האם חרם רבנו גרשום תקף היום?אנונימי (פותח)

 

שמי משה, ואני רווק באמצע שנות הארבעים (!!) לחיי.

כמו הרבה מאד רווקים ורווקות בגילי, שנמצאים במצב דומה, או אפילו יותר קשה משלי, אני תוהה ומנסה לחשוב על הסיבות שהביאו את הרווקים והרווקות היהודים ברחבי העולם למצב העגום שבו אנו נמצאים. איש אינו יכול להכחיש עוד שהמצב חמור, כפי שלא היה אף פעם בהסטוריה של עם ישראל.

הנתונים מבהילים. הסטטיסטיקה של אנשים צעירים שפשוט אינם מתחתנים, הולכת ועולה מדי שנה בשנה. אם פעם זה היה נדיר לראות רווקים בתחילת שנות העשרים שלהם, היום כבר הורגלנו לראות רווקים ורווקות בשנות השלושים, ויש אפילו הרבה מאד בשנות הארבעים. תכנסו לכל בית כנסת ותראו.

ועדיין לא התחלנו לדבר על בעיית הגרושים והגרושות, האלמנים והאלמנות, שזה אף מחריף את המצב.

הגענו למצב מטורף ובלתי אפשרי לחלוטין, שיש לו השלכות הרסניות על קיום העם היהודי ועל חוסנו. סכנות מוחשיות ומיידיות, ומי שאינו רואה את הדברים הללו, פשוט אינו מבין את המציאות המרה לאמיתה.

לכל אחד מאיתנו בודאי יש את התירוצים משלו, וגם את הפתרונות. מכתב זה נכתב על מנת להביע את דעתי לסיבת הבעיה הנ"ל, ולמצוא דרכים לפתרונה.

איני בא לומר כי זו הסיבה היחידה. בוודאי שישנם עוד גורמים שהביאו למצב הזה, אולם אני אתמקד במה שנראה לי הכי קריטי:

לפי עניות דעתי מדובר על האיסור (אפילו לא 'דרבנן' - רק 'תקנה') לישא שתי נשים. מה שידוע בתור חרם דרבנו גרשום מאור הגולה.

איסור זה הונהג לפני כאלף שנים, על ידי רבנו גרשום מאור הגולה זצ"ל, שכשמו כן הוא: הוא היה מאורם של אנשי הגולה. תוקפו של החרם היה רק עד סוף האלף החמישי, כך שהוא התבטל מאליו לאחר מכן. הוא התקבל מלכתחילה רק בחלק מארצות אשכנז בלבד.

הרקע להטלת החרם היתה משום חשש לפחיתות בכבודה ובמעמדה של האישה, ברגע שניתנת הרשות לבעל לישא אישה אחרת תחתיה, בלי לבקש ממנה רשות.

כמובן שאין אני הקטן והשפל בא לחלוק על ענקי האומה, אלא שרציתי להציג צדדים נוספים לנושא הזה.

ראשית כל: בכל קהילות הספרדים לתפוצותם, לא קיבלו עליהם אף פעם את החרם הזה, וידוע שעד לפני מספר עשרות שנים, היה עדיין נהוג ומקובל, למי שרצה ויכל, לשאת יותר מאישה אחת, וכן נהגו כמה מגדולי ישראל.

יתר על כן, בקהילות התימנים נהגו לשאת יותר משתי נשים אפילו לאחר שהגיעו לארץ, ויש למיטב ידיעתי עדיין כמה מ"הדור הישן" שעדיין עושים כן.

כאן בארץ, הרבנות הסכימה, או השלימה (בלית ברירה), עם חוקי המדינה, שירשו את חוקיהם של הבריטים, שיש איסור פוליגמיה (איסור לעמוד בקשרי חתונה עם יותר מאישה אחת בזמן נתון).

ובכן: בואו נבדוק את החסרונות לעומת היתרונות, ונראה אם זה מתאים למצבנו בעם ישראל כיום:

המצב בעם היהודי נכון לעכשיו הוא קטסטרופלי. אם ניקח לדוגמא את הערבים, שמתרבים כמו ג'וקים: הם מתחתנים צעירים, וכמעט כולם לוקחים יותר מאישה אחת. וראו איזה פלא: אין מחסור בנשים...

לפי עניות דעתי, וכאן אגש לנושא מכתבי: אם יותר לגברים לישא יותר מאישה אחת, זה יביא לתוצאות המקוות הבאות:

מכיוון שהאוכלוסיה מתחלקת בשווה, חצי גברים וחצי נשים, (עם יתרון קל של אחוז או שניים לטובת הנשים), הרי שלכולם יהיה אינטרס להתחתן, ולבנות בית מוקדם ככל האפשר. ומדוע?

מפני שברגע שהגברים נוטלים סיכון, ומשהים את גיל החתונה שלהם, הם עלולים למצוא את עצמם בלא בת זוג, שכן רוב הסיכויים שהיא "תיחטף" על ידי מישהו אחר, אפילו אם הוא כבר נשוי.

המצב הוא כרגע, שהגברים חושבים (ובצדק), שבת זוגתם תחכה להם לנצח. והאמת היא שזה נכון. לפעמים בת זוגתם ממתינה להם עד בוש - עד גיל הבלות שלה ממש, שאז הם כבר לא רוצים להתחתן איתה, שהרי - הם רוצים ילדים...

וכך עוברות חולפות להם השנים לבלי שוב, לנצח. לשניהם.

לעניות דעתי, אם יתירו לגבר להתחתן עם יותר מאישה אחת, כל אחד יזדרז ויקח לו אישה, אפילו את הראשונה שתסכים, שהרי אם הוא יחכה, הוא עלול להפסיד אותה, ולהישאר קרח מכאן ומכאן.

אם כן, הגברים יפסיקו לחלוטין להיות בררנים. כל אישה יהודיה תזכה להינשא ולהוליד בנים בגיל צעיר. ומה יותר טוב מזה?? יחלפו הזמנים שהיינו מפונקים. עכשיו זה תכל'ס: או שתתחתן מיד, או שתישאר לבד.

לכל הנשים שקוראות את זה, וחוששות מהרעיון, ברצוני להרגיע אתכן:

כמו כל מוצר בשוק (סליחה על ההשוואה), ברגע שיש מחסור כלשהוא, שוויו של המוצר שנשאר על המדף עולה באופן אוטומטי, והמוכר יכול לדרוש (ולקבל), כמעט כל מחיר שהוא רוצה. בפרט אם זה מוצר בסיסי שחשוב לקיום החיים, כמו - אישה!

כל הגברים "יעמדו בתור" להשיג כל אישה פנויה: גבוהה או נמוכה, מלאה או רזה, נאה יותר או נאה פחות, צעירה או מבוגרת... למעשה: זה יהיה הפתרון האידיאלי לרווקות מבוגרות, שכיום, במקום להביא ילדים לעולם מיהודי כשר, רצות בגיל ארבעים לכל רחבי העולם, במטרה למצוא תרומת זרע של גוי ערל. והמקרים הם רבים מספור.

או לחילופין, הן הולכות לעולמן מבלי להביא ילדים. יש גם כאלו הרבה מאד. כל אחד מאיתנו מכיר כמה מקרים כאלו של נשים שפשוט "עברו את הגיל".

מדוע לא לאפשר לאותן רווקות מבוגרות להתחתן עם יהודי כשר, שיהיה מוכן לפרוש את חסותו עליהן, ולקחת אותה בתור אישה שניה, באישורה של אשתו הראשונה כמובן, ושהבנים והבנות שלה יהיו מיוחסים אליו ולא אל גוי ערל אלמוני. האם אלו הנכדים שהיינו רוצים שבנותינו תלדנה?

הערך של הנשים היהודיות יעלה ללא שום פרופורציות, הן יהפכו להיות "מלכות" בין לילה. ממש.

כמובן שאחד התנאים לקחת עוד אישה, תהיה אך ורק (!) בהסכמת האישה הראשונה. וזו יכולה להיות רגועה, שכן במשך אלפי שנים נהגו אבותינו ואבות אבותינו להתחתן עם יותר מאישה אחת, והכל היה בסדר. כמובן שאם היא לא תסכים, על הבעל לתת לה את מלוא כתובתה, כפי שהוא התחייב לה, ולתת לה גט פיטורין, בטרם יורשה לו לקחת אישה אחרת תחתיה. וגם הגרושה הזאת "תיחטף" מיד ברגע שהיא תצא מנישואיה הראשונים (בניגוד למה שאנו רואים היום, את כל הקשיים שיש לגרושות למצוא בעל שני, ואת הסבל הרב שהן עוברות עם ילדיהן).

בתקופה שבה היה מותר לשאת יותר מאישה אחת, לא היו גירושין וגם לא מריבות כמו שיש היום (מי בכלל ידע מה זה להתגרש באותם ימים), מכמה סיבות:

א) דרכן של הנשים לעזור אחת לשניה. אם נצא מנקודת הנחה שהנשים ידורו (בבתים נפרדים כמובן) בקירבה זו לזו, עבודות הבית והמטלות השונות, כולל הטיפול בילדים, יכולות להתחלק ביניהן.

ב) זה מונע מריבות, מפני שכולם יהיו רגועים יותר. הנשים תיזהרנה מלפתוח במלחמות סרק, מכיוון שהבעל יוכל פשוט - ללכת לאישה השניה - ושלום על ישראל.

ג) הבעל גם יחשוש ממריבות סרק עם אשתו, שהרי מי ערב לו שהוא ימצא אישה יותר טובה תחתיה? זה מתכון נפלא לחיזוק הבית היהודי.

נכון להיום רוב הגירושים נגרמים בגלל שאחד מבני הזוג מדמיין שהוא ימצא משהו יותר טוב בחוץ. אם האופציה הזאת תרד, כך גם ההתלהבות לפרק בתים תרד באופן דרסטי.

כידוע, האר"י הקדוש, הגאון מוילנא ועוד הרבה מגדולי ישראל תמכו בביטול חרם דרבנו גרשום. הם טענו בין היתר שזה גורם לעיכוב הגאולה, שכן כתוב בגמרא: "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף", כלומר, שירדו לעולם הזה כל הנשמות הממתינות לבוא לכאן, והנה, בעוונותינו, אנו רואים כיצד פחות ופחות נשמות יהודיות יורדות לעולם.

אם הצלחנו על ידי ביטול החרם הזה להרבות פריה ורביה בעם ישראל, ולהחיש את בואו של מלך המשיח - מה טוב! יהא זה שכרנו!

כמו כן, המלבי"ם הקדוש (רבי מאיר ליבוש בן רבי יחיאל מיכל), אשר נבואותיו בקשר לזמננו מפורסמות וידועות, כתב על הנושא הזה, שבורא העולם חקק בטבע, שכאשר זכרים לוקחים יותר מנקבה אחת, באופן אוטומטי מספר הנקבות מתרבה בהתאם. אפשר לראות את זה גם אצל בעלי החיים (תרנגולות וחתולים לדוגמא), וגם אצל בני האדם (מתי שמעתם בפעם האחרונה את המוסלמים מתלוננים על מחסור בנשים? וכל אחד מהם מתחתן עם ארבע נשים!!)

נקודה נוספת שעלתה במחשבתי היא: ייתכן מאד כי בעקבות החקיקה החדשה שתאפשר לגבר לשאת יותר מאשה אחת, יעדיפו רבים מאד מאחינו בית ישראל הנמצאים בניכר, לשוב לארץ ישראל ולבנות את ביתם פה. ואם כן, החוק הזה יכול להביא לתנופת עליה לארץ ישראל, שלא היתה כדוגמתה בעשרות השנים האחרונות, ולהביא לכך שעם ישראל יהיה שוב על אדמתו (שזה לבדו יכול לפתור בעיות אחרות: מדיניות, בטחוניות, כלכליות, וכ"ו). גם בעיית ההתבוללות הנוראה בגלות תיפתר על ידי כך.

ועוד: כתוב בגמרא כי "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים". ובעוונותינו אנו רואים את היחס המזלזל כלפי גרי צדק נאמנים וצדיקים, ואת הקשיים שיש להם למצוא בן או בת זוג מעם ישראל. ובכן, ביטול החרם יגרום לכך שיהודים ירצו להתחתן גם איתם, וכך להמשיך ולהביא לעולם גם את הניצוץ הקדוש שהם מביאים איתם לעם ישראל. אני באופן אישי מכיר סיפורים מסמרי שיער על גרי צדק שדחו אותם בשידוכים על שמאל ועל ימין, ובוודאי שזה לא רצונו של הקדוש ברוך הוא.

ואם זה יעלה יפה, הרי שכתוצאה מהיחס החיובי שיקבלו גרי וגרות הצדק בשידוכים, יותר ויותר גרי צדק ירצו להתגייר ולהיכנס תחת כנפי השכינה, ובכך יגדל כבוד מלכות השם בעולם. היש משהו יותר חשוב מזה?

נקודה נוספת שרציתי להעלות: זה הניסיון של שמירת טהרת המשפחה, שקשה מאד לרבים מאחינו בית ישראל, עד כדי כך שבגלל זה - הם לא שומרים על אף מצווה! ובאמת, בדור הפרוץ בעריות שאנו חיים בו, ישנם גברים שקשה להם לשמור ריחוק של כמעט שבועיים מנשותיהם בכל חודש. האפשרות של נישואין עם יותר מאישה אחת תתן פתרון גם לנושא הזה. כמה יהודים ינצלו מאיסורי כרת בעקבות זה? כמה יהודים יחזרו בתשובה בעקבות זה?

ואיני רוצה להזכיר כאן את העניין של שז"ל, שהרי אין אף אחד מן הרווקים שלא נופל בזה באיזה שהוא שלב, בין באונס בין ברצון, בין בשוגג בין במזיד, בין ער ובין ישן. מה יהא עם כל אותן טיפות זרע קודש שיצאו לבטלה?? אם אפשר למצוא פתרון, מדוע להמשיך את המצב הזה?

ומה עם עשרות אלפי (!) היהודיות שהלכו ו"התחתנו" עם ערבים, בתור אישה שניה, שלישית ורביעית? רובן הגדול היו נשארות בתוך עם ישראל, והיו מביאות ילדים יהודים שקוראים "שמע ישראל" בבוקר, ולא "איטבח אל יאהוד" כמו שמלמדים אותם בבתי הספר של החמאס. כמה נפשות מישראל יכולנו להציל, לו רק היתה האפשרות הזאת?? הלב נשבר רק מהמחשבה שיכולנו למנוע את הקטסטרופה הזאת, שהפילה ומפילה עשרות אלפי נשים יהודיות לקליפת ישמעאל הטמאה, ובניהן הולכים איתן בשבי. לעד.

ייתכן, (ואולי זו רק משאלת לב), שזה יגרום גם לביטול בעיית העגונים והעגונות, שהרי אם מישהו ירצה להתחתן עם אישה נוספת במקרה שנישואיו עלו על שרטון, (ואיזה גבר לא ירצה...), האישה הראשונה תוכל להתנות איתו (מראש בכתובה) שהיא תרשה לו אך ורק אם הוא יתן לה קודם גט, ושלום על ישראל. ואם כבר יש לו עוד אישה, מה הוא צריך את הצרה הראשונה על הראש? תקבל גט וחסל.

סיבה נוספת היא: אני יכול להעיד על עצמי, שהסיבה העיקרית המונעת מבעדי להתחתן, הוא הפחד האיום "להיתקע" עם מישהי לא מתאימה - לנצח! לפי עניות דעתי, זה מה שחולף במוחם של כל הרווקים והרווקות: מה נעשה אם נגלה לפתע שזה "לא זה"? הרי אנחנו תקועים איתו / איתה לעד! ובכן, האפשרות של להתחתן עם יותר מאישה אחת, תוריד לחלוטין את המחסום הפסיכולוגי הזה, שהרי יש פתרון, ויש ברירה, ולא נתקעים עם אדם אחד לעד.

כמובן שמבחינת האישה, האפשרות היא עוד יותר פשוטה: אם היא לא מסכימה שבעלה ישא עוד אישה, היא יכולה לדרוש ולקבל גט עם כתובתה המלאה, לפני שיותר לבעל לשאת עוד אישה.

בקשר להתנגדות הצפויה ממוסדות המדינה: חוקים אפשר לשנות בקלות, בהצבעה רגילה בכנסת. עלינו לשכנע בחשיבות הדבר קודם כל את רבני ישראל, ולאחר מכן את עמך ישראל. אני בטוח שחברי הכנסת, שגם להם יש דור המשך, וגם להם יש אינטרס שבניהם ובנותיהם לא ישארו רווקים ורווקות לעד, לא יתנגדו לרצון העם, וכך גם את המשוכה הזאת נעבור.

ושאלה קטנה לחובבי ה"צדק" והמשפט החילוני:

מדוע מותר לגבר שתהיה לו "ידועה בצבור", ואפילו כמה מהן (!) בבת אחת, ואילו עוד אישה עם חופה וקידושין + כתובה אסורה לו?

מה לדעתכם עדיף, או יותר נכון: מה הידועות בציבור היו מעדיפות? להיות נשואות בצורה רשמית, עם זכויות רשמיות, או להמשיך ולהיות במעמד נחות בהרבה, מבחינה אישית ומשפטית, של "ידועות בציבור"?

רבותי, המצב הוא קריטי: עם ישראל הולך ונכחד. הולך ונעלם. נכון שאנחנו אשמים על שספגנו יותר מדי מתרבות המערב. נכון שאנחנו אשמים על שלא לקחנו מה שהציעו לנו בגיל עשרים, וגם בגיל שלושים. נכון שיש לנו הרבה "ג'וקים" בראש. הכל נכון. אך האם זוהי סיבה להנחיל את המצב העגום הזה גם לדורות הבאים ח"ו? האם כבודכם חושבים שבין לילה יתחילו פתאום כל הרווקים והרווקות להתחתן זה עם זה? פתאום בין לילה הכל ישתנה?

אין סומכים על הנס! ומשאלת לב זאת, שהלוואי והדור הבא יהיה יותר חכם מאיתנו - היא בגדר משאלת לב - ותו לא! כרגע הנתונים מראים שהמצב הולך ומחמיר. הולך ונהיה יותר קשה.

רבותינו: אנו יודעים שאתם עסוקים יומם ולילה בדברים העומדים ברומו של עולם, ואיני בא חס ושלום להוריד מכבוד פעולותיכם כהוא זה.

אולם ברצוני לבקש מאיתכם בקשה נאמנה, שבין היתר, תתנו את דעתכם על השואה השקטה, המחסלת דור אחרי דור מעם ישראל, בשקט אך בביטחה, ומאיימת לעשות כך גם לדורות הבאים ר"ל.

אני מבקש ומתחנן לפניכם שתשקלו את הדבר ברצינות הראויה, ואם הדבר טוב ונכון לעשותו בעיני הקדוש ברוך הוא ובעיניכם, תוציאו פסק שחרם דרבנו גרשום מאור הגולה, שמלכתחילה היה מוקצב בזמן (והתבטל מאליו משעבר זמנו), אינו מקובל יותר ולפיכך אינו תקף יותר. בידכם הדבר, כמו שכתוב: "ובאת אל הכוהנים הלויים, ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים י"ז).

אשמח לשמוע תגובות והצעות לקידום הנושא מהקוראים. האימייל הישיר שלי הוא: Bney.Yisrael@gmail.com

 

פשוט מאודאחד מאלף
בס"ד

ישנה שאלה מוכרת למה ה' לא ברא לאדם 2 פיות. האחד לאכול ולשתות, והשני - בו יהלל את ה' כל הזמן.
אמר החפץ חיים: יש פה אחד, ואנחנו כל הזמן אומרים לשון הרע. מה יקרה כשיהיו 2 פיות?

עם אישה אחת רוב בני האדם בקושי מסתדרים. על הזוגיות ה"מצומצמת" הזו עובדים קשה, ואתה רוצה להוסיף עוד אחת?

יתרה על כן, העולם כיום לא בנוי למערכות יחסים כאלה. זה דבר שהיה טוב לזמנו, בעולם מאוד פשוט ופרימטיבי. היום הוא לא מתאים

כמו שציינת, על סמך היתר מהרב הראשי הספרדי, ניתן לשאת אישה שניה.


מסכים מאוד לדברי האחד מאלף. אל תחיה באשליותדני-יהונתן
זו לא גאווה,זו ירידת הדורות.שיראל.
פעם זה היה מקובל,אז נשים באמת לא יכלו לחשוב ככה.
אבל היום אנחנו לא מסוגלות לחשוב ככה.המציאות השתנתה,אין מה לעשות.
 
וחוץ מזה,מה אתה מטיח בנו אשמות?
קודם תמצא אשה אחת,אח"כ תתעסק בשניה.
*(פעם נשים לא יכלו לחשוב ככה,שיראל.
אבל היום אנחנו לא מסוגלות שלא לחשוב ככה).
 
ואגב- היום גם אתם לא יכולים לחשוב ככה.גם ככה קשה לכם לבנות זוגיות טובה עם אישה אחת,אז שתיים?
אתה מתייחס לנשים כמו לעגבניות.ii
איך אפשר להפיק מהם את התועלת הגדולה ביותר.
 
הבעיה היא לא מה שהזכרת, אלא שפשוט אדם לא יכול לאהוב שתי נשים. אין לו מקום בלב. גם אחת זה לא כ"כ פשוט, בטח לא שתיים ויותר.
את בעיית הרווקות תפטור ע"י שתתחתן. אין דרך אחרת.
חוץ מזה - מי שלא מתחתן עם אחת - איך יתחתן עם שתיים?
אם עכשיו אתה חושש שאולי "זאת לא היא", למה שתחת לחץ תוכל להיות יותר רגוע בהחלטתך?
סליחה,אבל 11 ממש לא מתכוון לטובת עצמו.נועמיק
אם לא שמתם לב,11 הוא כבר בן 40,וגם אם יווצר מהפך מחשבתי והלכתי כמו שהוא הציע,זה לא יקרה בלילה אחד,אלא הרבה אחרי שהוא,אני ואתם תזדקנו.

11 מנסה לעזור לאנשים אחרים,כדי שלא יגיעו למצב שלו,ולא 'להציל''את עצמו על חשבון הנשים.

אז בבקשה,בלי "עצות"איך הוא יפתור את הבעיות שלו,או מחשבות שהוא מנסה לדחוק את הנשים לפינה.רק טענות ענייניות.
עם יחס כזה אל אישה אני לא מתפלאתאורושקוש
איך עוד לא התחתנת..
אחרי הכל אנחנו לא סמרטוט. תסתכל בתנ"ך.. שרה והגר,חנה ופנינה ויש עוד כמה..זה אידאלי המתח הזה שיש?
מה אתה חושב שאין לנו רגשות?!
ואם הזכרת את זה שלא יהיו רדיפות יותררמ"ג
למה שהבעל לא ילך לחפש עוד 190 נשים אם הוא יכול, ככה יש לו את שלו  וזה די סיוט להתגרש, אבל שיוכל לקחת במקביל? הוא כל הזמן יחפש בחוץ...
שטויות.golaniאחרונה
השיטה שאתה מציע מתאימה לחברה פגאנית ופרימיטיבית שבה הגבר הוא השליט הכל יכול והנישואין הם בעיקר פס ייצור לילדים. חברה מוסרית ותרבותית זה ישמיד.
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד