מחר (ב'): הפגנה לשחרור פולארד בכיכר פריז בירושלים!
כ"ז שבט התשס"ז | 15/02/2007


לחצו כאן להורדת מודעה להדפסה

ביום שני הקרוב, א' אדר (19.2), בשעה 18:00
נתקבץ כולנו מול בית ראש הממשלה
בכיכר פריז, ירושלים
בעצרת מחאה למען יהונתן פולארד!

ביום זה עומד אולמרט להפגש עם מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליסה רייס ואנו מזכירים לו לדרוש את שחרור הסוכן הישראלי יהונתן פולארד. בזמן שהגברת רייס באה לבקר בישראל ולהטיף לנו לשחרור מחבלים, כלוא יהונתן פולארד כבר 22 שנים בכלא האמריקאי במסגרת מאסר עולם בלתי קצוב בשל פעולותיו למען בטחון ישראל.

בשעה בה אולמרט מתכוון להזמין לביתו את קונדוליסה רייס ואבו מאזן כדי לתאם את שחרורם של אלפי מחבלים ורבי מרצחים במסגרת "עסקת חילופי שבויים". נמחה נגד האבסורד שבדרישת ארה"ב לשחרר מחבלים ורוצחים בזמן שהסוכן שלנו יהונתן פולארד עדיין כלוא בארה"ב!

נתייצב כולנו ונזכיר לו שמחובתו לדרוש את שחרורו המיידי של השבוי הוותיק ביותר של מדינת ישראל, יהונתן פולארד.

ההפגנה בהשתתפות אסתר פולארד.

לפרטים נוספים:
אליענה- 052-5682517 סיון- 052-4536090 מיכל- 0524802476

http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=763

"אסור לשחרר את רוצחיו של יהודה!"
ל שבט התשס"ז | 18/02/2007


נילי ואלי ליפשיץ, הוריו של קצין המילואים יהודה ליפשיץ ז"ל, הופתעו והתרגשו לקבל בסוף השבוע (יום ו', 16.2.07) מכתב אישי מהסוכן הישראלי יהונתן פולארד. יהודה ליפשיץ נרצח לפני 17 שנה על-ידי שוטרים ירדנים שהיוו חלק מחוליה שניסתה להגיע לירושלים על-מנת לבצע פיגוע המוני. ליפשיץ בלם בגופו את הפיגוע. בשבוע שעבר הודיע ראש הממשלה כי הוא מתכוון להעביר לירדן את ארבעת רוצחיו. אהוד אולמרט הסביר כי מלך ירדן הוא ידידו האישי ולכן החליט להיענות לבקשתו להעביר את המחבלים לירדן. לטענתו, מדובר בהעברתם לכליאה בכלא הירדני.

אולם בהתחשב בכך שאחד הרוצחים הוא אחיו של בכיר פרלמנט בירדן אפשר להעריך שכפי שקרה במקרים דומים בעבר גם כאן עלולה להינהג מדיניות "הדלת המסתובבת" - הרוצחים ייכנסו לכלא מהדלת הראשית וייצאו במהרה מהדלת האחורית.

פולארד, הכלוא בכלא האמריקני מזה 22 שנים בעוון ריגול לישראל, שמע על סיפורם של משפחת ליפשיץ באמצעות אשתו אסתר, והזדעזע. הוא ניצל את הדקות המועטות שמוקצבות לו לשיחה בטלפון על-מנת להכתיב לה את המכתב שהועבר לידי משפחת ליפשיץ.

"ברצוני שתדעו שמאבקכם הוא על הכבוד והביטחון של עם ישראל כולו, ולא רק על הצדק כלפי יהודה הי"ד ז"ל", כתב פולארד. "אף שאין זה דבר פשוט להעביר אליכם את המסר הזה, חשוב לי מאוד לחזק את ידיכם ולהביע את הזדהותי עמכם. כהורים לחייל שנרצח באכזריות בעת שפעל בשירות המדינה, התעלמותו של ראש הממשלה אולמרט מסבלכם ומרגשותיכם היא בלתי נסלחת. התנהלותו משקפת יותר מכל את המשפט 'כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים'".

פולארד ביקש כי בהפגנה למענו מחר (ב') בכיכר פריז בירושלים לרגל פגישתם המשולשת של אולמרט-רייס-עבאס, יונפו בנוסף לשלטים הקוראים "לשחרר את פולארד" גם שלטים הקוראים להימנע משחרור רוצחיו של יהודה ליפשיץ.

[דניאל זילברשטיין, גל"צ]
[עידו יוסף, NFC]

גם אתם לא מוכנים לשתוק? אז פנו עכשיו למשרד ראש הממשלה ואמרו באופן פשוט: "שלום, מדבר __ ואני דורש מראש הממשלה שלא לשחרר את רוצחיו של יהודה ליפשיץ!" חייבים להציף את אולמרט בפניות ולהראות לו שהעם לא ישתוק לו על זה!

טל: 02-6705555
פקס: 02-6705475
דוא"ל: PMO.HEB@it.pmo.gov.il

ראה עוד:
* מכתבו המלא של יהונתן למשפחץ ליפשיץ
* פרטים בנוגע להפגנה מול אולמרט ורייס

http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=766

מכתב למשפחתו של החייל יהודה ליפשיץ ז"ל / יהונתן פולארד
ל שבט התשס"ז | 18/02/2007




ב”ה


מר וגברת ליפשיץ היקרים,


הזדעזעתי כשנודע לי על המאבק המוסרי שנאלצתם לקחת על עצמכם על מנת למנוע מראש הממשלה אולמרט מלשחרר את רוצחיו של בנכם האהוב, יהודה הי"ד זכרונו לברכה. ברצוני שתדעו שמאבקכם הוא על הכבוד והביטחון של עם ישראל כולו, ולא רק על הצדק כלפי יהודה הי"ד ז"ל.


אף שאין זה דבר פשוט להעביר אליכם את המסר הזה, חשוב לי מאוד לחזק את ידיכם ולהביע את הזדהותי עמכם.


כהורים לחייל שנרצח באכזריות בעת שפעל בשירות המדינה, התעלמותו של ראש הממשלה אולמרט מסבלכם ומרגשותיכם היא בלתי נסלחת. התנהלותו משקפת יותר מכל את המשפט "כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים" .


כיצד מראה ממשלת ישראל את הכרת התודה שלה כלפי מי שמשרתים את המדינה? כיצד היא מכבדת את חייליה, סוכניה ואזרחיה הנאמנים? על ידי שחרורם של מי שרוצחים ומאיימים עלינו? על ידי הפקרה של חיילינו בשדה הקרב בכדי שלא להסתכן באבדות של אוכלוסיית האויב? בהפניית הגב כלפי המשפחות והקורבנות של הטרור הערבי במוכנות לשחרר את הרוצחים והמחבלים הגרועים ביותר שידעה המדינה?


מדינת ישראל מחויבת לחלוטין להשיב הביתה את כל האסירים והשבויים שנפלו בשבי בעת שירותם למען המדינה. אך לא על ידי עסקאות עם השטן המבטיח להמשיך ולשפוך עוד דם יהודי. כוונתו של אולמרט לשחרר רוצחיו של יהודה רק מוכיחה שיותר מעניין אותו להתחנף ולהשביע את רצונם של האמריקנים והערבים במחוות מאשר לבצע את האחריות הבסיסית ביותר כלפי אלו שמשרתים את המדינה.


הרקורד של ממשלות ישראל מאז הסכמי אוסלו מראה מדיניות ברורה של העדפת אויבינו על ידי שחרור מחבלים ורוצחים, תמיד על חשבון משפחות קורבנותיהם. זהו כתם נורא על כבודו של עם ישראל כאשר ממשלתו דואגת הרבה יותר להתחנף לאמריקנים (הדורשים את שחרורם של הרוצחים השפלים הללו בתירוץ של "מחווה הומניטארית") ולמילוי דרישותיהם של אויבינו, מאשר למילוי המחויבות הבסיסית כלפי אלו ששרתו את המדינה.


כפי שהוכיח ניסיון העבר, תמיד כאשר ישראל שחררה מחבלים ורוצחים כ"מחווה", בני הבלייעל הללו התקבלו כגיבורים השבים הביתה, ובמהרה שבו לבצע פעולות טרור נגד מטרות ואזרחים ישראליים. זה נכון גם כלפי מי ששוחררו על מנת להמשיך את ריצוי מאסרם בארצות אחרות. הם נכנסים לבית הכלא מהדלת הקדמית ומהר מאוד מוצאים את הדרך החוצה מהדלת האחורית – ושבים להטיל טרור על מדינת ישראל.


ראש הממשלה אולמרט וחבריו חייבים לקבל תזכורת בלתי פוסקת לכך שהמדינה מחויבת לאלה שפעלו בשירותה ולכלל אזרחיה. הסכמתו חסרת המעצורים לשחרור מחבלים היא חסרת מצפון.


בקשתי מאשתי, אסתר, להצטרף להפגנה חשובה שתתקיים ביום שני הקרוב (בארגון "הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה"). המפגינים יתכנסו בכיכר פריז בשעה 6 בערב על מנת למחות על העסקאות השפלות שאולמרט עושה עם אבו-מאזן (על פי בקשת ארה"ב) לשחרר רוצחים ומחבלים כ"מחווה" לעם הפלשתיני. היו בטוחים ששמו של בנכם יישמע על פיהם של המפגינים.


יש לכם את הבטחתי, מר וגברת ליפשיץ, אסתר ואני וכל אלה שמוכנים לדבר נגד הרוע, רוצים שתדעו שאתם לא לבד במאבקכם. עם ישראל כולו אתכם. יהי רצון שאלוקים יברך את מאמציכם בהצלחה!


באהבה ובהזדהות


יהונתן פולארד

כלא באטנר, צפון קרולינה.

http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=765

מכתב אישי לפולארד מאסתר מילר
כ שבט התשס"ז | 08/02/2007


הכל בע"ה י"ד טבת התשס"ז

לכבוד
יהונתן פולארד

שלום לך איש טוב! וגיבור!

אנחנו, משפחת מילר, שגרים באיתמר, אנחנו הבנים, הבנות ואשתו של שלמה מילר – שנרצח ע"י מחבל שרצה לחדור לישוב שלנו – איתמר. שלמה רץ לעזור למי שקיבל ירי מהמחבל, ונהרג בפעילות המבצעית לפני שנתיים.

אני סתם אם ל- 7 ילדים, כותבת לך ביום בלי חג או תאריך מיוחד, יום פשוט של חורף, וחושבת עם ילדיי, איזה גיבור אתה, ואיך הקב"ה שומר עליך בניסי ניסים כל השנים הארוכות והקשות, וחשבנו שבטח, הקב"ה לידך ושומר עליך כל הזמן וזה סימן שיש לו כנראה תוכניות איתך, ושיש לך עתיד גדול שמחכה לך והוא שומר עליך – למטרה שרק הוא יודע – נסתרות דרכי הבורא, וישועת ה' כהרף עין. לכן אתה צריך כוחות לעתיד! (הקרוב בע"ה).

כולנו במצב של המתנה, מחכים לטוב שיתגלה, ולאמת שתתגלה בכל הדרה, זה כמו פקעת באדמה, שמחכים שתפרח ולא יודעים מתי היא תפרוץ.

מחכים לישועה, מחכים למלך המשיח, מחכים לתחיית המתים, לגילוי האמת בעולם, מחכים ליום הדין והמשפט והצדק – שיבוא, שכל העקמומיות והעיוותים בעולם יתוקנו, ושישובו בנים לגבולם.

ההמתנה הזו, היא האמונה באמת, ההמתנה זו המיוחדיות של היהודי, של בני אברהם, יצחק, ויעקב, שחיים בשביל דבר נצחי שעומד למולם ואליו הם מתקדמים – מקווים ומצפים תמיד לישועה.

ההמתנה - זו המוכנות למה שהקב"ה מתכנן ומוביל אותנו, בתקווה ובתפילה שזה מה שהקב"ה רוצה, זה הטוב באמת. ואתה דוגמא לזה בגדול!

יהונתן, אנחנו מתפללים עליך "ברופא חולים" ו"מתיר אסורים" אנחנו כל-כך אוהבים אותך – איש גיבור, איש טוב, איש צדיק!

אל תבכה! אתה עוד תצחק צחוק גדול בע"ה, תאגור את הכוחות לצחוק העתידי בע"ה, טוב?!

המשפט הכי מתאים לך זה: "מנעי קולך מבכי, ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם"!

תכתוב לנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשמח אותך וכדי שיהיה לך טוב!

אנחנו לא שוכחים ששלחת לנו מכתב ומתנה – כששלמה הי"ד, זצק"ל נרצח, וכל כך התרגשנו לקבל!! איך אתה בקושי שלך מתייחס אלינו?! ואיזה כבוד זה לנו לקבל ממך התייחסות! איזו נחמה זו היתה בשבילנו ואיזו התרגשות!

איש יקר! אנחנו אוהבים אותך, וכולנו ממתינים לישועה יחד איתך. "אנא ה', הושיעה נא את יהונתן הטוב"!!

צריך סבלנות, והקב"ה יתן לנו אותה!
-חזק ואמץ!

נ.ב. אין צירים בלי לידה! הדור שלנו נמצא בצירי הלחץ שזה לקראת הלידה ממש, נכון?! כולנו ציפייה לישועה!

שלום לך,
אסתר מ. מילר והילדים

http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=760

''לשחרר את פולארד לפני שיהיה מאוחר''
ב אדר התשס"ז | 20/02/2007


מאות התקבצו הערב מול ביתו של רוה"מ בירושלים בעקבות פגישת הפסגה אולמרט-רייס-אבו מאזן בדרישה "לשחרר את פולארד ולא מחבלים" המפגינים החזיקו שלטים ותמונות של יהונתן.

אסתר, אשתו יהונתן, הקריאה את המכתב ששלח יהונתן למשפחתו של החייל יהודה ליפשיץ ז"ל בעקבות רצונו של אולמרט לשחרר את רוצחיו והעבירם לעבדאללה מלך ירדן.

ניסן גנאור, יו"ר הוועד למען פולארד, דיבר על תסמונת הפושטת בממשל ובנו - "תסמונת פולארד" - תסמונת המיוצגת באמירה השתמש וזרוק. אותה תסמונת בגללה רוצים לשחרר מחבלים אשר רצחו חייל בעת שהגן על המולדת, אותה תסמונת בגללה זרקו אזרחים נאמנים מחבל ארץ שלם, אותה תסמונת שבגללה פולארד כבר כלא כמעט 22 שנה.

במהלך הערב חולקו קופות הניתנות להצבה בבתי כנסת בשביל מבצע ההתרמה לוועד במסגרת "מחצית השקל" הניתן בבתי הכנסת בערב פורים.

המעוניינים להזמין קופות מחצית השקל להצבה יצרו קשר באימייל freepollard@gmail.com

http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=768

הרב אלישיב והרב שטיינמן לבוש: הענק חנינה לפולארד [גל''צ]
http://www.freepollard.org/5767/adar/glz-michtav-rabanim.mp3

מפגינים הגיעו עד חדר המלון של קונדוליסה
ב אדר התשס"ז | 20/02/2007


לחצו כאן לצפייה בכתבה ששודרה בחדשות ערוץ 2

התקשורת הישראלית התעלמה לחלוטין ממאות המפגינים שהגיעו לכיכר פריז ביום שני כדי לדרוש את שחרורו של יהונתן פולארד אחרי 22 שנה. אך קבוצת מפגינים שהצליחו להכנס למלון מצודת דוד והפגינו מול חדרה של קונדוליסה רייס גרמו להתייחסות תקשורתית ברמה בין לאומית.

מבין כ-20 מפגינים שהגיעו עד חדרה של רייס נעצרו 9. אחת המפגינות רואינה לחדשות ערוץ 2 (ראו קישור לצפייה בראש העמוד) וסיפרה: "אחת השוטרות צעקה עלינו שם: אתם רוצים לבלות את הלילה בכלא? ענינו לה: מה אכפת לנו, עשינו את זה בשביל מישהו שנמק בכלא כבר 22 שנה בגלל מה שעשו למעננו ולמען כל עם ישראל - וזה כולל אותך!"

האם פעולות מסוג זה מקדמות את המאבק? או שמא להיפך? רוצים להביע את דעתכם בעניין? הכנסו עכשיו לפורום



(ידיעות אחרונות, ב' אדר תשס"ז, 20.2)


http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=770

ראשי הציבור החרדי מצטרפים למאבק
י אדר התשס"ז | 28/02/2007


ראשי הציבור החרדי, הרבנים יוסף שלום אלישיב ואהרן לייב שטיינמן, יצאו במכתב משותף המבקש להעניק חנינה ליהונתן פולארד. פולארד מרצה תקופת מאסר בכלא האמריקני מזה 22 שנים בשל פעילותו כסוכן שריגל למען ישראל. במכתב משותף ששיגרו לנשיא ארה"ב, מבקשים הרבנים מג'ורג' בוש להעניק חנינה לפולארד.

מקורבי הרבנים הסבירו כי "מדובר במקרה מיוחד מאוד של מצוות פדיון שבויים שהיא אחת המצוות החשובות ביותר, ובפרט שמדובר כאן ביהודי שיושב בכלא בשל פעולותיו למען עם ישראל. בנוסף לכך, מצבו הבריאותי של פולארד הולך ומתדרדר והדבר מהווה פיקוח נפש של ממש". צעד זה נחשב חריג במיוחד שכן הרבנים נמנעים לרוב מעיסוק בכל נושא שאיננו נוגע לאורח חייו של הציבור החרדי.

להתגייסותם של הרב אלישיב והרב שטיינמן למען שחרורו של יהונתן פולארד צפויות להיות השלכות מסוימות על המאבק למען שחרורו, לא רק בישראל אלא גם בארה"ב. זאת משום שחלק מן הארגונים החרדיים בארה"ב רואים את עצמם מחוייבים לפסיקותיהם, וארגונים יהודיים נוספים מושפעים מאוד מעמדתם.

