חשוב ואמיתיעזרא - ארכיון
(מאת גלעד פלקסברג)

אחדות...

2חיילים נהרגו ואחד, גלעד שליט, נעדר במבצע בעזה. זאת ההודעה שקבלתי לפלאפון. יום אח"כ אני מקבל עוד הודעה, יש נעדר נוסף, אליהו אשרי מהיישוב איתמר.הבנתי שמדובר באח של מדריכה בבני עקיבא בצוות שלי. הייתי בשוק! עכשיו כבר הרגשתי הרבה יותר מחובר לעניין של החטופים.
נסעתי להתפלל בכותל ביום רביעי, לשלומם של החטופים.
יום חמישי בבוקר קבלתי טלפון מאחי, אליהו נמצא מת ברמאללה, הוא נורה בראשו מטווח קצר כבר ביום ראשון כמה שעות בודדות אחרי חטיפתו.
נסעתי באותו יום ללוויה בירושלים. אין ספק שזה היה אחד הימים העצובים.
בהתחלה הייתי נסער, עד שנרגעתי, והתחלתי לחשוב מה זה בעצם אומר לנו. מה ה' רומז לנו ברמזים כאלה עבים? וגם אם זו לא הסיבה המדויקת, צריך לקחת איתנו משהו מכל הסיפור, לא להישאר במקום.

(כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל האֱלֹוהִים מִן הָעֲבֹדָה: (כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: (כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים:

פסוקים אלה הלקוחים מספר שמות, מתארים עד כמה בעצם עם ישראל סבל במצרים.
הפירוש הידוע אומר שה' רצה לשמוע את עם ישראל צועק אליו, הוא רצה לראות שהם עוד זוכרים אותו בכלל, ואכן הם צעקו אליו. אבל אנחנו רואים שהתורה מדגישה "ויאנחו בני ישראל". בני ישראל זה כולם ביחד, לא כתוב "ויאנחו אנשים מבני ישראל" אלא כולם! כולם זכרו את ה' וכולם צעקו אליו. ואח"כ כתוב "וירא אלוקים את בני ישראל וידע אלוקים", הקב"ה רואה את בני ישראל שהם מאוחדים וצועקים אליו, לא כל אחד לעצמו, ואז הוא מחליט שאם הם עם מספיק מאוחד בשביל לצעוק אליו ביחד אז הם יכולים להיות עם חופשי, עם חזק וטוב, בארץ שהוא הבטיח להם. ואז, רק אחרי שהם כולם התאחדו, הוא מוציא אותם ממצרים ומחליט להביא אותם לארץ ישראל.
כשעם ישראל כבר לא מאוחד ומתחילים להיות ריבים ביניהם, הם סובלים מעצמם בעיקר, ה' אפילו לא צריך "לטרוח" כביכול כדי להעניש אותם. אבל כשעם ישראל מאוחד כולו ומאמין, אז בכל מלחמה הוא מנצח וטוב לו, וזה ידוע לאורך כל התנ"ך.
כשאנחנו מאוחדים, ה' איתנו ואף אחד לא מעז לצאת נגדינו (מלחמת יריחו, פלשתים וכו'. ובדורנו, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת השחרור וכו' שבהם היינו מאוחדים כולנו למטרה אחת). אבל היום, עם ישראל מתפלג, שומרי תורה ומצוות ושאינם שומרי תורה ומצוות, חרדים ודתיים לאומיים, ימין, שמאל, וכל אחד בטוח בצדקת דרכו. אך מילא אם היה מסתיים בכך. יש אנשי ימין שפשוט שונאים את אנשי השמאל שנאה אמיתית וכנה, ולהפך, אנשי שמאל שאפילו אמרו בקשר לגרוש "צריך להשאיר את המתנחלים בעזה עם הערבים". אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות בטוחים שהדתיים מנסים לכפות עליהם את התורה והם מתחילים לשנוא את הדתיים ומקימים מפלגות שכל המטרה שלהם היא להשמיד את הדת, החרדים זורקים אבנים על אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות שנוסעים בשבת.
כרגע השאלה היא לא מי צודק, השאלה היא למה אנחנו לא יכולים סוף סוף להתאחד?
יש שרשרת משולשת חזקה שאנחנו מחויבים לה, עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. עם ישראל לא יכול להתקיים בלי תורת ישראל, תורת ישראל לא יכולה להתקיים בלי ארץ ישראל (ויש רבנים שאומרים שקיום מצוות בחו"ל כמעט לא משפיע, זה רק סמלי. וגם ידוע שהמון מצוות הן מצוות שתלויות בארץ) וארץ ישראל לא יכולה להתקיים בלי עם ישראל, אבל רק כשכולם עולים לארץ, כשכולם מאוחדים!
בימים האלה, קם כל עם ישראל ואומר ביחד "עד כאן, אלוקים, אנא ממך תעצור את המחבלים הארורים האלה ותן לנו ללכת לישון בשקט. תחזיר את החטוף הביתה. תן מנוחה למשפחות שיקיריהם נרצחים/נחטפים/נעלמים" וכולנו ביחד כואבים ומתפללים שה' יחזיר את גלעד בריא.
הרב דרוקמן אמר בלווייתו של אליהו שזוהי לא לוויה פרטית, זו לוויה של כל עם ישראל,כולם כעם אחד.
אבל עדיין חסר לנו את "יחד כולם קדושה לך ישלשו" ו"יחד שבטי ישראל", דוד המלך כותב בתהילים "הנה מה טוב ומה נעים שבט אחים גם יחד". בלי איחוד של כולנו זה לא ילך! בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, מה ייחרב לנו עכשיו? ככה אי אפשר להמשיך!
אז מה עושים?! מתחילים לאהוב, דרך שנשמעת לא כ"כ קלה, וכן, גם אני נכשל בה המון. אבל זאת הדרך היחידה והכי טובה. ברור שצריך גם אמונה בה' אבל הכול מתחיל מכך שנאהב אחד את השני. אם נדע לאהוב אחד את השני, נדע גם להקשיב אחד לשני, להבין אחד את השני, ומתוך כך ברור שנהיה מאוחדים כולנו. אין לנו הרבה מה לעשות בקשר לחטוף, לפחות בקשר למה שנוגע אלינו. אנחנו יכולים רק להתפלל, לקוות, להאמין, לסמוך על ה', אבל לזכור תמיד שבלי אהבה כלום לא יעזור לנו. אם נאהב ונהיה מאוחדים, המחבלים יפחדו מאיתנו כמו בכל ההיסטוריה שלנו שאויבים פחדו ממנו כשהיינו חזקים ומאוחדים. אנשים, עם ישראל, אתם עם קדוש וחזק. הבקשה לא בשמיים היא ולא מעבר לים היא. כל אחד יכול לעבוד על עצמו ולנסות כמה שיותר להפיץ אהבת חינם. אם מישהו שונא אותך אבל אתה אוהב אותו, הוא לא יוכל להמשיך לשנוא אותך! זה לא ילך לו.
שנזכה בעזרת ה' יתברך לגאולה שלמה בקרוב, ושבזכות האחדות יחזור החטוף גלעד בן אביבה הבייתה. לא לשכוח להתפלל לאבא שבשמיים, הוא רוצה שנצעק אליו, הוא אוהב אותנו!
שנשמע בשורות טובות, אמן!

בבקשה, מי שיכול לשלוח את זה אפילו רק פעם אחת, או להפיץ את זה בפורומים וכו' יהיה לו חלק בכך שעם ישראל יתאחד בעז"ה.

(נכתב לעילוי נשמת אליהו פינחס בן יתרו הי"ד)
ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך