לפעמים, כשלא סגורים על מישהו ונכנסים ללחץ זה כי סתם מפחדים להתחתן...

אבל לפעמים זה בגלל שלא סגורים על זה מבחינה ריגשית ולכן אני ממליצה לקחת יומיומיים ולברר...

בהצלחה ושבוע טוב

להלחץ מהחתונה.........ואולי הוא לא בשל עדיין לכך(מבחינה רגשית). או שמבחינתו הוא לא מוכן להתחתן עכשיו (כספית, עבודה, לימודים ) ולכן

אולי כדאי מצדך להוריד את הרגל מהגז לתת לזה שזה יבוא ממנו ולא מלחץ סמוי שלך......

לגבי הקרטוע בשיחות אולי כדאי להכין מראש נושאים על מה לדבר(בלי להגיד לו על כך )- או סתם לשחק משחק כמו משחק האסוציאצות - שהוזכר בפורומים כאן וזה יכול לשבור את השתיקה

בהצלחה

מהמצפה לישועות

שילה

האם הוא מוצא חן בעיניך? האם את רוצה להיות אשתו של האיש הזה ולבלות את את כל חייך אתו ביחד.

אם כן אז תמשיכי ואם לא אז תחתכי.

נמרוד- אני רוצה מאוד, אבל הלחיץ אותי פתאום שאחרי שאנחנו כבר מכירים וכו התחילו להיות שיחות מוזרות. כי לא באמת מדברים על חתונה והמשך משותף שלנו כי אמרנו שנותנים לרגש להתפתח וגם לא מדברים על סתם דברים אז זה נופל בין הכסאות.

שילה- יכול להיות שאתה צודק, כי בהתחלה הוא יותר דיבר בכיוון ואני נלחצתי ואז כשאמרתי שגם אני בכיוון ולא נלחצת הוא נרגע ואז באמת התחיל להיות מוזר...

פיצית- לא נראה לי שזה כ"כ העניין...

תודה רבה! עזרתם לי בכיוון.

עטרה12 הגיבה תגובה נפלאה שמדברת על העניין הזה. תבדקי אולי מה שהיא חוותה מתאים למה שאת חווה כעת.

"בארבע פגישות הראשונות עם בעלי חזרתי כל פעם באורות, איך הוא בדיוק מה שרציתי, אותם אידיאלים, אותם חלומות וכו'. בפגישה החמישית חזרתי בדאון ושאלתי את עצמי מה קרה??? המסקנה שלי היתה כזאת-

דיברנו על אידיאלים, שאיפות עמ''י לאן וכיו' בזה. ועכשיו זה יותר להכיר, להכנס לשגרה של החיים.. כשאחרי שבועיים בעלי אמר לי שהוא חושב שזה נתקע אז הצעתי לצאת לכל מיני מקומות, להיפגש עם חברים שלו וחברות שלי, הורים. על מנת לקלוט משהו נרחב יותר."

נסי לחשוב עם עצמך האם זה מה שקורה גם לכם, אתם בשלב של ביסוס הקשר וזה קצת מחשיש אותך. יכול להיות בגלל מה שעטרה תיארה- שדיברתם גבוה גבוה ועכשיו ממש נכנסתם לשגרה של החיים, ויש כאן איזשהו מעבר שנראה קצת כנסיגה. אם הקשר איתו נראה לך טוב, תקחו את הנסיגה הזאת מהאידאלים ותתחברו לשגרת חיים.

בכל מקרה, תקדישי לעצמך יום לשבת ולחשוב על הכל. ולדעתי, אחרי שאת מסכמת וחושבת עם עצמך- גם לדבר איתו על זה.

ב''הצלחה.

רק את יכולה לברר עם עצמך מה מפחיד אותך, מה קשה לך...

|חיבוק|

למה הכל אצלכן מורכב ומסובך ומלא מורכביות רגשיות חברתיות וכו'....

ישר כח לנמרוד שניסח את זה בצורה הכי טובה ופשוטה    .

בע"ה בהצלחה  !

"אני יוצאת כבר כמעט חודשיים. ב"ה טוב לי מאוד והקשר מתקדם לכיוון חיובי. מבחינה שכלית שנינו סגורים ומבחינה רגשית אנחנו מתפתחים כל הזמן. "

האמת שאני לא מבין מה צריך  לחפש בשלב כזה יותר ממה שכבר יש ...?

לא כדאי לחפש על מה לפסול ...זו דרך שלא כדאי לך להיכנס בה כי לעיתים תאבדי את עצמך כמו אליס...

וגם לא אמרתי שאני מפסיקה את הקשר. רק אמרתי שמסובך לי המצב..

ומה לעשות? זה תפקיד הבנות לחיות בסרטים, התלבטויות ותסבוכות נפשיות.. כאלה אנחנו..

ולמנהל את ההצגה;ׂ

כנראה שגיין אוסטין באמת הבינה מהן רגשות ...  

וכך לנסות לאתר את התקיעות והקושי. בעיקרון צריך שתהיינה שיחות זורמות ומשאירות טעם של "עוד" ויש מקום לשחזר ולבדוק  על מי ועל מה ואיך אתם מדברים. כמעט אין לי ספק כי כאן דרוש שידרוג רציני. בהצלחה

מתוך דברייך ושאלת חכם חצי תשובה נראה שהגעתם לנק' עליה משמעותית ומשם צריך להמשיך לעלות הלאה. הפחד אולי נובע מהמקום הזה של התקדמות הלאה ומאידך השיחת לא ברורות וכאילו לא החלטתם לפרוץ הלאה מנק' הנוחות הזו שהגעתם אליה 'הרי זה רק חודשיים ויכול להיות שזה באמת זה כבר?!'...

שמא יש כאן עניין של מעין חוסר אמונה והכלה שזה יכול להיות באמת זה?!

פשוט לאכול את זה, להכיל את זה, להאמין ולבטוח ולהתקדם! ושיהיה במזל"ט..

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.