וזה נשמע לי מוזר מאוד.

זו פסיקה שגם מופיעה בשו"ת של מכון פועה

גם אני אישית לא שמעתי על זה עד עכשיו.

דיני פרישה בזמן לקיחת פרימולוט נור - מכון פועה

וואי אני רותחת!!

כל-כך מחזיקה ממכון פועה

באמת

שהם בודקים ולא פוסקים סתם

ופתאום מאיפה זה הגיע...

כמובן חשוב לי להדגיש -

מאמינה וסומכת על ההלכה

מה שהלכה - זאת ההלכה, כמובן, גם אם אני לא מבינה

הקושי שלי הוא בפסיקות על גבי ההלכה

שאני כבר לא יודעת מה אמיתי ומה החמרות שאני לא בנויה אליהן

כי כנראה שיגיע הווסת

מילא בדיקה

אפילו אחת ליום - הייתי מבינה את ההוראה הזאת

ז''א חצי יממה או יממה שלמה.

זה ממה שאני למדתי על דיני פרושה, לא מכירה ספציפית לפרימולט מור, אבל זה ההלכה של פרישה

איזה שלוקחת הורמונים נחשבת מסולקת דמים אז היא לא צריכה לחשוש בימים הרגילים ובעונותהרגילות

אבל ברגע שמפסיקים את הכדור, אחרי 48 שעות מתחילים לחשוש שתגיע ווסת אלא אם כן יש לאישה חזקה אחרת.

אישית הרבה פעמים המחזור הגיע לי תוך יומיים אז זה ממש הגיוני עיני

ואם יש לך כבר קביעות שאת מקבלת יותר מאוחר, את יכולה לבקש מרב פסיקה אישית מתי להתחיל לפרוש.

גם גלולות זה ככה

אני לוקחת גלולות מסוג אחר, אבל בגלל שאני מחברת חפיסות הגוף עלול להגיב שונה בכל פעם, ולכן הרב שדיברתי איתו אמר לי שבמשך הזמן שאמורה להתחיל הווסת (לפי מה שכתוב בהוראות של הגלולה) נאסרים לקיום יחסים.

אבל זה הרב שלי לפי הפסיקה שלי

אם מתאפשר

ולא במכון פועה שעושים עבודת קודש אבל הפסיקה שלהם יותר גנרית ולא פרטנית לסיטואציה. ומהניסיון שלי רב שלכם עדיף בזה, שמכיר אתכם ויודע לשאול את השאלות הנכונות.

אם את יודעת באופן וודאי על עצמך שלוקח לך שבוע מאז סיום הכדורים עד שתגיע הווסת, תשאלי רב אם יש סיכוי שתוכלי לספור ימי פרישה ממועד הווסת הצפוי.

הכדורים דוחים את המחזור מעבר למועד הצפוי, וכשמפסיקים אותם הוא אמור להגיע תוך יומיים.

אף פעם לא נתקלת במושג של ימי פרישה? זה שונה מלהיאסר בצורה רגילה. זה מאוד הגיוני שהמועד הצופי לקבלת הווסת יהיה יום פרישה. זו פעם ראשונה שאת לוקחת פרימולוט נור ונתקלת בסיטואציה הזו?

באופן כללי, אני רואה כאן גישה ממורמרת על ההלכה, שחבל להחזיק בה ובעיקר גורמת לך סבל.

הלכות טהרת המשפחה הן ממש לא משהו שהמציאו חבורה של רבנים יושבים בחדר חשוך וחושבים איך לדפוק נשים ולסבך להן את החיים.

אני חושבת שהדרך הכי פשוטה להבין את זה היא פשוט ללמוד את ההלכה. אולי תחפשי קורס הדרכת כלות, או תקבעי חברותא עם בעלך, (בהנחה שיש לו רקע ישיבתי ללמוד ברצינות יותר מ"לא נשמע לי ההלכה הזו") כדי שתביני לפחות בצורה בסיסית מה המנגנון, איך הוא עובד, מה השיקולים.

תראי כמה קופצים מעל הרים וגבעות בין האיזון העדין של לטהר אישה לבעלה, שלום בית ופרו ורבו מצד אחד שהוא בהחלט חשוב ומשמעותי, ולבין הצד הלא פחות חשוב של איסור כרת של בעילת נידה והרחקות מהאיסור החמור הזה.

אף אחד לא נגדך, ודווקא מי שלא בקי באיסורים הללו עלול להחמיר יותר מידי ולהקל בשלום בית, אלו נושאים מאוד מסובכים ומאוד עדינים שדורשים שנים של שימוש תלמידי חכמים בשביל להיות בטוח ביכולת הפסיקה בהם.

לגבי מה שכתבת בהמשך. מה הכוונה פוסקים סתם? יש למכון מכון פוע"ה כמה רבנים בקו ההלכה והם בהחלט ממליצים לא ליפול כל פעם על רב אחר אלא לפתוח תיק מסודר אצל רב אחד שיכיר את ההסטוריה, ותדעו איפה למד ומי היו רבותיו והאם שיטת הפסיקה שלו מתאימה לפסיקה בבית שלכם.

ומעבר לזה, זה באמת מקרה בסיסי של קביעת ימי פרישה. פורשים מיחסים וממגע מיני שעלול לגרום לזה מהתאריך שהמחזור צפוי ועד שהווסת תגיע. בקביעה רגילה זה מבוסס על הפעם האחרונה שקבלת ביום או בלילה פורשים רק בתארכי קביעת ווסת ביום או בלילה לפי עונת הפרישה שלך. בכדורים בגלל שהם מוחקים את ההתיחסות לווסת הקודמת פורשים גם ביום וגם בלילה. המחזור באמת אמור להגיע בזמן הזה. שוב, זה לא שהם יושבים וחושבים איך לעצבן ולדפוק אותך. ממליצה ללמוד את ההלכות בצורה מעמיקה ככל האפשר ולהבין את ההגיון שמאחוריהן. חבל על העצבים.

לא נכון להציג את זה לגמרי ככה.

נכון שהממסד התורמים וההלכתי לא בא לדפוק נשים, אין ספק.

עדיין יש כמה גישות בהלכות טהרה וזה משנה הכל ממש.

אנחנו יש לנו רב שממש מקצועי בטהרה, יש לו כולל טהרה שהוא מסמיך רבנים, ואנחנו שואלים אותו מאז החתונה.

לא היה לנו כמעט מקרים שנאסרנו מכתמים, וכמעט תמיד הצליח להתיר.

פעם אחת מרוב ההמלצות פה התקשרתי למכון פועה במקום אליו,

הייתי ההנקה עם סרט טענות כתמים שלא תיגמר בשנה הקרובה.

והרב שענה לי אמר לי ללכת עם תחתון בהיר לוודא שתקין כל הזמן.

היה נשמע לי מרחיק לכת, כי ברור שניאסר ככה ולא נצליח להיטהר לעולם.

התקשרתי אחר כבוד לרב שלנו, אמרתי לו מה אמרו לי ממכון פועה והסברתי את הסיטואציה כמו שהזכרתי שם.

אמר לי בשום אופן לא ללכת עם תחתון בהיר, חסר סיכוי להישאר בשפיות עם שנה של איסורים.

ולא נפסיק הנקה בגלל זה.

אמר לשים תחתון כהה רק שחור, עם תחתונית שחורה מעל. לעצום עיניים בשירותים, לנגב במגבת כהה.

כל עוד זה לא מגיע למצב של להחליף לפד, וזה נשאר כתמים רק, או שראיתי על בהיר בטעות, הכל בסדר לגמרי וברוגע.

השם רוצה שנהיה יחד. לא מחפש להפריד אותנו.

השאלה כמה מכירים את ההלכה ואת האפשרויות להתיר וכמה יש נרווים או פחות.

בעלי לאחרונה הסביר לי שיש מחלוקת בגמרא האם הולכים בשיטה של לחשוש ולבדוק ולוודא או שעושים הכל להתיר.

היה חשוב לי להגיד את זה. כי כששואלים והגישה היא לבדוק - הרבה יותר קשה להכיל את זה או לא לצבור כעס על הממסד הרבני. זה מטריף להיות אסורים מלא.

יודעת שצריך רב קבוע, והגישה קבועה, ולא לעבור כל יום מישהו אחר, אבל חושבת שלגמרי אפשר לבדוק בגמרא את הסוגיה ולהחליט אם הולכים באופן קבוע לרב שפוסק בגישה של לתת לזוגות כמה שיותר אפשרות להתיר ולא לעשות בדיקות נוספות.

לק"י

למשל זכור לי שהם פוסקים שאפשר ללכת עם תחתונית בשבעה נקיים, דוקא כי היא לא מקבלת טומאה.

כתבת נכון, רק שלתת אותם כדוגמא זה לא נכון בהכרח.

וכמו שטארקו אמרה, שיש עדיפות לרב אחד שכבר מכיר ויודע את ההסטוריה שלכם וכו'.

וגם אם לא, צריך לפרט הכל הכל לרב, שיוכל לפסוק באופן פרטני. ולא לתת רק פסיקה כללית.

מאשר לטהר אותה

כלומר

בזמן הטהרה יש הרבה יותר אפשרות לא להאסר

מאשר אישה נידה שמנסה להיטהר (גם שם יש היום הרבה דרכים אבל עדיין..)

לכן פוסקים עושים הכל כדי לא לאסור אישה סתם

מעריכה

בדיוק לאחרונה נפל לי אסימון

שככל שהרב יותר בקיא בעניין מסויים -

יהיה לו יותר קל להתיר

ולהיפך, מי שלא בקיא - יהיה לו יותר קל לאסור

התובנה הזאת עזרה לי מאוד בעקבות פסיקות באמת הזויות שקיבלתי בחיי

וההבנה שהרבנים אליהם פנינו לא היו מספיק בקיאים בנושא

ומנגד - אני לא הייתי מספיק בהירה בנתונים (כמה קשה לי נפשית לדוגמא)

לכן כשמגיעה הלכה כזאת שלא הכרתי (בואי, אנחנו נשואים מעל עשור)

זה ישר מלחיץ אותו ואני פונה לפה כדי לבדוק שעוד נשים מכירות

ושאין פה פשוט מקרה שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך...

אני מופתעת מההחלטיות שלך שהווסת מגיעה תוך יומיים

אמנם לא לקחתי הרבה פעמים בחיי פרימולוט אבל במעט שכן זה מעולם לא לקח יומיים. לפחות ארבעה

אדייק שההלכה לא הייתה ימי פרישה - ימי פרישה אני מכירה כמובן, יש עונה ובה פורשים.

ההלכה הייתה מיומיים אחרי שסיימתי פרימולוט עד שהווסת מגיע.... לא עונה אחת או שתיים, תתארי לך שהווסת מגיעה שבוע אחרי ואנחנו אסורים בביאה ארבעה ימים ככה אוטומטית בלי לבדוק כלום...

זה לא נשמע לי רוח ההלכה בכלל

אבל באמת שמחתי לשמוע שעוד נשים מכירות את האירוע

דבר ראשון יש בעיה רפואית וכדאי לבדוק הריון או מה בדיוק הבעיה.

כתוב בהוראות של הכדור שהווסת אמורה להגיע תוך 2-4 ימים. משם מגיע ההלכה הזו.

בעלי אמר שהדין בכדורים הוא לפי "פרישת מעשה", כלומר מעשה שהאישה עושה שידוע שיביא ווסת וצריך לפרוש, גם ביום וגם בלילה, ממתי שהווסת אמורה לקרות. ידוע שהכדורים מביאים ווסת תוך מינימום יומיים אז זה הזמן שחוששים שתהיה ווסת וצריך לפרוש.

אם אחרי יותר מ4 ימים לא תגיע וסת את בהחלט יכולה לשאול רב ויש סיכוי סביר שיתיר לך להפסיק את הפרישה. (וגם לראות רופא, אלא אם כן את י6דעת שזה נורמלי אצלך).

זה פשוט לא סביר שהווסת תאחר שבוע אחרי הפרימולט נוא, אם זה יקרה תשאלי רב ותפרטי שזה המקרה. הוראות כלליות לרוב הנשים לא מתאימות למקרים יוצאים מהכלל. בשביל זה בדיוק קיימת שאלת רב.

חוסר הדיוק במונחים מעלה לי שאלה. איך שאלת את הרב? התקשרת לקו ההלכה ולא אמרת כמה זמן בדרך כלל יש לך עד שמגיע ווסת עם הפרימולוט נור? שוב, כדאי שתקבעו רב קבוע ותבררו את הקו ההלכתי שלו, גם בתוך המכון. הרבנים המשיבים לא מגיעים כולם מבית מדרש אחד ויש הבדלים בפסיקה בניהם.

שוב, לגבי מושג "רוח ההלכה". זה מושג שאפשר לערער איתו על כל הלכה בלי שום חשבון. ("זה באמת רוח ההלכה שאני אשים כיסוי ראש שלא נוח לי איתו?" ושאלות כאלו)

ההלכה והתורה שה' נתן לנו לא ניתנו כדי שיהיה לנו כיף ונעים בתור המטרה הראשית. קיום המצוות תלוי בהתחשבות בשיקולים מציאותיים, אבל זה לא משהו שאפשר להגיע אליו בלי לעבור דרך המערכת ההלכתית והשיקולים וההלכתיים, לא סתם לבוא ולומר "זה נראה לי הזוי". אני באמת חושבת שלימוד גם אם לא ברמה של כולל נידה יכול לתת הבנה בסיסית איך המערכת הזו עובדת ולא לפעול מהבטן.

זה הרבה פעמים פשוט פרופיל הורמונלי שונה

גוף האדם הוא לא מכונה

וכמו שיש אורכי וסתות ואורכי מחזור שונים

ככה גם זה לעיתים משתנה בהתאם לכל מיני עניינים הורמונליים של האישה.

שוב, אם באמת המקרה שלה שתקבל הנחיות בהתאם למקרה.

ואין לי בדרך כלל.

בפעם פעמיים שלקחתי בחיי - לקח לפחות 4 ימים לווסת להגיע

מהרופאה שלי ורבנית (חברה) שהתייעצתי אתה - שתיהן אמרו שחמישה ימים זה נורמאלי

לכן הופתעתי מהקביעה שלך שזה יומיים

כמו שטארקו כתבה -

הקושי הוא מהחוסר הבנה לפעמים שהגוף הוא לא מכונה והוא משתנה מאחת לשניה

זה קצת כמו שאמרו לי שווסת זה חמישה ימים ואם יש לך יותר אז את צריכה ללכת לרופא ולבדוק ולעשות הכל כדי לקצר...

זה פשוט לא נכון. ניסיתי כל-כך הרבה עד שהבנתי שבגוף שלי זה פשוט לא נכון, אצלי ווסת היא 7 ימים ויהי מה

מבינה?

וסליחה שאני אומרת אבל נשמה, קצת נסחפת עם השמוס

סך הכל הפתיע לשמוע את ההלכה

וביקשתי לשמוע אם זה מוכר

אני מקיימת הלכה מאה אחוז בין אם הבנתי ובין אם לא

פרימולוט שלרוב לא לוקחים קבוע זה לא לפי הרוב אלא חוששים בימים שעשוי להופיע המחזור.

אישה שלוקחת גלולות קבוע ויודעת בדיוק באיזה יום מהפסקת הגלולות היא מקבלת כבר צריכה לחשוש רק לימים האלה

אם את לא מצליחה להכיל את זה, תקבעי כללים חדשים.

למשל, מי שרוצה לאפות יכול רק בחמישי, אם הם גדולים, אז רק כשאת לא במטבח.

כללים כאלה שיקלו עלייך, לא צריך להיצמד לגבולות השפיות שלנו עם הילדים, מה שמחרפן, לא חייב להכיל.

אותי מטבח לא מחרפן, אבל יש סוגי משחקים שגומרים לי את הסבלנות ממש, הם כבר יודעים שאיתי לא. כל אחת והגבולות שלה ויש זמני איכות בתחומים אחרים.

גם בעלי יודע. אני מסיימת ואז הוא נכנס, או להפך.

ועם הילדים בכללל.... אמאל'ה על הבלאגן... הם עובדים על מקום נקי ככה יותר קל לנקות אחריהם. בעיקרון הם אמורים לנקות אחריהם אבל זה כמובן לא מתקרב לניקיון ... וכמובן רק כשיש לי מוזה לשטויות, מבחינתי זה כמו לתת להם לצייר בגואש, ממש לא כל יום, ורק עם מספיק אנרגיה בשבילם.

בני 9 6.5 ו4.

ובדכ ממש יש לי סבלנות.

פשוט שמתי לב שבשישי אני קצרה מאד.

מה גם שהם בבית בשישי ורבים חצי מהיום צרחות אז עוד יותר

נרגעתי ואמרתי להם מעכשיו אין יותר לבשל איתי בשישיבע"ה.

רוצים בישולים- באמצע שבוע בשמחה.

מבאס אותי שזה ככה אבל עדיף להם מאשר שאהיה עצבנית

העיקר שאת תהיי ברוגע זה הכי חשוב. .אגב, הרבה פעמים בשישי אני מביאה לכם חתיכת בצק, אני עושה את החלות בשיש והם מתעסקים הבצק בשולחן. ממש לא לידי 🫣 עושים להם צורות בכיף... שאר הבישולים ביום אחר.

היום בבוקר היה לי רק ילד אחד ער אז נתתי לו לשפוך איתי חומרים לעוגה אבל זה פשוט ובלי בלאגן.

והם רצו לעשות כמוני

ואז רצו למרוח ביצה

ואז קיבלו שומשום שחור שמו. אח"כ גילו שיש שומשום לבן התעצבנו למה לא גיליתי להם.

אח"כשפכו את הביצה על השולחן והרצפה. שגעון

אני מאוד מזדהה איתך... (ולנו יש מטבח גדול דווקא)

זה פוגש אותך בעוד מקומות בחיים שקשה לך שמתקרבים אלייך?

דווקא לא לוקחת ללב וכאלה.

מלבד חרדות שיש לי.

פשוט לא יכולה שמתקרבים אלי זה מחרפן🤦‍♀️

כאילו שנמצאים לי בטריטוריה.

עבודה במטבח דורשת אנרגיה וסבלנות

ואז לא נשאר סבלנות לילדים

כשהילד רוצה לבשל איתי

זה רק דברים פשוטים שלא דורשים סבלנות

בציפייה שדברים ישתבשו

ישפך/ יתלכלך

ובזהירות יתר

מהאש/ סכין

כשהילדים היו קטנים אני הייתי מאפשרת להם להשתתף בבישול אפיה רק בזמנים פחות לחוצים,

חמישי או שישי על הבוקר בקיץ.

ומעבירה את הכנת החלות לסלון שהוא יותר מרווח וככה יש פחות סיכוי שישפך ואם ישפך יותר קל לנקות.

גם היום כשהילדים שלי כבר מתבגרים ובוגרים אני מתחרפנת כשהם איתי במטבח ביום שישי, למרות שיש חלקים שלמים בתפריט שלגמרי באחריותם, אני כן מאפשרת להם לאפות ולבשל אבל משתדלת לחלק את הזמן כך שאני אהיה בעיסוקים אחרים כשהם במטבח.

משום מה חשבתי שמדובר בילדים קטנים

שהילדים יוכלו גם להתעסק בדברים אחרים, ולא ממי שאין לה

כי הקושי הגדול הוא איך שגם יהיה מסך וגם שתהיה יכולת להתעסק בלעדיו.

אני גדלתי בלי מסכים חוץ מאיזה מחשב שהיה לתקופה עד שמת אבל בלי אינטרנט. והיה לפעמים משעמם ולפעמים לא, כמו כל ילד.

אצל סבתא שלא היה מחשב היה לנו מלא עניין ותעסוקה

אצל סבתא שהיה טלוויזיה לא יכלנו לעשות כלום חוץ מטלוויזיה.

אז השאלה היא איך שגם תהיה טלוויזיה וגם תהיה אפשרות להתעסק. וזה באמת נשגב מבינתי.

או לפחות להעלים אותה מעיני הילדים.

לנו אין טלוויזיה, גם כילדה לא היה לי (ואני באמת זוכרת שבחופשות אצל הסבתות כמעט כל הזמן צפינו - זה באמת משהו ממכר...)

כן יש לנו מחשב, אבל הוא משמש בעיקר לפעילות יצירתית, ופעם בהרבה זמן לצפייה.

הגיל של הילדים שלך מאתגר בשביל יצירה במחשב, אבל אולי כן אפשר לפחות למצוא משחקים לימודיים במחשב, ושזה מה שהם יעשו במסך.

מתי

מה

כמה

ולהסביר למה

בזמן רגוע

וגם לתת מה כן

לקנותיצירות

לעשות לוח חופש ולקבוע מראש מה התוכניות ואיזה פעילויות ולאן יוצאים וכו וכו...

אם זה להפחית, תבקשי עצה מי שיש לה.

לנו יש מסך ולא רואים כל היום.

בחופש אני משחררת יותר, אני מרשה בזמן בשנצ של הקטנה ובנוסף לפעמים ערב סרט. זה יוצא בין שעתיים לשלוש ביום. לפעמים יותר לפעמים פחות. תלוי מה הלוז שלנו. לי זה מתאים.

איך מפחיתים? מדברים איתם על זמנים קבועים בהם יש מסך ופשוט מתחילים. יהיה קשה בהתחלה, הם יתרגלו. עשיתי לילדים שלי הרבה קאטים כשהרגשתי שמשהו לא מתאים יותר, ולא נצפו טראומות ב"ה.

אפשר לקבוע משימות מסוימות שחייבות להתבצע לפני שיש זמן מסך. אלה יכולות להיות משימות בית, נניח, לסדר x דקות, ואלה יכולות להיות משימות שמאמנות אותם בתעסוקה בלי מסך, נניח, יש מסך רק אחרי שמשחקים x דקות בלי מריבות.

את אומרת שהכנת לו''ז לחופש..מה הוא כולל?

כשבונים לו''ז כדאי לשאול את עצמינו

מה העוגנים שאני זקוקה כדי לתפקד במיטבי בלו''ז?

להגדיר מה העוגנים לשך לעצמך- לדוגמא- חייבת רבע שעה קפה ועוגה לפני שמתחילה את הלו''ז.. לבד עם ילדים זה לא תמיד קל אבל אם את יודעת שחושב לך אז אולי תנסי למצוא לזה זמן יצירתי

וגם מה הילדים שלך אוהבים, מה הנק' מכשול שיכולות להיות ואיך היית רוצה להגיב אליהן

נגיד אני תדוגמא בדר"כ מתנהלת ככה בחופש

בבוקר המוקדם יותר אני פחות סביבם.. מתארגנת הם מחשקים עם עצמם...ואז ארוחת בוקר

אחרי שאכלו אז מגיע תורי לקפה או לאכול משהו אני שולחת אותם קצת לשחק ומסבירה להם שעכשיו אמא אוכלת

והאמת שהכיציוב אפילו לצייר או לכתוב להם את הלו''ז על דף על המקרר שהם ידעו מה מתוכנן

לא מצליחה לרוב

אבל אפילו ליידע שיהיה להם מוגדר

שיבינו 'יש פה לו''ז

אני קוראת לזה קייטנת אמא

ואז נגיד יש זמן ליצירה- קניתי מעלי אקספרס יצירות וכל פעם מחלקת ערכות יצירה אחרות

אחרי זה- זמן סיפורים כל אחד בוחר ספר ואני מקריאה או הצגה שעושה להם

אחרי זה משחק קופסא שהם משחקים ואני מכינה צהרים נגיד

ומשתדלים שאחת ליום יומיים תהיה בריכה בחצר או נסיעה קצרה למשהו קטן בחוץ או מעין או סתם לגינה כדי לאוורר אותם

לא תמיד אני סביבם ככה הם גם משחקים לבד

אבל כתבתי את זה כדי בעצם לומר ששמעתי ממך 2 דברים

מצד אחד מארגנת לו''ז מצד שני מצפה שיעסיקו את עצמם ולא יריבו

אפשר לתת להם להיות עצמאיים אבל לא לצפות שלא יהיו ילדים ולא יריבו וכו

ככה סה החיים זה לא חריג

וכן להבין שאם את מארגנת לו''ז את המובילה וזה עושה להם טוב ההובלה

לגבי מסך..תשמעי בעיני זה באמת ממכר ברמות

אצלי פשוט לא חלק מהחיים ולא אופציה

אחת לכמה חודשים מרשה פעם אחת וזהו

ושמחה בזה מאוד

לא אומרת לך מה לעשות

אבל בהחלט היתי עושה סדר

מדברת ריתם לא בשפה של גבולות אלא של הבנה ומסבירה להם את המשמעות 'ל לדעת לשמור על מינון בריא לש כל דבר

ומסבירה להם מה הכללים 'נוהגים בבית שלכם מהיום ו'את יודעת שלא קל להתרגל ואתם תעזרו להם

אפשר לקבוע מראש על סימן שכשילד מרגיש שקשה לו לקבל את הזהו..או את הלא.. הוא מסמן ואת מבינה עוד לפני ההשתוללות והחוצףה שפשוט קשה לו ומציעה עזרה או חיבוק.

והגבול תריך להיות גבול. לא נתון לויכוח

אבל אפשר למתן באופן הדרגתי שלא יהיה מדי קשה. להוריד קצת כל פעם

של מסך כל יום. בשעה קבועה עם טיימר מתי נגמר. כולם יודעים מתי זה יקרה ואין סיכוי לקבל לפני או אחרי.

לעשות שינוי זה יותר קשה מאשר כשזה המצב מראש. אבל נראה לי שלשבת איתם ולהסביר את הנוהל החדש אמור לעבוד. כדאי לקבוע נוהל שאת חושבת שתוכלי לעמוד בו. לדעתי בחופש אפשר גם פעמיים ביום, אם את צריכה את זה בשביל לנשום. אולי תחשבי על תכנים חינוכיים שיותר סבבה מבחינתך שיראו. או אפשר לדוג' שבבוקר יראו סרט לימודי/ סרטון התעלמות ובצהריים סרט כמו שהם רגילים. אבל תודיעי את זה מראש שידעו בדיוק מה מצפה להם.

ובכללי לגבי שיעמום- צריך יציאה/ פעילות בבית לדעתי בערך פעמיים ביום. וחוץ מזה בבית חומרי יצירה, סיפורים, וגם זמן משחק שיעסיקו את עצמם- אצלי מעסיקים את עצמם עם צעצועים, בעיקר מגנטים ופליימוביל בערך שעה ביום. וזאת באמת תקופה אינטנסיבית.

הבנים שלי בערך בגיל שלהם וממש אוהבים. יושבים ביחד שעה,שעתיים בעולם שלהם בחדר

ממליצה לקנות לימי הולדת

את יוצאת איתם למשחקיות וגינות משחקים? הם אוהבים?

עניין אחד זה התהוות - הפניות של הילדים לחקור את העולם, לשחק, להסתקרן, או כמו שניסחת יפה "להעסיק את עצמם".

את שמה לב שהילדים שלך לא מתהווים, אלא עסוקים במרדף - אחרייך, אחרי מסך, אולי גם ממתקים או אובייקטים אחרים. אבל זה לא מצב ברירת מחדל.. זה סימן בשבילנו, סימן לחוסר מנוחה רגשית - כי באופן טבעי ילד נינוח כן עסוק בהתהוות חלק משמעותי מהיום.

