איך לא להיות לאישה מלחיצה בעניין לימוד התורה?~א.ל

ידוע ש "זאת התורה אדם כי ימות באוהל". ז"א שבשביל שהתורה תהפוך להיות חלק ממהותו של האדם הוא צריך להמית עצמו עבורה ולעמול בה ביגיעה גדולה.

אני מודעת לזה שזה לא פשוט תמיד, ולזה שכל אחד מקיים את זה אחרת. הרי אין מתכונים. ובכ"ז- אני מאוד רוצה בכך... ומאמינה שבע"ה זה יהיה יותר חשוב כשאתחתן...

אני מפחדת שתקרה מציאות שאני ארצה יותר והוא פחות וה"לחץ" הזה- אפילו בעודו סמוי- יגרום לו לסגת אחורה.

 

 

מה אתם חושבים?

ומוזמנים – אלו שהדבר נוגע אליהם- לספר לי על מקרים שלהם במידה והם מעוניינים כדי להשכיל ולשמוע.. 

 

אני חושב שזה נכון בכל דברמשה
בסופו של דבר מנסים משהו, מגלים שהיא חושבת אחרת ובפעם הבאה חושבים פעמיים אם כ"כ עקרוני לעשות/להגיד את הדבר הזה ולעיתים מסיקים מסקנה שלא שווה להתווכח עליו.
 
 
וזה לא רק בזוגיות, זה בכל דבר כמעט. שיקול פשוט של עלות/תועלת.
לעניות דעתידני-יהונתן
קודם כל, כפי שהבנתי, שלא התחתנת-
פשוט תחפשי בחור שככה מגדיר לעצמו את מטרתו בחיים. נכון שדברים יכולים להשתנות אבל זו ההשתדלות שלך.
אני בטוח שתוכלי למצוא בחורים רציניים כאלו.
דבר שני, תארי לעצמך מה יקרה אם בעלך לעתיד ירצה "למות באוהלה של תורה" יותר ממך? איך תתמודדי עם זה?
אולי הוא ירצה להיות כמו הרב שלמה פישר שליט"א מירושלים שכל חייו עד גיל מבוגר ישן כל השבוע בחדר קטן בישיבה והגיע רק לשבתות? זאת אומרת, באיזה שהוא מקום את מפחדת ממצב עקרוני של חוסר תמימות דעים בינך ובין בעלך- ובכן, אין מנוס מלהגיע למציאות כזו. זה יקרה- והרבה, ובהרבה נושאים. לכן, השאיפה האמיתית היא להגיע להסכם בסגנון "אני מנצח/אתה מנצח" שבו 2 הצדדים יוצאים נשכרים ואף אחד לא מרגיש שהוא וויתר עבור השני. כל אחד צועד צעד אחד קדימה בשביל השני. יכול להיות שתרגישי אכזבה שבעלך לא בדיוק מה שדמיינת אבל זה חלק מתהליך ההבגרות והבשלה בנישואין.
שאלה יפה. שאיפה יפה מאד.ד.
להביע שמחה לעתים, על הלימוד. סבר פנים יפות ואוירה נעימה בבית. כש"הולך לו טוב" לציין את ההרגשה הטובה שיש מזה.   לא לחץ, אלא עידוד ע"י משוב חיובי ואוירה בלתי לוחצת.
שאלה מקסימה!אודי4
שאלה ממש יפה וטובה שאלת! איך אומרים, השאלה יותר טובה מהתשובה.
עצם זה שאת מודעת לכך שיכול להיות מצב כזה (שאת לא רוצה שיקרה) זה כבר חצי הדרך אם לא יותר מכך. וכל הכבוד לך.

ובכלל, לחץ בין בני זוג, לא דבר טוב. כלומר- ציפיה שלא ממומשת ו-אי קבלה של הבן-זוג כפי שהוא. 

כפי שדני-יהונתן כתב, השאלה שלך קודם כל מכוונת אותך למה את מחפשת. אז אכן את מחפשת בעל שיהיה לו רצון למות באוהלה של תורה.

דבר שני, תחפשי בעל שתלכי אחריו בנושא הזה (ובכלל) - מישהו שתסמכי עליו, שיודע מה לעשות, מתי ללמוד (ומתי להפסיק..) וכמה ללמוד. וממילא מבחינתך - לא פחות חשוב - שתסירי את האחריות ממך על לימוד התורה שלו! כי את סומכת עליו, את מכירה אותו ויודעת שהוא יודע יותר ממך איך לעשות את זה. את פשוט תאפשרי לו זאת.
ושיהיה לך הרבה עין טובה עליו! גם כשלפעמים אולי יראה שהוא לא מספיק ממית את עצמו. או, כפי שדני כתב, 
שהוא יותר מידי ממית את עצמו.

אגב, מכירה את המשפט "אשה טובה עושה רצון בעלה"? 
את יודעת איך הרב שלי מסביר? אשה טובה גורמת ומשפיעה על הרצון של בעלה ובעצם היא מפתחת את רצונו. היא עושה במובן של יצירה. היא יוצרת את הרצון של בעלה.
אז, עצם הרצון שלך לבית כזה של תורה מאוד חשוב, ותדעי שיהיה הרבה השפעה ממך, ואמנם, כפי שציינת, צריך לדעת איך לעשות זאת בצורה טובה.

לסיום, וסליחה על האירוך, ממקום של חיי הנישואין - הכל נראה אחרת. ואידך זיל גמור.
שיהיה מה זה בהצלחה, ושוב, ממש היה כיף לקרוא שאלה כזו!
וואו תודה לכם !~א.ל
לא ציפיתי לכאלה תגובות
ותשובות מחכימות
 
תודה רבה
 
אשמח לשמוע עוד...
שני דבריםעדיאל
א. את צריכה לחפש מישהו שלומד רוב היום זה יוריד את המתח הזה ב. נראה לי שיש בעיה בשאלה כי לדעתי את צריכה לחפש עובד ה' ולא לומד תורה. כלומר כל עובד ה חייב ללמוד תורה אבל הלימוד הוא חלק מהעבודה ויש זמנים שמתאים ללמוד ויש זמנים שפחות. תחשבי מה יקרה אם בעלך ירצה שתגמרי פעמיים את התהילים ביום.. אני חושב ששורש השאלה בטעות
כתבתי שברור לי שאין מתכונים~א.ל
ושזה לא פשוט וכו'.
כלומר אני כן מבינה שיש זמנים שמתאים ונח יותר ויש זמנים שלא..
אם לא הייתי מגיעה למסקנה הזו, לא הייתי שואלת את השאלה. כי אם אני לא מגלה הבנה לדברים האלה, למה שיהיה חשוב לי לא להלחיץ?
 
לי נראה שהאשה לא אמורה לדאוג ללימוד תורה של בעלהעדיאל
הוא לא צריך משגיח בבית..
 
אם את סומכת על האדם שאת מתחתנת איתו תסמכי עליו גם בזה
 
אני לא יודע למה אבל זה נשמע לי מתכון לבעיות
נראה לך שבאמת אשגיח עליו?~א.ל
אני לא כזו ברמה הכללית ועם אנשים, אז אין סיבה שאהיה כך עם בעלי...
 
אני רק יודעת שאני משדרת שאני רוצה וחוששת שהוא יבין את המסרים האלה וילחץ. למרות שאני לא רוצה שילחץ...
זה שאת רוצה זה הכי חשוב. מי שכך - לא יילחץ מזה.ד.
רצון זה טוב ויפה אבל לא מספיק...אביוס
צריך עבודה.
אולי במקרה הספציפי הזה לא, אך רוב האנשים, כשרוצים מ-א-ו-ד משהו זה מלחיץ,לעמוד בציפיות של אדם אחר...
זה משהו שלא חייב להגיד-רואים את זה.
 
כשכתבתי למטה שזה תלוי אם האישה היא מלחיצה בדברים אחרים-לא חייב לעמוד על המשמר כמו שוטר ולשאול למדת היום כמה?מה למדת? וכו', ברור שלא נעשה את זה...
 
הלחץ היותר חזק הוא אכזבה, אכזבה מזה שהציפיות שלך ממנו, כבת זוגו, לא מתממשות.
זה הכי קשה.
ו-זה משהו שלא חייב להגיד כדי לראות אותו...
 
לכן, לדעתי, רצון לא מספיק פה...אלא כמו שאמרו קודם-הקשבה לבן הזוג וצרכיו, סיפוק ססביבה אופטימלית לו ולילדים שיוכלו ללמוד תורה ולחיות אותה, והפחתת הלחץ, לא ממנו-ממך. ככה לא תשדרי את זה.
כל הרעיונות החיוביים שכתבת, טובים ונכונים,ד.
גם זה שהאשה לא תהיה לחוצה.
אך אני חוזר ואומר: זה שהאשה מאד רוצה, ברצון נקי וטהור, שבעלה ילמד תורה, זה הכי חשוב והכי משמח. ירבו כמותה. כמובן, חלילה לשדר אכזבה אם משהו לא הולך לפי תכניותיה.
אבל אם היא מתחתנת עם אדם ששוקד בתורה ברצון ובשייכות אמת - בשבילו הרצון שלה זו המתנה הכי גדולה. הרצון שלה, השמחה שלה בלימודו, ההערכה את לימודו.  זה מתבטא בדברים שאחרים לא יבינו. איך הוא לא מרגיש שהיא הכינה אוכל בלי לבקש עזרה עם התינוק תוך-כדי בשביל לא "להפריע לו באמצע" וכו' וכו'.  כשזה בין אנשים שמתאימים לכך, מאמינים בכך, ורוצים בכך באמת - התוצאה בסופו של דבר היא של בעל שגדל בתורה, של אשה ששמחה בכך ומרגישה שותפה לדבר עליון. והשותפות הזו מולידה גם, אצל בעלי מידות טובות, יחס עמוק מאד - שגורם שהבעל הזה יודע גם לעזור יפה מאד כשצריך, גם בלי שהאשה "דורשת". זה תלוי במידותיו הטובות ובשייכות אמת לתורה. ובשביל אדם כזה - הרצון של אשתו כ"כ יקר שאין בו כל הלחצה. הוא שמח בזה.  כל זה אני כותב לא מתוך השערה אלא מתוך הכרה מציאותית של דברים כאלה. כמובן, לא כל אחד זטכה, לא לכל אחת מתאים. צריך להתפלל... 
הכותבת פה איננה נראית מישהי שחוששת מלשדר אכזבה, אלא מכך שעצם הרצון הגדול שלה ילחיץ.  וצריך לדעת שלאנשים כאלה רצון כזה הוא מתנה יקרה ולא דבר "מלחיץ" - עם כל הנכונות בהערות המגוונות שכתבו כאן, ליתר ביטחון.  אם רצון כזה בא משאיפה טהורה ומתחתנים עם מישהו מתאים - הרי שאחרי החתונה הוא ייהפך בעיקרו, בעז"ה, לשמחה והרגשת שותפות במה שהאיש עוסק; והצד של ה"רצון" יישאר יותר בתור הנכונות של האשה לתת מעצמה לזה, כמו שכתבת יפה, ולא בתור הלחצה.  כמובן, להתחתן עם מישהו מתאים; וגם - ליתר ביטחון - לא להתאכזב אם משהו לא הלך בדיוק לפי תכניותינו. גם לקב"ה יש תכניות. חזקה שמי שהולך בשאיפות טהורות כאלו - ועם  עיניים פקוחות ולב קשוב כמובן - שלא תארע תקלה על ידו.
ד. יקר,~א.ל
תודה רבה רבה.
חיזקת אותי מאוד!
קשה לי לתאר עד כמה
תיקון קטןא.א.ק
"אשה כשרה עושה רצון בעלה".
מעניין באמת למה כתוב "כשרה" ולא "טובה" כמו שציתתת מהזכרון...
כמו כל דבר בנישואין- הסוד הוא- להקשיבמאמע צאדיקה
להקשיב לאיפה הוא בחיים, למה הוא מסוגל ומה מתאים לו, לאיזה עידוד הוא צריך (ושוב^^_ עידוד- לא ביקורת!)
 
חוצמזה שיש פה נק' בסיסית- שאת בעצמך תביני שבית זה לא בימ"ד ושלמות על התורה זה אולי טוב לרווקות ש"אין חיים"- אבל כשיש בית ו"יש חיים"- אז צריך-
לחיות על התורה
 
כמובן שנתוני פתיחה חשובים- בחור בוגר מסגרת תורנית, שבעצמו קובע עיתים בצורה מאסיבית, שבעצמו רוצה את זה
אוי ואבוי....nick
אף פעים לא הגבתי פה, אבל הפעם לא יכולתי להתאפק

א. אני חושב שחכמים התכוונו למה שהם אמרו והם לא זקוקים לסייגים שלך - "הני מילי אם הוא רווק אבל אם הוא נשוי - לית לן בה".

ב. אין להשליך מהחיים שלך לחיים של מישהי אחרת. אם לבחורה חשוב להקים בית שהוא כן בית מדרש - שתעשה את זה. את לא רוצה? סבבה. אבל למה לבאס אותה?!




אני לא בטוחה שזה נכון~א.ל
שלמות על התורה טובה ותתכן גם כשנשואים.. (ממקרים שאני אישית מכירה)
 
אבל שוב- לא זה הדגש. אני לא שואלת את עקרון של לחיות על התורה או לחיות את התורה כמהות מה שנקרא תורה ועבודה ומה שבינהם..
 
כך שאני מסכימה עם nick
לא הבנתם בכלל למה התכוונתימאמע צאדיקה
המשפט בית זה לא במי"ד לא התכוון לומר שא"א להיות בית חזק תורנית או שאין השפעה של לימוד תורה על אופי הבית-
אדרבה- ודאי שיש קשר
אבל הביטוי של הקשר הזה הוא לא פשוט... זה לא שהוא יחזור לבית וישפוך לך וורטים והגיגים... זה יתבטא בזרם של החיים שלכם
אולי משפט אחר שמבהיר את זה- חתן זה לא חברותא ובעל זה לא הרב
 
בכל אופן-
אם את רוצה בעל שלומד תורה-
תדאגי להתחתן עם מישו שהנתוני פתיחה שלו הם שהוא בעצמו רוצה את זה גם בלעדייך
לא התכוונה ש"ישפוך לה הגיגים"..ד.
רבים בני תורה שמתחתנים, ובמפורש יש "סדר ערב" בבית עם חברותא; ואשה שמאד חפצה שבעלה ילמד תורה - גם מאד מתענגת על כך.  יש לה הזדהות עם בעלה. היא מבינה שהיא שותפה עמו בעצם העידוד ומתן האפשרות, וזה עצמו מעצים את היחס ההדדי.   זה לא סותר שיכולים להיות גם בתים תורניים של אנשים עובדים ומקדישים עיתים בזמן, בראש ובלב לתורת ה'. צרכי הפרנסה גורמים עם הזמן גם לאנשים לומדים להיות שותפים בעול ע"י כך שהולכים גם ללמד וכד'. מכל מקום, אין סתירה שבבית יש גם "בימ"ד" - ובוודאי המקום שהבעל והאבא לומד בו - וגם חיים ערניים.  פרופורציות הזמן בין הלימוד לדברים אחרים, תלויים באדם, באשתו, באיכות היחס ביניהם - ובכמה שאידיאל זה משותף וממילא בעצמו בונה יחס עמוק לעיתים גם בזמן איכותי שאינו רב מאד.  
אני חושבת, שאשה מלחיצה בעניין לימוד התורה,אביוס
היא אישה מלחיצה בשאר התחומים, ולהיפך.
 
לכן, ואת זה אני אומרצת מניסיון אישי (ולאו דווקא בעניין התורה), כשמפחיתים את הלחץ-התוצאות טובות פי אלף. של שניכם.
 
לדעתי, הדרך היא ע"י חיזוקים חיוביים ולא כמו עם ילחדים קטנים אלא הערכה אמיתי וחיזוק ועידוד גם כשהלימוד קשה עליו..להגיד לו שאת מעריכה את מסירות הנפש שלו על התורה, וכשבע"ה תתחתני תראי עוד דרכים שטובות לכם, אולי אם הוא פחות יצטרך לךעזור בבית, או שכשהוא יבוא תהיה לו ארוחה מוכנה שתחמם לו את הלב ותראה לו כמה את מעריכה את פועלו ומוכנה להשקיע בזה גם אם זה לא פשוט לך.
 
אם אחזור לנק' ההתחלה, לדעתי הפתרון הוא להיות אישה פחות מלחיצה בשאר התחומים, וממילא גם בזה.
את צודקת~א.ל
 
מניסיון אישיראו כי טוב
אני יכולה לכתוב, שגם אם את אישה שנותנת מרחב ולא מלחיצה באופן כללי, דווקא כשהדברים מגיעים למה שבנפשך את מוצאת את עצמך מתנהגת בעודף אכפתיות ובעלות.
אני מסכימה עם מי שכתב שזה נכון לעוד תחומים בחיי הנישואין,
חשוב לא לקחת אחריות על תחומים ששייכים לבן הזוג.
לימוד התורה הוא עבודת ה' של האיש, ולכן על האישה להשאיר זאת כך אם היא רוצה שהוא ייקח על כך את האחריות.
אם את תקחי את האחריות על לימוד התורה שלו, אז היא תישאר שלך והוא יהיה בעמדה של מגננה או מתקפה וזה לא יעודד אותו בלימוד התורה (ושמעתי לא סיפור אחד על מצבים שהידרדרו בגלל נשים צדקניות כמונו, שבאמת כל כוונתנו לעזור לבעלינו - לדוגמא: הבעל היה הולך לחברים לאכול ולנוח בצהריים כי אשתו היתה משגעת אותו כשהיה מגיע בין הסדרים ו"לא מאמינה" איך בעלה לא מתמיד שמוותר על שעה בין הסדרים, ואם הוא היה קם חולה, היה יוצא מהבית עד הערב ומסתובב כדי שאשתו תחשוב שהוא בישיבה)
יש משפט "נדוש" שמבהיר זאת בצורה בוטה: את תדאגי לעולם הזה של בעלך והוא ידאג לעולם הבא שלו.
את יכולה להיות שם בעמדת מתפעלת (אני מעריכה אותך כ"כ על ההתמדה וכח ההתמדה שלך, אני יודעת כמה זה קשה ואני מתפעלת מהכוחות שאתה מוצא לעשות זאת, תקשיבי לדברי התורה שלו (במיוחד בהתחלה כשעדיין אין ילדים - זה קל יותר)
^^\ט'
הבעיה היא אולי שהאישה מקריבה הרבה בשביל המעמד הזהמשה
וממילא מצפה שבעלה ינצל את  ההשקעה הרבה שלה וההסתפקות במועט וכו'.
 
אצל בעלים עובדים בדרך כלל התחינה של האישה הפוכה - תבוא כבר הביתה! ולמה אתה נשאר עוד בעבודה?
אבל זה שונה משאר התחומים, כי פהנפשי ישובב
זו חשיבות אחרת שהיא נותנת לזה מאשר דברים יותר טכניים, לדוג'..
 
אם זה חשוב להם, לשניהם- למה שהוא פחות ירצה? בגלל שזה יותר קשה בפועל, בחיים שאחרי החתונה ליישם את זה? הבחירה והשאיפה הזו היא נפלאה ועמוקה, והיא באחריות של שניהם, אפילו אם האשה לא עומדת לו על הראש.. (ובודאי שזה לא אמור להיות כך..) אבל כמו שאמרתם- שניהם רוצים בזה, והוא יודע שזה חשוב לה- כמה שיותר היא תשדר לו את ההערכה שלה על פועלו ומאמציו- זה יחזק אותו להתאמץ על כך, והעברת המסר הזה- היא גם בפועל- דרך המאמץ שלה שהוא ירגיש הכי שלם עם זה שהוא לומד גם בשעות שאולי קשה לה להיות בבית לבד/ עם הילדים והטיפול בהם וכ"ו..
 
אז מצד האשה- זה דורש הרבה הקשבה לשטח, לתנאים ולכוחות שלו, גם בזמנים שונים, ולפעול בבינה היתרה והמיוחדת שלה כדי לדעת איך ומה ומתי להגיב.. ולהתפלל על זה, וכמה שאפשר..
 
בהצלחה רבה, ובעזרת ה' שימצא האדם הנכון במהרה!! 
 
 
אם משווים את זה לחינוך,אביוס
"המחנך כגנן",
תפקידו ליצור את הסביבה האופטימלית לכך שהוא יצמח ויתפתח בדרכו, ולא "המחנך כבנאי" שבונה ומסתת כפי רצונו הוא.
 
ולכן, אם זה חשוב לו-היא תראה את זה בתקופה הקודמת לחתונה, והגיוני מאוד שקשה לו ותפקידה ליצור את הסביבה האופטימלית לכך, וזה כולל פחות סטרס.
אכןאודי4
מסכים, רק שלא תחשוב שתפקידה לחנך אותו.

בקיצור - 
לפני החתונה: לבדוק מה בדיוק את רוצה, מה חשוב לך בזה שהוא ימית את עצמו (בית של תורה, לימוד בבית, לימוד עם הילדים...), במה זה יתבטא מבחינתו וגם מבחינתך. לדבר על הנושא ישירות ולראות אם אתם באותו ערוץ.

אחרי החתונה: קבלה מוחלטת של בן הזוג כפי שהוא, הסרת אחריות מלאה על לימוד התורה של הבעל
הרבה עין טובה, לשדר אמונה, שאת מאמינה בו וסומכת עליו.

נזכרתי שעל אשתו של רבי עקיבא נאמר "שלי ושלכם - שלה הוא"! הלימוד התורה של הבעל הוא בעיקר בזכות האשה, שמאפשרת לו, ומאמינה בו.
בהצלחה
היא לא רק מאפשרתשושנהא
התורה שלו יותר משמעותית אפילו שכמותית היא מצטמצמת בשעות כשאשה בחייו...
איזה דברים יפים אמרתםאמא ל-5אחרונה
חווה זאת על בשרי ומודה, כשהאישה מעבירה מסר מעשי , הגבר מבין את זה מאוד מהר.
כמובן שהכל יחסי למה שהאדם בעצמו, לכן כדאי לבחור אדם עם נתוני פתיחה תואמים, אבל שזה לא יגביל, אולי ה' רוצה שתתקני אדם אחר ותביאי אותו ללימוד תורה?
וגם זה יחסי, אם הוא עובד ולומד בערב- זאת גם עבודה קשה, להרדם בשיעור תורה במקום על הספה.
 
אצלנו הראתי לבעלי שחשוב לי לימוד התורה ע"י  שליחת הילדים לת"ת ובכך ויתרתי לעת עתה על בניית הבית שלי, כי צריך לשלם הרבה למסגרת זו.
 
גם ויתור על עזרתו בשעות הערב היה לא פשוט מצידי, אבל דווקא בגלל שזה מנוגד לאופיי ואני תלויה בו הרבה , הוא הבין על מה אני מוכנה לוותר ובשביל מה.
בקיצור פחות לדבר על, אלא לעשות את.
 
בהתחלה היה שמח בעלי להגיע מהעבודה, להתקלח ולברוח ממטלות הבית לשיעור- הלוואי עליי,
אח"כ ממש נהנה מהשיעורים ואני חיזקתי אותו בדברים שהשתנו במידותיו.
 
תהליך מורכב , אבל אפשרי- עם סבלנות ורצון , בוודאי שלא כפקודה ולחץ ממש לא- תשיגי את ההפך וחבל.
 
ארגון או הסתדרות המורים?לאחדשה

לא ממש קשור לפורום..

בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.

מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?

תודה תודה

ברכת השם על ראשיכם

הלקוחות שלו. כלומר ההוריםמשה

פשוט.

כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.

לא יודעת מה לעשות - אוכלתמיד בבטחה

ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.

אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.

בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.

ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...

בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.

וצריך חלבון...

אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול

בשר טחון לדעתי לא יקר במיוחדיראת גאולה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

קטניות זה מקור חלבון מעולה, ויש את האריזותמהות

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

רעיונותנפשי תערוג

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

ממליצה לך לקנות נינג'ה גרילרינת 24

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

כמה זמן זה די מהר?פצל"פ

לנינג'ה לוקח זמן להתחמם, תלוי איזה תוכנית אתה שםקופצת רגע

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודהפצל"פ

10-15 דקותרינת 24

👍🏻פצל"פ

תודה

אפשר גם מנגל גז אם יש מפרסתהמקורית

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

הרבה דברים אפשר לקנות טרי,שימושית

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

ראיתי מישהי שמכינה נקניקיות בייתיות מעוף טחוןלאחדשה

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

אשמח למתכון לנקנקיותסטודנטית אלופהאחרונה

מחפש סיר למכסה שאני?אדם פרו+

יש למישהו?

התמודדות עם הבעל בשבתות אצל ההוריםסיגליות

הי שלום לכולם!

נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..

העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,

ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.

הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.

אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.

בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...

הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).

אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).

לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)

מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...

והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.

בהחלט מבינה אותוזקנת השבט

וגבר שלא מקבל בזמן את הארוחות שלו בהחלט הופך רעב ועצבני.

פתרון אפשרי זה לאכול לפני התפילה. עוגות וכדומה. כמות שתזין אותו עד 11~12. יש פוסקים שלא רק מתירים זאת, אלא אף אומרים שזה הידור מצווה (לאכול כדי להתפלל) כמובן אחרי ברכות וקריאת שמע.

אחרי טריק כזה הוא יהיה גם קשוב, וגם פנוי להשתלב בשיחות לפני האוכל, וגם לא דאגן בנוגע לשעת התפילה המדוייקת. מנסיון.

חכמת ההמונים חיפוש ברגים מיוחדיםהעני ממעש

לא קשור לפורום **

מחפש אומים לג'אנטים

משהו נדיר

מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות

אם מישהו מכיר אשמח לשמוע

בדקת בעלי אקספרס? אול אתרים של חלפים לרכב?דוד100

חיפוש מדוייק בגוגל לפי דגם הרכב, ניסית?פ.א.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

איזה רכב?משה

זה לא מקורי. הוחלף למגנזיוםהעני ממעש

אז מה?משה

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

יש ברחבי הארץ כמה חנויות ברגים גדולות___

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

חנות אום ובורג בתלפיות עוסקים בזה ממש...אולי יהיהרקלתשוהנ

מכסה של ברגי גלגלים או ברגי גלגלים עצמם?נפשי תערוג

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

תודה לכולם, הסתדרתי..העני ממעשאחרונה

מכשיר ניקוי בקיטור אדיםמפלצתקטנה

האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה

מדהים. קנינו לצורך ספציפי, אבל גילינו שעוזר מאודהסטורי

גם לנקיון באופן כללי.

קנית דגם ביתי או אחד גדול יותר? אשמח ממשמפלצתקטנה

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

די קטן, של חברת KARCHERהסטורי

מה עוד מנקים איתו?שמשית123

הכל - עוברים איתו על כתמים קשים, מנקים שירותיםהסטורי

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

לי יש, מאושר עד.המקורית

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

קניתי אתמול של קרצר עלה לי 800 שקלמפלצתקטנה

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

תעדכנינהג ותיק

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

בע"המפלצתקטנהאחרונה

מדד טל לוריא לחינוךאריק מהדרום

מדד לוריא לחינוך

ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?

אי אפשר לחולל את השינוי (המוצדק להבנתי)מי האיש? הח"ח!

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

קידום יפה למפלגת אל-הדגלנקדימון

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

הוא שקוף לחלוטיןאריק מהדרום

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

זה חלוםמשהאחרונה

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.

טוב, אחרי שעזרתם לי בשאלת הבריכה, יש לי עוד שאלהשמשית123

איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?

אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.

אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).

נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.

כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.

לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.

עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.

התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.

לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.

מה הייתם מייעצים?

טוב לא בקי עד כדי כך. לא ידעתי שהם מספיק דרומייםהסטורי

אולי יעניין אותך