בד"כ כשבאה הכלה- נמנעים מלריב בפניה.

חוץ מזה בשלב כלשהוא מותר יהיה לה לדעת שיחסי הוריך לא מי יודע מה מוצאים חן בעיניך, ושלדעתך יש לעשות זאת אחרת.

אתה חייב בכבודם אך גם מותר לך לבקר , לא בפניהם, את דרכם וללמוד מהם מה לא לעשות בביתך הפרטי.

גם אם אין מריבות בכל בית, בכל אופן לא כולנו חקוי מושלם של בתי הורינו ואנו משנים מדרכם בביתנו הפרטי תך שמירה על כבודם.

לק"י.

לעניות דעתי,

תציע בצורה מסויימת שאתה יודע שמתאימה לאמא שלך- לשמוע שיעורים בנושא זוגיות, למשל של הרב אבנר קוואס או של הרב לסרי או של עוד הרבה רבנים [או נשים] אחרים וטובים, יש גם באינטרנט...

תכיר לה אפילו אתרים טובים שלהם, שהיא תוכל להתייעץ ולהסתייע בהם..

כי אין מה לעשות ככה זה...

לא כ"כ נראה לי שיש מקום להתערב במריבות האלה, כל עוד הן לא קשורות אליך.

מה שכן, אל תיקח את המריבות האלה קשה. כמובן, אני מדברת על מריבות יומיומיות ולא על מציאות מוקצנת, שאז באמת צריך להתייעץ עם מישהו שמבין בזה.

ולגבי זוגתך שתחי' (שאותה לא תפגוש כאן) אל תדאג!

יש שתי אופציות:

א. שהמשפחה שלך תתנהג יפה בנוכחותה, כי בכ"ז, לא נעים... (תוכל לבדוק את סיכויי האפשרות הזו, אם תשים לב כשיש אורחים= יותר רגוע בבית ולא מתפרצות מריבות)

ב. שהוריך יריבו, והיא תראה זאת, ובכ"ז היא תעשה ניתוק בינך לבין הוריך ותבין שאתה שונה.

אני חושבת שבכל בית יש מריבות, מי יותר ומי פחות.

אצלנו אין כמעט בכלל מריבות בנוכחות הילדים (מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה אחת, והיא לא הייתה קולנית).

אבל מה? לכל משפחה יש את ה"דפקט" שלה. זה יכול להיות כל דבר. יש משפחות שיש להם ערמות של כלים בכיור וזה מפדח להביא ככה מישהו לבית, ויש כאלו שלא מנקים, ויש אמא שרבה, ויש אבא שנוחר בסלון..

אני חושבת שאם אתה בכור, ויש לך קשר טוב עם ההורים, שב ודבר איתם על זה.

רק שים לב, שהמצב הזה לא משפיע עלייך..

וכמובן כמובן- לזכור שיש מצוות כיבוד הורים, ולבוא בענווה גדולה, ולא מתוך ביקורת.

בהצלחה!

אנונימית_1

גם אצלינו יש מריבות...אל תתרגש כ"כ..כל אחד  חושב שרק בבית שלו ההורים מתווכחים ואצל ההורים של החברים הכל שקט ורגוע...דבר ראשון:תתפלל על שלום הבית של הוריך וגם שה' יעזור לך שבביתך בע"ה יהיה תמיד שלום בבית...דבר שני:אם אתה מרגיש מספיק בשל להתחתן אולי כדאי לך לראות שיעורים ולקרוא ספרים בנושא כי לא מספיק לומר  "לי זה לא יקרה.."צריך גם לעבוד על זה עם עצמך..מקווה שקצת עזרתי..בהצלחה

תזכור שזו הזוגיות שלהם--- וגם אם הם ההורים שלך- אין לך מה "להדחף" לזוגיות הפרטית שלהם!!

ותחלזק את עצמך בלימוד ועובדת המידות- כדי להיות כמה שפחות מושפע מזה....

ואל תתרגש. זה די נפוץ...

זה הזוגיות של ההורים שלך

וזה נראה לי קצת מוזר שבחור גם בגיל 19 יתערב להורים שלו בנישואים

(גם אם הוא בכור)

בכל מקרה אתה יכול לפנות לחבר/חברה/חברים של ההורים

ולספר להם בעדינות מה המצב בבית ולבקש מהם לעזור בצורה שלהם

מומלץ זוג עם זוגיות יציבה ושיש להם קצת נסיון חיים

בכול מקרה אתה תמיד יכול לפנות אלי באישי..

המריבות שההורים עושים כולם רואים, ואילו כשהם בשלום זה אף אחד לא רואה!.

ובעצם הוא דורש שני אנשים שיעבדו על מידותיהם ללא הרף...

ונסיים את היומית שלנו בברכת "חלומות נעימים" ובנוסח זהה "חלומות פז בלב ברוז".

יש משו עצוב בילדים שאף פעם לא ראו את הורים שלהם מתחבקים או משו....

כאילו חסר העיקר מהספר...

ואני לא באה לבטל את הצניעות. חלילה

באמת יש זוגות דוסים שמתחבקים מול הילדים....?

לפחות כמה שאני זוכר...............והזוגיות שלהם ברוך ה' עד היום וב"ה עד 120 מדהימה-

כל אחד מבין את תחום האחריות שלו ולא מתערב בכלום בתחום האחריות של השני- ואני חושב שזה מתכון משולם להצלחה בנישואים

תהיי בטוחה שהילדים שלי ישמחו גם אם הם לא יראו חיבוקים.

יותר חשוב שהם ירגישו חיבוקים בעצמם מאשר יראו אותם אצל ההורים.

כשילד מרגיש שההורים מכבדים אחד את השני - הוא יודע שזה טוב. הם לא צריכים את החיצוניות הזאת - בשונה מהמבוגרים שתרבות המערב נכנסה להם חזק מידי לראש.

אולי יהיה נכון לצטט את הפס' הידוע "איש איש והוריו -שלו" (שם, שם וע"ע )

אם הורים מרגישים חופשי להתווכח מול הילדים- שיהיו הגונים מספיק כדי להרגיש חופשי כדי להתחבק לידם.

לא כל ילד מבין רמזים כמו "מרגיש שההורים מכבדים אחד את השני" -יש ילדים שצריכים אמירה יותר מפורשת של- לראות בעיניים ולהרגיש בלב שההורים אוהבים.

בשולי הדברים יש גם עיניין של חינוך- להבין את מרוק כל היהלומים... וזה בדווקא למול התרבות המערבית שגנבה את כל היהלומים שלנו ופיזרה אותם בראש חוצות...

אבל זה רעיון עמוק מידי, צנוע מידי, ואישי מידי- מכדי לנסח עליו מילים בכלל.

בטח שלא בפורום...

ילדים רואים ושומעים כל דבר גם אם נדמה לנו שלא.

הבעיה היא שילדים הם פרשנים גרועים מאד של עולם המבוגרים והם בהחלט לא מבינים רמזים ויש להגיד להם דברים ברורים.

כדאי להרבות בגילויי חיבה ואהבה בין ההורים, זה רק תורם לחיזוק הילדים ולשלוות נפשם.

רצוי למעט בויכוחים, בין אם ויכוחים ידידותיים ובין אם ויכוחים נרגזים. ילדים לא מבינים כל כך שאפשר לריב ואחר כך להתפייס או שויכוח לא מעיד על איבה וכעס.

ומי שלא ראה גילויי חיבה בין ההורים רק הפסיד.

ולכל אחד יש את החסרונות שלו, ככה גם לכל משפחה יש את החסרונות שלה .

בע"ה תמצא מישהי שתוכלו להתמודד  עם החסרונות (אולי גם לאהוב אותם).

ב"הצלחה !

בס"ד

מריבות זה דבר שכיח...פשוט נסה להתעלם..(כי להתערב בד"כ רק מרגיז יותר...)..

בזמן שהם רבים-קח את אחיך הקטנים ותספר להם סיפורQתשמיע להם שירים..סתם כדי להתעלם מהתופעה..בסה"F לא נראלי שממך תבוא ישועת הוריך

ב"הצלחה!

אשמח להוסיף נקודה שלא נגעו בה.

אמנם, אל לך להתערב ביחסים שבין הורייך, אך אתה/ אתם (האחים) יכולים להגיד להם בצורה עדינה שזה לא נעים לכם לשמוע אותם רבים אז תשמחו אם הם יעשו זאת שלא בנוכחותכם.

מנסיון- זה גורם ל"מריבות" להיות הרבה פחות, וגם מגיעים לוויכוח או לחילוקי הדעות מתוך נחת רוח ולא מתוך התפרצות זעם... מתוך שיקול דעת ואז הדברים יוצאים יותר נכונים ועם יותר אפשרות לבנייה מאשר לקלקול.

הדגשה חשובה- אני לא אומרת להורים שלי "אל תריבו", אלא "אל תריבו לידי, תשאירו את החילוקי דעות שלכם בינכם, זה לא מוסיף לכיבוד הורים שלי/ להערכה שלי כלפיכם כשאני רואה אתכם מתנצחים וצועקים..." (בניסוח כזה או אחר לפי ראות עינייך כמובן).

שנזכה לבנות בית מתוך אהבה אחווה שלום ורעות!!!

בהצלחה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.