ריבית לגויים.נועמיק
כתוב בתורה שזה מותר.לפי חלק מהדעות זו גם מצווה.
 
למה??
אם זה רע להלוות בריבית,למה כתוב שמותר להלוות לגויים?
אם זה טוב,למה אסור להלוות ליהודים?
לעניות דעתי -אח..
בכל דבר (כמעט) יש צד של רע, וצד של טוב.
קח לדוגמא את מידת האכזריות.
למה היא נקראת מידה רבה? הרי היא עצמה יכולה להיות גם טובה...?
כי רוב (!) שימושה הוא רע, אבל היא עצמה, ממש לא מידה רעה.
 
בדיוק כך גם בריבית. לכאורה, מדובר באחלה עבודה.
מה רע שאני אעשה כסף מריבית? וואלה, שיא הסבבה.
אבל באה התורה ואומרת - לא. לא על חשבון אחיך.
אחיך - לא, אבל אחרים כן...
 
בדיוק כך בשנת השמיטה. למה אין איסור שמיטת כספים לדוגמא חל גם על גויים? (ותקן אותי אם אני טועה) מסתבר כי התורה רוצה לתת לאחיך - אפשרות לפתוח 'דף חדש'. אבל זה דוקא ליהודי. אבל לאחרים, לגויים, למה?!
זו לא מצוה מוסרית = שכלית.
לגוי אין איסור מצד המוסר להלוות לחבר שלו כסף בריבית.
ממילא, גם התורה לא תאסור את זה על היהודי, להלוות לגוי..
 
רצח נגיד, זו 'מצוה מוסרית'. אז גם על גוי אסור.
אבל ריבית? שמיטה?את הגוי זה מעניין? לא. אז גם את ה' על הגוי - לא.
אבל יהודי ליהודי, אסור. כי ה' בא ואומר מצד 'ואהבת' וכדו', אל תעשה שאחיך יהיה מסכן. אתה מחויב לעזור לו - וזו אחת הדרכים.
 
 
קיצור, מותר - כי זו 'אחלה' עבודה.
זה רע? אם מלווים ליהודי - מצד 'ואהבת' וכדו'. על גוי? אחלה עבודה.
בדיוק כמו שמיטת כספים - נגיד.
 
 
אחי, אני לא בטוח במה שאמרתי, אבל זו מחשבה שעלתה לי.
לכן - קודם כל לקחת את זה 'בערבון מוגבל'. דבר שני, אם תמצא סתירה או שאלה וכדו', אתה מוזמן להאיר את עייני, בשמחה.
שבוע מבורך וכל טוב!
 
 
אכזריות היא מידה נוראית.golani
לא שימושה ולא נעליים, אכזריות היא מידה איומה.
ממש לא.אח..
לפעמים היא המידה הכי טובה שיכולה להיות.
 
עיין ערך - 'כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמים'.
 
לפעמים שאתה כחייל נמצא במחלחמה ורוצה תינוק ממש בן יומו, ואתה עם טנק  - שתי אפשרויות מולך, או למחוץ את התינוק, או לרדת ולהוזיז אותו, אתה חייב לקבל לפעמים החלטה דוקא למחוץ אותו. לא לרחם. 'סוג של' התאכזרות.
ואם תרצה דוגרי התאכזרות, אז זה בעצם המצב של המלחמה.
ללכת, להשמיד את האויב = להיות אכזרי.
עוד דוגמאות? רק תבקש אחי, הפורום לא יספיק להכיל את כולם, אז אתן רק עוד כמה ספורות אם תרצה.
 
 
מקוה שהובנתי. אם יש צורך להרחיב, בשמחה.
שבוע מבורך וכל טוב!
מרוב "יידישקייט" מזוייפת השכל הישר נעלםgolani
אכזריות היא מידה איומה ונוראה, אחת מהמידות הכי גרועות אם לא הגרועה שבכולם. לפעמים צריך בכאב רב להשתמש בה אבל חלילה לא להפוך את זה למידה חיובית או אפלו סתמית!
אכזריות א. הנאה מממעשים אכזריים.
אכזריות ב. יכולת לעשות מעשים אכזריים בלי להתרגש.
אלא ואלו זוועות, בשנייה צריך להשתמש לפעמים, למרבה הצער כי אין ברירה,אבל גם היא מידה ארורה.
נראלי שזו התפלה הכי חזקה ללוחמים-נפשי ישובב
בנקודה הזו שהעלת על האכזריות, שלמרות הכל, כל מה שהם רואים ושומעים ועושים בקרב, שכולו קודש, בכל זאת, התפלה היא שלא יתחספסו, שלא יאטם ליבם וישאר טהור גם מתוך כך... שהאכזריות לא תכנס ללב כחלק ממנו, ושתמיד יפעלו עם רבונו של עולם וכרצונו, בזמן במקום ובמעשה- הנכונים... 
כמו שנאמרgolani
אלוהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים.
יידי - מה? אחי, רמב"ם >>אח..

ה  [ג] שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו.  ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה--יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה.

ו  [ד] הדרך הישרה--היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו.  ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם.

ז  כיצד--לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש; אלא בינוני:  לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו, כדי שלא ייעשה כיוצא בו פעם אחרת.

ח  וכן לא יתאווה אלא לדברים שהגוף צריך להם ואי אפשר לחיות בזולתן, כעניין שנאמר "צדיק--אוכל, לשובע נפשו" (משלי יג,כה).  וכן לא יהא עמל בעסקו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה, כעניין שנאמר "טוב מעט, לצדיק" (תהילים לז,טז).  ולא יקבוץ ידו ביותר, ולא יפזר כל ממונו, אלא נותן צדקה כפי מיסת ידו, ומלווה כראוי למי שצריך.  ולא יהא מהולל ושוחק, ולא עצב ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת, בסבר פנים יפות.  וכן שאר דעותיו.  ודרך זו, היא דרך החכמים.

 

 

----

 

אני מבין מה אתה טוען, שיש מידות רעות, ויש לא.

ואכזריות - היא רעה.

 

אבל לעניות דעתי ושמעתי רבנים שמדברים על זה -

זה לא מידה רעה!

קוראים לה 'רעה' כי רוב שימושה ברע, אבל היא עצמה - לא רעה.

לא מאמין שה' יברא מידות 'סתם' לרעה, אגב - אבל עזוב ת'טענה הזו.

 

עיין ברמב"ם למעלה. משם מוכח ש -

שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה.

 

קיצור, לפעמים צריך להתאכזר להתכחילה = טוב.

לודגמא במלחמה או על מחבל וכדו'.

 

'האלוקים עשה את האדם ישר' וכו'.

עיין ברמב"ם בדיוק למה הוא קורא 'אדם ישר'.

ה  [ג] שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו.  ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה--יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה.

 

----

 

לעניות דעתי מה שאמרת - הפסוק ההוא, רק משמש הוכחה למה שהרמב"ם אומר - שכן, כל מידה היא טובה ו - גם רעה.

השאלה בתזמון המדובר. השמות של היום? זה ע"פ רוב (!) שימושה.

 

 

 

וצע"ג. אם יש צורך להרחיב, בשמחה.

שבוע מבורך וכל טוב!

 

"יידישקייט"באג2000
זה 'יהדות',ביידיש.אבל זאת מילה עם משמעות הרבה יותר רחבה,כך שאפשר להשתמש בה בכל מיני הקשרים, פה זה במובן של צדיקוּת.
יידיש? אה? מה זה? אח..
כן, הבנתי ת'כוונה של המילה הזו.
בכוונה כתבתי 'יידי', כלומר להראות שזה לא קשור לזה דוקא...
 
ונראה לי שכאן זה היה במובן הפשוט של המילה. יהדות.
קיצור, תודה רבה על ההארה. מאמין שזה עזר ת'כלס כפשוטו לכמה
מכאן שלא ידעו ת'מילה.
 
תודה רבה ושבוע מבורך!
 
אני לא חושב שהוא מתכוון לזה.golani
כלומר - אל תהיה רחמן מידי, אם מישהו גונב ממך מליון דולר לא צריך לחשוב על "איזה פאדיחה תהיה לו אם אני יקרא למשטרה".
אבל להיות אכזרי על דרך האמצע? איבוד מוחלט של השכל הישר.
אגב, במקום לראות את הפירוש הפשוט שזועק פה.golani
 - אתה מפלפל פילפולים שאינם במקום. הרמב"ם אומר: אל תהיו קיצוניים לשום צד. להיות "חצי אכזר וחצי לא" זה קיצוניות מוחלטת.
 
אין פה שום פלפול, שיא הפשט --->אח..

ה  [ג] שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו.  ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה--יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה.

ו  [ד] הדרך הישרה--היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו.  ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם.

 

 

מידה בינונית.

מפורש ברמב"ם.

הוא לא אומר רק לא להיות קיצונים, אלא גם איפה כ-ן להיות.

בדרך האמצע, מפורש.

 

 

אגב, אל תחשוב שדרך האמצע = 50% רחמן 50% אכזר.

ממש לא. יכול להיות שדרך האמצע היא 10% אכזר והשאר רחמן.

 

וזו נקראת דרך האמצע. עיין רמב"ם מפורש.

אני לא אומר כלום בשמי, הכל בשם גדולים ממני.

עיין שיעור של הרב ערן טמיר הי"ו במכון מאיר. שם הוא מסביר את העניינים האלו במדויק.

 

 

יאחי, צע"ג. לפתוח אפילו מפרשים = פשט. זה לא 'פלפול'...

שיהיה בעז"ה רק טוב לכולנו!

 

 

אם כך אי אפשר לומר "מידה רעה".golani
אבל המציאות היא שהאכזריות היא כזו אבל צריך לקחת אותה במידה קטנה כי אין ברירה, אבל זה לא הופך אותה מידה טובה, זה כמו ארס נחשים, אומנם צריך אותו בשביל כמה תרופות אבל הוא עדיין ארס.
מה רע בארס נחשים אם זה מועיל להצלת חיי אדם?ברוךש
האם יש מהות רע לנחש או לארס שלו?
או שמא תלוי בפעילותו?
על זה בדיוק כתוב למעלה -אח..
בכל דבר (כמעט) יש צד של רע, וצד של טוב.
קח לדוגמא את מידת האכזריות.
למה היא נקראת מידה רבה? הרי היא עצמה יכולה להיות גם טובה...?
כי רוב (!) שימושה הוא רע, אבל היא עצמה, ממש לא מידה רעה.
 
 
ולגבי הארס, כבר ענה הבחור.
וצע"ג.
שבת שלום מבורכת וחודש מלא שמחה!
יש את הרגש האנושי הבסיסי.golani

שמגדיר מה נחשב למידה רעה ומה לטובה. האכזריות נמצאת בקצה הסקאלה לכיוון הרע.

רגש אנושי = הרס העולם.אח..
זו המשוואה ואין אחרת ממנה.
 
הרגש האמיתי היחיד הוא רגש התורה.
ואני ממש לא מדבר כמו דוס.
עיין ערך 'היסטוריה בעולם'.
 
רגש אנושי זה הרס העולם. ממש כפשוטו.
הוכחה ממש ממש מוגזמת? השואה.
יותר טובה? האנטישמיות.
וכן על זה הדרך, מה שלא חסר. ואל תתפוס אותי על הדוגמאות שהבאתי כאן כי אני יודע שיש בהם חסר, אבל זה רק לשם הדוגמא...
 
 
תחשוב על זה אחרי - מוסר/רגש/ערכים אנושיים = הרס.
 
רק התורה היא זו שתקבע לנו מה טוב ומה לא.
רק היא לא משנה לעולם.
 
 
ממילא מה שאמרת -
"שמגדיר מה נחשב למידה רעה ומה לטובה. האכזריות נמצאת בקצה הסקאלה לכיוון הרע", ברגע שהזכת ת'מילה 'רגש אנושי', אני חוזר אחורה ואומר - האפ האפ, אנחנו לא מדברים על אותה הסקאלה. ובמקרה הזה נראה לעניות דעתי דוקא שאתה צריך לחזור לסקאלה, אחרת מאיפה שאתה נמצא עכשיו. או בקיצור - לא מעניין את שנינו הרגש (וכדו') האנושי...
 
 
 
 
אם יש צורך להרחיב וכדו', בשמחה.
אחי, שבת שלום וחודש טוב ומבורך!
אם כך אין מה לכעוס על הנאצים.golani
תינוקות שנשבו, מסכנים.(לדעתך כמובן). מי שאומר שאין מוסר אנושי לא נמצא על הסקאלה שלי.
עיין בבקשה שוב בתגובה.אח..
שיא לב בדיוק למי התכוונתי בדברים שלי.
ובדיוק מי מחוייב בתורה.
 
חוץ מזה, כלל העולם מחוייב בהחלט במוסר האנושי ע"פ השכל התקין והאמת. זה א'. ב' - הנאצים ימ"ש עשו את זה מרצונות (ושטיפת מוח) ולא מאמת אמיתית. עובדה שזה אפילו לא הייתה האמת 'כלל אנושית'.
 
אבל סתם שתדע ש - רגש אנושי = הרס לעולם.
וב"ה בשביל זה יש את היהדות בעולם.
להחדיר קצת דברים אחרים ואמיתיים...
 
רק התורה היא זו שתקבע לנו מה טוב ומה לא.
או בקיצור - לא מעניין את שנינו הרגש (וכדו') האנושי...
ובמיוחד לא שמדברים על הגדרות של מידות ע"פ הרמב"ם.
 
 
אף אחד לא חולק שטוב שיש סדר בעולם, זו משנה מפורשת, 'והוי מתפלל בשלומה של מלכות' וכו', אבל מכאן ועד להגיד שזו האידי' וע"פ זה נקבע לעצמינו (!!) הגדרות, לעניות דעתי המרחק גדול.
 
 
עיין בבקשה שוב בתגובות הקודמות, ושוב - שים לב שאנחנו מדברים על נושא מסוים = הגדרת המידות. אבל חוץ מזה, גם לא אמרתי בחיים את מה שהוצאת מדברי. אחי, שבת שלום ומבורכת וחודש מלא שמחה!
 
 
 
אז לא רגש, מוסר אנושי.golani
זה סתם שמידות שנחשבות לגרועות בעולם נחשבות לגרועות גם ליהדות? לא. לדוגמה האכזריות: כשאדם עושה מעשה אכזרי הוא עושה דבר נגד הטבע שלו (לפחות בימינו, שבהם האדם הנורמלי הוא מוסרי) ולכן, כמו שאם אדם לא יכול לחוש כאב זה לא טוב אם כי לפעמים זה שימושי, כך גם האכזריות היא בעצם מאפשרת לאדם לעבור לסדר היום על מעשים שהם נגד הטבע שלו. ובקשר למה שאמרת על פעמים שבהם צריך להיות אכזריים: לדעתי אף פעם לא צריך להיות אכזריים, אם יש צורך לעשות מעשים אכזריים צריך ליישם את הצירוף הידוע: לירות ולבכות.
אגב, כתבת בעצמךgolani
מוסר וערכים אנושיים = נזק.
עיין שוב ברמב"ם.אח..
מי שיורה ובוכה על מחבל - הוא מסוגל להיות אדם אכזר על רחמנים.
אני אומר? ממש לא, חז"ל:
"המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים".
 
ושוב אחי, בבקשה תקרא את מה שכתבתי למעלה.
זה לא המצאה שלי, זו דעת תורה - לפחות איך שלמדתי מרבנים.
 
לגבי מה שצטטת ממה שכתבתי:
כתבתי גם ש -
אבל סתם שתדע ש - רגש אנושי = הרס לעולם.
וב"ה בשביל זה יש את היהדות בעולם.
להחדיר קצת דברים אחרים ואמיתיים...
 
 
אחי, אם תצליח להכניס את המילים שלך ברמב"ם, סבבה, בוא נפתח ת'סוגייה הזו. קיצור - רמב"ם, ורק אז מחשבה שלנו. כי אם נחשוב אחרת, אז זה עלול ליצור בלבול ותהיות בחיים שלנו.
שבת שלום ומבורכת וחודש מלא שמחה בעז"ה!
ברור שאין לרחם על אכזריםgolani
אבל יש הבדל בין זעזוע מכך שנאלצת להרוג לבין רחמים. וחוץ מזה אני הבנתי שמדובר ברחמים למעשה.
רחמים למעשה?אח..
לא הבנתי בדיוק מה זה.
זה שצריך לשמור על עצמך שלא תאבד את רגש הרחמנות - לא הופך את האכזריות לכמין 'בדיעבד' או רק 'מידה רעה לשימוש'...
 
אחי, בא נפתור את כל הבעיות -
תכניס את כל מה שאמרת עכשיו ברמב"ם, ואז נוכל בעז"ה לדון על הדברים -
ברמב"ם המדובר.
 
 
תודה על כל ההארות שבדרך.
אחי, שבוע מבורך וכל טוב!
 
 
אני לא "מכניס את מה שאמרתי ברמב"ם"golani
יען כי ברור שהרמב"ם מבקש שנהיה נורמליים, לא צריך להכניס בזה כל מידה ומידה. 
הא?אח..
מצטער, לא הבנתי.
 
או שאולי כן הבנתי ואז אני טוען ש -
הרמב"ם (עזר לנו ו) כתב לנו איך להיות נורמליים.
 
 
אני דוקא חושב שהרמב"ם כן התייחס לזה.
במפורש.
 
 
 
 
בשורות טובות.
חג שמח ומלא אור של תורה בעז"ה!
עכשיו אני יציג את נשק יום הדין...golani
מה עם המידה של הנאה ממעשים מפדחים/מזיקים למישהו אחר (לדוגמה: אם אדם יגלה פרט מביך על מישהו אחר בהחלט ייתכן שיהיה בא לו לרוץ לספר את זה לכל העולם ואשתו) האם גם זו מידה ש"רוב שימושה הוא לרע אבל היא עצמה ממש לא רעה?"
היי וואו, תקשיב אחי -אח..
זה כמו שאני אשאל - "מה עם המידה הזו ללכת ולהרוג את גדול הדור, זו גם מידה שיש בה שימוש טוב?".
 
התשובה: לא.
 
סותר את מה שאמרנו?
לא.
 
 
מה כן?
'מידת אכזריות', לפעמים טוב ולפעמים רע.
בדיוק ככה מידת ה - תקרא לזה - 'דברנות'?
לפעמים טוב ולפעמים רע.
 
 
קיצור, אחי, אנחנו לא לוקחים מקרה שכל כולו רע - או יותר נכון 'שימוש רע', ועושים ממנו מידה ואז שואלים - רגע, ומה עם השימוש הרע הזה?...
 
 
 
אגב, סתם בשביל הידיעה, מה זה אומר נשק יום הדין?
 
 
עוד דבר, גם אם אני לא אביא דוגמאות על כל מידה, זה כי אני לא בקיא ולא זוכר בדיוק עכשיו את כל האופציות בעולם של הדברים, אבל פשט ברמב"ם, זה פשט ברמב"ם בלי קשר לשום דבר...
 
מקוה שהובנתי. אם יש להרחיב, בשמחה. אחי, תודה על ההארה.
חג שמח ומלא כל טוב לכל עם ישראל!
 
 
לא, זו מידה ממש.golani
אני מדבר על אכזריות שהיא - איך נגדיר את זה? - הנאה. לא בתור סתם חוסר רגישות.
זה השימוש (!) הרע של האכזריות.אח..
אבל לא סותר את זה שיש [!] לאכזריות גם שימושים טובים.
 
 
 
לא, זו מידה.golani
אכזריות יכולה לדעתי להתפרש ככה.
א. סתם חוסר רגישות, רובוטיות.
ב. הנאה ממעשים אכזריים.
א. אחי - קח 'נשק יום הדין' =אח..
המ י ל ה "מדה" = במידה [איזון, משקל וכדו'] מסוימת.
= המידות, לכל אחת יש מידה.
מידה של טובה, ומידה של רע.
 
ממש מ-פ-ש-ט המילה.
 
 
דבר שני, אנחנו הולכים על הגדרות בכללי, ו -
הדוגמא למה שאתה הבאת אז, זה שימוש (!) ולא מידה.
מוזמן לעשות סקר.
 
 
 
אני חוזר ואומרgolani
יש מידה של הנאה ממעשים אכזריים, שמחה לאיד לדוגמה. זו מידה ממש, לא רק שימוש.
אז -אח..
מוזמן לעשות סקר.
 
לעניות דעתי, זה שימוש (!) במידה.
 
 
שאני רואה מישהו ברחוב נופל, ואני מתפוצץ מצחוק -
זה מידה?! שמחה על נפילה?!...
זה שמחה - בשימוש רע.
 
 
אחי, אגב, לא הסברת ת'פשט של המילה 'מידה'....
הצחוק הוא שימוש.golani
כי אתה אמור לא לצחוק, אבל עצם זה שזה מצחיק אותך - זה מידה. מידה היא לדעתי תכונה מסויימת שקיימת באדם כגון עליזות, רחמים וכו' ולרע: כעס, גאווה,שנאה, אכזריות וכדו'.
אז נכון שצריך להשתמש בכעס לפעמים אבל המידה עצמה היא רעה כיווון שהכעס משחית את האדם.
אז אנחנו חוזרים אחורה -אח..אחרונה
אז נכון שצריך להשתמש בכעס לפעמים אבל המידה עצמה היא רעה כיווון שהכעס משחית את האדם.
 
 
לעניות דעתי לא כך. עיין בתגובות בשרשור.
(ושוב, עיין ברמב"ם עצמו שם)
 
 
שמחה - יש רע ויש טוב.
'צחוק', גם הוא יש בו רע ויש בו טוב.
אם זה מידה או לא, ת'כלס, לא כ"כ משנה...
וכן - מסתבר שהוא 'תולדת מידה' שנחשב מידה,
אבל וואלה אל תתפוס אותי על המילה כי זה לא משנה.
 
 
 
עוד דבר, עוד לא זכיתי לתשובה.
'מידה' - הפשט של המילה = משקל.
כלומר שיש פה - לטוב, ויש פה (באותו הדבר) לרע.
משמע שהדבר עצמו - לא רע ולא טוב.
טוב ורע לא שייך בהגדרה של המידה,
אלא בשימוש בה.
 
 
אחי,
שבוע טוב ומבורך!
אגב,האם הרמב"ם מחחיב במקרה הזה?golani
כלומר שים לב שלא מדובר בהלכה אלא בעצה להנהגה, אז ברור שאנחנו משתדלים לקחת את הגדרותינו למידות ממקורות תורניים אבל שים לב שלא מדובר פה ב"הלכה" שאין לערער אחריה.
נ.ב. "נשק יום הדין" כינוי לנשק שנשמר לרגע האחרון כשכלו כל הקיצים - כגון נשק אטומי. במחשבה שנייה במקרה שלנו היה יותר מדוייק להגדיר את זה "הטענה המוחצת ביותר".
*מחייב.golani
גם אם לא,אח..
זה לא קשור לזה שהוא יודע להגדיר טוב מאוד.
ולזה שאנחנו יכולים ומותרים להתבסס עליו.
ו - יודע מה?
אז לא רק הוא. תבדוק ותגלה שכך מסבירים הרבה מאוד.
 
ומה תגיד על מזמור התהלים של דוד המלךנפשי ישובב
מלכא משיחא: "בת בבל השדודה, אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע" (תהלים קל"ז)? אכזריות לשמה ח"ו, הלא כן?
 
זה נשמע שיא המזעזע, אך מסתבר שיש אכזריות שהיא מצווה. ואם לא- הרחמים הללו הם הם האכזריות!
 
מתוך דבריו של אח נזכרתי בזה, וברור שהעניין דורש העמקה והבנה רציניים ביותר, ועדיין..
 
 
שנזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.. למען שמו, באהבה..
 
בואי נלך לדעה שמותר.עוזיה
אין לי תשובה שתניח את דעתך, רק אציין ש: רוב (אם לא כל) מצוות הסולידריות כמו "עזוב תעזוב" וכדו', הם רק בתוך עם ישראל. מחוצה לו - מותר לנהוג כמנהג העולם.
נכון שהרבה מצוות מותרנועמיק
לעשות לגויים,אבל על אף אחת מהן לא כתוב בתורה שמותר,וגם-בדרך כלל זה לא רצוי לעשות אותן,ובמצב אידיאלי-לא נעשה גם לגוי.אז למה כתוב בתורה שמותר?
יש מצב כי -אח..
'ריבית', זה אחד האיסורים שלכאורה נראים 'אחד מהקלים', כי ת'כלס, ככה זה נראה אשכרה, אבל באמת זה אחד מהקשים ביותר שיש כמדומני. איסור חמור.
אולי לכן כאן באה התורה והדגישה -
תראה, באיסור חמור שכזה, אסור. אבל דע לך, שלגוי - מותר לך להלוות בריבית - אפילו להלוות - ו(מסתבר) כ"ש דברים אחרים שפחות חמורים - בגלל שהאיסור הוא רק על יהודים...
 
 
יש מצב.
בכל מקרה, שווה עיון במפרשים בעז"ה.
שבוע מבורך לכל עם ישראל!
באמת שלא הבנתי איך זה עונה.עוזיה
למה דוקא פה התורה כותבת שהיא מסכימה?אח..
אז בשביל לומר שאם כזה איסור חמור - שידוע בכללי שזה איסור שנראה 'חפיף' אבל באמת הוא חמור כמדומני - אז אם כזה איסור חמור מותר, אז כ"ש שדברים אחרים שהם פחות חמורים, יהיה מותר לעשות אם זה על הגוי.
 
זו תשובה אחת שיכולה אולי להיות.
חוץ מזה, אפשר ושווה מאוד לעיין במפרשים סביב זה.
אולי גם בעל ספר החינוך נוגע בנקודה הזו.
 
 
בשורות טובות.
שבוע מבורך וכל טוב!
תשובהאיזה טוב ה'!!!!
אני לא זוכר את המקור לזה אבל למדתי את זה פעם - 

ריבית מצד עצמה זהו דבר הגיוני, כשם שאני משכיר למישהו בית והוא משלם לי על השימוש בבית כך גם אם אני "משכיר" למישהו את הכסף שלי אני אמור לקבל תמורה לזה שאני לא יכול בינתיים לעשות שימוש בכסף.

עד כאן ההיגיון שבריבית, אלא שהתורה אסרה עלינו לגבות ריבית מיהודים מכיוון שרצתה שביחס ליהודים נתעלה מעל השיקולים האנוכיים שלנו ונעזור אחד לשני גם ללא תמורה. אבל לגבי גויים נשאר ההגיון הרגיל ואנו לא מחוייבים כלפיהם להיות אקסטרא צדיקים.

זהו גם ההיגיון בהיתר עיסקא - התורה הגנה על העניים בכך שאסרה לגבות ריבית על הלוואה, אולם זה גרם לכך שבכלל לא רצו להלוות לעניים ולכן נוצר היתר העיסקא.
החפץ חיים אמר....יהודי מרמ"ג
שאין דבר שלגוי מותר לעשות ליהודי וליהודי אסור לעשות לגוי.....
ריבית- זה טוב, ליהודי עושים ג'סטה,ברוךש
נסעתי היוםפתית שלג

באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה

בלי לתקף😬

 

לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר

על אותו משקל

 

האם באמת יש חובה להחזיר להם?

זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)

 

@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ

הנה יש פה דיבורים מענייניםפתית שלג
תודה!הרמוניה

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

אני:)))))

לא אמרתי כלום 

אתה מעצבן אותיימח שם עראפת
זה נהנה וזה לא חסר לא תקף כאן, כי דרכם של החברה להרוויח כסף היא על ידי לקוחות שמשלמים, ואם עלית ולא שילמת הם חסרים
נכוןפתית שלג

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

געוואלדימח שם עראפת
כיוונתי לדעת עלונים
אם רצית להיחנק, היתלה באלון גדולשלג דאשתקד
אתה בטח לומד עכשיו פסחים...
געוואלדימח שם עראפת
בגלל הנ"ל אני כופר
ההקשרים לא ברורים לישלג דאשתקד

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

זה לא באמת קשור, זאת רק היתה התחושה של הנוסעתפתית שלג

ונכון מאוד

אכןשלג דאשתקד
כשכתבתי נעלמו מעיניי כל התגובות שכבר דנו בדברים (ובדברי העלונים הק').
לפי ההלכה שואל שלא מדעתהסטורי
הוא גזלן...
אין ספק שזו גנבה ובוודאי עבירה מדאורייתאמי האיש? הח"ח!

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

הייתי פעם באחת בנורווגיהחתול זמניאחרונה

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

שאלה נורמלית ודוסית לחלוטין לחלוטיןכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 13:00

איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?

זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.

 

כשצריך לזעזע את העם בגלל חטאיהם ולשים להםקעלעברימבאר

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?


הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.


אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.


ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

לא הגיוני שזה לזעזעכְּקֶדֶם

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

איפה כתוב שה' אוהב את יהודה יותרקעלעברימבאר
משאר השבטים?

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.


לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.


לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.


אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

אגיב עוד מעטכְּקֶדֶם
ממש ממש לא נכוןכְּקֶדֶםאחרונה

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

 

 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

 

 

אולי בגלל התוכן הרגיש, הפרק לא נכלל בבגרות בתנ"ךפ.א.
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 14:15

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

כן אבל לא כמו פהכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 15:16

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

??????חתול זמני

לא גדשת את הסאה?

איפה התיאור שלא ביחזקאל?קעלעברימבאר
לא ברמה של יחזקאל אבלקעלעברימבאר
חוץ מזה תקרא את פרק טז ביחזקאל, הוא יותר חריף מ כג
יש גם במשלי, לא מעט תאוריםהסטורי
ההסבר ההכרחי הוא שהתנ"ך לא מפחד מכל תיאורי החיים.
שיר השירים לא מדגיש תכניםקעלעברימבאר
לא צנועים מפורשים כמו ביחזקאל.

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.


למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחדחתול זמני

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

 

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

 

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

 

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

 

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

 

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

 

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

 

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

 

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

 

///

 

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

 

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

 

מלבי"ם:

 

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

יפה.בנוסף נראה שיחזקאל היה מהמשפחהקעלעברימבאר

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.


 

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.


 

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

לא רק אצל החילוניםנפש חיה.

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

יש כמה פסוקים בוטים ביחזקאל שהמטרה שלהםזיויק
היא להראות את ההתבזות של בתולת ישראל עם הגויים, אין דרך לייפות עבודה זרה ובגידה בה'
מה גם שזו קריאה אחרונה לפני חורבן הבית, אזקעלעברימבאר
מה יש כבר להפסיד?
דבר ראשון, כן, זה כזה....תמימלה..?
מצד שני, בניגוד למה שעושים בבתי ספר שמצנזרים לנו את התנ"ך -הקב"ה לא רואה סיבה לא לומר את הדברים בפרצוף, זה מה שעשיתם, מה אתם רוצים שהוא יגיד?!

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...


לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...


ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

מצד הנבואה שהוצרכה לדורות, כדי שנבין עד כמה יצרנוגע, לא נוגע

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

דיון על קטניות (פיצול משרשור אחר)טיפות של אור
פעם היתה פה תנועה של אנשיםאריק מהדרום
כולם ברחו לפלטפורמות אחרות.
ירוקים / כרוב / כרובית / חסה - שאלה חשובה ודחופהשמע בני

שאלה חשובה 

אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים

אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים 

1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל 

2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק - 

3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים 

4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור

 

 

האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?

 

תודה 

שאל ישירות את הרב שלךאריק מהדרום
אין לי רב ספציפי לשאול, שואל פה אולי יש כאן מישהושמע בני

[שמבין ענין

הנקודה היא שהשאלה הזו ספציפיתאריק מהדרום

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

אם הם אפילו לא שוטפים זה נשמע בעייתי לאכול שםברגוע
ממליץ אבל לשאול רב, אפשר באתר ישיבה
נשמע שאי אפשר בכלל לאכול אצלם ירקות עלים...מתואמת
אם אתם יכולים, תנסו לאכול רק מהמאכלים שלא מכילים ירקות עלים, אם אפשר לעשות את זה בלי שישימו לב.
השאלה כבר נשאלה וגם ניתנו תשובותפ.א.
הם הסכימו אחרי שיחה כנה וגילו הבנה - האם זה מותר?שמע בני

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

תלוי מאוד באיזו חברה מדובר...מתואמת
אשמח להסברשמע בני

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

 

 

בעיקרון לא. אם הוא לא מפוקח בכללמתואמת

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור
יש קבוצה של כושרותמבולבלת מאדדדדאחרונה
מציעה להצטרף לשם ולשאול את הרבנים שם לגבי הנושא. 
במה חולק רבי יוחנן בן נוריצע

כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.

הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)

בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?

מן הסתם לא חלקו במציאות..


2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?


מצרף את הגמרא:


מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי

1. מן הסתם על ההגדרה של חימוץטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ט באדר תשפ"ו 14:15

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

 

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

(אגב, המקבילה בירושלמי מעניינתטיפות של אור

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

 

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

מה זה קרמית? סוג של תבואהקעלעברימבאר
לא הבנתי מה כתבתטיפות של אור

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלתי "מה זה קרמית? סוג של תבואה?" שכחתי לשים סימןקעלעברימבאר

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

 

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?


 

 

שיצניתחתול זמניאחרונה
נשמע באמת שלפי רבי יוחנן אורז הוא חמץ דאוריתא.לגביקעלעברימבאר
הפן הכימי של חימוץ באורז, נדמה לי פרופסור זוהר עמר כתב על זה בהרחבה בספרו 5 מיני דגן
הסוגיה הולכת ככהחתול זמני

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

 

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

 

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

 

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

 

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

 

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

 

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

 

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

מה ההבדל בין פנקסי הראיה שיצאו ב8,9 כרכים עד כהצע

לשמונה קבצים שאוגדו בשני כרכים לקבצים מכתבי יד קדשו?

כוונתי בשאלה היא לכל הפחות - אם נכמת לאחוזים, כמה חפיפה יש בינהם בתוכן?

אך כמובן אם משהו יודע להרחיב אשמח לשמוע ..


בשורות טובות.

אני מתכוון למשהו מעבר לזהנוגע, לא נוגע

אתה מחבר בין שני הדברים- מה שכתבת בסוגריים. מצויין.

אני מתכוון גם לזה וגם לשלב הבא- להגיע למצב שהמבט הוא מלכתחילה אחדותי (עד כמה שניתן). 

למה מתפללים עמידה בלחש?תמימלה..?
אני יודעת שיש את הקטע עם חנה שרק שפתיה נעות וכזה אבל מעניין אותי אם יש לכם עוד תשובות....
..אני:)))))

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

וזה מזכיר לי את רבי נחמן על קול דממה דקהאני:)))))

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

תפילת חנה היא המקורפ.א.

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.


מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  


הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).


להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"


הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).


>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.


יישר כחשלג דאשתקדאחרונה
בנוסף יש עניין קבלי שלא יישמע הקול בכלל. לא זוכר את כל המקורות, אבל יש על זה תשובה ב"דברי יצחק" (תשובות הרב כדורי).

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

כי תפילה היא האינטימי שבאינטימיטיפות של אור
אני חושב שיש הרבה מקבילות ביו ספר שמואל למצב כיום:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ז באדר תשפ"ו 19:47

 

 

 

 

ורדיפת שאול את דוד.

 

 

 

דוד זה הציונות הדתית.

 

שאול (שכמובן היה צדיק גמור)  זה הציונות הישנה.

 

כיום נחה עליה רוח ה' רעה והיא משתגעת ומבקשת לרדוף את הציונות הדתית מתוך שגעון רדיפה שהצ"ד תשתלט על המדינה, תוך הפקרת בטחון המדינה לפשיטות פלשתיות.

 

יונתן בן שאול זה ביבי, לוין, יינון מגל ואברי גלעד ודומיהם.

 

כהני נוב זה החרדים.

 

יואב זה נערי הגבעות הקנאים.

 

אבנר זה גנץ אייזנקוט ואנשי המרכז.

 

דואג זה הפרוגרס.

 

הזיפים זה בנט.

 

(לא אומר מי זה נבל הכרמלי, ומי זה אביגיל).

 

מיכל זה הרבנים הליברלים שלא אוהבים את החוצפה של נוער הגבעות ודומיהם.

 

איש בושת זה לפיד.

 

 

 

צריך לזכור שדוד היה "ממלכתי" ולא התפתה לשלוח ידו במשיח ה', גם כשהיתה לו הזדמנות, וגם כשידע שבטחון ישראל יופקר כל עוד שאול שולט ומפנה את מרצו לרדוף את דוד ולא את הפלשתים. 

 


"או יבוא יומו ומת (מזקנה זקן ושבע ימים), או ה' ייגפנו, או במלחמה ירד ונספה" ההזדמנות להחלפת האליטות עוד תקרה מעצמה, ונראה שהשמאל בשגעונו מזרז את גסיסתו בעצמו

 

 

 

 

 

 

תודה. עדיין לא קראתי, בכל מקרה, איןקעלעברימבאר

מה להשוות.

 

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

 

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

 

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

 

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

 

 

 

 

 

 

אתה טועה מאוד.אריאל יוסףאחרונה

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".

אולי יעניין אותך