העניין השני זה הסתגלות.

הילדים שלך כבר רגילים למסך, ואת רוצה לגמול אותם ממנו. לקראת ההסתגלות הזו כדאי להבין איך זה עובד, ולבחון מה קורה בחיים שלך, ושל הילדים, ולצפות איך יראה התהליך הזה.

בגדול כשילד פוגש גבול (שאנחנו מציבים, או המציאות) - הפער בין הרצון למה שאפשר מוליד תסכול. תסכול זה רגש רב עוצמה שמטעין את הגוף באנרגיה, האנרגיה הזו יכולה להיות מנוצלת לכמה דברים:

1. בעדיפות ראשונה - לתיקון המציאות המתסכלת ("נוווו אמא בבקשה עוד סרטון אחד").

2. אם זה לא עוזר - לאגרסיביות (בעיטות, התחצפות, לפעמים הרס של דברים בבית וכו' וכו').

3. בכי. הבכי הוא הדרך של המח להרפות, להשלים עם המצב הקיים, ולהשתנות מבפנים כדי להתמודד איתו - להפנות את האנרגיה לחיפוש פתרונות אחרים.

בכי הוא המפתח להסתגלות. הבעיה היא שבשביל להגיע אליו צריך:

א. הורה שמסוגל ופנוי להחזיק לאורך כל הדרך בלי להשבר (טוב בסדר אני אתן לכם, אבל רק חצי שעה), ובלי להבהל מהאגרסיביות ולהגדיל את התסכול (מה זה, ככה מתנהגים?? בכלל לא מגיע לך!).

ב. ילד שהעצב נגיש לו, והוא יכול לבכות ולהתנחם אצל ההורה. הרבה פעמים זה לא המצב, יש הרבה דברים שיכולים להפריע - קשר לא מספיק בטוח, מגננה רגשית וכו' - אלה מצבים שקשה עד בלתי אפשרי להעביר שם תהליכי הסתגלות, אנחנו נפגוש את האגרסיביות שוב ושוב, לא תהיה הפנמה והרפיה וזה מאד מתיש וחסר תועלת. במצבים כאלה צריך קודם כל לעבוד על הקשר ולהוריד מגננה...

אני מציעה ומזמינה אותך לעשות את התהליך בליווי, זה יביא לך הרבה מנוחה ולב פתוח לבית - מעבר לשיתוף פעןלה מהילדים.

בהצלחה!

ילד נגיד שכשפוגש משהו שלא קורה לפי הרצון שלו

נכנס לתסכול רציני ...ומנסה להכריח את המציאות לתת לו

אם זה להציק או להרביץ

או לזרוק חפצים

או לכעוס עלינו ולאיים עלינו שאם לא אז ..

והוא כאילו לא מסוגל לקבל

ולא בקשב לשום דבר בזמן הזה

תופס אותו למערבותת רגשית כזאת

ואז לפעמים הוא עובר על גהולות באופן לא בסדר ואז זה גם יוצר עוד עניין חדש

את מזהה יפה את הלופ

זו מתנה עצומה לילד שלך, שאת מבינה מה עובר עליו גם כשזה לא פוטוגני בכלל.

לנו יש טלוויזיה בבית, אבל לא בסלון במקום בולט כדי שלא יהיה כל הזמן את הפיתוי, כמו שאני לא אשאיר שוקולד על השולחן במטבח.

בשגרה רואים אצלנו מעט, בשישי בדרכ, אבל אני שמה לב שאחרי תקופות שהיה יותר (למשל אחרי שהיינו אצל סבא וסבתא) -ילדים ממש צריכים ללמוד מחדש להעסיק את עצמם, ואז אני צריכה להיות פנויה ללמד. לעשות איתם יצירות, חוברות צביעה, להדביק דברים, להוציא מלא חומרים ושיזרמו על עצמם, להזמין חברים, להשתולל ביחד, לשחק ביחד-ממש לזרום איתם אבל, לא להתעקש על המקומות הקשים להם או המשחקים שהם פחות אוהבים אבל יותר לימודיים בעינייך, כדי לייצר להם פשוט חוויה טובה בלי מסך. אנחנו יוצאים בערך פעם ביום לאנשהו לכמה שעות טובות, ואחרי כמה ימים בלי מסך בכלל-מבקשים אצלי פחות ואנחנו חוזרים לזמן הקבוע שלנו בשישי...

לא פותחת לפני, לא נותנת אחרי. לרוב סוגרת לפני ארבע. כל ילד בוחר בתורו מה רואים

מדברת על החופש, כן? לא בשגרה

לא חורגת מהשעות האלה בשום מצב (יכול להיות שאשתמש בעצמי למשו ספציפי אבל לא הילדים)

בשאר הזמן: קוראים ספרים, הכנו בצק מלח ומשחקים, חול קינטי, יצירות, הכנת עוגיות, משחקי קופסה, שטיפת כלים...

וכל יום יוצאים לאיזה מקום. פעם לקניות, פעם לספריה, פעם לקניון, פעם למקסטוק, פעם לג'ימבורי.... וכן הלאה

אין מגבלות של זמן לגבי מסך

אלא השגחה על תכנים

לא יודעת למה עדיין חושבים שזמן מסך זה מושג רלוונטי

שההבדל בין תכנים והשפעותיהם הוא שמים וארץ

ילד יכול להיות במסך ולהתפתח רגשית/ לימודי/ חברתית/ תקשורתית

כי אני ממש קצרה בזמן-

לפני כל פעם שמדליקים מסך, מסכמים מראש מה עושים אחרי שמכבים אותו.

אם יש אפשרות אז הכי מומלץ זה סיבוב קטן בחוץ, בטבע.

יש משהו באור הכחול שממש מכבה לנו אזורים אחרים במוח, אז קשה לחשוב אחר כך מה לעשות.

אצלי יודעים- אחרי המסך עושים סיבוב בחצר, קצת פעילות גופנית, ועוברים לפעילות מוסכמת אחרת שעליה החלטנו מראש

ב''ה אני לא נתקלתי בהתנגדויות לכיבוי המסך.

אני הורדתי מוצרי חלב לתקופה מסוימת בגלל רגישות של התינוק.

לא ניסיתי שום דבר חלבי.

באותה תקופה אכלתי שוקולדים וגלידות פרווה.

השתמשתי גם בתחליף של גבינה צהובה לפיצה/ טוסט.

אני לא שותה קפה בכל מקרה, אז לא הייתי צריכה למצוא תחליף.

למרוח על לחם, במקום גבינה אכלתי דברים אחרים.

גבינה צהובה.

משהו למרוח על הלחם.

קוטג ובולגרית לאכול עם הסלט.

קפה אני לא שותה.

ושוקולדים וגלידות לא שאני אוכלת בכמויות, אבל לפעמים מחפשת את הפינוק הזה.

מרחתי בעיקר ממרח חלבה.

לפעמים אבוקדו, או שאכלתי לחם עם שקשוקה.

סלט אני לרוב לא אוכלת עם גבינה.

קרה לי פעם שהסתובבתי לסידורים, וממש התחשק לי ארטיק. לא רציתי לקנות משהו בטעם פירות, אלא וניל/ ריבת חלב וכד'.

הפכתי את כל המקפיא בסופר, ולא מצאתי שום דבר שרציתי. היה רק מארז של טילונים פרווה, אבל לא יכולתי לקנות מארז כי הייתי רחוקה מהבית.

ביקשתי בקופה הראשית שניתנו לי לקנות בודד מתוך המארז, אבל הם לא הסכימו, והייתי ממש מבואסת.

בסוף הלכתי לקצפת וקניתי שם גלידה פרווה.

אחר כך מצאתי מארז כזה גם במכולת שליד הבית, אז קניתי והספיק לי לכמה פעמים.

ממש מדמיינת את הבאסה...

לק"י

וגם תחליף גבנ"צ.

באתר שלהם יש גם גבינה מלוחה וחלומי.

מעדנים- יש משהו משקדים של תנובה. אני אהבתי בטעם אגוזי לוז.

הוא נקרא משומשו והוא מאוד טעים

או שבולת שועל אחר

גבינה צהובה להרבה יותר אנשים עובר בקלות כי יש בזה מעט מאוד לקטוז.

אפשר לנסות מוצרי חלב עיזים, יש לאחת החברות יוגורט עיזים (אולי חלב הארץ) שהוא כמעט בטעם של גבינה לבנה.

אבל אנסה את החלב הזה. לקורנפלקס/גרנולה זה יכול לעזור.

וחלב עיזים מעניין אם יהיה טוב. שווה בדיקה.

אני בכלל אוהבת יוגורט עיזים, זה יקר, הייתי קונה רק לעצמי יוגורט תות וכאלו.

לקורנפלקס מציעה לנסות שבולת שועל אגוזי לוז.

מהתחליפים

והאמת גם הכי פחות בריא

אני מעדיפה סויה

לבחירתך

סביב גיל חצי שנה הבטן שלו התחזקה ויכולתי להחזיר

פה הכל עשה לו כאב בטן גם ביס אפילו משוקולד וכאלה

לא אכלתי כלום חלבי וגם לא קטניות

שומעתעל הרבה שחלבי ממש משפיע, נראלי הולך ונהיה יותר ויותר נפוץ...

לי היה קשה שאי אפשר לעשות טוסט מהר כדי לשבוע ולהתפנק.. אפשר לקנות גבנצ טבעונית...

חלב שיבולת שועל של איזה חברה את השתמשת?

איזה תסכול שכל ביס קטן משפיע. אצלנו ב"ה קטניות לא ראיתי שעשו בעיות. וגם חלבי אם אכלתי אז ההשפעה היא רק יום אחרי, אז לפחות זה מקל. אצל הגדולים לפעמים היה לוקח שבוע אחרי הפסקת חלבי כדי לראןת תוצאות.

תכלס זה שלא יכולתי לאכולשוקולד עזר לי לאכול בריא יותר..

אני חושבת שאצלי זה ההפך.

נגיד במקום לאכול יוגרוט (בלי כלום, או להוסיף לו משהו כמו פירות, גרנולה) אני מחפשת משהו זמין אחר. ואז אוכלת עוגה..

או קונה מעדן סויה כדי שיהיה יותר טעים.

או במקום לאכול קוטג על הלחם או גבינה צהובה אוכלת לחם מטוגן או סתם שטויות כדי לשבוע.

אין את זה בכל חנות אבל ראיתי ביש חסד ובויקטורי

אבל את יכולה לנסות גבינה צהובה שזה הכי פחות חלבי, אין בזה לקטוז נראה לי.

בהפסקת חלבי באמת עוזרת?

התינוק חגג חודש להתחיל צרחות נוראיות בערב. פשוט סבל פיזי עצום ונפשי לי .

יהיה לי אבל ממש קשה לא לאכול חלבי

אצלנו גם היה צלחותעד שהורדתי

בהתחלה ניסיתי להדחיק...

אומרת לך שזה שווה מאוד.

תינוק צורח זה סיוט אחד גדול. אני ממש הרגשתי שקיבלתי את החיים שלי בחזרה. בגיל 4 חודשים כבר חזרתי לחלבי והיה בסדר ב"ה.

יש כאלה שאין אצלם השפעה. אבל לא תדעי עד שלא תנסי. לפעמים לקח שבוע מאז שהפסקתי חלבי ועד שראיתי שינוי.

וגם לי כמו שכתבתי מאוד חסר החלבי.

אצלי פיצה זה הכי גרוע שיש.

יוגורט לפעמים עבר בשלום, אבל ניסיתי רק אחרי כמה חודשים. בגיל הפצפון לא העזתי לשבש את המצב

יש חלב חדש יחסית, שהוא פרווה.cow free של יטבתה ו remilk של גד, והטעם ממש כמו חלב רגיל. ממליצה לנסות.

מעדני סויה של תנובה אלטרנטיב גם די דומים בטעם לרגיל.

כי הוא כן מכיל בתוכו את החלבון האלרגני. אז יכול להיות שגם במצב כזה של רגישות לתינוק הוא לא יעזור (אולי כן, לא חקרתי מה בדיוק בחלב גורם לרגישות)

הוא לא מתאים למי שרגיש לחלבון החלב.אבל חושבת שכן למי שרגיש ללקטוז.

אני לא יודעת איך זה אצל תינוקות…

גם דברים "קיצוניים" - טיול בחוץ, קריאת ספר, אפילו סרטון או ממתק...

ואז להתחיל בהסבר:

מהיום אתה גדול, וזהו, אתה לא יונק. במקום לינוק אפשר לשתות בכוס/לאכול איקס/לצאת לטיול/לקרוא ספר.

ואז לעמוד על זה בעקביות, גם אם הוא בוכה. להסכיר לו שוב ושוב שהוא כבר גדול ולא יונק.

אם בעלך יכול להיות איתו בזמנים האלה - הכי טוב.

אגב, מציעה לגמול בהדרגה - קודם רק בלילה או רק ביום (מה שקשה לך יותר). ואז להוסיף את זה להסבר (כשיש אור בחוץ אפשר לינוק/אי אפשר לינוק).

בהצלחה!

יש צפי כמה זמן פחות או יותר תהליךכזה לוקח?

מרחמת עליו😅

כן, זה תהליך לא קל, אבל בסוף זה משתלם.

הכי חשוב שתהיי באמונה שזו טוב בשבילו וטוב בשבילך.

באמת הרגשתי שהקושי העיקרי הוא קושי מנטלי ואצלי.

אני לא אומרת שלילדים זה לא קשה, אבל הקושי העיקרי היה שאני אחליט שדי וזהו.

בסוף מה שקרה זה שהייתי צריכה לקחת כדור שאסור בהנקה ואז הבנתי שאני באמת חייבת להפסיק ואין ברירה.

בפועל מה שעשיתי היה להגיד לה כל הזמן כמה היא גדולה. הפחתתי במשך כמה ימים את כל ההנקות חוץ מההנקה של הלילה.

וכשהגעתי למסקנה שזהו אז באמת אמרתי לה שהיא גדולה והצעתי לה בקבוק במקום (היא לא רצתה) ומה שהכי עזר זה שהיא המשיכה לישון איתי כשהראש שלה מונח עליי וליטפתי אותה. לא קטעתי את הכל בבת אחת...

היו איזה 3 ימים יותר מורכבים ואז הכל פשוט חלף (היא כן נשארה לישון איתי עוד במשך תקופה).

בהצלחה!!

תודה רבה!!

שתוכלי לספור כמה הנקות יש ביום, ואז לצמצם אותן בהדרגתיות.

אחרי שההנקות תחומות, ואת יודעת למשל שביום הוא יונק 4 פעמים, תשימי לך מטרה להוריד הנקה אחת פעם בשלושה ימים.

למשל במקום לחזור הביתה מהגן, ללכת מיד לגן שעשועים ולהיות שם זמן מה. שינוי סדר היום והמיקום עוזר לדלג על הנקות. אפשר גם לתת שוחד טעים במקום (לא מדברת על תקופה ארוכה, לא ליצור הרגל חדש, אלא כמה פעמים), לתת לו משהו טעים משביע שימלא את הצורך הרגעי הזה, גמדים למשל עזר לי.

אחרי כמה הפחתות כאלו, אם את רוצה להוריד הנקות בלילה ולהשאיר ביום (זה מה שאני עשיתי), להתחיל לפמפם בכל הזדמנות, בכל הנקה או הלבשה או החתלה שמשבת / מתחילת המעון החדש /זמן אחר שתחליטי - x ילד גדול ולא יינק יותר בלילה, רק כשיש אור בחלון יונקים ובלילה לא. אם את רוצה להוריד לגמרי הנקות - לפמפם אותו רעיון, שx לא יינק יותר. לדעתי עדיף בהדרגה, ואולי לא יפריע לך אם תישארו על הנקה אחת או 2 ביום.

שלי קצת יותר גדולה ובמצב קצת יותר טוב כי אנחנו עובדות על זה תקופה...

אבל בהחלט תלויה מאד בהנקה בעיקר בלילה.

כשתינוק נולד ההנקה מספקת לו כמעט את כל מה שהוא צריך - מזון, מים, נחמה, ויסות, קרבה רגשית... ממש ברז קסמים.

עם הזמן התינוק גדל והצרכים שלו גדלים גם הם, אבל לפעמים אנחנו נשארים מאחורה וממשיכים להציע הנקה (זה פשוט נורא נח) במקום לחשוף וללמד אותו עוד אמצעי ויסות, נחמה, קרבה וכל היתר.

ממש כמו עם מזון, ברור לנו שעם הגיל התינוק זקוק ליותר ואנחנו מתחילות לחשוף עוד לפני שההנקה כבר לא מספיקה.

אז זה כיוון אחד ומאד חשוב. בכל פעם שאת באה להציע הנקה - לחשוב: למה בעצם הוא זקוק? ולתת לו את זה, במקום או יחד עם ההנקה.

למשל אם הוא צמא - להציע מים

אם הוא מבוהל - קרבה, נשימות עמוקות ואיטיות שלך, דיבור רך ומרגיע.

אם הוא משועמם - משחק, שיר וכד'.

ככה לאט לאט הוא יהיה תלוי בהנקה בצורה פחות אינטנסיבית.

במקביל

צריך להבין שיש כאן תהליך הסתגלות

הוא יצטרך לפגוש תסכול יום אחד, כשאת תציבי גבול ותגידי: אין עכשיו לינוק (בלילה, ביום, מה שתחליטי).

והתסכול הזה יתבטא בבכי (אולי גם באגרסיביות). ככה זה, וככה צריך להיות. הבכי הוא זה שמאפשר למח לעשות את הסוויץ' ולהשלים עם המציאות שהשתנתה, וככל שתוכלי להיות איתו כשהוא בוכה בנוכחות מלאה, ולקדם באהבה את הבכי הזה - ככה הוא יוכל להשלים את תהליך הגמילה בטוב.

אהבתי ממש את הכיוון, החכמת אותי, תודה!

לעונג לי

פחדתי להפסיק את ההנקה מרוב שהוא היה תלוי בה

קודם כל רוצה להרגיש שהם גדלים מהר ותוךכה חודשים הוא כבר יכול להרגיש לך ממש בשל לגמילה, זה דברים שמשתנים

דבר שני אני התחלתי מלצמצם הנקות עד שבסוף זה נהיה רק בלילה.

הבאתי לו בקבוק מים (אולי אפילו כוס לא זוכרת..) שהוא התרגלנואליו במשך היום.

בשלב מסויים ממש דיברתי איתו שאומרים ביי להנקה ואין יותר

הרדמתי אותו כבר בלי כי לא רציתי רק באמצע הלילה להזכיר לו שאין

וזהו מאותו רגע הילד היה גמול

אפילו לא זכורים לי לילות קשים..

הטיפ שלי זה כן לתת את הזמן עד שתרגישי שהוא מביןומסוגל, כי לפעמים זה עניין של כמה שבועות והוא כבר במקום אחר.

אם זה על שם מישהו מהמשפחה שהייתי מחוברת אליו אז ברור שזה היה מבאס אותי. האמת יש מצב שגם אם לא אז היה מבאס אבל אולי במידה פחותה.

אבל יותר היה מטריד אותי מה עומד מאחורי זה. בנאדם במצב רגיל לא קם בבוקר ומשנה את השם שלו. שם זה חלק מהזהות שלך (והכרתי אנשים עם שמות מוזרים בהחלט), ואם מישהו מרגיש צורך לשנות את הזהות זה היה מטריד אותי כאמא פי אלף מהביטוי המעשי של זה. כל מי שהכרתי ששינה שם היה שם איזה משבר או סיבה. סתם התנגדות למשמעות של השם זה נשמע לי אישית כמו תירוץ.. בסוף שם זה לא רק המשמעות בעברית, מי שקוראים לה רימון היא רימון? אם קוראים לך עדינה את עדינה? יש אמונה ודביר שחוזרים בשאלה ולא ממש מתחברים למשמעות אבל נשארים עם השמות, מקסימום משתמשים בכינוי. לשינוי שם יש בדרך כלל סיבה רגשית, לא פילוסופית.

מבחינתי המטרה בהורות היא להכין את הילדים להתמודד עם החיים הבוגרים שלהם,

מרגע שבגרו זכותם לעשות בחייהם ככל העולה על דעתם.

הייתי רואה בזה מימוש הבגרות שלהם ושזה לא קשור אלי.

זה מבחינת לכבד את מרחב הבחירה שלהם.

מבחינת אם העה לי חרטות או מחשבות אם בחרתי נכון את השמות, לא חושבת שכ"כ היה משנה לי.

שמות ההורים בוחרים עוד לפני שילד מבטא ייחודיות מסויימת ואין איזה מחשבה מבוססת איזה שם מתאים לילד הספציפי הזה, ולכן הגיוני שאנשים ירצו לשנות שמות לפי שינוי השקפה, רצון בשינוי כלשהי או עניין של טעם. הכל טוב..

אוהבת סיטואציות שיש לילד מחשבות עצמאיות

זה מראה לי שהוא פיתח יכולת בחירה ואומץ לעשות שינויים

בעקרון בדר''כ פחות מומלץ לקצר שם

אבל זה החלטה שלה

רני היתי כן מנסה להציע שאפשר גם להתעלם מזה שיש שם שני ולא להשתמש בו בכלל כרגע.. ואז מה מפריע שיש אותו

למקרה 'בעתיד תתחרט ..

לא באופן מהותי אבל שיניתי

ההורים שלי לא עשו מזה סיפור האמת.. לא יודעת מה עובר להם בראש כי הם לא שיתפו, פשוט זרמו,ואני מעריכה אותם על כך מאוד

בסוף זו בחירה אישית שיש מאחוריה סיבה

ילדים יכולים לעשות עוד המון שינויים בחיים שלא קשורים לנה שההורים בחרו, כדאי לקחת את זה בחשבון

חושבים מרגישים מתחברים לבין מתנגדים

מה שההורה מרגיש זה לגיטימי זה יכול להיות מאכזב מוזר עצוב..

מצד שני אדם בוגר אין מה להתנגד לדעתי כדאי להביע מה מרגישים אולי גם להציע להתייעץ עם רב אבל להגיד שתתמכו במה שיחליט

במיוחד אם מדובר בשם שני זה לא משהו שיהיה קשה להתרגל אליו

אני שואלת בתור מי שרוצה לשנות את השם שלי. מנסה לחשוב איך ההורים שלי יגיבו.

אםאת ממילא לא משתמשת בו?

זה שם שאני רוצה להתנתק מהמשמעות שלו. לא רוצה לשאת איתי את מה שהוא מסמל.

אני קרויה על שם אדם שההורים שלי הכירו ואהבו, אבל היום אני מבינה שהוא היה גם רע מאוד, ואני לא רוצה לשאת את הזיכרון שלו בשם שלי.

שהתגובה שלהם תהיה תלויה מאוד באם הם מסכימים אם זה שהוא היה אדם רע או לא...

הייתי משנה האמת וזהו

זה לא שאת צריכה רשות ואת גם לא חייבת לשתף בדיוק למה

תגידי שאת לא מתחברת ולא משתמשת בו

וזהו

יכולה לשנות ולא חייבת לעדכן אותם. רוב הסיכויים שהם לא הולכים מחר להנפיק ת.ז. חדשה, ועד שזה יקרה יעבור זמן. גם לא בטוצ שבכלל הם ישימו לב, אנשים מקבלים ספח מקפלים ומכניסים פנימה.. אם ישימו לב וישאלו תגידי שהחלטת להוריד.

אני חושבת שכשעונים על השאלה הזו כשאת בתוך מערבולת ההתלבטות וההחלטה הכל נראה כזה הרה גורל ומשמעותי, ואם זה יעלה במקרה אחרי תקופה, ממרחק הזמן הרבה יותר קל לענות בנחת, ברוגע, כמעט באדישות ולהפוך את זה לנון אישיו. כרגע כשאת בעצמך לא יודעת מה את חושבת זה רק יהפוך את זה ל"משהו"

אבל לא יודעת אם שולחים להם חדש כשמשנים

עד כמה שאני יודעת כשיש עדכון ספח ת.ז. אז מופיעים רק הילדים מתחת לגיל 18.

אני מופיעה בשם העדכני אצל אמא שלי והוא עודכן בת.ז בגיל 27

ההורים שלי עדכנו והוציאו להם ספח כולל ילדים בני 30 ו40

מי שמפיק היום ת.ז. מופיעים לו גם הילדים מעל 18.

בעבר זה באמת היה עד 18.

בכל אופן אם הם רגילים לקרוא לך בשני השמות הייתי מתייעצת איתם ואם זה חשוב להם הייתי מכבדת את ההחלטה לקרוא לך בשם המלא (יותר משום הרגל ופחות בגלל עיקרון)

ופשוט משלימה עם זה שיש שם שכל העולם קורא לי, ויש את השם שאמא או אבא (או שניהם)

קוראים לי.

יש לי שם מיוחד ואין אותו להרבה,דורש הסבר וכו

לא משנה אותו כי זה קיצוני בעיני. אבל בעיקר כדי לא לפגוע בהוריי

לק"י

ושיש להם משמעות. חוץ מזה, שאני גם לא אוהבת שינויים.

אם היו רוצים רק להוריד את השם השני, כנראה שהיה פחות מפריע לי (חוץ מהילדה שקרויה על שם אמא שלי, שאולי יפריע לי יותר).

אני מבינה שדיברת רק על השם השני. אם זה שם של מישהו שיקר לליבי, הייתי מתבעסת. למרות שאנחנו לא משתמשים הרבה בשמות השניים.

השמות של הילדים שלי מאד מיוחדים ומשמעותיים.

וחשבנו על כל אחד הרבה מאד זמן.

אבל בסוף זה שלו. אני חושבת שיהיה לי קשה אבל אכיל את זה.

(לדעתי הבנים שלי לא ירצו. יש להם שמות ממש מיוחדים ויפים. חלקם מקבלים עליהם מחמאות).

לק"י

כך שזו לא סיבה שלא ירצו להחליף...

אבל נראה לי שרוב האנשים נשארים עם השם.

מכירה כמה אנשים עם שמות מיוחדים שמאוד מתוסכלים מהשם. לא אוהבים שאנשים לא יודעים איך לקרוא אותו, איך לכתוב אותו, מה המשמעות וכו. זה לא כיף כשכל פעם שאתה מציג את עצמך אתה צריך להסביר מה השם שלך אומר ולחזור עליו שוב עד שאנשים קולטים מה אמרת.

כמובן לא נכון לגבי כולם. אבל זה ששם מיוחד או יפה בעינך בכלל לא אומר שגם הילד יתחבר.

שמות מיוחדים בקטע טוב.

קוראים אותם דיי בקלות. בעיקר בציבור שאנחנו נמצאים בו. והמשמעות שלהם ברורה ביותר. זה לא שם מוקרץ שלנו.

ובכל מקרה לשניים שלי שהשמות שלהם מיוחדים הבאנו גם שם שני 'נפוץ' יותר. ככה שתמיד אפשר לבחור בו כשם ראשון🙂

לגדול שלנו יש שם אחד. אבל השם שלו הוא יותר מוכר. מוכר אבל לא נפוץ