להפיץ כמה שניתן-הגיעה הזמן להציל את פולארד!!!!!!!!עזרא - ארכיון
בע"ה תשרי תשס"ט      לאחינו בני הישיבות ובנות האולפנות,

לא צריך להכביר במילים על פועלו הרב של יהונתן פולארד למען ביטחונה של מדינת ישראל. שאלות בלתי פתורות רבות מספור קיימות סביב הנושא, שאלות קשות בנוגע לתפקודה של ישראל לאורך השנים בנסיונות, או אי-הניסיונות, לשחררו וכיסוי המחדלים בפרשה, אולם דבר אחד ברור- אח שלנו יושב בכלא במדינה ידידותית על כך שהציל את עמו מסכנה שוות ערך לסכנת הגרעין האירני, כלומר השמדה טוטאלית של ישראל ח"ו.

ניתן לבזבז זמן בחיפוש אחר האשמים בבגידה בסוכן של המדינה, אולם זה לא יקדם את שחרורו.

אבל מה כל זה נוגע אלינו?

בעוד כחודשיים אמור נשיא ארצות הברית, גור'ג בוש, לסיים את כהונתו בבית הלבן. מסורת ידועה בארה"ב שלקראת סיום כהונתו, הנשיא משחרר אסירים בלי לבדוק בציציותיהם, ולכן יש סיכוי, היום יותר מתמיד, שפולארד יקבל חנינה. לחוות הדעת הללו הצטרפו אישים בכירים בעבר בממשל האמריקאי (למשל ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסי ושליח ארה"ב לאזור דניס רוס), שאמרו שיהונתן ריצה כבר את עונשו מעל ומעבר, והגיע הזמן לשחררו. כדאי להזכיר, שיהונתן יושב כבר 23 שנים בכלא ובח' כסלו הוא יתחיל את שנתו ה-24 שם, מתוך מאסר עולם בלתי קצוב כלומר עד המוות, כאשר הסיכוי היחיד שלו להשתחרר הוא חנינה מהנשיא.

אין צורך להאריך בחובה ומצוה שיש על כל אחד ואחד מאיתנו לפעול ככל יכולתו למען פדיון שבויים, כדברי הרמב"ם: (מתנות עניים, פרק ח' הלכה י')

"פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה מזו..".

הבעיה היא, שייתכן שהתעייפנו, אולם כעת אנו עומדים לפני הזמן הקריטי ביותר להצלת יהונתן.

כיוון שמדובר בזמן קצר יחסית – חודשיים בסך הכל – כולנו חייבים להתגייס בדחיפות לפעילות למען שחרורו ו'להבעיר את השטח', כמו שהציבור הדתי יודע לעשות כשהוא באמת רוצה.

לדוגמא- אם הסטיקר "רוצים את יהונתן בבית" יודבק על רבע מליון מכוניות בישראל, הממשלה לא תוכל להישאר באטימותה ותהיה חייבת לפעול. אם נצליח בחודשיים הקרובים להעלות את דרישת שחרורו של יהונתן לסדר היום הציבורי בישראל, יש סיכוי שבע"ה יהונתן יהיה כאן עמנו.

אבל כל זה תלוי בנו, בהתגייסות של כל אחד מאיתנו לפעול למענו, ובעצם למען הערבות ההדדית שמחזיקה את עם ישראל מדורי דורות. וכאן אנו רוצים לזרוק אליכם את הגלגל, כשנעלה לשמים אחרי מאה ועשרים, האם נוכל לומר לקב"ה עשינו כל מה שיכולנו כדי להציל את יונתן? נוכל להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה? האם נהיה נקיים מה' ומישראל? או שמא ריבונו של עולם יתבע כל אחד מאיתנו על שהעלמנו עינינו מפדיון שבויים? תמיד אומרים שבטוח 'מישהו כבר יעשה את זה', אבל האמת שאין מישהו כזה. זה תלוי בנו ורק בנו, אם אנחנו נפעל ונשקיע מזמננו, בעיקר בחופשת סוכות המתקרבת, בע"ה יהונתן יהיה כאן איתנו.

לשם כך הוכנה תוכנית פעולה, ובה אנו קרואים להשתתף, במיוחד בזמן הקרוב. הצעתנו:

1)      להקים מיידית בכל ישיבה/מדרשה/אולפנא – מחל"פ – מטה חירום להצלת פולארד, לתיאום הפעולות בזמן הקרוב.

2)      איש קשר של הישיבה/אולפנא/מדרשה/מכינה וכו' – שיקבל את תוכנית הפעולה המלאה, ויהיה בקשר לגבי הביצוע. (התוכנית מתייחסת לפעילות שלא פוגעת בלימודים).

3)      ליצור קשר דחוף בנושא עם לילך lilach_amrusi@walla.co.il

או נתנאל mna1234@gmail.com

 

 

 

 

קיבלתי את זה באיימל מבנדוד שלי [נתנאל] וזה ממש חשוב אז כדאי שנקח לצומת לבנו!! אפילו אפשר להדפיס את זה ולהראות למנהל של האולפנא\הישיבה שלכם!! יומטוב

ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך