ריטאלין- סיפור תגובה.     /רקפת כהן

קובי לא זכר מתי הוא התחיל לקנא ביניב. זו לא היתה קנאת אחים במובן הקלאסי, אבל כן איזו תחושת החמצה של הזדמנות שיניב קיבל והוא לא.

בתקופה שיניב עבר את כל האבחונים קובי לא ממש היה שם, כי הוא היה עסוק בעצמו ובמאמץ לשרוד יותר משבועיים בישיבה תיכונית אחת בלי לעוף. אחר כך, כשהוא גילה שהם נותנים ליניב ריטאלין, הוא ממש כעס. "לא בא לכם על עוד אחד כמוני, אז אתם מסממים אותו בריטאלין? זאת הדרך שלכם לפתור בעיות?" אבא כבר היה מוכן לצעוק עליו בחזרה, אבל אמא ענתה לו בשקט, שהם לא מסממים את יניב, רק עוזרים לו להתמודד יותר טוב עם הADHD   שלו, והנוירולוג אמר שאם יניב קצת רדום, זה בגלל שהמינון לא מתאים לו, וצריך לשנות . היתה תקופה שחצי כדור לא השפיע על יניב וכדור שלם עשה אותו אדיש ומנומנם, אז הם שברו את הכדור לרבעים ונתנו לו כל בוקר שלשת רבעי כדור. קובי זוכר בוקר אחד כזה, שאבא ניסה למצוא את הרבע-כדור שעף על הרצפה, וכבר עמדה לו על קצה הלשון איזו הערה צינית לגבי הרבע-כדור הפצפון שיסדר ליניב את הראש, אבל אז הוא החליט שאם הוא ישן בבית בגלל ששוב העיפו אותו מהישיבה ואפילו לא הצליח לקום לתפילה במניין, אז לא כדאי לו למשוך תשומת לב בהערות על הריטאלין של יניב. בסוף הם מצאו את המינון המתאים ליניב,  וגם אצל קובי נרגעו קצת העניינים, כי הוא עבר לישיבה של הרב אורן, וסוף סוף מצא שם את עצמו בלי העפות ובלי בלאגנים. אבל הוא עדיין לא הבין מה הם רוצים מיניב. אז מה אם הוא קצת "היפר", עושה שטויות לפעמים,הוא ילד בסך הכל, שיתנו לו לגדול טבעי, שיפסיקו להתרגש כל פעם שהוא מתעצבן, מה קרה?

משהו כן זז לקובי כשהוא היה רואה את התעודות שיניב הביא הביתה, עם כל התשיעיות והמאיות וההערות המתלהבות של המורים של יניב על המידות הטובות שלו ואהבת התורה, תעודות שהוא, כשהיה בגיל של יניב היה יכול לחלום עליהן, למרות שרק קובי ידע כמה אהבת תורה היתה לו בלב כבר אז, וכל פעם מחדש אחרי האסיפות הורים והצעקות והבכיות, הוא היה מחליט בינו לבין עצמו שאבא צודק, ושהגיע הזמן לקחת את הלימודים ברצינות ולהשקיע קצת יותר במשנה ונביא וקצת פחות בכדורגל, אבל איכשהו, בסוף המחצית הבאה שוב נשארו ההחלטות והדמעות על הכרית, ולא באו לידי ביטוי בתעודה, וכך לא היה סיכוי שאיזה מורה יכתוב עליו שיש בו אהבת תורה... חוץ מהרב אורן. הרב אורן היה היחיד שהבין אותו, ואם הוא לא היה פוגש אותו אז בחנוכה של השביעית מי יודע איפה הוא היה מתגלגל היום, בטח לא במכינה שהרב אורן דחף אותו אליה כמעט בכח. אבל עכשיו הוא מודה לו כי סוף סוף הוא נהנה מלימוד גמרא, מה שלא קרה לו אף פעם בבית הספר. עד היום הוא חוזר לישיבה מדי פעם, לדבר קצת עם הרב אורן, כי איתו הוא באמת יכול לדבר על הכל. כשהוא עוד למד בישיבה, קובי סיפר לרב אורן גם על כל העניין עם הריטאלין של יניב, אבל הרב אורן דווקא הצדיק את ההורים שלו ואמר שאחרי שהוא רואה איך הכדור משפיע על התלמידים שלו שלוקחים ריטאלין, הוא לפעמים חושב שאולי לא היה מזיק אם גם הוא היה מקבל ריטאלין בתור ילד."אבל הרב, בלי ריטאלין הגעת לאן שהגעת" קובי ניסה להגן על העמדה שלו והרב אורן רק אמר בענווה אופיינית: "אני לא יודע לאן הגעתי, אבל יכול להיות שעם ריטאלין הייתי חוסך קצת עגמת נפש להורים ולכמה מהמורים שלי בדרך..." קובי עוד לא השלים עם זה לגמרי, עד שהוא ראה את התעודה שיניב הביא הביתה בסוף כיתה ו', יחד עם תעודת חתן-המשנה של בית הספר ומקום רביעי בחידון התנ"ך היישובי. הוא הכיר את יניב בתור אח קטן ומעצבן שאי אפשר עם הקריזות שלו ולא תפס איך הוא הצליח ככה בלימודים. הוא, קובי, בחיים לא חשב להשקיע בחידונים ותכניות שינון. ואז, במוצאי שבת אחד הוא ביקש מיניב רשות לקחת לו כדור. הוא לקח את הריטאלין לישיבה ושמר אותו לסדר ערב, כי אז הכי קשה לו להחזיק ראש מול הגמרא, ו-ראבאק, זה עבד הריטאלין הזה! כדור אחד קטן וסוף סוף הוא הצליח להבין איך כל החבר'ה מחזיקים מעמד בלימוד בשעות כל כך מאוחרות.

כשהוא סיפר על זה לאמא, בשבת אחרי שהקטנים הלכו לישון, ככה על כוס תה במטבח, היא אמרה לו "שלא תחשוב, הריטאלין זה לא איזה הוקוס פוקוס שפותר את כל הבעיות. גם ליניב יש את ההתמודדויות שלו, ולא הכל הולך לו חלק. הוא צריך לעבוד קשה בשביל להצליח, ואתה מכיר את ההתפרצויות שלו, וכל מה שקורה איתו בבית, ובכל זאת, כשאני רואה את יניב ואיך  הריטאלין עזר לו אני קצת מצטערת שלא עמדנו על שלנו איתך, כי גם הפסיכולוגית הראשונה שעשתה לך אבחון בכיתה ב', המליצה על ריטאלין, ואז כל החברות והסבתות והדודות אמרו שמה פתאום ומה אנחנו רוצים ממך, ואתה תגדל והכל יסתדר, וגם קראנו כל כך הרבה מאמרים ומחקרים נגד הריטאלין, עד שהיה נדמה לנו שחוץ מהנוירולוג שבדק אותך, כל העולם בטוח שריטאלין הוא לפחות סוג של רעל... בסוף ויתרנו ולא נתנו לך ריטאלין, אבל במחשבה לאחור, אולי זו היתה טעות,    מי יודע... 

זה מובן אם לא רוצים לקפוץ לריטלין, בטח אם הוא לא מתנהג בפראות ...אגב, ריטלין לא מרגיע, הוא רק מחדד את החשיבה ומפקס..

לכן, ההצעה שלי, במיוחד בגלל שמדובר בילד קטן- היא ספורט, והרבה!!!

בדוק, ספורט עושה ממש מה שריטלין עושה- הוא מכניס את המוח למצב של ריכוז ועירנות..

לי אישית מאוד עוזר לעשות ספורט, רק שיותר קל ומהיר לקחת ריטלין..

חוצמזה, הטיפול והעזרה לילד עם בעיות קשב, ממש לא מסתכם בריטלין!!!!

- צריך להיות עירניים לקשיים שלו, לסביבת הלמידה, לדרך בה הוא מסכם בשיעור/ לומד למבחנים..

מקווה שעזרתי.

יש לי אח אוטיסט וחלק מהבעיות זה שהוא לא מרוכז בגרוש!! אז באמת הציעו לו לשחק הרבה כדורסל ולסוע על אופניים.. וזה באמת עוזר!

כאשר עושים פעילות גופנית נוצר יותר דופמין.

לכן גם אם דופמין נספג יותר מידי במח של בעלי הפרעות קשב וריכוז,

[ו'לא נשאר' לאונה הפרונטלית מספיק דופמין]

יש מספיק דופמין בעיקבות הפעילות הגופנית.

משמח לקרא שאתם רואים שזה אכן עוזר בשטח.

תמיד הנוירולוג שלי ממליץ לקנות טרמפונילה.

[אבל היא שוכבת כאן בלי שמשהו באמת יעשה בה משהו מועיל ]

וד.א.

אם רוצים להפחית רטלין ולעשות פעילות גופנית,

צריך לעשות זאת על בסיס קבוע.

וכמובן שככל שזמן הפעילות גופנית ארוך יותר (ועלח בסיס קבוע)

אפשר לצרוך פחות ופחות רטלין.

אבל איך אפשר להתעמל כל יום ולעמוד במחוייבות הזו?

זה כ"כ קשה לבעלי הפרעות קשב..

דבר שני, אם יש תור קרוב לנוירולוג של הקופה אפשר לבקש ממנו. הרבה פעמים נותנים בלי בעיה.

בעיקרון מי שמורשה לרשום כדורים לקשב וריכוז זה נוירולוג או פסיכיאטר, ולאחר שיש מרשם קבוע רופא המשפחה יכול לחדש לך אותו מדי חודש בחודשו. 

אנחנו מהמרכז, ובגלל שזה נהיה לנו דחוף אנחנו מוכנים גם לנסוע רחוק

התור הקרוב בקופה הוא לעוד 3 חודשים

מה שכן, חשוב לי ללכת למישהו שיתן לי מענה תרופתי, ולא ינפנף ב"זה שום דבר"

אפשר לקבוע דרך כללית/מכבי/מאוחדת איפה שאתם

קרובות באיזורים יותר פריפריאליים

וואלה.. מעורר מחשבה...

והפורום הזה באמת נראלי לא פעיל וחבל....

יש עוד הרבה דברים שיכולים לגרום לזה, אני ממליץ לעשות אבחון פסיכודידקטי, הוא הרבה יותר מקיף ומתייחס לכל קשיי הלמידה, הריכוז והחשיבה

שהייתי צריכה להחזיק את עצמי שלא להירדם, 

אבל אם זו התחושה- כנראה שצריך להחליף כדור.

כדור אמור לעזור להתרכז, לא להפריע.

היא ממש מגניבה- כאשר יש מחסור בדופמין והורמונים נוספים, היא מאיצה את ייצורם,

וכאשר יש עודף- היא מונעת מהם להיספג במוח.