ידוע שלבעיות גדולות צריכים אנשים גדולים , ואף האנשים הגדולים לפעמים צריכים לעמול קשה עם יסורין מפני שיש חוזק ותוקף המונע התקדמות ועליה, אך מכאן הראיה לתכלית הטובה המובטחת בעמלם כפי שאומר העקדת יצחק (שער ל"ה) :"...כל התחלת קשות סימן יפה לדבר. ירצו, שהדברים אשר יעשו על ידי התחלות קשות, הקושי ההוא יהיה סימן להם שסופן להתקיים, מפני שיורה על חוזק הסבה ותקפה שהספיקה לדחות הקושי ההוא...", ולכן אין אנו מפחדים מדרך ארוכה - כי אנו יודעים שנצח ישראל לא ישקר, שחוזק קיום ישראל בעולם יעמוד איתן, ולכן אין אנו מפחדים לזרוע גם בעת עקירה, לקנות בתים גם בימי גלות (עיין ירמיה ל"ב). לא רק זריעה - אלא בחינת הזורעים בדמעה, שאף אם בהתחלה קשה - סופנו ברינה יקצורו, כפי שהשל"ה אומר (מסכת פסחים באור הגדה ד"ה "מרור זה שאנו אוכלין על שום") : "...וזהו ענין כל התחלות קשות, וצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, והרשעים להיפך מקדימין ברכה לקללה (ב"ר סו, ה). וזה רמז ויהפך לבב פרעה, שמתחלה שעבדם בפה רך ולבסוף בעול קשה, וישראל היו ראוין מתחלה בקשה ובסוף רך. וזהו שנאמר (שמות א, יד), את כל עבודתם וגו' בפרך, רצה לומר נוסף על מה שעבר בראשונה ששיעבד בפה רך הוסיף וימררו בעבודה קשה. על כן עיקר המצוה בחזרת הנקרא חסא, כי חסא רחמנא עלן, כי הנהגת הקב"ה עמנו מהיפך מה שנוהג עם הרשעים, רק מתחילה מייסר וימררו ואח"כ החירות", על כן באמת ה' חס עלינו ע"מ שנרגיש שעת צרה היא ליעקב וממנה - מן תוככי הצרה - נִוָּשֵׁעַ.
"וכפי הכח וההתלהבות של ההתחלה, כן הולך ומתנהג בעבודתו" (ליקוטי מוהר"ן קמא ס"ב ו).
על כן עלינו להוסיף אומץ (ועיין שם במאמר הרב), ולהתחזק בכל כחינו למלחמה על עמנו בערי א-לוקינו וה' יעשה הטוב בעיניו כי לה' הישועה.