שגיליתי שהודעות הקודמות שלי פה היו על אותו דבר בדיוק.
שאני בעצם יכולה להעתיק את ההודה הקודמת לכן, ולא להוסיף מילה.
מצחיק. מעצבן. אני כבר לא יודעת.
הלחץ הזה.
שוב, בחור לטעמי מגיע. אחרי הרבה הרבה שלא. מוצא חן בעיני מאד- פנימית, חיצונית.
וזה ממשיך. אין אף מילה על התלבטות מצידו או משהו. (בינתיים, כן, זה רק שבועיים בערך) הכל נחמד.
חוץ ממה שהולך לי בפנים.
לחץ.
לחץ.
הנה, זה נגמר, הנה, הוא לא מתקשר. הנה, הטון שלו מבשר רעות.
ככה. לא משנה מה תהיה המציאות. פשוט לא משנה.
זה כאילו משהו שברור לי- זה כל כך טוב שזה בטוח יגמר. הרי לא יכול להיות שדבר כזה מושלם קורה לי... בחור כזה, כמו שתמיד רציתי.
אני מרגישה שאני משתגעת. באמת.
די. כמה אפשר?? לדאוג. לחשוש. לייצר סרטים תלושים.
אני כאילו נזכרת בכל הסיפורים שנגמרו רע. בכל הקשרים שהתמוססו. בכל זה. ונלחצת. ונלחצת.
אוף.
לעזאזל- אני יודת שאני בחורה טובה, באמת. אז למה אני לא מצליחה להאמין שהוא ממשיך איתי?...
מה עושים?
(סתם ככה- הבחור עליו כתבתי את ההודעה הלחוצה הדומה הקודמת רצה אותי בטירוף. בדמעות. באהבה. בתחנונים, ואני נפרדתי ממנו... )
שולחת חיבוק.
