אבל אני מאמינה ש"לא נשכח ולא נסלח" זה הרבה יותר מידי. מי אנחנו, בשר ודם, שלא נסלח לאדם אחר?? ביו"כ אנחנו מתחננים ובוכים שהקב"ה יסלח וימחל לנו, מי אנחנו שלא נסלח?? אם אנחנו לא סולחים, איך אנחנו בכלל מעיזים לבוא לפניו???

קראתי תא הכתבה בבשבע על אחת, חיילת מג"ב לשעבר שהשתתפה בגירוש, היום היא עברה תהליך של חזרה בתשובה, התחתנה והיא אמא לילדים. והיא עדיין מרגישה שהיא משלמת מחיר על מה שהיא עשתה. איך אנחנו לא נסלח לה?

. למחשבה

כשאני לא סולח אני נשאר כועס וממורמר,

כשאני לא סולח אני שומר על ה"זכות" שלי להיות פגוע.

כשאני לא סולח הנפש שלי והגוף שלי מתמלאים רעל, פיזי, אמיתי...

 

לסלוח אין פירושו להסכים עם מה שעשו לי,

לסלוח פירושו לתת לעצמי את החופש להתקדם הלאה,

לסלוח פירושו לפסיק לחיות כל הזמן את הכאב, ההשפלה, העלבון והצער האינסופיים האלו.

 

כולנו שחקנים בתיאטרון של הקב"ה, לכל חייל יש עניין עם הקב"ה, זה שנסלח או לא נסלח, לא בהכרח ישפיע עליהם בכהוא זה. זה עניין שלהם עם ה' אבל מה שבטוח- זה ישפיע עלי.

לא גורשתי אישית , אבל חלומותי נופצו, נפשי נקרעה כשירדתי על הבירכיים לנשק את החול המתוק הזה כשיצאתי מהגוש- מי יודע מתי אזכה שוב לדרוך עליו. לדעתי זה לא ענין אישי בלבד ובכל זאת אח"כ יכולתי בלית ברירה לשוב הביתה, לאסוף את עצמי ולהמשיך בשגרה שלא כמו מי שגורש מביתו.

 

אני מדברת ממקום אחר, של ילדות קשה עם הרבה הזנחה, יתמות, וסבל אינסופי שלא אפרט ותנו לדמיון להשלים לכם....

למדתי לסלוח.

למדתי לחיות, לחזור לחיים ולא לאפשר לאותם התעללויות להימשך על ידי שאחיה אותם כל הזמן.

השתדלתי לשחרר- אני לא מסכימה למה שהיה שם בילדותי אבל עברתי הלאה- אני כבר לא שם! והבנתי שמי שנהג כך לא יתכן שהבין היטב מה הוא עושה ומה ההשלכות על חיי, פשוט לא היו להם תעצומות נפש לעשות לזה סוף.

סלחתי ובזכות זה אני חיה, נשואה, אמא שמחה.

זה עדיף מלשקוע בג'יפה- גם את זה ניסיתי תקופה ארוכה.

מי שלא סולח מחיה את הכעס והשנאה שלו והכאב שלו כל הזמן. זה לא קל וזה תהילך ארוך אבל כדאי לסלוח

יש בך המון תעצומות נפש לסלוח ולהמשיך הלאה.

יישר כח ובהצלחה בהמשך הדרך, עם דגש על המשך..

ארצה להעתיק לי אותה.

הרגשתי שהיא באה ממקום כל כך נקי ואמיתי.

בע"ה.

 

אפשר להתקדם הלאה גם בלי לסלוח.

 

 

לסלוח -זה לא לכעוס.

וכידוע -"כל הכועס..."(יש יותר מדי).

 

ועדיין- זה היה בחירה שלה. עכשיו היא מצטערת על זה... ותחשבי כמה חיים של אנשים , ילדים, נשים, בחורים, בחורות, משפחות- נהרסו בגללה. אולי זה הקצת קיצוני מידיי להגיד "בגללה", אבל היא הייתה שותפה להריסת חייהם..

 

מי אני שאני אביע דעה בדברים שהרבה יותר גדולים ממני, אבל אם מישהו רוצה עדיין לדעת מה יש לי להגיד- בבקשה.

אבל אני לא חושבת שזו תהיה מחילה בלב שלם.

היתה להם אופציה לסרב פקודה.

 

ואל תגידו לי קשה,

כי תשפטו את מה יותר קשה:

לשבת בכלא 3 חודשים/חצי שנה או לחיות כל החיים עם ייסורי מצפון?

הם לא חשבו על כל מה שיהיה אחרי. גם לא ציירו להם את זה כמו טראומה נוראית..

ואת עכשיו אומרת את זה. אבל את רוב האנשים כלא ממש ממש מבהיל. אתה לא חושב על זה שזה לא כזה נורא, ותכלבסזה גם לא כ"כ הרבה זמן..

ואי אפשר לומר 'יכלו לסרב פקודה' . זה הורס לבנאדם קרירה צבאית. 

אנחנו לא יכולים לשפוט ולדון אותם.

מספיק, יסורי המצפון שיש להרבה מהם. מאמת עונש מספק.

אלו שלא מצטערים - -

ת'כלס, זו בעיה, אטימות וגועל נפש שלהם.

 

חיילת שגירשה..

ממש חובה לקרוא!!

אם אני יצליח זה משו אחר...

 

זה לא משנה מה הם חשבו שיהיה אחרי,

כשהם עושים מעשה כלל לאומי הם לא צריכים גם לחשוב מה יהיו ההשלכות לחייהם האישיים והפרטיים!!!

הם היו צריכים לחשוב על ההשלכות שיגרמו לחייהם בתור אנשי לאום.

מה יקרה למולדת, לארץ ולעם!!!!

