שמחתי כשקראתי את הדיווחים בתקשורת מיום רביעי, 26/5/2010 על פיהם עשרות מרצים מהאוניברסיטה העברית יצאו עם מאות מתלמידיהם לצעדה לשכונת שייח-ג'ראח בירושלים "להפגין נגד כניסת מתיישבים יהודים לשכונה,והוצאתן של משפחות ערביות מבתיהן". 

בתמונות המצורפות לכתבות רואים את המפגינים עם שלטים כגון: "סטודנטים ומרצים נגד התנחלויות", "לא תחמוד בית רעך"וכו'. 

ע"פ הדיווח בכלי התקשורת במהלך התהלוכה השמיעו הסטודנטים והמרצים קריאות כגון "לא נשב בכיתות כשבחוץ רומסים זכויות" ו"לא נלמד זכויות אזרח עם גזענות בשייח ג'ראח". הם גם הניפו שלטים שעליהם נכתב בין השאר "אין קדושה בעיר כבושה". 

הכתבה מצטטת מרצים שונים שמסבירים למה הם באו להפגין:

ד"ר דוד צפתי, מרצה לגנטיקה:" אני לא מסכים לגירוש משפחות מבתיהן. אומרים שהבתים שייכים ליהודים ואולי זה נכון, אבל זה בטוח לא מוצדק.... אנשים איבדו את היכולת לראות ערבים כבני אדם". 

רותי בטלר,פרופסור לחינוך סיפרה כי היא פעילה במאבק הזה מזמן. "הניסיון לגרש את המשפחות האלה מבתיהן הוא עוול במישור האנושי והמוסרי".  

פרופסור תמר רפפורט סיפרה כי לא פחות מ-10 מרצים לחינוך הגיעו להפגנה:" דבר ההפגנה עבר דרך הרשתות החברתיות והמיילים והגיע לאנשים. בסופו של דבר גם מרצים הם בני אדם, ובארץ הזו אי אפשר שלא להיות פוליטיים". היא הבהירה כי המרצים לא הגיעו להפגנה בשם האוניברסיטה אלא בשם עצמם אך הדגישה:"אני סבורה שיש קשר הדוק בין המאבק על שייח-ג'ראח לאקדמיה". 

הפרופסור לאנתרופולוגיה יורם בילו סיפר כי בכל שנותיו באקדמיה לא נתקל בהיענות כה רחבה ומגוונת של מרצים וסטודנטים לשיתוף פעולה כזה.  

תתפלאו לשמוע, אבל אני מאד שמחה שהתקיימה כזו הפגנה.

זה שנים שאנחנו מנסים לשכנע מורים, מחנכים ורבנים במחנה שלנו שלא יתכן שהם ותלמידיהם לא יתערבו, גם בעת שעות הלימודים, במאבק על ארץ ישראל. 

בשלהי תקופת אוסלו ניסיתי לשכנע מורים שעליהם להצטרף  יחד עם תלמידיהם, גם בעת הלימודים, להפגנות נגד הסכמי אוסלו. איך אפשר להמשיך ללמוד כשהבית בוער? כנ"ל בתקופת הגירוש וכנ"ל בימים אלו ממש, כשהערבים, הממומנים ע"י גופים בינלאומיים, משתלטים על אלפי דונמים של אדמות מדינה ועשרות אלפי בחורי הישיבה של החינוך הממלכתי-דתי או חרד"לי-דתי ממשיכים בשיגרה, ממשיכים ללמוד בבתי המדרש הממוזגים כאילו שאין מלחמה פיזית, בשטח, על הארץ. שלא תבינו אותי לא נכון. אינני קוראת להפסקת לימוד תורה או לימוד אחר, אלא לשילוב בין הלימוד למאבק בשטח, כפי שאפרט בהמשך עם דוגמאות מעשיות. 

גם את מדריכי בני עקיבא ניסיתי פעם לשכנע לארגן עלייה למאחזים או חלוקת חומר הסברה נגד הס
זה שנים שאנחנו מנסים לשכנע מורים, מחנכים ורבנים במחנה שלנו שלא יתכן שהם ותלמידיהם לא יתערבו, גם בעת שעות הלימודים, במאבק על ארץ ישראל.
כמי אוסלו ולמען ארץ ישראל השלמה. בכל המקרים הנ"ל נתקלנו באותה תגובה תמוהה: "אסור לנו ולתלמידינו/חניכינו להשתתף ב"פעילות פוליטית". 

לאחר ההפגנה של השמאל בו השתתפו, בלי להתנצל, עשרות מרצים מהאוניברסיטה העברית, שהצהירו בפומבי את דעותיהם, ברצוני לקוות שגם במחנה שלנו יתחילו לקום אנשי החינוך, רבנים , מורים, מרצים ותלמידיהם , ויצאו לשטח ממש לשמור על ארץ ישראל. 

רעיונות ליישום:  

כל ישיבה, כל בית ספר, כל אולפנה מאמצים גבעות  ביהודה ושומרון שם יארגנו תורנויות של נוכחות יהודית קבועה כדי לשמור על האדמות שיישארו בידיים יהודיות-  יטעו אלפי עצים,  ואף יבנו מבנים, אפילו פשוטים, שם יקיימו את לימודיהם.

כל ישיבה, בית ספר, אולפנה , גם מאזור גוש דן, מאמצים מאחז ביו"ש- התלמידים והמרצים ייסעו לאותו מאחז, בתורנויות, כמה פעמים בשבוע לעזור בחקלאות- בבנייה- בנוכחות יהודית. גם בשבתות יש להגיע ולהתחבר למקום.  

במקרה של הריסת מבנים חלילה- לא יתקיימו לימודים וכל המורים והתלמידים מבתי הספר, הישיבות והאולפנות וחניכי תנועות הנוער באזור יבואו לעזור לשקם את ההריסות ולבנות את הכל מחדש.  

אלו כמובן רק דוגמאות של פעילות שלעניות דעתי,על כל המורים והמחנכים במוסדות החינוך הלאומיים לאמץ. המסר מובן. כפי שאמרו בהפגנה של אנשי השמאל:"לא נשב בכיתות כשבחוץ רומסים זכויות". ואנחנו מחכים שהמחנכים שלנו יגידו לתלמידיהם:: "לא נשב בכיתות ובבתי המדרש כשבחוץ רומסים את ארץ ישראל ואת זכויות היהודים. ממשיכים בלימוד –אבל משלבים אותו עם המעש למען ארץ ישראל."