אוף..זה ממש מתסכל התחושות האלו..

תתנחמי בזה שזו התחלה ובדרך כלל כל ההתחלות לא פשוטות.אבל  זה עובר!! תסתכלי על הפלא המדהים שזכית בו ב"ה ותשמחי בואין דבר נפלא מזה!!

ברור שקשה ואת חייבת לנוח המון!!!תעשי דברים שמשמחים אותך,תקני דברים שאת אוהבת.

מאד חשוב לשתף את בעלך בתחושות שלך וידע ובטוח יעזור לך.

(עצם זה שמשתפים זה גם עוזר)

אולי אפילו תבקשי ממנו שישמור קצת על התינוקי ותנוחי..

זה יעבור!!!!את תראי,הימים האלה לא קלים אבל הם עוברים!!

 מקווה שעזרתי...

מאחלת לך גידול קל ושתרגישי טוב

אני לא קובעת שזה בדיוק מה שקורה לך, אני לא מכירה אותך ואין לי שום הכשרה או התמחות בתחום. אבל שמעתי על זה קצת. ולכן אני מעלה את האפשרות שאולי מה שעובר עליך זה "דיכאון אחרי לידה" PPD

ספרי עזר מומלצים כדי להבין מה קורה לך, מה עובר עליך, למה ומה אפשר לעשות:

בינתיים, חיזקי ואימצי, הרבה מזל טוב, מאחלת לך שה' יתן לך כוחות, שמחה ואמונה.  

בטח שזה פיזי! עובדה שטיפול תרופתי מסייע!! ואני מדברת על סתם דיכאון.

ק"ו דיכאון לאחר לידה שיש לו בסיס הורמונלי מוחשי...

וגם לגבי המניעה... ההנקה היום ממש לא מונעת לרוב הנשים...

ורוב הרבנים מרוב הציבורים מכירים הן בדיכאון לאחר לידה והן בחיוב למנוע הריון, לשם בריאות האשה ומשפחתה.

מיתי יקרה!!

אנא ממך פני לעזרה, בכל טיפת חלב יתנו לך מענה ראשוני.

את זכאית להרגיש יותר טוב!!

אל תזניחי את עצמך!!

אנחנו פה נשמח להתעדכן בעובר עלייך...

ובינתים תרגישי טוב!

אלא לומר, שיש ב"ה הרבה רבנים שניתן לסמוך עליהם שדוקא מכירים בתופעות הנ"ל.

איזו לידה זו? מה זה עבורך מתמוטטת נפשית?

אנסה להסביר בעדינות : במהלך השבוע הראשון שלאחר לידה, שינויי מצב רוח קיצוניים מרגע לרגע והתכנסות של האשה בתוך עצמה והתינוק הם תהליך נורמאלי לחלוטין ואף נצרך להשתקמות מן הלידה ולעיכול בשורת המעבר מאשה סתם לאם. במהלך החודש הראשון, עדיין צפויים שינויים רגשיים הקשורים בחוסר סבלנות וסובלנות והעברת מרכז המחשבה על עצמה- אגואיזם זמני, לקראת גיל חודש אשה יכולה " להפגש שוב עם העולם " ולהגיד לעצמה בלב: וואו, העולם המשיך, קרו עוד דברים חוץ ממני, איפה הייתי?  עד גיל חודשיים עדיין כל משימה שהיתה נראית לאשה בעבר כמשימה אפשרית וסבירה עלולה להראות כמו הר בלתי עביר אך עם זאת היא יותר מעורה חברתית, יותר שמחה, מסוגלת להנות מדברים שמהם נהנתה בעבר כמעט באותה מידה, יש לה כבר התרגשות לקראת דברים נחמדים כמו בעבר. כאן מתחיל סדר עדיפויות שונה מבעבר אך הוא כבר כמעט ואינו מלווה בתסכול, בעצבנות בעייפות נפשית או בבכי ותחושת חדלון. אם עברת את אחד השלבים האלה בצורה קיצונית יותר מן המתואר , או אם את מרגישה "תקועה"  בשלב קודם למה שאת נמצאת בו כבר ( לדוג'- אשה, 6 שב' אחר לידה, כל היום בוכה,עצבנות קיצונית, כעס לא מאוזן ומוסבר או לא מוצדק על בן זוג או בני משפחה, שינויי מצב רוח קיצוניים, תחושת חדלון, חוסר רצון לקום או רצון לטפל בעצמה או בתינוק, חוסר רצון להראות נעים ונחמד...) אז יש סיכוי שאת נופלת למצב של " דכדוך לאחר לידה" ובמקרים קיצוניים יותר ל"דכאון אחר לידה". 

זה לא ממש ידוע אבל אחת ל10 נשים נופלת לתוך אחת הקטגוריות הזו!!! זה הרבה, זה מוכר, צריך לדבר ולטפל.

אז מה עושים?

במקרי דכדוך- כלומר, מצב רוח עכור יותר מן הרגיל, עצבנות , בכי וכד'- חובה לספר לסביבה הקרובה מאד: בעל, הורים,( בתנאי שלא יזיקו- סליחה שאני אומרת בל פשוט ראיתי הורים שנדחקו לסדק הזה כדי לשבש זוגיות של ילדיהם), חברה טובה וכד'.

ראוי להעזר בסביבה בלי להתבייש, להקל על עצמך כמה שיותר בכל דבר טכני שקשור לטיפול בבית, השאירי לעצמך כמעט רק טיפול בעצמך ובתינוק, נוחי והרבה לא יאומן כמה עייפות מוסיפה רע למצב הזה!!!

נראה לך שזה כבר בשלב הדכאון? גשי לרופא! הטיפול התומך הוא כמו בדכדוך, בתוספת שיחות שיעזרו לך לגלות בעצמך כוחות חדשים וגורמי תמיכה שיוכלו לעזור לך. רק לפעמים צריך טיפול תרופתי יש מרפאות בהם יושבת עו"ס שתפקידה לסייע לנשים במצבך. היא לא תכעס עליך, לא יזלזלו בך , להפך! אישה המודעת לכך שהיא זקוקה לעזרה נחשבת כאחראית מאד כלפי עצמה, ילדיה ומשפחתה.

בלי קשר לנ"ל . הקינסיולוגיה ("מח אחד") מאד מאד מאד עוזרת במצבים אלו. קחי שמרטף לזמן מה ( זה אפשרי גם עם תינוק) ולכי למטפלת בתחום. זה עושה נפלאות בצורה שלא תאמיני!!! גם הבילוי שלך עם עצמך בנפרד מן התינוק לזמן מצומצם יעשה לך טוב ( לא בושה לומר- אמהות זקוקות לאויר לנשימה לעצמן מדי פעם ע"מ לאגור כוחות ולהתחזק, מי יותר ומי פחות, וכל עוד זה לא כרוך בהזנחה- השארת תינוק אצל שמרטף במקרה כזה היא לתועלת האמא וגם לטובת התינוק)

אפשר להמשיך באישי אם תרצי. אשמח לעזור אם אוכל.

רופא המשפחה יוכל לכוון אותך. אבל תעשי טובה ואל תחכי עם זה!

בשיטות הוליסטיות כמו פרחי באך ועוד הרבה

ניתן להתיעץ איתי ואף לקבוע טיפול

ומומלץ לקרוא את החומר של פינקלשטיין - היתה לה כתבה לא מזמן בבשבע על אחרי לידה

מזל טוב בריאות ונחת!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....