 

אם אין לרוב יסורים זה עוד יותר גרוע!!!

כשקראתי את הכתבה בבשבע על החיילת הזאת פשוט רחמתי עליה! ממש בכיתי. אני חושבת שלה למשל אפשר לסלוח.

אני  חושבת שעל דבר כזה, אי אפשר לסלוח, תחשבו אם הייתם במקומם....

אני מכירה הרבה משפחה שלי שגרו בגוש, והם אומרים, שעל הדבר הזה הם בחיים לא יסלחו, ואפשר להבין אותם, ואפילו מאוד...

וכמו שדוסית גאה אמרה, עדיף לשבת בכלא, מאשר להסתובב עם הייסורי מצפון האלה לכל החיים.....

         זה לא רק ארץ ישראל, זה גם הקטע על האנושיות, להרוס לבן אדם שלושים שנה ברגע אחד, וכן אני מכירה כאלה שנשברו, והם אפילו דתיים, בגלל הקריירה הצבאית, בחייאת היא לא שווה  את זה........

אם ה' סולח, אז קל  וחומר  שאני..

מאיפה הבאת את זה?!?!?!

הרב שפירא זצוק"ל אמר שהחטא הזה לא ינוקה להם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

מי את שתבואי ותגידי שה' סולח??

מה את יודעת חשבונות שמים??!?

היסורים לא יגמרו עד שתהיה כפרה אמיתית

כמה שזה קשה ולא נעים להגיד...

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/9688 

 

הוא מגודל על ברכי הדמוקרטיה כמו שאנחנו מגודלים על ברכי התורה, למה שיסרב?

אז נקודה למחשבה, אותכם לא גירשו.........

וכן זה לא קשור חיל דתי או חילוני, דמוקרטיה או  תורה, זה קשור ללב היהודי, ולמצפון שלו!!!!

לדעתי, נעשה עוול לעם כולו אבל רק מי שגורש פיזית יכול לדבר על "לסלוח" .

מסתמא שכן..

ואת גרה במגדלי אייל או שלא ????

חחחחח

אני מכירה כל מיני מכפר דרום...

זה לא שאלה של רגש.

 כמו המחיר בשביל החזרת גלעד שליט.

אח שלי עד שאני לא יכול לצפות שהוא יסרב בשבילי לפקודה אז הוא (גם לאחר מעשה) לא מספיק אח שלי כדי שאני אסלח לא

 

 

-בשר ודם?! אם הקב"ה מסכים לסלוח להם... ברור שגם אנחנו צריכים לסלוח להם!! כמה שזה קשה.. וזה קשה... צריך לזכור שזה לא התפקיד שלנו לתת להם דין וחשבון.. יש רק אחד שמחליט אם לסלוח להם או לא.. והוא לא אתם!!

חוצמזה, שאל תשכחו שיש חיילים שאם הם היו מסרבים פקודה- הם היו מאבדים את העבודה שלהם, את הפרנסה שלהם- ונכנסים לכלא!! לכן יש רבנים שאישרו לחיילים לא לסרב פקודה.. כי המשפחה שלהם פשוט תתפרק מזה!!!

ואני.. שלא גרתי בגוש- קטיף.. אבל השתתפתי בהרבה מאוד הפגנות! ולמרות שהייתי רק בכיתה ב' / ג' -הרגשתי שהם ממש האחים שלי!! היה לי ממש כואב בלב.. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה בוכה בחדר לאבא שירחם עליהם ויעשה להם נס.. התפללתי הרבה בשבילם... הרגשתי שאני ממש חלק מהם.. כאילו אני בעצמי גרה שם!!

אבל עדיין... זה לא כמו לגור שמה... לחוות את החוויה עצמה.. להיות חלק בתוכה....

 

אז... תזכרו שאם ה' החליט לסלוח להם... למרות שאנחנו לא יודעים אם כן או לא.. אבל אנחנו יודעים שזה לא התפקיד שלנו להעניש אותם, ומי שה' לא סולח לו.. יקבל את מה שמגיע לו מה'... זה לא התפקיד שלנו להתערב!

לכן- אני ממש נגד "לא נשכח ולא נסלח"... אצלי הסטיקר שדבוק לדלת הוא- "נזכור ונחזור"!!!! אז אני זוכרת את גוש- קטיף, מאמינה שנחזור לשם, אבל סולחת למי שעשה את זה.. הכל מאת ה'!

לי זכות להגיד.

אבל אני כן יכולה לנסות לשכנע אותבם כן לסלוח.

מצטערים אז כן.. אבל אין לזה שום ערך אם הם לא מבקשים סליחה.. ואורוקוש- זו היתה הדעה שלי גם קודם..

ה' יכול לסלח אני לא יכול לסלח אפילו אם זה רק באופן ספצפי אנשים צריכים לדעת שיש דברים שאלהם לא סולחים אתה מגרש אותי 'סליחההה' זה לא מספיק

אל תגידו סתם דברים..אל תדון אדם עד שתגיע למקומו

 

ומאבדת את העבודה והפרנסה שלי... ואל תגיד "אה?!" כי יש רבנים שאישרו במצב כזה!! הייתי פונה לרב ושואלת אותו על המקרה הספציפי שלי... תחשוב- זה הורס לי את כל החיים.. "רקע פלילי"

אם כל אחד לא היה חושב רק על עצמו אלא על העם כולו אולי לא היינו במצב הזה.. כי אם כולם היו אומרים לא לא היו מכניסים את החבר'ה לכלא וגם סיכוי גדול שעם התנגדות גדולה לא היה גירוש..

שמחה ובלב שלם....

כבר אמרנו... זה לא התפקיד שלך לסלוח להם... אלא של הקב"ה בלבד!! התפקיד שלך הוא לזכור את הגוש ולהאמין שנחזור אליו...

אני מהגוש,ואני ראיתי את החיילים ואת כולם בוכים וכן-אני סולחת ומוחלת בלב שלם.

אני מתייחסת לכל מי שעשה את זה בתור תינוקות שנישבו.

אם הם היו יודעים את חומרת מעשיהם הם לא היו עושים זאת.

אם הם עשו זאת-סימן שלא ידעו = תינוקות שנישבו.

לא כועסים על תינוקות שנישבו.

למרות שאני חושבת שגם הם תינוקות שנישבו מהבחינה הזאת.

 

ואגב-זה היו בודדים.רוב הדתיים סירבו פקודה.

הבינו את חומרת מעשיהם.. גם מבחינת הדת..

 

הסבירו להם.. אנחנו הסברנו להם..

ולכן לא משנה כמה תסבירי-זה לא המחשבה שלהם.הם לא מסכימים עם זה כי מבחינתם א"י היא לא משהו מיוחד שאסור לוותר עליו.

ובעניין הרגישות שציפינו שתהיה להם-אם בנאדם מאמין במשימה שלו-לא משנה עד כמה היא תהייה קשה-הוא יבצע אותה.כי הוא מאמין בה.הם האמינו שהמהלך יביא את השלום המיוחל,אז גם אם קשה להם לפנות בשבילו הם יעשו את זה-כי הם מאמינים בזה.

להפך- הוא חלש ולא מסוגל להתמודד עם האמת שלו-

רק מנסה להתייפיף ולהיות סלחן ונחמד לכולם..---

תרגום: מי אמר לך שהדם שלך שלך אדום יותר?

אל תצפי שאם אני אבדתי את הפרנסה שלי לטות הפרנסה שלך אני אסלח לך (את אולי מוכנה להעביר לי את המשכורת שלך לחשבון הבנק שלי ??? $$$ ???)

הם לא היו צריכים למלא את הפקודה הזאת... אבל אני יכולה לסלוח.

בכלל לא שיקול.

 

ואני חושב כמו דוסית גאה.

 

-ויש כאן 3דברים:

א' חשבון שלנו אז לזה צריך לשכול באמת אם הוא מבקש סליחה מהלב וכו' 

 

ב' זה של הקב"ה שהוא יבחן אותם וימחול להם(ה' ה' א-ל רחום וחנון וכו')

 

וג' ארץ ישראל צריכה למחול להם לבנתיים לא רואים כך בעוונותינו הרבים יש הרבה מלחמות וזה נרא מידה כנגד מידה שא"י מחזירה לנו...

 

 

ולא רק לנו, שגרנו בגוש קטיף, כי עובדה, גם לכם זה כואב, ואם לא שמתם לב, התרכזתם בעיקר בעקירת התושבים וזה נראה כאילו שכחתם את העובדה שחלק מארץ ישראל נמסר לערבים, שזה הבעיה הגדולה!וזה קשור לכל עמ"י.

אני, בכל אופן, מנסה לסלוח, אבל אני לא יודעת עד כמה יהיה לי קל לדבר עם מישהו שגירש, וזה מעיד שזה לא סליחה גמורה, האידיאל- לסלוח לכולם.

אני לא יודעת מה היה קורה אם הייתי מגורשת אבל אני לא אז זאת דעתי.. :

השבוע באיזה עיתון היתה כתבה על אישה חילונית שחזרה בתשובה והסיוט הכי גדול שלה זה שהיא הייתה בגרוש.. ( היא הייתה חיילת שגירשה..) היא אומרת שבבית הראשון שהיא נכנסה היא רצתה לעשות את זה בנועם ועם כמה שפחות צעקות ומריבות היא באה אל נערה והיא ישר צעקה עליה .. " אל תיגעי בי..!!!!!!!!" אז היא הלכה לילדה הקטנה והילדה ממש בכתה והיא אמרה לה אני אביא אותך לחברות שלך וככה היא הוציעה אותה מהבית.. ואחר כך בהפסקה כל החיילים היו בשוק וממש בכו ואף אחד לא רצה להמשיך והמפקד איים עליהם והכריח אותם להמשיך גם למפקדבטח  היה קשה אבל בסופו של דבר הכל סובב סביב הפחד מסירוב פקודה.. ואני אישית יכולה ממש להבין אותה בכל זאת - 3 שנים בכלא.. ברור שבתור מגורש זה הדבר הכי קשה בעולם לסלוח לאלה שגירשו אותך אבל אני שאני מכירה את שני הצדדים יכולה להעיד שלחיילים ה לא פחות קשה .. וזה רודף אותם בכל מסגרת ובכל מקום..

מקווה שאיך שהוא עזרתי..

לא יכולים להבין מה היה באותם ימים..

כשאנחנו סולחים זה סוג של הסכמה והשלמה... פתאום אנחנו לא כ"כ מאשימים וכועסים עליהם... וזה גם ממש גורם לשיכחה!! הייתם מסכימים לסלוח למתיוונים שרצחו יהודים למרות שהם אחים שלכם?? אסור לסלוח!!

אם לא נלחמנו לפחות הם סובלים מגיע להם

עצם זה שאת מציגה את זה ככולם ולא משפחה מסויימת שסולחת למישהו מסוים שגירש אותה מוציאה את השאלה מהרמה של האדם הפרטי.

אתה נוהג ברכב וראה בתרמפידה חייל במדים יש לך 2 אפשרויות

א. הוא חייל - הצבא גרש אותי - אני חי את זה שגרשו אותי - אני לא סולח לצבא - אני לא עצר לחיילים

ב. הוא חייל - הצבא גרש אותי - אני חי בהכחשה עצמית כלפי זה - אני מסוגל 'לישכח' (לא על כל דבר

    אפשר למחול) - אני עוצר טרמפים לחיילים

מה זאת אומרת זה עניין שלהם עם הקב"ה??? מה עם ישראל זה אוסף של פרטים?? ע"י זה גוף אחד שכל אחד ערב לשני אם אחד לא שלם אז גם השני חסר!!!! וברור שצריך לסלוח!! הבית השלישי יבנה אך ורק על אהבת חינם נכון אותי לא גורשו ואני לא הרגשתי איך זה אבל יש דברים באמונה שאתה יודע שלא יכול להיות אחרת המטרה של עם ישראל זה אחדות לא פירוד וברור שזה קשה מאוד ואני לא מצפה שזה יקרה תוך שניות אבל ברור שזאת המגמה כי זה העם וזה הצבא שלנו  וכמו שאין לנו ארץ אחרת כך גם אין לנו מדינה או צבא אחרים ואם אנחנו הציבור הדתי לאומי כל הזמן יתעסק בדברים שוליים ולא ניקח אחריות המצב יראה הרבה יותר גרוע נכון מה שרה היה מאוד מאוד כואב אבל אם אנחנו רוצים לשנות ולתקן לא יעזור לכעוס על אף אחד- אלא רק שינוי אמיתי על פי תורת ישראל ואהבת ישראל יצליח!!!!! הרב צבי יהודה זצק"ל אהב מאוד את ראש הממשלה ואת ההנהגה שהיתה בימיו אבל הרב לא התעלם ולא שתק נוכח הדברים הלא טובים שהיו במדינה אלא שלח מכתבים חריפי מאוד לממשלה אבל- מתוך אהבה ומתוך רצון לתקן כי זאת הדרך!!! ומי שמשגה את עצמו שרק בלשמור טינה וכוח נגדי אנחנו נעזור אינו אלא הולך עיוור על שפת הנהר שכל שניה יכול ליפול ולאבד דעתו!!!! חברים חזקו ואמצו הסיסמא של באהבה ובאמונה זאת הנהגת חיים ולא דבר שח מה בכך זה לא רגש חולף זה הבסיס והיסוד לקירוב הגאולה ובעזרת השם נישב ביחד כל עם ישראל בבית המקדש ונעל עולותינו וזבחינו בששון וברינה!!!

"... החיילים סחבו וכלאו את הדר בתוך אוטובוס ריק, כקלף מיקוח מול משפחתה... 'שמעתי את המפקד מדבר עם אמא שלי, שהם לא מחזירים אותי עד שהמשפחה מודיעה מתי היא מתכוונת לצאת מהבית. אמא שלי שאלה אותו: מה זה, חטיפה? והוא אמר לה: כן, זו חטיפה.

'אחרי זה ראיתי בטלויזיה את אמא שלי, איך היא רצה אחרי כשזה קרה, והסנדל שלה נקרע והיא רודפת אחרי החיילים שלקחו אותי'....

"נטף, אחותה, משלימה את הסיפור מזווית הראיה שלה: 'בזמן שסחבו את הדר רצתי הביתה ואמרתי לאחים שלי: כל אחד לוקח תמונה של אבא, זה יעזור לנו מול החיילים. הכל מסביבי היה בלאגן שלם. חיילים נכנסו ותפסו אנשים בבית. אחי הקטן, בן החמש, בכה, וחיילת נתנה לו סטירה ואמרה לו תפסיק לבכות.... '" ("בשבע").  זה קרה בבית משפחת איובי, בכפר דרום

לפי מעריב, הם אנשים רגישים מאד (ראינו בסרטים על הגירוש). מעריב יודע לספר, שבזוית עינו של אורי בר-לב, נצנצה דמעה, כאשר בא לגרש זקן בן 74, ניצול שואה... (הוא עוד ישלם על כך!) זה מזכיר את כל חיילי צה"ל ה"אומללים", דור אחר דור, שגררו ובכו. גררו יהודים מעל אדמתם, במסכת ממושכת של התעללות "מדינת ישראל" בעם היהודי, כאמור, דור אחר דור, גררו ובכו. היום הם כבר לא בוכים, הפסיכולוגים שגייס שרון, ימ"ש, דאגו לכך. כלל לא יעלה בדעתם של החיילים, האמונים עלי הגנה על הדמוקרטיה, לסרב לבצע פשע מלחמה, כי זה עלול לפגוע בדמוקרטיה, במדינה, בצה"ל, בבטחון ובשלום! האם השמירה על כל אלה, אינה כדאית בגירוש ניצולי אלפיים שנות שואה מבתיהם במולדתם, ובהבאת האויב לפתחי בתינו?

 

קטעים מתוך כתבה ב"הארץ":

 

 

"... אביה הכהן הוא אחיו של תת אלוף גרשון הכהן, מפקד הכוחות שיפנו את חבל-עזה... בין שבעת ילדי המשפחה, נפקדת רק בתם הבכורה, אדוה: כצוערת היא אמורה להשתתף במעגל הראשון של פינוי גוש קטיף, והשבוע עמדה כחיילת מול המפגינים בכפר מימון.

 

...."ההתנתקות היא דבר מוגמר", אמר אביה הכהן, וברור לו שהקרב נגדה "אבוד". בעיניו,  

"זה לא עניין של ימין-שמאל, אסור שההתנתקות תיעצר, זה יהיה אסון". לכן, תכלית המעבר לגן-אור היא בשבילו "להתענות עם הציבור בתעניתו".

 

... הרב אביה הכהן קשור קשר הדוק לעוד עשרות לובשי מדים המשתתפים בפינוי. לצד הרב יואל בן נון, הוא עומד בראש ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, שמשרתים בה חיילים במסגרת השילוב (שנתיים ישיבה, שלוש שנים צבא). כמעט כל תלמידיו שנמצאים בפרק הצבאי ישתתפו בפינוי, ולהערכתו, כ-20 במעגל הראשון. הוא גם מלמד במדרשת ברוריה בירושלים, וחלק מתלמידותיו יוצבו במעגל הראשון.

 

.... הבת אדוה ... פנתה לרבנים, והם הורו לה לא לעזוב את הקורס כי "לא תהיה התנתקות". בכל זאת, היא התכוונה לחתום ויתור על הקורס, אבל הוריה הפצירו בה להישאר. אלישבע הכהן שלחה לה SMS ובו ציטטה ממגילת אסתר: "אם לא לעת הזאת הגעת למלכות". לדבריה, בתה "עומדת בדיוק בתפר", ודווקא היא יכולה לעשות את המשימה הזאת ברגישות הנדרשת. בינתיים היא סיימה את בה"ד 1, ואינה מתחרטת על החלטתה... " (הארץ, 24.7.2005).

 

למרות שלא הייתי שם!

איך הם יכולים להגיד: לא ידענו מה יקרה? לגרש יהודים מהבית שלהם זה סיבה מספיק טובה לסרב פקודה.

חלק ממה שמלמדים בצבא זה לדבוק בעקרונות שלך, לא?! אז כל אלו שהאמינו שהגירוש הוא דבר לא נכון היו צריכים לדבוק בעקרונות שלהם עד הסוף וללכת איתם לכלא. ובכלל הם הרסו לאנשים ת'חיים בצורה כ"כ קשה!!!

ודרך אגב- ברור שזה תפקיד של ה' לסלוח אבל לדעתי מותר גם לנו להחליט או לסלוח, הרי הם פגעו בנו!!!

 

זה לא נראה לי הזמן לפילוגים... לכן אם הם באמת יתחרטו, יבקשו סליחה, ויקבלו לעתיד אז אני מוכנה לסלוח.

אבל רק אם הם באמת יתחרטו!!!!

אותו. כשיצאו למנוע את חורבן יהודה, שומרון ובנימין, אז נדע כי באמת חזרו בתשובה.

דיברתי  עם חיילים שעשו את זה, והם  לא מרגישים בכלל רע עם עצמם, אולי באותו רגע, אבל עכשיו שכחו, ועוד מאשימים אותנו, לא הייתם צריכים לגור שם....הזוי............

 וגם כשמבקשים סליחה אמורים להחזיר את מה שלקחו, והם לא ...............

יש כל מיני שהתחרטו!!... ואת לא דיברת עם כל החיילים שגירשו...

ערב גיוסו -

 

נכדי, אתה תפגוש שם חברים חדשים, חברים אמיתיים, אחים לנשק. פתאום אתה תראה שההבדלים מתגמדים, שהמשותף גדול לאין ערוך מן המפריד. יחד, כאיש אחד, בלב אחד, כתף אל כתף, אתם תיחלצו למשימה הנפלאה להגן על עמנו ועל ארצנו.

 

דן חלוץ קטע מפקודת היום למגרשים:

 

"עלינו להבין את כאב המשפחות המפונות. מותר לכאוב איתן, אפשר להזיל דמעה, אפשר וצריך להתרגש מעוצמת האירוע, אך חובה לבצע המשימה בנחישות ומתוך רגישות. המפונים וילדיהם הם חלק מאיתנו. חלקם אחים לנשק בעבר או בהווה. בעת הזו, ורק בה, ניצבים אנו לרגע משני צידי המשימה, אך מיד עם השלמתה נתייצב שוב, כתף אל כתף אל מול האתגרים שעוד נכונו".

 

וסיכום "המשימה הלאומית

 

חלוץ ביקש להודות למשטרת ישראל, על החלק הגדול שלקחה במהלך: ''צעדנו כתף אל כתף במשימה הזו. נמשיך ונשתף פעלה במשימות ביטחון שונות. הוכחנו שאפשר להיות גם רגיש וגם נחוש ולבצע את המשימה''.

גם מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב משה קראדי, שיבח את שיתוף הפעולה בין שני הגופים. הוא ציין כי מדובר בהצלחה ובירך את מנהיגי המתנחלים על הרגעת השטח. למפונים ואמר: "משטרת ישראל וצה"ל ימשיכו ויחבקו אותכם גם במעונכם החדש".

 

 

לא נשכח ולא נסלח!

 

 

 

בס"ד,

 

לי אין זכות לתשובה,

לא גרתי בגוש.

אבל, ביקרתי בגוש,

ראיתיו ביופיו,

אבל בכל זאת, כאבתי את הרס וחורבן הארץ

כאבתי את כאב אחיי המתיישבים,

ואני חושבת שמאחר והתורה וההלכה קודמים למדינה, קודמים לצבא, וקודמים למפקדים,

החיילים צריכים להפעיל את שכלם הישר במצב כזה,

ואם הם הלכו ב"ראש מרובע"

אני לא רק שלא סולחת,

אני מאחלת להם שזה ישא אותם כל חייהם,

ואפילו שיחזרו בתשובה,

ואפילו שיעשו את התשובה הכי תשובה,

כלום לא יעזור

הגוש נחרב

אנשים חלו, נפטרו

בתים נחרבו והתפרקו, אין כפרה.

שלא תישנו בלילה!!!

שתשנאו את עצמכם!!

שלא תעיזו להוציא את האף שלכם מהבית!

וכן הלאה...

ולכן: אנחנו לא סולחים!

הבטחנו את זה לעצמינו אחרי הגירוש, וכיום, 5 שנים אחרי אנחנו ממשיכים לא לסלוח.
למרות שזה קשה, למרות שהלב נשבר מול הכתבה של שירן ב"בשבע" ושל עוד רבים כמותה, אני יודע: אני לא יסלח!!!!

ואולי זה מה שימנע את הגירוש הבא...
מי יודע?...

אם אנחנו נסלח, יעשו את זה ליהודים אחרים!!!!!!
  לא שוכחים ולא סולחים!!!!!!

                

אם אנחנו נסלח, אולי נקח את האנרגיות של שנאת-אדם-מישראל ונבנה חיבור גדול יותר.

אם אנחנו נסלח, אולי ככה נצליח למנוע שנאת-חינם מיותרת. כן, מיותרת. 

אם אנחנו נסלח- אולי ככה נצליח לפעול פעילות קטנה (וקשה) למען כלל ישראל.

אם אנחנו נסלח- אולי ככה נצליח לפעול פעילות קטנה (וקשה) למען בניין הבית.

לא לסלוח??? מי אנחנו? מלך העולם? איזו גאוה!!!!

הרי גם הם היו חיילים במשחק של הקב"ה!!

לא שרון גירש, לא הצבא גירש, לא המעגל החיצוני ולא הפנימי...

רק הקב"ה!!

אין עוד מלבדו!!!!

 

עכשיו, כל אחד ילך בשקט לפינה השקטה שלו, וידבר עם ה'.... עם עצמו.... ישאל, יחקור ויבדוק..... למה ה' גירש אותנו מעל אדמתנו??????????

 

אני מבטיחה תשובות מעניינות, תהליך מפרה ותוצאות יעילות הרבה יותר מאשר ההתמרמרות המתרברבת והגאותנית שבשירשור הזה!!!

אבל אולי זה יהיה אפשרי בשלושה תנאים: *חרטה עמוקה.

                                                     *קבלה לעתיד שבחיים הם לא יעשו את זה שוב.

                                                    * תיקון של מה שנעשה- חזרה לגוש קטיף.

 

ואז יהיה מה לדבר על סליחה.. לבנתיים אפילו תנאי אחד לא ממומש..

כשתעמדי ב"סליחות" לפני בורא עולם

תעלי את הטיעונים האלה בדיוק!!!!

 

האם לדעתך ה' צריך גם להגיד את אותו הדבר לגביך? חס וחלילה!!

ומה את? יותר מיוחסת? לך יש יותר זכויות מאשר לה' כדי לא לסלוח?!!!

 

בע"ה שנזכה להיות רחמנים וסלחנים כמו ריבון העולם.....

הזאת, היא לציבור ככלל, ולאו דווקא לחיילים פרטיים, כי אז באמת אפשר לטעון את הטענות:

"ולך ה' יסלח בעוד חודש, מי את שלא תסלחי וכו'"

"לא רק שאין ממש סיבה לסלוח וזה כבר כל מגורש בפני עצמו אלא שאסור לסלוח!"??? למה מי אנחנו שלא נסלח אם מבקשים סליחה??

אין באפשרות החיילים להחזיר את הגזילה. וזאת גזירת שמיים אסור לנו להיתערב. אי-אפשר להגיד שאם החיילים היו מסרבים אז זה לא היה קורה. זה קרה, סימן שזה היה צריך לקרות.

ויש שביקשו סליחה. לדוג' שירן (הכתבה בב7), אין עניין לסלוח למי שלא מבקש סליחה, אבל ל=אסר לסלוח?? מה פתאום????

בס"ד

ולא חיביים לסלוח.

(אפילו הרב אבינר "הממלכתי" אמר את זה..)

מהטיעונים הנ"ל.

מי אנחנו שניטור להם טינה? שלא נסלח?

בס"ד

צריך לשאול כל יהודי שהיה/הווה/יהיה קיים אי פעם, אם הוא סולח להם.

 

אבל בת'כלס, ברחוב, יהיה לי קשה להיות חברה של אדם שגירש- כי ישלו בעיה במוסריות.

אבל אם הוא קיבל לעתיד לא לגרש, והוא מקדיש את חייו לארץ ישראל (וגם לשיקום המגורשים) - אני מוכנה לקבל אותו קצת.

ולא יכולה להגיד בלב שלם שאני סולחת וגם לא יכולה להבין את אלו שכתבו פה שאם היו אומרים להם לגרש אנשים מהבית שלהם הם היו עושים את זה כדי לא לשבת בכלא... פשוט לא מבינה!

היו חיילים שעשו מאין ברירה זאת אומרת היתה את האופפצייה לסרב פקודה אבל מצד שני זה היה הורס להם תחיים הגשמיים אולי וזה חשש כבד מצדם והם לא ראו את המצפון שיהיה להם אח"כ הם היו חולייה בשרשרת.....

מי שבאמת אסור לסלוח קבל תעונש:

אריאל שרון=צמח.

המפכ"ל=התפטר בעקבות הרשעתו

הרמטכ"ל =  "           "           "

הנשיא=הורשע והתפטר גם כן...

וכו'..

תראו את הסרט יש דין ויש דיין!

לכאורה:

אין לנו זכות לדון את החיילים באותה מדה שאין לנו זכות לדון את המגורשים...

ודודים שלי מגורשים מכפ"ד הם היו 3 שנים במגדלי אייל לילדים לא היו חיים והיום הם עברו ליישוב ומשתדלים לבנות את חייהם בהצלחה ב"ה!!!

ואם כל אחד יחשוב אם עצמו לבד הוא יגיע למסקנה שגם לו עצמו יש חטאים בקנה מדה שונה אבל בסופו של דבר....

אז בואו נפסיק לדון אותם כבר....

למרות שאני מצדיעה לאלה שסרבו פקודה (אח של חברה שלי) הוא חוזר בשאלה, ימני קיצוני, סרב פקודה, ישב על זה בכלא!!!

אני חושבת שכמה שיותר נסלח להם ונבין שמצד עצמם לא היה להם יותר מדי ברירה זה רק יקרב את הגאולה ויביא לאהבת חנם!!!

 יהי רצון שנזכה לראות את בניין בית המקדש במהרה בימינו אמן! ושגוש קטיף יחזור לעמוד על תלו ושנזכה לתחיית המתים אמן ואמן!!!

ברור ומובן למה קשה כלכך לסלוח!

זה יקח עוד המון זמן, עד ירפאו הפצעים... צלקת בודאי תשאר....

מאחלת לך החלמה מהירה, חיבוק ונשיקה...

וגם לכל המשפחה שלך, ולכל השכנים וכל המגורשים....

 

 

בס"ד

מפריע לי שהרבה מדברים פה על הפגיעה במשפחות.. ועל איך שהחיילים לא הפריע להם לראות משפחות נקרעות מבתיהם. (וכן האלו שאומרים הפוך- שהיה להם קשה, ועד היום יש לם צלקות..)

 

את זה אפשר להגיד גם על בית ערבי שצה"ל הורס. או על מסתננן שמגורש מהארץ.

 

אנשים- זאת ארץ ישראל!!!

והיא שלנו. נקודה.

מה זה שלנו? של כל יהודי איפה שהוא נמצא בעולם.

ושל כל יהודי שהיה קיים אי פעם. של אברהם אבינו, ומשה, ויהושע, וכל האנשים שאנחנו לא יודעים את שמותיהם, ואלה שאנחנו כן.. ואלה שעלו על המוקד בספרד, ואלה שנשרפו חיים באירופה, ואלה שמתו בסיביר שברוסיה, והיהודים הרבים שנרצחו/ נפטרו בדרך לארץ ישראל. המעפילים, התימנים, האיתיופים!!

 

יש כאן חטא כלפי כלל ישראל. 

ולכן אין שיקולים של רגש המשפחות שגורשו מהגוש. גם אם כל המשפחות היו מתפנות מרצון, חלילה, ואף יהודי לא היה נלחם על הגוש, והיו מבקשים מהחיילים רק לנקות שם או משו כזה- אסור היה להם להשתתף בפשע הזה!!!! 

 

לאדם יש בחירה חופשית. אבל הוא מצווה לבחור בטוב, בחיים.

מי שגירש- צריך לשאול רב גדול מאוד- מה התיקון שלו למען עמ"י.

ממש ממש לא!!!!!!!!!

 

בתור אחת שלא גרה בגוש ולא עברה את הגירוש, אני אומרת שהיה לי מאד קשה לסלוח להם, אבל בסוף הייתי סולחת, מן הסתם.

אבל בתור אחת שגרה בגוש מילדותה וחוותה את הגירוש ממש... לא נראלי שהייתי סולחת להם... אפילו אם מתחרטים....

הם לא אשמים הפכו אותם לרובוטים חסרי נשמה. הם לא ישתתפו בגירוש הבא. אבל אלה ששלחו אותם ימצאו פריירים אחרים. הכל בשם הדמוקרטיה ושלטון החוק.

"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"

הפשע של החיילים המגרשים הוא כלפי הקב"ה, כלפי ארץ ישראל, וכלפי תושבי גוש קטיף שהתעללו בהם.

בימים אלה ביבי, ברק, וראשי הצבא מתכננים את הגירוש הבא בכל יהודה ושומרון, כדי להגישם "נקיים מיהודים" לצורר אבו מאזן.

אז איך אפשר לסלוח על פשע שמבצעיו חוזרים עליו? והם מעולם לא הביעו שום חרטה. להפך, הם מתגאים בביצוע המושלם של הפשע.

מסוגלים להמשיך.אם הם היו מסתכלים עליה,הם היו בוכים. אם היית מביאה תמונה שהם מסתכלים לה בעיניים ונשארו עם מבט אטום,זה היה כבר משו אחר.. 

זה לא פשוט כמו שאתם חושבים. אתם יודעים באיזה מצב היו החיילים? זה לא פשוט בכלל. אני יכולה לחתום לך שרוב רובם של החיילים לא שמחו לעשות את זה. ותאמיני לי שמאז הגירוש הם אוכלים את עצמם מבפנים.

לא יודעת גם אם צריך לסלוח.

אולי גם נסלח לחלק מאנשי האס. אס שהגיעו למפלגה הנאצית מכוונות טהורות ורק מילאו פקודות ומצאו את עצמם האנטישמים והרוצחים הכי גדולים בהיסטוריה? והם נורא מסכנים עם הי'יסורי מצפון שיש להם עכשיו...

השוואה קשה, בכל זאת החילים הם אחינו, יהודים.

אבל איך אפשר לסלוח על כזה דבר?

ואל תבלבלו את המוח עם סיפורי מסכנות של החילים, עם כל המצב שהם היו בו-

הם אלה שבחרו לעשות את זה.

אם רוב החילים לא שמחו לעשות את זה, אז ריבונו של עולם למה הם עשו???? אם לא היו עושים גם היו שמחים וטובי לבב וגם לא היה גרוש!

אבל אם הוא ממש מתחרט והוא למד על חשיבות א''י והוא יעשה מעכשיו פעולות הסברה לחילים למה לא לגרש

אני אולי יסלח לו

 

 

אלה (שכמו בתמונה) לא יכלו להסתכל לאנשים בעניים והורידו ת'ראש

להם צריך לסלוח אך לשאר לו!!

 

אבל הכי חשוב צריך לא לסלוח ולא לשכוח למדינה ולממשלה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

על מה שהם עשו לנו!!!!

וזה לא רק הבית שלכם זה ארץ ישראל!!!

הוא הרי כיוון אותם לעשות את זה.. הרי הכול מה'..

החיילים האלה באו והרסו לעשרות אנשים את החיים.

הם נתנו חלק מארץ ישראל לגויים שרבים מהם רוצחים.

הם גרו את תאבונו של החמאס.

 

 

ומי שאמר שהם לא בקשו סליחה-בקשת סליחה נועדה לעורר את הנפגע שלא השכיל לסלוח בעצמו.

 

ונסלח להם אולי אם הם יתחרטו. אם הם לא יתחרטו והם חושבים שהם לא עשו שום דבר רע- אז גם מבחינתם הם לא צריכים שנסלח להם.. ומבחינתנו..

גורשתי מגוש קטיף, ואפילו שבאנו לחזק, ואחרי הגירוש היה לננו לאן לחזור- עדיין אני כן חושבת שעברתי את זה איכשהו..

ואני לא סולחת לחיילים שגירשו אותי..

אנחנו דיברנו איתם גם בצורה יפה, וגם בצעקות. אז מה אם זה היה צעד נועז לסרב פקודה?? למה לעזעזל הם לא הלכו אם האמת שלהם??

וכולם שם ידעו שהם עושים צעד חמור!! כולם!!!

הם ממש עיצבנו אותי, בכו שם כמו המגורשים. כאילו רוצים להשתתף בצער- והם יכלו למנוע את כל זה!!

הם היו ממש חצופים! הם התנהגו בצורה מכוערת..

דוד שלי נגע שם באחד החיילים ואז החייל אמר לו "אל תיגע בי" כאילו שהחייל הוא רכוש פרטי. ולו יש זכויות על עצמו, אבל הבית שלנו, הפקר, זה של המדינה...

הם נתנו לנו מתנות- זרקנו להם אותם לפרצוף- למה הם מנסים להשקיט את המצפון שלהם?? כאלה *****

אני רואה מה קרה למשפחות של חברות שלי ולאנשים שגורשו מהגוש....

כל החיים שלהם נהרסו מזה,

ילדים שברחו מהבית, הורים שהתגרשו, ילדים שחזרו בשאלה וכו' וכו'..

אני שונאת את החילים האלה. ממתעבת אותם!!

 

זאת בכלל לא שאלה לדיון!!!

כל חייל בפרט פגע באופן כללי בארץ ישראל השלמה ובעם ישראל.

אין אף אחד רשאי לסלוח להם על מעשה שהחריב ארץ שלמה,

ארץ של הציבור!!! ולא של החיחד, כמובן.

אולי יש לדון על האם משפחת *אברמוביץ'* באופן אישי סולחת לחיילים

שגרשו אותה אישית מהבית, שעשו טראומות לילדים של אישית,

ושהרסו לה את חייה, פרנסתה, וזוגיותה האישיתת!!

אין לאף אחד זכות פה לסלוח לחייל על מעשה כלכך כללי שעשה!!!!

ואם אתם שואלים את דעתי האישית-

גם אם לא הייתי אחת מגורשת, באופן אישי אני לא סולחת להם-

כי הגרוש גרם לכלכך הרבה בעיות בטחוניות נוספות,

ולכלך הרבה הרוגים נוספים

מלבד מה שעשה וגרם לחייהם האישיים של המגורשים.

ובמלחמה ירית בחייל צה"ל אחר.

-א"א לומר שלא עשית טוב-זאת התגובה המתבקשת.

ואפילו אם אתה חושב עדיין שפגעת במחבל-הנפגע צריך להבין אותך ולסלוח.

ולמי שאמר שהם עשו את זה כדי להזיק,אפילו אם יש כאלה-יש גם כאלו שלא.

וזה לשון הרע\הוצאת שם רע והשמצה לומר כך.

והם לא פגעו בארץ ישראל השטח ירד ממדינת ישראל -ולא מארץ ישראל.

אבל לא היתי כועס עליהם כמו שהיתי כועס על אחד שבא מרצונו החופשי ורץ לגרש יהודים.

זה ממש אבל ממש לא נכון. אולי קצת חשבו על מה שהם עשו. אבל הרוב עשו את זה מיתוך צדקת הדרך....

וצריך להבין הוי חיילים ששמחו...כן שמחו לגרש יהודים מבתיהם.

כמו שיאיר לפיד השמאלן אמר "רצינו לראות אותכם בוכים-זו היתה המטרה"....

 

 

בדיוק כמו שאנשים שחזרו בשאלה, הם"אנטים",

אתה חושבשהם באמת אנטים?? הם מתים לחזור לדת, ולא עושים את זה מבושה ובשביל לבראות שהם מנצחים

(אני מכירה מקרים מקרוב..)

הם לא חושבים באמת שהשמאל זה הצד הנכון. הם עובדים על עצמם1!!!

ניראלך שיש לו לב של אבן?? שהוא רוצה לראות חצי עם בוכה??

הוא שם המון מסכוות מתחת לפרצוף האמיתי,

והוא כבר מתחיל לשכוח מה הוא באמת!!!

ורוצה להגן על אחים שלה..

 

בעזרת אלופו של עולם

 

הדיבורים על מחילה וחשבון נפש הם דיבורים חשובים שצריכים להיות מצואים בכל יהודי ויהודי ומי שאין לו את זה לא יכול להתקדם בבנין הרוחני שלו כלפי ה' וגם כלפיי הסובבים אותו..

 

אבל איך אפשר לסלוח על משו שלא נעשה לך , האם אפשר למחול בשם מי שנעשה לו ההעול?

ארץ ישראל של ה' יתברך והחריבו והפיקרו אותה ושרפו בתי כנסת , אנחנו אל יכולים לסלוח בשביל ה'

חיללו את שמו ואת שכינתו

 

בצפיה לשבירת ההסתרה

וגילוי ה' בעולם בשלמות

ותפילה לארץ שלמה ותורה שלמה