בס"ד
ישנה הפסקה- השהיה מסויימת בין יציאת מצרים לבין קבלת התורה, מדרש תנחומה שואל מדוע ישנה את ההפסקה הזו? למה הקב"ה לא נותן לנו מיד את התורה אפילו מייד אחרי קריעת ים סוף, אחרי "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"?כתוב שישראל לאחר העבודה הקשה והנוראה במצרים- גופם הי'ה שבור וחסר, וכן נפשם, הם היו בעלי מומים וחולים, הקב"ה משום כך- רצה להמתין עד שיתרפאו משום שהתורה כולה שלמה שנאמר "תורה תמימה", התורה היא תכלית השלמות ולכן רצה לתת את התורה השלמה לעם השלם מכל הבחינות. בהר סיני ישראל הגיעו לדרגת השלמות בקדושה מכל הבחינות- קדושה בנפש- "והיו כאיש אחד בלב אחד", קדושת הזמן- כתוב שישראל קיבלו תורה בשבת, וגם קדושת המקום- כתוב שה' קידש את הר סיני (לכן הי'ה אסור להתקרב או לגעת בו) (וכן גם היום אנחנו יכולים להגיע לדרגת השלמות הקדושה המלואה בזכות קדושת הנפש-שנהי'ה כאחד, קדושת הזמן-שבת או שנת שמיטה ויובל וקדושת המקום- ארץ ישראל, מה שמתקשר לשאלה מה עניין שמיטה להר סיני וכו')
הרב קוק גם הוא עונה לשאלה למה הקב"ה לא נותן ישר את התורה?- "כשם שאין השכינה שורה באיש יחיד אלא על גיבור, עשיר ובעל קומה אלא שכל זה לא ישכול מאומה בלתי המעלות הרוחניות ענווה וגבורה...וכך התורה שורה על עם מלא בענווה וגבורה..." הקב"ה לא נותן את רוח הקודש אלא לאדם הטוב והשלם מכל הבחינות, גם חיצונית וגם פנימית- גם במישור הכללי וגם במישור הפרטי, מפה לומדים גם שהתורה היא חלק ממרפא הגוף, המחשבה והנפש ולכן כתוב "החש בראשו יעסוק בתורה".
לכל אדם יש הרגשה פנימית חזקה שהוא רוצה להבין את העולם באמת ולדעת הכל כי יש לנו הרגשה שאפשר, שאנחנו מסוגלים לכך, וקשה לנו להתפשר עם המציאות המוגבלת. הדרך בה אנחנו יכולים להגיע למושג דעת הוא דרך התורה שדרכה אנחנו מתחברים לצורה הפנימית והאמתית של העולם, אומר הרב קוק בעולת ראיה ח"ב, כל דבר שקשור לתורה ולא משנה באיזה תחום, זה מחי'ה את הנפש, כי אנחנו נוגעים בשלמות ובתפיסת העולם השלמה כשאנו עוסקים בתורה והתורה היא תמימה משיבת נפש- נותנת תשובות לנפש וזאת משום שהיא כה שלמה. בתורה אנחנו כמשחזרים את המבט האלוקי על העולם והוא המבט האמיתי והשלם, כשהתורה מספרת לנו על דבר מסוים אז דרך זה מבינים באמת מהו ולא מהדברים שרואים מבחוץ.
הטבע הישר של כל אדם הוא לרצות יושר ולחיות חיים של יושר, אמנם יש לנו הגבלה- ע"פ מה אני קובע מה ישר?- ע"פ מה שאני מרגיש. כל אדם נדמה לו שהוא ישר אך זה לא כך בהיכרך תמיד, אם כך אז יש בעי'ה אם כל אחד ע"פ תפיסת היושר שלו ינסה לנהל את העולם איך נדע מה ישר?? אנחנו רואים מכאן שכל היושר שלנו יכול להיות שהוא עקום ומוטעה, שזו אשלי'ה ולשם כך באו פיקודי עליון- כשאנחנו יודעים שמה שקובע את ערכי היושר שלנו זו התורה, אז יש לנו אמון ביושר שלנו עצמינו וזה גורם לנו שמחה רבה שזו מצווה גדולה בפני עצמי- "פיקודי ה' ישרים משמחי לב." בזכות שיש לנו תורה- השכל של התורה מאיר את השכל האנושי שלנו, היושר של התורה מאיר את היושר שלנו. ב לי התורה, ממשיך הרב קוק- העולם הזה הוא אחיזת עיינים ללא שמץ של אמת בכל רובד וממד שהו התורה היא לא תוספת לחיים אלא הכרחית לתפיסת העולם שלנו, בלעדי'ה הכל מעוות, הכל לא נכון. התורה מאפשרת לנו דרך המצוות שלה מפגש של אמת עם המציאות. כל ערך שאנחנו קולטים ללא קשר לתורה- אנחנו קולטים בצורה חלקית ומשום כך זה גם זמני, משום שהדבר הוא לא שלם ולא ניצחי מוכרח הוא להתבטל.
כמו שהעננים לא מכבים את השמש, אלא רק מכסים אותה- כך גם יראת ה' הטהורה לבסוף תעמוד למרות כל המכשולים והקליפות שעוטפים אותה, את האמת שמתגלת בעולמינו כצדק שעוד יצא לעולם....
"ערב היום אם בקולו תשמעו (תהילים צ"ה), זה כלל גדול בעבודת ה', שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום הן בעסק פרנסה והצטרכותו, צריך שלא יחשוב מיום לחברו כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה, כי כשרוצין לכנס בעבודת ה', נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשא משא כבד כזו. אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום לא יהי'ה לו משא כלל, וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום, לאמור מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. היום אם בקולו תשמעו, 'היום' דייקה, והבן" : ההלכות של התורה הם ע"מ להגיע לאהבה האמתית אל ה' וזה לא כזה קל אבל דרך זה שאנחנו שומעים בקול ה' אנחנו אוהבים אותו ומבינים את העומק והמשמעות של הדברים. ימי האדם מנויים במספר וזה אנו לומדים בספירת העומר, הימים שלנו הם ספורים וצריך לשים לב לכל יום ואדם יצטרך לתת דין וחשבון על כל יום, ואפילו על שעה ורגע אחד. השבע שבתות צריכות להיות תמימות ושלמות- המשמעות של תם זה שלם,שלמות בעבודת ה' ולא ילך מהם רגע לאיבוד, וזה מרמז על 7 ימי השבוע שאנחנו חיים בהם. עיקר העבודה היא היום ולא לדחות כל הזמן למחר כי אם דוחים, לא מספיקים הכל "אם לא עתה אי מתי" ומי אמר שתחי'ה מחר? "היום אם בקולו תשמעו" צריך להיות בהווה וזה בחי' מצוות ספירת העומר שהוא הכנה לקבלת התורה להורות שאי אפשר לקבל את התורה בלא שיודעים שהיום הוא היום ומחר הוא מחר והיום-היום צריך לשמוע בקול ה', היום בכל יום ויום מחדש, כל אחד אישית עובר יציאה ממצרים ממ"ט שערי טומאה ע"מ להגיע לשבועות למתן תורה. בכל יום יש חושך שקודם לאור- הלילה קודם אל האור "וי'הי ערב (ואז)...וי'הי בוקר יום ראשון"- בחושך לא מבינים לא רואים אבל דווקא שם צריך "ואמונתך בלילות" -בגמרא יש דיון מה קודם הפרי או הקליפה? ואמרו שהקליפה היא הקודמת לפרי וזה הכנה לאור הגדול, האמונה בלילה דווקא בחושך ובערפל. החושך הוא צמצום גדול לפני האור, הוא הכנה לאור, הצימצום גם יכול להיות פתח לנפילה והצמצום הוא כוח חשוב, הוא מכין אותנו אל האור של הבוקר אך צריך לכוון את זה למקום הנכון שלו, בצמצום צריך לעשות טוב ע"מ לקבל טוב, ולא להתפתות לצד הרע שבצמצום, שבחושך- לא לכעוס או להתעצב וכד' ואם בחרת בדרך הטובה ולא נפלת- אז הטוב אכן מגיע לך. "כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא, כי התרחקות היא תכלית התקרבות, על כן נפל כדי שיתעורר יותר להתקרב לשם יתברך ועצתו, שיתחיל ממחדש לכנס בעבודת ה' כאילו לא התחיל עדין כלל מעולם, וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש".
הרמב"ן- מהי עניינה של התורה?- דברי תורה הם התרופה לכל תחלואה ולכל צרה שיש בחיים (גם הגמרא אומרת זאת). הרמב"ן אומר שהתורה היא המקור של האדם למה שמכנים התודעה של עצמו וללא התורה אדם בעצם נולד עם כל הפוטנציאל והכישרונות שיש לו בטבע אבל זה כשלעצמו- חסר כל משמעות. אחרי שהקב"ה ברא את האדם עם כוחותיו המיוחדים הוא בעצם הדריך אותו כיצד לחיות בצורה הנכונה. הקשר של הקב"ה עם המציאות- עם האדם והאנושות הוא דרך התורה. אדם חי בתוך תבנית שיש לו רצון, שאיפות, מודעות לטוב ורע- מהתורה לא קיבלנו רק את התוכן, קיבלנו את המושגים של טוב ורע, ואת זה שיש בכלל טוב ורע וזו בדיוק הנקודה של ההבדל בין בןאדם לבין בהמה. אם האדם מתנכר, לא לומד, לא מקבל, או לא מכיר בעצם הערך של הקשר שלו עם הקב"ה הוא בעצם בוחר לחיות כבהמה. ואז האדם חי בתוך בועה שכזו, מנותק מהמשמעות שלשמא הוא חיי, שלשמא הוא נברא ובעצם הופך את כל העולם ללא רלוונטי. אם אין ישראל מקבלין את התורה הרי ה' מחזיר את העולם לתוהו ווהו, זהו ציטוט מדוייק מן התורה- התוהו ווהו נגמר כשהאדם הראשון נברא- כי הכל בשביל האדם שיעבוד את ה' שיחי'ה בדרך הנכונה לו שהיא בסה"כ ואחרי הכל רק לטובתו. וזה מה שמאיר את המושג "תורת חיים"- אם אתה פוגע בעצמך, אתה פוגע גם בכל העולם- הטבע, חיות, אנושות וכו'- יש לכל אחד מאיתנו אחריות על עצמינו ועליהם!
ירושלמי במסכת ראש השנה דף כא\א- "ר' משרשיא בשם ר' אידי בכל הקרבנות כתיב חטא ובעצרת אין כתיב חטא אמר להן הקב"ה מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימכם" :כל שנה בעצרת הוא כיום שעמדנו מול הר סיני ומקבלים את התורה מחדש ואז כאילו לא חטאנו כי עשינו תשובה ולכן אין צורך בחג הזה להקריב קרבן חטאת. זה שאנחנו לומדים תורה כל הלילה בערב שבועות ובבוקר שומעים את 10 הדיברות בקריאת התורה זה לא בגלל שפעם הם שמעו בהר סיני אלא כי אנחנו מצווים לעבור את הכל מחדש ולהחליט שוב כל פעם שאנחנו מקבלים על עצמנו עול תורה ומצוות..דברי תורה צריכים להיות חדשים עליך כאילו היום ניתנו, אומר רש"י.
בהגדה של פסח כתוב: ...."אילו קרבנו לפני הר סיני, ולא נתן לנו את התורה - דינו" כלומר שהקירבה להר סיני זו מטרה בפני עצמה שגם בלי מתן תורה אומרים לנו הכתובים, היא שווה- אותה המטרה חג שבועות זה החג היחידי בעצם מתוך 3 הרגלים שיש לו בכלל מצווה של ממש להתכונן- זהו החג הכי קצר עם הימי הכנה הכי ארוכים- החג היחידי שסופרים עבורו 50 ימים וחגים אותו רק יום אחד בלבד, בשבועות ההכנה לחג היא כבר בפני עצמה מטרה, בפני עצמה מצווה! ה"קירבנו לפני הר סיני" זו ממש מדרגה בפני עצמה! וגם ההכנה היא תהליך, זה לא פשוט. בגמרא נדרים דף פ"א\א כתוב: "אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי וכו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה". -ישנו פסוק בירמיהו השואל: מי האיש החכם שיבין על מה אבדה הארץ- למה חרב בית המקדש? עונה ירמיהו: שעזבו תורתי- בגלל שלפני שהתחילו ללמוד לא בירכו בירכת התורה לפני. והכיצד ייתכן?? וזה שוב מפנה את תשומת ליבינו לא ללימוד תורה עצמו אלא לתהליך שקורה לפני... במדרש רבה על שיר השירים כתוב: "כולך יפה רעיתי ומום אין בך"- בנ"י שעמדו לפני הר סיני פסקה זוהמתם משום שהם כולם היו שלמים גופנית ורוחנית לא הי'ה בהם שום מום מהנחש (נחש ושטן- אותה הגימט') וברגע שאמרו נעשה ונשמע, עוד לפני שהם ממש התחילו לקבל את התורה- הם רק הביעו את ההסכמה שלהם לקבל את התורה, אז הם כבר נהיו טהורים.
התורה אומרת שעד חטא העגל ישראל היו בדרגת מלאכים, לא הי'ה להם יצר הרע ממש ועל מנת לנסות להגיע כל שנה מחדש לאותה הדרגה אחנו צריכים לקבל על עצמינו מחדש את התורה, אנחנו צריכים להתכונן ולהתכוון, אנחנו לומדים כל הלילה ואנחנו מרבים באכילה- מאכל> אותן אותיות של מלאך.
הלימוד תורה הוא כמובן חשוב אך יותר חשוב הוא מתוך מה אני בא ללמוד תורה, אומר המהר"ל-ההכנה היא העיקר וזה נכון גם לגבי כל מצווה ולגבי כל הדברים החשובים גם בחיים.
השיא של ההכנה לתורה זה להיות מוכנים למסור את הנפש עלי'ה- להבין שיש לי חיים, יצרים, חלומות ועוד ואני צריך להכניס את התורה לכל אלו וזה מה שנקרא "נעשה ונשמע"- אין לי רצון חיים בלי תורה וזה גם מה שנקרא תורת חיים- וככה מקבלים תורה באמת , וזה קשה אבל זו אמת, צריך להבין בעומק העניין שאם אין לי תורה אז באמת יש לי תוהו ווהו...אין לנו זכות קיום ללא התורה, ללא האמת של החיים שלנו.
בעז"ה שנזכה ללמוד ולקבל תורה מתוך שמחה אמתית,
חג שמח!
