ההחלטה תתבסס על הנתונים האישיים שלכם: אזור מגורים (עירוני/מזוהם/צפוף? כפרי/נקי/פתוח?), על אורח חייכם (הנקה? חלקית? תזונה תעשייתית? ביתית? לבנה או מלאה? אורגנית?), ועל ההרגשה שלך את התינוק שלך (עד כמה את מרגישה שהוא חסון?). ושיהיה בנחת! 
התחילו לה שילשולים, אבל היתה ממש בטוב לא חום לא חלשה אוכלת שותה ישנה כרגיל
אמרתי טוב אולי סתם אכלה משו, יעבור
אבל כבר שבועיים…
לא המון ביום, נגיד פעמיים כזה (אין עוד יציאות, רק פיפי)
אז רוצה לקחת לרופא
אבל היא שמחה ואוכלת ושותה רגיל וחיונית ולא מתלוננת
מוזר לי נורא
יכול להיות קשור
מה תפסידי...
הרופא הקבוע שחנו כבר כמה פעמים פיספס לנו דברים
אז זה לקחת לרופא חדש
ואני לא מכירה באיזור ככ
אז זה לקוות שניפול טוב
לא חוויה מדהימה
סחבנו הרבה זמן והרופא אמר הכל בסדר. רק כשעשינו בדיקת צואה התגלה החידק - אנטיביוטיקהמתאימה ונגמר הסיפור
היה מדבק? או שהיה רק לו וזהו?
וניסינו להוריד חלבי, להוריד פירות חומציים
כל מיני
עד שברוך השם עלינו על הסיבה
לבן שלי על פעם אחרי אנטיביוטיקה לוקח הרבה זמן לבטן לחזור למצב נורמלי
אני נותנת לו פרוביוטיקה שלנו עזר להוריד חלבי גם לתקופה
אבל שווה להתיעץ עם רופא
תבקשו בדיקת צואה
היה לכמה מהילדים שלי
היא עם טיטול לוקחים משפ ומהר מסיעים למעבדה? וצריך בשעות שהיא פתוחה…
אפשר גם לשמור במקרר ליום למחרת
בגיל גדול יותר אמנם (שנה וקצת) אבל גם דומה, שלשל בבקרים, לפעמים קצת במהלך היום, וחוץ מזה היה ממש סבבה
הרופא שלנו המליץ להחליף לתמל צמחי ונתן לו פרוביוטיקה באופן יומיומי ועבר לגמרי.
אולי יעזור לכם גם
אני נגעלת מהבקבוקים ואוהבת שמצחצחים שיניים לפני השינה אז הילדות שלי מסיימות איתן מהר😂
תלמדי אותי את הסוד איך להפסיק את הבקבוק😅
אבל הילדות שלי היו קלות בקטע הזה כנראה כי כם מתמל לחלב היה קליל (העברנו לה מתמל לבקבוק עם חצי מים חמים וחצי חלב)
בבית לא ככ
בגן בעיקר
שותה הרבה זה כן
אבל לא יודעת אם מסםיק בשביל לעשות שילשולים
הייתי פונה לרופא.
לבקש בדיקת צואה פשוט
או לפחות לעצןר את העלייה שלי במשקל.
לא בדקתי כמה אני שוקלת אבל אני ממש רואה איך הירכיים שלי גדלות, והבטן.
איך סוגרים את הפה ומספיקים לאכול שטויות?
אני באמת חושבת שאני מכורנ למתוקים, אני כל הזמן מחפשת לאכול מתוק.
ולפעמים אני אומרת לעצמי שמספיק אז מכינה סלט טוב ואוכלת ואז אחריו בכל זאת אוכלת גם עוגיה או שוקולד.
וגם לא פחות חשוב,
איך לא מעבירים את הדבר הזה לילדים?
הם לא רואים שאני אןכלת מתוק כל היום כי זה לא לידם.
הם גם יודעים שאצלנו לא נרגעים ממתק אלא בחיבוק.
ועדיין מפחדת שזה יעבור אליהם...
הרבה פעמים הוא בא למסך רגש שאנחנו לא רוצות לפגוש. להבין מה עומד מאחורי זה, ולהתמודד עם הרגש הזה באופן אחר יכול לעזור.
אולי גם לקרוא הרבה על תזונה ובריאות יכול לעזור להבין ולהכניס למודעות כמה זה חשוב. אם יושב ממש חזק בראש שסוכר מזיק לגוף שלנו, זה גם פחות מושך (היתה לי תקופה שהאמנתי שסוכר מאוד יזיק לי - יותר מרק לדעת את זה באופן כללי - ובאורח פלא זה נהיה ממש קל לאכול בריא ומאוזן. ולא הייתי בעודף משקל גם לפני כן כשאכלתי הרבה שטויות, אבל יותר חשוב מהמשקל ויותר מגביר מוטיבציה בעיניי זה הבריאות שלנו.)
עבודה לא קלה אבל חשובה! הצלחה רבה לך (וגם לי)!
אני כל רגע פנוי (וגם שלא) לוקחת ביס מעוגיה, קוביית שוקולד
אני מתחרפנת מעצמי כבר
מבשלת, תוך כדי אוכלת מתוק
מארגנת, תול כדי אוכלת
בכל רגע נתון אני אוכלת
וכמו שאמרתי, גם אם מנסה להחליף את המתוק הזה במשהו בריא אז זה לא במקום, זה בנוסף.. מסיימת את הבריא ועוברת למתוק
אולי זה שיעמום? חוסר בסיפוק והרגשת ערך עצמי?
אולי זה צורך ל"פינה משלך"? כלומר, אולי את עסוקה כל היום בלדאוג לאחרים ואין לך את הזמן והנחת שהם רק שלך, וזה מעין פיצוי או תחליף?
או שזה לחץ? שאין לך פשוט רגע לעצור במירוץ?
ואולי משהו אחר. אבל נשמע לי שיש שם משהו שכדאי להבין אותו.
לפעמים המחסור גורם לזה שנצטרך מתוק, ונצרוך אותו בלי שליטה
כשהסוכר מתחיל לרדת, הגוף מחפש איך לפצות על זה בסוכר נוסף.
הפתרון המוחלט והאמיץ הוא לעשות קאט, ולהוציא לגמרי את המתוק מהבית. זה קשה בטירוף. אבל אחרי שבועיים ההתמכרות נעלמת, ומתוק פשוט לא מגרה אותך. הוא נשאר עדיין טעים כמובן, אבל אין את המשיכה שקשה כל כך להתמודד מולה.
עוד נקודה, המוח שלנו הרבה פעמים מחליף בין תחושת צמא לחיפוש מתוק. לפעמים לשתות 2 כוסות מים מאפשר להתעלם מהרצון למתוק.
אני לא שם היום. לצערי כרגע כמוך. לפני תשעה באב התאמצתי ממש להימנע מממתקים כדי להקל על הצום, ובאמת הכמיהה הזו ירדה משמעותית. אבל לצערי שוב החזרתי הכל אחרי תשעה באב (בעצם לא שמתי לב, אבל כשאני כותבת את זה - החזרתי פחות! אני אוכלת פחות ממתקים. כנראה שזה לא כל כך מהר נעלם בחזרה)
בגלל סכרת הריון
ופה לומר שמתוק עדיין מגרה אותי ממש ואני אחרי שבועיים של הגמילה
וכשיש מתוק לידי,ממש קשה לי למרות שלכאורה נגמלתי
מקווה בשבילך שזה כן יעבוד ויעבור לך. לפחות שהקושי הזה ייחסך ממך 💜
לי קשה וממש לא התרגלתי
כמעט כל ההריון. התחלתי מוקדם
ועדיין קשה לי היום (חודש אחרי לידה)
שכל ההריון פינטזתי על מתוק
במציאות לא יכולתי להכניס לפה שום דבר מתוק אחרי הלידה זה עשה לי רע.
לצערי חזרתי מהר מאוד למתוק בפעם הקודמת. הפעם מאוד רוצה לשמור על התזונה גם אחרי כי עליתי המון בהריונות האחרונים, ולא הצלחתי להוריד וכן גם בגלל הבריאות כי אני מבינה שאני בסיכון לסוכרת סוג 2
כל הריון יותר גרוע מהשני
המציאות שרזיתי בהריון ובהנקה השלמתי הכל עם עודף
זה קשהההה בטירוף!
