ב"ה

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה – אם תשמעו..."

מתנדב/ת יקר/ה!

אנו קרבים לשעת השי"ן. יום הכייף לילדי שדרות ייערך אי"ה בפארק "אקשן פארק" ע"י מושב לכיש ביום חמישי הבא בין השעות 09.00 – 16.00. אנו צריכים כעשרה מתנדבים/ות לתפקידים שונים באותו יום.

המטרה: להקנות לילדים יום אחד של שקט בתוך כל הימים הסוערים, שעברו עליהם במהלך השנה וגם בחופשת הקיץ.

להזכירכם: השקט השורר כביכול בגבול עזה הוא שברירי וקיים חשש כבד מאוד של חידוש הפורענות (חלילה) לאחר התחמשות בטילים ארוכי טווח, שעלולים לפגוע גם בערים אשדוד וקרית גת.

גם כיום אין שקט. לא פעם נשמעת בימים אלו אזעקת צבע אדום, כאשר נופל טיל פה ושם ביום או בלילה. ב"ה עד כה לא היו נפגעים בנפש אבל האזעקה מחזירה את התושבים לימי האימה והפחד בעיקר אצל הילדים. הילדים פוחדים לישון בקומת העלייה וחלקם מוכנים לישון אך ורק עם הוריהם; חלקם עלולים להרטיב בשנתם מתוך פחד להתעורר לשירותים; חלקם פוחדים לצאת מהבית ונמנעים מחיי חברה; חלקם סובלים מהתפרצויות בכי פתאומיות; ועוד ועוד. אלה הם נפגעי הפוסט-טראומה. אם לא נטפל בהם עכשיו, מחר עלול להיות מאוחר. כל אלה הם הילדים של כולנו.  אם אנחנו לא נהיה איתם, החמאס יהיה איתם, ואם החמאס יהיה איתם, היכן אנחנו נהיה?...

אנו חוזרים ופונים אליכם בבקשה: אנא! הקדישו מספר דקות מזמנכם והעבירו מסר זה לחבריכם ולידידיכם. אנו נצטרך את עזרתכם גם מחר. בקשו מהמורים ומהרבנים להקדיש מספר שיעורים או שיחות להסברת המצב הקיים בקרב תלמידיהם כדי לעורר את עם ישראל מן האשליה, ששמה "תהדייה". "כל ישראל ערבים זה לזה"!

לקראת חודש אלול הבעל"ט – חודש הרחמים והסליחות - בסימן "אני לדודי ודודי לי" אנו מבקשים לתרום גם משהו אישי לבקשת הסליחה: חרטה על העבר (אם לא הקדשנו את הזמן המינימלי, שנדרש עבור ילדי שדרות ולקבל לעתיד לא לשכוח אותם. אין לך דבר גדול ממצוות גמילות חסד, שהיא אחת מיסודות העולם. לקראת הימים הנוראים עזרו לנו להפיץ קופות "פדיון כפרות" בכל אתר ואתר. הפדיון מקופות אלו יסייע בידינו לכסות את העלויות הרבות של יום הכייף, לעשות עוד למען ילדי שדרות ולסייע גם לחולים רבים נוספים. "כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא".

פנו אלינו במייל חוזר ואשרו את השתתפותכם ביום הכייף. אנו מצפים ומוכנים לכך, שחלק לא מבוטל לא יוכל להשתתף באירוע בשל מגבלות לימודים או אחרות, אבל - אל ייאוש! אנו נזכור אתכם ונשמח לראותכם בפעילויות הבאות.

לסיום – תודה מיוחדת לשי לוגסי, שהביע את נכונותו לסייע במידה רבה בתחומים רבים.

                                      בברכה ובהוקרה

                                         נח גיל

אל תשכחו להעביר הודעה זאת הלאה.                                                                                                      

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.

בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד.