שלום לכל סניף עמקאושרת

רציתי לומר לכולכם כל הכבוד על כל המאמץ שאתם משקיעים בסניף, אתם ממש עוסקים בעבודת קודש, יש לכם את האפשרות לעזור ליתמוך לחזק את כל החניכים והחניכות בזמן שהם זקוקים לזה וליפעמים דיבור אחד פשוט עם מישהו יכול להוציא אותו מהדיכאון שהוא נימצא בו ובאמת אתם עוסקים בדיני נפשות.

אני שומע ההמון דברים טובים על הסניף שלכם אם זה מאביחי ואם זה מהרבה אחרים שמכירים אתכם או שומעים עליכם אתם כנראה באמת עושים עבודה מעולה .

וכמובן שיש לכם צוות נהדר- ועל הצוות שמעתי המוון

שיהיה לכם כל טוב המשיכו במה שאתם עושים והצליחו בו .תודה 

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.

בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד.