ב"ה

קודם כל- כל הכבוד על האומץ!

את פועלת נכון, ותמשיכי ככה!

אני לא יודעת בת כמה את, אז קצת קשה לי לומר באופו ספציפי למקרה שלך,

אבל בכל מקרה שלא יהיה-אם את מרגישה שזה "פשוט לא זה"- אין סיבה שתמשיכו את הקשר!

את רוצה קשר עם אדם כזה? (ואני לא מתייחסת דווקא לעובדה שהוא עישן..)

אם לא- לחתוך!!!

נכון, זה קשה, כואב.

אבל ככה זה, יש דברים שנכון פשוט לעשות אתם ככה, חד וחלק, מהיר כואב אבל הכי טוב.

מה לעשות עם השרשרת?

לדעתי להחזיר זה הכי נכון, אבל אני אבין אם תתפדחי/אם זה יהיה לך קשה.

אז פשוט תשאירי אצלך, ואל תשימי..

בלי קשר, אדם ש"קונה" אותך במתנות, זה בד"כ אחד הסימנים לבעל מכה.

במיוחד כשזה בהתחלה. וצריך לשים לזה טוב טוב.

ולגבי השרשרת- תשאירי אצלך או תתני אותה למישהו. או תזרקי. מה שבא לך.

ודרך אגב, תחושה שלי אומרת, שבחור שרואה שאת מדברת איתו הרבה, זה נותן לו סימן שהוא יכול להמשיך איתך. ברגע שאת מראה לו שזה לא ואין על מה לדבר- הוא עוזב. אבל צריך להיות ברור. אם את רוצה להיות "ידידה שלו" ,תביני שהוא ירצה להמשיך לדבר איתך, כי את משדרת לו שזה בסדר.

בכיתה ט' אהבתי מישהו עד כלות הנפש (חח..כמה מצחיק, התחתן לפני שבועיים בערך..) והאמת שזה היה די הדדי,

אבל החלטנו שאנחנו דוסים!

ולכן הוא חתך את הקשר בצורה חד משמעית!

כמה כעסתי עליו, כמה נפגעתי-

אבל פחות מחצי שנה אח"כ הבנתי שהוא פעל כ"כ נכון!

אם הוא היה נותן לי לשחק על זה ולדבר איתו ולחשוב שיש עוד סיכוי לקשר, (למרות ההחלטה שהייתה של שנינו..)

היינו נמרחים עם הסיפור, והפגיעה הייתה פי 8 קשה אם היינו נאלצים לחתוך כשהקשר כבר היה מפותח יותר!

אז הסיפור הוא כדי לעודד אותך וכדי לומר לך:

תזכרי שאת עושה לטובתו הרבה יותר מטובתך כשאת חותכת את הקשר הזה!

אם תצליחי להעביר את ההבנה הזו לרגש, יהיה הרבה יותר קל להגיד לא!

ברור שהוא יפגע ויכעס עלייך, אבל כדאי לקחת את זה בשוויון נפש ובאמונה שיום אחד הוא יבין כמה זה היה נכון!!

והוא יבין! זו רק שאלה של זמן!

ממש בהצלחה! ושולחת לך חיזוקים מרחוק! כי זה קשההה ברמות!

(הערה לאנונימית_1 - לאט לאט עם הבעל המכה... לא כל בחור שקונה מתנה הוא בעל מכה, צריך להיות זהירים אבל אם בבדיקה מעמיקה הוא בסה"כ בעל מידות טובות ולא נושא עוד כמה תסמינים טובים של "מכה"..הוא בסדר!)

-זה אחד הסימנים-

לא קובעים דברים כאלו ע"ס נתון אחד, אבל זה מעיד משהו, ומדליק נורה אדומה.

וגם לזה צריך לשים לב..

יש לי שתי שרשראות גנוזות במגירה, ממקרים דומים..

אני מאמינה שלגנוז אותן זה הדבר הכי נכון לעשות..

אבל זה כבר עניין של תחושה אישית.

בהצלחה!

בס"ד

 חוץ מהקטע השכלי של כמה שזה הדבר הנכון לעשות וכו...

הוא יושב עכשיו בספסל ליד הבית ופשוט בוכה, הוא מדוכא ואני כמעט בטוחה שזה בגלל זה.

אני מרגישה עם זה ממש רע ואני לא יכולה ללכת  לדבר איתו כי לא נראה לי שזה רעיון מוצלח...

( הוא בן 19 ואני בת 18 וחצי, למי ששאל)

השאלה שלי היא איך עושים את זה בצורה כמה שפחות פוגעת ובצורה הכי קלה לביצוע?

אני מסכימה שצריך לנתק קשר ווכו.. אבל זה היה הרבה יותר קל אם הוא לא היה שכן שלי...

מה אני אמורה לעשות?

אני לא יכולה פשוט להתעלם ממנו או להתחמק כי זה פשוט מגעיל וקשה !

איך עושים את זה בעדינות?

ולגבי השרשרת, אני יודעת שזה נשמע טיפשי אבל אמרתי לו שבלי נדר אני אענוד אותה השבת

אם זה ישמח אותו וניסיתי להבהיר שזה בלי שום משמעות.

אני יודעת שזה לא עוזר רק להגיד את זה ושהדבר הנכון זה לא לענוד אותה

אבל זה גם יפגע מאוד וגם יוציא אותי אולי קצת שקרנית(?)

אני מבינה מה שאתם אומרים, פשוט קשה לי!!!

אם זה לא זה, פשוט לקטוע את זה. פחות לדבר,אם בכלל. תסבירי לו פעם אחת שזה גם לטובתו- לא כדאי לו לצאת עם מישהי שמבחינתה אין מצב, כי הוא רק ייקשר עוד ועוד.

ולדעתי- הוא מעמיד את עצמו יותר מידי במרכז, אם הוא לוחץ עד כדי כך. הוא לא מספיק רואה את טובתך. לדעתי.

ותגידי לו שלא ידאג, הוא עוד ימצא את האחת והיחידה שלו.

ובאמת חשוב- להמעיט בדיבורי ידידות שעלולים לבלבל אותו.

בהצלחה!!

תשימי אותה פעם או פעמיים שהוא יראה,

ואחר כך תתני אותה מתנה למישהי.

ככה גם לא תפגעי בו

(אולי תוכלי לומר לו שענדת אותה והרגשת לא נוח ולכן את מפסיקה לענוד)

וגם לא תחזיקי אצלך משהו שלא טוב לך איתו.

בס"ד

אם זה בקטע רציני--אז ממש לא לעניין...!!

גם לא העיתוי..וגם ממש לא הדרך...להביא פתאום שרשרת יקרה..וללחוץ כל כך..

אני הייתי חותכת לא רק בשבילו...בעיקר בשבילך!

ב"הצלחה רבה!

ולא מתיחסים למניפולציות.

הבהרת את עמדתך מספיק ברור- לדעתי בכל אופן.

כל שיחה מחודשת תגרור שו"ת מיותר וחבל.

מה שלא עושה השכל עושה הזמן- אז פשוט תני לו זמן.

את השרשרת את יכולה לתת להחזיר לו או לתת למישהיא במתנה.

ותמשיכי לזרום ולחיות בשמחה

עד שהאיש שלך יבוא.

אני מניחה שיום אחד את תצחקי והוא יודה לך.

בס"ד

תודה שלא ייבשתם, מאוד חשוב לי התגובות שהגבתם.

אני מקווה שבעז"ה הזמן יעשה את שלו,

ואני אשתדל ללכת לפי עצות שנתנו לי כאן ומה שהציעו לי חברות.

תודה ויום מצויין לכולם!

שלא "נעים" לך להגיד לא, ושלא נעים לך לפגוע? ולמה אני מקבלת את התחושה שהחיזורים שלו דווקא נעימים לך ושאוטוטו את עומדת לשתף פעולה??

אמרתי " לא" גם כשזה לא היה נעים, לא התחמקתי מזה.

ולא, אני ממש לא עומדת לשתף פעולה! בסה"כ ביקשתי עצות להצליח לעשות את זה.

אם לא ישנת לילה-- אז העולם נראה לך די קשה וגרוע...

אחרי שתשני כמה לילות על זה- תגלי שהשד לא כזה נורא, שמתגברים, שאפשר לעבור הלאה

שגם הוא יעבור הלאה

שאפילו תוכלו במשך הזמן להיות שכנים טובים

שזה שהוא הפסיק לעשן בגללך- זה רווח נקי לכולנו!

(יש מזו מוזר בלכתוב הודעה בסגנון "לכי לישון ילדה" ולכתוב את זה ב 23:14 בלילה)

בנים מבינים שחור לבן

אם את לא רוצה אותו אל תהיה שכינה "טובה"- פשוט תתחמקי ותנתקי מגע

כל שכנות טובה יפתח אצלו צפיות

חזקי ואמצי בעד עמנו וערי אלוקינו ו-ה יעזור

הוא מנסה ליצור קשר, את לא כל כך רוצה.

הוא יוצר קשר באופן חד צדדי ומחייב (לדעתו) - נותן לך מתנה ועכשיו "את חייבת" לענות אותה כי אחרת הוא יעלב.

סליחה על הקיצוניות אך מדובר באונס.

את לא רוצה בקשר, הוא נותן לך מתנה ומנסה, גם אם בשכנועים עדינים לגרום לך לענוד את טבעת החנק שהוא רוצה לכרוך סביב צוארך (השרשרת). אבל את לא רוצה. והוא בכל זאת בשלו. איך קוראים לזה?

אכפת לו בכלל שלא נעים לך? אכפת לו בכלל שאת לא רוצה? אכפת לו שאת לא מוכנה מבחינה מוסרית וערכית לקבל מתנה מאדם שאת לא מעוניינת בקשר איש-אישה אתו?

נראה שלא אכפת לו וכל מה שהוא רואה זה את הרצון התינוקי שלו לכרוך את ידיו סביב צוארך גם אם את לא מחזיקה אותו. הוא רוצה להחליט בשבילך, הוא כבר החליט בשבילך.

בנימוס ובכבוד וללא יותר מדי מבוכה, בקרירות, ברשמיות תאמרי לו שאת מתנצלת אך אינך יכולה לקבל את המתנה זאת, תחזירי לו אותה, תאמרי תודה. תעשי זאת בנימוס אך ללא רגשות יותר מדי (אחרת הוא יסחט אותך), כמו שליחה של משרד החוץ שמבקשת להבהיר את עמדת שולחיה. בנימוס ובהחלטיות.

בברכת הצלחה רבה

והבחור יושב לך ובוכה מול הבית, זה מריח לי כדבר לא טוב.

לדעתי את זקוקה לעזרה חיצונית של אדם מבוגר וכדאי לך לא לנסות ולפתור את זה לבד.

אני מציע לך לפנות להורייך, לספר להם על ההתנהגות שלו ועל הבעיה ולבקש מהם שידברו אתו ועם הוריו על כל העסק.

יושב ובוכה וקונה מתנות לפני שיש קשר - וזה האדם שאתו נראה לך שתרצי לבנות חיים???

יש לו בעיה - והוא מחפש את הפיתרון מתחת הפנס.

היי חזקה ונתקי את הקשר לא בשיחה ארוכה ולא במכתב אלא במשפט קצר וברור!!!

האו עצוב? מה כבר קרה? יהיה עליו להתגבר!

אם תהיי מספיק בטוחה בעצמך תמצאי תא הכח לעשות את הצעד הכל כך מתבקש הזה.

והיא לא רוצה אותו. זה מצב שקורה לא מעט ואין שום סיבה לכעוס ולגנות אנשים.

כאן, עקב הקרבה במקום המגורים, זה נראה לי מקרה ברור שבו צריך להעזר במבוגרים על מנת למנוע את החיכוך המיותר והבעייתי הזה.

מבחינתי אדם בוגר הולך ועושה מה שהוא חושב שנכון. אם קשה לו הוא מתבגר. 

אם את לא רוצה אותו- תגידי לו שיתחפף, וסגרנו עניין. אם הוא לא קולט, אולי כדאי לערב מבוגרים. 

אם הוא אדם בוגר, אז הוא יתחפף - לא אכפת לי מאוהב, תמיד יש גם דעת, ושליטה עצמית. 

אין צורך לגנות או לכעוס על אף אחד, ומאידך בהחלט יש לדרוש התנהגות בוגרת. ואם הוא לא בוגר, את לא צריכה לסבול מזה. 

יושב ובוכה בחוץ?!

מעבר לזה שאני הייתי פוסלת אותו על עודף נשיות..

מישהו פה יודע לנגן לך יופי על המצפון!

אז המלצתי- נטרלי את המצפון ואת הבחור!

לה"ו

לדעתי הסברת לו את עצמך מספיק,

ותפסיקי עם ייסורי המצפון.

הסברת את רגשותייך ועליו לכבדן.

ההתבחבשות שלך בתוך זה הרי לא תוליד שום דבר, שהרי אין לך כוונה להתחתן איתו בסוף מתוך רחמים, נכון?!

בקיצור, תשתדלי לא לדבר איתו יותר מידי ובעז"ה זה יעבור לו.

ברכה והצלחה בכל!!!

הוא בוחר להיפגע. זה לא שאת בוחרת לפגוע בו.

לי היה כבר שלושה פעמים מקרים של בנים שהמשיכו להטריד אותי אחרי שחתכתי את הקשר איתם. עם שניים מהם זה הבטא בהודעות שהם שלחו לי ללא סוף דרך פייסבוק ועם השלישי זה הגיע למקום של הודעות טקסט כל הזמן ואפילו השארת מכתבים ליד הדירה!

כן, הם יודעים מאד לגרום לך יסורי מצפון בזה שהם מתארים לך כמה קשה להם וכמה הם נפגעים בל אם את מודיעה בנימוס ובשקט שאת לא רוצה, אין כאן בכלל מימד של פגיעה. זכותך להגיד שאת לא רוצה!

  הדבר שאפשר לבנים האלה להמשיך להטריד אותי היה האמביוולנטיות ששידרתי. מצד אחד אני לא רוצה אבל לא נעים לי ואני לא רוצה שהן יפגעו. ברגע שהבנתי שבכלל לא אכפת להם ממני והצבתי גבול ברור וחד( טוב. בשניים מהמקרים גם איימתי עליהם שאני אעביר כל הודעה שהם שולחים לי בפייסבוק למכרים שלהם...) הם התגברו וירדו ממני.

אני באמת חושבת שאת צריכה להעביר מסר ברור שאת לא מעונינת בקשר ותערבי אנשים אחרים אם יש צורך.

תהיי ברורה עם עצמך והם כבר יבינו את המסר.

תבהירי לעצמך שיש דברים שלא נעים לעשות במיוחד לא בצד הריגשי. את הבנת מה את צריכה לעשות וזה מה שאת צריכה לעשות גם אם זה לא נעים, המצב הזה לא טוב לשניכם.

בקשר לשרשרת תחזירי לו אותה באותה הזדמנות שאת מדבר איתו, ותסבירי לו גם למה את חושבת שאת צריכה להחזיר לו ותשאלי אותו מה הוא חושב שאת צריכה לעשות איתה? לאור מה שדיברת איתו.

תתפללי שהקב"ה ישלח לך את המילים הנכונות לפה ותאמיני שהוא יבין אותך ואז הוא לא יפגע.

מסתבר שכנראה הוא לא בכה רק מזה, זה כנראה היה "הקש ששבר את גב הגמל"

היה לו חוסר בטחון עצמי, הסרוב שלי כנראה חיזק את זה מאוד

ובנוסף הוא עובר עכשיו משהו די קשה גם בלי קשר.

אז כל אלו שחשבו שהוא סתם בכיין או משחק במצפון או שיש לו עודף נשיות- אני ממש לא חושבת.

ציינתי את העובדה שהוא בכה רק כי זה חיזק לי את הרגשות אשמה והמצפון.

עברו כמה ימים וב"ה אני מרגישה כבר הרבה יותר טוב. מקווה שגם הוא.

אני משתדלת ליצור מרחק בצורה טבעית ולא מעליבה.

לגבי השרשרת, אני חושבת שאקח את עצת כמה מן האנשים שאמרו לי בינתיים לשמור אותה אצלי ולא

לענוד אותה ולהחזיר אותה בהמשך כשהמצב יהיה פחות רגיש.

מסכימה עם זה שאני צרכה להיות יותר החלטית וברורה

אבל אני ממש ממש לא מחשיבה את המצב הזה כ "אונס" או משהו בסגנון.

כן, הוא קצת שיחק לי על המצפון, שלא כ"כ בצדק, לדעתי, בין אם בכוונה ובין אם לא.

הוא לא הכריח אותי לענוד אותה.

מוקי, באותם רגעים ממש התפללתי לקב"ה שיתן לי את המילים הנכונות,

אבל כנראה לא התפללתי מספיק כי אני חושבת שיש אולי דברים שהייתי מעדיפה לא להגיד או להגיד אחרת או דברים שהייתי צריכה להגיד ולהבהיר ולא אמרתי וכו....

בכל מקרה, תודה רבה!!

מוזמנים להמשיך לדון בזה או לתת עוד עצות חכמות, בשמחה!

יום מצויין !

וציינתי זאת, אך כשכתבתי שהוא מכריח, לא התכוונתי שהוא מכריח בכח הזרוע אלא ע"י סחיטה רגשית, לשחק על המצפון וכו'. זו התנהגות שמאפיינת בד"כ בנות (אף כי היום הגבולות מטשטשים כידוע) שאינן חזקות מספיק כדי לכפות על הגבר אז הן משתמשות בשיטות דומות.

כתבתי זאת גם מתוך נסיון אישי, הייתי בעבר הרחוק בצד שלו ומאוחר יותר, אחרי שהשתנתי מקצה לקצה, גם בצד השני כמוך - קילבתי "שוחד", רק שלא קיבלתי אותו אלא דחיתי אותו מיד. כן הן נעלבו אך התגברו על זה ואני בדיועוד כמובן יודע שעשיתי את הדבר הנכון.

על כן אני יודע גם איך הוא מרגיש, אף כי הייתי מתון הרבה יותר, ולא ביכיתי. אמנם הלב בכה.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו