שהוא ידבר מה שיש לו בלב.

לוקח כמה פעמים עד שזה נכנס ומובן

2 דברים לקחו לי זמן- הראשון, להחליט לענות, כי זה דורש סבלנות. השני- ללמוד בחיי הנישואין שלי איך עושים את זה נכון יותר.

שימי לב :

א. איך את מעירה ולא רק מה את מעירה. עדיף: אני מעדיפה ש... ולא: למה אתה עושה כך?- אמירה כזו מקבלת את העובדה שלמרבית הדברים בחיינו יש שיטות שונות בהן הן יכולות להעשות רק שלי אישית יש העדפה ואין זה אומר כלל שבן זוגי עושה משהו שאינו בסדר! (טוב גם להפנים את זה בשכל...)

ב. מתי את מעירה. אם הוא השתדל לעשות משהו כי הוא חושב שכך טוב לעשות והוא התכוון לטוב אזי הדבר הפוגע ביותר כעת יכול להיות שתעירי לו. לעומת זאת אם את מבקשת עזרה שוב או שאתם מתקרבים לסיטואציה דומה עוד פעם, זה המקום לומר ( בניסוח הקודם...) אולי כדאי ש... אני מעדיפה ש... נראה לי כדאי... 

ג. דברים שחזרו ונישנו, אם אפשרי שרק את תתעסקי בהם- מדובר בעיקר בעבודות בית ולא בעבודת חינוך הילדים- כי שם א"א לרב לנתק הורה אחד. אז קחי אותם על עצמך ותשתדלי למנוע בכלל את המצב שהוא שוב צריך " לעמוד לדין" על תיפקודו בביצוע המשימה

ד. עין טובה- נסי לראות מה מוביל אותו, בד"כ תגלי שיש לו רצון טוב. ושהוא באמת משתדל.. אולי לא מודע להכל. אולי הנסיונות שלו שונים משלך.

ה. על כל הערה- פי 10 מחמאות. ומחמאות ענייניות. לא"אתה מקסים" אלא "עזר לי מאד שעשית..." או  "מצא חן בעיני מאד איך שעשית..." " מאד צירתי הדרך בה ..." הדבר תורה היה מעניין ממש... הייתי צריכה לשלוח אותך לישיבה- מה פתאום אתה עובד...?" ( סת..ם)  .  אין מחמאות- אין הערות! ותמיד תמיד אפשר למצוא. לא כל דבר שהוא שגרתי הוא גם מובן מאליו.

כל הנ"ל נוגע גם לעידוד ילדים לעזרה בבית ולהשתלבות בחברה, זה גם נוגע לכל אחת  מאיתנו בעבודה ( חישבי על איך היית רוצה את הבוס שלך...) לכל אחד כתלמיד (חישבי על ילד שסופג ממורה בקורת- ממי יקבל אותה בהפנמה - ממורה שמגלה הערכה גם על דברים טובים או ממורה שבעיקר מעיר על השלילי? )

ו. אני אולי אומרת דבר שאינו מקובל שיישמע אבל נאמר משנות נסיון כלשהן והתייעצויות מספיקות: בענייני חינוך, האבא קובע! לא נעים לך? כרגע תבלעי, הציגי בפני הילד את האמת שעומדת מאחורי דרכו של האבא (כך גם תשנני אותה לעצמך) ורק הרבה מאוחר יותר הקימו על זה דיון הפותח ב" אני לא מבינה למה...וכדומה" ובמילים אחרות-שוב, בניסוח המקבל את העובדה שיש כמה אפשרויות שיכולות להיות נכונות! ועכשיו לדוג' אישית . יש לי בן שחינוכו דרש הרבה מאיתנו. לא תמיד הסכמתי עם בעלי אולי כי לא ראיתי את המציאות כמותו. אבל בו ביום שהחלטתי שאני לא מעורבת יותר בנעשה בביה"ס אלא רק בעלי- הוא מקבל ההערות השליליות וחותם עליהן, הוא חותם על ההערות החיוביות שבני מראה לי, הוא הולך לאסיפות הורים, הוא מדבר עם היועצת ( כמובן שאני מלווה) בקיצור- הוא מוביל הדרך בנושא- המצב השתפר פלאים. כי יש דרך ויש כיוון וזה עדיף על כל דבר אחר. גם אם חושבים שיש דרך טובה יותר- בלבול בין שתי דרכים שונות הוא הגרוע מבין כולם.

ועם הזמן וההפנמה אני מקבלת בשמחה את שיטתו של בעלי. אמנם עדיין אנו מעלים לדיון נושאים שצריך, עדיין אני שואלת כשאיני מבינה אך זה מגיע ממקום של נסיון להבין ולא ממקום של התרסה- אלו שני דברים שונים בתכלית

הצלחה רבה ובשורות טובות. עבודה נעימה!

תודה!

אימצתי את הסעיפים לליבי, והחלטתי שאעיין בהם פעם בשבוע לפחות, כי אני מומחית בלהעיר לבעלי המקסים. אני אדם כל כך לא ביקורתי כלפי כל העולם, ורק כלפיו אני מפנה את כל הביקורת האפשרית. אז- תודה רבה!!!

ובתור אדם לא ביקורתי....

יש לי בעיה עם הסעיף האחרון. אני מסכימה שצריך לשדר לילד כיוון אחד (גם בזה אני לא טובה בגלל הביקורתיות, ואני נוטה לדאבוני לבקר את בעלי גם בפני ילדינו, אבל אני משתדלת לחזור בתשובה בעז"ה), אבל מדוע שתמיד זה יהיה הכיוון של האב? מדוע בענייני חינוך האבא קובע? דווקא לנשים הרבה פעמים יש אינטואיציות טובות יותר לדעתי מבחינה חינוכית וכו'. תמיד מדברים על הנשים כמופקדות על החינוך... 

לפעמים קשה להן להרים הראש ולראות דברים בצורה אובייקטיבית.

חוץ מזה, משום שביהדות- האב הוא מתווה הדרך, האמא אמונה על החינוך לדרך שנקבעה , מעין "מוציאה לפועל" בדרכיה שלה.

כשהאבא הוא המלך בבית- האמא הופכת למלכה, גם בעיני בן הזוג וגם בעיני הילדים.

וסופו של דבר- אצלנו זה עבד.

הדרך בה את מציגה את זה, אבל אני שמחה בשבילכם שזה הצליח לכם. מי יודע, אולי פעם גם אני אחשוב כך. שוב תודה, בכל אופן על שאר התובנות וההדרכות החשובות.

המוסר עובר דרך האב- מוכר מאוד.

התורה, ההוראה, הליכות החיים והשמחה שבעשיית המצווה עוברת עם האם.

בהריון שמתקבל בשמחה, בשירת תודה, בדיבור בנחת, בתגובה ובויתור.

גם עם קשה לוותר (וקשה, קשה- מי כמונו יודעות ולפחות חלקנו) הניסיון מוכיח שמילה בסלע אבל שתיקה בתרי.

את המסר אפשר להעביר גם בצורה אחרת אבל המקום של "אבא מחליט" הוא בוגר ואחראי.

לא חסרים אבות המחליטים את מה שאמא אוהבת. ואם תשמנה לב -  כשאין לחץ,שלאחר דיון כשנראה לך שהוא ממש לא מסכים איתך, בסוף בסוף, כשתדברו על זה עם חברים והילדים- דעתו כאילו נוטה יותר לכיוונך.

מדהים לראות זאת כל פעם מחדש.

יחי הרוגע! תחי הנחת! ויחיו השמחה והאהבה!

כן, כן. וגם הוא יודע את זה.

מה לעשות לא אצל זה כולם מתאים...

וכן, תמיד אני אומרת כי ככה החלטנו. וזה לא שאין דיבורים ושיחות, אבל כנראה שיש גברים שלוקח להם זמן להבין שהם עברו מ- ילד ל- אבא... ושאבא זה לא רק הכיף כי חוזר מאוחר מהעבודה..

אז יש עבודה ולאט לאט נכנס לעניינים, אבל לצאת באמירה גורפת כזו- שרק הגבר מחליט על החינוך לא נכונה בכלל בעיני. וזה לא נוגע רק לגבי אלא לגבי הרבה זוגות שאני מכירה.

בעז"ה שהאמירה הזאת תהיה נכונה אצל כולם

ולא שלקחת מושכות בעצמך...

חוץ מזה איני יודעת בני כמה הילדים ומה זה "חינוך" עבורך. איני מדברת על שעת השכבה לישון, מוצץ או לא מוצץ, משחקי מים או לא , אם כי גם בזה אני עדיין חושבת שהאבא קובע כאשר לא ניתן להגיע להסכמה.

כפי שציינתי- דרך אחת שנראית פחות טובה עדיפה על התנגשויות ביתיות של 2 דרכים שונות .

כשאני חושבת על חינוך אני מדברת על- תקשורת בביה"ס, בחירת חברים וחברה, אורח חיים וצורת לבוש הולמת : דוסית או משוחררת יותר, כיבוד מורים, דרכי תגובה על מעשה שלילי ודרכי חיזוק של מעשה שלילי, וכן הלאה.

וכן, האמירה הזו נכונה אצל כולם, והגוון שלה רק משתנה מבית לבית. בית שהאב מוביל דרך ומנהיג יהיה יציב יותר, האמא בו תהיה מכובדת יותר בעיני בעלה ילדיה.

הסתייגות- לא מדברת על בעלים מופרעים.... ( ויש כאלו שאם היתה להם אשה אחרת אולי היו ניצלים מן המופרעות שלהם , אבל זה כבר קיצוני, לפני שמישהו יאכל אותי כאן.) איני מעודדת כלל תסמונת אשה מוכה. רק אשה צריכה לשים לב שהיא לא גוררת את בעלה למקום שבו הוא יוגדר כמתעלל רגשית בו בעת שהיא לא שמה לב כמה התעללה בו קודם....(נאמר בזהירות רבה משום שיש מופרעים אמיתיים ועבדתי עם כמה נשים הנשואות לאחד כזה לצערי)

זו חתיכת עבודה להמליך עליך מלך .

אבל כמו שאת אומרת כולם אומרים- בסוף זה עובד.

אלא שהאשה מקבלת כבוד ויקר בצורה שלא היתה יכולה "להשיג" בדרך של התנשאות וגאווה

ואלפי נשים יוכלו להעיד שאת צודקת.

אני לא חושבת שיש כאן גאווה אלא שותפות בכל- גם בדרך החינוכית אותה מנחילים. אני לא חושבת שהמנטרה אמורה להיות "אבא החליט" אלא "אבא ואני החלטנו". מה רע בזה?

לא התחתנתי על מנת להמליך עלי מלכים. מצטערת.

אבל החלטנו כמו שאבא החליט... נראה לך סביר להגיד לילד: אבא החליט? לי זה נראה שהוא ישר יבין שיש כאן איזה סדק ובדיוק לשם הוא יפרוץ...

שימי לב שמדובר בדברים שעליהם אין הסכמה בין שניכם ואינכם מצליחים להגיע להבנה על הדרך. אז דרכו של האב קובעת. אם אפשר לקבל החלטה משותפת- אדרבה אבל צריך לדעת שלא תמיד יש זמן או אפשרוץ להסכים. ולפעמים הבעל יסכים אך לא יצליח לקיים בפועל לאור הרגלים רבי שנים. ואז- אבא מחליט.

שום תשים עליך מלך זה לא בהכרח רע, ובכלל , מדובר באבא מלך ולא בבעל מלך . כלומר, שכלפי הילדים ( והשכנים, וההורים...) כבודו של האבא הוא ככבודו של המלך. ( ואין זה סותר אהבה כלל)

היתה פשוט ללמוד איך לדבר כשיש אי הבנות או בקורת.  בהצלחה.

חבל שמדיון הזה נפסיד את עיקרי הדברים

לפני שאת מוציאה את הבקורת היא מתפתחת אצלך בראש, במחשבה, בראיה. צריך לעבוד על השורש-לא על צורת אמירת הבקורת או כמות הבקורת ,אלא שלב לפני כן-הראיה שלך אותו.ברגע שעולה לך מחשבה כלשהי שלילית/בקורתית עליו תעצרי ותנסי לראות ממה היא נובעת, מה כ"כ מפריע לך באותו הרגע. בשלב מתקדם יותר, כשכבר תהיי מיומנת בזיהוי המחשבות הבקורתיות תנסי להתקדם הלאה ולהפוך את הראיה/את המחשבה, לראות את הסיטואציה /אותו באור פחות שלילי, ע"י לימוד זכות, ע"י מציאת חן  כלשהי שאת מגלה בו וכדו'.

כאילו למצוא נקודה שבכל זאת הוא היה טוב ולהדגיש את זה, וממש לא נורא אם זה שימע ציני!.

ממש תתאמני להסתכל כל יום - זמן מסוים - על הטוב שיש בו.

הרי את רואה שהוא לא מגיב כמו שחשבת ("תשובה פשוטה שתרגיע"), יתכן גם שהוא לוקח את זה (ואותך...) ברצינות מידי..

אז תנסי לענות לעצמך את התשובות הפשוטות. וגם אם לא תמצאי - תגידי, ברוך ה' שיש לי בעל טוב, לא אחד שמעיר בעצמו כל הזמן.. תלמדי ממנו.

אחרי זמן הגון - תוכלי, לעיתים נדירות, לומר: יש לי שאלה (לא הערה!). אני בטוחה שיש לך תשובה טובה, פשוט תדע - ככה זה אצל אשה, שלפעמים היא שמחה לשמוע תשובה מבעלה אפילו שהיא בטוחה שיש לו גם בלי זה..

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.