גורמים העוסקים בנושא מוסרים כי בעקבות פנייתם של הרבנים החלה כבר התארגנות של מספר ארגונים יהודיים-אמריקנים, שעומדים לצאת בקרוב במסע לחץ ציבורי למען שחרורו של פולארד. הלחץ יכלול בין השאר קמפיין פרסומי ומבצע במסגרתו יתקשרו בכל יום אלפי אזרחים אמריקנים לבית הלבן וידרשו הענקת חנינה לפולארד לקראת חג הפסח.

ראש ה-CIA לשעבר: הגיעה העת לשחרר את פולארד

גם בקרב הממסד האמריקני שהתנגד בעבר בנחרצות לשחרורו של פולארד החלו להישמע לאחרונה קולות אחרים. פנייתם של הרבנים לנשיא בוש מתרחשת שבועות ספורים לאחר שראש ה-CIA לשעבר, ג'יימס וולסי, קרא בראיון רדיו לשחרורו של פולארד. "עונש של 20 שנות מאסר הוא מספיק, ומערכת היחסים הקרובה בין ארצות-הברית לבין ישראל כדמוקרטיות עמיתות מהווה גם היא שיקול, אז בנקודה זו, לשיטתי, פולארד ריצה עונש ממושך דיו", דברי וולסי.

גורמים בוועד להשבת יהונתן פולארד אמרו כי העונש הממוצע על ריגול עבור מדינה ידידותית לארה"ב הוא שנתיים עד ארבע שנים, וכי אחרי 22 שנה אין גורם אחד בארה"ב שמסוגל להצדיק את המשך מאסרו של פולארד, זאת בפרט לאור היחסים המיוחדים עם ישראל. בוועד קוראים לראש הממשלה לנצל את המצב המיוחד שנוצר ולדרוש את שחרורו של יהונתן פולארד כמחווה לעם היהודי לקראת חג הפסח. "צריך לפעול באופן מיידי לפני שיהיה מאוחר מדי!", אומרים בוועד.

לגרסת הדפסה (PDF) של מכתב הרבנים לחצו כאן



[דניאל זילברשטיין-גל"צ]
[עידו יוסף-NFC]

ראה עוד:
* קמפיין טלפונים בין לאומי למען פולארד

הצטרפו למסע הנוער למען פולארד
כ"א אדר התשס"ז | 11/03/2007


תלמידי כיתה י"א בישיבה התיכונית בטבריה, יצאו בעוד כשבועיים למסע בסימן "מעבדות לחירות" שיוקדש למען שחרורו של יהונתן פולארד.

ביום השלישי למסע, יום חמישי, ג' ניסן, 22/3 בשעה 16:00 יפגינו התלמידים מול הקונסוליה בירושלים, שם יגישו עצומה לקונסול האמריקאי בבקשה לשחרר את יהונתן פולארד. לאחר מכן, בשעה 17:00 ימשיכו בתפילה בכותל למען שחרור אחינו יהונתן.

מוסדות החינוך על כל גוניהם, תנועות הנוער וכל מי שיכול, מוזמן להצטרף למסע בירושלים. לצעוד ברחובותיה תחת הכותרת: חירות ליהונתן פולארד!! ולהגיע לקונסוליה ולתפילה בכותל.

לפרטים ולתיאום: 0506650553, 029960773 (סיון)



במסגרת המסע, אנו פונים לכל התלמידים להחתים את כל חבריהם על העצומה ולשלחה לכתובת המצ"ב, ולהגיע להפגנה בירושלים!

העצומה:

"ושבו בנים לגבולם"

שנזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו

תלמידי כיתה יא' ישיבה תיכונית טבריה

E-mail: ort_y_teveria@admin.ort.org.il

טלפקס 04-67930503-7 פקס 04-6793050

לכבוד שגריר ארצות הברית בישראל:

אנו, תלמידי תיכונים וישיבות תיכוניות מכל הארץ, פונים אליך ואל נשיא ארצות הברית בקריאה נרגשת לשחרר את אסיר ציון יהונתן פולארד לפני פסח כדי שאת חג החירות יוכל לחגוג חופשי עמנו בא"י.

בברכת " שלח את עמי ", חג חירות חופשי ושמח.

תלמידי הישיבה התיכונית בטבריה, ואלפי בני נוער מכל הארץ.

http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=772

השבוי היהודי באמריקה
מאת משה פייגלין

כדי להציל את יהונתן פולארד, עלינו לפעול בגלוי.


הכלא הפדראלי "באטנר" שבצפון קרוליינה נראה כמו מחנה צבאי שמור ומטופח היטב. בתקווה שנוכל להוסיף כמה דקות לפגישה עם יהונתן, הקדמנו להגיע והמתנו בתוך מכונית במגרש החניה . "אינכם יכולים להמתין כאן" הודיע לנו שוטרת פדראלית. "אסור לשבת בתוך המכונית שלנו?", השתאנו. "נכון" השיבה השוטרת. "זה לא כלא רמלה", חשבתי לעצמי כשנסענו במעגלים סביב "באטנר".


יהונתן נכנס לחדר המבקרים כשחיוך על שפתיו. הוא מתנהג כמארח חביב, למרות נוכחותו של איש הבולשת המגיע במיוחד מוושינגטון כדי להיות נוכח בכל מפגש
יהונתן נכנס לחדר המבקרים כשחיוך על שפתיו. הוא מתנהג כמארח חביב, למרות נוכחותו של איש הבולשת המגיע במיוחד מוושינגטון כדי להיות נוכח בכל מפגש. 22 שנה לאחר שהעביר יהונתן לישראל מידע חיוני לעצם קיומה, מידע שבעלת בריתה ארה"ב הייתה מחויבת להעביר על פי כל ההסכמים. 22 שנה אחרי, ועדיין נשמר יהונתן באחד מבתי הכלא הקשים ביותר. בתחילה, נחבש יהונתן בצינוק מתחת לאדמה. הוא הופשט מבגדיו והוחזק בטמפרטורה נמוכה ובתנאים שדי היה בהם להוציא מדעתו כל אדם רגיל. אך לא יהונתן.

עשרות מרגלים מרוסיה, מסין וממדינות עוינות בעליל לארה"ב נתפסו לאורך אותה תקופה ושוחררו לאחר זמן מממוצע של פחות משלוש שנים. מדינותיהם פשוט עשו למענם, אך לא יהונתן. 22 שנה חלפו, יהונתן עודנו נמק בכלא והוא עודנו נחשב כמרגל מסוכן. עבור ארה"ב הוא היהודי שכביכול בגד. האם עבורנו הוא הגיבור שסיכן עצמו למעננו והעביר לנו מידע חיוני לביטחוננו? התשובה שלילית. במקום להעריכו אנו מתנערים ממנו מפחד האמריקנים שאנו שואפים להיות כמותם. עבורנו הוא לא הסוכן הישראלי הגיבור. הוא לא מן טננבאום יפה בלורית עם דרגות קצונה שנהפוך בשבילו עולמות. אצלנו פולארד הוא פשוט מטרד. אם נתעלם אולי הוא יחלוף...

בכל פעם אני נדהם כיצד האיש הזה מצליח לכבוש את רגשותיו. כשאנחנו מתחבקים, משהו מהטרגדיה זורם אלי. יהונתן מדבר. הוא מדבר על המתרחש בארץ. הוא מעודכן יותר ממני. מעבר לגדרות התיל בצפון קרוליינה, מצליח מבטו החודר של פולארד להגיע ולנתח את המתחולל בישראל טוב יותר מכל הפרשנים המקומיים. הביקור מתחיל להסתיים. "מה אנחנו יכולים לעשות למענך", שואל חברי שמואל סקט את יהונתן. ואז משהו אצל יהונתן כאילו נסדק. פתאום הוא כבר לא המארח בסלון הפרטי. "אני רוצה שתראו את זה", הוא אומר וחולץ את נעלו. מראה מפחיד של קרסול מעוות ומנופח מתגלה לעיני. יהונתן תוחב את אצבעו עמוק אל תוך המפרק כאילו הייתה רגלו עשויה מפלסטלינה. הוא מושך את אצבעו וה"חור" פשוט נשאר שם. "בכל המפרקים בגוף המצב דומה", הוא מסביר. "אינך מקבל טיפול?", אני שואל. "שום דבר מלבד כדורים נגד כאבים", הוא עונה בחיוך. "וגם על זה ויתרתי כי הם מאלצים אותי לעמוד שעה בתור, כדי לקבל את הכדורים הללו וגופי פשוט לא עומד בזה". פתאום אני מבין שיהונתן פשוט מודאג שעד שנעשה משהו, כבר לא יהיה את מי להציל.


ישראל היא מדינת הישראלים לא מדינת היהודים. מבחינת המנהיגות הישראלית המנוכרת ליהדותה, עדיף שיהונתן ירקב בכלא
קולות חדשים נשמעים בארה"ב. הנשיא, אדם דתי מאוד, שולח רמזים כי ישמח לשחרר את פולארד לקראת חג הפסח. ג'יימס וולסי, מי שהיה ראש ה CIA כשפולארד נלכד, ובכירים אחרים בממשל האמריקני קוראים בפומבי לשחררו. מה שנדרש הוא בקשה רשמית מצד ישראל. אך ראה זה פלא, המדינה שלמענה הקריב יהונתן את חייו שולחת לאמריקנים מסר הפוך: פולארד לא מעניין אותנו. 112 חברי כנסת חותמים על מכתב הקורא לשחרורו, אך גם שרון וגם אולמרט סירבו להעביר את המכתב לנשיא. בשעה שפילגשו של סוחר הסמים טננבאום מקבלת קצבה נדיבה מהמדינה, אסתר פולארד, אשתו חולת הסרטן של יהונתן, אינה זוכה לתמיכה כלשהי, כספית או רפואית.

יהונתן הוא היהודי שהציל את הישראלי מהאמריקני. פולארד כופה עלינו את זהותנו היהודית. "דרשו את שחרורי, כי אני לא אמריקני ואתם לא ישראלים – כולנו יהודים. לכן הקרבתי עצמי למענכם. לכן אתם צריכים עכשיו לפעול למעני". זה משבר זהויות שאיננו רוצים להתמודד איתו.

כדי להציל את יהונתן פולארד, עלינו לפעול בגלוי. לא מתוך זהותנו הישראלית, אלא מתוך זהותנו היהודית. ישראל יהודית יכולה בקלות רבה להביא לשחרורו. את הישראלי אל"מ אביעם סלע שהפעיל את פולארד ונדרש על ידי האמריקנים באותה מידה, ידעה ישראל להציל. ישראל היא מדינת הישראלים לא מדינת היהודים. מבחינת המנהיגות הישראלית המנוכרת ליהדותה, עדיף שיהונתן ירקב בכלא.

Articles/Article.aspx/6500

מכתבו של יהונתן לקראת ליל הסדר ה-21 שלו בכלא / יהונתן פולארד
ח ניסן התשס"ו | 06/04/2006


http://www.freepollard.org/5766/nisan/mail06_04.html

חג החירות העשרים ואחד שלי בכלא
מאת: יהונתן פולארד

חג הפסח העשרים ואחד שלי בכלא מתקרב. אם לא יקרה נס, זה מה שעומד לעבור עלי במהלך השבוע של חג החירות: רעב, היפרטרמיה, עבודת פרך, בדידות, חולי ותחושת בגידה.

רעב
בכל שנה אין מספיק מזון בחג הפסח והרעב הוא "חברי" הקבוע. השנה זה יהיה אפילו גרוע יותר: האוכל הכשר לפסח שמוצב למכירה בקנטינה של הכלא נגנב ע"י אסירים אחרים. מה יהיה עכשיו? אין לי שמץ של מושג.

היפרטרמיה
זהו השם המשותף שניתן לוריאציות רבות של מחלות הנובעות מחום. למרות מזג האוויר החם בצפון קרוליינה, בית הסוהר ממשיך להפעיל את החימום באגף שבו אני מוחזק. האגף כולו הוא סאונה אחת גדולה והתא שלי הוא סיר לחץ.

עבודת פרך
לא יהיה לי שום סדר פסח. לא מצה שמורה, לא יין, לא הסיבה כבן חורין. במשך השבוע של החג, ממש כמו בכל שבוע אחר, אני אהיה עסוק בשטיפת חלונות ובניקוי אסלות בבתי שימוש. שום דבר אישי, בעניין הזה אני פשוט סמל לעם היהודי.

בדידות
אני לגמרי לבד, בלי משפחה, בלי חברים, בלי מבקרים. אני מודאג עד כדי חולי כשאני חושב על אשתי האהובה אסתר, הנמצאת בירושלים. אסתר עדיין נאבקת למען לשחרורי למרות מצבה הבריאותי הרעוע, המחסור בכסף וחוסר התמיכה המוחלט מצד ממשלת ישראל. אני מתגעגע אליה יותר משכל מילה תוכל לתאר. ליבי נשבר מן הידיעה שפעם נוספת שנינו עומדים לעבור את חג החירות כאסירים.

חולי
עשרים ואחת שנים של סבל ממושך בכמה מבתי הסוהר עם התנאים הקשים ביותר, הרסו את המערכת החיסונית שלי. לחץ הדם שלי נמצא כבר מזמן מחוץ לסקאלה, יש לי כולסטרול גבוה, סכרת, דלקת פרקים כרונית, סימפטומים של גלקומה, התקפות קשות מכיס המרה, גידולים בסינוס שמונעים ממני להיבדק על מנת לוודא האם הם ממאירים או שפירים. בנוסף, יש לי סינוסיטיס כרוני אשר גורם לי לעיתים קרובות לדימום, סחרחרות, בחילה וכאבי ראש נוראיים. כשלכל אלה נוסף הלחץ של המחסור במזון ושאר הקשיים של חג הפסח, מצבי רק הולך ומחמיר.

תחושת בגידה
השירות שלי לישראל לא היה למען מפלגה או מנהיג פוליטי. התגייסתי על מנת לשרת את האומה, למען טובת הכלל. מעולם לא בקשתי תודות או תמורה. אך גם בחלומותיי הגרועים ביותר, מעולם לא דמיינתי שלעם שלי לא יהיה אכפת ממצוות פדיון שבויים עד כדי כך שיעלו לשלטון וייתנו כוח למפקד שלי לשעבר, אותו האיש שבגד בי והפקיר אותי במשך עשרים ואחת שנה. במקום זעקה לאומית שתאלץ את ממשלת ישראל להשיג את שחרורי לקראת חג החירות, הלכו בני עמי לקלפי ובחרו ברפי איתן להיות חבר כנסת וככל הנראה גם לתפקיד שר.

בשעה שאני ממשיך להירקב בכלא, איתן חוגג את נצחונו. זהו האיש שנכשל בביצוע תוכנית המילוט שלי; שנתן עדות שקרית נגדי לאמריקנים; שהיה שותף בתכנון השלכתי מהשגרירות; שלא נקף אצבע למען שחרורי במשך עשרים ואחת שנה. אך גרוע מכל זאת, איתן מחזיק בידיו כבר עשרים ואחת שנה את העותק היחיד של מסמך שמהווה קלף מיקוח חשוב על מנת להשיג את שחרורי. בחירתו של רפי איתן לכנסת, והדיבורים אודות האפשרות שיתמנה לשר הם תקיעת אצבע בעיניהם של האמריקנים. זוהי התגרות בהם שלא עולה לרפי איתן כלום, אך אני משלם עליה בחיי.

לא לסמוך על הנס
המסורת היהודית מלמדת אותנו לא לסמוך על ניסים. אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו ואלוקים יעשה את השאר.

המכתב הזה והמסר הזועק מתוכו הם ההשתדלות שלי. זוהי זעקה אחרונה, זעקה מהלב, מעמקי נשמתי. מן המיצר אני זועק אליכם! בדמעות מן השאול! קריאה נרגשת לאחי, כל בית ישראל:

במשך עשרים ואחת שנה אני מדמם באיטיות עד מוות לנגד עיני כל עם ישראל. במשך עשרים ואחת שנה נותרו זעקותיי לעזרה חסרות מענה וכל תחנוניי נפלו על אוזניים ערלות. אם חס וחלילה יאזל הזמן, לא תהיה שום דרך לכפר על החטא של עמידה על דמו של אח.

שמע ישראל! ה' אלוקינו ה' אחד! עורו סוף סוף! הגיע הזמן לחזור בתשובה! העם חייב להתאחד מייד ולבצע סוף סוף את מצוות פדיון שבויים! לפעול! להתפלל! להשפיע! לדרוש!

רק מתוך אחדות ישראל נראה לבורא עולם שבית ישראל לא ישקוט ולא ינוח עוד! לא יעמוד עוד על דם רעהו! בפדיונו של שבוי אחד, עם ישראל פודה למעשה את עצמו.

חג החירות קרב. בעזרת ה', הישועה תבוא כהרף עין! יהי רצון שהפסח הזה יהיה חג של חירות - כללית ופרטית - והלוואי שיהיה זה פסח של אותות ומופתים לגאולתם של כל שבויי עם ישראל! אמן! כן יהי רצון!

http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=656

'פרס ירושלים' הוענק ליהונתן פולארד
ב ניסן התשס"ז | 21/03/2007


'פרס ירושלים' הוענק ליהונתן פולארד במהלך כנס ירושלים שהתקיים השבוע במלון הייט רג'נסי בירושלים.

יהודה אוליבה, מנכ"ל הכנס העניק תעודת פרס ירושלים לאסתר פולארד אשתו של יהונתן לאחר שסיפר על אהבתו של יהונתן לעם ולציון. בנימוקים להענקת הפרס אמר אוליבה כי אי אפשר שלא להתפעל מיכולתו של פולארד להמשיך ולאהוב את העם היושב בציון ולדאוג לשלומו גם לאחר 22 שנה בכלא.

אשתו, אסתר, ביקשה מהקהל להגיד יחד איתה את פסוקי תפילת "נשמת כל חי" אף על פי שאין זה היה מתוכנן בלוח הזמנים. הקהל נעמד והתפלל א התפילה לשלום יהונתן ולאחר מכן אמר הרב שאר ישוב הכהן יהי רצון' לשחרורו המהיר.


http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=775

"שלח את עמי": בני-נוער צועדים לשחרור פולארד


"הנוער תמיד הוביל מהפכות - והגיע הזמן שהנוער יפעל גם למען יהונתן פולארד", קוראים תלמידי ישיבה תיכונית בטבריה שיצאו למסע רגלי בקריאה לשחרורו. בסוף הצעדה הם הגיעו לירושלים, והגישו לקונסול ארה"ב עצומה עליה החתימו בני-נוער מכל הארץ

נועם ורדי פורסם: 25.03.07, 15:13







צילום: עדי ששתיאל






"אנו, תלמידי תיכונים וישיבות תיכוניות מכל הארץ, פונים אליך ואל נשיא ארצות-הברית בקריאה נרגשת לשחרר את אסיר ציון יהונתן פולארד לפני פסח, כדי שאת חג החירות הוא יוכל לחגוג חופשי עימנו בארץ ישראל", כתבו תלמידי כיתה י"א בישיבה התיכונית בטבריה לקונסול ארצות-הברית בישראל. "בברכת שלח את עמי, חג חירות חופשי ושמח", הם חתמו על המכתב שהוגש לו ביום חמישי האחרון, במהלך אירוע מחאה שנערך מול הקונסוליה בירושלים עם תום מסע הליכה בן שלושה ימים - ומשם המשיכו אל הכותל המערבי.




"בכל שנה אנחנו נוהגים לעשות טיול של הכיתה בעיקר בשביל הגיבוש, והשנה החלטנו להכניס תוכן מיוחד למסע שלנו", מסביר תלמיד הישיבה ערן קופל, כיצד החליט עם חבריו לכיתה לצאת למסע למען פולארד. "באחד השיעורים למדנו על יהונתן פולארד, והבנו שאין טיול מתאים יותר מאשר צעדה לשחרורו. אספנו חתימות של אלפי בני-נוער מכל הארץ על מכתב שקורא לשחרר אותו לכבוד חג

מודעה



החירות, ויצאנו למסע בין 82 קילומטר מפתח-תקוה לירושלים", הוא מוסיף. למרות הנוכחות המצומצמת של באירוע המחאה, קופל מכריז כי, "הנוער תמיד הוביל מהפכות גדולות, והגיע הזמן שגם בעניין פולארד הנוער יתחיל לפעול".




"מדינת ישראל הפקירה את פולארד במשך שנים רבות ואנחנו מוחים על כך", ממשיך אביחי גולן, מוריהם של התלמידים שהוביל את המסע הרגלי לירושלים. "הוא אח שלנו, ואנחנו קוראים לכל עם ישראל להתאחד ולפעול לשחרורו". סיוון קמחי, הפעילה ב"וועד למען שחרור יהונתן פולארד" שלקח חלק באירוע, אינה מבינה מדוע המשך כליאתו אינה מבעירה את המדינה. "בעצם, הדבר היחיד שמחזיק אותו בכלא היא העובדה שיש כאן אנשים שנלחמים למענו, והרצון שלו לחזור לכאן. הוא פעל למעננו - ואנחנו זרקנו אותו", היא מתקוממת, ומבטיחה כי "בקיץ נערוך מסע דומה בו ישתתפו אלפי בני-נוער. אנחנו רוצים להזכיר לכולם שהנושא חייב להישאר בתודעה הציבורית עד שישוחרר".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3380613,00.html

מסע החירות הגיע לירושלים
ד ניסן התשס"ז | 23/03/2007


לצפייה בכתבת וידאו באתר ynet לחצו כאן

תלמידי כיתה י"א של הישיבה התיכונית טבריה סיימו אמש בירושלים את מסעם בן השלוש הימים, ובן 84 הק"מ למען יהונתן פולארד, התלמידים צעדו מפתח תקווה לירושלים.

בירושלים ערכו מס' אירועים לסיום המסע. בתחילה ערכו הפגנה מול הקונסוליה האמריקאית שם מסרו עצומה עם חתימות של אלפי בני נוער למען שחרורו של פולארד ולאחר מכן המשיכו במסעם אל הכותל המערבי שם ערכו תפילה לשחרורו של פולארד.

"בכל שנה אנו נוהגים לעשות מסע של הכיתה, בהתחלה זה היה בשביל הגיבוש, אולם השנה החלטנו להכניס גם תוכן מיוחד למסע שלנו" כך אמר ערן קופל שצעד יחד עם חבריו לכיתה,

איך התגלגל אצלכם הרעיון לעשות מסע כזה מיוחד?

"חיפשנו איזשהו תוכן למסע וברגע שהועלה הרעיון של צעדה למען פולארד הבנו שאין יותר מתאים מזה למסע בעל תוכן. זהו הדבר הכי גדול וחשוב שאנחנו יכולים לעשות עכשיו"

איך התחלתם להריץ את הפרוייקט הזה?

" בתחילה הזמנו את הרב אשר מבצרי שערך לנו שיחה בנושא פדיון שבויים והציג לנו מצגת מדהימה על פולארד, לאחר מכן אספנו חתימות של אלפי בני נוער מכל הארץ שחתמו על עצומה "הגיע הזמן לשחרר את פולארד לאחר 21 שנה, ולהתחשב במצבו הבריאותי המידרדר"

וכל הכיתה התלהבה לצאת לכזה מסע מתיש?

בתחילה לא כולם התלהבו לצאת למסע של 84 ק"מ, אבל אחרי שהם שמעו על דמותו ופועלו של פולארד הם מיד הצטרפו בהתלהבות"

מה היה במסע עצמו?

בדרך לירושלים עברנו במספר אנדרטאות לזכר הנופלים במלחמת השיחרור ע"מ להבין קצת על ערכה של חירות ומסירות-נפש, בכל אנדרטה ערכנו טקס לזכר הנופלים. בירושלים קיבל אותנו נציג הקונסוליה מסרנו לו את עצומת בני הנוער והוא הבטיח למסור עצומה לקונסול.

הצעדה הייתה מעשה חד פעמי או שבכוונתכם להמשיך כעת בפעילות למען פולארד?

אנחנו מקווים שהמסע יהווה בעצם יריית פתיחה לפעילות יותר רחבה של כיתתנו למען פולארד, במיוחד כעת שכולם אצלנו התוודעו לסיפורו של פולארד. חברי הוועד למען פולארד מסרו כי המסע היווה יריית פתיחה לפעילות רחבה של הוועד שתחל בקרוב וכי בקיץ צפוי מסע דומה של אלפי בני-נוער מכל הארץ למען פולארד.
http://www.freepollard.net/Inside/NewsInside.asp?itemId=776

פולארד מעבדות לחירות


כולנו אשמים במצב, כולנו לא עושים די. בלי פלפולים משפטיים, זה הזמן לבקש חמלה וחנינה לאסיר ציון

פרופ' נריה גוטל פורסם: 28.03.07, 09:20




האומנם יכולים אנחנו שוב להסב כולנו בליל הסדר, כבני חורין, לומר את ההגדה ולסעוד חגיגית, בשעה שיהונתן פולארד איננו חופשי? גבירותיי ורבותיי, זה 22 שנה שאסיר ציון, יהונתן פולארד, איננו מציין את ליל הסדר כבן חורין, ואנחנו אשמים.



ממה שהיה שנה שעברה אנחנו יודעים כיצד "יעבור" עליו ליל הסדר. כך הוא סיפר: "לא יהיה לי שום סדר פסח. לא מצה שמורה, לא יין, לא הסבה כבן חורין. במשך השבוע של החג, ממש כמו בכל שבוע אחר, אהיה עסוק בשטיפת חלונות ובניקוי אסלות בבתי שימוש. אני לגמרי לבד, בלי משפחה, בלי חברים, בלי מבקרים. ליבי נשבר מן הידיעה שפעם נוספת אסתר רעייתי ואני עומדים לעבור את חג החירות כאסירים".



כל אחת ואחד מאיתנו, שפולארד לא רובץ על מצפונו, אשם; כל אחד ואחת שלא פועל בעניינו, אשם. לא זה המקום ולא זה הזמן להיכנס להתפלפלויות מי אשם יותר ומי אשם פחות, מי עשה ומי לא עשה, מה ומתי. אין חולק שאחינו-בשרנו כלוא ונמצא בשבי ואיננו בן חורין; אין גם חולק שעשייתו הייתה למעננו, למען העם היושב בציון; ונוסף לכך, הכל מסכימים שהמחיר בו נשא ועודו נושא חורג מכל המקובל. גם כאן לא ניכנס לשאלה מדוע דווקא הוא ומדוע דווקא על מעשה זה; כרגע, לא רק שהשאלה מיותרת, לא רק שאינה נצרכת, אלא שגם אינה אפשרית.



נאמר בפשטות ובלא כחל וסרק: השעה שעת חירום. מקורות יודעי דבר מעדכנים שמצבו הבריאותי הידרדר והחמיר ביותר. המערכת החיסונית שלו קורסת, הוא סובל מלחץ דם "מחוץ לסקאלה", כולסטרול גבוה, דימומים וסחרחורות, בחילות וכאבי ראש ואף דברים חמורים מכך. לכל אלה מצטרף מחסור במזון, כל השנה, ובייחוד בפסח. בל נצטעצע אפוא: אנחנו עוסקים בפיקוח נפש, פשוטו כמשמעו.



אומרים שהשעה הנוכחית היא "עת רצון". יש רמזים מכיוונו של הנשיא האמריקני, ששחרור לקראת הפסח אינו מופרך. ראש הסי-אי-איי, כמו גם בכירים נוספים בממשל, קוראים בפומבי לשחררו. מה שנדרש הוא בקשה רשמית מצד מדינת ישראל ופנייה נמרצת מצד יהודי העולם. זו השעה לפנות, בשפה בהירה וגם נחרצת לנשיא ארצות-הברית, למזכירת המדינה, לחברי קונגרס וסנאטורים, למושלים, לאישי ציבור ולעיתונאים, ולהניע את אמות הסיפים. לומר להם שאיננו נכנסים לפלפולים משפטיים ואיננו מבטאים דרישה של דין. אנחנו מבקשים חסד ורחמים. חנינה.

יחסי מדינותינו הם כאלה שהדבר יכול, צריך וראוי שייעשה, ומיד. דינם של משקעי העבר בתחום זה להיות מוזזים הצידה. ההוקרה לה תזכה ממשלת ארצות-הברית, בעשותה מחווה כזו, היא עמוקה.



על כל אחד ואחת מאיתנו לשאול עצמו, מיידית, מה הוא מודעה



והיא יכולים לעשות לטובת העניין בתפילה (למען יהונתן בן מלכה) ובמעשה. מי בקשרים אישיים, מי בכתיבה פובליציסטית, מי בתקשורת ודעת קהל - כאן ו"שם", מי באתרי אינטרנט ופורומים שונים, מי בלחץ על שרים וח"כים, על השגרירות האמריקנית, וכל דרך יצירתית אחרת. העיקר, לראות את יהונתן איתנו.



אשתקד חתם יהונתן את מכתבו במשפט הבא: "יהי רצון שהפסח הזה יהיה חג של חירות - כללית ופרטית - והלוואי שיהיה זה פסח של אותות ומופתים לגאולתם של כל שבויי עם ישראל, אמן, כן יהי רצון". נכבדיי: אין סומכין על הנס. אם לא נפעל מיידית, בשנה הבאה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו חלילה במצב חמור הרבה יותר. ואין זו מליצה: בידינו הדבר.



הרב פרופ' נריה גוטל הוא ראש המכללה האקדמית לחינוך "אורות ישראל"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3382153,00.html

בכלל. אנרגיה של אנשים אחרים לא בשליטה שלך,סשום צורה. רק התגובות שלך.