אחרת אני אוכלת שטויות בלי הפסקה
ומצד שני לקנות קטניות, פירות וירקות בכמות גדולה
מה שעוזר לי זה להכניס הביתה רק אוכל בריא ובמקביל למלא את הצורך במתוק במאכלים בריאים כמו פירות, גרנולה עם יוגורט , שייקים בריאים וכו
כי זו הקנויה - מוצפת בסוכר, אפילו עד 25% סוכר. תלוי בחברה.
פשוט מעולם לא קניתי גרנולה
מכינה בבית קלי קלות- שיבולת שועל עבה, שמן קוקוס, דבש מערבבת , משטחת בתנור ואופה עד שקצת משתזף
מה שכתבתי זה הבסיס, אפשר להוסיף קקאו/קינמון, אגוזים, שקדים, שוקולד מריר, מה שאוהבים
עצמית על אוכל
היא אחת השליטות הכי קשה
המענה הרגשי והפיזי שאוכל נותן
כמעט בלתי ניתן להחלפה
הוא זמין
נותן מענה מהיר
אין תלות במישהו אחר
לכן לוותר עליו/ להחליף במענה אחר
זה באמת מאד קשה
הדרך לעשות את זה עוברת
בחלופות רגשיות ופיזיות לגוף
ובחיזוק היכולת של שליטה עצמית
חלופות זה תעסוקות זמינות מהנות אחרות/ איתור צרכים רגשיים ומענה להם
חיזוק שליטה עצמית ע"י אימון שכולל מודעות יישום והתמדה
ככל שמתאמנים על עשייה נכונה
הגוף רוכש אותו כהרגל
והשליטה נהית יותר קלה
לגבי הילדים
ילדים לומדים בעיקר מדוגמא עצמית וחוויה אישית
אין איך לעבוד עליהם
הם רואים ומרגישים הכל
בעיניי אין מה לעשות ספציפית עם הילדים אלא רק לעבוד על העשייה העצמית
להוציא מהבית לגמרי לא רלוונטי כי אני לא רוצה שלילדים יהיה חסך אחרי שכבר רגילים שיש (העוגיות אצלנו ביתיות בלבד אבל עדיין מלאות סוכר)
רוצה שילמדו לאכול במינון
אני זוכרת בתור ילדה שאמא שלי יום אחד העילה את כל הממתקים מהבית בשם הבריאות וזה לא היה כייף ולא זכור לטובה
ועכשיו כשכותבת על זה, אולי על זה זה יושב? לא יודעת
אני מנסה לשלוט בעצמי אבל זה באמת לפעמים מרגיש מעל ומעבר ליכולותיי
וגם אם מצליחה יום שלם, יום למחרת ממשיכה כרגיל
זה שהצלחת יום אחד להתגבר זה כבר שאפו עצום ועל זה תתמקדי🙏 גם אם יום למחרת שוב נפלת למתוק- אז לא נורא כל רגע אפשר לחזור לתוכנית שלך .
וכמעט כל עוגיה ביתית אפשר להמיר לעוגיה בריאה.
מה שמשמין בעיקר זה הקמח והסוכר- אז במקום קמח לבן תנסי קמח כוסמין מלא או קמח שקדים, במקום סוכר תנסי דבש, מייפל טבעי או סילאן.
מאמינה שבסוף תמצאי את התחליף שאת הכי מתחברת
לעשות בהדרגה
לא יום שלם בלי
אלא להפחית
אבל בלי דברים חילופים ובלי עבודה רגשית
זה לא יכול להחזיק מעמד
וגם חלק מהעבודה זה להתמודד עם ההלוך ושוב הזה
עם הצלחות וכשלונות
עד שמגיעים למצב משביע רצון
ארוחת בוקר/ צהריים/ ערב? ישנה טוב? שותה מספיק מים?
מציעה לא להתחיל את היום עם מתוק. תוסיפי חלבונים ושומנים לארוחות שלך
ועייפות גם כן גורמת לרצות מתוק כי זו אנרגיה זמינה. חוץ מהעובדה שזו התמכרות כמובן.. לא הייתימסתכלת על זה כהתנזרות כי זה רק גורם לאפקט בומרנג שאחריו אוכלים יותר.
מצד שני מסייע לא לצאת מאיזון ומאפשר שמירה על שגרה נטולת מתוקים
גם לי היו תקופות כאלה,שמה שניסיתי בסוף הכל נכנס לבטן בלי אבחנה.
קודם כל אל תשפטי את עצמך ואל תנסי ביום אחד להפסיק.
תתחילי בקטן,היום פעם אחת מתגברת על עצמי לא לאכול מתוק אחרי ארוחה אחת בעוד שלושה ימים תפסיקי אחרי 2 ארוחות .
דבר נוסף אל תמנעי מעצמך לגמרי פשוט תגבילי את הכמות.
או לחלופין תפרסי כמות מסוימת לזמן מסוים.
אפילו לא מאד מוגדר.
ואם יום אחד אכלת יותר מתוק לא נןרא לא קרה כלום זה גם בסדר כי בכללי כבר יש הרבה פחות סוכר.
על הספר "מהפכת הגלוקוז", לי ממש עזר בסיטואציה בול כמו שלך, ועשה שינוי חשיבה בכל בנוגע לאוכל, שזה הכי משמעותי בסופו של דבר.
שלום, אני בשבוע 5 הירון לא מתכונן.
כמובן הירון ראשון
עשיתירק בדיקה ביתית שיצא חיובי
אני בדילמה קשה הכל מסובך כלכך זה לא הזמן כרגע להביא הבן זוג מתעקש להפיל אני כל כך בפחדים וחששות לא יודעת מה לעשות
בכלל? יש דמות רבנית ו/רפואית שמקובלת על שניכם ותוכלו להתייעץ איתה?
לא תכונן בכלל אני בת40 לא צפיתי כייש לי שרירן בדופן הרחם הרופאה אמרה לי שהיו קשים להכנס להריון
היה לי מחזור סדיר פתאום איחור של כמה ימים התחלתי לחשוד ועשיתי את הבדיקה שיצא חיובי
אם אתם רוצים תמיכה ועזרה בנושא אז אני יודעת שאגודת אפרת עוזרים ומסייעים.
אני מבלבלת מאוד
לחץ ממנו וגם אמאשלי לוחצת להפיל
אני מרגישה ריקנות לא יודעת איך להסביר
נשמע ששניכם המומים.
בהחלטות כאלה כדאי לקחת כמה ימים להירגע ולעכל ואח"כ לקבל החלטות.
אם שניכם רוצים ילדים, צריך לקחת בחשבון את הגיל והמצב הרפואי..
היריון לא מתוכנן הוא הלם גדול אבל גם יכול להיות ברכה גדולה.
תנשמו רגע, תעשי גם בדיקת דם אם לא עשית ואז תחשבו מה הלאה🩷
בהחלט המומים ואני רואה שאף אחדלא בעד להביא המשפחה שלי שלו והוא בעצמו
אנחנו במצב כלכלי ממש גרוע
המשפחות מסרבות לעזור
לא יודעת מה לעשות.
בגלל לחץ של הורים/ בן זוג.
בסוף ההחלטה צריכה להיות*שלך*. אל תמהרי לעשות צעד שתחרטי עליו.
תתייעצי עם גורם חיצוני שהוא גם מקצועי, אני שמעתי הרבה על אגודת אפרת. בהצלחה
מצטרפת להמלצה לפנות לגורם מקצועי לפני קבלת החלטה.
בע"ה רק טוב🙏
תראי. את בעצמך אומרת שיש שרירן וסיבוכים. ואת כבר בת 40 שזה גיל שלא בהכרח קל להיכנס להריון. אז אם את רוצה ילד, והוא כבר שם, אז זה ממש הזמן. בחיים לא הייתי מפילה במצב הזה... כי אח''כ אם תרצי בגילך ועם הסיבוכים זה יכול גם להגיע לטיפולים והרבה מאוד כסף ולא בטוח להצליח.
אז כן הייתי מנסה לשפר את המצב הכלכלי, מתייעצת עם מקימי או פעמונים, עמותות שמסייעות להתארגן כלכלית, פונה לאגןדת אפרת שמסייעת במקרים של לחץ כלכלי והתלבטות על הפלות ועושה כל מה שאפשר!
אם את לי רוצה בכלל זה משהו אחר.
רק את תחליטי.
זה לאהזמן עכשיו אני מרגישה גם שזה לא יחזיק מעמד אני מרגישה כאבים בבטן התכווצויות כאבי גב מרגישה שזה מסתיים עוד מעט
התפללתי כל הלילה שאלוקים יעזור לי
היא לא אם זה הזמן או לא. אם את רוצה ילדים זה הזמן... ובכל היתר כמובן צריך לטפל בהדרגה ובאחריות. הרכבת של הפוריות לא מחכה לאף אחת, עם כמה שזה כואב.
ברור שאם היית בת עשרים או שלושים זו היתה סיטואציה אחרת לגמרי.
אגודת "אפרת" וגם בהידברות יש את מחלקת "אמא"-הם מסייעים כלכלית באופן משמעותי לנשים בהריון ששוקלות להפיל בגלל מצב כלכלי. תפני אליהם- חבל!!
אני אישית חושבת שאת צריכה לנקות את כל רעשי הרקע- עם כל הכבוד למשפחה מסביב, העובר הזה בתוכך.אל תתני לאף אחדל ללחוץ עלייך להפיל.מי שאח"כ עלולה להיות עם יסורי מצפון כל החיים זאת לא אמא שלך, ועם כל הכבוד- גם לא בעלך- רק את חלילה.
אני גם מאמינה שמי שנותן חיים (בורא עולם)נותן גם פרנסה לקיים אותם-ושכל תינוק בא עם הברכה שלו.
בן זוג שלי כולו בחובות גר ביחידת דיור
אני ללא עבודה כעת
אני שלמה עם להפיל
אני לא רוצה להביא לעולם של סבל ילד/ה
מגיע להם הכל בחיים ולא ככה
אני מרגישה שהירון הזה גם לא יחזיק מעמד
שהוא יפול לבד שאלוקיםיעזור לי ויסלחלי
הראיה שלנו כבני אדם שהתרגלו לתרבות המערב הפוכה מהאמת. את כותבת שאת לא רוצה להביא אותם לחיים של סבל ושמגיע להם הכל בחיים".
אבל שום דבר שתתני להם לא ישווה לעצם נתינת החיים עצמם!
רווחה כלכלית או קושי כלכלי הם לא חזות הכל.
התרגלנו כ"כ לראיה המערבית ואנחנו שוכחים שהדברים הכי חשובים בחיים הם לא חומריים- את נותנת להם חיים, אהבה, משפחה, ערכים. מצב כלכלי הוא דבר שמשתנה במהלך החיים. את הרי תעבדי מתישהו בהמשך.
אני לא יודעת האם את דתיה ,אבל נשמע שאת יהודיה מאמינה. בבקשה תפני לאגודת "אפרת" או למחלקת "אמא" בארגון "הדברות". המצב שאת מתארת הוא המומחיות שלהם -אל תעשי צעד בלתי הפיך לפני שאת מדברת איתם. יש הרבה נשים שהיו במצב שלך ושקלו להפיל בגלל מצב כלכלי ופנו אליהם והם דאגו להם לטווח ארוך באופן משמעותי.
זה לא שאת מתלבטת כרגע האם כדאי לך להכנס להריון, את כבר בהריון -זה מצב נתון ולכן השיקולים צריכים להיות אחרים לגמרי.
היא אמרה שהיא נגד הפלות היא לוחצת עליי להפיל
שזה ידפוק להם את חיים ולי שאיי לא צריכה להיות עם הגבר הזה גם דאגה להפריד אותנו
עבר עריכה על ידי מהות בתאריך כ"ב באב תשפ"ו 19:54
עבר עריכה על ידי מהות בתאריך כ"ב באב תשפ"ו 19:53
עבר עריכה על ידי מהות בתאריך כ"ב באב תשפ"ו 19:52
כדי להביא את התינוק הזה לעולם.
בבקשה תתיעצי עם האגודות שהזכרתי- צרפתי למטה קישורים לשתי אגודות שמסייעות מאוד- גם כלכלית, גם יעוצית, רפואית ,משפטית...
הם מאוד מקצועיים-בבקשה, מבקשת ממך שלפני שאת עושה צעד פזיז- דברי איתם.
נשמע שיש לך הרבה קשיים
את כותבת בפורום דתי
ויש פה הטיה ברורה לכיוון שלא להפיל
זה לא אומר שזה הדבר הנכון
ילד אכן צריך להגיע לעולם עם איזשהו מינימום של יציבות נפשית וכלכלית
ולפעמים הדבר הנכון הוא להפיל
אבל החלטה לפה או לשם צריכה להגיע בצורה כמה שיותר נקייה מלחצים של אנשים אחרים
כי בסוף זה בעיקר שלך
הגוף שלך
והתינוק שהוא לרוב בעיקר של האמא
עמותה לא דתית, ירושלמית אבל עוזרת לנשים מכל הארץ. הייתי קשורה ב2 פניות אליהן, והן לחלוטין הולכות עם הרצון של האישה. באחת הפניות האישה התעקשה להפיל והיא היתה צריכה עזרה והם סייעו לה מאוד (שבוע 6, לא להיבהל)
בפניה אחרת האישה התלבטה והן ממש לא דחפו לכיוון הפלה, אלא ממש ניסו להבין איתה מה טוב וכדאי לה (יש ילדה מתוקה)
יש להן ווצאפ. אחפש את המספר אם תרצי.
טוב שהבאת למודעות . תודה!
אגודת אפרת כותבים שהם מוכנים לתת:
תמיכה כלכלית
לאחר לידת התינוק, מקבלת האם לפי הצורך, מיטה, אמבטיה לתינוק ועגלה (ובלידת תאומים עגלת תאומים( כל הציוד חדש ואיכותי.
סיוע זה מוענק בכפוף להחלטת וועדת הסיוע של אפרת.
ערכה חיונית המעניקה שקט נפשי לגבי צרכיו המידיים של התינוק לאחר הלידה.
ערכת אפרת מכילה סט מצעים ושמיכות, ביגוד, חיתולים, מגבונים, מוצצים, בקבוקים, סינרים ועוד.
בשנתיים הראשונות של חיי התינוק מקבלת האם, מידי חודש, חבילה של מוצרי תינוקות בסיסיים: חיתולים, מגבונים, מזון לתינוקות.
אפרת מבינה שתמיכה במצבה הכלכלי של המשפחה, היא דרך להבטיח שהתינוק יוולד למשפחה בריאה, לכן אפרת מעניקה סל מזון הכולל מוצרים בסיסיים כגון: אורז, סוכר, פסטה, שימורים ופריטי מזווה מגוונים, אשר מגיעה ישירות עד הבית.
מספר הטלפון שלהם ליעוץ הוא 3042*
הם גם נותנים תמיכה נפשית, יעוץ רפואי,מציעים ביתת חם לתינוק וליולדת- כנסי לאתר שלהם ותראי את הפירוט שם.
ויש גם את ארגון הידברות -מחלקת "אמא"- מעתיקה לך קישור:
מחלקת אמא מעניקה סיוע, ייעוץ רפואי והלכתי ותמיכה לנשים בהריון, ניתן להתקשר לטלפון הנייד 052-9551591 או למוקד בטלפון 073-2221333. פרטים נוספים זמינים גם באתר אמא - הידברות.
הייתי מחפשת פסיכולוג/ית לשיחה אחת-שתיים גם לבד וגם שניכם (אולי פסיכולוג שהוא גם יועץ זוגי?) לנסות להבין איפה את עונדת ואיפה אתם כזוג. מה המשמעויות מכל הבחינות ולאן נכון לך לקחת את זה.
בהצלחה רבה 🧡
בכל החלטה שתקחי לכאן או לכאן תצטרכי ליווי טיפולי טוב כדי לעבד את הדברים.
ממליצה לך להתנתק מכל רעשי הרקע,מבן זוג מהשפחה מהצב הכלכלי מהכל,ולחשוב עם עצמך בלבד מה את מרגישה כלפי זה,
בלי לנסות להתחשב באף אחד,איך את מרגישה כלפי זה.
ברגע שהרצון שלך יהיה ברור יהיה לך יותר קל להתנהל ללא רגשית אשם על שום דבר.
כשאת תהיי בטוחה עם עצמך מה את באמת רוצה יהיה לך יותר קל מול עצמך ומול הסביבה.
בסופו של דבר את תשאי בתוצאות של זה לטווח הקרוב לא אף אחד אחר.
וגם לטווח הרחוק הרוב המוחלט של התמודדות(מה שלא תחליטי) יהיה עליך בסופו של דבר.
גם אם מישהו אחר מעורב בסיפור או שותף לו.
אני בטוחה שאת בשוק מוחלט.
והבעל וההורים מסביב כל אחד בשוק שלו ורק מכניסים אותך המערבולת עוד יותר קשה.
הייתי ממליצה לך קודם כל לקחת לעצמך פסק זמן. לשבת בשקט בלי טלפון.
לכתוב כל מה שעולה לך בראש.
ממה את מפחדת? מה את כן רוצה?
תנסי קודם להוציא הכל הכל הכל, כי נשמע כאן שאת בהלם טוטאלי, וזה לא מצב טוב לקבלת החלטות.
רק אחרי שיהיה לך קצת סדר בראש, אפשר לחשוב מה עושים (אפילו ברמת עם מי מתייעצים).
אני שוקלת שכן להפסיק הריון
באמצעות כדורים.
זה לא הזמן עכשיו
זה לחלוטין לא התפקיד שלי.
וגם אף אחת כאן לא תתמודד עם ההשלכות- לא לכאן ולא לכאן. וגם לא ההורים (ואפילו בן הזוג יתמודד רק עם חלק קטן מההשלכות).
הבחירה היא שלך. רק שלך.
מצורת הכתיבה שלך ברור שכרגע את מוצפת.
וזה כל כך הגיוני וטבעי שתהיי מוצפת בסיטואציה שלך. נפל עלייך משהו שלא חשבת שייתכן בכלל. אירוע משנה חיים שלא ציפית לו בשום דרך.
פשוט חשוב לשים לב, שבזמן שאת בתוך באלגן רגשי- זה לא זמן טוב לקבל החלטות הרות גורל. ולהחליט על ההריון הזה- זו החלטה כבדת משקל, לא משנה מה תחליטי.
שלחתי לך מספר טלפון שלי, אם תרצי כתובת לדבר עם מישהי.
מבטיחה להקשיב בלי לשפוט. אשתדל לעזור לך לעשות לעצמך סדר בראש.
זה כמובן אם תחליטי להפיל.
לא לבד בבית. מסוכן
אני בהלם בכלל שקלט הירון בתקופה כלכךבעייתי אמא שלו יודעת אמרתי לה שהיא לא כלכך מאושרת בידיעה הזו היא רק אומרת לי ורומזת במילים אחרות להפיל הולכת לטובת הבן שלה אני והיא לא מסתדרת שפעם היינו "חברות "
כל עוד אין כלום עם הבן שלה אהבה אותי
היום הכל השתנה
התינוק של גיסתי, אחות של בעלי אצלנו כבר כמה ימים.
מסיבות שונות, הוא לא יכל להיות בבית. נדד אצל כמה משפחות והגיע אלינו.
במקור סוכם שהוא אצלנו שבועיים.
אבל נראה שהוא לא יוכל לחזור לבית שלו כעבור שבועיים, לא ידוע מתי כן. כנראה שלפחות כמה חודשים הוא לא יוכל להיות בבית.
אני מאוד רוצה שהוא יישאר אצלנו, נקרע לי הלב עליו.
בעלי מאוד מסתייג, לא נשמע לו להכניס לבית עוד תינוק נוסף על הילדים שלנו.
אם הוא לא אצלנו, לא ברור לאן ילך, כנראה ימשיך לנדוד אצל קרובי משפחה
או שההורים יפנו לרווחה ויבקשו למצוא לו משפחה אומנת.
כרגע הם ממש מפחדים מפניה לרווחה.
גם אם הוא נשאר אצלנו אני חושבת שאנחנו צריכים עזרה של הרווחה, כי אנחנו חייבים למצוא לו מעון/ משפחתון אחרי החופש כי אני חוזרת לעבודה.
ואני יודעת שהרווחה עוזרת גם למצוא מקום וגם במימון, יהיה לנו ממש קשה לשלם עוד כמה אלפים למעון.
זה לא שההורים שלו מסוגלים לשלם משהו (גם ככה בינתיים טיטולים, מטרנה, בגדים וכו' אנחנו משלמים)
בקיצור אני ממש מבולבלת, מרגישה אחריות על התינוק הזה, ולא מסוגלת לשחרר אותו למקום אחר (אלא אם כן זה ההורים שלו או משפחה יציבה אחרת שמסכימה לקבל אותו לטווח ארוך)
נראה לי זה ממש ממש לא טוב לתינוק ככה לנדוד ממקום למקום לא מוכר.
אבל אני לא יכולה להכריח את בעלי להסכים, ולא רוצה לפנות לרווחה מאחורי הגב של ההורים שלו....
שלא מסוגלים לטפל בתינוק ולדאוג לצרכיו הבסיסיים
הם לא הורים כשירים
גם אם הם נחשבים אנשים נורמטיביים
וזה שהם לא פנו מיוזמתם לרווחה
זה עוד דגל אדום לחוסר כשירות
לפנות לרווחה זה לנסות לעזור לחסר ישע בצורה הבסיסית ביותר
להשאיר אותו לחסדי אנשים טובים
זה ממש לא חלופה
כי עשיתי בדיקה כמה ימים לפני איחור ואחרי 3-4 דקות מופיע פס כזה חלש נורא
תוהה אם זה קורה או שזה יכול להעיד על הריון מאוד מוקדם..🤷♀️
הוא בצבע? או שקוף?
לא הצלחתי לראות כל מה מדובר בתמונה שהעלאת.
היה לי הריון שהיה פס חלש ממש ממש
אבל כשהיה שלילי לא היה כלום
בהריון הקודם היתה המטומה ולא קמתי מהמיטה. חופש גדול היה רק עם אבא שלהם ואני הרגשתי עצבות ובדידות אבל הבנתי שאני חייבת לשמור על ההריון.
עכשיו גם המטומה, ושוב חופש גדול. אולי יש דרך לשלב?
מקום שאפשר לצאת איתם ולהיות נוכחת בלי לפגוע בהריון או להתאמץ
בעלי רצה ים אבל ההליכה על החול זה מאמץ
קמפינג או טיולים / אגמים בישראל זה גם מאמץ
פארק מים אסור בלי קשר בהריון
גן חיות זה גם ללכת הרבה ומאמץ
מחפשת אטרקציה חווויתית לילדים בגיל יסודי ותינוק ושזה לא יסכן הריון עם המטומה🙏🙏🙏
שחייב מעקב ביקורת
מקום שיש בו פרטיות ככל האפשר,
מקום שבטיחותי לישון בו בלילה (מניחה שאלו דרישות די סותרות
אבל בכל זאת).
עדיף קרוב לירושלים,
מחיר לא יקר - עדיף,
שלא צריך להזמין מקום מראש,
חשוב - שתהיה נגישות בתחבורה ציבורית, לפחות למקום קרוב (שאפשר לעשות ממנו הקפצות ברכב).
יש משהו כזה, חוץ משמורת עוז וגאו"ן (שראינו ששינו שם את הכללים)?
מישהי פה כתבה משהו על יער השלום, נדמה לי. אפשר פרטים?
לק"י
בימים הזוגיים זה לגברים.
בימים האי זוגיים זה לנשים.
שבוע 9-10 ככה,
דפקתי חליקה ונפלתי כולי על הרצפה (שלום לפדיחות בעבודה:/).
יש מה ללכת להיבדק לדעתכן?
אם צריך להיבדק הן ינחו אותך.
זכור לי שההנחיה בשבוע כזה מוקדם לא דורשת להיבדק.
ואמרו כרגע שזה בסדר ואם יתפתח כאב או דימום חלילה אז כן להיבדק.
ב"ה זה מאחורי מבחינת הכאב,
כן קצת עדיין בדאגה
וגם בפדיחות מהאנשים שראו את זה קורה...
שהחלטתיממש על גרם מדרגות.
כאבי תופת.
הלכתי לבדיקה והוא אמר שאם היה קורה משהו גם ככה אין דרך לעזור.
וברוך השם לא קרה כלום הוא בן 6.5 שנים 🤣
