הבדרן האמריקאי, ג'רי סיינפלד, אמר פעם: "כשהתחתנתי עם אשתי היא הייתה בטוחה שאני המתנה הכי נהדרת שהיא קיבלה בחיים. שנה לאחר מכן היא התחילה להתלונן למה לא קיבלה אותי עם פתק החלפה...". 

צחוק צחוק, אבל כולנו יודעים שמאחורי כל בדיחה מסתתר עניין רציני. גם אם לא נעים להגיד את זה בקול, אין ספק שאצל הרבה רווקים ורווקות חולפת לפעמים מחשבה מפחידה בראש -  "איך לעזאזל אפשר להיתקע כל החיים עם אותו בן אדם?! ללכת לישון איתו בערב, ולקום לצידו למחרת בבוקר. לאכול איתו, לבלות איתו ולחיות יחד - לא שבוע ולא חודש אלא שישים שנה (!),  והכול... רק איתו?!..."

האמת, התחושה הזו ממש מובנת.

כשאתה מחליף רכב כל שלוש שנים, מכשיר סלולארי כל שנה, כשהאופנה מתחלפת כל חודשיים, ואתה מזפזפ בין ארבעים ערוצים תוך שישים שניות, אתה באמת לא מבין איך אפשר להיות נשוי לאישה אחת עד מאה ועשרים. בדור שרגיל לתחלופות ושינויים בקצב מטורף, לא קל לנו עם דבר שנשאר קבוע ולא משתנה כל כך הרבה זמן.

אז מה עושים?

יש בעולם גישות שונות לעניין.

הנצרות הקתולית סגרה מראש את הדיון כשקבעה שחתונה זה כביש חד סטרי. אין דרך חזרה. תחשוב טוב, אחי, לפני. כי אחרי שאתה בפנים, זהו! נישואים אי אפשר לפרק, בשום תנאי (עכשיו הבנתי למה כמרים ונזירות לא מתחתנים אף פעם...).

הוליווד ברחה לקצה השני. אתה יכול להיות בטוח שגם כשהזוג הלוהט מכריז, בסצנה הכי רומאנטית שהעלית בדעתך, על אהבה טוטאלית "עד שהמוות יפריד בינינו", זה יחזיק לכל היותר עד הסצנה הבאה. מקסימום עד הפרסומות.

בעולם המערבי יש כאלו שגם כשנמאס להם מהזוגיות הנוכחית הם מעדיפים לא לפרק את החבילה ("בגלל הילדים, אתה יודע...", וגם - כי פשוט אין כוח למשפט גירושין ארוך, מכוער ויקר). אז הם מתנתקים רגשית (מה שנקרא 'גירושין אמוציונאליים'). 'לחיות עם, להרגיש בלי'. את ההשלמות הם מחפשים מן הצד (יש מקומות ששם 'בגידה' זו כבר לא מילה גסה, ויש שאפילו מתפארים בזה). האם הדרך הזו מביאה באמת לאושר? שאלה טובה. גם לא ברור איך בדיוק ייראו ילדים שגדלו בבית שחיים בו אבא ואמא שלא אוהבים יותר זה את זה, אבל פשוט נשארים יחד כי אין להם כוח לשלם את מחיר הפרידה.

יש כאלו שבכל זאת בוחרים להתגרש ועושים את זה אפילו פעמיים ושלוש, וכמובן לא שכחנו את אלו שבחרו מראש לחסוך את כאב הראש ולא להתחתן בכלל.

        האם יש בכל זאת אפשרות אחרת? האם קיימת דרך לאהוב באמת, אבל שזה לא יְיַבֵּש או ישעמם?

אולי דווקא הזוג הראשון בהיסטוריה, יכול ללמד אותנו משהו בעניין.

אדם וחווה התחילו את חייהם המשותפים בגן עדן אוהבים ומאושרים. דבר אחד יִיחֵד את הקשר שלהם. דבר חשוב שחסר לנו מאוד היום. הם היו פשוט... היחידים. לאדם לא היו עוד נשים אחרות לפנטז עליהן, ולחווה לא היו עוד גברים אחרים להתיידד איתם.

מה זה עושה לחיי הנישואין?

אל תשאלו, חבל על הזמן.

זוגיות מאושרת ומספקת תלויה מאוד בטוטאליות שלה. בהתמסרות המוחלטת אל הקשר ואל הצד השני.

אלא שלגבר (או לאישה) המודרניים זה דבר כמעט בלתי נתפס. אם אדם מגיע אל מתחת החופה עם ניסיון עשיר ורפרטואר מגוון של החברוֹת מהתיכון ומהצבא, הידידות מהאוניברסיטה ומחדר הכושר, כמובן גם העמיתות מהעבודה, שלא לדבר על כל הדוגמניות והנשים היפות מהסרטים, הפרסומות ומודעות הרחוב. כולן יושבות לו טוב טוב בראש ועל הלב. עם כל המטען הזה להגיע הביתה ולהתמסר לאשתו זה אפשרי בערך כמו לרקוד בלט עם מגפיים. האם אחד כזה יהיה מסוגל להתקשר לאשתו לגמרי "עד שהמוות יפריד ביניהם"? איפה?! יש מיליון דברים אחרים שמפרידים ביניהם. ההשוואות, החלומות והפנטזיות פשוט בלתי נמנעים. בקשר כזה - מבחוץ אתה רואה רק איש אחד ואישה אחת, אבל בפנים מתרוצצים שם המוני נשים וגברים. בלאגן שלם. להגיע ככה לקשר יציב, עמוק ומספק הופך להיות משימה בלתי אפשרית. גם המוטיבציה להשקיע בכדי להתגבר על בעיות וקשיים שצצים במהלך הזוגיות (ומי שיגיד לכם שאין לו כאלו הוא או אלמן או שקרן...) פחותים כאשר המחויבות וההתמסרות אינן שלמות לגמרי והאופציה של החלפה או פרידה עומדת כל הזמן על הפרק.

מה האלטרנטיבה?

אהבה אמיתית תהיה רק אם אשתך תהיה האישה היחידה שלך. לא רק במציאות אלא גם אלא בראש. בזיכרונות ובדמיונות. כדי לבנות דבר כזה חייבים להתמסר ולהשקיע. יועץ נישואים ותיק, אחד שעברו אצלו הרבה זוגות (במצבים טובים יותר וטובים פחות...) אמר פעם עצה לבחור שעמד לפני חתונה - "כשאתה מתחתן, תרגיש באותו רגע כאילו בא מבול לעולם והכחיד את כל הנשים חוץ מאשתך!". זה עניין של גישה והסתכלות, אך כמובן שיש לזה גם השלכות מעשיות. לא פשוט  להיות בפנים עד הסוף, ולא לתת לשום דבר אחר להפריע ולהפריד. אך ככל שרף הנאמנות בין שני הזוג יהיה גבוה יותר גם איכות הקשר שלהם תהיה גבוהה יותר. לפי זה בגידה לא תהיה רק כשמנהלים רומאן עם אישה אחרת, אלא גם כלוטשים מבטים, מפלרטטים או מנהלים שיחות נפש עם מישהי שאינה אשתך. לרוב האנשים היום הדבר הזה נראה דמיוני לגמרי. אלא שגם אהבת אמת יש להם רק בדמיונות...

ומה עם ההתחדשות, הגיוון, ההתרעננות? אתם שואלים, ובצדק.

נכון, זה חשוב מאוד. אבל יותר משנמצא אותם ברוחב השטחי, נמצא אותם בעומק. ספר הזוהר קובע שאהבה זו "נשמה אחת בגופים מחולקים". כשבאים בגישה ששנינו בעצם שני חצאים של אותה נשמה הדברים נראים אחרת לגמרי. כמו שלעולם לא נמאס לך מעצמך (למרות שלפעמים אתה באמת נודניק...), כך לעולם לא אמור להימאס לך מהחצי השני שלך. להפך. תוכלו להפוך את מרחבי הקשר שלכם למשהו ענק, אינסופי, שאפשר רק להעמיק ולהגדיל אותו עוד ועוד.

נכון, זה דורש הרבה עבודה ומאמץ. לזרוק ולהחליף בת זוג נראה לפעמים יותר קל, אבל כמו שמולדת יש רק אחת, אמא יש רק אחת, ואלוקים יש רק אחד, גם אישה ובת זוג - יש רק אחת. מי שמצטער שלא קיבל עם בן או בת זוגו "פתק החלפה" כנראה שבאמת לא הבין מהי אהבה אמיתית.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי