חיילים וצדיקים<שאלה>שמחה ואמונה
שמעתי פעם, שהרב אויירבך כמדומני[תקנו אותי אם אני טועה] אמר שקברי חיילים הם ממש כמו קברי צדיקים..!!
עכשיו:
א- זה נכון שזה מה שהוא אמר?
ב- הוא אמר את זה  רק בתור מטאפורה כדי להראות מה הגודל של החיילים שמתו על ארץ ישראל או שזה ממש כפשוטו?..
ג- אם התשובה לשאלה ב' היא "ממש כפשוטו" אז איך זה יכול להיות??.. אם הם היו חילוניים כל החיים שלהם?.. הם לא עשו כלום  בעבודת בה' אפילו היו הכי כופרים בעולם, הם מגיעים לדרגת צדיק?..
 
תודה!
 
בהחלט!סוג'וק
א. הוא לא רק אמר, אלא עשה: בעוברו עם המונית בדרכו לישיבה, בשדרות הרצל בירושלים סמוך לבית העלמין הצבאי עצר והתפלל עבור חולים ונזקקים והיה מתבטא כלפי אלו המכתתים רגליהם למרחקים לקברי צדיקים שאינו מבין למה אינם מתפללים בהר הרצל על קברי החיילים הקדושים שנהרגו על קידוש ה' שדין הרוגי מלכות להם.
 
ב. ממילא מובן שזה לא מטאפורה וכד' ובוודאי לא מפי איש הלכה ענק כזה.
 
ג. ראשית , אם משהו לא מסתדר עם מה שאנו מכירים או חושבים אז כנראה שמה שאנו מכירים וחושבים לא בהכרח מדויק ולא הפוך שמה שקוראים או שומעים או לומדים הוא הלא נכון או לא מסתדר..
ולעצם העניין: יש חיים פרטיים ויש השייכות לכלל ישראל. "ועמך כולם צדיקים" - מצד ה"כולם" - כולם צדיקים, וזה בלי להיכנס לענייני תינוקות שנשבו ועוד כל מיני גדרים של מיהו צדיק וכו' (למשל מה שאמר ר' אברהם אזולאי, סב החיד"א שכל מי שגר בארץ והארץ לא מקיאה אותו הוא צדיק)
בנוסף: מי אמר ש"עבודת ה'" יותר חשובה מ"עבודת עם ישראל" - וכי להיות חייל שמשרת את עמו , ארצו ואלהיו 24 שעות למען הכלל במסירות נפש ובמצווה השקולה כנגד כל המצוות - זה פחות ממי שיושב בבית המדרש וכד'?!
בוודאי ובוודאי שעצם נפילתם היתה מסירות נפש כנ"ל למען הכלל בפועל ממש כפשוטו ומדרגתם גבוהה מאוד כהרוגי מלכות כדברי הרב אוירבך זצ"ל
 
אני לא מצליחה להבין..שמחה ואמונה
ובאמת יכול להיות שזה בעיה בתפיסה שלי, אבל אני פשוט לא מבינה, איך זה יכול להיות שמי שלא עבד את ה' כל חייו במותו יחשב לצדיק במותו?.. כאילו זה לא שהם עשו תשובה לפני המוות  שלהם והצטערו על זה..
אני לא אומרת שמי שיושב בבית מדרש נחשב יותר ממי שבצבא, בעיני שתיהם אותו דבר!! אבל למה זה שיושב כל חייו בבית מדרש לא יחשב גם לצדיק?.. הוא לא רק שחרף נפשו על התורה,גם עשה את זה מתוך רצון וקדושה וכו' .. אותו חייל[שאני בכלל בכלל בכלל לא מזלזלת בו] הגן על הארץ שזה חשוב מאוד. אז על זה הוא יקבל את השכר שמגיע לו, אבל מפה ועד צדיק?.
>סוג'וק
אם מדובר בחייל רגיל שלא נהרג על קידוש השם ועשה מצווה בעצם שירותו אז בזמן שהותו שם הוא במצווה השקולה כנגד כל המצוות, באופן כללי. (ואין צורך לומר שזה לא מתיר לו דברים אסורים וכד') וזה עניין שונה.
אבל אם הוא נהרג על קידוש השם העם והארץ - ההתיחסות היא לעצם מסירות נפשו לאותה מיתה, מה שלא היה לצדיק שמת כדרך העולם.. במצב כזה ה"תשובה" וכו' לא משחקות אותו תפקיד, הרי הוא מת והוא מת במיתה הכי קדושה שיכולה להיות בעצם המצב שנהרג.
 
המצווה מתקיימת גם ללא כוונת המקיים, ומצווה בפועל גדולה מכל מיני 'תיקוני עולמות עליונים' (אלא אם כן זה במצוה כמו תלמוד תורה או חסד וכד')
 
ובאותו כיוון שאולי אנו אלו שלא מבינים: אולי עצם זה שהוא "זכה" למסור נפשו וליהרג בקדושה - זה מראה על מי באמת מדובר (הרי הוא מסר נפשו!) ומה שהיה בחיצוניות זו לא האמת השלמה...
המצוות ה"חיצוניות" רק מגלות את הפנימיות והם לא הסיבה לסגולת ישראל שאיננה משתנה ואפילו חוטאים בין כך ובין כך קרויים בנים וכו' ואם יהודי לא זכה להכיר את המצוות ולבטא את גודל נשמתו , זה לא מוריד מגדולתו הפנימית הסגולית...
 
 
מה הכוונה-שמחה ואמונה
"נהרג על קידוש ה'.." אם אדם מת במלחמה זה נחשב שהוא מת על קידוש ה'?.. ולמה התשובה לא משחקת כאן תפקיד?.. ידוע שאצלנו ביהדות התהליך חשוב יותר מהתוצאה.. מה קרה שכאן משתנים החוקים,ומוחקים את כל התהליך ונשארים עם התוצאה..? למה אדם שכל חייו הוא מנסה לחיות את ה' ז"א נלחם בחיים ולא במוות עובר נסיונות וקשיים ייסורים וכו' לא נחשב לצדיק?.. תאמין לי שכואב לו לא פחות משכואב לחייל..
>>סוג'וק
קודם כל אין כאן השוואות. "ועמך כולם צדיקים". בוודאי שמי שכל חייו "נלחם" וכו' הוא צדיק.
 
בענין התשובה זה כבר נושא רחב שצריך בירור בפני עצמו מהי תשובה בכלל ולמי  ולמה נצרכת תשובה (תינוקות שנשבו...) וגם יש ענייני כפרה ומיתה מכפרת ועוד
 
וכן, כל מי שנהרג במלחמה מת על קידוש השם ותוך כדי קיום מצווה השקולה כנגד כל המצוות שהיא ההגנה על הארץ והעם  (ואין הרבה מצוות כאלו!) וכן כל יהודי שנהרג בגלל היותו יהודי כמו הרוגי מלכות שלא מתו במלחמה ממש. זה גילוי הנשמה היהודית בעצם הוויתה.
 
יהודי כזה מסר נפשו למען המצוה ומת מתוך כך! הוא פחות ממי שמסר נפשו על 3 עברות חמורות? וכי מי שגויים מאיימים עליו על 3 עברות חמורות צריך לומר להם 'רגע רגע חכו עד שאעשה וידוי על כל מה שעברתי בחיים או מאז יום כיפור האחרון'?!
הוא ברגע מיתתו בשיא מסירות הנפש שיכולה להיות! כל מי שיוצא למלחמה יודע שיכול להיהרג ועל דעת זה הוא יוצא. ברגע זה הוא בגילוי נשמתו ברמה שאין כמוה ומה זה אם לא תשובה ?!
מסירות נפש היא מעל החיים ומעל כל חשבון של מושגי חיים ולכן בעניין זה הם גם גדולים מצדיקים בחייהם שמתו בדרך הטבע.. זי"ע
עוד לא מובן..שמחה ואמונה
אז למה לא אומרים את זה?.. למה לא אומרים שכל מי שנלחם עם החיים הוא גם צדיק?.. זה ממש יכול לחזק ולדרבן להמשיך ב"מלחמה"..
ן ואתה יכול להביא לי מקורות, או משהו שרבנים מדברים על העניין הזה ומחזקים את מה שאתה אומר..?..
 
מה זאת אומרת שלא אומרים הריסוג'וק
כל השאלה שלך התחילה עם עניין קברות צדיקים
אולי את מתכוונת שלא מספיק אומרים שהחיילים צדיקים
 
מסירות נפש שלמה (כמו במלחמה) היא היא החידוש ודבר הלא שגרתי!
גמרא בפסחיםשלומי20104
פסחים דף נ"א
"ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן (ומאן) נינהו אילימא ר"ע וחביריו משום הרוגי מלכות ותו לא אלא הרוגי לוד  (זכריה יד, כ)"
רש"י

הרוגי מלכות ותו לא - לא היתה בהן מעלה אחרת שיחשבו עליה אלא זו בלבד:

הרוגי לוד - שני אחים היו שמסרו עצמן על ישראל שהודו על עצמן הריגת בת מלך שהיו מטילין אותה על כל ישראל:

 

ההבדל הגדול בין מסירות נפש לכל שאר המצוות זה הטוטליות אין חזרה עכשיו ברגע זה כולי כל הגוף כל הנשמה הכל הכל מקיים את המצווה מתבטל לכלליות עצמה של כלל ישראל(יש דיון בציץ אליעזר הרי יש הלכה ששניים שהלכו במדבר והיה רק לאחד מהם מים שמספקיים לאדם אחד אסור לו להביא לחבר שלו אז איך מותר לאדם למות במלחמה בשביל חבר שלו? וכאן הוא מביא חידוש ענק במושג כלל ישראל במלחמה שבמלחמה כולנו גוף אחד וכמו שמותר לקרות אצבע בשביל להציל את הגוף ככה פה מותר לאחד למות כי מי שמוסר נפשו במלחמה הופך לחלק מהכלל כלל אחד של קידוש השם ענק)

יש איתי בפלוגה אנשיים שלחמו בעופרת יצוקה אדם ששרקו לו כדורים לייד האוזן והמשיך להילחם בשבילך הוא בכלל לא ברמה שלנו הוא אדם שהיתבטל לכלל ולא חשב על כלום (כולל לא על חברה שלו ואימא שלו שהיו מעדיפות (ח"ו) שאת תמותי ולא הוא ח"ו) חוץ מעלייך ועליי ועל כל הכלל.

אני יכול להרחיב עוד אבל קצת קשה לי כי אין לידי מקורות וגם זה קשה לי להיזכר בסיפוריים האלה(שאת רובם הם סיפרו לי עכשיו בשבת) אבל זה כל העניין של כלל ישראל.

לדעתי- זה נכון! חיילים בעצם מסרו את הנפש שלהם לא*reut*
רק על נפש אחת (כל המציל נפש מישראל כאילו קיים עולם ומלואו) אלא על כל עם ישראל!!!
א-שמחה ואמונה
כשהיו לך מקורות, אני אשמח אם תרחיב..
ב- אז לכל העניין של ככל עמ"י יש חוקים שונים של תשובה?.. ז"א התבטלות למען הכלל יכולה לבטל את הגשמיות שלך ולעלות אותך בדרגות?.. וההתבטלות נחשבת רק סיכון הגוף?.. ז"א רק חיילים?..
^^תגובה לשלומי^^שמחה ואמונה
משהו בסיסי וחשוב מאוד:סוג'וק
אמנם התרגלנו למושגים שונים כמו עולם התורה ועולם המעשה או גוף ונשמה וכד' אבל הכל אחד ממש!
אין הפרדה!
בגלות נשארנו נשמה בלי גוף, עד שעם ישראל נעשה רקב עצמות. בא"י החיים חוזרים לאחדות ושלמות והכל אחד.
התורה והצבא אינם דברים נפרדים. הצבא זו מצווה מהחשובות ביותר. מצד שני התורה לא מנותקת מהעולם ומהחיים כמו בגלות שיש רק ד' אמות של הלכה. בא"י בזמן של בניין, התורה מתבטאת בכל הרבדים.
שלא נתבלבל בדברים בסיסיים כאלו שנהיו נחלת אופנת המגזרים השונים וכל מיני שיקולים.
במילים אחרות: אין "שומר מצוות" ו"לאומי" - זה היינו הך!
בא"י חוזרים חיי כלל, מה שלא היה לנו 2000 שנה! וחיי הכלל קודמים לביטוי הפרטי. "אנחנו" קודמים ל"אני"...
על קדה"שמושיקו
כל מי שנהרג על קידוש ה' ,לא משנה מה הוא עשה בחייו הפרטיים
 
הוא מגיע ישר מתחת לכסא הכבוד, בלי לעבור את בי"ד של מעלה וכו'
 
ובכלל זה החיילים הי"ד
סוג'וק,אתה יכול להסבירשמחה ואמונה
במה המושגים שלי שונים מאלו שעכשיו אמרת?.[באמת אני שואלת.]
זה לא המושגים שלך דווקא אלא של כולנו >סוג'וק
הכוונה היתה שאין הפרדה בין כלל לפרט , בין תורה וצבא. מי שהולך רק לצבא הוא בכלל לא בהכרח במדרגה נמוכה ממי שהולך רק לישיבה. אנו מתיחסים לצבא כמצווה ממש לא פחותה מתורה וכמו שלא יאמר אדם לא אניח תפילין כי אני צריך ללמוד תורה , כך לא יאמר לא אעסוק במצוות ישוב הארץ כי אני צריך ללמוד תורה (מתוך חידושי החתם סופר על מס' סוכה - פסקה שהושמטה במהדורות ישנות!), בנוסף אנו חונכנו ש"נושא בעול עם חברו" (פרקי אבות) הוא חלק מהתורה. התורה לא נשארת ב'בית המדרש בלבד' בזמן שישראל בא"י..
צריכים להתרגל לחשוב במושגי "כלל" ובמושגי תורת ארץ ישראל ותורה שלמה שקמה לתחיה רק לפני עשרות שנים והגלות עדיין בתוכנו.
 
הדיון כאן קצת גלש מעבר לנושא המקורי שלו שהיה מוות על קידוש השם, שלגביו הדברים ברורים וחד משמעיים ואין הם פוגעים במשהו מגדלות הצדיקים ברבדים האחרים. פשוט זה עניין של מוות על קידוש ה' העם והארץ והשאר הם כבר עניינים יותר רחבים וכוללניים מדי
אוקי סבבה.. לפחות את זה הבנתי..שמחה ואמונה
אני עדין לא מבינה איך עצם העובדה שהחיילים לא היו דתיים ושלא עבדו את ה' הם זוכים למדרגה של צדיק..רק הרב אויירבך אומר את זה?.
הבהרה שאולי תפתור את הבעיה:סוג'וק
חייל שמת על קידוש ה' העם והארץ אינו צדיק כמו כינוי של צדיק שמתכוונים לגדולי תורה ('קברות צדיקים'...), יותר נכון ומדויק לומר שהוא "קדוש".
בכללי - "ועמך כולם צדיקים" ולפי ה'חסד לאברהם' כל יהודי שגר בא"י והארץ לא מקיאה אותו נקרא צדיק, כי אחרת הארץ היתה מקיאה אותו.
אהה סוג'וק זה חשובשמחה ואמונה
אם ככה הם לא צדיקים, הם קדושים..
ומזה אומר שהם קדושים?.. שרק צריך לכבד אותם ולהעריך אותם או שיש משהו  מעבר...?
קדושים בעניין זה הכוונהסוג'וק
שמעלתם בשמיים יותר גדולה מהצדיקים.
שוב, אנו עוסקים כאן באחרי המוות בהבדל בין המתים על קידוש ה' העם והארץ לבין צדיקים (גדולים בינוניים או קטנים) שמתו מיתה טבעית..
 
המושג של תשובה גם הוא קשהשלומי20104
את מכירה את הסיפור אם ר' אליעזר בן דורדיא ורב?
איך אדם שעשה כל החיים חטאים מוזמן לחיי עולם הבא בגל שניה אחת של חזרה בתשובה?
 
אבל ר' אלעזר הצטער על כל מה שהוא עשה..שמחה ואמונה
ומושיקו,מה שאתה אומר, יכול להיות שזה נכון ואם כן, זה פשוט לא פייר..כי הוא "לא עשה כלום" בשביל עולם הבא שלו ואחרים עבדו קשה מאוד..
מה זה לא עשה כלום?שלומי20104
אני לא מאמין!golani
בנאדם שנלחם ונתן את החיים שלו כדי שעם ישראל יוכל לחיות פה נחשב למי "שלא עשה כלום"?!
אולי כל הפרזיטים ממאה שערים הם כאלה ש"לא עשו כלום"?
תרגעו..שמחה ואמונה
התכוונתי לא עשה כלום בעניין עבודת ה'... הוא לא כיוון לצאת למלחמה מתוך רצון לעשות את רצון ה', הוא לא עבד את ה' כל החיים שלו.. זה בכלל לא עניין אותו.. מהבחינה הזאת אני מדברת...
 
אבל הוא יצא אליה מתוך נאמנות לעמוgolani
 - שזה ערך מאוד חשוב, אמנם הוא לא עשה זו מתוך רצון לעבודת השם.
הרב קוק מסביר מה ערכם של הציונים אפילו אם אינם דתיים, אמנם לא הספקתי עדיין ללמוד את דבריו לעומק, רק הבנתי שזה מה שהוא אומר, אבל אפשר לסמוך עליו שידע מה הוא מדבר.
וחוץ מזה, מי אמר שצדיק זה דווקא אדם מאמין? יכול להיות אדם שנאמן לעמ"י ואינו דתי זה חסר גדול אבל עדיין יש ערך רב במעשיו.
וזה אכן מרגיז היחס הזה לאלה שמתו בשביל שאת תוכלי לשבת לייד המקלדת ולכתוב שהם לא צדיקים, ככה לפחות הבנתי אותך בהתחלה.
מצוה מעשית מתקיימת גם ללא כוונהסוג'וק
והיא "עבודת ה'" בהחלט, במיוחד מצוה אידאלית כמו מלחמה שלא יוצאים אליה סתם כך בסבבה אלא שיש ידיעה ברורה שעלולים לא לחזור חלילה.
חייל מקיים מצווה ענקית וחי מציאות של מצווה 24 שעות למען עם ישראל. ולא סתם מצווה אלא מצווה השקולה כנגד כל המצוות - מצוות ישוב הארץ (עפ"י חז"ל ב'ספרי' דברים ד) 
אז ממש לא..שמחה ואמונה
כבר בהצחלה כתבתי שאני ממש ממש ממש לא מזלזלת בחיילים והפוך אני ממש מעריכה אותם אני רק לא מבינה איך מגיעים לדרגת צדיק.. ושוב כשאמרתי שהם לא עושים כלום התכוונתי בעבודת ה' ועם זה אתה אפילו מסכים איתי..
ומי אמר שצדיק זה דווקא אדם מאמין?. לא יודעת ככה חינכו אותי.. יש לך הגדרה אחרת ללמד אותי? בכבוד..
יכול להיות אדם שנאמן לעמ"י ואינו דתי זה חסר גדול אבל עדיין יש ערך רב במעשיו
אז הנאמנות הזאת מכפרת לו על הכל ויותר מזה גם מעלה אותו?..
בהזדמנות זו אם כבר נגעת בנקודה:סוג'וק
עם ישראל הוא קודם כל עם ישראל ואח"כ הוא "דתי" וכו' כך שאין דבר בסיסי יותר מנאמנות לעם ישראל ובדיוק שם הוא גבול המינות והיציאה מכלל ישראל, כמו הנוצרים שלקחו מושגים רוחניים מעם ישראל אבל החליפו את העם.
לפני שקבלנו תורה היינו עם , עם לאומיות והבטחה לארץ האבות. התורה והמצוות הם ביטוי לשייכות לעם ישראל ולא הסיבה לכך. הבחירה האלוהית בעם ישראל איננה תלויה בקיום התורה. קודם בחר בנו ואח"כ ומתוך כך, נתן לנו את תורתו - התורה היא ביטוי ללאומיות וליחודיות עם ישראל כעם סגולה.
 
ובתנא דבי אליהו אומר אליהו שדרך העולם לומר שהתורה קודמת לישראל אבל הוא אומר שישראל קודמים!
 
שלום לך יקרה,אוסקראחרונה
 בס''ד
 
התשובה היא נכון מאוד.
נאמר בחז"ל שהרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.
זאת אומרת שאלו שנהרגו על קידוש ה', על מסירות נפש לעם ישראל, גילו מעלה גבוהה כל כך, שהיא מעלה אותם למדרגה שבה לא נשקלים המעשים שלהם במשך החיים, וה' סולח להם עליהם.
כמובן שאנו לא שואפים לדבר זה, אך חשוב לדעת את המדרגה הגבוהה כל כך שלהם.
לכן קבריהם הם קברי צדיקים, וכך אמר פעמים רבות הרב אויירבך זצ"ל, והדברים פשוטים.
 
יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה במהרה, ושלא נהיה צריכים לסבול מכל הקשיים האלו, ושלא יהיו לנו עוד הרוגי מלכות וכאלו שצריכים למסור את נפשם למען עם ישראל.
 
כל טוב!דוס
כאן התשובה (תרתי משמע)סוג'וק
התשובה היא לאו דווקא להצטער על העבר וכו'. תשובה היא קודם כל חיבור וחיפוש עצמי למקוריות. זה מתבטא גם בחרטה ותיקון וכו'.
ר' אלעזר הגיע למקום כזה ברגע של תשובה שאין הדבר תלוי אלא בו ושם נגע במקור של התשובה, "חזר" לעצמו.
 
כך גם חיילים קדושים שגילו ביציאתם למלחמה ובוודאי במסירות נפשם את שיא השיאים של הגילוי הנשמתי העצמי העליון.
 
ושוב, אם אנחנו לא מבינים ונראה "לא פייר" אז זה אנחנו שלא מבינים וזה לא אומר כלום... אז אם לא מבינים אפשר פשוט לקבל את האמת ממי שאמרה או לשאול ולברר עד שמבינים, זה אפשרי  
ובמה מי שלמד תורה יותר טוב מהם?golani
הם שנתנו את נפשם בשביל עם ישראל?
לומר שהם לא צדיקים זו כפיות טובה נוראית.
גולני,השאלה היא איך אתה מגדיר צדיק..שמחה ואמונה
וכן,תתפלא,הם נתנו ונותנים נפשם ותורתם על עמ"י
"נותנים נפשם"golani
"זה היה בבוקר השני לתחילת ההתפרזטות הרשמית שלי, נכנסתי לזירת הקרבות וכמעט מייד נפגעתי בראשי מגזיר נייר קטלני ונחתתי על הריצפה בפישוט איברים, כשראיתי שאף אחד לא מתרשם ותורם לי כסף בגלל זה קמתי מהמקום והמשכתי לכיוון אתר הקרבות המרכזי - הכיסא שלי"
וכן על זה הדרך.
לא כל לומדי התורה הם כאלה אבל רבים כן.
ובעיני מי שנלחם בשביל שעם ישראל יוכל להמשיך לחיות פה הוא צדיק יותר מאלף תלמידי ישיבות.
השם ייקום דמם של כל הצדיקים והקדושים שנהרגו במלחמות ישראל. יהי זכרם ברוך.
כשאני אומר פרזיטיםgolani
 - אני מתכוון לרוב לומדי התורה שלא מתגייסים בגלל זה לצבא (בודדים אכן צריכים לקבל פטור).
צר לי..שמחה ואמונה
אבל לי נדמה שאתה חי מסטיגמות.. אני בטוחה שאף לא באמת נתקלת בישיבות ששם הם לומדים תורה..והם כולם אמרו מפורשות, אנחנו לומדת בשביל עמ,י.. אני לא יודעת איפה אתה מסתובב אבל אל תיקח את הזרוקים ותהפוך אותם לייצוג תלמידי ישיבות..
אל תעוותי את דברי בבקשה.golani
אני מתכוון לכל מי שלומד תורה במקום לתהגייס לצה"ל (חוץ מבודדים), מש לא לזרוקים.
ואני לא אומר שאת "חיה מסטיגמות" אלא מתייחס לעצם דברייך, נא לעשות אותו הדבר בקשר לדברי.
אתה צודק לגמרי, סליחה!שמחה ואמונה
יכול אז להיות שלא הבנתי את השיר הזה שחיברת.. אפשר בהסבר פשוט יותר?..
להגיד "ממש כמו" זה תרתי דסתרי...דני-יהונתן
שזה אומר?..שמחה ואמונה
ממש זה ממשיות וכמו זה כאילודני-יהונתן
סוף סוף הבנתי ברוך ה', תודה רבהשמחה ואמונה
וסליחה אם עצבנתי או פגעתי במישהו.. 
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד