בין פרנסה
לערכים אחרים ולמנוע מה"בנפשו יביא לחמו " שלו להשתלט לנו על החיים ולפגוע בסופו של דבר בכבודו .