בס"ד לק"י
אני כתבה בתשובתה לאני12345 על כך שנכתב בפורום הסבר לפסוק זה ("ותחסרהו..."). מכיוון שהוא נמחק מהפורום, עקב מחיקת השירשור בו נכתב ההסבר, ראיתי לנכון להעלות את ההסבר מתוך קובץ שכתבתי לפני כשנתיים, שערכתיו מעט עכשיו והוספתי לו הוספות נוספות על הקודמות. אני מקווה שהדברים הללו, בכתיבתם החדשה0ישנה, יהיו לתועלת לכולם.
(ההסבר ניתן, בע"ה, ע"י סיני תור, בתוספת הרחבות והוספות קצרות שניתנו בחסדי ה', על ידָי [המילים המצוטטות הן מהשיר של סיני ולא מהתורה עצמה, למעיין בתורה עצמה יפתחו העיניים אף יותר](
"ותחסרהו מעט מאלוקים"- החסרון שיש לאדם הוא כמו מראה קטנה על "חסרונו", כביכול, של הקב"ה. כלומר, החיסרון שיש לאדם, הוא בסה"כ מעט מה"חיסרון, כביכול, שיש לאלוקים. "וכבוד והדר תעטרהו"-וכך, ע"י החיסרון בעצמו וגילויו לאדם, ה' מכבד ומהדר את האדם שחסר לו, ע"י שמראה לו חסרונו שלו (של הקב"ה)!!!
והפירוט:
"הנה ידוע כי כל מה שחסר לאדם, הן ברוחני הן בגשמי, החיסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלוקים"- כל מה שחסר לאדם בין אם זה אוכל וכדו' ובין אם זה אמונה וכדו', הכל הוא חיסרון שחסר לשכינה (שהיא בחינת אלוקים, זה מוסבר בתורה אחרת של ר' נחמן, ש"יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" זה כמו יחוד חתן וכלה מתחת לחופה שהם כאחד וכו') רק שלשכינה זה חסר פִּי...
"וכשידע כל זאת, שהחיסרון הוא למעלה ולמטה, בודאי יהיה לו צער גדול ועצבות ולא יוכל לעבוד ה' יתברך בשמחה"-וכשיבין את כל הנ"ל, שהחיסרון שחסר לו הוא לא רק החיסרון הקטן שיש לו, אלא חיסרון שהוא בעצם ע-נ-ק הרבה יותר אצל השכינה, וממילא יהיה קשה לתקן החיסרון בגלל שורשו העמוק והגדול בשכינה, דבר זה יגרום לו לצער גדול ועצבות ולא יוכל לעבוד ה' יתברך בשמחה כמו שצריך...
"וכך צריך להשיב לעצמו: מה אני ומה חיי, כי המלך בעצמו מספר לי החיסרון שלו, וכי יש כבוד גדול מזה?!"-וכך האדם שמגיע לעצבות, בעקבות הנ"ל, יצטרך להשיב לעצמו ע"מ לשמוח כנ"ל- אני הקטן, יהודי פשוט בן פשוט, אני בעצמי איש סודו של מלך מלכי המלכים!! (מלך כל ישותו היא גאות, גאווה והדר והוא תמיד מציג עצמו בתור מושלם [לדוג' פרעה שהלך ליאור בבוקר...], והנה מלך מלכי המלכים, מי שאמור להיות הכי גאוותן, מראה
לי, הקטן, את החיסרון שיש לו!! וכי יש כבוד גדול מזה ?!
"ומתוך כך בא לשמחה גדולה!!"
"וזהו 'וכבוד והדר תעטרהו' שישמח שהמלך בעצמו נשאו לביתו ושם מגלה לו ליבו"- וזהו פירוש הפס'. שע"י החיסרון של האדם- ה' מעטרהו בכבוד והדר, שה', מלך מלכי המלכים, לוקח כל אחד ממנו אליו, לחדרו, לתוך "ליבו ומחשבותיו", כביכול, ושם הוא מראה לנו את הדבר השמור ביותר בממלכה-ה"חיסרון" שע"י השלמתו מגיעים לשלמות=יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה=גאולה!!
היוצא מכאן הוא, שהחיסרון אמור בעצם לגרום לנו לשמחה ולא לעצבות. אבסורדי?! אבל הגיוני.
ולמי ששואל: "מה, לה' יש חיסרון?!"
אז ככה, לה' יש הכל, אבל כרגע, במציאות, לא בה', חלילה, יש חיסרון. המציאות היא בעצם התגלות ה' בעולם, היא השכינה. והשכינה, כאמור, היא בחינת אלוקים. כל עוד אין השכינה שלימה, כביכול, ה' לא שלם. איך זה יכול להיות? במילים של בני אדם ופסיכולוגיה- לה' יש תנועה טבעית של השפעה לעולם, של מידת החסד, של נתינה. כל עוד ה' לא נותן לעולם, כל עוד ה' מונע מעצמו להשפיע ולהוריק ברכה לעולם עד בלי די, הוא בעצם "חסר", כביכול, כי התנועה שלו מוגבלת.
ע"מ להגיע לשלמות החסר הזה, בהשפעת ה' לעולם, צריך להוסיף ולהוריד שפע נוסף מאת ה' לעולם [כמו שכתוב בפירוש הזוהר הקדוש לפס': "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל... ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אימו...וישק יעקב לרחל..."- שהכוונה שה' (=יעקב) מוריד את השפע (=מי הבאר) לנו-עם ישראל (=הצאן), ואז מגיע הגאולה=יחוד... (שכינה=רחל, גאולה="וישק..."), ואז ה' "בוכה", כביכול, על כל השנים שהוא לא היה עם השכינה ואיתנו, עם ישראל] ולהשלים החסרונות שיש לה'/שכינה, וממילא גם חסרוננו האישי ימולא לגמרי.
ולמעשה, ה' מראה לנו את החסרונות שלו ע"מ שנתפלל עליהם (על החסרונות שלנו ועל אלו של השכינה) עד שיושלמו... (זה רק מראה מה המשמעות של חיינו בעיני שליט העולם-עוד סיבה מצוינת לשמוח מאוד!! ). הוא לא מראה זאת כדי שנתבאס או נשמח. זה גם כדי שנשמח, אבל לא מעט מזה הוא בכדי שנתפלל לה' שימלא את חסרון העולם בנושא הזה. ה' מביא לנו חיסרון, ה' מביא לנו ניסיון, כדי שנתקן אותו, כדי שנצליח בו. (לא סתם שורש נס קרוב לשורש ניסיון. זה בא לרמוז לנו, שניסיון נועד כדי שנעשה "נס" בליבנו, ונתנוסס, ונעלה מעלה מעלה, וכך נצליח לעלות. ניסיון, לא נועד כדי להקשות עלינו, הוא נועד כדי לגרום לנו ולעזור לנו להצליח. ניסיון הוא אינו קושי, אדרבה, הוא משימה ואתגר. ויהי רצון שנצליח בכל הניסיונות).
