"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם"
לא מבין. לא מבין איך משה מסוגל לכתוב על עצמו - "אני עניו"...
זו הרי ממש גאווה. מזה זה?!...
כך, זו הייתה המחשבה שלי לפני כמה שנים.
מסתבר, שטעיתי. לא הבנתי ת'מושג הזה ענווה.
מי שחושב שלהגיד על עצמו שהוא טמבל, חסר שכל, וכלום - זו ענווה, אז....
לא. זו לא ענווה. ממש לא ענווה.
ענווה = לדעת שאני כשרוני בדבר מסוים, יודע לנגן, טוב במת', עוזר להורים הרבה בבית, יודעת לצייר וכדו' -
אבל לזכור שהכל זה מלמעלה. לא לשים את עצמי (!) במרכז, אלא את הקב"ה.
אגב, מותר גם להגיד לעצמי "יישר כח" על התפילה החזקה היום. מזה מותר? צריך להגיד יישר כח על זה שב"ה לקחתי מישהו טרמפ, אבל לזכור - כל הכוחות שלי הם מה'. ממילא, אין לי מה להתגאות על אחרים. ה' נתן, ה' גם יכול לקחת. להם הוא לא נתן? מסתבר שהוא דורש ממני יותר = זו מחוייבות. זו עבודה. אני קבלתי יותר כוחות מה' = אני צריך יותר לתת לעם. להתלהב על אחרים בכוחות שיש בתוכי?...
מיותר, לא רצוי, טפשי ו - גאווה, בקיצור. לזכור "ה' נתן ה' לקח, יהי שם ה' מבורך"...
אוו. עכשיו גם מובנת הגמרא הזו -
משמת רבי בטלה (בעולם) ענוה: (סוף מסכת סוטה)
אמר (ליה) רב יוסף לתנא (לת"ח) לא (אל) תיתני (תכתוב שבטלה) ענוה (בעולם) דאיכא אנא (שהרי אני פה) ....
הזוי הא?
לא, דוקא ממש לא...
פססט, וואו, איזה כיף לחזור לזה.
תודה רבה על ההארה שבזכותך חזרנו לזה.
שבוע מבורך לכל עם ישראל!
גם אני.. 
