בס"ד
כתוב בתורה "זכור את יום השבת לקדשו". המקובלים אמרו שיש מצוה לזכור בכל יום את השבת, ולא רק בשבת עצמה שמתקיימת מצות הזכירה באמירת הקידוש. לפיכך אנו אומרים בכל יום בפתיחת שיר של יום: "היום יום ראשון בשבת", "שני בשבת" וכו' "שבו היו הלוים אומרים בבית-המקדש". מזכירים את השבת בכל יום ומונים את ימי השבוע לשבת.
השבת היא הנשמה של כל ימי השבוע. השבת נותנת תוכן ומשמעות לכל השבוע. "אמר ר' יוחנן משום רשב"י: כל המצות שנתן הקב"ה לישראל, נתן להם בפרהסיה, חוץ משבת שנתן להם בצנעא, שנאמר: 'ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם'. ומה נתן להם בצנעא? את הנשמה היתרה, דאמר ר' שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם בערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר: 'שבת וינפש'. כיון ששבת ונסתיימה השבת ווי אבדה נפש" (ביצה טז, א).
אשרי מי שיודע לקלוט את קדושתה של השבת ולהתרומם על ידה למנוחה לקדושה ולטהרה, וזוכה לנשום את הנשמה היתירה בשבת. והשבת מרוממת אותו לכל ימי השבוע. אוי לו למי שעובר את השבת בלי שספג בה את מעלתה.
לשם כך צריך להתכונן בימות השבוע ומי שלא טרח בערב שבת אין לו מה לאכל בשבת. הדברים אמורים לא רק על המאכלים הגשמיים, אלא גם על ההכנה הרוחנית. מי שזוכר בימי השבוע את ערכה של השבת ובשבת פורש מכל הווי החול ומתקדש וחי בחיות פנימית את התפילות המיוחדות ואת הסעודות, שכינה שוכנת עליו, טהרה וקדושה ממלאים אותו והוא מתענג בעונג אמיתי. אור עליון של שבת מאיר עליו, אור עולם-הבא. "מעין עולם-הבא יום שבת מנוחה". "וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה".
(הרב זלמן ברוך מלמד)
שנזכה..
שבוע טוב ומבורך!



שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 
