ילדת שדבוקה לאמא ואבאאנונימי (פותח)
בנות, אשמח אם תעזרו לי...
ביתי הבכורה בת שנה, היא ילדה מאוד עקשנית ויודעת לדרוש מה שהיא רוצה.
הבעיה העיקרית היא שהיא דורשת כל הזמן להיות על הידיים שלי, או שאני אשב ואשחק איתה.
אין עוד שום אפשרות אחרת..
אתן בטח חושבות שזה כמו בילדה שלך, אבל לא.
זה קיצוני, אם אני אוריד אותה מהידיים היא תצרח כ"כ חזק, ולא תפסיק עד שארים אותה... וגם אז, אם היא בכתה יחסית הרבה זמן לוקח לה הרבה זמן להרגע, היא נכנסת למין התקף לחץ...
זה משבית אותי לגמרי, ברמה כזאת שאם היא קמה לפני, סביר להניח שאני לא אוכל להתלבש ולאכול אלא בליווי צרחות נוראיות.
אני לא מהאמהות שמאמינות בלתת לילד לבכות, אני מנסה להושיב אותה על ידי ולעניין אותה במשחקים, לדבר אליה, לשיר לה -הכל. והיא לא מוותרת, מושכת לי בחצאית ובוכה שאני ארים אותה..
אין לי פיתרון, ומאוד קשה לי להמשיך ככה.
(גם עם בעלי זה ככה, רק שהיא מסכימה לוותר עליו יותר בקלות מאשר עלי...)
 
אשמח לעצה, לתוכנית פעולה.
מרים.
נשמע קשה....אנונימי (פותח)
קודם כל, נשמע שאת ממש מסורה ורגישה לילדה שלך, ישר כוח!
אשמח לדעת מעט יותר פרטים:
האם היא במסגרת או בבית? אם כן, איך העניינים במסגרת?
מה קורה כאשר את לא נמצאת בבית?
האם ישנם קשיים אחרים? בשעת האוכל, ההשכבה?
עד כמה היא מבהירה את עצמה בנוגע לצרכים שלה? בקלות או שלוקח זמן להבין אותה?
כפי שציינת, לתת לה לבכות זו לא הדרך (לדעתי) אבל גם לא לתת לה להשבית אותך (אלא אם כן, ישנה בעיה חס וחלילה).
 
טעון בדיקהראו כי טוב
מצד אחד, נראה לי שאכן צריך לבדוק שהדבר אינו מעיד על קושי כלשהו, ובזה אני לא בקיאה.
אך כאמא לילד שהיה מאוד מאוד דבוק אליי, עד שהרגשתי שאני נחנקת... אני יכולה לומר ששינוי בגישה שלי הביא לשיפור בתלות שלו.
(אם תציצי גם במה שכתבתי כמה שרשורים למטה על "בני בהשכבה" - זה קשור)
כשאני הייתי שלמה עם השלב הזה בחיי, והפסקתי לשמוע מה שהסביבה אומרת ונוזפת - "איזה ילד מפונק", "תחנכי אותו, תרגילי אותו, שיהיה עצמאי" וכו' ואמרתי לעצמי ששלב זה לא יחזור על עצמו, וכרגע יש לי הזדמנות חד-פעמית להיות עם הבן שלי בגיל הזה, ולהנות מהתלות הזו, להעניק לו את החום הפיזי הזה וממילא את הביטחון העצמי שזה מביא.
אז התחלתי להינות מזה, וכעבוד כשבוע כבר ראיתי שהוא פחות נלחם על כך, כי הוא קיבל זאת בכל מקרה.
גדילה נעימה!
היא טעונה גמילה!!יהודית פוגל
כך או אחרת היא התמכרה לידיים שלך ושל בעלך ופשוט צריך לגמול אותה. כמו"כ אם היא אצל מטפלת או במעון רצוי לבדוק מה בדיוק קורה לה שם, אולי ח"ו עברה איזו טראומה, במידה ולא, צריך פשוט לתת לה לצרוח עד שתבין שבצרחות היא לא משיגה את מטרתה. לפני זה עשו עבודה עם עצמכם כדי לא לפחד מהצרחות ומהרעש שהיא מקימה. בהצלחה.
מסכימהראו כי טוב
אני בהחלט מסכימה שהורים צריכים לא להיבהל מהרעש שהילדים שלהם מקימים, ושילד צריך להבין שבצרחות הוא לא משיג דברים, אך נראה לי בהחלט חשוב לזכור שהילדה בסך הכל בת שנה, ועדיין לא יודעת להסביר את עצמה במילים, אלא בקולות שיכולים להישמע כצעקות, ואולי דווקא לתת לה לצרוח יכולה להיות טראומה מאוד חזקה בשבילה. (ואם היא במסגרת, אז בהחלט ייתכן שהיא עברה שם חוויה כזו בשל עומס על המטפלות). לפי מה שכתבת לוקח לה להירגע אחרי שמרימים אותה, ונראה לי שאם היא היתה רק מפונקת, היא היתה מיד מפסיקה לבכות כשמרימים אותה.
הייתי מציעה לשלב בין השניים, ולבדוק באמת עד כמה אנו כהורים משדרים לילדים שלנו לחץ מהצעקות שלהם, ועל ידי כך מעודדים אותם להשתמש בכלי זה ככלי תקשורת בסיסי בינינו, ועד כמה זהו באמת צורך שלהם וזו דרך ההתקשרות שביכולתם לתקשר איתנו בגיל זה.
ילדה רגישה במיוחדיוקטנה
נשמע שיש לכם ילדה רגישה במיוחד יש ילדים שפשוט צריכים יותר. לדרוש מהם להתיישר לפי הילדים ה"רגילים", דומה לנסיון לגרום לנכה להיות שחקן כדורסל ברמה של מיקי ברקוביץ'. אולי אם נצעק על הנכה הוא יצליח? אולי אם נבטיח לו משכורת גבוהה הוא יצליח? לא! הוא מוגבל, וזה מה שיש. חלילה, להבדיל אלף הבדלות, כך גם כל ילד הוא שונה, ויש לו מגבלות וגבולות שונים משל חבריו, באופן זה או אחר. 
אולי תמצאי דרך לתת לעצמך עוד תמיכה ועטיפה, כך שתוכלי להמצוא כוחות להתפנות אליה יותר? אולי בייביסיטרית צעירה "תוריד" אוה ממך לאיזה שעתיים אחרי הצהריים? אולי תסעו לסבתא פעם בשבוע? אולי בעלך יכול לחזור יום אחד בשבוע מוקדם באופן קבוע? אולי את יכולה למצוא איזה חוג פעם בשבוע בערב? אולי יום לימודים בשבוע בגיבוי של סבתא? שעה שחיה פעמיים בשבוע? חייב להיות משהו שאת יכולה לעשות בשביל עצמך, פה ושם! 
רעיונות טובים אבלנחשונית
שימי לב שוב מה מרים כותבת:
"זה משבית אותי לגמרי, ברמה כזאת שאם היא קמה לפני, סביר להניח שאני לא אוכל להתלבש ולאכול אלא בליווי צרחות נוראיות."
כך שבעצם הרעיונות האלה לא פותרים שום דבר. הבייביסיטר, ובעלה, וסבתא וכל העולם, לא יכולים להתלבש ולאכול במקומה ובשבילה...  וגם הצרחות כואבות באוזן ומתישות. זה לא חיים זה.
שמעתי על זה משהו פעםveredd
אמא שאמרה בדיוק מה שאת אומרת, והילדה אפילו לא נתנה לה ללכת לשירותים. ממש מזעזע. קיצר, זה היה כתבה על "מרכז שפר" והם כתבו שאת צריכה להפסיק להרגיש אשמה כשאת צריככה לעשות דברים (ללכת לשירותים, להתלבש, להתכונן וכו') ופשוט להסביר לה שאמא אוהבת אותה מאוד מאוד, והיא חייבת לעשות עכשיו X.
למשל, הבן שלי גם היה ככה בגיל צעיר, ובאמת עשיתי ככה. הוא אומנם עד היום דורש שאני אשחק איתו בהההההההההההכל, אבל זה כבר נחמד וכיף, ולא סוחב אותי למטה. בקיצור- אל תרגישי אשמה, ותשדרי לה שאת לא אשמה.
וואו, זה כ"כ משמעותי העניין הזה שהכלנפשי ישובבאחרונה
עובר לילדים דרך מה שההורים באמת משדרים, ולאו דווקא דרך המעשה עצמו.. על אותו משקל שמעתתי גם פעם משהו- גם כן משיטתה של בלהה שפר- שכשהאמא בטוחה במה שהיא עושה מבפנים ומשדרת את זה לילד המתוק שלה- זה הרבה יותר חזק מכל מעשה, וזה מה שיקרה בסוף.. כמו למשל תינוקות שמתעוררים בלילה, בשלב כלשהו כשהאמא תטמין שהילד צריך לישון כל הלילה וזה מה שטוב לו, ותשדר את זה בביטחון גמור בעצמה ובנכונות הדבר- הילד יקלוט את זה מבפנים, וזהב מה שיקרה.. ובקיצור- העיניין תלוי באמא...
קשה, מאד אפילו, אך יציב...
 
והלוואי שנזכה!
זו נראת לי אחת המתנות הכי גדולה שאמא יכולה לתת לילד שלה.. הביטחון הזה..
 
בבשורות טובות!
 
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך