שהגיע לפגישה וכבר ראה שזה פשוט לא ילך, התחילו לטייל..

ליד מסעדה הוא פתאום עוצר ואומר לה, "בואי ניכנס שניה, אני צמא.."

הבחורה עונה כיאה לבת ישראל "בסדר"..

מיודעינו נכנס, לוקח את האגרטל מהשולחן הראשון ופשוט-

שותה את המים שבתוכו!!!

הגברת המבועתת, אמרה לו שלום וברחה...

אמיתי! מכירה את הבחור! (שנשוי היום...אם בניתן עליו..)

הוא שאל אותי אם אני עושה גרפסים!!!

אין לו דרך אחרת להפרד ממנה?למה לשתות מים מהאגרטל? איכס....

ומצאה אותי במקום בו קבענו מול המחשב. אחרי שבפגישה הראשונה היא הכירה את הבחור, בפגישה השניה היא הכירה את המחשב שלו.

היום אנחנו נשואים באושר.

עם השרשורים שאת פותחת

אממ.. זה היה קשר די ארוך:

(סתם ד"א-גמני התנדנדתי,וישבתי באי תנועה...)

-יצאתי עם מישהו (חמודי חמודי!!) שמעולם לא היה במסעדה, והוא רצה להפתיע אותי ובסוף הארוחה להזמין קינוח, אז הוא קם והזמין מהדלפק

-הייתי במצב רוח קרבי במיוחד, אז אמרתי לו "אני לא יכולה ככה, אני חייבת לבכות" ובכיתי! (הוא הוציא טישו כדי שאוכל לנגב את הדמעות.. )

-פעם קבענו לחזור ביחד, ופתאום חברה שלי הופיעה לה, אז המצאתי לה משהו וכל הדרך התכתבתי איתו בsmsים

-פעם נפגשנו בערב שעשיתי פסיכומטרי וכל היום לא אכלתי, והייתי מורעבת!!! אז עצרתי באיזה חנות וקניתי בגט עם שניצל, ואכלתי אותו מולו. תנסו לדמיין איך זה היה נראה.. מרוב שזה היה קורע הוא הציע לצלם אותי, ועד היום יש לי את ה"ביס" הענק בפלאפון.. הוא הזמין רק סלט =/

-זה היה בפגישה שחלטנו להיפרד- לבחורצ'יק היה אוטובוס אחרון, אחרי שכבר נפרדנו, ואז אמרתי לו "לא, תשאר עוד קצת.." והוא נשאר!!! (ונסע באוטובוס שכדי להגיע ממנו לישיבה יש לו הליכה אחרי התחנה האחרונה של שעה ומשהו..).

בטח יש עוד מלא,אבל לא עולה לי...

- ישבנו בגשם (יותר נכון במבול!) בספסל תחת אותה מטריה. היה כיף

- הלכנו למקום שרק ילדים קטנים מגיעים לשם וכששאלו אותנו האם באנו עבור עצמנו טענו שאנחנו צעירים בגוף ובנפש ואף השתתפנו בכל המטלות שהטילו עלינו...

- שיחקנו בפארק

אבל פעם מישי כתבה כאן שהמדויט שלה ביקש שניה ללכת לאן שהוא [לקפוץ לאיזה חנות בדרך או משו כזה], סבבה, היא מחכה.. מחכה... מחכה... מחכה.... מחכה... ו... מחכה...

אחרי כמה זמן היא מקבלת ממנו SMS שהוא חצה את הכביש ואופנוע נתקע בו ושהוא בדרך לבי"ח....

אבל פשוט אין לי ממש פדיחות מענייינות, אז וויתרתי על התענוג.

אני אספר משהו ששמעתי מחבר בישיבה.

שני חברים(של החבר) קבעו בנפרד עם שתי בחורות באותו מקום(אני לא סגור אם הם גילו  לפני שהפגישות התקיימו, שהם קבעו באותו מקום או שלא, אבל זה לא עקרוני), ולשתי הבחורות היה אותו שם.

בקיצור, אחד מהם הקדים והתחיל את הפגישה עם הבחורה. די בהתחלה הוא קולט שזאת לא האחת שהוא דיבר איתה בטלפון. והיום שניהם נשואים באושר ועושר. (אני מתכוון, שני הבחורים התחתנו עם שתי הבחורות שהתחלפו להם)

באלול אני מנסה להרגיש בינונית..

כדי לא לאבד תקווה לגמרי...

סתאאם..

אז למה לא פתחת?...

רבות מחשבות בלב איש.. ועצת ה'.. שאני יפתח!

חבר טוב מאוד שלי נפגש עם חברתו(היום אשתו), איפשהו בת"א מאוחר בלילה. הם טיילו קצת, וכשבאו לחזור לאוטו הם גילו שגררו להם אותו. וזה היה בפגישה השניה שלהם.

נאי לא זוכר מה הם עשו, נראה לי שאבא שלו בא להציל אותם.

בס"ד

אבל בסיפור שלי הם לא נשואים

אבל לא נראה לי שאני יעשה את זה באמת. תיכף תבינו.

לשבת עם המדוייטת, אבל אחרי שכבר היו הרבה פגישות טובות וכו'...

ואז להגיד לה: "תקשיבי, אני מצטער שעוד לא אמרתי לך ועכשיו אני חייב לספר לך.... יש לי סרטן"

ולהוציא לה סרטן מהתיק....

עכשי הבנתם למה אני לא נראה לי אעשה את זה.

או שאתה בטוח?

אחד הדברים המעוותים ששמעתי..

איך נאמר?

אנשים הם כמו דיסקים

כל הטובים - שרוטים!

אבל אם היו עושים לי דבר כזה הייתי מתה! כל בחורה!

טוב שחשבת לא לממש את זה...

חבר שלי סיפר לי שחבר שלו בדייט הראשון שלו היתה שתיקה ארוכה ומיגעת

אז הבחורה החליטה להפר את השתיקה עם רעיון מקורי...

היא אמרה לו שהוא זה שצריך לנהל את הפגישה הראשונה ולכן אם הוא לא מתחיל לדבר היא מתחילה

לזרוק עליו איצטרובלים....

והיון ב"ה הם נשואים באושר ואושר.....

וולכל החוששים. אמרתי "לא נראה לי" בציניות. ברור שאני לא אעשה את זה.

אין דברים מצחיקים מזה...

אם היא תיהיה שפיצית היא תקח בקלות, אם לא אז מה אתה צריך אותה בתור אשתך....

מבחינתי שבעלי יוציא לי אריה ים מהכיס באמצע דייט...

אז לא ממש כדאי לומר משהו נוראי.. אפילו בצחוק.

היא תתעלף על המקום עוד לפני שתוציא את הסרטן..

1. לצאת לטיול/ להסתובב בעיר עם כובעים מפגרים.. צילינדר של קוסם בשבילו, וכובע קש מעוטר בפרחים ופירות בשבילי..(אפשר להוסיף גם שמלה וחליפה, אבל אני לא אדרוש ממנו יותר מדי..)

2. טיול בימבות.. זה אומר לקחת את הרכבים הקטנים של הילדים/ האחים הקטנים (נקראים בימבה בלעז...) וליסוע איתם במדרחוב..

3. לארגן משחק השירים באוטובוס ציבורי, כאילו שהבחור יגיד פתאום: טוב חבר'ה הטור הזה נקרא טור א' הטור השני הוא טור ב'! יאללה שירים ב- א' ! (אני בינתיים יעזור לו מתוך הקהל!)

4. להתרים ביחד לעמותה למען הדאחקות בישראל!

5. ללכת לשחיטה ביחד.. הוא ישחט, אני ינקר..

[לנקר בשפת העם - להוציא את החלקים בבהמה שאסור לאכול, כמו גיד הנשה, החלב שסביב הכליות.. וכו'..]

6. לשחק כדורגל! / כדורסל / 5 אבנים / כל דבר אחר לא שגרתי לדייטים!

אם אתם מכירים בחור שמוכן לעשות אפילו חלק מהדברים ויודע גם להיות רציני ושקול.. תפנו אותו אליי בבקשה...

נמאס לי כבר מדייטים משמימים!

(מהמנהגים המקובלים) מאפשרים את הפתיחות הנדרשת כדי להחליט שמותר להתאהב

אני מקווה שכולכם תיישמו את הלקחים ותתרשמו ממספר החתונות שיצאו מהדייטים הכי משוגעים שיש..

לא מקנטר ........סתם  מסוכרן!

נערי גבעות- לך תבין!

הסבא-סבתא:

יהודים מגלות מרוקו / אשכנז!

מצד החסידות: חבקוקית...

יעני מערבבת - חב"ד, ברסלב, קוק, קרליבך...

בקיצור עובדת ה'!!!

על ניקור- סתם נדלקתי...תחביב שלקחתי ברצינות.

מעט מאד בקיאים בזה..

והאמת שכבר שנה וחצי לא נגעתי בעסק הזה ולא עברתי על ההלכות..
ככה שאני באמת שחוקה...

ובהחלט זה חלק מהדברים שמוזרים בי בעיני בני אדם...

אבל כרגע הוא באישפוז ארוך מאוד באברבנאל.

...כמובן בצחוק, כל הכבוד על הגמישות.

ירדנו במדרגות הנעות ותוך כדי התלבטנו האם כן בא לנו לעלות או שלא, כן או לא.. בסופו של דבר אמרתי: טוב, בוא נחליט שלא..

אז ירדנו בהן תוך התנגדות לכיוון ההפוך  זה היה נראה מוזר- מודה..

מיותר לציין שהוא ירד בסופו של דבר, אחרי מאמץ ואני התייאשתי באמצע ,עליתי לכיוון הרגיל, וירדתי במדרגות המקבילות שהן בכיוון הנכון

בדרך לפגישה עם בחור שהיה ממש אביר חלומותיי דיברתי עם בוסית שלי שקצת מכירה אותו וכששאלתי אותה מי היא חושבת עליו היא ענתה בהיסוס שהיא חושבת שהזהות שלו בדויה והוא סוכן שב"כ...ואני בדרך לפגישה איתו!

אחרי שבועיים של בירורים מאד עמוקים וקשים גיליתי שזה כנראה נכון.

ולא,אני לא נשואה אליו היום.

כי הלכנו לקבר של צדיק...

חוץ מיזה לא נראלי היו לי דברים מוזרים בדייטים..

אבל משום מה בפגישות אני הרבה יותר רציני... הרבה יותר דברן...

כן כן - בעיה אני משער

קשה לי לצאת לפגישה ראשונה או שניה בכדי ליהנות, אני חושש שאני מרגיש יותר מידי לחץ מהצד של אני צריך לבדוק, ואם זה לא זה, אז מה אני בכלל עושה פה מבזבז זמן. 

בשלב מתקדם יותר, כאשר עוברים את הרושם הראשוני, ומתחילים להיפגש יותר בשביל לבלות ביחד וללמוד להכיר יותר לעומק, אז יותר קל לעשות דברים מהנים ומשעשעים. 

ויתר על כן, כמה שאני אשם- ואני יודע שאני אשם. הרי גם הן אשמות לא פחות. בקושי פותחות את הפה להגיד לא, לכל דבר שמציעים. ומשום מה לא נראה לי שהם יהיו פרטנרים טובים למעשי שובבות, בקושי ללכת או להנהן מקבלים בתמורה. עד כאן רכילות.

בחור שביום של החתונה איחר לחופה(בנתיבות) ושהתקשרו למלווים שלו לשאול מה קורה הם אמרו שהם משחקים פלייסטישיין בבית שלו(בבאר שבע) כל זה חצי שעה לפני החופה והבחור עדיין לא התארגן...

שיא ההגיוני שלא תצא ליצן בדייטים ראשונים, אתה ממש צודק, כמו שציינת- אחרי שמכירים יותר טוב נוח גם לצחוק יחד..

מה שכן, תמחק מהראש את ה-קשה לי לצאת לפגישה ראשונה או שניה בכדי להינות וכו..

אי אפשר לחיות בסיר לחץ, קצת נחת, המירוץ נגד בזבוז זמן לא עושה טוב לאף אחד כידוע, גם לא לצד השני-

ואולי כאן טמונות  התגובות היבשושויות שדיברת עליהן- רצינות זה טוב, בריא, אבל לא להלחיץ!

כמים פנים לפנים- אם תשדר שאתה משוחרר ונוח לך, יזרמו איתך, ואם לאו..

זה נכון שלבנות יש נטיה להגיד לא לכל דבר שמציעים להן, בעיה קשה- אבל הרבה פעמים זה תלוי איך מציעים, לפעמים ההצעה אומרת- תגידי לא לכל מה שאני אגיד עכשיו!

אין רע ברצינות ובדיבור קליל ונוח על נושאים חשובים ועל נושאים קלילים ומשעשעים. 

מאוד קשה ליהנות בדיבור עם בחורה מאוד צעירה, שלא מדברת או משתפת פעולה- או גרוע מכך מדברת הבלים. במקרים כאלו ממש חבל על הזמן, ומעבר לזה זה סתם מעצבן. 

אני לא אדם לחוץ, אבל אני גם לא בא כי אין לי מה לעשות בחיים, ואני מוכן לשמוע קשקושי עד.

אני יודע שאני נשמע כהאדם הרע בסיפור- במקרה דנן אני מדבר מהרגש, אז בהתאם.

זה מעניין, לפעמים יש תחושה שיוצאים עם אישה לפגישה, ולפעמים יש תחושה שנפגשים עם ילדה. 

בלי להיכנס לתובנות בעניין, תבינו שהדברים כאן נכתבים בעיקר מהרגש.

בנות בהחלט מאבדות את הלשון בדייטים...(אז את השובבות הן בכלל משאירות מאחור..)

מה שמאוד מוזר בעיני בהתחשב בזה שיש להם תשעה קבין לבזבז, בעוד לבחור יש רק אחד...

כאילו מה קורה לכן?

ואני מסכימה שבפגישות ראשונות קצת יותר קשה "להשתטות" ביחד, גם הבדיקות הן יותר רציניות..

אם בכלל יש פה מצע טוב לקשר...ואם בסה"כ במציאת החן הראשונית (גם חיצונית) אני אשרוד את זה...

אבל לפעמים סדרה של יציאות לדייטים ראשונים, הופכת למתישה, וה"שטיקים" מפיגים קצת את השגרה..

בטח הוא היה חייב לדבר, להפיג את השתיקה..

וזה גם מאוד מעניין, בעיקר כאשר מכירים את השמות על המצבות.

או לכל הפחות את הסיפור של האנשים הקבורים - זה נותן מהות ועוצמה לחוויה.

בפגישה השניה שלנו נכנסנו לאיזה חנות..

והמוכר הסתכל עלינו ואומר לנו: "מזל טוב"

ואנחנו מסתכלים אחד על השניה ושואלים מה?

והוא אומר לנו: "מה אתם לא מאורסים?"

היה בהחלט משעשע

כן, זה הזוי, אני לא עושה את זה בדרך כלל.

טוב, אבל איכשהו, לא היו להם שם ירקות באותו ערב, בכלל!

אז דמיינו הזמנה: סלט,

- מצטערים, אין לנו ירקות...

ומרק? (זה היה בחורף והיה לו קר)

- גם לא ירקות כאלו.

אמממ... לזניה?

- אבל אין עגבניות (!!!)

אז מה אפשר??

יש חצילים, לזניה חצילים?... 

בסוף אכלנו משהו, דווקא נחמד, (כן, החציל נשאר בצלחת).

אבל זו הייתה פעם ראשונה ואחרונה בחיי שהלכתי לדייט במסעדה.

(לא, הטראומה הייתה מהמחיר)

- טוב, הייתה עוד פעם אחת, אבל כי לא מצאנו פיצריה כשרה.

(ולידיעתכם הפיצה שם הייתה יקרה להחריד)

*  לפעמים מתחשק לי להצטלם כל פעם ולפתוח אלבום דייטים ומקומות.

*  מתחשק לי ללכת עם חולצה: זהירות -דייט לפניך!!

*  ולשאול אנשים ברחוב מה הם אומרים על הבחור שלידי,

*  ואם זה נראה להם מתאים.

* ללכת ב גן/טיילת ולאחל לכל הדייטים שם בהצלחה.

* לפתוח שולחן ולהזמין את כולם להצטרף,

* לעשות מאגר שאלות, נושאים והקשרים טחונים ולאסור על כולם להשתמש בהם בפגישות.

          זהו לעכשיו!

"האט- דייט לפניך".

האלה שמתחילים פתאום ללכת לאט...

פעם פיתחתי תאוריה על איך אפשר לראות ל זוג- באיזה שלב הם-- רק לפי איך שהם הולכים ביחד...

ישבתי עם מדוייט איפשהו- והסתכלנו על הרחוב ועל האנשים- ואמרנו- הם טריים, הם מתקדמים, הם ראשון, הם בטח מאורסים...

ממש איבחנו אנשים

לדעתי- ומניסיוני האישי- התאוריה הזו נכונה...

מה עוד מצחיק?

הנדנדות עם בעלי- דייט ראשון

נכנסתי לנדנדה כזו- שאח"כ לא ממש יכולתי לצאת ממנה לבד....

והיה שם נדנדה-זוגית!! אז אמרתי לו- אולי יום אחד נחזור לזה.... (ההא!!! אתה חייב לי טיול!!)

היה פעם- גינה\כיכר\פלאזה (לא יודעת להגדיר) שבה היה שטח מרוצף שבריצוף היה צורות של עיגולים-עיגולים

הבחור-המדוייט-דאז נשכב על הקרקע- כשהוא מתאים את עצמו לעיגולים- כמו בשירטוט של מיכלאנג'לו...

כל הקבצנים האלו- שמבקשים תרומות ל"הכנסת כלה"- מכירים?!?!

וכל מי שהזכיר נדנדות-

נדנדה זה מצב צבירה טבעי.

זה ל-א פאדיחה או משו הזוי.

כנ"ל שוקו

בקפיטריה של מחלקת יולדות (עברתי את מבחן ה'הזוי'?)

כמעט העיפו אותנו משם (אח"כ עברנו לספסל בחוץ).

למי שלא זוכר אותי (פעם, לפני שנה, הייתי כאן, והייתי רווקה) אז הנה לכם משפט או שניים על הסיפור שלנו.

*אחד מהמדויטים שלי הציע לי מישהו דרך צד שלישי (אחרי שנפרדנו). עכשיו מה העניין, באותו יום שבו נפרדנו שכחתי אצלו באוטו את הסוודר (ולא זכרתי ששכחתי אותו שם).

בקיצור דיי מהר יצאתי עם אותו בחור שהמדויט הציע לי דרך צד שלישי (ולא ידעתי בכלל שהוא היוזם). ופתאום הבחור מגיע לדייט עם סוודר נשי ביד (אהאהא??! אין לך סוודר אז חטפת לבחורה?) מבט נוסף ואני קולטת שזה הסוודר שאבד לי לפני שבועיים!

בקיצור, הבחור האומלל סיפר לי לי במבוכה איך הסוודר שלי הגיע אליו (ראיתי באוטו של חבר שלי סוודר. של אישה. שאלתי אותו של מי הסוודר? אז הוא אמר לי- סתם, של מישהי שלקחתי טרמפ. רוצה להחזיר לה אותו?)

כמובן שאחרי כמה משפטים כל אחד הבין מה קרה בדיוק...

בימנו זה נקרא "למחזר" דייטים...

*פעם היה לי דייט עם מישהו ב... איזשהו מקום ציבורי, בקיצור ישבנו שם ולא הפסקנו לדבר (עד שקלטנו שסגרו עלינו)

טיפסנו על הגדר, לכל התוהים (פאדיחות! הבחור המסכן עצם עיניים בתפילה שהחצאית שלי לא תקרע... ועוד יותר מצחיק, הוא מצא מקל עץ ארוך, החזיק אותו ונתן לי לתפוס אותו- בתור אחיזה- הוא כבר היה בצד השני, ואני עדיין טיפסתי בשלווה יתרה)

אין לי כח להמשיך, אולי מחר...

פתאום ראינו כמה נ נחים, אז הבחור הלך לדבר איתם ולקנות מהם משהו, אז באתי איתו

והם היו בטוחים שאנחנו נשואים ..אז הבחור אמר שעוד לא נשואים  אז אחד הנ נחים

הביא לו כרטיס ביקור שלהם, ואמר לבחור: תזמין אותנו בחתונה שלכם, יש לי הרגשה

שאתם תתחתנו בקרוב.. ואני נשפכתי מצחוק, כי א' זו הייתה פגישה ראשונה וב' הייתה

לי הרגשה שזה פשוט לא זה...

שהייתי בדייט עם חבר שלי.....וראיו נ נחים ברחוב ואמרתי לו בוא קצת לרקוד אני חייב......ורקדתי! הוא התבייש.....

(בנדא.. בתור גבר.. להיות בדייט עם חבר?..)

בגרות........ואני קורא לזה דייט מה הבעיה?

יצאתי עם משהוא דברנו על כל מיני דברים ואחד הדברים שהוא כל פעם חזר ודיבר עליו זה זה שאין לו כסף כי הוא ביניש ...אני ספרתי שאני עובדת וב"ה ממש נחמד שם ומה הוא שואל אם אני מרוויחה טוב...אנחנו יושבים ומדברים ואז הוא שואל אם אני רעבה ואמרתי שלא(באמת שלא הייתי)אמרתי לו שהוא ממש יכול להרגיש בנוח לקנות לעצמו משו אבל הוא לא רצה..המשכנו להסתובב והגענו לפיצרייה, אמרתי לו אולי תקנה לך פיצה..מה הוא אומר לי??לא אין לי כסף...זה בזבוז..שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אקנה לו, לא רציתי שיישאר רעב...הוא כמובן אמר שלא...ואז קרה הקטע הכי הזוייי..בזמן שעמדו ליד הפיצרייה ישבו שם מלא ילדים ומתי שהחלטנו להמשיך ללכת הם קמו והלכו ואז אותו בחור אומר לי בואי נשב לאכול את הפיצות שהשאירו הילדים במגש!!!!!!!!!!אני הייתי בהלם ונקרעתי מצחוקאמרתי לו שאני לא מסכימה וכו והוא פשוט לקח את הפיצות שנשארו ואמר לי בואי לאיפה נמשיך ללכת???הפגישה המשיכה קצת אבל כל הזמן אני חשבתי לעצמי אמאלה אני לא  מאמינה שזה מה שהוא עשה???

לי לא היו דייטים מוזרים

כי המפגשים שלנו בהתחלה בכלל לא היו תחת הגדר "דייט", וודאי שלא למטרת נישואין

ואח"כ כל פגישה היתה אורכת בממוצע כ8 שעות, כשהארוכות ביותר נמשכו למעלה מ18 שעות..

זה עזר לנו להכיר אחד את השני טוב יותר, גם ברגעי עייפות, מצבי כפית וכד'

איך??????????

וואו...

אחרי החתונה זה כבר לא נקרא כ"כ דייט....

חבל לזרוק ככה פיצות טובות

סנדויץ טונה עם עגבניה,ביצה,עגבניה בקיצור הכל נכנס לשם...

והוא ישב מולי ואכל לתאבון..

בלי למצמץ מבושה...

טוב הוא היה מזה רעב ,אחרי יום עבודה

אבל בפגישה ראשונה איך אפשר?

 הרבה בנים פחות מתפדחים מבנות בקטעים כאלו...או שלא מבינים למה בנות לא אוכלות בפגישה, או שאפילו לא חושבים על זה...

וגם אני כבר נפגשתי עם כאלו..

אבל תכל'ס מסכן היה רעב...

טיול שנתי???

אוכל זה כיף חיים, למה לא לאכול?

היתה לי-

טיילתי עם הדייט שלי ועברנו מתחת לגדר תייל-

השער שלי נתקע בגדר בצורה שלא היה מצב שאני ישחרר אותו בעצמי

ואני דוסית רצינית

והבחור נאלץ לשחרר אותי מהגדר

פ א ד י ח ה.

אבל למה מולי???

ועוד סנדוויץ שצריץ לפתוח פה מזה גדול בשביל כל ביס...

חבל על הזמן

מה יש לך נגד אכילה?

האם את מתכננת להקים בית שבו אנשים אוכלים לבד בחדר נפרד וסגור?

בפגישה?

הית חושב שזה בסדר?

ויודע לפנק את עצמו בסנדוויץ' טוב!

מה שאומר שהוא יודע להינות מהדברים הקטנים והנחמדים בחיים..

נקודה לחיוב..

לא נאה לך? אל תסתכלי עליו כשהוא אוכל...

בחור בלי פוזות- זה אחלה דבר! וזה עוד נקודה לזכותו..

אף פעם לא ישבת בבורגרז בר או בסטקייה ואכלת מנה מטורפת שצריך לפתוח ת'פה בשבילה?!

ממש לא מובן לי מה הבעיה?..

...שיהיה לו בתאבון לפחות הוא לא אכל מאוכל של אנשים אחרים....

באותו יום קבענו בגינה. הבחור השקיע והביא פיצה (השתדל שהיא תהיה חמה...) ואיזה בקבוק שתיה נחמד כלשהו.

התיישבנו על אחד הספסלים ודיברנו, ואז הגיע אישאחד, והתחיל לדבר עם הבחור שעוווווווות, בחפירות ארכיאולוגיות על תורה ואמונה ולא-זוכרת-מה-עוד (זה היה לפני שנה....)

לא הבנתי אותו. מה הוא חשב שאנחנו עושים???

מצד שני זה דווקא היה ממש ממש יפה לראות את התשובות של הבחור ואת הסבלנות שלו לענות.

למותר לציין שהפיצה היתה קרה לגמרי בסופו של דבר...

וזה לא נגמר בחתונה - מסיבות אחרות לגמרי.....

פגישה ראשונה ישבנו באזה חור מיוער בסוף הפגישה הוא מציע בשיא הגנטלמניות להסיע אותי ואני עונה לי בשיא הפשטות- לא תודה באתי עם אוטו, הבחור נכנס להלם..איך אני מעיזה לבוא עם אוטו זה כל כך לא נשי, בסוף הוא באמת חתך אותי על חוסר נשיות.

פעם אחרת עם מישהו אחר באתי בלי אוטו ונסעתי עם הבחור והוא פשוט נכנס לאזו שהיא צומת בלי להסתכל או להאט בכלל וקחחח הוא גירד רכב אחר והסתובב כמעט נכנס בקיר אני כולי מחניקה צרחת אימים והוא בלי להתבלבל אומר לי אזה משוגע הוא איך הוא נוסע?! מה הוא נכנס בנתיב שלי?!

ברגע זה הפכתי ממאזינה (קוראת יותר נכון..) סמויה למגיבה..

אז שלום לכולם פה!

לא יודעת אם נכון להגדיר את זה בתור מגניב, זה יותר מפדח ומפחיד..

באחד הדייטים, נסענו לנו ברכב ודיברנו, ואני, מרוב שהייתי שקועה בלדבר ולהקשיב,

הסתכלתי על הבחור במקום על הכביש... ופתאום הרכב סטה בחדות  ימינה,

והתחלנו לעלות על המדרכה,  כשאני במהירות של 80 קמ"ש,

דבר שהיה יכול להסתיים בהתהפכות! בעעעע.....

אז הבחור, כמו מורה נהיגה טוב, הסיט לי את ההגה שמאלה במהירות..

ואח"כ עוד התנצל...

פאדיחות!!!

ות'אמת, אל תנסו! 

ופאדיחות? לא הרבה, סתם רגעים משובבים..

בדייט הראשון שלו עשה תאונה ונכנס בקיר בטון ב"ה הם יצאו רק בנזק ממוני.....

וכמובן הם נשואים היום באושר ובאושר עד עצם היום הבא!

אז ככה: פגישה ראשונה (אחרי איזה 50 שעות בטלפון) הייתי קצרה בזמן, אבל הבחור היה צריך ליסוע לחו"ל לשבוע והיה לו חשוב להיפגש איתי קודם, קיצ'- נסענו לאיזה קניון ולא היה שום קפיטריה או משהו כשר, חוץ מאיזו פיצריה שכבר כמעט סגרו, אז קנינו שוקו!!

פגישה שניה- הייתי צריכה ליסוע לעיר שהבחור גר שם בשביל למסור מסמכים למישהו, ולקחת כיסאות שהזמנתי מאיזו חנות, אז קבענו שהוא יאסוף אותי אחרי המסמכים ויעזור לי עם הכיסאות (ג"כ הזוי לגמרי. מה חשבתי?).

טוב, חיכיתי לו, ותוך כדי המתנה קראתי ספר. הוא בא, אני נכנסת לאוטו, ובלי להתבלבל מבקשת ממנו בנימוס.. לגמור את הפרק!!!

בסוף הפרק הבנתי שאני קצת משוגעת, אז סגרתי את הספר, פתאום הפל' שלי מצלצל ועל הקו אחי, שעומד לסגור איזו עיסקה וצריך שאני אברך אותו שהוא יצליח (היה לאחים שלי קטע כזה, שהברכות שלי מתקיימות...) שמתי את כובע הבאבא על הראש והתחלתי לברך אותו.. שהוא יצליח בעיסקה, ובשלום בית, ובחינוך ילדים, ופרנסה בשפע..  קיצור שפכתי לו ברכות מפה ועד להודעה חדשה, והבחור לידי לא מבין מה נסגר!!!

בסוף הוא הבין.

כל כך הבין- שהיום הוא בעלי!

ואשכרה- כמות הדברים ההזויים שעשינו בדייטים יכולה למלא ספר שלם!

(יצאנו לדייט בסופר, ובטבריה, ו...בבית הדין, ובשיעורי נהיגה שלי.. וחרשנו את הארץ בדייטים שלנו...)

בס"ד

יום אחרי האירוסין

ומאז אנחנו שם באופן קבוע...

התנדנדנו בגן שעשועים... היה נחמד

פתחנו פק"ל קפה בגן שעשועים אחר, היה כיף

עשינו טיול בצפון, מומלץ [יצאנו עם עוד זוגות של חברים, אז בלילה הבנות ישנו יחד והבנים יחד..] [לא משו מסובך מידי, בעיות צניעות וכאלה. לשבת על הכינרת, מעיינות, קברי צדיקים וכאלה].

הלכנו למעיין [זה ה- -דבר!!!]

אני לא מגזים-הטלפון צילצל היא הייתה בנהיגה ושוחחנו ופתאום היא עונה לאיזה סקר ואמרה שהיא מרחמת על הסוקרת שמחפשת מי שיענה..לא סיפרתי לה אך די נעלבתי

למדתי בפעם הראשונה בחיים מה זה "טיפול עשרת אלפים"

בס"ד

זה קרה אתמול ברכבת מרכז [ככה למי שראה זוג בדייט באיזור אז כן,זה אנחנו היינו..]

פגישה ראשונה "בליינדייט" היא יורדת מהאוטובוס אני מחכה לה שם בחורה פנתה אליי נעים מאד וכד' טוב..

מתחילים ללכת יוצאים ממתחם ארלוזורוב מתחילים לחצות כביש באור אדום פתאום משום מקום קפצה עלינו שוטרת ולקחה אותנו לניידת היא ניצלה את המראה שלה והגובה ואמרה שהיא בת 15 ואנחנו בני דודים ואני הצגתי תעודת מתנדב משטרה כלום לא עזר...שוטרים ערבים נתנו לה אזהרה ולי דו"ח 100 שקל...היא נכנסה לסרטים ולפחד כמובן שהרגעתי אותה...ומאז כל רמוז שחצינו היא הסתכלה טוב-טוב שירוק ואז חצתה היה מצחיק וב"ה ממשיכים....

מה זה הסתכלה טוב טוב שירוק.... היא צריכה להסתכל טוב טוב שאין משטרה

מקורו - המחבר הדגול.

ר' יהודה הלוי, המכונה איבן מרוואן הלאווי.

אז קיבלנו אחת חדשה (שרופה..).

ויכולנו לבחור כל שתיה שנרצה בחינם, אז בחרנו בשתיה היקרה ביותר שהיתה..(:

שובבים..(:

נסענו יחד לירדן ההררי ונכנסנו עם הרכב לאיזה שביל עפר והיה חושך מצרים ואז הרכב נתקע.............

עסקנו רק בחילוץ בסוף הזמנתי ג'יפ שחילץ אותנו וזה עלה לי 200 שח היא הייתה מזיעה וכעוסה...

נחשו איך זה נגמר...

כמו כן היתי בדייט שלישי בהופעה של זמר יהודי, והיא רצתה איכשהו לרקוד וביקשה שאלך לקצה השני של הרחבה שם .. היה מבאס.

ואחרון .. פעם ניפגשתי עם מישהי לדייט ראשון באיזה מקום רוחניקי כבד בצפון שמגיעים אליו כל מיני אנשים בודדים וכאלו שרוצים לחזור בתשובה. היא באה לשם לשבת כדי לברוח מההמולה סביבה. ושנינו יושבים לנו בין כל מיני יצורים מעולם אחר ומדברים וצוחקים. ותוך כדי הסתחבקנו עם המוזרים הללו.

לגבי לאכול במסעדה בדייט ראשון. אז ככה אם הדייט הוא מבאס את החיים, ,,, אני מזמין לאכול ומדבר איתה כמו לאל חבר/ידידה ולפחות מעביר ערב עם אוכל טוב

אם היא מוצאת חן בעיני , קפה ועוגה קטנה !!

ועשינו מלחמת שלג (אה.. בשלב יחסית מתקדם..)

    מישהו שאני מכיר ישב עם הרבנית שלו.  באותה תקופה ברח מהכלא פושע ממש מסוכן וכל המדינה דברה על זה והיתה בלחץ.  בקיצור, הם יושבים ומולם עוברת איזו גברת, עוצרת מולם בתדהמה ומתחילה לצעוק:  קומי, תברחי, זה בני סלע, תברחי ממנו אבל מהר...

     מיודענו הרגיעו אותה, ואז היא סופקת כפיים ואומרת:  אוי, איך שפתאום כל אלו שדומים לו יוצאים מהחורים.. 

    בציבור החרדי, נהוג שהבחור מחזיר את הבחורה הביתה במונית (אולי רק בפגישה הראשונה, לא בטוח).  כל נהגי המוניות באזורים החרדיים מכירים ת'קטע הזה טוב.  הם יושבים להם במונית, וברמזור הנהג מסתובב אליהם:  "תשמעו מילה שלי- זה לא ילך.  עזבו, אתם לא מתאימים"...

   ונחשו מה?

טוב, הם באמת נפרדו.  מילה של נהג מונית עם נסיון..

1. יצאתי לדייט באזור גן הוורדים והיה ממש קר אז נשארנו ברכב ואז הגיע המשטרה וביקשה תעודות זהות והתחילה לתחקר אותנו כי הם חשבו שאנחנו מתצפתים על הכנסת...

2. באמצע דייט מתקדם כולי שופכת את הלב ופתאום מאחורי הספסל מתחיל לרוץ לו דורבן לבן ואז אני צועקת מזה הקיפוד הענק הזה ומתחילה לברוח

3. הסתובבנו לתומנו פתאום עובר כלב ענק ומפחיד ומתחיל לרחרח דווקא אותי מכל האנשים מסביב, ואני מרוב בהלה קפצתי על המדוייט שלי ודרכתי עליו

הפאדיחות של הלייף!!!

הגעתי חצי שעה לפני דייט, והייתי מורעבת,

כדי לא לעשוק את הבחור בפגישה החלטתי לשבת לאכול..

באיזה שלב אני מקבלת שיחה ממנו וקולטת שבעצם הוא יושב עם הגב אליי בדיוק 2 שולחנות ממני..

החלטתי לפדח את שנינו! 

לקחתי ת'תיק ות'פיצה והתיישבתי מולו!

ממשיכה לדבר איתו בפלאפון ליד האוזן! 

לקח לו שתי שניות לקלוט עד שהתפוצצנו מצחוק..

רק המבט של "מה הבחורה הזאת חושבת לעצמה שהיא מתיישבת כאן! ועוד דוסית!" - חחח - אחד הטובים!

אני מתקשר טלפון ראשון למישהי.  שלום, מדבר *******, מה נשמע? וכן הלאה.   ואני מרגיש שהיא קצת קרירה ומסויגת (קצת הרבה..).  טוב, אז אני מעדיף שלא להאריך יותר מידי ושואל אותה מתי יהיה נוח לה להפגש.  להלן בערך הדיאלוג:

היא:   להפגש?  למה?

אני (מת מפדיחות ומחפש מילים):  כי...  אהמממ... כי... הביאו לי את הטלפון שלך ו...

היא:  מי הביא? 

אני (יו, מה עושים?): טוב, אז הציעו אותנו ו... אהמממ... איך שהבנתי...

אתם מבינים, באיזשהו שלב היא נזכרה שהיא מחכה לטלפון ממישהו שהיא אמרה כן להצעה...  

טוב, היא נורא התפדחה, והשתדלתי ככל יכולתי לשמח אותה ושלא תתפדח כלל.. 

וגם החיוך המטומטם שמרוח לי על הפנים בגלל הסיפור הזה!

"שכחו" לשאול את הבחורה אם היא רוצה לצאת איתו..

הבחור התקשר, והיא לא ידעה מי הוא, מה הוא ומה הוא רוצה מהחיים שלה..

(בסוף הם יצאו אבל לא יצא מזה כלום..)

היה קורע לראות את הפרצוף שלה מחליף צבעים (הייתי שם כשהיא קיבלה ת'טל' הנ"ל..) כשירד לה האסימון..

1. פגישה שניה, גן שעשועים אזורי, הגעתי מוקדם והתנדנדתי בעיינים עצומות, פתאום אני קולטת אותו מולי (גם הגיע מוקדם..)

2. אותה פגישה, אחרי הנדנדות הלכנו להתנדנד בנדנדה של ה2 (האלו האלכסוניות), למגלשה ולבערך לכל המתקנים שלא פחדנו שישברו..

3. פגישה אח"כ, נמאס לו לשבת אז הוא קם והתחיל לשיר ולרקוד... ואני זורקת עליו דשא כי לי אסור וזה לא יפה לעשות דבר כזה...

4. אותו אחד, "דייט המאורסים" עלינו על טרמפ והנהג שואל אותנו אם אנחנו מאורסים, הגענו לבית קפה והמוכרת שואלת אותי כמה סוכר בעלי רוצה.. יום אח"כ חבר שלו קופץ עליו בצרחות "מזל טוב! איך לא ידעתי?" (מסתבר שהוא ראה אותנו יחד..) ושבועיים אח"כ (אחרי שכבר נפרדנו) אני מגלה שחברה אחרת התקשרה לחברה טובה שלי לשאול אם התארסתי והיא לא ידעה.. (וגם, ראתה אותנו באותה פגישה..)

5. (מישו אחר) שנינו יושבים בספריה ציבורית ושומעים מערכון קורע באוזניות, ונשפכים מצחוק. וכל האנשים ה"מכובדים" מסביב מסתכלים ולא יודעים אם לצחוק או לכעוס..

6. פגישה ראשונה. הבחור מתקשר, שנינו עמוסים אז קובעים לעוד 4\3 שעה, הבחור דנן מגיע אחרי חצי שעה (אני עוד מסתרקת..) לוקח אותי לגן משחקים ופותח פק"ל קפה.. (יצא גבר!)

7. פגישה ראשונה, קצת 'יבש', במקרה היה איתי הלפטופ, אז הראתי לו סרטונים שיש לי.. (בכלל, אני ולפטופ בפגישות- זה שילוב טוב..) (מה שכן, בפגישות אחרי דווקא לא היה יבש בכלל..)

8. מגיעה לפגישה, אחרי שכבר בטל' אמרתי לו שאני לא רוצה בית קפה\מסעדה\אוכל הוא מוציא שתי שקיות ממתקים (פקעלעך בעברית) ואומר "מתוק זה לא אוכל, זה אויר!" (ונאלץ לאכול חצי מהשקית שלי, כי אני לא אוכלת חלב עכו"ם)-> הפגישה הכי מתוקה שהיתה לי..

יש לי עוד, אבל לא הכל מיועד לפרסום...

גם אני הסתובבתי עם המחשב בפגישות, אבל רק בפגישות ממש מתקדמות, כשעשיתי הכרות בין המדוייטת לחברי כמעט הטוב ביותר שנמצא אצלי בתיק.

אבל זה היה רק חשיפת עוד חלק באישיות שלי...

רואים מהסיפורים האלה שזה אחת התקופות הטובת בחיים.

זאת תקופה עם הרבה דברים- טובים ורעים

וכמו בכל דבר- השאלה על מה אתה מסתכל.

על הדייטים המשעממים\הזוייים במובן הרע של המילה\מעצבנים\שוברי לבבות\מתישים

או על הצד המצחיק\משעשע\נחמד\כיפי\מעניין של העניין..

זה נחמד להיות רווק!

זה נחמד להיות נשוי!

אבל להיות באמצע?!?!?!?!?

הזוועה בהתגלמותה!

זה קשה! פשוט אנחנו ממתיקים את זה! ומוצאים בזה את הנקודות הטובות!

ועם כל הקשיים- זו תקופה שעוברים פשוט!

שיהיה מצחיק וכיף להיזכר בה ולראות שעברנו אותה!

אנשים מתייחסים לזה בדיוק כמו שהם מתייחסים לטירונות. סובלים - אבל זוכרים רק את הטוב...

אבל הכי כיף שהיא קצרה ולא ארוכה ומיגעת...

אני אישית אמרתי לעצמי שאני לוקח את התקופה הזאת בסבבה,זורם וכמובן נהנה לפגוש עוד יהודים חמודים ודעות שונות, הרי מכל יהודי אפשר ללמוד אצל לפני כל דייט אני מתפלל ומבקש מה' שאם זה לא זה שיראה לי מה אני צריך לקחת מאותה בחורה הרי בטוח שיש משהו שיקדם אותי בעבודת ה' בזכותה וב"ה זה עובד בנתיים מכל אחת שיצאתי איתה (ב"ה אני רק בתחילת הדרך ולא היו הרבה) לקחתי דברים חשובים לעבודת ה'....

"מה קרה ? את חיוורת, את מרגישה טוב?"

אז אמרתי לו שהכל בסדר , רק לא התאפרתי כמו שצריך...

והם היו עסוקים בלהחליף פרטים והיום הם נשואים!

הוא היה שוטר תנועה

ובמקביל עצר 2 נהגים (נהג ונהגת)

הוא אמר להם שלדעתו הם מתאימים ושבזמן שהוא כותב להם את הדו"חות שיחליפו פרטים

בסוף הם התחתנו ואפילו הזמינו אותו לחתונה!

ההרכב הבסיסי (4 נגנים וזמר) זה באזור 11-12 אלף לרוב

יש להקות טיפה יותר זולות, למשל אומרים שהראל טל או להקות שבהם הזמר הוא אחד מה4 נגנים, אבל צריך לבדוק שזה להקה שמתאימה לסגנון שלכם

בעיניי התועלת של להקה על דיג'יי זה שהנגינה חיה

זה לא איזה מחרוזת שנמצאת ביוטיוב כולם כבר מכירים יודעים בדיוק איך היא הולכת

היא גם מותאמת למה שקורה באולם ולריקודים

וכמובן זה שאתה יכול לבחור את השירים שאתה רוצה ובסגנון שאתה רוצה

דיג'יי בסוף לוקח שירים או מחרוזות שמישהו אחר הקליט ורק משחק איתם

ובעיניי זה מורגש שזה לא נגינה

אתה מגביל את עצמך לביצועים שכבר יצאו

ואין שום דבר אישי שלך

היתרון של דיג'יי זה כמובן המחיר

בסוף לשלם לאדם אחד במקום לחמישה זה הבדל משמעותי במחיר

לנסות לשאול אותו אפשר תמיד

כשאנחנו בדקנו להקות לפני שנתיים המחירים היו סביב ה8,000₪ וזה גם מה שזכור לי ששלמנו.

קבלנו רשימת להקות שמסתובבת בין חברים. אולי אלו היו להקות זולות במיוחד?

היינו מרוצים מהלהקה שבחרנו, חוץ מפשאלה קטנה. סימנו באופציות בבחירת סגנון השירים גם "מחזורת שירי אלול", מסתבר הכוונה שלהם הייתה להתחיל מעגל שירי נשמה של 20 דקות רצוף בסוף הריקודים כשכולם כבר מזיעים ועייפים.

חוץ מהסיפור הזה, שזו בעיקר חוסר הבנה שלנו, הם לא נראו מתחילים או לא מנוסים, וראיתי אותם בעוד כמה וכמה חתונות מאז.

עוד נקודות שכדאי לדעת שלא בהכרח חושבים עליהם?

אני מתלבט אם זה באמת הזמן שעבר

או סגנון להקות שונה

כי נגיד הניגון שבלב נחשבים להקה פחות אנרגטית וצעירה אז אולי זה קשור

הלהקה שלקחנו היא להקת "לב אבות". נראים לי מספיק "צעירים ואנרגטיים", לא חשבתי אף פעם למדוד לפי הקריטריון הזה. לא בדקתי את הגילאים של חברי הלהקה, נראו בסביבות גיל 30? לא כזה משנה לי.

אני יכולה גם לחפש את רשימת הלהקות שקיבלנו. כל הלהקות האלו הזה כנראה באותו סגנון גם מבחינת המחיר. שנתיים לא נראה לי מספיק כדי לעבור שינוי כזה קיצוני במחיר.

אין לי מושג

אני נתתי לך כבר את ההמלצה שלי

להקת הניגון שבלב זו הלהקה הכי זולה שמצאתי (ובפער), והיא ותיקה וטובה. לדעתי הם היו מעולים, והם לא שמים פלייליסט ביוטיוב אלא שרים.

מי שרוצה יותר פרטים אפשר בפרטי

אמת

בס"ד

זמר שגם מנגן + שני נגנים ואיש הגברה. זה היה דרך מישהו (הזמר) שמרכיב בעצמו כל פעם, לא להקה מסודרת ממש. הוא כן עושה גם הרבה הופעות באולפנות ודברים דומים אז יש לו נגנים שהוא בקשר קבוע איתם, אבל בגדול הם עוד לא להקה מאורגנת עם שם. זה לא הפריע להם להיות מצוינים והיינו מאוד מאוד מרוצים ממנו. אם תרצה אשלח את המספר.

להקות מסודרות בד"כ יעלו 9,000-14,000 ש"ח (מניחה שיש יותר וכאמור - יש פחות, אבל זה הרוב). אישית אני לא רואה סיבה לקחת להקה יקרה אם אין מישהו מבני הזוג שחלם ספציפית על להקה מסוימת וזה מה שיעשה לו את החתונה.

בעבר דיג'יי היה יותר זול מלהקות, גם היום יש דיג'יי שהם יותר זולים, אבל יש גם כאלה שכבר מגיעים לעלות של להקה. אישית אני יותר אוהבת להקות, עושה מבחינתי אווירה טובה יותר. דיג'יי זה יותר אפקטים ופלייליסט, לא שירה חיה ו"נקייה". יש כאלה שזה לא אכפת להם ויש כאלה שגם מעדיפים את זה. בעיניי זה יותר אווירת מסיבה מאווירת חתונה, אבל יש כאלה שאוהבים את זה.

אם זה לא באמת החלק שהכי חשוב לכם אז הייתי הולכת על משהו זול יחסית, כמובן מומלץ, שמכיר גם חתונות של הציבור הדתי (בעיניי קריטי, בטח אם זה דיג'יי) ושאתם מרגישים שמבין יחסית את הראש שלכם ואת הלך הרוח.

זהו, מנסים להבין גם מה רצוי מבחינתנו מהאופי גם

קחו להקה שראיתם בחתונה של חברים ואהבתם, זה כל הסיפור. לא צריך לעשות דרמה, אף אחד לא יזכור כלום בבוקר שאחרי.

היתרון של להקה: חיים ונושמים את העולם, מלווים את אשתך בכסא כלה, מלווים בחופה, יש משהו סוחף בלראות את הזמר משתגע על הבמה בהרקדה.

יתרון של DJ: אתה נהנה מעשרות זמרים בערב אחד ולא רק זמר אחד,

וכל אחד מהזמרים האלה הרבה הרבה יותר טוב מהזמר של הלהקה (הם ממלאים אצטדיונים במאות שקלים לכרטיס, הוא צריך לעבוד בעשרות/מאות חתונות בשביל להרוויח מה שהם עושים בערב אחד...).

ועדיין כאמור אני מעדיף להקה.

אהבתי את ההערה של לא לעשות מזה סיפור

באולם יש סיפור מעבר ללהקה מההיבט הכספי, זה הפרשים של עשרות אלפי שקלים, בלהקות הפער קטן בהרבה

כתבתי שהם חיים ונושמים את העולם,

התכוונתי לאולם

בכמה חתונות היית בעשר השנים האחרונות?

בכמה מתוכן זכרת את הלהקה שבוע אחרי החתונה?

בסוף זה ערב אחד ולא כדאי להשתגע ממנו. אנחנו סגרנו אולם וצלם ולהקה וכל מה שצריך בכמה שעות ספורות, לא ייחסנו לזה חשיבות.

והחתונה הייתה מהממת ומרגשת וטעימה ושמחה

התועלת היא מה אתם אוהבים.

דיג'יי אדר לפאיר או martin garixx

ואולי עדיף כמה חברים שמנגנים בשקט ונעימי.

יש אינספור סגנונות

הכל הכל תלוי בכם, מה טוב לכם.

אם כן, לכי על זה, זה יבנה אותך, וכשתפגשי את בעלך הוא יפגוש אותך כשמימשת את הפוטנציאל שלך.

קשה להבין את ההקשר המלא, אבל בסופו של דבר זה הכל עניין של סדרי עדיפויות. זה לא משנה אם את לומדת רפואה ובקושי יש לך זמן, השאלה מה החלק החשוב מבחינתך. על גבי זה כמובן שצריך תקשורת בריאה…

לפי דעתי יש כשל בהיגיון של בני האדם,

בכל עבודה תהיה ככל שתהיה, אם זה שכיר כמו רה"מ, רמטכ"ל, שופט או בעל עסק מקטן ועד גדול, משרת אנשים, נושא באחריות קשוב לצרכנים וממלא את רצונותיהם (יש גם עבודות יוצאות מהכלל כמו משקיעים, חלפנים או מהמרים), המקום היציב יחסית בו הם נמצאים הגיעו אחרי שנים של עבודה קשה מאוד וצבירת מוניטין (אמינות).

כגודל האחריות, ההתחייבות והמאמץ מגיע גם הכסף בהתאם להוצאות - וכשאנשים רואים אדם מצליח,

חוקרים על כבודו, המדינה מגיעה לגבות ממנו כסף, אנשים מנצלים, מבקשים עזרה, ועוד...

אין דבר כזה עוצמתית - אנחנו חיים בחברה ואחד תלוי בשני.

ועל הקרקע, כמה את חושבת להרוויח?

כירושלמים ההוצאות גדולות -

ולרוב מי שמרוויח טוב - לוקח משכנתא או מימון לרכב ונעשה בעל חוב.

בסוף אדם עובד כל ימיו בשביל להגיע לדירה ואז הוא כבר זקן (כמעט כמו שכירות) [יש הבדלי מחיר בין ירושלים ליו"ש וכו']

לכן המילה "עוצמתית" היא ממש לא נכונה.

בדרך כלל אישה רגילה שבעלה עובד קשה,

היא בסוף תגיעה תמיד בדרישה לקבל חצי ממה שבעלה הזיע. [והאם ההפך גם עובד?]

ואם כבר ברסלב...

ההצלחה היא מאת ה',

מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם,

בטחי בה' ולא בכוחי ועוצם ידי.

ונעשה מה שצריך לעשות למען עם ישראל.

מאחל לך הצלחה גדולה -

בעולם הזה ולעולם הבא בל נשכח.

לסיום:

לכי על זה!

בין שני דברים שנאמר במפורש שהם משמיים - זיווג וריש גרגותא...

אז פחות נראה שזה יפגע בך אם העבודה באמת מתאימה לך ותצליחי ותועילי בה.

יותר מסתבר שה' יעזור לך עם מה שנצרך כדי להצליח בשליחות, ובכלל זה להתחתן (וככל שאת מחוברת יותר לשליחות, זה נותן יותר מקום לברכה לחול).

ולגבי האם נכון שאישה תעבוד בעבודה כזאת בשנה ראשונה - אם סדרי העדיפויות ברורים (מה שעצם ההתלבטות מעידה עליו שכן), אז גם אם יש פחות כמות של זמן זוגי, אפשר להשלים באיכות.

עבודה אידאליסטית גם בונה את הבית סביב דבר גדול ששותפים אליו וזה מחבר מאוד (כל עוד יש איזון כמובן), אז השאלה היא רק האם גם הצד השני ירגיש ככה, וזו בעצם אותה תהייה של ה"עוצמתית מדי".

ועם מוכנות שתתחילי את העבודה גם אם לא תמצאי את בעלך עד ההתחלה.

אנחנו מאחלים שתמצאי, אבל אין הבטחה שתמצאי ותתחתני תוך חצי שנה.

כמה העבודה הזו אינטנסיבית, מה המחיר שאת מוכנה לשלם מבחינת זמן וכד' לטובת העבודה הזו?

בהצלחה רבה!!!

נשמע שאם קיבלו אותך לעבודה, זה אומר שמבחינת מי שמכיר את התפקיד ואת הדרישות שלו, עצם התפקיד לא מחייב בהכרח להיות נשואה.

ולכן הייתי מנסה רגע להפריד בין השאלה האם התפקיד מחייב בעל, לבין התחושה שלך שאת לא רוצה להחזיק דבר כל כך גדול לבד.

אם הצורך הוא בעוגן, בשותפות, במישהו לחשוב ולשתף איתו - שווה לבדוק האם אפשר לייצר את זה גם בתוך מרחב העבודה או מחוצה לו: דמות שמלווה אותך, אדם שאת סומכת עליו, מישהו שאפשר לשתף ולהתייעץ איתו לאורך הדרך. זה כמובן לא מחליף בעל, אבל גם בעל לא בהכרח אמור להיות העוגן המקצועי היחיד שלך.

כמו שכתבו לך, הייתי שואלת גם שאלות מאוד פרקטיות של סדרי עדיפויות: מה יקרה כשהעבודה והחיפוש יתנגשו? מה יעלה על מה? האם התפקיד משאיר לך בפועל זמן, פניות וכוחות להכיר ולהשקיע בקשר? ובהמשך- האם הוא מאפשר את סוג הבית שאת רוצה לבנות ואת המקום שאת רוצה לתת ללימוד התורה של בעלך?

את מכירה את עצמך ותדעי האם תוכלי להחזיק את שני הדברים יחד. בסוף את צריכה לעשות את ההשתדלות שלך לזיווג, אבל חלק מההשתדלות בחיים הוא גם לא לעצור אותם עד שהזיווג יגיע, ולהמשיך להתקדם ולממש כוחות שהקב"ה נתן לך.

ולגבי החשש שזה יבהיל משודך בעיניי לא נכון לקבל החלטת חיים משמעותית לפי משודך שעוד לא פגשת. כן נכון לחשוב האם החיים שאת בונה משאירים מקום אמיתי לאדם נוסף להיכנס אליהם.

ויש לך חצי שנה, שזה דווקא מאפשר לא להכריע מתוך לחץ. לקבל החלטות נכונות עבורך גם בזוגיות וגם בקריירה, ולא לבנות אותן סביב דד־ליין של "אולי עד אז אתחתן" לכאן או לכאן.

בהצלחה

והשכר ראוי

את בתסמונת המתחזה. תקראי בגוגל.

הייתי ממליץ להתרחק מעבודות "אידאליסטיות".

בתור מי שעבד בלא מעט כאלה בעבר הן מאכזבות ממש, לא משלמות מספיק (כי השכר שלך הוא בעולם הבא בכלל, אנחנו עושים לך טובה שאנחנו מעסיקים אותך, את רוצה גם להתפרנס?) במיוחד אם משלמים לך מכספי תרומות הכל מחושב על החור של הגרוש וכל רצון להעלאה יגרור התנגדות מצד המצפון, בסוף כשאת תצטרכי כסף עבור רווחת משפחתך שתגדל בעז"ה ותיווצר דרישה למעונות ושאר דברים שילדים צריכים תגלי שהרבה חברות שלך התקדמו בחיים במשרות אמיתיות ולא משרות צעצוע אידאליסטי ותרגישי פספוס.

וזו מנקודת מבטי כמי שעבד בעבר בכמה עמותות וחש תחושה מרה שעבדו עלי אנשים טובים ואידאליסטים אבל לא מנהלים טובים.

הם באמת האמינו בזה. וזה כמובן נכון שמקומות כאלה מוגבלים באופן בסיסי עקב כמות התרומות שהם יכולים לגייס. נשמע גם שהמעסיק העתידי שלה סיפר לה דברים נפלאים על העבודה הזו כדי שתרצה לקחת אותה והיא בתורה הפכה אותה ל"גדול עליה".

אבל בכל זאת:

א. קצת חבל 'להפיל' על בעלך התיאורתי, צפיות שלא בטוח שיתממשו. יש בני זוג שהם ממש השותף והנושא עם בן הזוג באידיאלים ובמשימות ויש בני זוג שהשותפות שלהם היא בזה שהוא בעל טוב/היא אשה טובה ויש בית נעים לחזור אליו, אבל בכלל לא בראש של להיות מעורבים בעבודה/התנדבות של בן הזוג.

בקריית משה תמיד דיברו על שתי דמויות של רבניות - הרבנית אליהו לאוי"ט, שהיא בעצמה 'רבנית' - הובילה כנסים, קיבלה נשים, נתנה ברכות. לעומת זאת היתה את הדמות של הרבנית שפירא זצ"ל, שתפקיד 'הרבנית' שלה היה לשמור על הרב ולסלק אותנו התלמידים כש"כבר מאוחר והרב עוד לא אכל!!!".

אינך יודעת איזה דמות תהיה לבעלך ומה יתאים לו, לא כדאי לתקוע את עצמך בגלל זה.

ב. לא כהבטחה, אבל אולי דווקא לקבל עבודה כזאת, יזרז אצלך משהו (מכיר סיפור אמיתי כזה, אבל מידי אווטינג).

הרבנית בת-שבע קנייבסקי ז"ל הייתה מקבלת קהל נשים ומברכת ומייעצת וכדומה, ואילו הרבנית תמר שטיינמן ז"ל הייתה פשוט אשת הרב ודאגה שיוכל להתמסר לעבודה התורנית שלו.

כך לפחות זה מה שידוע לי על הרבנית שטיינמן ז"ל.

שבעיני זה קשקוש. תעבדי במה שמתאים לך ומי שזה מוזר לו - שיחפש אשה אחרת. אפילו אם תהיי מתנקשת של יוסי מוסלי יהיו גברים שירצו להכנס איתך לזוגיות.

זה שלאשה יש עבודה משמעותית וחיים מלאים בזכות עצמה.

אם זה ממש בגדר חלום אז לא צריכה להיות פה שאלה בכלל..וזה חד משמעית כן, ואם זה לא כן חד משמעי, אז או שזה לא בהכרח הגשמת חלום, או שיש חלום יותר גדול שאליו את מכוונת.

בהתחלה קראתי ודילגתי על המילה "בעיניי" ואז בפעם השניה המח שלי קלט אותה, האם את *חייבת* את בעלך בעבודה הזו, או שאת ממש רוצה ותשמחי שהוא יהיה שם? זה שני דברים שונים.

לגבי העוצמתית, זה קצת מצחיק אבל בתור אחד שלא מחפש אישה עוצמתית וכו, יצאתי עם אחת כזו שהייתה ממש כריזמטית ומובילה וכו, אבל איתי כאילו הכל נעלם לה והרגשתי שהיא ממש אישה וזה גם לא היה בכח לא אמרתי לה כלום פשוט בטבע שלה היא מאוד כריזמטית ולא יודע איך היא פשוט לבד עשתה סוויץ ולא הרגשתי טיפת כריזמה ממנה או טיפה של אני חזקה(ואני אומר את זה לחיוב לא לשלילה), אז אין לי עצה רק מאיר פה נקודה שזה אפשרי מאוד.

ואם נולדת עם תכונות אופי של מנהיגות וכו, אל תילחמי בזה השם יתברך יודע מה הוא עושה תדברי איתו שיכוון אותך ויראה לך את הדרך.

לגבי השאלה האחרונה, בתפיסה שלי לא נכון בכלל שהאישה תעבוד בעבודה תובענית באופן כללי, כל שכן בשנה הראשונה לנישואין, וכנ"ל הגבר אבל אצלו זה יהיה יותר "בסדר" כי בסוף הוא מתחייב לפרנס, ולכן אם העבודה אכן תובענית תחשבי מראש אם לך באופן אישי זה מתאים..אם תשאלי אותנו לכל אחד תהיה תשובה שונה ככל הנראה השאלה היא מה את מרגישה שנכון לך כי בסוף נולדנו עם התשובות והפתרונות לכל הנסיונות והקשיים שנחווה בחיים רק צריך לגלות אותם בהצלחה🙏

ירושלים-

גן הורדים, גן סאקר, הרובע

טחנת רוח, פארק טדי, קבר שמואל הנביא (יש שם את השמורת טבע 'נבי סמואל'), טיילת ארמון הנציב.

ביער ירושלים יש אחלה מקומות לשבת אם יורדים בתחנה של הר הרצל והולכים לכיוון יד ושם.

בגוש יש את עו"ז וגאון

ויותר לכיוון בנימין יש את מצפה דני.

גם באזור בית שמש יש מקומות..

מקום להסתובב?

לאכול?

לשתות קפה?

לעשות יצירה יחד?

ללכת למוזיאון/הרצאה יחד?

מחפשים מקום נוח ושקט לשבת וגם לשתות קפה, לדוגמה באזור טחנת הרוח, האם יש שם אכן עגלת קפה ועד מתי היא פתוחה? בנוסף, זכור לי שיש קבוצת ווטסאפ למקומות מומלצים, מישהו יודע על זה משהו?

יש עגלת קפה בטיילת בארמון הנציב.

( קפה קפה יש גם בבית שמש לדעתי )

יש עגלת קפה ליד מחלף בית חורון על 443,

יש בית קפה בקניון עזריאלי מודיעין.

הקשרים שהיו ונגמרו

-הלוואי שהייתה בי תיכולת הקרה והנכונה הזאת להתנתק מהם מהר ולהמשיך הלאה

חלום כי באמת כל רגע שעדיין יש חיבור זה בזבוז זמן יקר

אם כשמגיע וכשהולך ללימוד תורה הם ישנים? ומתי הוא ואישתו זוכים לזמן זוגי אישי רוחני נפשי היות וכשהוא מגיע הביתה זה למקלחת שינה ואוכל?

מה זה שונה מאדם שהולך לעבודה ונמצא מחוץ לבית 9 שעות לא כולל נסיעות? או מאדם שמשמש כקצין קרבי ונמצא רוב זמנו בפעילות צבאית? או טייס אזרחי שנמצא הרבה בשמיים ובמדינות אחרות, או באיש עסקים שעסוק ומתרוצץ בניהול העסק?

אצל אברך, להיפך, אין לו נסיעות כמעט כי הוא פשוט יגור בקהילה ליד הישיבה/כולל.

לא שונה מהרבה מקצועות אחרים, כמו שכתבו מעליי.

בלי איזשהי מטרה או או הישג במשך עשרות שנים.

יש המון דרכים להתפתח בלימוד תורה, לימודי רבנות, כתיבת מאמרים תורניים, העברת חַבּוּרוֹת ושיעורים בישיבה, לימודי דיינות, כתיבת מאמרים תורניים, וכולי.

מי שסדר היום ומטרות הלימוד שלו במשך עשרות שנים נראות בדיוק כמו בשיעור א', שווה למי שנשאר קופאי בסופר בעולם העבודה ולא מחפש להתפתח בזה.

הרבה דרכים להתפתח בלימוד התורה גם מביאות בסוף למשרות תורניות שגם מביאות פרנסה, למרות שמאוד קשה להתקבל אל הדברים הרציניים באמת.

אני מסכימה שבחור שרוצה לצאת לדייטים ואין לו מושג מהחיים שלו, לא רק לפרנסה שהיא מחוץ לישיבה, אלא לפחות מטרות ויעדים בתוך עולם הישיבות, כנראה שהוא לא בוגר מספיק ולא בשל לנישואים.

מה שכתבת בסוף על לאסוף בחורות זרות ברכב לצורך נישואים, נראה לי כדאי שתשקול בתרחיש המדומיין שלך מה תעשה כשהבנות החביבות שפחות זורם להן להיות מכונת ילדים, יתקשרו למשטרה.

השני יועץ משכתנאות כל יום (באמת יועץ משכנתאות) ו..זהו. כאן זה נגמר. הוא לא יהיה משהו מעבר לזה.

השנה הוא קם בוקר, הלך לייעץ לאנשים, חזר בערב.

בעוד 30 שנה, הוא יקום בבוקר, ילך לייעץ לאנשים ויחזור בערב. אפילו הקפה והבדיחות מסדרון יהיו קבועים ועוד מלא דברים אחרים.

קשה לקרוא את ההודעה הפותחת

כי היא כתובה עם המון תפיסות ברורות של הכותב

הלוחם שכרגע עובד בעבודה רגילה,

הולך לעבודה כל יום וחוזר בערב? למה הוא לא נשאר קבוע עם אותם וופלים?

סגנון הר המור.

אמרו שלצערם במשך שנים טיפחו את עניין הצבא ושבנות יעדיפו מישהו שעושה צבא מאשר אברך.

לענ"ד,

לא סותר שאפשר גם וגם. ואם הבחור תלמיד חכם אז שיתגייס בחוק טל וכו'

יש עניין בלהביא את התורה לחיי המעשה.

ואין לזה באמת תשובה של שחור לבן, זה תלוי בהרבה משתנים.

דבר אחד ברור לכולנו, תורה מצלא ומגנה וזה עיקר חיינו.

ואת זה המדינה והצבא וכו' צריכים לזכור, שלימוד תורה הוא מה שמחזיק אותנו ולא להפך.

לעומת דברים אחרים.. זה וודאי לא פרדוקס, אלא עובדה- תורה קדמה. תורה תישאר.

וזה העיקר.

שקדמה לתורה?

דרך ארץ=עבודה.

יש הנחה לא מבוססת שאם כולם ילמדו תורה אז לא יהיו מלחמות. הבעיה המרכזית היא שיש שלל ראיות הופכיות מהמציאות, מהמצוות ומהתנך לכך שזה שגוי.

מילא היו אומרים "כולם יקיימו צורה ואז לא יהיו מלחמות" עוד היה אפשר להבין, כי לכאורה זה יהיה גאולה - וגם זה עוד טעון ראיה שהרי הרמבם כותב במפורש שמלך המשיח יילחם לישראל. אבל להגיד שהלימוד הוא הקובע? מוזמנים לשאול את חזקיה ורבשקה אם הלימוד לבד מועיל.

שהציל את דורו בזכות הכפייה הדתית

מקור?

הקב"ה במפורש אומר "וגנותי את העיר למעני ולמען דוד עבדי", קרי חסד גמור ושמירת הברית לדוד - וגם זה לאחר שכל יהודה נחרבה תחת כיבוש רבשקה. אותה יהודה שכל ילד ידע בדיני טהרות וכו'.

כדאי לחזור לתחילת ישעיהו ולקרוא על אותו הדור. לימוד התורה הוא רק מצוה אחת, והיא לא הכריעה כלום.

לא לימוד תורה הציל אותם. ממש לא.

זה לא אומר שאין ערך ללימוד תורה חלילה. זה רק אומר שאין קשר בין לימוד תורה להיעדר מלחמות.

גם 1 מכל 8 יהודים ממלכת ישראל ברחו לירושלים. העיר בתקופת חזקיהו גדלה אסקפונציאלית, יש לזה גם הוכחות ארכיאולוגיות.

וכן חדמשמעית שניצלו בזכות התורה

בזכות דוד העונש נדחה לדור אחר

מילים כמו "חדמשמעית" או "אקספוננציאלית" זה לא ראיה, כידוע. זה רק נשמע טוב.

אם הדור ניצל בזכות לימוד התורה אז מה לנו צורך בזכותו של דוד? ואם זכותו של דוד הצילה - כמו שהנביא אומר - אז לימוד התורה לא הספיק? לא יכלו להוסיף עוד אמירת תהילים או עוד חצי שעה של העמקה הסוגית רוב וקרוב? וכיוון שלמדו ללא הפוגה, עד שאפילו רוכבים לסוסים לא היו להם - למה עונש? וכי יש נעלה יותר מזה? הרי זה בדיוק הפנטזיה החרדית שאתה מציג?

אלא, שפשוט וברור שלימוד תורה אינו העניין בכל הנוגע למלחמות ישראל. לשיטתך, אחזיה מרד במלך אשור ורצה ליטול עצמאות בחזרה לעם ישראל למרות שידע שאין לו צבא (כי כולם לומדים) וכי חשב שהלימוד מספיק כדי שהמציאות תתיישר... שלא לדבר על השוחד הכושל שהוא שלח לסנחריב. וכל זה למה? הרי לימוד התורה מגנא ומצלא?

בפועל התנך מתאר שרבשקה כבש את כל ירושלים, הנביא מיכה מתאר "כי אנושה מכותיה, כי באה עד יהודה, נגע עד שער עמי עד ירושלים", הנביא ישעיה מתאר את המצב של כל אותם לומדי תורה של יהודה.

גם במלכים וגם בישעיה מדובר במפורש על השארית ועל הפליטה.

במצבות הפאר של סנחריב הוא מתאר את כיבוש יהודה ומדבר שם על מאות אלפי בני אדם, איש ואישה, קטן וגדול. התנך מתאר בפועל את כיבוש ערי יהודה. האם אתה רוצה לטעון שלומדי התורה הפקירו את הארץ וברחו לירושלים ונתנו לצבא אשור להשתלט על ערים ריקות? לומדי התורה לא האמינו בכוח הלימוד שלהם?

זה השיבוש החרדי. העירבוב בין קיום תורה ללימוד תורה. בעוד אחד הוא כל המצוות וכל האמונה, השני הוא מצווה אחת ואמונה מומצאת.

כשיש מלחמה אז מלהגים על הכרח הלימוד, אבל כשיש חוק גיוס אז צריך לצאת לרחובות ולימוד לא מספיק.

כשאחד מגדולי הדור החרדיים נמצא על ערש דווי אז חשוב לעשות גם עצרות תפילה לקרוע את השמיים, אבל כשאלף איש נרצחים ביום אחד ומרחפת סכנת השמדה על מדינת ישראל אז מספיק רק לכוון יותר (מבלי לומר מה זה אומר בכלל ואיך עושים את זה).

למזלנו, זהו מעוות שכן יוכל לתקון. אם ירצו. היום. אם בקולו תשמעון.

אבל יש בליל גדול מאד של שטוית ובילבולים ואני חייב להעמיד את הדברים על דיוקם כי זה גובל בחרפה.

א. אמרת שאחזיה מרד באשור? אחזיה היה עבד נרצע שלהם. אז כנראה שהתבלבלת והתכוונת לחזקיהו (אלף אלפי הבדלות) לא ברור לי איך אפשר להתבלבל בין משיח השם לבין אחד המלכים הגרועים שלנו (מתלבט אם ראוי לומר עליו יימח שימו)

ב. "אם הדור ניצל בזכות לימוד התורה אז מה לנו צורך בזכותו של דוד" נראה לי שכאן שורש העיוות שלך. זה לא שדוד הוא איידול. שרק בזכותו לבד נינצל חלילה. זה בזכות הברית שהשם כרת איתו (שהייתה על תנאי) שים לב למה שדוד המלך אומר בעצמו :"וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם לְמַעַן יָקִים ה אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם"

"למעני ולמען דוד עבדי" - רוצה לומר למען כבוד שמי ובעבור בריתי עם דוד עבדי שאם ישמרו בניו את מצותי לא תסור מלכות מהם" (רלב"ג)

כזכור על חזקיהו הכתוב מעיד שעשה הישר כדוד אביו ולא היה אחריו ולא לפניו מלך (לבד דוד) שעשה הישר בעיני השם כמוהו .

"בַּה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּטָח; וְאַחֲרָיו לֹא-הָיָה כָמֹהוּ, בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו"

ובדברי הימים מפורט יותר פועליו בחנוכת המקדש ובפסח שחגג כל העם.

"עַתָּה, עִם-לְבָבִי, לִכְרוֹת בְּרִית, לַה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"

כלומר בזכות הברית שחזקיהו חידש בין עם ישראל והשם הברית שהשם כרת עם דוד יכלה להתקיים. אחרת כדבריך, אם זה לא התנאי ומספיק להיסמך על דוד כאדם איך תסביר שנחרב הבית הראשון והשני? הרי היה דוד המלך. שנניצל בזכותו. לא?

אגב, חז"ל לומדים גם שברית אבות עמדה עד דורו של חזקיהו ולא כולל (כלומר לדור של חזקיהו לא היה זכות אבות כי היא תמה)

ג. "בפועל התנך מתאר שרבשקה כבש את כל ירושלים" כאן הכעס שלי כבר באמת גבר מאז שהדלקת אותי אתמול "מוזמנים לשאול את חזקיהו ואת רבשקה אם לימוד התורה מועיל" לפני שאתה מוכיח אחרים בלימוד תורה תעשה טובה קטנה ובדוק את הדברים שאתה כותב. כי אתה מבולבל. מאד. רבשקה לא היה מלך והוא בטח שלא כבש את ירושלים... רבשקה היה יהודי מומר שהשמיץ את השם בנוכחות יהודים רבים שהיו בחומות ירושלים. "אל דבר איתנו יהודית" זוכר? ואז ויגבה קולו. אתה לא שמת לב אבל כל הדברי נאצות שרבשקה אמר שם במודע או שלא במודע אתה ציטטת והבאת כראיה...

"וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-ה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר"

בחזקיהו עסקינן, ולא בחורבן הבית. ירושלים לא נחרבה. היא ניצלה בזכות חזקיהו ודורו שהיו צדיקים (חז"ל בפסחים כמדומני) אומרים שלא היה כדורו של רבי שמעון בר יוחאי וכשל חזקיהו שלא נראתה הקשת בימיהם.

רק ערי המטרופולין של ירושלים נחרבו, כלומר לכיש, גזר וכן הלאה

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם (לא ירושלים!!!)

אך לא לפני שכל הגולים עלו לירושלים (כולל ממלכת שומרון ) וזה מביא אותנו לנושא הבא שגם בו גילית בורות.

בימי המרד באשור ירושלים גדלה ויש לזה הוכחה כמובן גם בארכיאולוגיה ראה ערך חומות חזקיהו

וכן יש לזה רמז בכתובים "יוְאֶת־בָּתֵּ֥י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סְפַרְתֶּ֑ם וַתִּתְצוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים לְבַצֵּ֖ר הַחוֹמָֽה" וכן בדברי הימים "והוא יְחִזְקִיָּ֗הוּ סָתַם֙ אֶת־מוֹצָ֞א מֵימֵ֤י גִיחוֹן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן וַֽיַּישְּׁרֵ֥ם לְמַֽטָּה־מַּעְרָ֖בָה לְעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּצְלַ֥ח יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכׇֽל־מַעֲשֵֽׂהוּ" כלומר ציון שממערב לעיר יבוס.

אם אתה לא מודע לאסכולה השלימה הזאת בארכיאולוגיה אז אין לי דרך וכוונה להמשיך להסביר. פשוט תלך לרובע היהודי ותראה את החומה הרחבה שנבנתה בימיו.

וההוכחה שגם ממלכת שומרון עלו לירושלים : " בפאת מטה אלו קצת עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ופלטו עמהם בפאת מטה מלמד שלא פלטו מישראל אלא אחד משמנה שבהם " (רד"ק עמוס ג יב)

ועכשיו לדובדבן שבקצפת

ומצטער אם אערער לך מעט את האידיאולוגיה "האנטי חרדית" שלך. במחילה אבל זה לא אידיאולוגיה חרדית. זו פשוט אידיאולוגיה יהודית. זה הבסיס של הבסיס של הכל ועצוב לראות קוקניקים שקצת התבלבלו בדרך. התורה היא הכל. כמובן שצריך לעשות את מה שבחלקנו אבל התורה היא המגינה. והנס בדורו של חזקיהו שבאופן אירוני הבאת הוא ההוכחה הגדולה לכך. וכן כן ידוע לי מה הרב בעין איה אומר על הניסים באותו דור, וזה נכון, ושוב אין סתירה.

"וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל-הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל-רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל-לְבָבָם לֵאמֹר

חִזְקוּ וְאִמְצוּ--אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל-הֶהָמוֹן אֲשֶׁר-עִמּוֹ כִּי-עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ ה אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל-דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה "

ובכך ניצלה הממלכה. ואותו מלך דגול היה מועמד להיות המשיח שלנו.

אגב, הרב איפשהו באגרות כמדומני אומר שהתברר לו שהוא משורש נשמתו של חזקיהו מלך יהודה

א. אכן נפלה טעות תחת ידי, טעות סופר. זה קורה לפעמים כשמגיבים באמצע היום.

התכוונתי לחזקיה ולא לאחזיה, וכמו שכתבתי נכונה בתגובה הראשונה. וכמו שהמעשים שתיארתי שם היו מעשיו של חזקיה. וכמובן שהתכוונתי ליהודה ולא לירושלים, כמו שציטטתי נכונה את הפסוק.

מיהרת לכעוס ידידי, או שחיפשת אמתלאות כדי להוסיף פסקה או שניים לתגובה שלך.

ב. לפני שניכנס לפרטים נצטרך להבהיר שוב, כי זה שורש המרי, יש קיום תורה ויש לימוד תורה. כל הראיות החרדיות - כולל אלה שלך כאן - עוסקות בקיום התורה אך במסקנתה שלהן מוחלפת המילה "קיום" במילה "לימוד". זהו שורש האמונה שהוא שורש המרי.

ייתכן והמוח החרדי רואה זהות מוחלטת בין המילים הללו והוא מאחד אותם לעניין אחד, וזה באמת עיוות חמור.

ג. במה שקשה לך על לימוד תורה וזכותו של דוד: ראשית, "זכות אבות" זה ביטוי שמור ומשמעותו היא זכות 3 האבות ולא זכותו של דוד. וזה לא מענייננו, גם לא הזכרתי את האבות.

שנית, אם לימוד תורה מגן מצד עצמו אז אין צורך בזכות של אף אחד שהרי זכותו של הדור עצמו בגלל הלימוד מספיקה כי בכלל מאתיים מנה. וכל זה לשיטתך, או לשיטת החרדים שאת שיטתם אתה מייצג להבנתי בדיון הזה.

ג.2. ומה שהבאת מרלב"ג יפה ונחמד אך אינו יוצא מכלל דברי האברבנאל (בפסוק לג): "היה הש"י מגן ומחסה על העיר להושיעה, לא בזכות העם היושב בה כי אם למען כבוד שמו ית' ובעבור הברית אשר כרת לדוד עבדו, שאם ישמרו בניו את מצוותיו לא יסור המלכות מהם... והעיר הנביא בזה שזכות חזקיהו וצדקתו תגין על העיר". בעברית מודרנית אומר האברבנאל שחזקיהו הוא זה שניצל, והעם ניצל אגב חזקיה.

ד. לגבי הרחבת העיר, אני לא רואה איך זה משנה משהו בטיעון או שאני לא מבין את האמירה הארכאולוגית. האם כל שטח ממלכת יהודה התרוקן מיושביו ונס לתוך ירושלים? אם כן אזי שאלתי מקודם עומדת בעיניה: האם אתה רוצה לטעון שלומדי התורה הפקירו את הארץ וברחו לירושלים ונתנו לצבא אשור להשתלט על ערים ריקות? לומדי התורה לא האמינו בכוח הלימוד שלהם? למה יאמרי הגויים איה אלוהיהם?

ואם השטח לא התרוקן אזי בוודאי רבים מלומדי הצורה גם לא ניצלו אלא חוו את הכיבוש על נזקיו, שבוייו, פצועיו והרוגיו. וביניהם בוודאי הנמצאים בערי הבצורות.

ה. הדובדבן שבקצפת הוא קצת רקוב לדעתי, בכל הנוגע לכוחו בטיעון. הרי אתה רוצה לומר שלימוד תורה בהיקף החרדי של היום הוא מה שמציל ולצורך כך מביא ראיה את דברי חזקיהו הנהדרים, אך מה כתוב באותו פסוק שציטטת? שמא נעלם ממך במודע או שלא במודע אך כתוב שם "ויתן שרי מלחמות על העם". קרי, חזקיה יצר צבא. ובפשטות אלה דברי חיזוק לעם היוצא למלחמה, ואחרי נבואת ישעיהו נאמרו (או שאני טועה?).

מצד עצמו הוא רעד עד אימה מהצלחת סנחריב לבקוע את העיר, כמו שידוע לנו ממאמר חזל על כך שלא היה לו כח לא לרדוף, לא להרוג ולא לומר שירה. כל זה למה לו? הרי למדו תורה בכמויות!

אלא, ושוב הדברים חוזרים לפשוטם הפשוט, לימוד אינו ממלא את הפונקציה שהטענה החרדית רוצה שהוא ימלא.

אם תגיד לי שאתה רוצה לדבר על קיום תורה, כאשר לימוד הוא מצווה מהמצוות שיש לקיים, זה כבר יהיה דיון אחר.

אפילו את דברי האברבנאל שהבאת ראוי לך לקרוא שוב "שזכות חזקיהו וצדקתו תגן על העיר"

טעות סופר אעלק גבר לפחות תודה שאתה קצת חלוד אולי קצת הרבה.

"רעד מהצלחת סנחריב לבקוע את העיר'

ירושלים? דיברנו על זה כבר לא..?

"אני ישן במיטתי ואתה עושה" זה לא נשמע לי כמו מישהו שרועד מפחד.

נסיים את "הדיון" כאן כי זה ממש לטחון מים

ודרך ארץ קדמה לתורה ב26 דורות לפני המעמד

עד מתי נביא "הוכחות" מפילפולי דרש?

משנה מסכת אבות פרק ב משנה ב:

"רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר:

יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם; שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן, וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:"

רש"י בפירושו שם:

"שיגיעת שניהם משכחת עון. שמתוך שהוא לומד ועוסק בתורה ובסחורה להתפרנס אינו חומד וגוזל ממון אחרים:

לסוף בטלה לגרור עון. כך כתוב במשנה לפי שא"א לו בלא מזונות והולך וטורח ומלסטם את הבריות ומשכח את תלמודו:"

הרמב"ם בפירושו על המשנה שם:

"רוצה לומר בדרך ארץ הנה - העוסק בפרנסה.

ואמרו וגוררת עון - כמו שבארנו במקום אחר, אמרו "סופו, שהוא מלסטם את הבריות"."

הרב עובדיה מברטנורא בפירושו שם:

"דרך ארץ - מלאכה או סחורה:

שיגיעת שניהם משכחת עון - שהתורה מתשת כחו של אדם, והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף, ומתוך כך יצר הרע בטל ממנו:

וכל תורה שאין עמה מלאכה - ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה, לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו:"

משנה מסכת אבות פרק ג משנה יז:

"

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה; אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת; אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה; אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יז, ו): "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב". אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי"."

רש"י בפירושו שם:

"אם אין תורה אין דרך ארץ. כמ"ש לעיל יפה תלמוד תורה עם ד"א:"

הרמב"ם על המשנה שם:

"רוצה לומר בזה, שכל שנים מאלו, כל אחד משניהם מועיל במציאות האחר ומשלים אותו."

הרב עובדיה מברטנורא על המשנה שם:

"אם אין דרך ארץ וכו' - סוף שתורתו משתכחת ממנו נג:"

עיקר תוספות יום טוב על המשנה והרב עובדיה מברטנורא:

"אם אין תורה אין דרך ארץ וכו'. פי' הר"ב דרך ארץ משאו ומתנו יפה וכו' ואם אין דרך ארץ סוף שתורתו משתכחת ממנו. ולא בא התנא לומר על קדימה ואיחור שצריך שיקדם האחד לחברו שאם אתה אומר כן אין גם אחד מהם יהיה במציאות. שאם אין האחד אלא א"כ שיקדם לו האחר. וכל אחד יש לו דין קדימה על חבירו נמצא שאי אפשר שימצא המאוחר בלא הקודם ושניהם מאוחרים נמצא ששניהם אינם נמצאים. ועוד שודאי שיש לדרך ארץ קדימה זמנית על התורה. וכמ"ש במ"ב פ"ב. אלא שכוונת התנא שאם אינו לומד אע"פ שנושא ונותן לא יהיה יפה עם הבריות. כי לא ידע כדת מה לעשות כענין חז"ל בפרק המניח [דף ל'] האי מאן דבעי למיהוי חסידא לעיין במילי דנזקין וכן אם אין דרך ארץ כלומר שאינו נושא ונותן יפה וכו' סוף שתורתו משתכחת ממנו על העון אשר חטא שהוא מחלל שם שמים שאומרים אדם זה שלמד תורה כמה מקולקלין מעשיו [יומא דף פ"ו] וכו':"

כי הרמב"ם, הטור והרמ"א פסקו את זה בהלכות תלמוד תורה. (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י, בטור ובשולחן ערוך בסוף סימן רמו ביורה דעה)

הטור, הבית יוסף והב"ח הביאו את הדברים להלכה בהלכות משא ומתן (אור חיים סימן קנו)

בכלל, אחת התופעות התמוהות זה החשיבות הגדולה המוענקת ללימוד תורה במקומות רבים ועדיין לא לומדים שם הלכות תלמוד תורה. מובן לנו שצריך ללמוד הלכות שבת כדי לדעת איך לנהוג בשבת והלכות חנוכה לקראת חנוכה, למה לא לומדים הלכות תלמוד תורה לפני שלומדים כל היום תורה?

הם לא קראו לזה עבודה, אני קראתי לזה עבודה, הם כתבו פרנסה כפי שהבאתי פה למטה:

אגב מה שלומך??? קטע שאת פו

בגדול -

1. לא סביר שלשתי הדמויות שהצגת, יש את אותו אופי.

2. בהנחה שהציבור כאן הוא בגדול 'דתי לאומי' ואם יש חרדים שגולשים בערוץ 7, הם לא 'מיניסטרים' - יש מעט מאוד אברכים שעונים על התיאור שהצגת.

3. כמעט כל האברכים בציבור הדתי לאומי, (למעט עשרות בודדות) עשו שירות צבאי כזה או אחר ומשרתים במילואים בשגרה ובוודאי במלחמה.

4. כמעט כל מי שמתחתן בציבור הדתי לאומי על דעת שהוא אברך בתקופה הקרובה ולא מתחייב להמשך. יש מי שכבר עם תכנית יציאה (עד סוף ההסדר/התעודת הוראה וכד') ויש מי שעדיין לא, אבל גם הוא, כמעט אף פעם לא חותם קבע.

5. רוב מי שנשאר אברך מעבר לגיל שלושים - זה או עם תכנית ספציפית (כולל דיינות וכד'), או בסוג של מחקר תורני - כמו מכון הלכה ברורה, המכון של הרב רימון, הר ברכה וכד'.

בהצלחה

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

עד כמה זה באמת מעודכן (אולי יש כאלה שכבר לא עוסקים בזה)

ולפי זה ננסה לחשוב על שדכנים פעילים..

או קשרים שפשוט לא עוברים פגישה ראשונה.

לפעמים אנחנו מגיעים אליהן (או אליהם) כדי לסמן שעשינו משהו. בלי קשר למה שקורה באמת בעולם.

יש הרבה אנשים שמאמן בשבילם יהיה חסר תועלת. כן. אגב לא רק לחתונה.

תוהה אם זה אומר שיש טעות בדרך

כל מאמנת מביאה את הנקודות שלה וחלקן חוזרות על אותם הדברים.. כל צעד ומאמץ מהכיוון שלנו באמת מקדם.

אבל צריך לזכור שאף מאמן או מאמנת לא מחליפים אותי, הכוונה- אם יש לי פחד עמוק, או משהו כלשהו שתוקע אותי, האחראיות היא עליי לעבוד על זה, להשתחרר, להשליך, לקבל.

מאמנת טובה תדע איך לקדם אותי בזה, אבל העבודה היא עליי.

ולא תמיד בפנים אנחנו מספיק רוצים לעבוד על הנקודה שתוקעת אותנו (לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לזה!), אבל זה קורה.

אני חושבת שצריך להיות עם מישהי שבאמת רואה אותך ועוזרת לך לפתח ולהגדיל את הביטחון העצמי שלך, שמעודדת אותך לעבוד ובלי קשר לכמה כסף יצא לה מזה.. מישהי שאת מתחברת אליה ומוכנה להשליך את עצמך למסע אמיתי של בירור הנקודה התוקעת.

וחוץ מכל זה, לא יודעת אם באמת נגעתי וזה שייך..

אני חושבת שאת אלופה, שאת נמצאת בכלל במקום שמתייעץ.

אני פתאום לא מבין מה בעצם מיוחד במאמנים לחתונה? בעצם אגם צריך אימון אישי באופן כללי (או יותר מזה?), בלי קשר לחתונה...?

הרבה אנשים עוברים כל מיני דברים מאוד קשים בחיים שלהם ומגיעים לחיי נישואין בלי שהם עברו תהליך אחד של עיבוד וחושבים שהנישואין יפתרו הכל.

מאמנים ופסיכולוגים זה חשוב, זה עובד.. אכל צריך רצון של האדם, במיוחד בכל האימונים למינהם שגם בינהם יש הרבה שרלנטנים.

היום כל מי שעושה קורס של חמישה חודשים קורא לעצמו מאמן ומטפל.

מה שאני אומר זה שנשמע שאם אדם צריך להתמודד עם בעיות של תקיעות או קשיים כאלה ואחרים אז הוא צריך פשוט איש מקצוע. מה הדבר המיוחד במאמן ל"חתונה"? מה הייחודיות של המאמנות האלה? מה ההסמכה הקלינית שלהן?

שאם יש לאדם תקיעות או משהו הוא צריך איש מקצוע..

שהן מתעסקות יותר בעניין של חתונה ופחות בדברים גדולים של טיפול נפשי, כמו ליווי כזה.. של עצות וכו'.. ככה מהחוויה שלי.

לרובן אין הסמכה קלינית (של פסיכולוגית/עוס), בדרך כלל קורס אימון לחתונה

אין להם הסמכה קלינית רשמית (קורסים כאלו ואחרים, אבל למשל אין רישיון - זאת בניגוד לעו"ס ופסיכולוג)

מה מיוחד במאמנת "לחתונה"? שזה התחום שהיא בחרה להתעסק איתו.

קצת כמו שיש פסיכולוגים שמתעסקים בעיקר בחרדות. או בעיקר באובדן ואבל. כזה…

*אסייג- הואיל ולמאמנים אין רישיון כלשהו, ולכן גם אין פיקוח. כמו גם העובדה שלרוב הבסיס הלימודי-הכשרתי שלהם מצומצם משל עוסים קליניים או פסיכולוגיים - מומלץ שבמקרים של קושי יותר "רציני"- ללכת לאיש מקצוע עם תואר שני טיפולי. (נניח - דיכאון- ללכת לאיש מקצוע מוסמך. תקיעות בחיים וקושי בקבלת החלטות- הייתי מוכנה ללכת למאמנת)

מומחה לחרדה מטפל בבעיות חרדה, מומחה לאובססיביות מטפל באובססיות, מומחה לטראומות מטפל בפוסט-טראומות, וכו. המשותף זה שהוא פותר את הבעיה שנתנה לו את שמו...

אבל מה זה מומחה לחתונה? מה הבעיה שהוא מטפל בה שלא מצריכה התמקצעות קלינית?

אני באמת שואל

נגיד מומחה לדימנציה, מומחה סכרת

מה כן עושה מומחה? מטפל באותו תחום או עוסק בו (נגיד היסטוריון מומחה בית שני)

מאמן לחתונה זה מאמן שבוחר להתעסק בתחום חתונה, וזה אומר שהאנשים אותם הוא יאמן יבואו לרוב בגלל קושי/תקיעות מול נושא החתונה.

לא הייתי אצל כזו בעצמי, אבל למשל: מישהי שמרגישה שקשה לה להביע את עצמה בדייטים ראשונים, מישהי שמפחדת להמשיך כשזה נהיה רציני אז חותכת, מישהי שמרגישה שנמשכת דווקא לבחורים שלא מתאימים לעולם הערכים שלה.

למשל…

אבל גם את פרסמת עכשיו.

לשאלתך.

זה חשש טבעי,

אבל אם אלה דברים חשובים, אז בסופו את צריכה לומר את זה.

וכן, לקחת בחשבון שהוא "יפגע" או לא ירצה לשנות כלום, כי זה קו אדום שלו או כי לא בא לו.

זה חלק מהזוגיות, ללטש את הפערים ולגלות את הקלפים.

העניין הוא שלפעמים הצד השני (וגם את )לא יודע מה באמת הקווים האדומים שלו,

וכמה באמת הוא מוכן לעשות עבור הצד השני.

וזה החלק המעניין : הקו האדום והמעשים יכולים להשתנות מאוד כאשר ההפסד מאי המשך הקשר לא ישתלם לו.

אז אם למשל את אומרת לי דברים שמפריעים לך, אבל הקשר בינכם עדיין לא פלדה, את לוקחת סיכון.

מצד שני, אולי את חייבת לומר עכשיו את הדברים שמפריעים לך כדי שבסופו של דבר הקשר יהיה פלדה ?

מה למדנו מזה ?

1. אין כאן חוקים ברורים. כל מקרה לגופו ובפורום יהיה קשה מאוד לדעת את תמונת המצב שאת רואה מולך.

2. הכי חשוב שאת באה באמת באמת מכוונה טובה ואת מסתכלת באמת על שניכם ולא רק עלייך. אם זה המצב, לכי על זה ותגידי לו מה שמפריע לך.

בהצלחה.

מה מהותי בעינייך?

נראה שזה בעיקר חשש, זה לא קל, יהיו טעויות בדרך , אבל בשלב מסוים בקשר מתגברים עליו ולוקחים סיכון כזה כדי שהקשר יתפתח🌷

כי בקשר זוגי שחיים יחד, ברור שלפעמים ניפגע ונפגע, מה שמייחד את הקשר זה האהבה והיכולת לנהל שיח ולהתגבר על טעויות שיהיו.

המון בהצלחה!

בפרט בציבור הדת"ל, המתאפיין בשיעור ניכר של זוגיות ונישואים בין עדתיים.

(לעומת המצוי אצל חרדים - נדיר ביותר למצוא נישואין מעורבים)

ואיזה כייף להיות בהרגשה שהקשר רציני והולך בכיוון טוב 🙂

מציע שתשתפי אותו בקושי עצמו, תגידי לו: יש משהו שיושב עלי ואני קצת חוששת להעלות אותו כי חשוב לי לא לפגוע, אבל אני רוצה שנוכל לדבר על הכל באמת.

תתחילי מהנקודה שהכי מפריעה לך - כשקורה X, קשה לי כי אני רגילה ל-Y..

תשאלי אותו איך הוא רואה את הפערים האלו, לפעמים כשהצד השני מדבר ראשון זה מוריד את ההגנות.

ופתיחות היא לא קסם של רגע, היא עבודה בהמשכים. ככל שתעברו שיחות כאלו בשלום, הפחד ייעלם.

בהצלחה רבה!

לאט לאט ליצור אמון ולא להיבהל, בהלה לוקחת 50 אחוז מאנרגיה שלנו. זה יבוא.

בסופו של דבר העיקר זה הקשר עצמו. אם הקשר שלכם בוגר וטוב, אז כדאי לנסות להתגבר על הפערים, ותמיד יש פערים כלשהם.

מכיוון שאתם עוד בשלב גמיש בחיים, כדאי לנסות לבדוק את ההתאמה בשאיפות וערכים. וגם אם יש פערים, אולי השאיפה להתחזק יחד חשובה יותר מהיעד. שהרי בסופו של דבר כשהתחיל הקשר החולשות האלה היו קיימות.

מה זאת אומרת ההתייחסות לתחילת הקשר? אני לא לגמרי בטוח שזה התחיל מהמקום הכי רציונלי ונכון מהבחינה הזו

קצת, זה מתלווה לאיזו מין הרגשה של התפשרות, ואולי מצד אחד אני לא נמצא במקום שצריך להתפשר (הן הגיל וזה שאני לא מבקש איזה משהו מטורף מידי) ואולי מצד שני כן כדאי וחשוב להתפשר ואני זקוק לכלים ולהבנה של הסיבה והנושא

"נכנסתי לזוגיות הזו בעקבות מורכבות במשפחה". ממליץ מאוד להיזהר בזוגיות שמגיעה בסיטואציה כזו.. באופן אישי הקשרים הארוכים והלא טובים שלי היו בתקופות כאלו בחיים, כשהבית לא עשה לי טוב ונשארתי בקשר עם הבחורה למרות שזה לא באמת הלך, ולא נהנתי. כנראה מתוך תחושה בתת מודע של זה העוגן שלי בתקופה הזו והקרן אור לעתיד היותר טוב שבחוץ.

אתה בחור צעיר ועומד בפני החלטה משמעותית לכל החיים, וצריך לקבל אותה בשיקול דעת. לא מתוך מפלט שאחרי כך נצטער עליו..

חשוב לי לומר שזה לא יוריד לך מהבחורה, יכול להיות שהיא האחת שלך לגמרי! בטח אם הולך לכם טוב. רק שים לב למצב, אל תגרר לקשר הזה רק כי יש משהו ביד. תמיד יכולה לבוא אחת אחרת. תפתח עוד עין בהחלטה הזו כי המצב שלך יותר רגיש מאחרים.

ולגבי רמה דתית, נראלי בגיל הזה עדיין לא סגורים על השאיפות התורניות לטוב או לרע. ייתכן מאוד שאם אתה תוביל טון תורני יותר בזוגיות היא תלך בעקבותיך (קרה אצל הורים שלי) , בטח אם היא הולכת למדרשה וכו'. אז יש שמקום לאופטימיות שהמצב גמיש. אבל ככלל זה כן נקודה חשובה בעיניי רמה דתית שמשפיע על איך נראה הבית חינוך ילדים וכו'.

הצלחה גדולה אחי! מעריך אותך על היכולת שלך להיות בקשר בגיל צעיר גם כשמורכב.

ומקשר שהוא בריחה.

אתה לא מספיק מכיר את עצמך.

מצד אחד יש לך מקום בטוח, מקור חום, קבלה, שיח נעים. מאוד קשה עד מרגיש בלתי אפשרי להיפרד ממקום כזה.

ומקום כזה חד משמעית הוא גם מקום מרכזי בזוגיות בריאה וטובה. חברות היא הבסיס הכי טוב לזוגיות.

אבל, מצד שני עלה בך קול משמעותי וחשוב (שמעיד על בגרות!) ששואל את עצמו- רגע, האם זה שייך לבית שאני רוצה להקים?

אני חושבת שזו שאלה סופר קריטית. שקריטי לעצור ולהתבונן בה. חברות וכו' זה אמנם קריטי, אבל הערכים וסגנון הבית שאתה רוצה להקים זה חשוב לא פחות, בעיני (ובסוף אגב יכול להשפיע גם על החברות ויכולה ליצור לא מעט תקלים שקשה מאוד להתמודד איתם).

הישיבה זה מקום מצוין לעצור רגע, לנשום, להכיר את עצמך יותר, לבנות לעצמך תפיסת עולם יציבה יותר, ו-להתבונן מחדש על הקשר הזה. הייתי אולי אפילו לוקחת איזה הפסקה בקשר, רק כדי להתבונן עליו רגע מבחוץ, עם פחות עירבוב רגשי.

יכול להיות שיש בקשר הזה משהו שממשיך קצת מכוח האנרציה, כי פשוט טוב. גם אם הוא לא נכון לך באמת. וזה שלב טוב לעצור רגע ולהבין מי אתה באמת ומה אתה רוצה, ומתוך כך איזה סוג בית אתה רוצה להקים והאם הפערים האלה שציינת ימנעו ממך להקים בית כזה.

אחרי שלב הבירור אני חושבת שנכון לשתף אותה, לשמוע מה יש לה לומר בנושא- אולי היא מזדהה עם הערכים שאתה מחפש? אולי היא מחפשת להיות במקום אחר מהמקום שהיא נמצאת בו עכשיו?

בהצלחה רבה! בע"ה שתהיה בהירות הדרך

לעשות את שלהם (וגם בלי קשר לעניין, כדי שהישיבה תחדור מומלץ כמה שיותר להיות עם הראש בישיבה).

יכול להיות שאחרי כמה זמן כבר יהיה ברור לכם לאיפה זה הולך. ואם תהיה פרידה, טוב שזה יבוא ככה, בהדרגתיות, ולא בבום של פרידה.

זה תלוי גם לאיזו מדרשה היא הולכת. אם היא הולכת למדרשה שהקו שלה דומה למה שאתה רוצה, יש יותר סיבה לתת הזדמנות.

המקום הנפשי שממנו נכנסת לקשר.

כל דבר שמשמש מעין בריחה הוא שלילי

נכון, אנחנו לא אמורים לבוא לקשר מושלמיםץכל אחד והשריטות שלו. אבל קשר שהוא בסופו של דבר מעין בריחה זה לא נכון לך וזה לא פייר גם כלפי הצד השני (במידה והיא באמת בונה עליך)

רק כששני הצדדים לא רציניים לחתונה אני יכול להבין את ההיגיון במהלך כזה כי מלכתחילה זה לא רציני. אבל גם זה שלילי, רק פחות

אגב העניין עם הצניעות הוא מאד חשוב, אבל הוא יותר גמיש ודינאמי.

טוב שאתה נכנס לישיבה והיא למדרשה. תדאג לתת לעצמך זמן להיבנות בישיבה, ותנצל את הליווי הרוחני והדמויות שתפגוש שם.

ותזכור לא נכנסים לקשר ולא מתחתנים בשביל לפתור בעיות. קשר טוב יכול לתת הרבה כוח וטוב, אבל הוא לא אמור להיות הפתרון לקשיים שכל אחד מביא איתו.

כדאי מאוד שיהיה לך ליווי מיטיב של אדם שאתה סומך עליו, שמכיר אותך ויכול לעזור לך להסתכל על הדברים גם מבחוץ ולא רק מתוך הסיטואציה.

ומסכימה עם מה שכתבו לך @מדרשיסטית20 ו @נוגע, לא נוגע

תלוי כמה אכפת לך מהצניעות... אבל נראלי אתה באמת קצת מתעוור...

דרך צלחה

כי אתה מציג תמונה שקשה מהצד להבין אותה ורק אתה יודע באמת מה יש מולך.

מצד אחד,

תמיד טוב להכנס לקשר כאשר לך -טוב כשאתה לבד- (כלומר אתה לא במצוקה ואז מחפש זוגיות כדי להרגיע את המצוקה).

אז הקשר בריא יותר, כי אתה גם חזק יותר במקרה שיהיו בעיות.

אם אתה מגיע מתוך מצוקה או חולשה, אז ברגע שיצוצו בעיות אתה תהיה פחות חזק להתמודד עם זה ואז אתה יכול להכנס לסיחרור ולהתגמש או להלחץ

גם כשאין צורך בזה.

מצד שני,

אתה אומר שמדובר בבחורה עם אישיות מדהימה. השאלה אם פירגנת מתוך נימוס או שבאמת התכוונת לזה ויהיה לך קשה מאוד להשיג שוב בחורה כזו ?

כי גם זה חשוב לא לפספס.

מורכב.

מה שאני הייתי עושה במקומך,

זה משתף את המציאות, את האמת, את כל האמת, עם אותה בחורה.

אומר לה בדיוק את המורכבות הזו ורואה איך היא מגיבה אבל מעבר לזה, אני באמת לא יכול להגיד משהו ברור.

פשוט אתה צריך לשים לב, לא להלחץ ולא למהר לקחת החלטה פזיזה, שלא תפספס משהו מתחת לרדאר.

בתחושה שלי,

אם בן אדם נמצא איתי בתקופה קשה בחיים למרות שזה פחות האינטרס שלו והוא עובר איתי הכל, בלב שלם, נותן תחושה שאפשר לסמוך עליו (עליה)

אצלי זה מקבל המון נקודות בונוס, כי אם בתקופה חלשה היא איתי, אז בתקופה חזקה אני אהיה איתה. אבל לא יודע אולי פשטני מדי.

מי יתן שתקבל את ההחלטה הכי מתאימה לשניכם.

הצלחתך, הצלחת עם ישראל.