קטע שכתבה נגה חרמון לפני פטירתהעזרא - ארכיון

נגה חרמון ז''ל (מסניף עין גנים)

 

היא היתה ילדה שמחה,תמיד הודתה על כל מה שיש לה,היה לה מלא מצב רוח טוב,אני זוכרת שבהכתרה שהיתה היא לא באה בגלל המחלה אז ההורים שלה הסריטו אותה, והיא היתחפשה לליצן ועשתה קול מצחיק.היתה ממש ילדה שאין מילים עליה.היא היתה צדיקה,היא נפטרה ביום הולדתה בערב שבת ובשבת ירד גשם כלומר השמיים בכו עליה.היא היתה ילדה נפלאה.(כך סיפרה לי ילדה שהכירה אותה)

 

 קטע שכתבה נגה לפני פטירתה:

הכוח בשמצב רוח-

להאבק במחלה מתוך שמחת חיים, מתוך תקוה, ומתוך אמונה שאפשר לנצח.

בפעם הראשונה ניצחתי את המחלה עם הרבה שמחת חיים, כשסבלתי במשך 8 חודשיים , החזקתי מעמד מתוך תקוה שדברים הסתדרו, כל גם הפעם אנצח עם הרבה אמונה תקווה ושחת חיים אראה לכולם גם חיים וגם למתים שאם משלבים את שלושתם אפשר לנצח אתם תראו אני אנצח...         יהי זכרה ברוך

 

מי שמעוניין לראות תמונה של נגה שיסתכל בכרטיס האישי שלי ומי שרוצה את התמונה יותר ברורה שיפנה אלי ב- ICQ 226332098

 

רוצים לעזור בכתיבת הספר לע'נ נוגה הנה הפרטים שבהם תוכלו להעזר כדי לתרום על מנת שיוכלו לכתוב את הספר

סמדר ויצחק חרמון:טל:03-9340288  נייד:050-5889195

ניתן לתרום גם בדואר:לכבוד:יצחק וסמדר חרמון

כתובת:שלומציון המלכה 6 פ''ת

מיקוד:49271

                         וכל סכום מבורך.

תודה לכל אלה שעזרו לי

ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך