ריבית לגויים.נועמיק
כתוב בתורה שזה מותר.לפי חלק מהדעות זו גם מצווה.
 
למה??
אם זה רע להלוות בריבית,למה כתוב שמותר להלוות לגויים?
אם זה טוב,למה אסור להלוות ליהודים?
לעניות דעתי -אח..
בכל דבר (כמעט) יש צד של רע, וצד של טוב.
קח לדוגמא את מידת האכזריות.
למה היא נקראת מידה רבה? הרי היא עצמה יכולה להיות גם טובה...?
כי רוב (!) שימושה הוא רע, אבל היא עצמה, ממש לא מידה רעה.
 
בדיוק כך גם בריבית. לכאורה, מדובר באחלה עבודה.
מה רע שאני אעשה כסף מריבית? וואלה, שיא הסבבה.
אבל באה התורה ואומרת - לא. לא על חשבון אחיך.
אחיך - לא, אבל אחרים כן...
 
בדיוק כך בשנת השמיטה. למה אין איסור שמיטת כספים לדוגמא חל גם על גויים? (ותקן אותי אם אני טועה) מסתבר כי התורה רוצה לתת לאחיך - אפשרות לפתוח 'דף חדש'. אבל זה דוקא ליהודי. אבל לאחרים, לגויים, למה?!
זו לא מצוה מוסרית = שכלית.
לגוי אין איסור מצד המוסר להלוות לחבר שלו כסף בריבית.
ממילא, גם התורה לא תאסור את זה על היהודי, להלוות לגוי..
 
רצח נגיד, זו 'מצוה מוסרית'. אז גם על גוי אסור.
אבל ריבית? שמיטה?את הגוי זה מעניין? לא. אז גם את ה' על הגוי - לא.
אבל יהודי ליהודי, אסור. כי ה' בא ואומר מצד 'ואהבת' וכדו', אל תעשה שאחיך יהיה מסכן. אתה מחויב לעזור לו - וזו אחת הדרכים.
 
 
קיצור, מותר - כי זו 'אחלה' עבודה.
זה רע? אם מלווים ליהודי - מצד 'ואהבת' וכדו'. על גוי? אחלה עבודה.
בדיוק כמו שמיטת כספים - נגיד.
 
 
אחי, אני לא בטוח במה שאמרתי, אבל זו מחשבה שעלתה לי.
לכן - קודם כל לקחת את זה 'בערבון מוגבל'. דבר שני, אם תמצא סתירה או שאלה וכדו', אתה מוזמן להאיר את עייני, בשמחה.
שבוע מבורך וכל טוב!
 
 
אכזריות היא מידה נוראית.golani
לא שימושה ולא נעליים, אכזריות היא מידה איומה.
ממש לא.אח..
לפעמים היא המידה הכי טובה שיכולה להיות.
 
עיין ערך - 'כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמים'.
 
לפעמים שאתה כחייל נמצא במחלחמה ורוצה תינוק ממש בן יומו, ואתה עם טנק  - שתי אפשרויות מולך, או למחוץ את התינוק, או לרדת ולהוזיז אותו, אתה חייב לקבל לפעמים החלטה דוקא למחוץ אותו. לא לרחם. 'סוג של' התאכזרות.
ואם תרצה דוגרי התאכזרות, אז זה בעצם המצב של המלחמה.
ללכת, להשמיד את האויב = להיות אכזרי.
עוד דוגמאות? רק תבקש אחי, הפורום לא יספיק להכיל את כולם, אז אתן רק עוד כמה ספורות אם תרצה.
 
 
מקוה שהובנתי. אם יש צורך להרחיב, בשמחה.
שבוע מבורך וכל טוב!
מרוב "יידישקייט" מזוייפת השכל הישר נעלםgolani
אכזריות היא מידה איומה ונוראה, אחת מהמידות הכי גרועות אם לא הגרועה שבכולם. לפעמים צריך בכאב רב להשתמש בה אבל חלילה לא להפוך את זה למידה חיובית או אפלו סתמית!
אכזריות א. הנאה מממעשים אכזריים.
אכזריות ב. יכולת לעשות מעשים אכזריים בלי להתרגש.
אלא ואלו זוועות, בשנייה צריך להשתמש לפעמים, למרבה הצער כי אין ברירה,אבל גם היא מידה ארורה.
נראלי שזו התפלה הכי חזקה ללוחמים-נפשי ישובב
בנקודה הזו שהעלת על האכזריות, שלמרות הכל, כל מה שהם רואים ושומעים ועושים בקרב, שכולו קודש, בכל זאת, התפלה היא שלא יתחספסו, שלא יאטם ליבם וישאר טהור גם מתוך כך... שהאכזריות לא תכנס ללב כחלק ממנו, ושתמיד יפעלו עם רבונו של עולם וכרצונו, בזמן במקום ובמעשה- הנכונים... 
כמו שנאמרgolani
אלוהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים.
יידי - מה? אחי, רמב"ם >>אח..

ה  [ג] שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו.  ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה--יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה.

ו  [ד] הדרך הישרה--היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו.  ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם.

ז  כיצד--לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש; אלא בינוני:  לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו, כדי שלא ייעשה כיוצא בו פעם אחרת.

ח  וכן לא יתאווה אלא לדברים שהגוף צריך להם ואי אפשר לחיות בזולתן, כעניין שנאמר "צדיק--אוכל, לשובע נפשו" (משלי יג,כה).  וכן לא יהא עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה, כעניין שנאמר "טוב מעט, לצדיק" (תהילים לז,טז).  ולא יקבוץ ידו ביותר, ולא יפזר כל ממונו, אלא נותן צדקה כפי מיסת ידו, ומלווה כראוי למי שצריך.  ולא יהא מהולל ושוחק, ולא עצב ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות.  וכן שאר דעותיו.  ודרך זו, היא דרך החכמים.

 

 

----

 

אני מבין מה אתה טוען, שיש מידות רעות, ויש לא.

ואכזריות - היא רעה.

 

אבל לעניות דעתי ושמעתי רבנים שמדברים על זה -

זה לא מידה רעה!

קוראים לה 'רעה' כי רוב שימושה ברע, אבל היא עצמה - לא רעה.

לא מאמין שה' יברא מידות 'סתם' לרעה, אגב - אבל עזוב ת'טענה הזו.

 

עיין ברמב"ם למעלה. משם מוכח ש -

שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה.

 

קיצור, לפעמים צריך להתאכזר להתכחילה = טוב.

לודגמא במלחמה או על מחבל וכדו'.

 

'האלוקים עשה את האדם ישר' וכו'.

עיין ברמב"ם בדיוק למה הוא קורא 'אדם ישר'.

ה  [ג] שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו.  ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה--יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה.

 

----

 

לעניות דעתי מה שאמרת - הפסוק ההוא, רק משמש הוכחה למה שהרמב"ם אומר - שכן, כל מידה היא טובה ו - גם רעה.

השאלה בתזמון המדובר. השמות של היום? זה ע"פ רוב (!) שימושה.

 

 

 

וצע"ג. אם יש צורך להרחיב, בשמחה.

שבוע מבורך וכל טוב!

 

"יידישקייט"באג2000
זה 'יהדות',ביידיש.אבל זאת מילה עם משמעות הרבה יותר רחבה,כך שאפשר להשתמש בה בכל מיני הקשרים, פה זה במובן של צדיקוּת.
יידיש? אה? מה זה? אח..
כן, הבנתי ת'כוונה של המילה הזו.
בכוונה כתבתי 'יידי', כלומר להראות שזה לא קשור לזה דוקא...
 
ונראה לי שכאן זה היה במובן הפשוט של המילה. יהדות.
קיצור, תודה רבה על ההארה. מאמין שזה עזר ת'כלס כפשוטו לכמה
מכאן שלא ידעו ת'מילה.
 
תודה רבה ושבוע מבורך!
 
אני לא חושב שהוא מתכוון לזה.golani
כלומר - אל תהיה רחמן מידי, אם מישהו גונב ממך מליון דולר לא צריך לחשוב על "איזה פאדיחה תהיה לו אם אני יקרא למשטרה".
אבל להיות אכזרי על דרך האמצע? איבוד מוחלט של השכל הישר.
אגב, במקום לראות את הפירוש הפשוט שזועק פה.golani
 - אתה מפלפל פילפולים שאינם במקום. הרמב"ם אומר: אל תהיו קיצוניים לשום צד. להיות "חצי אכזר וחצי לא" זה קיצוניות מוחלטת.
 
אין פה שום פלפול, שיא הפשט --->אח..

ה  [ג] שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו.  ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה--יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה.

ו  [ד] הדרך הישרה--היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו.  ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם.

 

 

מידה בינונית.

מפורש ברמב"ם.

הוא לא אומר רק לא להיות קיצונים, אלא גם איפה כ-ן להיות.

בדרך האמצע, מפורש.

 

 

אגב, אל תחשוב שדרך האמצע = 50% רחמן 50% אכזר.

ממש לא. יכול להיות שדרך האמצע היא 10% אכזר והשאר רחמן.

 

וזו נקראת דרך האמצע. עיין רמב"ם מפורש.

אני לא אומר כלום בשמי, הכל בשם גדולים ממני.

עיין שיעור של הרב ערן טמיר הי"ו במכון מאיר. שם הוא מסביר את העניינים האלו במדויק.

 

 

יאחי, צע"ג. לפתוח אפילו מפרשים = פשט. זה לא 'פלפול'...

שיהיה בעז"ה רק טוב לכולנו!

 

 

אם כך אי אפשר לומר "מידה רעה".golani
אבל המציאות היא שהאכזריות היא כזו אבל צריך לקחת אותה במידה קטנה כי אין ברירה, אבל זה לא הופך אותה מידה טובה, זה כמו ארס נחשים, אומנם צריך אותו בשביל כמה תרופות אבל הוא עדיין ארס.
מה רע בארס נחשים אם זה מועיל להצלת חיי אדם?ברוךש
האם יש מהות רע לנחש או לארס שלו?
או שמא תלוי בפעילותו?
על זה בדיוק כתוב למעלה -אח..
בכל דבר (כמעט) יש צד של רע, וצד של טוב.
קח לדוגמא את מידת האכזריות.
למה היא נקראת מידה רבה? הרי היא עצמה יכולה להיות גם טובה...?
כי רוב (!) שימושה הוא רע, אבל היא עצמה, ממש לא מידה רעה.
 
 
ולגבי הארס, כבר ענה הבחור.
וצע"ג.
שבת שלום מבורכת וחודש מלא שמחה!
יש את הרגש האנושי הבסיסי.golani

שמגדיר מה נחשב למידה רעה ומה לטובה. האכזריות נמצאת בקצה הסקאלה לכיוון הרע.

רגש אנושי = הרס העולם.אח..
זו המשוואה ואין אחרת ממנה.
 
הרגש האמיתי היחיד הוא רגש התורה.
ואני ממש לא מדבר כמו דוס.
עיין ערך 'היסטוריה בעולם'.
 
רגש אנושי זה הרס העולם. ממש כפשוטו.
הוכחה ממש ממש מוגזמת? השואה.
יותר טובה? האנטישמיות.
וכן על זה הדרך, מה שלא חסר. ואל תתפוס אותי על הדוגמאות שהבאתי כאן כי אני יודע שיש בהם חסר, אבל זה רק לשם הדוגמא...
 
 
תחשוב על זה אחרי - מוסר/רגש/ערכים אנושיים = הרס.
 
רק התורה היא זו שתקבע לנו מה טוב ומה לא.
רק היא לא משנה לעולם.
 
 
ממילא מה שאמרת -
"שמגדיר מה נחשב למידה רעה ומה לטובה. האכזריות נמצאת בקצה הסקאלה לכיוון הרע", ברגע שהזכת ת'מילה 'רגש אנושי', אני חוזר אחורה ואומר - האפ האפ, אנחנו לא מדברים על אותה הסקאלה. ובמקרה הזה נראה לעניות דעתי דוקא שאתה צריך לחזור לסקאלה, אחרת מאיפה שאתה נמצא עכשיו. או בקיצור - לא מעניין את שנינו הרגש (וכדו') האנושי...
 
 
 
 
אם יש צורך להרחיב וכדו', בשמחה.
אחי, שבת שלום וחודש טוב ומבורך!
אם כך אין מה לכעוס על הנאצים.golani
תינוקות שנשבו, מסכנים.(לדעתך כמובן). מי שאומר שאין מוסר אנושי לא נמצא על הסקאלה שלי.
עיין בבקשה שוב בתגובה.אח..
שיא לב בדיוק למי התכוונתי בדברים שלי.
ובדיוק מי מחוייב בתורה.
 
חוץ מזה, כלל העולם מחוייב בהחלט במוסר האנושי ע"פ השכל התקין והאמת. זה א'. ב' - הנאצים ימ"ש עשו את זה מרצונות (ושטיפת מוח) ולא מאמת אמיתית. עובדה שזה אפילו לא הייתה האמת 'כלל אנושית'.
 
אבל סתם שתדע ש - רגש אנושי = הרס לעולם.
וב"ה בשביל זה יש את היהדות בעולם.
להחדיר קצת דברים אחרים ואמיתיים...
 
רק התורה היא זו שתקבע לנו מה טוב ומה לא.
או בקיצור - לא מעניין את שנינו הרגש (וכדו') האנושי...
ובמיוחד לא שמדברים על הגדרות של מידות ע"פ הרמב"ם.
 
 
אף אחד לא חולק שטוב שיש סדר בעולם, זו משנה מפורשת, 'והוי מתפלל בשלומה של מלכות' וכו', אבל מכאן ועד להגיד שזו האידי' וע"פ זה נקבע לעצמינו (!!) הגדרות, לעניות דעתי המרחק גדול.
 
 
עיין בבקשה שוב בתגובות הקודמות, ושוב - שים לב שאנחנו מדברים על נושא מסוים = הגדרת המידות. אבל חוץ מזה, גם לא אמרתי בחיים את מה שהוצאת מדברי. אחי, שבת שלום ומבורכת וחודש מלא שמחה!
 
 
 
אז לא רגש, מוסר אנושי.golani
זה סתם שמידות שנחשבות לגרועות בעולם נחשבות לגרועות גם ליהדות? לא. לדוגמה האכזריות: כשאדם עושה מעשה אכזרי הוא עושה דבר נגד הטבע שלו (לפחות בימינו, שבהם האדם הנורמלי הוא מוסרי) ולכן, כמו שאם אדם לא יכול לחוש כאב זה לא טוב אם כי לפעמים זה שימושי, כך גם האכזריות היא בעצם מאפשרת לאדם לעבור לסדר היום על מעשים שהם נגד הטבע שלו. ובקשר למה שאמרת על פעמים שבהם צריך להיות אכזריים: לדעתי אף פעם לא צריך להיות אכזריים, אם יש צורך לעשות מעשים אכזריים צריך ליישם את הצירוף הידוע: לירות ולבכות.
אגב, כתבת בעצמךgolani
מוסר וערכים אנושיים = נזק.
עיין שוב ברמב"ם.אח..
מי שיורה ובוכה על מחבל - הוא מסוגל להיות אדם אכזר על רחמנים.
אני אומר? ממש לא, חז"ל:
"המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים".
 
ושוב אחי, בבקשה תקרא את מה שכתבתי למעלה.
זה לא המצאה שלי, זו דעת תורה - לפחות איך שלמדתי מרבנים.
 
לגבי מה שצטטת ממה שכתבתי:
כתבתי גם ש -
אבל סתם שתדע ש - רגש אנושי = הרס לעולם.
וב"ה בשביל זה יש את היהדות בעולם.
להחדיר קצת דברים אחרים ואמיתיים...
 
 
אחי, אם תצליח להכניס את המילים שלך ברמב"ם, סבבה, בוא נפתח ת'סוגייה הזו. קיצור - רמב"ם, ורק אז מחשבה שלנו. כי אם נחשוב אחרת, אז זה עלול ליצור בלבול ותהיות בחיים שלנו.
שבת שלום ומבורכת וחודש מלא שמחה בעז"ה!
ברור שאין לרחם על אכזריםgolani
אבל יש הבדל בין זעזוע מכך שנאלצת להרוג לבין רחמים. וחוץ מזה אני הבנתי שמדובר ברחמים למעשה.
רחמים למעשה?אח..
לא הבנתי בדיוק מה זה.
זה שצריך לשמור על עצמך שלא תאבד את רגש הרחמנות - לא הופך את האכזריות לכמין 'בדיעבד' או רק 'מידה רעה לשימוש'...
 
אחי, בא נפתור את כל הבעיות -
תכניס את כל מה שאמרת עכשיו ברמב"ם, ואז נוכל בעז"ה לדון על הדברים -
ברמב"ם המדובר.
 
 
תודה על כל ההארות שבדרך.
אחי, שבוע מבורך וכל טוב!
 
 
אני לא "מכניס את מה שאמרתי ברמב"ם"golani
יען כי ברור שהרמב"ם מבקש שנהיה נורמליים, לא צריך להכניס בזה כל מידה ומידה. 
הא?אח..
מצטער, לא הבנתי.
 
או שאולי כן הבנתי ואז אני טוען ש -
הרמב"ם (עזר לנו ו) כתב לנו איך להיות נורמליים.
 
 
אני דוקא חושב שהרמב"ם כן התייחס לזה.
במפורש.
 
 
 
 
בשורות טובות.
חג שמח ומלא אור של תורה בעז"ה!
עכשיו אני יציג את נשק יום הדין...golani
מה עם המידה של הנאה ממעשים מפדחים/מזיקים למישהו אחר (לדוגמה: אם אדם יגלה פרט מביך על מישהו אחר בהחלט ייתכן שיהיה בא לו לרוץ לספר את זה לכל העולם ואשתו) האם גם זו מידה ש"רוב שימושה הוא לרע אבל היא עצמה ממש לא רעה?"
היי וואו, תקשיב אחי -אח..
זה כמו שאני אשאל - "מה עם המידה הזו ללכת ולהרוג את גדול הדור, זו גם מידה שיש בה שימוש טוב?".
 
התשובה: לא.
 
סותר את מה שאמרנו?
לא.
 
 
מה כן?
'מידת אכזריות', לפעמים טוב ולפעמים רע.
בדיוק ככה מידת ה - תקרא לזה - 'דברנות'?
לפעמים טוב ולפעמים רע.
 
 
קיצור, אחי, אנחנו לא לוקחים מקרה שכל כולו רע - או יותר נכון 'שימוש רע', ועושים ממנו מידה ואז שואלים - רגע, ומה עם השימוש הרע הזה?...
 
 
 
אגב, סתם בשביל הידיעה, מה זה אומר נשק יום הדין?
 
 
עוד דבר, גם אם אני לא אביא דוגמאות על כל מידה, זה כי אני לא בקיא ולא זוכר בדיוק עכשיו את כל האופציות בעולם של הדברים, אבל פשט ברמב"ם, זה פשט ברמב"ם בלי קשר לשום דבר...
 
מקוה שהובנתי. אם יש להרחיב, בשמחה. אחי, תודה על ההארה.
חג שמח ומלא כל טוב לכל עם ישראל!
 
 
לא, זו מידה ממש.golani
אני מדבר על אכזריות שהיא - איך נגדיר את זה? - הנאה. לא בתור סתם חוסר רגישות.
זה השימוש (!) הרע של האכזריות.אח..
אבל לא סותר את זה שיש [!] לאכזריות גם שימושים טובים.
 
 
 
לא, זו מידה.golani
אכזריות יכולה לדעתי להתפרש ככה.
א. סתם חוסר רגישות, רובוטיות.
ב. הנאה ממעשים אכזריים.
א. אחי - קח 'נשק יום הדין' =אח..
המ י ל ה "מדה" = במידה [איזון, משקל וכדו'] מסוימת.
= המידות, לכל אחת יש מידה.
מידה של טובה, ומידה של רע.
 
ממש מ-פ-ש-ט המילה.
 
 
דבר שני, אנחנו הולכים על הגדרות בכללי, ו -
הדוגמא למה שאתה הבאת אז, זה שימוש (!) ולא מידה.
מוזמן לעשות סקר.
 
 
 
אני חוזר ואומרgolani
יש מידה של הנאה ממעשים אכזריים, שמחה לאיד לדוגמה. זו מידה ממש, לא רק שימוש.
אז -אח..
מוזמן לעשות סקר.
 
לעניות דעתי, זה שימוש (!) במידה.
 
 
שאני רואה מישהו ברחוב נופל, ואני מתפוצץ מצחוק -
זה מידה?! שמחה על נפילה?!...
זה שמחה - בשימוש רע.
 
 
אחי, אגב, לא הסברת ת'פשט של המילה 'מידה'....
הצחוק הוא שימוש.golani
כי אתה אמור לא לצחוק, אבל עצם זה שזה מצחיק אותך - זה מידה. מידה היא לדעתי תכונה מסויימת שקיימת באדם כגון עליזות, רחמים וכו' ולרע: כעס, גאווה,שנאה, אכזריות וכדו'.
אז נכון שצריך להשתמש בכעס לפעמים אבל המידה עצמה היא רעה כיווון שהכעס משחית את האדם.
אז אנחנו חוזרים אחורה -אח..אחרונה
אז נכון שצריך להשתמש בכעס לפעמים אבל המידה עצמה היא רעה כיווון שהכעס משחית את האדם.
 
 
לעניות דעתי לא כך. עיין בתגובות בשרשור.
(ושוב, עיין ברמב"ם עצמו שם)
 
 
שמחה - יש רע ויש טוב.
'צחוק', גם הוא יש בו רע ויש בו טוב.
אם זה מידה או לא, ת'כלס, לא כ"כ משנה...
וכן - מסתבר שהוא 'תולדת מידה' שנחשב מידה,
אבל וואלה אל תתפוס אותי על המילה כי זה לא משנה.
 
 
 
עוד דבר, עוד לא זכיתי לתשובה.
'מידה' - הפשט של המילה = משקל.
כלומר שיש פה - לטוב, ויש פה (באותו הדבר) לרע.
משמע שהדבר עצמו - לא רע ולא טוב.
טוב ורע לא שייך בהגדרה של המידה,
אלא בשימוש בה.
 
 
אחי,
שבוע טוב ומבורך!
אגב,האם הרמב"ם מחחיב במקרה הזה?golani
כלומר שים לב שלא מדובר בהלכה אלא בעצה להנהגה, אז ברור שאנחנו משתדלים לקחת את הגדרותינו למידות ממקורות תורניים אבל שים לב שלא מדובר פה ב"הלכה" שאין לערער אחריה.
נ.ב. "נשק יום הדין" כינוי לנשק שנשמר לרגע האחרון כשכלו כל הקיצים - כגון נשק אטומי. במחשבה שנייה במקרה שלנו היה יותר מדוייק להגדיר את זה "הטענה המוחצת ביותר".
*מחייב.golani
גם אם לא,אח..
זה לא קשור לזה שהוא יודע להגדיר טוב מאוד.
ולזה שאנחנו יכולים ומותרים להתבסס עליו.
ו - יודע מה?
אז לא רק הוא. תבדוק ותגלה שכך מסבירים הרבה מאוד.
 
ומה תגיד על מזמור התהלים של דוד המלךנפשי ישובב
מלכא משיחא: "בת בבל השדודה, אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע" (תהלים קל"ז)? אכזריות לשמה ח"ו, הלא כן?
 
זה נשמע שיא המזעזע, אך מסתבר שיש אכזריות שהיא מצווה. ואם לא- הרחמים הללו הם הם האכזריות!
 
מתוך דבריו של אח נזכרתי בזה, וברור שהעניין דורש העמקה והבנה רציניים ביותר, ועדיין..
 
 
שנזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.. למען שמו, באהבה..
 
בואי נלך לדעה שמותר.עוזיה
אין לי תשובה שתניח את דעתך, רק אציין ש: רוב (אם לא כל) מצוות הסולידריות כמו "עזוב תעזוב" וכדו', הם רק בתוך עם ישראל. מחוצה לו - מותר לנהוג כמנהג העולם.
נכון שהרבה מצוות מותרנועמיק
לעשות לגויים,אבל על אף אחת מהן לא כתוב בתורה שמותר,וגם-בדרך כלל זה לא רצוי לעשות אותן,ובמצב אידיאלי-לא נעשה גם לגוי.אז למה כתוב בתורה שמותר?
יש מצב כי -אח..
'ריבית', זה אחד האיסורים שלכאורה נראים 'אחד מהקלים', כי ת'כלס, ככה זה נראה אשכרה, אבל באמת זה אחד מהקשים ביותר שיש כמדומני. איסור חמור.
אולי לכן כאן באה התורה והדגישה -
תראה, באיסור חמור שכזה, אסור. אבל דע לך, שלגוי - מותר לך להלוות בריבית - אפילו להלוות - ו(מסתבר) כ"ש דברים אחרים שפחות חמורים - בגלל שהאיסור הוא רק על יהודים...
 
 
יש מצב.
בכל מקרה, שווה עיון במפרשים בעז"ה.
שבוע מבורך לכל עם ישראל!
באמת שלא הבנתי איך זה עונה.עוזיה
למה דוקא פה התורה כותבת שהיא מסכימה?אח..
אז בשביל לומר שאם כזה איסור חמור - שידוע בכללי שזה איסור שנראה 'חפיף' אבל באמת הוא חמור כמדומני - אז אם כזה איסור חמור מותר, אז כ"ש שדברים אחרים שהם פחות חמורים, יהיה מותר לעשות אם זה על הגוי.
 
זו תשובה אחת שיכולה אולי להיות.
חוץ מזה, אפשר ושווה מאוד לעיין במפרשים סביב זה.
אולי גם בעל ספר החינוך נוגע בנקודה הזו.
 
 
בשורות טובות.
שבוע מבורך וכל טוב!
תשובהאיזה טוב ה'!!!!
אני לא זוכר את המקור לזה אבל למדתי את זה פעם - 

ריבית מצד עצמה זהו דבר הגיוני, כשם שאני משכיר למישהו בית והוא משלם לי על השימוש בבית כך גם אם אני "משכיר" למישהו את הכסף שלי אני אמור לקבל תמורה לזה שאני לא יכול בינתיים לעשות שימוש בכסף.

עד כאן ההיגיון שבריבית, אלא שהתורה אסרה עלינו לגבות ריבית מיהודים מכיוון שרצתה שביחס ליהודים נתעלה מעל השיקולים האנוכיים שלנו ונעזור אחד לשני גם ללא תמורה. אבל לגבי גויים נשאר ההגיון הרגיל ואנו לא מחוייבים כלפיהם להיות אקסטרא צדיקים.

זהו גם ההיגיון בהיתר עיסקא - התורה הגנה על העניים בכך שאסרה לגבות ריבית על הלוואה, אולם זה גרם לכך שבכלל לא רצו להלוות לעניים ולכן נוצר היתר העיסקא.
החפץ חיים אמר....יהודי מרמ"ג
שאין דבר שלגוי מותר לעשות ליהודי וליהודי אסור לעשות לגוי.....
ריבית- זה טוב, ליהודי עושים ג'סטה,ברוךש
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד