'הכל לפי דעת שמים. וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו, אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה ואפילו להסתכל בבגדי צבעונין של אשה אסור כדאיתא במסכת עבודה זרה (כ' ב'), ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשת איש, והיינו ההיא דרבי יוחנן (ב"מ פ"ד א') דיתיב אשערי טבילה ולא חייש איצר הרע, ורבי אמי דנפקי ליה אמהתא דבי קיסר (כתובות י"ז א'), וכמה מרבנן דמשתעי בהדי הנהו מטרונייתא (לעיל מ' א'), ורב אדא בר אהבה שאמרו בכתובות (שם) דנקיט כלה אכתפיה ורקיד בה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן, אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו...'

כאמור, אין ראוי להקל בזה, לכן כל הוויכוח הוא להלכה ולא למעשה. העניין הוא שהעובדה שאנשים (או רוב האנשים) לא יכולים לשלוט ברגשות שלהם, לא אומרת שאי אפשר לשלוט ברגשות. כשאני הולך ברחוב ורואה בחורות הולכות (עם בגדים שילד בן שלוש היה מרגיש ערום איתם) זה לא עושה לי משהו מיוחד. זה אפילו לא שאני צריך 'לאטום' את עצמי או משהו, זה סתם לא מעניין. כשאני נמצא עם זאת שאני יוצא איתה (הידועה יותר בכינויה 'מה-שמה') לפעמים אני עוצם עיניים בשביל לא להנות מהסתכלות 'באצבע קטנה' שלה. אבל אפילו בזה אני מצליח לשלוט בעצמי רוב הזמן. הקשר הנפשי מוביל להנאה הגופנית. כיון שאין לי יותר מדי קשר עם בחורות שמסתובבות ברחוב כאילו הן נולדו לפני שניה, זה לא עושה לי כלום.

והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. הא, למה זה דומה: לחולה שדרש ברופאים והכירו חליו ואמרו לו שיקח סם זה. והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא ויקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים, הלא ימות החולה ההוא ודאי, כן הדבר הזה. כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע ובכחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי איפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה ויחיה, ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה והוא לא יבין עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת. אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל: הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב.'

 

טוב שהוספת ת'סוגריים. ו - סתם אחי אספר לך, שהמצב של רוב העולם הוא מ-ז-ה שונה. לכן שאתה מדבר עם רוב העולם, שיא לב לדבר הזה...

 

ד)

 

לגבי מה שהבאת - הרמח"ל >>

לפעמים מדברים 'יידישקיט' אבל בשפה אחרת...

זה גם תורה, 100% תורה.

 

 

 

 

יאחי, הכל כאן ברוח טובה של תורה. ו - תודה רבה על ההארות!

אם יש צורך להרחיב, בשמחה.

שבוע מבורך וחודש מלא שמחה לכל עם ישראל!