מכיוון שלא מצאתי בשולחן ערוך הלכות לדייטים וה"כללים" שמידי פעם כל מיני אנשים ממציאים אינם הלכה למשה מסיני, אני רוצה לשאול כמה שאלות ולהציע כמה הצעות, תגובות בעלות טעם והערות מנומקות יתקבלו בברכה, דברי נאצה סתמיים והתנגדויות ע"ב אינטרסים אישיים יתקבלו בסימן שאלה.
(חילקתי את דברי לסעיפים, השמח אם מי שמגיב יכתוב על איזה סעיף/סעיפים הוא מגיב)
סוגיית מי משלם?
בנים שלומדים בישיבות הסדר מתחילים לצאת בד"כ בשיעור ד'-ה', למי שלא בקיא בעניין אני יסביר שבישיבה לא מרוויחים כסף ואסור ע"פ החוק לעבוד, כלומר הכנסה 0 (לסחוט את ההורים הוא לא דבר נעים בעיקר בהתחשב בכך שההורים כבר ככה משלמים על הישיבה כ1000 שקל בחודש) לאומת זאת בנות מתחילות לצאת באזור השירות לאומי שבו הם מרוויחות כ500 שקל בחודש בנות שיוצאות כשהם לומדות לימודים אקדמאיים יכולות לעבוד ובד"כ הם באמת עובדות.
מכאן נובע שבאופן כללי המצב הכלכלי של הבת הממוצעת הרבה יותר טוב מהמצב של הבן הממוצע, אני לא מציע לקבוע באופן גורף שהבת תשלם תמיד אני רק מעלה שאלה על הוודאות שהבן חייב לשלם.
מי בא למי?
השאלה הזו קשורה בכמה וכמה נושאים, בת שהולכת לבד ברחוב בשעות לילה מאוחרות זה לא הדבר הכי בטוח שיש, מה גם שבנות מסויימות באמת מפחדות מזה, אם כבר מישהו צריך ללכת לבד בלילה עדיף שזה יהיה הבן, לרוב זה יותר בטוח.
צריך רק לשים לב מתי הדבר רלוונטי ומתי לא, כנפגשים למשל בשעה מוקדמת למשל אין טעם שהבן יצטרך להשקיע 3 שעות נסיעה והבת בקושי תלך דקה וחצי (ראה מה שכתבתי על מי צריך להשקיע יותר). דוגמה אחרת, בנות שלא חוששות ללכת לבד ברחוב בלילה ובשביל כל מיני דברים אחרים הם מוכנות לחזור הבייתה לבד בשעה מאוחרת, אין סיבה שדווקא בפגישות הם יתחילו להתפנק ולהטריח את הבן עד אליהם, אלא כמו שסתם חברים או משפחה מחליטים להפגש הם מוצאים דרך להיפגש, פעם זה בא פעם זה בא פעם נפגשים באמצע כך גם כאן.
למי מציעים ראשון?
לפני מאות שנים היו בטוחים שרגש הוא נחלת הבנות, בין בנים לרגש אין דבר וחצי דבר. כיום גילו שגם לבנים יש רגשות, בנים לא נהנים ממשפטים בסגנון ה"תקשיב הבחורה שרציתי להציע לך, שאלתי אותה היא אמרה שאתה לא נראה לה....." נכון שבד"כ עושים את זה ביותר תאקט אבל זה עדיין לא נעים, ואין סיבה שרק בנים יחוו את החויה הזו, על כן אני מציע שלא להצמד לכלל ששואלים קודם את הבן, למי שחייב בכל זאת כלל אני מציע שאם בן מציע הוא ידבר קודם עם הבן, אם הבת מציע שתדבר עם הבת קודם.
מי מתקשר למי?
למי שחושב שבנים לא מתביישים להתקשר בפעם הראשונה, אז אני יפתיע אתכם ואגלה שכן! זה מפדח נורא, גם לבן וגם לבת, מי שחושב שכל הבנים מטצ'ואיסטים שלא מתביישים מכלום, וכל הבנות ביישניות שמתפדחות מהכל, גם זה לא נכון, יש הרבה בנים ביישניים הרבה יותר מהרבה בנות אחרות.
נכון מבחינה סטטיסטית בנות ביישניות יותר מבנים אבל זה דבר לא קבוע וזה משתנה בין אדם לאדם.
על כן אני מציע שלא להצמד לכלל שהבן בדווקא צריך להתקשר גם בפעם הראשונה וגם בשבועות הראשונים, אלא להיות גמיש יותר וכמו שבנים אוזרים אומץ ומתקשרים שגם בנות יאזרו קצת אומץ ויתקשרו.
מי צריך לחזר אחרי מי?
אני לא יכנס לשאלה הלא חכמה ומחרחרת ריב של "מי צריך להשקיע יותר?" או "מי לחוץ יותר?" אומנם נכון שלבנות יש לחץ ביולוגי יותר גדול, ושלבנים יש את המצווה דאורייתא. אבל זה ממש ממש לא רלוונטי, מי שבא בגישה פאסיבית ומחכה שהשני ינהל לו את הקשר או לחלופין מי שבא לשלוט ולנהל לשני את הקשר, אני לא הייתי ממליץ להם להתחתן בשלב זה של החיים, ובאופן כללי אני לא מאחל לאף אחד קשר מהסוג הזה שאחד מחזר והשני מסכים ברוב טובו לענות לחיזורי השני.
מי שרוצה מערכת זוגית בריאה, צריך לדעת להשקיע, וזה אומר מההתחלה להשקיע.
תגובות בעלות טעם והערות מנומקות יתקבלו בברכה, דברי נאצה סתמיים והתנגדויות ע"ב אינטרסים אישיים יתקבלו בסימן שאלה.
(חילקתי את דברי לסעיפים, השמח אם מי שמגיב יכתוב על איזה סעיף/סעיפים הוא מגיב)
ערב טוב ושבוע טוב
